אחרי הכל, אני @חושבת בקופסא (לא ידעתי שאפשר בכלל לתייג את עצמך....)

הכוונה לחשוב בקופסא, זה בגבולות הקיימים? אפשר להתפתח ככה? 
(כאילו להפך מ"מחוץ לקופסא")

אני מקווה שלא הרגשת שאני מקניטה אותך עכשיו, באמת רציתי להבין מה עומד מאחורי השם.
דווקא יפה, אהבתי את הרעיון. זה באמת תופעה שהפשוט וההגיוני נהיה "מקורי" כבר
ואנשים מתאמצים כדי למצוא רעיונות מוזרים ומשונים.

(וזכור לי שהיה איזה דיון אידאולוגי איתך שלא המשכתי לא כי לא היה מה להגיב
אלא כי הרגשתי שלא יועיל, מחילה בכל זאת!)

רק אומר

בין זה לבין הפעילות בפורום?

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

דווקא בגלל שאני חושב הרבה

וראה רמבם הלכות דעות פ"ב הלכה ד

בסך הכל ביקשתי לשמוע מה הקשר

זה צורת ביטוי למחשבות, מי שלא חושב הרבה פחות יהיה לו קריטי לבטא את עצמו בכתיבה, לדעתי

אולי אפילו יותר מדיי..

וכן הרבה חושב גם על הסביבה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

בעצם את רוצה וגם יכולה בפוטנציאל (אולי גם נהנית מזה?) אבל סתם לא בא לך

לא סותר.

אבל זה כן יכול להיות מה שנותן את הכיוון לבחירות ולמעשים שעושים.

לעומת האופציה לקחת בחירות בצורה יותר זורמת ופחות מודעת(?)

(ברצינות, זה לא באמת משנה. השאלה האמיתית היא האם אתה מגדיר את עצמך ככזה, מה שזה לא יהיה)

סתם נראה לי שכן, גם אני יכולה לרחף ולדמיין בכל סיטואציה
(מבלילה/בבוקר במיטה,במפגש עם מלא אנשים ואפילו בקבוצה ובתוך שיח, הקטע שלא תמיד זה מוציא אותי מהריכוז אפילו, אני יכולה לחשוב על מלא דברים במקביל, ותוך כדי לזרום עם השיחה של האנשים מסביבי שמדברים איתי)
וכל דבר שזז זה זה הילה להתבוננות, לתובנות, לחידושים, לסלנגים, ללחנים ולרעיונות מקוריים
אחרים.
 

את אוהבת שזה ככה? חושבת שזה טוב, שווה? איך זה משפיע בכללי?

גם מעניין התגובה השניה שלך למעלה: למה מי שחושב הרבה יהיה לו קריטי לכתוב? (ניסחת את זה הפוך אבל בכוונה אני שואל ככה)

אלא להכיר טובה ותודה לביוצר אשר יצרני. 
אבל האמת שטוב לי ככה, אבל זה כן עבודה שצריך לאזן תמיד
אם אתה נופל למחשבות כשאתה בדיוק צריך להקשיב למהלך שמתרחש מסביבך 
או להפך אתה יותר מדיי מתרכז במהלכים של אחרים במקום להיות קשוב לעצמך.
זה דורש איזון תמידי
יש סוגים שונים של מחשבות.
יש אדם ש"חושב"- מתכנן מהלכים לוגיים
יש אדם ש"חושב"- אינטואטיבית והשראתית, מקורי יותר
יש אדם ש"חושב"- מפחד ודאגה מה יהיה הוא כל הזמן מתכנן את המהלכים הבאים.
יש אדם ש"חושב"- עולם פנימי, יש לו עולם שלם שהוא מעדיף לא לחלוק אותו עם העולם שבחוץ
או שהוא פשוט לא תמיד מצליח לחלוק עם העולם שבחוץ.
ועוד, ועוד סוגי חשיבות וחושבים

המושג "חשיבה/מחשבה" זה מושג רחב מאוד

מה שכתבתי למעלה. שלרוב, אנחנו כבני אדם כן צריכים לתת ביטוי למחשבות/רגשות שלנו.
ולכן, אדם שחושב הרבה יצטרך לבטא את עצמו יותר מאשר אחד שחושב פחות.
כי יש לו יותר מחשבות. וכתיבה(במיוחד שהיא אנונימית)מאוד נותנת למחשבות והגיגים ביטוי...

קצת בכוונה השארתי את השאלה פתוחה בלי להגדיר.

