)מתואמת
אני אמנם בחודש שביעי אבל כבר עצבנית והורמונלית ואני בנאדם מאוד רגוע מטבעי
היום צעקתי כמה פעמים על הילדים והם הסתכלו עליי ולא הבינו מה קרה לאמא שלהם
ואני בלי כוחות בכלל
ואני בוכה משטויות
ופסח לא מוסיף לזה
אני מרגישה שזה גדול עליי
אין לי מושג איך הייתי עוברת את זה בחודש שלך שזה נשמע לי בכלל כבד כל העסק
מחכה להריוןחיבוק גדול
הזמן רץץץביקשו ממנו את הבית לשבת
אני בחודש תשיעי. בעיני לא לגיטימי בכלל לבקש דבר כזה מאישה בחודש תשיעי אבל סבבה. רציתי גם ככה לנקות את הבית והסכמתי.
היה לנו טפטוף קל בשירותים בצינור שמוביל לניאגרה אז רק עדכנו אותם כי אנחנו שמים שם סמרטוטים כל הזמן. זהו.
אנחנו חוזרים הביתה ואני מגלה שהם תיקנו את הטפטוף והחליפו לי בטריה לשעון הגדול בסלון שהיה צריך להחליף לו בטריה.
אני פשוט בהלם מהקונספט של להגיע לבית זר ולהתחיל לתקן בו דברים
בעלי אומר שהם עשו את זה מכוונה טובה
והוא צודק
אבל אני פשוט בהלם. אפילו בעצבים על זה.
הייתן מתקנות דברים כאלו בבית שאתן מתארחות בו? אני תוהה לעצמי אם אני מגזימה או שבאמת זה לחצות כל גבול.
והם בטח עוד מחכים לתודה או משו
בעיניי זו חדירה לפרטיות
מה הוא היה אומר אם היו עושים לו את זה
הוא אמר שתלוי מי האורח
יש בזה משהו שאם זה מישהו קרוב איזה חבר טוב או אח זה בסדר
אבל אנשים זרים ממש לא
אל תתערבו לי בחיים
לטוב ולמוטב
אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה שלך
לא מפגרת בכלל
🫂
אבל נראה לי שזה בא לך עקום כי ביקשו ממך את הבית (וזה כשלעצמו עקום בעיניי כנל ולא שייך בחודש תשיעי)
ומה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה וזהו
חיבוק❤️
מדמיינת לעצמי שהאורחים היו זוג מבוגר ו"סבתאי" כזה, והם רגילים לעשות את זה כשהם באים לבתים של הילדים שלהם, ובאמת רוצים לדאוג לכל העולם כמו שהם דואגים לילדיהם...
אבל עדיין זה לא בסדר! כנראה במקומך לא הייתי נותנת בכלל את הבית בתקופה הקרובה🙈
(אנחנו פעם נתנו את הבית לשבת. כתבנו בפתק שהם יכולים להרגיש בבית, אבל את דלת החדר שלנו סגרנו והודענו שבו לא ישנים. כשחזרנו גילינו שהם השתמשו בשמיכות שלנו ובמנורת הלילה שלנו... השתדלו להחזיר הכול למקום, אבל עדיין יכולנו לראות. והרגשתי כל כך פגיעה בפרטיות
ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)
היתי מתעצבנת אם היו מחליטים לנקות לי את המקרר או לסדר ארון מחדש
או לתקן משהו במקום פרטי
אבל ראו שמטפטף ראו שנגמרה הבטריה
רצו לפרגן ולהגדיל ראש ולפתור את הבעיה
זה לא שחיטטו לך במשהו
רק ניסו לעזור
האמת משום סיבה לא רואה בזה בעיה
להפך
היתי מודה להם לגמרי
והתאמצת
ואולי זה מתפרש כמן ביקורת סמויה כאילו ראו מה לא בסדר..
ואולי רגי ש לך גם המרחב הפרטי שלך וזה זכותך
פשוט נראה לי שאני לא היתי מנחשת שזה יפריע למישהו
זה בית, בבית תמיד יש ליקויים.
לא נראה לי שזה הפתיע אותם.
אם הייתי נכנסת לבית של זוג צעיר עם ילדים ורואה ניאגרה מטפטפת, לא הייתי מבינה איך לא טיפלו בזה כבר אתמול...
זה ריח (עובש מהסמרטוטים), זה סמרטוטים להחליף, זה התעסקות וכו לא הכי סטרילי, בטח התארח אצלך איזה אינסטלטור שבשבילו לתקן את זה, זה כמו בשבילך להפעיל מכונה.
אבל נראה לי לא נחמד הקטע שהם עשו את זה מעצמם בלי לבקש, תשאלו, תבואו בסוף שבת תגידו אמרתם לנו שיש טפטוף, יש לנו קצת ניסיון בזה, אנחנו רוצים לעזור כי ממש מעריכים את זה שנתתם לנו את הדירה בתקופה לא מובנית מאיליה, בא לכם שנעשה את זה? אמרו כן תעשו אמרו לא - תביעו את ההערכה שלכם בצורה אחרת.
והבטריה בשעון לדעתי עוד יותר לא לעניין כי לא אמרו להם כלום על זה כאילו באתם חיפשתם את כל הפגמים ותיקנתם...
ברור שזה מכוונה טובה ממש ואולי גם כן כדאי להתעלות על עצמך ולהגיד תודה אבל זה ממש לא נחמד ואפילו חסר טאקט.
מישהו כנראה שיש לו ידיים טובות התארח שם רוצה לעזור מטוב ליבו. אני לא חושבת שזה צריך להכעיס, הוא לא חיטט לך בדברים האישיים, זה משהו מקצועי ואולי סוג של הכרת טובה על הדירה.
לדעתי את כועסת כי מלכתחילה לתת את הדירה הכעיס אותך...
אבל יצא פעם שנכנסתי לשים משהו בבית של שכנה שהיתה עם ילד באשפוז, ראיתי שיש כלים בכיור אז שטפתי אותם,
והיא ממש התבאסה עלי... בעדינות אבל אמרה לי בפירוש שהיא לא מסוגלת שנוגעים לה ומנקים לה.
לא הייתי מעלה על דעתי שיש מישהו שיתנגד שמנקים בשבילו משהו לא אישי כמו כלים, ועוד בסיטואציה כזו, אבל וואלה למדתי.
אבל האמת שאותי זה היה בעיקר מצחיק...
והייתי נהנית מהתוצאה.
אבל זו אכן חציית גבול
כל כך תלוי במנטליות..
פעם התארחה אצלנו מישהי בדירה של שכנים והיא ממש רצתה לנקות להם את הווילון אמבטיה כי הוא היה עם עובש.
זה היה נראה לי הזוי לחלוטין וממש אמרתי לה שזה לא עניינה והיא לא אמורה לגעת בכלום.
לקח לה זמן לקבל את מה שאני אומרת..אבל היא ממש רצתה להיטיב איתם ומבחינתה זה היה הדבר הכי טוב שהיא יכלה לעשות..מזל שהיא אמרה לפני שעשתה..חחח
שפעם השארנו בית לשבת.
השארנו אותו נקי בסבבה כזה, וקיבלנו אותו נוצץ, משהו מטורף.
אמרנו תודה יפה (:
שלאחרונה השארצי הית למשפחה במצוקה, במצב לא סבבה (אני משתדלת ממש להשאיר צסודר ונקי אבל פשוט לא הספקתי... רה מטוטאת אבל מלוכלכת)
וקיבלתי בחזרה בית מדונדש ברמת האבנית באסלה שנעלמה.
אם את כאן - אני *ממש* לא כועסת
מוזמנים שוב 
אבל בואנה הייתי מזמינה אותם להתארח בביתי בשבת בכל פעם כשיש לי ליקוי...חחחח
איזה כיף לך...את כבר לא צריכה סמרטוטים להניח מאחרי היאגרה, פחות ריח, פחות טרחה.
מתנה גדולה לאישה בחודש תשיעי, פחות התעסקות.
רק לגבי השעון- לא הבנתי מאיין היה להם בטריה...
בכל אופן, אני רואה את זה כמחווה של תודה, נהוג להשאיר מתנה כלשהי, וכנראה התארחו אצלך מישהו בעל מקצוע וידיים טובות ופינק.
וואלה הייתי שמחה אם היו עושים את זה בשבילי😅
קשה לי להבין את הנקודה שזה מעצבן.
אבל מה משנה לך מה אנחנו חושבות?
זכותך
את גם בחודש 9. לא נראלי שהייתי מסכימה לתת את הבית מלכתחילה❤️
אולי הם הרגישו בדיעבד שזה היה לא הכי נעים לבקש ממך בחודש תשיעי וע''י התיקון הם הרגישו שגמלו לכם על העזרה שלכם.
והאמת אולי במחשבה שניה אפילו לא ממש הרגישו שגמלו אלא פשוט נגיד היו צריכים שעון לדעת מה השעה - סידרו.
הלכו לשרותים ראו טיפטוף - סידרו... כנראה זה לא היה מורכב.
אגב אני לא הייתי מתקנת כי אולי לא הייתי יודעת לתקן....
אבל הייתי שמחה שיתקנו לי כמה דברים .
ועוד משהו כתבת שלדעתך לא לגיטימי לבקש בחודש תשיעי. אז לא יודעת... אם זה לדעתך לא לגיטימי היית יכולה בכיף לסרב ואני בטוחה שהם לא היו נוטרים לך על זה טינה.
אבל לא לכל אחת לתת את הבית זה כזה היסטרי, הם לא יכולים לדעת איך זה בשבילך.
הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם
בעלי איתי
הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה
אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי
אני פשוט יושבת פה ובוכה
בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה
הילדים בוכים
אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם
ואני עצובה כל כך
רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם
הלכתי ללדת, כן?
איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????
סיטואציה קצת הזויה
בת כמה הבת שלך?
איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה
בעלך איתך? מכיל?
חיבוק 🫂 ענק
ילדה לא קלה, לא אשקר
אבל ילדה!
הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר
ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה
אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים
מתואמתמבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...
(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)
אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)
אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)
עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:
את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)
בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...
תרגישי טוב ומזל טוב!
ובואי נגיד שידעתי למה
אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית
ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב
פשוט עשתה לי רע
או בייביסיטר?
התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...
(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)
וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️
איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....
חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...
מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)
וחיבוק ענק
זה לא קל
לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים
יש לך אולי אפשרויות אחרות?
בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?
בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה
ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי
לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם
רק רוצה לומר מזל טוב!
וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️
אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)
אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה..
זה בדיוק מה שמפריע לי
הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי
אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז
ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.
האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.
בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר
יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.
לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.
שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית
מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה
ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל
מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים
באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?
האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור
להורים שלי קשה כבר מזמן..
אז
א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים
ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר
השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.
ג. שכנים
ד. משפחה אחרת אם יש
וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה
ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב
או לפצל בין חברים של הילדים
בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר
ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס
עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים
או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים
אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית
ובעיקר נפשית
אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה
וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה
אם לא מצפים
לא מתאכזבים
יש הורים ששומרים
ויש גם הרבה שלא ..
מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.
שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?
ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.
ולפעמים לא צריך פתרון
כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו
סתם דוגמא.
ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים
והאישה בבית חולים.
בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.
ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך
מאשר לעזור עם הילדים.
גכ סוג של פתרון
ברור שלא
יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל
אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא
יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.
בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים
זה קצת פטאטי
מבינה את התסכול
בלי קשר
מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.
אני אף פעם בלי מלווה.
מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.
אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים
תחושה ממש קשה
אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה
וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי
בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.
אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן
הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓
להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.
גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.
אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.
זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,
את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.
ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.
זה מאוד מאוד קשה.
ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.
היא הנכדה שלה.
וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.
זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.
חיבוק גדול אהובה.
נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.
אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית
אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה
אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)
ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,
ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.
אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים
ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם
ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך
אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך
כי ילדת...
אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך
זה לא יעזור
תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך
חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)
בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.
בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.
אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.
משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!
באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע
מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?
אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי
משני ניסתה לתבןע את ביטוח לאומי בגלל ירידה בשמיעה?
עשינו בדיקה ויצא לנו 40-45 דציבל , בפועל כל היום הילדון אומר "מה? מה? מה? " קשה להתנהל איתו בבית כבר. בדיקה קודמת היה ירידה אבל לא ככה.
הבודקת אמרה לנו לבדוק את הזכויות שלנו.
מקבל טיפול של קלינאית תקשורת בגלל עיכוב בדיבור.
מה הסיכוי שימהרו לנתח מהר? ידוע על נוזלים מהחצי שנה האחרונה בלי דלקות אוזניים
בן 2.10 עם אסתמה קשה ברקע
יש בכל מיני מקומות במהלך האיסופים לא מעט מדרגות,
ולכן חייבת עגלה קלה.
העגלת אמבטיה שוברת לי את הגב..
מישהי הציעה לי לקנות ממנה דונה לא בתוקף (נקנתה ב2018) ב300 שח- תשמש רק כעגלה.. שווה את זה?
