יום שישי.
ההכנות לשבת בעיצומן.
בישולים, ניקיונות, קניות, סידורים, ילדים, בית, ושאר הכנות.
לכל זה מתווסף פסח שקרב ובא בצעדי ענק, לכן כמות הנ"ל כפולה ומכופלת, וגם הלחץ הנלווה בהתאם.
ולכל זה מתווסף המצב הביטחוני הקשה, הלב השבור מעוד פיגוע, מעוד נרצח הי"ד, הלב כבר לא יכול להכיל עוד.
ואז:
האיש: עומד במטבח וחותך ירקות
האישה: למה אתה חותך בצורה כזאת?! זה לא אסטטי! אי אפשר לאכול את זה ככה!
בום.
בלב של האיש באותו הרגע היה "בום".
אולי הוא אפילו לא שם לב לזה
אולי הוא ישר המשיך הלאה
אבל היה כאן משהו
ובעקבות ה"משהו הזה", הוא מגיב:
"אני אחתוך איך שאני רוצה!!!"
"ומה את כל הזמן מעירה לי?!"
"ואת....
ואת....
ואת...."
האישה שומעת את ההתקפה הזו
ובלב שלה גם מתיישב לו היטב-היטב בום משלה.
היא אולי לא מודעת אליו,
היא אולי ממשיכה כרגיל,
אבל הוא שם.
הוא שם ואולי הוא גורם לה להגיב בחזרה בעוד יותר התקפה
להרים עוד יותר את הטון
או ללכת לחדר ולא לרצות להיות כאן בכלל,
לרצות להיעלם.
------------------------------------------------
מקרה נוסף:
אותו יום שישי.
האישה: באמצע הבישולים
האיש: מגיע מהסידורים ורואה שהמרק לא מבעבע למרות שהוא יודע שהוא צריך לבעבע בזמן זה של הבישול.
"למה את מנמיכה את האש?! את לא רואה שהמרק לא מבעבע?!
למה את תמיד לא שמה לב לדברים?!"
בלב של האישה: ובכן, יש בום.
היא אולי לא מודעת אליו,
היא אולי ממשיכה כרגיל,
אבל הוא שם.
הוא שם ואולי הוא גורם לה להרגיש שכל המאמצים שלה שקופים, שהיא שקופה בכלל,
שאולי לא אוהבים אותה, שאולי לא מעריכים אותה, שאולי לא אכפת ממנה בככלל.
הוא שם ואולי הוא גורם לה להגיב בחזרה: "סליחה?! אני יודעת בדיוק מה אני עושה! אל תבוא לפה ותגיד לי מה לעשות, הייתי באמצע קילוף ובאתי מיד לאחר מכן להגביר את האש בעצמי, אני לא צריכה שוטר שיעמוד לי על הראש!
ובכלל מה אתה עשית היום שככה אתה מדבר?! כלום!"
ובלב של האיש: בום גדול.
אולי הוא אפילו לא שם לב אליו
אולי הוא ישר המשיך הלאה
אבל הוא שם.
הוא שם ואולי גרם לו להרגיש בתוך-תוכו אפס מאופס.
הוא שם ואולי גרם לו להרגיש שאשתו לא אוהבת אותו בכלל, או לא מעריכה אותו בכלל,
ובכללי שהוא לא יוצלח כזה
והוא נסגר
והולך לחדר שפוף
או לחילופין, מתקיף חזרה ומאשים אותה בכל הצרות של העולם...
--------------------------------------------------------
כשיש לנו "בום" בלב
סימן שצריך לעצור רגע.
להקשיב לו.
מה קרה כאן?
להקשיב לעצמי
מה הרגשתי?
מה כאב לי?
מה אני צריך/ה עכשיו?
מה הייתי צריך/ה קודם ולא היה לי?
ללכת רגע להירגע,
לשאת תפילה,
לנשום עמוק,
לשתות כוס מים,
לצאת לסיבוב קצת באוויר הצח,
או פשוט ללכת לחדר ולחשוב
או לבכות
או לבהות
אבל לעצור.
כי אם לא עוצרים ומתנהלים עם אותו הבום הזה בלב - מה שהוא יוציא מאיתנו - זה ברוב הפעמים לא משהו שנאהב...
ורוב הסיכויים שגם נצטער על כך שנייה אחרי שנוציא את זה.
בין אם אלו מילים המוטחות כלפי בן/בת הזוג שלנו
בין אם אלו מחשבות נוראיות שמשתלטות וגורמות להגיב בצורה קיצונית
ובין אם זה כל תגובה אחרת שלא מקרבת אלא מרחיקה בינינו.
לכן נעצור רגע.
וביום כמו זה, יום שישי שכזה,
ובמהלך כל השבוע הבא - שבוע לפני הפסח -
נזכור שיכולים להיות לנו הרבה מאוד בומים.
אלו ימים לחוצים.
לחוצים טכנית
לחוצים נפשית
לחוצים רגשית
לחוצים כלכלית
וכאשר אנחנו לא פנויים רגשית - הבומים מתחזקים יותר ויותר.
כל דבר אפילו "קטן", שבמצב טוב יכולנו "להעביר הלאה" - עכשיו מתעצם שבעתיים.
עכשיו מטלטל את כל עולמנו הפנימי.
ה"בום" הזה מבטא כאב שיש לנו.
מבטא צורך עמוק שלנו שכרגע לא ממומש.
מסמן לנו שהיה כאן משהו שאיים עלינו / שהכאיב לנו / שלא עשה לנו טוב / שלא קיים את מה שהיינו צריכים באותו הרגע.
ומשכך, אנו חשים את ההדף הזה שלו בעוצמה חזקה, ומגיבים בהתאם.
נחמול על עצמינו קצת יותר
ונבין את עצמינו קצת יותר.
וואו.
אנחנו גיבורים!
אני גיבור!
אני גיבורה!
איך עברנו שנתיים וחצי של קורונה איך?!
איך המשכנו והמשכנו
איך עברנו את המלחמה והאזעקות האחרונות וגם אלו שלפניהן?
איך אנו ממשיכים גם אחרי אירועים נוראיים כמו הפיגועים?
איך עברנו משברים אישיים והמשכנו?
איך עברנו משברים זוגיים והמשכנו?
איך עברנו משברים הוריים והמשכנו?
איך עבנרו משברים משפחתיים והמשכנו?
כל הכבוד לנו!!!
אנחנו גיבורים!
אז עכשיו כשיש עוד זמנים בהם אנחנו ב"קוצר רוח ועבודה קשה"
בקוצר רוח מכל המצב
בקוצר רוח מכל הניקיונות וההספקים
בקוצר רוח מהסבלנות שנאבדה
בעבודה קשה לפסח
בעבודה קשה לפרנסה
בעבודה קשה עם הילדים
בעבודה קשה בזוגיות
כשאנחנו בקוצר רוח ובעבודה קשה - שוב הבומים מתעצמים.
אז אם נמצא את עצמינו היום לפני שבת, כאשר השטן מרקד, באיזה "תקל" עם בן/בת הזוג -
נשים לב כאשר הלב שלנו הרגיש את הבום.
נעצור.
נקשיב לעצמינו.
ניתן לעצמינו מקום.
ורק אז נמשיך הלאה
ובהמשך, בכניסת השבת וכאשר הכל ירגע - נוכל גם לתווך זאת לבן זוגנו.
ובינתיים נוכל להרעיף מבט אוהב חטוף,
או חיבוק שאומר הרבה גם בלי מילה אחת.
ואם נמצא את עצמינו בשבוע הבא בשיא ההכנות לפסח באיזה קוצר רוח ועבודה קשה שיביאו לעוד תקל עם אשתי/בעלי -
נשים לב כאשר הלב שלנו הרגיש את הבום.
נעצור.
נקשיב לעצמינו.
ניתן לעצמינו מקום.
ורק אז נמשיך הלאה
ובהמשך, לאחר כניסת החג וכאשר הכל ירגע - נוכל גם לתווך זאת לבן זוגנו.
ובינתיים נוכל להרעיף מבט אוהב חטוף,
או חיבוק שאומר הרבה גם בלי מילה אחת.
ונזכור - שאחרי הבומים - יכולה להגיע גם מנגינה נעימה-נעימה ומיוחדת, מנגינה מקרבת וערבה לאוזן,
אם לא נתעלם ממה שהרגשנו אלא ניתן מקום ולאחר מכן נתווך זאת בצורה טובה ומקרבת - אותה המנגינה ואותו הטוב שיש בינינו יוכל אפילו לגדול עוד יותר, ודווקא מאותו הבום, הכל יתהפך,
ממש כשם שהמילה עצמה כאשר קוראים אותה בהיפוך אותיות - מוב - מהלך, תזוזה, תנועה קדימה.
קדימה לזוגיות שלנו,
קדימה לאושר שלנו,
קדימה להכרות עמוקה יותר שלנו עם עצמנו ושל בן זוגנו איתנו
קדימה להיכרות עמוקה יותר עם בן זוגנו ועם הכאבים שלו
וקדימה למציאת פתרונות יעילים יותר, משמחים יותר ומקרבים יותר.
❤ שבת שלום ומבורך וחג שמח, מואר וכשר לכל יושבי ויושבות הפורום היקר ❤
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה