את רואה את האנשים מסתדרים ללא היופי של הלבוש ומסתפקים ביופי של הגוף?

אתה רואה יום שנוריד את הבגדים?

רצינית.. - בשתי מילים:

עקרונית, הקב''ה ברא את העולם ללא מציאות של רוע.

ולכן אדם וחווה היו ערומים, ו'לא יתבוששו', וכמו שכותבים המפרשים, כיוון שלא הייתה מציאות של רוע, הם לא ראו בזה דבר שלילי, לא היה מציאות של יצה''ר.

רק כשהנחש ראה אותם, והתאווה לחווה, הוא גרם להם לחטוא, וע''י זה הכניס את המציאות של הרוע בעולם. ואז  אדם לפתע 'קלט' שזה בעייתי ללכת ככה, כי נכנס בו יצה''ר, לכן הוא התחבא מה', ולכן הם היו נצרכים לבגדים.

זהו מצב של גלות, הקב''ה מסתתר, והרוע התגלה במציאות העולם.

התפקיד שלנו כעת בכל זמן הגלות, הוא להכניס בחזרה ולגלות את הקב''ה כאן בעולם.

ע''י המעשים שאנחנו עושים.*

והמטרה שלנו, היא הגאולה, מה שיקרה בגאולה זה השלמת המטרה שלנו, החזרת העולם [מבחינה זו] למצבו הבראשיתי, הרוע יעלם ויסתלק מחיינו, ואיתו כל אותם התופעות, שלנו כרגע, בגלל שזו המציאות שנולדנו איתה, נראים כטבעיים,

אבל זו לא מציאות חיים נורמלית, העולם לא אמור להיות עם כ''כ הרבה רוע, בגאולה הרוע הזה ייעלם, ובמקומו יחזור להיות גלוי ונוכח פה, הקב''ה.

זהו תפקידנו כעת.

וכמו שכתוב בספרי החסידות, גאולה, וגולה, כמעט אותם מילים, רק בהפרש של אות אחת, א'.

כשאנחנו מכניסים את האות א' לתוך המילה 'גולה', אנחנו יוצרים את המילה 'גאולה.'

והאות א' הזו, מסמלת את הקב''ה ''אלופו של עולם'', שנכנס לתוך מציאות העולם..

עד כאן ההסבר, ובחזרה לשאלה התאורטית שלך שעליה פתחתי..

יש מצב {אין לי מושג, אבל אפשר לדמיין..} שבהעדר מצב של רוע בעולם, חוץ מקור או חום, או צניעות טבעית שלאו דווקא נוגעת ליצה''ר.

באמת יש מצב שמבחינת צניעות שכיום מוכרת לנו, לא יצטרכו בגדים בגאולה, לך תדע..

*אפשר לראות את זה, בייצוג של האיש ה'קדוש' בדת היהודית.

בשאר הדתות, האיש ה'קדוש', הוא טיפוס של 'נזיר', מתבודד, פרוש מאישה, פרוש מענייני העוה''ז, וכו' וכו'.

משא''כ בדת היהודית, מה שהיה במתן תורה, הוא התחברות של רוחניות וגשמיות, הקב''ה, העליון. ירד על הר סיני, התחתון.

ומאז התפקיד שלנו הוא להחדיר רוחניות, אלוקות. בגשמיות, בחומריות.

ולכן האיש הקדוש אצלנו, אינו אותו אחד שמתבודד, אלא תפקידו של יהודי הוא דווקא להשתמש בעוה''ז, אבל לקדושה.

לאכול, - לשם שמים וכדי לעבוד את ה', וע''י זה, האוכל הגשמי - עולה לקדושה!

להתחתן, כדי להקים משפחה יהודית עובדת ה'.

ובאופן כללי, להשתמש בכל דבר שהוא מ'קליפת נוגה', [לא טוב ולא רע], ולהעלותו לקדושה.

אפשר לראות את הדרך הזו בכל עוזה אצל הרבי מה''מ שליט''א, ושליחיו המפיצים יהדות בכל העולם.

אינטרנט, אפשר לרדת דרכו עד לעמקי שאול, ואפשר להשתמש בו בכדי שכל יהודי ברחבי העולם, יוכל בלחיצת כפתור, להגיע לכל פרט ביהדות.

אפשר ליצור דרכו שיעורי תורה.

