הכנפיים שאת שטה איתן כל פעם בגבהים.
גורמות לי להרים את ראשי ולהתבונן אלייך בהערצה.
הרוח, הרוח הזאת,
שפעם אחר פעם מתדפקת על פנייך,
מלטפת את שערך ומבדרת אותו ברוח,
משאירה אותי מתבונן,
ומשתאה.
המבט שלך,
המבט מהעיניים העמוקות שלך,
שחודר בחן,
חושף מקומות שלא ידעתי שקיימים,
מלמד אותי פשוט להיות.
האור שלך,
האור הנסוך על פנייך,
כשאת מדמיינת גאולה וחסד, בית ושכינה,
לוחש לי שיש קדושה בעולם.
הצחוק שלך,
הצחוק המלא כשמשהו מבדר אותך,
משכין שמחה שחרור ומנוחה,
בתוך עולם של טוב.
השתיקה שלך,
השתיקה הזאת שמספרת סיפור
במאות צבעים ואלפי מנגינות,
מגלה לי: חיים והקשבה.
הנשמה שלך,
הנשמה הפנימית והטהורה שלך,
בודקת האם החלום שלה-
הוא עימי.



