חד משמעי זה עניין של איפה גדלת, התחנכת, תפיסת עולם..

(זה לא קשור בהכרח לתפילה במניין. לדוגמא: מי שגדל עם אמא ואחיות שהולכות עם חצאיות עד הריצפה בדרכ יהיה לו פשוט שככה הולכים..)

לי ברור שגברים הולכים לתפילה במניין לא משנה מה.
למה? כי גדלתי ככה

לדעתי האיסור העיקרי הוא האיסור העצמי.

הרי גם אם אשה מתלבשת בצניעות, אם גבר יראה אותה הוא עלול להכשל בה. אז לא נראה לי שהקו שמגדיר ומחייב צניעות הוא בדיוק הקו של האיסור להכשיל.

ויותר מזה, במקום שאין איסור מצד קדושה ומצד הדין העצמי, אין כל כך איסור מצד לפני עור, כי אם היא עשתה מה שבאחריותה, האחריות עוברת לצד השני.

נכון, שיכול להיות לבוש שמכסה כדין ובכל זאת לא צנוע, אבל לדעתי זה עדיין יהיה בגדרי האיסור העצמי. אמנם כאן זה כבר מורכב, כי חז"ל משווים בין חשש הרהור לבין האיסור לעניין קריאת שמע (שהוא האיסור העצמי), ואז יוצא שבעצם גם האיסור העצמי מוגדר על ידי חשש הרהור וזה לא רחוק כל כך מ"לפני עור"

ההקשר היחיד שזה מוזכר הוא שמותר לגרש אשה שלא נוהגת כך

אבל לא כתוב מה מחייב אותה לנהוג כך

הרי גם מי שמקדיחה תבשילו מותר לגרש אפילו שזה מותר מדאורייתא ומדרבנן

וקדושים תהיו זאת מצוה כללית על כל ענייני בין אדם למקום ושלא יהיה נבל ברשות התורה

אפילו במי שאשתו נאסרה עליו אין חובה לגרש (תוספות תחילת זבחים)

ברור שזה דבר חמור. השאלה האם זה דבר לא טוב או אסור הלכתית, ואם אסור -  מה האיסור

השאלה היתה מה האיסור ההלכתי.

דת יהודית זה לא הגדרה ייחודית לאיסורים הלכתיים. זה מה שטענתי

הגדרה ייחודית לאיסור הלכתי זה : "לאו", "עשה", "ארור", "בל תוסיף", "לא תחסום" וכדומה

אני טענתי שמדובר בחובה דאורייתא

הוא שואל אותי "למה אתה לא טוען שזה אסור בגלל דת יהודית ובגלל קדושים תהיו"

אז גם לפי הניסוח שלך, הוא בעצם שואל אותי "למה אתה לא אומר שזה אסור בגלל שזה אסור"

גם בלי להגדיר כ"איסור לא תעשה מדאורייתא" (אני מניח שאין על זה מלקות)

לי לקח הרבה זמן עד שהסקתי שאכן זה נכלל בפסוק הזה

ועד אז האמנתי שאין איסור מהותי וישיר על האשה להתלבש שלא בצניעות

(חוץ מענין ה"לפני עור" לאנשים שהם לא עיוורים)

שיציאה לרחוב היא מעשה אקטיבי

אם מישהו יעמיד צלם של ע"ז באמצע הרחוב, הוא לא עובר על לפני עור לכל מי שיעבוד לדעתך?

זה באמת לא תרי עברי נהרא ברוב המקרים ברחובותינו, למרבה הצער

ביטול עשה זה לא לאכול מצה

זה יותר דומה להפסד של מצוה. כמו לא לתת צדקה

זה ביטול של קיום מצות עשה, אבל זה לא "ביטול עשה" במונח ההלכתי, אלא קל הרבה יותר

כמדומני אין אף אחד ממוני המצוות שמונה עוד דינים שכלולים במצוה הזו 

ביטול עשה של מצות תפילה דאורייתא זה רק אם ממש לא התפללת בכלל

אבל:

1 יש אנשים שגדלו בחברה שבה היחס לתפילה במניין הוא יחסית מיקל

2 יש אנשים שנסיבות החיים הובילו אותם להתייחס לתפילה במניין כהידור לא חיוני, מתוך הבנה שזה יחס לגיטימי לפי ההלכה

ולכן כאשר זה לא נמצא זה לא בהכרח מעיד על היבטים אחרים. זה כן מעיד בדרך כלל שלא מדובר במישהו שמחפש להשקיע הרבה בעבודת ה'.

אם למשל אתה צריך ללכת עשרים דקות כדי להגיע לבית הכנסת (ועוד עשרים בדרך חזרה), אין לך חובה ללכת לשם.

יש הרבה דברים שמתירים תפילה ביחיד.

זאת ההלכה.

אני יודע מעדויות על רבנים גדולים שלא הקפידו להתפלל במנין בגלל שלא הסתדר להם.

וזה שלמישהו אחר יש רכב לא באמת אומר שאתה צריך להשתמש בו כדי להגיע לבית כנסת

בקיצור, לא נכנס לזה, אבל החיוב הוא לא ברמה כל כך גבוהה

גילוי נאות: ההזדמנויות שבהן פספסתי תפילה במנין הן נדירות מאד. היום שלי בדרך כלל מתוכנן סביב תפילות במנין. אבל אני מודע להלכה ולמה שהיא אכן מחייבת

כתבת שאני לא צודק, כי כשיש רכב ואטובוס זה לא אותו דבר.

אם יש רכב ואוטובוס, יכול להיות שאתה צודק.

אבל מי אמר שיש

בעקרון, כל מצוה או אפילו דבר ששווה ערך לשעה של הליכה - יכול לדחות לחלוטין כל מחויבות לתפילה במניין

וגם סתם ככה - אם לדוגמה אתה צריך לצאת לנסיעה וקמת מאוחר ואתה צריך להזדרז, אתה לא מחויב לחכות למנין, לכאורה גם אם זה לא בגדרים של "ארבעה מילין לפניו", אלא פשוט כי זה זמן שהוא משמעותי

או אם יש לך פגישה חשובה בזמן מסוים, ויצא שבמקום שאליו הגעת זה הזמן היחיד שיש מניין - אתה לא מחוייב לארגן מחדש את הזמן.

בקיצור, זה יפה שאנשים מרגישים מאד מחוייבים לתפילה במנין, אבל צריך גם לזכור מה ההלכה מחייבת ומה לא. מה שמעבר להלכה זה כבר עניין אישי, שמעיד המון על האדם אבל זה לגיטימי הלכתית

מטבע הדברים, הפוסקים מעודדים תפילה במנין, ולכן ההיתרים הם פרטניים ותלויים בסיטואציה

אבל רבותי שלימדו אותי תורה מסרו הרבה עדויות על אנשים גדולים שקיימו בעצמם העוסק במצוה פטור מן המצוה, או שהדריכו אחרים מתי מותר להתפלל ביחידות

בתחילת הקורונה שמעתי שיעור של ר' אשר ווייס שפירט קצת את הנושא מבחינת מקורות והגיע למסקנה דומה - שזאת לא צורת חיים יהודית, אבל אם במקרה פרטני יש צורך, החובה להתפלל במנין היא חובה בדרגה נמוכה

אני בסך הכל אומר שאפשר להתייחס בסלחנות למישהו אחר שלדעתך מיקל יותר מדי

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?