וכו' וכו'.. [התכוונתי לכתוב קצת על זה, ונסחפתי. אז נעצור פה כרגע, למרות שיש עוד הרבה מה להרחיב ;) ] 

אני לא חושב שאדם בכנות יכול לענות כן על השאלה הזאת.

וגם לאחר ההסברים המאוד יפים לשלך (בלי ציניות) - אין קשר בינם לתחושה האישית הטבעית.

אני רוצה לתאר עולם ללא רוע.

אני לא רוצה לתאר עולם ללא בושה (ובושה לא מתייחסת לרוע בהכרח).

כדי לענות על השאלה הזאת - כל ההסברים על אדם הראשון צריכים להתיישב גם עם הנפש ולא רק עם אידיאלים עליונים. כרגע שזה לא מתיישב לי.

רוצה לדון על זה?

בושה נראת לי בעיקר מעידה על פחיתות.

זאת יכולה להיות פחיתות מוסרית או ערכית אבל לאו דווקא.

אדם קטן שמסתובב בין אנשים גדולים מתבייש מטבעו.

אורח שנמצא בבית חברו מתבייש (לפחות לא מרגיש כמו בבית שלו עצמו).

בושה לאו דווקא מתכבת עם מעשה רע.

וגם אולי באמת יש להרהר שוב -

הגוף שלנו הוא פחיתות ולכן אנחנו מתביישים בו?

הבושה נובעת מהצורך לאינטימיות, מרחב אישי.. זה דבר שעתיד להשתנות?

ממש אוהב את התשובות שלך. נשמעת צדיקה ועמוקה.

במציאות הראשונית הגוף הביא לקלקולים, האדם לא ידע "להכיל" את הגוף, לא ידע להתמודד עם עולם הזה, הוא נחת ממציאות אידיאלית עליונה למציאות של העולם הזה ולא ידע איך להתמודד איתה. לכן, כל עוד לא נקדש את החול לגמרי שלא יגרום כלל קלקולים, צריך הסתרה, הגוף מעיד על פחיתות מסויימת, כיוון שאמנם יש קדושה בגוף, אך כשהגוף לא במצב העליון יכול להביא לקלקולים ולשפלות.

אבל אני טוען שלעתיד לבוא עדיין יהיו בגדים...(אין מקור שמתייחס לשאלה הזאת למיטב הבנתי, אבל יש לי מהלך שלם למה מסברה זה יהיה ככה, אתה מוזמן בהזדמנות לאישי, זה קצת ארוך...).

נ.ב. או אפשר לנסח את זה כך, היום הכלל והפרט הם שני דברים סותרים זה את זה, שכשרמה קרן הכלל, קרן הפרט יורדת, וכנ"ל הפוך, אבל לעתיד לבוא יהיה איחוד מלא בין הכלל והפרט, ואז לא יהיה צורך להפריד בין מרחב הכלל והפרט, כי מרחב הכלל לא יפגע במרחב הפרט, אלא אדרבה, יתן לו את המקום המיוחד שלו בתוך כל הכלל. (ובעצם כל אדם לא יהיה מוטרד ממה שחושבים עליו, ואף אחד לא יהיה "מקבל", מושפע מאחרים, אלא יסלול לעצמו את דרכו האישית כפי שהיא מתאימה לו, ורק ברגעים מיוחדים יתחבר לכלל...).

אבל אני חושב שזה לא יהיה כך, כפי שכבר אמרתי, רק רציתי להסביר את הצד השני...

בכל מקרה, ממה שכן נראה לי שהבנתי.

אז אולי אסביר, המפרשים כותבים על המעשה של אדם וחווה בגן עדן, זה שהם לא ראו את אברי התשמיש כאברים שיש להצניע\להסתיר, כיוון שהרע לא היה קיים, אברים אלו היו בשבילם בדיוק כמו כפות הידיים או הפנים אצלנו, שאנחנו לא רואים כל צורך להסתיר אותם, כיוון שאין לנו תאווה אליהם, או בלשון שהשתמשנו בה קודם, הרע לא מתלבש אצלנו בשביל שנרגיש תאווה אליהם.

אמנם קשה לנו לתאר כזה מצב, אבל אם זה יהיה המצב בגאולה, וגם מבחינתנו, היחס אל איברים אלו יהיה בדיוק כמו היחס אל הפנים שלנו, אין סיבה ש'נתבייש בהם', בושה שכרגע היא טבעית אצלנו, ונכונה מאד, אבל אולי אז היא לא תהיה.

מדגיש, זה השתעשעות ברעיון תיאורטי.. אין לי מושג אם כך יהיה בגאולה או לא, {ולא נראה לי שכך יהיה..}, אלא  שמבחינת העקרון, לפי הנ''ל,  לא יהיה צורך בבגדים..

ושבגללו אנחנו מתביישים באיברים שאנחנו רגילים להצניע.

יש קשר בין הסתרה לכבוד, "כבוד א-להים הסתר דבר" (הפסוק איננו ראיה, אך הוא משמש הרבה פעמים שאומרים את הרעיון הזה).

לא אאריך, כי באמת יש לי הרבה לכתוב על זה, אבל בקצרה, כתוב במפורש, וקולמוס בנפש הביא את זה כבר, שנחש ראה את אדם וחוה משמשים לעין כל והתאווה לחוה, ואז הלך להחטיא אותם. זאת אומרת, אפילו שזה לא הפריע לאדם וחוה שהם היו ערומים, עצם זה שלא הייתה להם מודעות לעניין, זה עצמו גרם לחטא, ולכן אולי דווקא התיקון והמצב השלם יהיה בכך שכן תהיה שמירה על צניעות גם כשזה לא יביא לקלקולים, וכמו הפסוק שהביאו פה....

אשריך אתה...

מה שאומר שתכשיטים זה כלי עזר למציאת חן גם במציאות הכי אידיאלית שיש

כתשובה לשאלה "מה זה אומר"

@חסדי הים תוכל להביא את המקור?

רבי איבו ואמרי לה בשם רבי בנייה: והוא תני לה בשם ר"ש בן יוחאי: קשטה ככלה ואח"כ הביאה לו. אית אתרין דקריין לקלעתא בנייתא.

אמר רבי חמא בר חנינא: את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה א' הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין, אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח): בעדן גן אלהים היית, כל אבן יקרה מסוכתך, אודם פטדה וגו.'

בראשית רבה יח – ויקיטקסט

למה?

שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזה מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. א"ל טורנוסרופוס הרשע: הרי השמים והארץ, יכול אתה לעשות כהם? א"ל ר' עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.¹ א"ל: למה אתם מולים? א"ל: אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב"ה. הביא לו ר' עקיבא שיבולים וגלוסקאות,² אמר לו: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים? הביא לו אניצי פשתן וכלים מבית שאן,³ א"ל: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?

זה סותר את זה שזה נכון?

יש מדרש כמדומני שאומר שהמצוות הן כמו תכשיטים לכנסת ישראל, והיא צריכה ללבוש אותם גם בגולה כדי שלא יראו עליה כחדשים כשהיא חוזרת מהגולה (בעניין "הציבי לך ציונים", לא זוכר את המקור...).

זאת אומרת, רואים שתכשיטים זה לא בהכרח משהו חיצוני ותו לא, כמו המצוות, שאמנם זה מעשה חיצוני שהאדם עושה, אבל זה מגלה משהו פנימי שקיים בתוך האדם ורק מגלה אותו כלפי חוץ.

אשה ששמה תכשיטים רק בשביל לייפות ולהתהדר בהם, אין בזה בעיה, זה לא משהו חיצוני, זה מייפה ומוסיף, כל עוד זה לא בא לכסות את הגוף ולהסתיר אותו שיתמקדו בתכשיטים במקום, כמו אסתר המלכה, שכן התהדרה והתייפתה, אלא שלא עשתה מזה עניין ולא השקיעה בזה הרבה, היא ידעה מה העיקר, וידעה שהיא יפה בעצמה ולא צריכה להתייפות בעיני אחרים, הייתה שלימה עם עצמה, היא בריה של הקב"ה, וגם לדעות שהיא לא הייתה יפה, היא ידעה שיש בה יופי, ומי שיגיד לה אחרת היא תגיד לו: "לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוערת בריה זו שבראת....", ולכן אומרים לכל כלה, אפילו מכוערת: "כלה נאה וחסודה", וזה לא שקר, כי באמת היא יפה, היא בריה של הקב"ה, אמנם יש כאלו שיש בהן פחות יופי ויש כאלו שיש בהן יותר יופי, אבל בכל אחת יש יופי מיוחד וחן, ותפקיד החתן שמיועד לה לגלות את החן הזה, אפילו אם במבט ראשון זה קשה...עיקר היופי זה יופי פנימי, ואם האדם, יראה את היופי הזה הוא יראה גם איך הוא מתגלה כלפי חוץ...ואז אפילו אם הוא יהיה מכוער כלפי חוץ, הוא ישא חן בעיני כל רואיו, כי כולם יראו שהוא שלם עם עצמו, שיש בו שלימות מסויימת. (הרי כל מה שמייחסים חשיבות ליופי כי הוא מייצג שלימות מסויימת, שמתבטאת לדוגמא בבית המקדש, שמעיד על שלימות אמיתית ותוכן של מהות א-לוקית שמתבטאת כלפי חוץ בצורה יפה ומהודרת...אמנם אסור לשכוח את העיקר, והמצב של: "חכמת המסכן בזויה" זה לא מצב אידיאלי, ולא להגיד כמו הבת של קיסר שאמרה לר' יהושע בן חנניה שזו חכמה מפוארה בכלי מכוער, אלא לדעת את הערך של היופי הפנימי שהוא העיקר, והיופי החיצוני שהוא רק שיקוף של זה...)

וכמו שהגר"א אומר על מה שכתוב: "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל", "במה תתהלל? ביופי", כשהיופי אינו עיקר והוא לא הקלוזאפ העיקרי, הדגש העיקרי, היופי החיצוני יכול מאוד להוסיף ולהאדיר ולשקף שלימות פנימית שמתבטאת גם כלפי חוץ.

וכן כתוב שבהתחלה האשה הייתה מאוסה על האדם, כי הייתה מלאה דם וכו'...ואז כדי שתתחבב על האדם, הקב"ה הלביש עליה תכשיטים. לא שהתכשיטים הם הביאו לה יופי שהוא לא היא, אלא גילו יופי קיים בה, והידרו אותה וייפו אותה.

וכתוב כך:

"קונם שאיני נושא את פלונית כעורה, והרי היא נאה; שחורה, והרי היא לבנה; קצרה, והרי היא ארוכה; מותר בה.

לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה, שחורה ונעשית לבנה, קצרה ונעשית ארוכה, אלא שהנדר טעות.

ומעשה באחד שנדר מבת אחותו ענייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה.

אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת?

אמר לו: לאו; והתירו רבי ישמעאל.

באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.

וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה.

וכן הוא אומר (שמואל ב א): בנות ישראל אל שאול^כד בכינה".

(משנה, נדרים, ט', י').

אני לא חושבת שתכשיטים הופכים אישה ליפה יותר.

תכשיטים הם יפים. סתם. מעצמם. נעים להתבונן בהם כמו שנעים להתבונן באומנות או בכלי יפה.

אולי לכן אישה מתוכשטת היא יפה יותר, כי התבוננות הכללית בה מביאה להרגשה טובה יותר בעקבות הכלים היפים שעליה, ובלי תכשיטים הפוקוס היחיד הוא על הפנים, וברור שיש יפים יותר ופחות.

במציאות אידיאלית עצם היות האדם אדם יהפוך אותו ליפה בעיני המתבונן, אבל זה בלי קשר תכשיטים או לחסרונם.

מסקנתי - לא יתבטלו.

בהמשך למה שכתוב למעלה

אם תאמר שבאמת הבגדים שהגיעו בגלל החטא - יתבטלו לאחר שיתוקן החטא אז מובן שגם זה. (וזה דבר שצריך מקור..)

אבל אם לא, למה להגיד את זה?

כמו שלא יגדל לחם על העצים, ותצטרך לגדל חיטה ולקצור אותה ואז יהיה לחם. לעבוד בשביל זה.

אז גם מי אמר שהיופי הטבעי יהיה מספיק טוב, ואישה תהיה "מספיק יפה" גם מבלי תכשיטים. אולי גם בשביל זה צריך לעבוד...

''גלוסקאות וכלי מילת'' על העצים..

אני חושב שהפירוש של גלוסקאות שם זה עוגות, אבל יש מצב שזה לחם, לא זוכר..

וממה שאני מבין שזה בדיוק המחלוקת האם עולם כמנהגו נוהג וכו' או שבאמת זה משו אחר

לאיודע

האמת שאני לא כזה בקיא בסוגיות האלה לצערי

לא זוכר את המקור, אבל יש פירוש שזה לא כפשוטו, אלא הכוונה שיהיה מאוד קל לעבוד את האדמה, ותיבטל הקללה של: בזיעת אפך תאכל לחם", עד שכאילו הארץ תצמיח גלוסקאות.

זה תלוי במחלוקת האם 'עולם כמנהגו נוהג' או שלא.

אגב לרבי אכן יש שיטה מיוחדת, המיישבת בצורה נפלאה את שתי השיטות, ושתיהן נכונות.

כי ממה שאני מרגיש, זה לא קשור לרמת היופי של הבחורה אם צריך להוסיף תכשיטים

זה מוסיף מציאת חן לכל רמה שלא תהיה.

גם נשים בחברת נשים או לגמרי לבד מתקשטות. זה חלק מלהיות אישה, וזה ממש לכתחילה ולא קשור ל"לראות את יופי האישה".

אתה אומר שהאסתטיקה אמורה להעלם מהעולם? לא יהיה יותר עיצוב פנים? גינון? פלטת פירות יפה שחבל לקחת ממנה?

תכשיטים לא קשורים ליופי של האישה המסוימת שלובשת אותם, הם יפים מצד עצמם ויכולים להיות מותאמים לכל אחת (בעיקרון, בתכל'ס יש תורה שלמה של זהב או כסף, לאיזה בגד, לאיזו תאורה, או לאיזה צבע עור\ מבנה פנים. אבל קצת קשה להיכשל בזה אם יש טעם בסיסי)

אני לא רואה איך זה מתקשר לעניין תורני או הלכתי, יש איזה מדרש על ציורי שמן?

רש"י מפורש מביא את המדרש ואומר שהמראות הצובאות היו חביבים על הקב"ה יותר מכל זהב וכסף, וכן כל עניינו של בית המקדש הוא איחוד החומר והרוח, שזה האידיאל. וכן בתחית המתים, הגוף יחזור, ואז הוא רק יגלה קדושה, בלי להוות מפריע. אמנם, יש סברה מאוד גדולה להגיד שאז באופן טבעי יהיה יופי, יהיה חן, ולא יצטרכו דברים אחרים כדי להוסיף ולייפות, כמו אסתר המלכה, שנשאה חן בעיני כל רואיה, והכל יהיה מאת הקב"ה, אבל לא בטוח...

איך אפשר לקשר בין "אוהבת תכשיטי כסף עגולים" לאופי מסויים?

ועוד אני לא חושבת שלכל אחת יש אך ורק תכשיט אחד שמגדיר את כל הוויתה, בטח יש לך מגרה או קופסת תכשיטים שונים שמתאימים למצבים שונים, כמו לכולן.

יכולות להיות נשים שונות מאוד באופי שכולן אוהבות את אותו תכשיט, וגם בעלות אופי דומה שבוחרות תכשיטים שונים.

זה עדיין לא הגיוני.

לדעתי השרשראות עם שמות זה מספיק מוזר, לא צריך להסתובב עם תגי שם של עובדים בכל מקום.

האם אתם חושבים שתכשיטי אשה זה לכתחילה או בדיעבד? | ערוץ ７

בעתיד לא יפריע לך בכלל שיסתכלו עלייך, ואחרים לא יסתכלו כלל בצורה חיצונית, ההסתכלות תהיה פנימית, וגם לא יהיו מומים או פגמים להסתיר, הכל יהיה גלוי, אז גם התכשיטים לא אמורים להפריע לך...(שוב, הכל פה זה בעירבון מוגבל, ימות המשיח "לא תדע מה יהיה עד שיהיה", כמו שכותב הרמב"ם...).

נ.ב. כתבתי כבר שם שאני חושב שכן תהיה צניעות ופרטיות לעתיד לבוא, וזה לא ישתנה, אבל יש גם צד בהסברה הזאת, יש סברות מאוד חזקות לכאן ולכאן, אעפ"כ אני חושב שבאמת תהיה צניעות גם לעתיד לבוא...

רק אדייק, הסיבה לצניעות של גוף האדם.

לא הרצון בפרטיות

אז אני מסכים איתך בעניין הזה, אין הכי נמי. (אבל חולק עליך וסובר שכן תהיה צניעות לעתיד לבוא....).

כי גם אני חושב כך..

רק שהחשיבה כך, היא בלי סיבה, אלא רק כי כך 'נראה לי'

ולעומת זאת השתעשעתי במחשבה, למה בעצם לא יהיה אחרת, כי הרי הסיבה לכאורה מבוטלת.

אבל באמת גם אני  חושב שגם בגאולה יהיה לבושים..

בסדר, אז גם בזה אני לא בדיוק מסכים איתך....

אתה טוען שאין סברה לכאן ולכאן, ויכול להיות שיהיה כך ויכול להיות שיהיה אחרת (50-50).

אך אני חושב שיש סברה חיובית שכן יהיו בגדים בגאולה, לא כי "עד עכשיו היה", או "כי זה מוזר", או לא יודע בדיוק מה הסיבה שלך שכן יהיו בגדים (כי ממה שהבנתי מהדברים שלך לכאורה יש סברה עוד יותר חזקה שלא יהיו בגדים בגאולה ממה שכן יהיו, ואין סברה אמיתית למה שיהיו בגדים....).

זה ארוך, אבל כתבתי פה בקיצור למה אני חושב כך...(אם אתה רוצה באישי אאריך יותר...).

אולי אדייק יותר, אני בטוח שיהיה בגדים בגאולה.

השתעשעתי במחשבה תאורטית, שלפי סיבה מסויימת, אולי לא יהיה בגדים..

👍

אם כך, סקרנת אותי, למה אתה בטוח שיהיו בגדים בגאולה? (אשמח מאוד לשמוע את הסברה שלך...).

'סברא' ממשית, וואלה, אין לי ממש.

אבל ככה 'מונח' אצלי..

לא זוכר את לשון הגמרא, בטח 'תות''ח' שכמוך יודע..

שהקשו על רב, ולא היה לו תשובה לענות, אבל נשאר בדעתו?

כי כך היה מונח אצלו..

ונפסקה הלכה כמוהו.

הבנתי...

כן, רק עניין אותי לדעת אם יש לך סברה חיובית, כי לי יש סברה חיובית, כבר כתבתי אותה פה בקצרה ממש...

לצערי לא זוכר....(אני לא באמת תות"ח, זה נשאר מהזמן שהייתי מתלהב וחשבתי שאני יודע משהו....טוב, זו גם מעלה מאוד גדולה, לדעת שאתה לא יודע באמת....).

(מה שאני כן יודע שיש כמה פעמים קושיה על אחד מהצדדים במחלוקת והגמרא נשארת בקשיא, ונפסקת כך ההלכה. (אלא אם כן זה תיובתא, שאז אין מצב שתיפסק הלכה על דעה שיש עליה תיובתא....).

כשדיברנו לפני לדעתי פחות משנה שנה וחצי, הסברת בהתלהבות את פשר השם תות''ח..

לפחות כפי שזכור לי..

אתה יודע, אני עדיין לא כזה זקן, כך ששנה-שנה וחצי זה מאוד משמעותי בשנים האלו...

וגם, תמיד אחרי שיש לאדם הבנה חדשה והוא מעלה את המבט שלו, כשהוא מסתכל אחורנית זה נראה מאוד רחוק, גם אם עבר קצת מאוד זמן....

אם את מדברת על עיצוב בזהב או כסף

ואם זה אנשים רגילים אז בטח היו לוקחים חוט וחורזים בו דברים שנראים להם נחמדים וקשורים כמו צדפים או כיתוב על משהו

גם היום מוכרים שרשראות מגוונות בכל מיני מקומות למי שבא לטייל שם. 

(סתם אני מנסה לחשוב מה כבר יכול להיות בשרשרת שלא יהיה בימינו)

ונראה לי שמבחינה ריאליסטית, יש הרבה אנשים שיש להם את אותו אופי. אנחנו לא חיים בעולם של פתיתי שלג ייחודים.

יש על זה גמרא/מדרש, שיש שישים ריבוא בעם ישראל (קצת יותר, זה מספר סמלי....), ויש שישים ריבוא אותיות, ובעצם לכל אחד מישראל יש אות מיוחדת שלו בספר תורה, יש המון מה להאריך בזה. (גם כל ממון שיש לאדם הוא שייך לו, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה...).

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל