עם אשתו והבן שלו

בצירוף התגובות פה, אני מניח שזה משהו שמאפיין נשואים, וממילא אף אחת לא תרצה להתחתן איתו

ולמען הסר ספק - אני מאד מעריך אנשים שמתלבשים לפי מה שנראה נכון (מבחינת קור/חום ובטח מבחינה ערכית) ולא לפי מה שמקובל

וממילא אני מאד מעריך את האנשים עם הסנדלים והגרביים.

גילוי נאות: בעבר זאת לא היתה רק הערכה אלא דרישה ואמונה שכך צריך להיות

אני עצמי לא השתמשתי בסנדלים כבר שנים רבות, אבל התפיסה שלי היתה שלכסות את אצבעות הרגליים זה פרט לבוש בסיסי

לק"י הזה שאת כל הזמן כותבת?

ממש לא מסכים וזה מעצבן אותי האמירה הזאת.

כי מישהי שמרגישה שככה זה יותר צנוע מבחינתה, העובדה שכולם שמים לב היא לא אשמתה.

האמירה הזאת פוגעת בה, כשהיא באמת עושה מאמץ כדי להיות בסדר, ואתה אומר לה שלהיפך, עדיף שהיא תעשה פחות. אם היא היתה משתכנעת זה היה חצי נזק, אבל זה כנראה לא ישכנע אותה והיא תישאר עם ההרגשה הרעה, שלא רק שהיא משקיעה במשהו, עוד אומרים לה שזה גרוע יותר.

מנסיון, זה אחד הדברים הכי מעצבנים שאפשר לחוות. תסכול עמוק ואמיתי, של "עשיתי הכל כדי להיות טוב ואנשים מתייחסים אלי כרע, זה לא היחס שמגיע לי, ואני יודע שאני כזה".

אני יכול לקבל את זה בהכללה, אבל בסופו של דבר -

1 אם צניעות משמעותה שלא למשוך תשומת לב למראה וליופי כאשה, אז בהחלט, צניעות יתר משיגה את המטרה של צניעות. זאת החוויה שלי - צניעות יתר מעדנת את המראה ומוציאה ממנו את המתח של המשיכה. אז אם לך החוויה היא אחרת, זה לא מצדיק שבגללך היא תעשה הפוך. לכל היותר תהיה לה פחות מוטיבציה כי היא יודעת שיש כאלה שבשבילם האפקט הפוך, אבל זה לא שהיא לא בסדר

2 אין לזה סוף. שמעתי מישהי שמסבירה שהיא הולכת עם פאה, ו"כל האלה שהולכות עם מטפחת והמטפחת בכלל לא מתאימה לצבע של הבגדים וזה מושך תשומת לב ולכן לא צנוע" - באמת מוגזם.

3 ספציפית במקרה הזה - אפשר ללבוש גרביים שלא מבחינים בהן יותר מדי. די נפוץ. או בצורה שפות מבחינים. בקיצור, קשה לי לצייר מקרה שבו מישהי לובשת גרביים וזה הופך אותה לפחות צנועה.

4 חוץ מזה, זה לא רק צניעות יתר, יש אנשים שבאמת מתלבשים ככה. אז מה, תאסור את זה בגלל צניעות? מגוחך

ברור שדבר ראשון זה עניין של קיום מצווה והלכה, אז אם הפסיקה שאת הולכת לפיה קובעת שצריך גרביים, או אסור פאה, וזאת שיטה הלכתית אמיתית, אז ברור שצריך ללכת לפי זה.

פה זה אמור להסתיים. העניין שעושים מצניעות מעבר לזה הוא פשוט לא נורמלי. אין מה להתחזק בצניעות אם את כבר לבושה צנוע. זה הופך את העניין לאובססיה לא בריאה ואיזה צורך להצטיין ולבלוט בכמה שאת לא בולטת וצנועה, זאת חתיכת סטירה במונחים.

