להסתדר עם שותפים (זה משתנה מאדם לאדם וגם תלוי איזה שותפים את מוצא)

ההתמודדות עם כל הנ"ל דורשת התעסקות שלעומתה כשגרים אצל ההורים היא לא קיימת בכלל.

וכשמגיעים לדירה קיימת צריך לדאוג לריהוט, ולחפש שותפים טובים. 

גרה אצל ההורים ובתקופה האחרונה ממש בוער לי לצאת החוצה לדירת שותפות

מרגישה שמיציתי

רוצה לצאת ורק מנסה לשקול את כל הצדדים לפני כן

לגור עם ההורים יהיה סיבה מספיק טובה להתאמץ לברוח משם 

הרי יש קורלציה בין רווקות מבוגרת למגורים עצמאיים, ודי נחמד להמציא תיאוריות של מה הגורם למה

והאמת גם שזה סוג הדברים שרציתי לשמוע.

אני מכיר ויודע את השיקולים הכספיים ואת הקושי במציאת שותפים. ומענין לשמוע פסיכולוגיה בגרוש בסגנון "אם כשתתחתן זה לא יכלול עזיבת בית ההורים אתה לא מספיק תרגיש שבנית בית" וכדו'..

כשאדם מגיע לגיל מסויים יש לו רצון כבר לצאת מהידיים של ההורים ולחיות על פי החוקים שלו. ביין אם זה עם אישה בין אם זה עם שותפים.

זה שאדם יגור במרחב שפחות מתאים לו זה אומר שזה יעזור לו להתחתן?

זה נשמע לי ממש מופרך שירד למישהו המוטיבציה להתחתן בגלל שהוא שוכר דירה (אתה יכול לראות ולנסות בעצמך..). ממש להיפך.

מה אמת בזה?

הסברתי כאן שזה אישי: לגור עם שותפים או אצל ההורים | ערוץ ７

(יש לי תשובות משל עצמי אבל לא נעים לכתוב כאן)

אם אליך זה לא מדבר בכלל אז סבבה.

באופן כללי אני דוגל בכך שמיליון סינים לא טועים, ודברים לא הומצאו סתם. יכול להיות שהמשפטים כאלה יצאו מפרופורציה ונעשו כלליים מדי, אבל גרעין של אמת - יש. אם תחפור קצת בתוך הנפש של עצמך אולי תבין (אבל שוב, אתה לא חייב להגיע למסקנה בכלל). 

אך כמו סטיגמה, גם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל.

יש המון שטויות ושקרים שנזקים לחלל האוויר והם לא נכונים.

זה שרוב העולם נוצרים זה לא אומר שהיא הדת הנכונה וכן על זה הדרך.

אני לא בניתי לך שום תפקיד.

לכן אם אתה אומר לי "תקח בחשבון שיכול להיות שאתה טועה" אז אני יסכים איתך. בוודאי! אבל זה שהדעות שלי יחסיות ואני בנאדם וככה לפעמים אני טועה זה לא אומר שאני לא יגיד את דעתי כפי שגיבשתי אותה למיטב הבנתי. זה לא מחדש לי שאני יכול לטעות. אני לא חשבתי שהאמת המוחלטת אצלי. אם יש לך דבר עם תוכן ענייני לגבי הסוגיה הנידונת אני אשמח לשמוע.

אני מתבטא בצורה חד משמעית כי כך הגעתי בהבנתי הנוכחית.

שבתור משפט מסוגנן בלי קונטקסט כנראה הוא כולל הרבה דברים לא מדוייקים ולא נכונים, אבל יש לו שורש נכון ומשהו קטן שכן נכון בו. אז מי שמתעקש לא לראות את השורש בצורה מיידית, שיחפור בו ויסנן אותו עד שתמצא מה יש שם שנוגע לאישיות שלו ולא זוהם בשטויות של אנשים אחרים.

לא הבנתי למה התעצבנת עליי כל כך בפסקה השניה. מחילה אם נשמעתי מתקיף אותך אישית, לא התכוונתי בכלל... כנגד הטענה שלך 'זאת טעות' כתבתי שבכל דבר יש אמת ולכן הוא לא טעות מוחלטת. והצעתי באופן כללי לבחון מה נקודת האמת - לא התכוונתי שדווקא אתה צריך לעשות את זה. אז מצטער שוב שזה היה נשמע לך ככה.

דברים כאלה.
כי זה מאוד אינדיבידואלי.
רק אם זה מדבר אליך כנראה שיש שם משהו שכדאי לחפור בו קצת ולראות מה המניע האמיתי שלך לחשוב בכלל על לצאת מבית ההורים. כתבת איזה כיוון, תמשיך איתו ותראה איך לנטרל אותו עד כמה שאפשר שיישאר שיקול נקי.

אבל זה נשמע לי כמו "עצמאי" = "עומד בפני עצמי".

בבית של ההורים את תמיד תהיי מחוברת אליהם בדרך כלשהי. דוגמאות: קורת הגג שאת ישנה תחתיה שלהם (זה כבר מספיק לתחושה שאתה לא לגמרי אתה), האוכל כנראה שלהם, תצטרכי לדווח לאן ומתי את יוצאת - אפילו שזו בחירה שלך עדיין הם ירצו לדעת. בטח יש עוד דברים ותלוי בהורים וכו'

התכוונתי לחיבור שקרוב מאוד למובן הפיזי של המילה.

כמו צמח שמחובר לשורש שלו ויונק דרכו גם אם ירצה וגם אם לא (הבאתי דוגמאות).

אז בנוגע לעצמאות כמו שאת מבינה את זה - אני מסכים לחלוטין.

אבל הבאתי הסבר אחר (שאת קוראת לו תלות), שככה היה נשמע לי שהוא מתכוון אליו מתוך השאלה.

קודם כל אני מודה לך על מה שכתבת, גרמת לי לחשוב קצת ולחדד לעצמי את הדברים.

יש עצמאות טכנית (מי מבשל, מנקה, וכו') ויש עצמאות שנקרא לה "נפשית" (האם מישהו אומר לי מה לעשות. האם אני חייב לתת דו"ח על מעשיי).

גם בעצמאות הטכנית אי אפשר לזלזל כי זה מבגר את האדם ומכין אותו לחיים האמיתיים. 

וזה מאוד אינדווידואלי ותלוי במנטליות, אבל הרבה פעמים המשך מגורים עם ההורים ועדיין להיות עצמאי בשתי החלקים זה משהו שידרוש הרבה מאמץ ושינוי הסדרים המקובלים ולא בהכרח שווה את זה.

שותפים

לגור עם ההורים בגיל 25+ 

זה נראלי פחות מתאים

מה גם שזה עלול ליצור מין תלות לא טובה בהורים בגיל מאוחר

ולפתח הרגלים שליליים של עצלנות..

הקיצר אם יש לך הכנסה סבירה ואחלה שותפים אז עדיף זה.

וזה דיי תלוי באופי

לדוגמא אם אתה סבבה עם ההורים ואתה לא עצלן ויש לך עבודה סבירה

אז זה יכול להיות דרך מצוינת לחוסך כסף לחתונה

אבל אפשר לגור בחדר פרטי בדירה משותפת. אאל"ט כתבו פה על זה לאחרונה..

למה כוונתך בנסיונות מיותרים?

ר' דוד כהן רגיל לומר שהסיבה שיש הרבה אלטערע'ס בחברון זה הנייעס שבקומה 4 (כלומר, ההווי החברתי החזק והסוחף שיש בפנימיה של המבוגרים 'תוקע' שם את חלקם)..

בחלק החברתי זה יותר מובן שההווי החברתי מפחית את תחושת הבדידות ואת הצורך להתחתן (ולא כמו התגובה הזאת לגור עם שותפים או אצל ההורים | ערוץ ７). ואתה מוסיף שיש גם ענין של קבעון וכניסה לשגרת חיים מורגלת, וכשאדם מרגיש מידי בנוח במצב שלו יקשה עליו לצאת מזה (פשוט כי הוא רגיל לשגרה מסוימת לא כ הזוגיות לא חסרה לו) וזה נכון גם בשאר תחומי החיים כמו עבודה מסודרת ומהנה, פרטיות גדולה בחיים וכדו'.

כמובן שכמו כל דבר צריך כאן איזון, כי מצד שני גם לא בריא להיות כל הזמן במצב של המתנה וכאילו כל החיים ארעיים עד שהגאולה המיוחלת והאשה תבוא.

קח בחשבון גם שיקולים חברתיים.

(אלא אם זה כבר לא מעניין אותך)

שיקולים חברתיים כוונתך ליחס של הסביבה?

זאת נקודה טובה, אך עם טיפה יח"צ אפשר לשווק את זה כמגורים ב"ישיבה" ואז זה דווקא פלוס (אצל בנים. לבנות באמת היחס שונה וזה פחות מקובל, ובאמת מענין מה הן עושות והאם הן פחות מרגישות צורך במגורים לבד)

אבל יותר בכיוון ה30 ומעלה.

על מה שאתה שם את הדגש, על למה לא או על למה כן?

אני חושש ממש מהסטיגמה שנוצרה ללגור עם חברים (במיוחד אם אתה בא ממגזר שזה לא מקובל בו).

לגור עם חברים זה לחיות על פי החוקים שלך. זה מסוכן? לגמרי. אבל החיים הם לא תמיד הכי בטוחים ולא כל הזמן יש כפית לפה גם מחוץ לתחום הזה.

לצערי נראה לי שבנושא הזה יש הרבה השמצות.

רק רוצה לציין שלפחות במגזר שאני משתייך אליו היחס למגורים עם חברים איננו שלילי (אצל בנים). 

אתה כן רואה שיש סטיגמה בעייתית על כך?

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.