לקח בערך 20 דקות, כי מחלקים בין כולם.

לא.
חוץ מזה שלא ידעתי מה הארונות שמוכרים לגוי, אז מצאתי כמה קילו קמח למשל..

את רוב הקמחים טוחנים בזילוף מים וזה חמץ גמור.

קמח כשר לפסח, כתוב עליו במפורש "נטחן בטחינה יבשה" וגם בהכשר כתוב "כשר לפסח".

זה לא מחמיץ מזה.
אמנם זה לא כשל'פ, אבל זה לא ודאי חמץ.

גם העדה'ח, גם כושרות ועוד רבים

כי זה לא חמץ גמור.

ולא יעזור שתשים תמונה...

קמח בפסח ולאחריו מאת הרבישראל מאיר מורגנשטרן שליט״א נידוןהקמח-הקדמה מציאותית
זה שנים רבות דנו בדין הקמח האם נחשב חמץ או לא. נידון זה נוגע לפסח עצמו, האם הקמח הינו חמץ שאסור בב״י וב״י, ונוגע לאחרי הפסח, האם אסור משום ״חמץ שעבר עליו הפסח״.
מתוך בירור הנושא מחדש בשנים האחרונות, עולה שישנם פרטים שהם פחות ידועים, בעיקר מציאותיים, שמשנים לכאו' את הדיון וההתייחסות ההלכתית לנושא כולו. בשל קוצר היריעה במסגרת זו, נאלצנו לכתוב כאן רק את תיאור המציאות בקצרה (בהשמטת האסמכתאות לדברים), ואת ראשי הפרקים של הדיון ההלכתי. למעוניינים ניתן לקבל את הרחבת הדברים בפניה למייל אוטומטי בכתובת: x1889889@gmai1.com במאמר המורחב ניתן לראות בס"ד את הסוגיה ומשמעותה לדידן. [חלק ניכר מהמידע המציאותי עפ"י מאמר הרב פנחס פרידמן שליט״א, משגיח הבד"צ, ועוד מידע מפרסומי מפעלי טחנות הקמח ומאמרים שונים שנכתבו בארץ ובחו״ל].
שלג א'- הקומביין
קציר החיטים נעשה כיום בשדות החיטה באמצעות'קומביין', שזהו טרקטור משוכלל שקוצר את החיטה ומבצע בהם את ה'דישה' בעודם בשדה, כך שהחיטים יוצאים מהקומביין לאחר שהוסרה מהם השיבולת והנרתיק החיצוני, ומתקבלים חיטים כמות שהן.
שלג ג'-ניקויהחיטים
החיטים מגיעים למפעלי הטחינה כמות שהגיעו מהשדה ע"י ה'קומביין', במצב בו מעורב בחיטים גופים זרים ופסולת. בשלב זה עוברים החטים תהליך ניקוי במפעל הטחינה, ע"י מגוון מכונות משוכללות שמנקים את החיטים באמצעות ניפוי ושאיבה.
שלג ג'- קילוףהחיטים
כעת ישנו שלב שנעשה בחיטים אך לא ידוע (גם לנו נודע רק באחרונה), והוא משנה לגמרי את הדיון בכל הקשור לקמח אם הוא חמץ או לא. בשלב זה נעשה קילוף ראשוני לחיטים - עוד לפני ההרטבה! (תיאור חברת שטיבל בא"י ראה בהרחבת הדברים למאמר זה).
פרט זה מאוד משמעותי לכל הנידון בדין הקמח בימינו אם הוא חמץ או לא, שכן יש שמסתמכים על מה שמבואר בגמ' שבלי התבקעות הקליפה החיצונית המים לא חודרים אל תוך החיטה, וכאן מתברר שמקלפים את החיטה קודם לכן, הרי שלפי״ז לאחר שהחיטה נרטבת הרי ברור שהוי חמץ גמור.
שלג ד'- תהליך ה'לתיתה'
בשלב הבא, לפני הטחינה בפועל החיטים עוברים תהליך המכונה 'לתיתה'. התהליך בפועל הוא כך: החיטה מגיעה לחילזון סגור ומשופע כלפי מעלה, בעת כניסת החיטה לחילזון מערכת ההרטבה מרססת קצרות את החיטים במים, החיטים'מתערבלות' במים ע"י החילזון ועולות כלפי מעלה. החיטה עוברת את כל אורכו של החילזון בכשלושים
שניות.
מידת רטיבות החיטה הנכנסת למערכת ההרטבה, נמדדת על ידי מכשיר אלקטרוני משוכלל שמודד במדויק את אחוז הרטיבות שבחיטה, ובהתאם לכך מרסס מים על החיטה על מנת להביא את אחוז הרטיבות של החיטה ל- 16% במדויק, כך שסך כל המים שנוספים לחיטה הם כ-4% מים. בהמשך יוסבר מהות תהליך ההרטבה וייעודו,
משום שזהו הנוגע ביותר לדיון שלפנינו.
שלג ה' - השהיה
החיטים יוצאים ממערכת ההרטבה, משם הם עוברים ל'תא השהייה', בו שוהים החיטים למשך 16 שעות עם המים שעליהם. תא השהייה מכיל כ-200,000 ק"ג חיטה.
לפעמים לפי הצורך של אחוזי הלחות שבחיטה, החיטה עוברת למערכת הרטבה שניה שבה מוסיפים רטיבות לחיטה של 0.3 אחוז מים נוספים. קיימת גם מערכת הרטבה שלישית שבה מוסיפים רטיבות לחיטה של כ-0.15 אחוז מים. זמן ריסוס המים על החיטה, במהלך ההרטבה השניה והשלישית- שניות בודדות.
החיטים כמות שהן באופן טבעי בדרך כלל מכילים לחות טבעית בממוצע של 12% מים. אולם, גרעין החיטה בנוי משני חלקים: א) החלק הפנימי שהוא ה'בשר' של הגרעין שממנו מופק הקמח הלבן(ה'אנדוספרם'). ב) הקליפה. בכדי להפריד בין הקמח לבין הקליפה - הסובין, בהפרדה מדויקת מבלי לאבד קמח שדבוק לקליפה, ניתן להרטיב
i75 Qju -
אוסףגיליונות|קמחבפסחולאחריו ^
את החיטים ולהעלות את אחוזי הלחות שבגרעין עד ל-16%, וכתוצאה מכך הקמח נעשה לח יותר, ונפרד ביתר קלות מהקליפה שחופה עליו.
לצורך כך מתקיים התהליך שמכונה'לתיתה' שייעודה להחדיר לחיטה לחות נוספת. כפי שיתבאר בהמשך, עצם הרעיון של הפרדה מיטבית ע"י הרטבה אינו רעיון בן-ימינו, רק השיטות ואופן העשייה השתכללו עם השתכללות הטכנולוגיה בת-ימינו.
אולם, לא רק זו המטרה בהחדרת אחוזי מים לחיטה! המטרה הנוספת המוצהרת והמיושמת של החברות שמייצרות כיום קמח הינה העלאת אחוזי הלחות גם ב'אנדוספרם' - 'ב שר' החיטה עצמו, בכדי לחולל שינויים מסויימים בקמח וגם בכדי להאריך את 'חיי המדף' שלו, כפי שמתואר במאמרים שונים המצורפים בסוף המאמר הנרחב.
קמח - האם הוא חמץ? הנידון שלפנינו.
בסעיפים הכאים תיאור קצר ותמציתי ודיון הלכתי תמציתי, כשמקורות הדכרים והרחכתם במאמר המורחב שניתן להשיג במייל אוטומטי הנ״ל.
א. כפי המתואר לעיל בהרחבה, תהליך עשיית הקמח כיום כולל הרטבה של החיטים קודם טחינתם. בשלב הבא שוהים החיטים בתא שהייה למשך 16-30 שעות. יש טחנות קמח שמפרסמות גם על שמקלפים חלק מעובי הקליפה החיצונית בטרם ההרטבה.
ב. מטרת הרטבת החיטים המוצהרת הינה החדרת מים לתוככי החיטה ולא רק אל קליפתה! בכדי לגרום לשינויים בקמח שמועילים לשימוש בו. אחוז הלחות שחודרת לחיטה הינו כ-4%. מידת הלחות בחיטה נבדקת באמצעים טכנולוגיים שונים ובהתאם לכך משנים את משך שיהוי הזמן בתא השהייה.
ג. בגמ' ובהלכה מבואר שחיטים שעברו תהליך'לתיתה', דהיינו שהורטבו במים, אם לא התבקעו אינם נעשים חמץ, בהתאם לכך יש שרצו להקל בתהליך ה׳לתיתה' הנעשה בימינו. ברם, יש כמה הבדלים בין האמור בגמ' לבין התהליך הקיים אצלנו, כדלהלן;
[א] כתב רבינו אפרים שכל ההיתר בלתיתה בחיטים שלא נתבקעו, היינו דווקא באופן שהתעסקו בחיטים כל הזמן, אך אם שהו החיטים
במים בלי עסק, הרי״ז חמץ. והובאו דבריו להלכה בשו״ע. כך היא המציאות אצלנו שהחיטים שוהים במים. [מבין המשגיחים יש שמתארים שהמים טופח ע״מ להטפיח ויש שלא, ברם הנידון צ״ע שלא מצינו שום מקור שחימוץ נעשה דווקא ע״י טופח ע״מ להטפיח, ומאי נפק"מ].
[ב] כתבו הגאונים, הרמב״ם, הראשונים והפוסקים1, שכל ההיתר בלתיתה שבימיהם דווקא באופן שתיכף ומיד לאחר הלתיתה טוחנים את החיטים, אך אם שהו החיטים מעט לאחר ההרטבה הרי שחוששים שחדרו המים לחיטה והחמיצה, ואסור לקיים את הקמח או להשתמש בו לאחר הפסח2. בחיטים דידן המציאות הינה כאמור, ששוהים החיטים לאחר ההרטבה לא רק מעט אלא שעות רבות הרי שלדברי כולם נחשב חמץ, וכל שכן כאן שהמטרה המוצהרת שמושגת באמצעות התהליך הינה חדירת המים אל תוך החיטה, בדיוק
כפי שחששו הגאונים והפוסקים3.
[ג] החזו״א מוכיח שאם הורטבה החיטה, אף שהדבר נעשה בחלקו הפנימי של החיטה, אם הלחות מתאדה הרי שהחיטה לא מחמיצה. יש שרצו להסתמך על דברי החזו״א בנד״ד, אולם כפי המתואר לעיל בהרחבה, כאן הוא להיפך, המים שוהים ב'תא שהייה' סגור, שכל עניינו לשמר את המים שלא יתאדו אלא יחדרו אל תוך החיטה. כך שאדרבה, לפי״ד החזו״א כאן בוודאי החיטה נעשית חמץ4.
[ד] בנוסף להנ״ל, כאמור לעיל יש מטחנת קמח מרכזית בא״י שמתארת שלפני הטחינה נעשה קילוף ראשוני של חלק מהקליפה החיצונית, לפי״ז הרי שאין מקום להקל מצד שלא נתבקעה החיטה, שהרי כ״ש כאן שלא רק נתבקעה הקליפה אלא אף הוסרה5.
ד. לפיכך,לפיהכלליםהאמוריםבגמ'בראשוניםובפוסקים-הרישבמציאותתהליךטחינתהקמחהקייםאצלנונעשהבכך׳חמץ',וישבקיומו בפסח משום ״בל יראה ובל ימצא״, ובשימוש לאחר הפסח משום גזירת חז״ל של ״חמץ שעבר עליו הפסח״. ניתן להשיג כיום קמח מטחינה יבשה שלא עבר את תהליך ההרטבה הנ״ל, או קמח מטחינה שלאחר הפסח, שהתהליך הנ״ל נעשה לאחר הפסח.
ה. אמנם, ישנו דיון נוסף בענין זה. גם אם הקמח נעשה חמץ, שמא י״ל שיש לסמוך על מכירת החמץ שנעשתה ע״י המפעלים וכד'. נידון זה שייך לשאלה רחבה אחרת, האם סומכים על מכירת חמץ שנעשית ע״י מפעלים ובפרט ע״י שאינם שותו״מ. בל״נ אולי נכתוב על זה בשבוע
לקבלת המאמר המורחב ניתן לשלוח בקשה למייל אוטומטי בכתובת: x1889889@gmail.com
1 מקורות הדברים בדברי הגאונים הראשונים והפוסקים בחיי״א ומ"ב בהרחבת הדברים, נשמטו כאן מקוצר המקום.
2 ראה זה פלא, למעלה מאלף שנים לאחר מכן מתברר עפ״י בדיקות מעבדה כמה צדקו בחששם זה, שמתברר שככל שחיטה שוהה במעט המים שנרחצה בו, כן חודרים המים אל תוככי החיטה יותר ויותר.
3 הגרי"ש אלישיב זצ״ל היה תמיד אומר בפשיטות מבלי להזכיר את הסוגיה כולה: "אם המים חודרים אל תוככי החיטה כפי שמצהירות החברות הרי בוודאי שהחיטה/ הקמח נאסרים", וכלל לא הוצרך לכל הנידון כאן.
4 דברינו כאן גם לפי שיטתו של מרן החזו״א. אמנם, ראה בהרחבת הדברים שעצם דברי החזו״א שחולק על המ״ב הנ״ל, יל״ע, שכן דברי המ"ב הם כדברי הגאונים הראשונים והרמב׳׳ם.
5 חברות אחרות לא מתארות פרט זה, אך ייתכן שהן ג"כ עושות פעולה זו רק שלא הוצרכו לכותבו. (בדרך כלל התהליכים זהים בכל החברות לפי שהן מבוססים על מחקרים וכללים מקובלים בכל העולם).
ף /
אוסףגיליונות|קמחבפסחולאחריו ^
76

אבל חוץ.מהמאמר הזה - כל מומחי הכשרות מורים אחרת.

״ מתוך בירור הנושא מחדש בשנים האחרונות, עולה שישנם פרטים שהם פחות ידועים, בעיקר מציאותיים, שמשנים לכאו' את הדיון.״

״ חלק ניכר מהמידע המציאותי עפ"י מאמר הרב פנחס פרידמן שליט״א, משגיח הבד"צ, ועוד מידע מפרסומי מפעלי טחנות הקמח ומאמרים שונים שנכתבו בארץ ובחו״ל״

״ראה זה פלא, למעלה מאלף שנים לאחר מכן מתברר עפ״י בדיקות מעבדה כמה צדקו בחששם זה, שמתברר שככל שחיטה שוהה במעט המים שנרחצה בו, כן חודרים המים אל תוככי החיטה יותר ויותר.״

״מטרת הרטבת החיטים המוצהרת הינה החדרת מים לתוככי החיטה ולא רק אל קליפתה! בכדי לגרום לשינויים בקמח שמועילים לשימוש בו. אחוז הלחות שחודרת לחיטה הינו כ-4%. מידת הלחות בחיטה נבדקת באמצעים טכנולוגיים שונים ובהתאם לכך משנים את משך שיהוי הזמן בתא השהייה.״

״ הגרי"ש אלישיב זצ״ל היה תמיד אומר בפשיטות מבלי להזכיר את הסוגיה כולה: "אם המים חודרים אל תוככי החיטה כפי שמצהירות החברות הרי בוודאי שהחיטה/ הקמח נאסרים", וכלל לא הוצרך לכל הנידון כאן.״

״ חברות אחרות לא מתארות פרט זה, אך ייתכן שהן ג"כ עושות פעולה זו רק שלא הוצרכו לכותבו. (בדרך כלל התהליכים זהים בכל החברות לפי שהן מבוססים על מחקרים וכללים מקובלים בכל העולם).״








בקיצור, תקרא שוב את מה ששלחתי, תקרא את כל השלבים. מסבירים הסבר מציאותי מה קורה במציאות ולא ״סתם״ דעה הלכתית…

העדה החרדית לקו של שו"ת
ואמרו במפורש שאפשר למכור.
אם זה היה חמץ גמור - לא היו אומרים כך.

זה חשש רחוק.

יש משעת קצירה, משעת טחינה או משעת לישה.

 

יש דעות שאומרות שמור משעת לישה! דהיינו לשמור על הקמח החל משעת הלישה.

אם כן ודאי קמח רגיל הוא לא חמץ.

אנחנו לא משתמשים בו בפסח. משתדלים מאוד שלא בגלל הדעות האחרות

אבל חמץ? לא..

ואפילו לא השפרצה.
רק שאין עליו שמירה מיוחדת.

קמח רגיל עובר השפרצה במכונה שנקראת 'חילזון' בגלל צורה שבה הוא עובר כמין חילזון, ושם יש השפרצה של 3 שניות מים על כ300 ק''ג חיטים.
זה לא 'לא שמור' זה תערובת חמץ או חשש חמץ ולא משתמשים בזה בפסח. אבל בגלל שזה לא חמץ גמור - מותר למכור במכירת חמץ גם למי שלא מוכר חמץ גמור.

לא בדקתי 😬

לא, לא מצאתי כלום. 

עוד לא סיימתייי🤦‍♀️

בדקתי את החלק שלי ב5 דק.
מצאתי פתית.

לא בדקתי האמת

ו 35 דקות

מצאנו כל מיני חמצים קטנים
פתית מאובן
חתיכה של גרנולה
גריס
וכן על זה הדרך

אני עכשיו בודק את הרכב שהרגע ניקיתי אז לא נראלי נמצא משו

10 דק', לא מצאנו...
ככה זה בית פצפון

לא אני בדקתי🤷 נראה לי בן חצי שעה לשעה

היית שואל כמה שעות עמדתם על הרגליים היום ועד כמה הן כואבות
מלאא ומאודד😑

כמה זמן לקח... משהו כמו שעה וחצי. לא מצאתי שום דבר שלא ידעתי עליו.

אבל הבדיקה היתה במחצית השניה של הלילה. לא הצלחנו לבדוק חמץ כל עוד הילדים היו ערים, וגם כשנרדמו היינו תשושים ומדוכדכים מכדי לבדוק. ישנתי, ואכלתי, ואז היה לי כוח לזה. אני לא גאה בזה, אבל זה מה יש, והצלחתי בסוף לבדוק את הבית מחמץ כראוי.

 

זאת בכלל אומנות שאני צריך ללמוד - איך לשתף את הילדים במעשים שלי, ובכל זאת להצליח לעשות משהו. זה ממש נהדר שהם רוצים להשתתף, אבל הקל לי אישית, גם באופן כללי, הוא לעבוד לבד (וכמו כן, אני מאוד לא אוהב בלאגן...)

כל הכבוד על זה.

זה באמת קשה לעשות את זה עם דרדסים בין הרגליים

בירות ובין אנד גריס

כל שנה בדיקת חמץ זה אחד הסיוטים שלי..

שונא את הדבר הזה, לכרוע ולזחול על הרצפה[עם כובע וחליפה, כי זו מצווה] עם נר, חם בקטע מלחיץ, מזיע, הנר נכבה נדלק, הקטע גם שעד עכשיו לקחתי את המצווה קשה.. אז כולם מסיימים תוך חמש דקות את החלק שלהם בבית, ואני עוד דקות ארוכווות עם הבדיקה הזאת..

+ גם לא הבנתי כ''כ עד עכשיו את הצורך בזה, למה לא באמת מצאתי משהו עד עכשיו..

 

בפועל השנה למדתי להריץ, לא זחלתי, עברתי בצורה של ריש את כל החלק שהוקצב לי, עם נר קרוב לפינות, היה פשוט כיף הקיצור הזה, וגם מצאתי שקד מרק!

אז גם היה קצר, [גם סיוט, אבל פחות נורא], גם מצאתי משהו.

קיצר, היה בסדר..

לא נראה לי שיש בעיה בללבוש אותן, אבל בטוח שאין בהן שום קדושה.

יש עניין ללבוש בגד מיוחד המוקצה לקיום מצווה.

זהו שימושם של ה'גארטל'

של הכו''ח.

של ה'סירטוק', ושל עוד הרבה בגדים..

חוץ מזה, לכאורה על כל הליכה של ד' אמות בא"י צריך לשים כובע וחליפה, לא?

בקצב הזה חסידים ילכו עם כובע וחליפה גם כשהם מקלחים את הילדים כי זה חסד עם האישה, או כשבונים סוכה, או כשמסיעים את ההורים לקופח כי זאת מצוות כיבוד הורים.
אין לדבר סוף..

כשזה למטרה טובה, יתקלחו בעצמם עם הבגדים... 

 

אבל ברצינות, נראה לי כדאי שתהיה איזו שאיפה כזאת, לא? זה מראה על הרבה רגש וחיבור של קדושה  למעשים. ברור שזה לא רלוונטי לרוב המוחלט של בני האנוש, ובכל זאת... אם אפשר וזה לא מגביל מדי (למשל בבניית סוכה, חבל על הבגדם ויצא שכרו בהפסדו) למה לא?

 

(אני בכלל לא חסיד)

כשמלגלגים, זה בד''כ לא מתוך רצון לדעת..

אז לא רואה צורך לענות.

 

אבל בכ''ז, השורה הפותחת היא נראית לי נכונה.

ואכן מברכים על בדיקת חמץ.

אנחנו מקפידים מאד על כובע וחליפה, אבל מסיבה אחרת, שאם יסתייע אכתוב בעז''ה בהמשך.