חתיכות בד שמישהי שמה על עצמה לא אמורות להיות הבשורה שלה לעולם. יש כל כך הרבה תחומים שצריכים השקעה, עניינים רוחניים ופיזיים, וכל דבר משמעותי הרבה יותר שצריך את האנרגיות וההשקעה הנפשית הזאת.

בהגדרה, אם זה "יתר", זה אומר שזה לא נצרך

אמרתי שזה דבר רע מאד בעיני לומר שצניעות יתר היא חוסר צניעות. לא השתכנעתי מדברייך אחרת

בהם צניעות זה הדבר הכי חשוב בעולם, אז כדי להגדיר את ההיבטים השליליים של מקרי הקיצון משתמשים במילים "לא צנוע" כשהכוונה היא יותר "לא טוב".

מעניין אותי באמת לשמוע את התגובה שלך או של מישהו אחר שתומך בצניעות יתר למה שאמרתי שהתרומה של נשים לעולם היא לא שכבות של בד, ואין מה להעלות את הרעיון הזה לאובססיה חסרת מעצור שכזאת.

ברור שצריך להתלבש בצניעות- לקום בבוקר ללבוש הכל כהלכה, ואז ולהמשיך הלאה בחיים ולא להתעסק בזה בצורה המוגזמת הזאת של חוברות, הצהרות, שיעורים וכל הניפוח חסר הפרופורציה שעושים לנושא הזה.

לדעתי הוא התכוון:

צניעות יתר => אנשים שמים לב אליך => לא צנוע

ואני פשוט לא מסכים עם הדבר הזה, כמו שהסברתי בצורה מפורטת מאד

אני לא "תומך בצניעות יתר", אני בסך הכל טוען שמי שנוהגת כך בעצמה זה בסדר ואין צורך להילחם בזה.

אני כן חושב שהמקום שהעולם נמצא בו מבחינת צניעות הוא מקום עם חסרונות משמעותיים (לא רק. יש דברים שאנחנו מחמירים יותר מאבותינו), ולכן יש הרבה נשים שעוד שכבת בד לא תזיק להן כדי להגיע למצב של איזון בריא.

אני ממש נגד אובססיות ואבססיביות.

זה עוד מוטיב שמופיע בחוברות הגועליות האלו "הילד חולה ואז האמא שרפה את הפאה ואז הוא נרפא וזכה בלוטו" או שטות כזאת.

חתיכות בד לא נותנות לאף אחד כוחות קסם לשלוט בהתנהגויות של אנשים אחרים. כמה שרוחל'ה במאה שערים שמה שאלים לא משפיע בכלל על החופים בתל אביב. אם כבר, זה מרחיק את אותן שוכנות חוף מהרעיון הטבעי והנורמלי של צניעות ככבוד בסיסי לגוף למשמעות שלו כשהוא הופך לאובססיה לא בריאה ומהות קיום האישה.

מתי שמעת שזה עובד ככה בכל מצווה אחרת? אולי שכל דתי יבנה שתי סוכות כי המקום שהעולם נמצא בו מבחינת סוכות הוא מקום עם חסרונות משמעותיים ולכן יש הרבה אנשים שעוד סוכה לא תזיק להם כדי להגיע למצב של איזון בריא?

בגלל העולם מוקצן לכיוון אחד התשובה היא להקצין לכיוון השני?

מישהי שלא לבושה כמו שצריך מתקנת את זה כש*היא* מתלבשת כמו שצריך ומגיעה לאיזון בריא.

לא ברור לי איפה ראית בדברי משהו אחר

לגבי שכר בעולם הזה על מצוות - אנחנו אמורים להאמין שזה קורה לפעמים. זה כתוב בקריאת שמע.

או ליתר דיוק- השאלה היא למה קוראים "צניעות יתר". אם מדברים על אובססיה, מעין מה שמנסה לתאר "חושבת בקופסא", אז אתה צודק.

אבל אם מדברים על אדם שמכבד את עצמו ומרגיש לא נעים להיות חשוף- זה הכי הגיוני וטבעי שיש, וזה בדיוק הרגש של הבושה והצניעות שצריך לעודד. וזה רגש טבעי ובריא.