בזכות זה הבנתי עכשיו עוד כמה כיוונים שלא התכוונתי אליהם מלכתחילה.

לגבי הסוף, אני מסכים.

האמת אתה נשמע אדם שחושב הרבה ושיש לו חשיבה מעניינת.

מעניין לשם מה נשאלה השאלה שלך...ומה ההגדרה שאתה התכוונת.

בעקבות דיון עם חבר, שהפריד בין אנשים שפועלים מתוך חשיבה תמידית (סוג של תבניתיות ומודעות אליה), לבין כאלה שפועלים מתוך תחושות כלליות, שאיפות, עתיד.

האמת עוד לא ירדתי לגמרי לסוף דעתו לגמרי אבל בכל זאת עניין אותי לדעת איפה אני נמצא על הסקלה הזאת (מבחינתו זה היה ברור איפה אני חח).

והגעת למסקנה?
מה הייתה דעתו?

 

הוא מגדיר את עצמו כאחד שחושב, ומבחינתו גם אני ככה לפי ההגדרות שלו. למרות שיש שוני בהתנהלות היום יומית שלנו ובתחומי העניין, אבל כן יש שיח משותף בגלל ה"חשיבה" הזאת.

בניגוד אליו, קצת מפריעה לי ההגדרה הזאת כי זה נשמע לרוב כחסרון ביחס לסביבה ולא כמו משהו ייחודי.

מאד הרגיז אותי ההגדרה שלו.. [מהיכרות עם אנשים ש'חושבים' לפי הגדרתו] כי מבחינתי לפי ההגדרה שלו, זה חסרון גדול להיות 'חושב', ואם כך, אז אני ממש לא 'חושב'..

מחשבות זה לא דבר מדיד לכן אי אפשר לומר כמה אני "חושבת" ביחס לסביבה שלי

אפשר להעריך את זה בהתאם לנושאי השיחה והרמה שלהם

או גם לפי דברים שאנשים מספרים על עצמם לפי תומם מדי פעם

באופן כללי - לא רוצה להיות מוגדר דווקא על ידי זה.

אני חושב שכיום מופצים המון נרטיבים בעולם וכל אחד שהוא מוגדר על פי הנרטיב שלו - "דתי" זה אדם שמחזיק במערכת אמונות מסויימות, "חילוני" "ימיני" "שמאלי" - כנ"ל.

המצב הזה גורם לאנשים לחשוב שהמחשבה מגדירה אותם ולכן כדי להיות המושא שהם רוצים להיות הם "צריכים" לחשוב דברים מסויימים ולא דברים אחרים ובכך אוטמים את עצמם מחשיבה חופשית על נושאים שונים. מחשבה חופשית היא הדבר האנושי הכי מתבקש שיש.

וגם חלק מלחשוב זה לדעת שלא בכל נושא חייבים לגבש עמדה מוצקה.

השאלה היא אם זה דבר טוב או שלילי

כי יש כאלו שאומרים שזה מיותר וזה סתם טחינה או מעמיס על החיים

ויש בזה משהו חיובי, לדעתי, שאדם עמוק ויכול להבין דברים יותר לעומק ולהסתכל על כל צדדי המטבע ולא בשטחיות

מצד שני מנסתם כל HSP הוא אדם חושב ביחס לסביבה...

זה בא כחלק ממשי מהרגישות או רק תוצר לוואי?

כי אם זה רק תוצר לוואי אפשר לאזן או לעשות התאמות לסביבה

שכתוצאה ממנה יש גם השפעה רגשית.

כמו שקושי/מעוקה פיזית גורמת לנו למשל להיות עצבניים.

או לרעש? או לריחות?

אי אפשר לבודד את עצמך כל הזמן...

לפעמים אני מחכה 10 דקות להכנס לבניין באוניברסיטה כי כמה סטודנטים
החליטו לעשן ליד הדלת.
ולך תסביר להם שריח של סגריה מרגיש לך כמו מתקפה פיזית על כל החושים שלך...

אם משהו מפריע לך תחושתית זה לא אומר בהכרח שאתה צריך לחשוב עליו

[אני כעת בחו''ל, ושבת כאן יוצאת יותר מוקדם מיציאת שבת בארץ. ולכן כותב לפני יציאת שבת בארץ, 

כותב את זה כדי למנוע טעות או חשד..]

יש שאלות שלא צריך להסביר אותן ורק מחכים לתשובות שנובעות מהעונה עצמו - וע"פ מה שזה אומר לו באופן אישי.

אנסה בעז''ה בהמשך להרחיב יותר.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל