יש סטייל ישיבות מסויים שאת יכולה לתאר לעצמך ששם יותר נפוצים אברכים גם בגיל 25 27 וכו'. או ישיבות שבהם יש בחורים בגיל הזה ועדיין לא יצאו לאוניבסטיה.

בכל ישיבה כזאת תמצאי גם בחורים שמעוניינים להיות אברכים אבל לא לנצח.

ככה אני ממליץ - לפנות לישיבות.

כמובן שיש שדכנים נפלאים במגזר שיכולים לעזור לך בזה, וגם להם יהיה מבחר וכו'.

נראלי שזה דבר די מובן שאישה רוצה שבעלה יהיה אברך בהתחלה

להתחיל את הקמת הבית עם תורה בכל הכוח, עד שלאט לאט נוחתים עם החיים..

אם היא מחפשת את זה בשידוכים כנראה שזה מה שהיא רוצה..

זה לא משהו פסול שצריך לנתח את הסיבה אליו.

זה שאיפה. שהיא קיימת. והיא בסדר גמור

בכולל וכיוצ"ב. מקבל מלגה וכו'.

זה בסדר גמור לרצות להתחתן עם מישהו שרוצה שגם בתחילת דרכו כנשוי שיהיה אברך.

וכן, יש ללמוד תורה כבחור ישיבה, ויש ללמוד תורה כאדם נשוי

שאתה מתחיל להקים את הבית שלך על אדני התורה.

וזה בסדר גמור שבחורה רוצה את זה. זה אפילו מעלה. בטח שלא פגם.

לא מבין למה צריך לפשפש ולבדוק למה יש לה שאיפה כ"כ מבורכת..

כי המניע העיקרי לצאת לעבוד זה פרנסה

וכל עוד אתה לא נשוי... אתה לא צריך ככ פרנסה

לכן לא נכון תמיד למדוד את זה לפי גיל, אלא לפי השנים שלאחר החתונה.

חוצמזה, שכמו שאמרתי כבר קודם, בהחלט יש משמעות לזה שבתחילת בניית הבית הבעל הוא אברך.

בתור מישהו שנמצא (הוא וחבריו) בשלב הזה אני יכול להעיד שזה ממש לא נכון. יש מקרים בהם השיקול הוא באמת פרנסה, אבל בהרבה מקרים כשאדם ישב ולמד כמה שנים טובות, הוא מרגיש שהוא כבר לא מתקדם ומתפתח רוחנית בישיבה והוא צריך משהו אחר כדי שכוחות החיים שלו יוכלו לצאת לפועל. בנוסף שלהיות רווק בגיל הזה בישיבה גבוהה, פנימיות, ביקורות, חדר אוכל וכו' בזמן שהרבה חברים שלך מסביב מתחתנים ועוזבים זה באמת לא קל. מכיר הרבה חבר'ה צדיקים ואיכותיים שתורה ויראת שמיים זה הנושא שלהם בחיים שבחרו לעזוב משיקולים כאלה. יותר מזה, הרבה פעמים אנשים נשארים בישיבה עוד מתוך חולשה ופחד לעזוב את המסגרת ולהתמודד בחוץ. ממליץ מאוד לא להינעל על הרצון להיות אברכית (אם כי אני מאוד מבין ומכבד אותו) כי זה סוגר לך הרבה אופציות לאנשים באמת צדיקים ויראי שמיים.

יש בהרבה ישיבות חבר'ה שמשדכים. בישיבה שלי למשל התמנה לא מזמן אחד האברכים לשדכן רשמי אבל הוא לא היחיד שמתעסק בזה. ממליץ להתקשר לישיבות שרלוונטיות בשבילך ולשאול.

וכי בגלל שהוא לא הצליח להתחתן עד שיעור ו' אז הוא חייב להישאר בישיבה ולהזדקן שם לבד עד שתגיע האברכית המהוללה?

ולגבי הטענה שרווק לא צריך כסף היא טענה מוזרה מכמה זוויות:

א'- אדם רוצה להיות עצמאי ולא להיות תלוי בהוריו.

ב'- אם אדם כבר למד הרבה שנים והוא רוצה להשקיע גם בתשתית כלכלית להקמת משפחתו- זה דבר בריא ומבורך, גם אם הוא עדין לא התחתן. למה חייבים להתחיל את חיי הנישואים במרדף לסגור את החודש, בעזרה של ההורים, ובייסורים של מצוקת הדיור?

ג'- הרבה פעמים זה לא רק הכסף אלא גם העבודה עצמה. שזה דבר שגם כן יש לו הרבה זוויות. (ואגב זה, במובן מסוים אפשר לומר שאפילו קל יותר נפשית להיות אברך מבוגר מאשר בחור רווק מבוגר בישיבה. זה סוג אחר של מסגרת, של עשייה, ושל חיי חברה.) ובהקשר הזה אני אוסיף שזה בריא ותקין שיש לאדם כוחות נפש רבים שצריכים לבוא לידי ביטוי ושהוא לא מוצא את עצמו תלמיד בישיבה למשך עשר שנים. וזה ממש לא אומר על רמת התורניות שלו או על אהבת התורה שלו.

באמת שואלת מתוך רצון להבין כי זה פעם שנייה שאני שומעת את הגישה הזאת-

אדם שעוד לא נשוי לא צריך כסף?

למה שרווק אברך לא יעבוד גם במקביל ללימוד התורה?

אין עניין של לעבוד עכשיו כדי לחסוך כסף לעתיד (לחתונה וכו)?

מה ההשקפה שעומדת מאחורי הגישה הזאת?

רוצים לתת לו כסף

בסוף הוא גר וחי בישיבה...

בשונה מרווקים אחרים בדירות שותפים וכו'

למה שרווק שלומד לא יעבוד במקביל ללימוד?

בדיוק מאותה סיבה שיש מלא אברכים-נשואים שרק לומדים ולא עובדים. אין פעם בלעבוד אבל יש אנשים שרוצים לנצל את כל היום שלהם לתורה. אם הם מסוגלים. וכשהחיים מאפשרים לו את זה, מכל מיני סיבות שהן - זה מה שהוא עושה. אני מכיר כאלה, זה דבר שמצוי בישיבות גבוהות. בין אם זה בבחורים מבוגרים שיושבים ולומדים כל היום ובין אם זה אברכים.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.