וזה שהתרגלנו כל כך שכולם (ובפרט כולן) הולכים חשופים, עד שמי שהולכ/ת בצורה מכובדת וצנועה הם חריגים- זו עצמה בעיה. 

איזהו חלוק של תלמיד חכם? כל שאין בשרו נראה מתחתיו. איזוהי טלית של תלמיד חכם? כל שאין חלוקו.

ואם לדעתך סנדלים עם גרביים זה מכוער- אז זו בעיה שלך (שעשויה להיות קשורה לאנשים שאיתם אתה רגיל להסתובב)... ולדעתי מכנסיים צמודים שמגיעים 5 ס"מ מעל הנעלים זה מכוער...

אבל למה לטעון שמי שלא אוהב סנדלים עם גרביים מסתובב עם האנשים הלא נכונים? זאת מתקפה אישית מידי ולא במקום. לדעתי שני הדברים שציינת לא נראים משהו.

למה לתקוף את העולם הערכי של אנשים על בסיס טעם אופנתי? אין ערך בדווקא שילוב סנדלים עם גרביים וזה שמישהו לא אוהב את זה לא אומר שהוא שייך לאלו שהולכים עם סקיני ג'ינס. 

זאת בדיוק התופעה שאני לא אוהבת כשהצהרה אופנתית פתאום הולכת לעניין ערכי ומי שחושב אחרת זה אומר שהערכים שלו לא במקום.

אף על פי כן, אסביר את עצמי.

בהתחלה, לפני שכתבתי את הסוגריים כתבתי את ההשוואה עצמה, שלדעתי היא כן במקום והטענה היא שטעם אופנתי הוא דבר אישי.

אבל האמת היא שזה לא רק דבר אישי אלא גם הרבה פעמים דבר חברתי, לא תמיד, אבל הרבה פעמים. ובדרך כלל דבר שהוא מקובל בחברה, גם אם מישהו לא מת עליו או מעדיף סגנון אחר- זה לא מרתיע אותו. כדי שזה ירתיע אותך זה צריך להיות חריג.

ולא ניסיתי לתקוף אותו על האנשים שאיתם הוא מסתובב, אלא רק להעיר שטכנית יתכן שבאמת מדובר בהרגל, ואם זה אכן כך- אז לדעתי זה לא יפה שאדם יבוא מחברה שרגילה במשהו אחד לחברה שרגילה בסטייל אחר ויזלזל בהם.

ובכל זאת אולי זה לא היה במקום כי זה קרוב מדי ללרדת לפסים אישיים. ולפי איך שהבנת את דברי- אז ודאי שזה לא ראוי ולא נכון.

זו צניעות ברמה גבוהה. מי מחליט באיזה רמה זה נהיה "יתר"?

כל אחד יבוא ויחליט שמי שעושה יותר ממנו הוא קפדן אובססיבי, ומי שעושה פחות ממנו הוא פרוץ?

למה אי אפשר לכבד גם אנשים ששונים ממך?

אני אוסיף ואגיד שגם לגבי תופעות כמו שאלים וכדו' אני לא רואה פסול בעצם הלבוש, אלא בחריגות הבולטת שלו, והשילוב של זה עם תפיסה, חינוך ותרבות שבעייתיים מצד עצמם, גם בלי קשר לאיך שזה בא לידי ביטוי. יש דברים שהם סבבה מצד עצמם אבל בהקשר מסויים הם לא סבבה.

וביחס לזה גם כתבתי מה שכתבתי על זה שמי שסנדלים עם גרביים נראה לו מכוער ו"מקפיד יתר" בטח גם לא כל החברים שלו הולכים ככה...

כשהזויות במאה שערים מחליטות לשים חמש חצאיות, שני שאלים חיג'אב, ולהראות כמו משולש שחור, זה בחלט יתר כי זה לא נמצא בשום מקום בהלכה.