אופציה אחרת זה לקחת טיולון של גדולים שיש לי, משהו קצת מעפן ולשים בו איזה משהו עוטף כזה שראיתי שיש כאלה ששמות- שגם הופך את זה ליותר שכיבה וגם יותר מגן בחורף על התינוקת הקטנה... אשמח אגב לשמוע המלצות לגבי זה...
תודה רבה רבה!!!
בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?
לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.
בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.
כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות.
עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...
ותודה על התשובה!!
לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי
עגלה במדרגות זה כבד יוצר
הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?
בפרט בחורף.
אבל אני לא אשת מקצוע או משהו
אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.
אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...
אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)
זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?
ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?
מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)
נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.
מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.
האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.
אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה
אין דרך אחרת לאיסוף?
או תורנות עם שכנות
ממש קשוח במזג אוויר הזה ואחרי לידה בכללל
להרים עגלה במדרגות בעיני יותר קשה לגוף ממנשא
גם לי יש 3 איסופים שונים
ובאמת ברגל לוקח יותר זמן
אבל כן זה נשמע לי הרבה
אבל מניחה שזה המצב..
אחרי לידה נשמע לי מאוד קשוח עם קטן
לק"י
גם לי לוקח קרוב לשעה.
והייתי ממש מרוצה!!
עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים
שימי לב -
לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף
תבדקי את זה
זהו אני לא מבינה בזה..
300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?
א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי
ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור
בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן
צודקת ממש מבחינת הקור
אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?
הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..
והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..
עולות/יורדות לגן או באמצע הדרך?
אצלנו היו מדרגות לגן אז באתי טיפה יותר מוקדם וכשבאה אמא שאני מכירה ביקשתי ממנה שתביא את הבת שלי / שתשמור על התינוק
ניסיתי כל מיני אופציות, הכל לא היה נוח ככ. כשקצת גדל הייתי משאירה את העגלה / הדונה (אם באתי עם הרכב) ועולה במדרגות עם התינוק בידיים
בהצלחה!
תודה ע ל התשובה!
למרות שיש שני מקומות שאין איך לעקוף
הגלגלים שלה קטנים והידית נמוכה,
ממש לא מוצלחת למטרה הזו
כל הרצפה בסלון מלאה בציוד מילואים
הוא אורז
והבכי תקוע לי בגרון
אל תגידו שאני גיבורה
אני לא
גם לא אלופה
כ"כ לא
בא לי גרוע הסבב הזה
לא שיש זמן טוב
אבל עכשו גם ככה גרוע לי
ומורכב בכ"כ הרבה זירות
ואני יודעת
שאני
והזוגיות שלנו
נידחק לתחתית שוב
ודברים חשובים שצריכים לזוז
שוב יתקעו
ועד שנאסוף את עצמנו
מי יודע מה יהיה
(אולי כבר יהיה עוד סבב)
אוף.
רק רציתי רגע להניח את זה במקום שלא מכירים אותי כי כבר אין לי כוח לדיבורים הלא מועילים מהסביבה.
חיבוק גדול גדול
הלכתי להוציא את ההתקן והרופאה לא ראתה את החוטים. הפנתה להיסטרוסקופיה.
היא רופאה חדשה בקופה, שיערתי שאולי רופאה חדשה בכלל אז קבעתי לרופאה אחרת, היא אמרה לי להגיע בווסת.
מה הסיכוי שתצליח להוציא? מישהי פעם הסתבכה עם ההוצאה? מה הפרוצדורה כשלא מוצאים חוטים? אשמח לשמוע אם מישהי עברה הוצאת התקן בהיסטרוסקופיה.
לי היה ג'ניפיקס שרופא בקופח לא הצליח להוציא והמליץ על היסטרוסקופיה.
חזרתי פרטי לרופא שהתקין לי והוציא תוך כמה דק בלי היסטרוסקופיה
אז לא יודעת אם זה עונה למקרה שלך. אבל אני ממש שמחה שעשיתי את זה למרות העלות הגבוהה של הביקור הפרטי
אני גם מכירה שהכי קל זה לקראת הווסת (לא חייב דווקא בווסת אפשר גם יום יומיים לפני או אחרי. אבל אז צוואר הרחם הכי נגיש)
אבל ממש לא שלחו להיסטרוסקופיה. שלחו לבי"ח להוציא תחת אולטרסאונד, עניין של 2 דקות לכל היותר
לפעמים החוטים מסתובבים סביב עצמם אז צריך להוציא תחת מצלמה
האמת שאני הוצאתי תוך כדי הריון אז הרופא ממש ניסה לא לפגוע בעובר וזה לקח ממש 2 דקות
הוציאו לי כך את ההתקן (מסיבה אחרת)
דווקא זה שהרופאה ממש רואה מה שהיא עושה זה טוב כי היא יותר נזהרת… לא פשוט שולפת מהחוט
לא כאב כמעט (ובהכנסה של ההתקן ראיתי כוכבים)
רק כזה כשהיא עוברת בצוואר הרחם אבל זה שניה וחצי לכל כיוון
תביאי פד ליתר ביטחון (ממלאים את הרחם במים, אז לפעמים קצת טפטוף אחכ, לאו דווקא של דם).
זה סתם עם שם מפחיד
לא מכירה השלכות קליניות של זה…
סה"כ מכניסים מקל דק ממש עם מצלמה, ממלאים את הרחם במים בשביל לראות (לא הרגשתי מבפנים את המים, רק הם נזלו בין הרגליים😅), ומושכים… לא חותכים או משהו… בקטנה
ועוד פעם שנתקלתי במקרה מסובך יותר
אבל נשמע לי שזה הגיוני לא להצליח למצוא לפעמים.
אבל אולי שווה ללכת בווסת לרופאה אחרת ולנסות שוב אצל ידיים אחרות אם זה ירגיש לך יותר טוב
אני לא חוששת מהבדיקה כמו שאני מבואסת על התהליך. לחכות לתור בבי"ח, לא להיות בבקרה על התאריך שיוצא.
לפי הפסיקה שלנו הוצאה של התקן אוסרת אז זה באסה שלא אוכל לתזמן לזמן הווסת ולגרור את הזמן שאני עדיין עם מניעה זה עוד אישיו גם ככה הלב לא שלם עם זה...
קרה לי
הרופא לא הצליח להוציא התקן נובה טי
אמר לי לבוא בוסת, בין התורים
באתי ביום-יומיים הראשונים של הוסת והצליח להוציא, לא כאב
רופא מנוסה. יכולה לכתוב בפרטי את השם.
הבכור המתוק שלי בן רבע ל3.
לאחרונה מתעסק הרבה עם עינייני חברה.
מתעניינת אם זה תואם גיל או מצביע לי על משהו חריג?
משתפת בכמה שיחות שהיה לי איתו לאחרונה, שתבינו מה אני מתכוונת.
- הוא ראה את החנוכיה ואמר לי שהוא מתפלל כבר שיבנה בית המקדש, ואין לו כח לחכות. וכשיבנה בית המקדש, הוא יעבוד בבית המקדש בגלל שהוא בכור, והוא ידליק את המנורה, ואז כל הכהנים יהיו חברים שלו, וכולם יבואו אלינו הביתה והוא ישחק איתם במשאיות.
- הוא שיחק עם האנשים של הפלימוביל אני שומעת דו שיח שהוא מנהל שם:
הילד שואל שם את הדמות של האבא
אבא אתה חבר שלי? האבא עונה לו כן בטח.
הילד שואל אבא אבל נכון אתה לא חבר של אנטיוכוס? לא אני לא חבר שלו הוא רשע.
- מלא פעמים הוא שואל אותי או את בעלי, או את אחים שלי וגיסים שלי וכו
את/ה חבר/ה שלי?
- הוא ניסה לשחק עם בן דוד שלי בן 6 והבן דוד לא ממש זרם איתו
הוא בא אלי ואמר לי: אמא אני חבר של X וX לא חבר שלי.
זה לא עושה לי נעים...
אני מרגישה שזה מעסיק אותו, ומנסה להבין אם זה תואם גיל...
תודה רבה לעונות!
זה גם גיל שילדים כל הזמן אומרים אחד לשני אני כן חבר שלך אני לא חבר שלך אז הוא מוודא מי איתו ומי נגדו (לא שזה כזה יציב, הם משנים את דעתם פעמיים בשעה).
הם גם פתאום נפתחים לענין שיש בחברה, תחשבי שעד לא מזמן חברים היו דבר נחמד שנמצא מסביב, אבל כל אחד משחק עם עצמו, רק עכשיו הוא אשכרה מתעניין בסביבה, אז הוא לומד אותה ואיך היא עובדת
מתואמתהבת שלי בת 3.5 וגם כל הזמן אומרת לאחים שלה: "אתה חבר שלי, נכון?" או "אני לא חברה שלך!" אבל אצלה זו השפעה מובהקת מהאחים...
בכל אופן, בסביבות גיל שלוש-ארבע זה הגיל שבו נפתחים ל"עולם", ומגלים שהוא מורכב מעוד אנשים חוץ מבני המשפחה. ומכיוון שהאדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל) זה מעסיק אותו כבר מהגיל הזה...
(ורק אוסיף בסוגריים שבאופן אישי אני לא מעודדת שיח של "חברים" בתוך המשפחה - במשפחה כולנו בני משפחה ואוהבים זה את זה ונותנים זה לזה באותה מידה. אבל לפחות לא מול אבא ואמא... כשילד שואל אם אני חברה שלו, אני אומרת לו שאני אמא שלו ומאוד אוהבת אותו. זוכרת שפעם שמעתי ברחוב אמא אומרת לבת שלה: "אם לא תבואי יפה אז אני לא אהיה חברה שלך" והזעזעתי ממש...)
אבל לא מחבבת את זה, ולפעמים מביעה את דעתי.
אבל אצלנו זה יותר: "אני חבר שלך, נכון? אז תכבדי אותי בממתק שקיבלת." ואז הילדונת מנצלת את המעמד ומנהלת 'מסחרה' של חברים מבין האחים, ולחלק נותנת את מהממתק ולחלק לא... את זה אני ממש לא אוהבת, ולכן מלכתחילה מעדיפה שהשיח בין האחים לא יכלול את המילה 'חברים'.
אנחנו פשוט לא מרשים. או שאתה אוכל את כל מה ששלך או שזה של כולם, אין דבר כזה לתת לחלק.
זה נתינה עם תמורה
אצלנו זה "אם תרשה לי בX שלך אני אביא לך מחר את הטופי שלי מהמחלק סוכריות"
אני אומרת להם שאם רוצים לתת מתוך הלב, אז אפשר לתת. לא תמורת משהו.
אבל זו הבנה שלוקח זמן לפתח אותה מבפנים...
תהני ממנו!ממש עצוב לי
רחוקה מהבית והילדים
יש לכן עצות איך להוריד צהבת?
והדולה גם אמרה לי עור לעור
וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון
במיטת אור כחול
אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...
הוא נמצא לידך?
זה באמת לא פשוט גם לתת זמן במנורה וגם להספיק להניק מספיק.
אפשר כדי לזרז לסחוט מדי פעם טיפה חלב לכפית קטנה ולתת לו.
חשוב לא להגזים, קיבה של תינוק שרק נולד היא קטנה מאד
בימים הראשונים היועצת הנקה נתנה לי כפית כזאת קטנטנה של ערבוב קפה ואמרה לסחוט לתוך זה ולתת.
אפשר לשאוב וכשמוציאים אותו להניק כמה דקות ואז לתת את הבקבוק ששאלת, אני לא זוכרת אם נותנים לאכול בתוך המיטה, אם כן אז אפשר גם להאכיל את הבקבוק ששאבת...
יש לרוב בבתי חולים משאבות מעולות
בהצלחה ממש!!
לק"י
וגם אפשר לסחוט חלב ביד, למי שזה קל לה יותר.
לא חוויתי צהבת אבל יצא לי להתקע בבית חולים כמה ימים וזה קשוח
אצלי גם הייתי בבית חולים עם אוכל זוועה
ממליצה להזמין אוכל טעים ומנחם ולהרבות בפינוקים כמו שוקולד ומה שמפנק אותך😅
נשמע מעצבן אבל תכלס זו העצה הכי טובה...
גם לנו היה עם 2 ילדים
לק"י
ואצל הקטן הברית נדחתה בכמה ימים בגלל זה.
בעז"ה לרוב זה יורד בסוף, אז מציעה להאכיל הרבה, ולנסות מה שהציעו לך בנחת. אם מלחיץ אותך אז לוותר.
ולכן להאכיל כמה יותר.
אני שילבתי הנקה ומטרנה וברור לי מכמה ילדים שהתוספת מטרנה עזרה משמעותית.
(אני אחת שתמיד משלבת מטרנה בימים הראשונים עד שמגיע החלב האמיתי ומעולם זה לא פגע לי בהמשך ההנקה..)
לק"י
וכולם או לא קיבלו בקבוק או קיבלו בקבוק- שניים.
כך שזה לא היה משמעותי.
כן חשוב לפעמים להעיר אותם כדי שיאכלו טוב, כי הרבה פעמים הצהבת גורמת להם לישנוניות, ואז הם אוכלים מעט מידי.