מי שמפקיד על גרביים כי זאת הפסיקה שלו, שפשוט ישים אותם נעליים סגורות. אין שום עניין הלכתי ערכי או אמוני בסנדלים עם גרביים וזאת לא רדיפה על הערכים של אף אחד לומר שסנדלים עם גרביים לא נראה טוב. במקסימום זאת רדיפה אחרי חוש אופנה.

ממה שכתוב בהלכה זה יתר.

והוספתי משהו בתגובה הקודמת גם לגבי השאלים... הבעיה היא הרקע, ולא המעשה.

יתכן שספציפית הם גם הגזימו, בנקודות מאד ספציפיות ואין כאן המקום לפרט.

ואגב, יש בסיס בהלכה לדברים הרבה יותר מחמירים ממה שאת מכירה... גם אם זה לא מה שההלכה מחייבת.

ויש המצאות של אנשים. יש דרך מאוד ברורה להפריד בין הדברים האלו. אם מה שאתה עושה זה עניין הכלתי לגיטימי, שיהיה בכבוד, אבל סנדלים עם גרביים או חומרות צניעות או כל הגזמה שכזאת הם ממש לא דבר שכזה.

ובל תוסיף זה לא קשור.

כמעט בכל תחום, בכל מצוה ובכל מידה בנפש יש מרחק רב בין החיוב ההלכתי לבין כמה שטוב וראוי לעשות. החיוב ההלכתי הוא רק המינימום. אני לא אומר שאין מקום שהוא כבר הגזמה, אבל המקום שנהיה הגזמה הוא בדרך כלל רחוק מהגבול ההלכתי במידה גדולה (או כמותית או איכותית).

זה נכון בשבת, בגמילות חסד, בתורה, בתפילה, באכילה, וגם בצניעות.

זה לא קשור בכלל למצוה. איזה תוכן פנימי יש לספירה הזו? 

אם למשל אתה סופר חמש פעמים ביום- אין בזה בל תוסיף (אם יש בזה מידת חסידות אני לא יודע, אבל בל תוסיף זה בטוח לא).

לכן כתבתי שבל תוסיף זה לא קשור. בל תוסיף שייך לתחום אחר לחלוטין של תוספות. זה לא חומרה, לא הקפדת יתר, ולא הידור. זה פשוט לקחת מצוה ולהעתיק אותה לדברים אחרים לא רלוונטיים. כמו שאני אחליט שאם אסור בשר בחלב, אז אני גם לא אוכל ביחד חמץ ומצה (כל השנה) או גזר וכרוב. זה סתם טיפשות.

(ולכן כתבתי לה שבל תוסיף זה לא קשור, ולא שהנידון הספציפי שלנו הוא לא בל תוסיף.)

החרדים הם הדוגמא שלך לחינוך נכון ובריא?

(ואגב, מדברים ששמעתי ממקורות מהימנים, הסיבות האמיתיות שאסור לבוא עם חצאית מטאטא זה א'- כדי לא להתלבש כמו מזרוחניקים ר"ל. ב'- כי זה מייתר את הצורך ההלכתי בגרביים, והם מפחדים שזה יזלוג למאבקים על התחום הזה.

עדין אתה לוקח מהם דוגמא?  )

הולכים לפי השיטה שצריך גרביים, אבל חובה שהם יראו כמה שקרוב לרגל חשופה.

יש עוד הרבה כללי לבוש מוזרים בסמינר, וזה רק מראה שהרבה מהדברים האלו בציבור החרדי הם בסך הכל קוד חברתי ולא עניין הלכתי.

או אולי אפילו יותר יפה בעיניהם מאשר נעלים. עובדה. הם אוהבים את זה.

למה להתווכח איתם?

(אגב, אני עצמי לא הולך עם סנדלים כמעט אף פעם, וכשאני כן הולך עם סנדלים אני לא מקפיד ללבוש גרבים. אני פשוט לא מבין למה מה שאני, או אתה או כל אחד אחר, עושים זה מה שקובע מה תקין ונורמלי.)

זה פשוט שיח חרשים מה שקורה פה.

אנשים אומרים שסנדלים עם גרביים לא נראה טוב, ואז עונים להם שזאת הפסיקה שלהם, אז עונים סבבה, שימו גרביים עם נעליים סגורות, ואז פתאום מרגישים כאילו יש פה איזו מתקפה ערכית הלכתית. זאת במקסימום מתקפה אופנתית.

אין ערך בדווקא סנדלים מעל הגרביים. אם מישהו רוצה להתלבש בצורה שאנשים חושבים שלא נראת טוב, שיהיה בכיף, אבל עדיין מותר לומר שזה לא נראה טוב ואין כאן שום דבר הלכתי.

נפתח פה תת-שרשור בנושא "האם סנדלים וגרביים זה צניעות יתר ומה המשמעות של זה"

שמתחיל כאן שאלה חשובה לבנות | ערוץ ７

השרשור עצמו מדבר על היחס לאנשים שהולכים כך, וזה כן אמור לשקלל את המניע שלהם

השרשור לא עסק רק בשאלה "האם סנדלים וגרביים זה יפה"

דוקא כן יש מתקפה ערכית-הלכתית. 

יש שם גם טענה שסמדלים עם גרבים זו חומרה לא ראויה מצד עצמה, במישור הערכי.

ועל הדרך יש מין שלילת לגיטימציה למי שמנסה להנות משני העולמות, גם רוצה לכסות את הרגל, וגם לא רוצה ללכת עם נעלים סגורות.

וזו התגובה שהתחילה את הדיון על השאלה הערכית.

זה כזה נושא מטופש להתווכח עליו. יש אנשים שחושבים שזה לא נראה טוב, ויש כאלו שאין להם בעיה עם זה. כל אחד מוזמן ללבוש ולחוות דעה על מה שבא לו, ושלום על ישראל.

אין פה שום עניין ערכי.

וואוו אתה מהמחמירים

בטוח באה עליך כבר הברכה

אבל מה זה משנה...

מזכיר לי את קרובי משפחה שלי גם דתי לאומי - באים לחתונות כאילו הגיעו הרגע מטיול.

מוזרים...

שזה אני ועוד מלא בחורים שאני מכיר..

חם, מחניק, ולא בריא לפעמים לרגליים ללכת עם נעליים סגורות.

אבל רוצה שהרגליים יהיו מכוסות.

אחלה דבר, בעייתי?

אין לי עליו דעה מסוימת יותר משיש לי על מי שהולך עם נעליים 

אבל אם זה נח לו שיערב לו ...

לא ממש מפריע לי .

למרות שקרוב משפחה שלי יש סנדלי טיולים שהחורים בהם לא ממש בולטים ורוב הרגל סגורה אז זה נראה בסדר עם גרביים בפנים, והחורים באמת כנראה בעיקר לאוורור.

הכי גרוע גרביים עם כפכפים. בתור דוברת רוסית בסביבה של אנשים כאלו, נתקלתי בזה בעיקר אצל אנשים בני 45+ שלהראות טוב זה לא ממש מושג שקיים אצלם.

וסנדל נועד להראות ולאוורר את הרגל עצמה. זה לא מתאים ביחד.

זה באמת כנראה עניין של טעם. אולי אפשר לפתוח שרשור של מה דעת בנים על בנות שלובשות דוגמא עם דוגמא או קוקס מרושל שחצי מהשיער יוצא ממנו.

יש דוגמאות של פרחים, של נקודות, ושל כל דבר.

עכשיו הכלל הוא שאי אפשר ללבוש חולצה עם דוגמא אחת וחצאית עם דוגמה אחרת. חצאית עם דוגמא יכולה להילבש רק עם חולצה חלקה ולהפך.

(אולי זה לא רעיון טוב לפתוח שרשור עם השאלה הזאת... בנים ממליא לא שמים לב להתאמה של בגדים וזאת כנראה הסיבה לתופעת הסנדלים עם גרביים )

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.