לפעמים אין לי בוסטרים לכולם (כשלוקחת עוד ילדים מלבד שלי)

ואז הגדול ביותר יושב בלי בוסטר אבל תמיד עם חגורה.

אגב יש לי נסיעה של דקה וחצי מהגן של הילד עד לבית ותמיד שניהם חגורים בזמן הזה.

זה לא רק עניין של בטיחות אלא גם הקניית הרגל

שידעו שאין דבר כזה לנסוע בלי חגורה.

אבל ממה שנראה לי,

ברור חגורים, תאונות לא עלינו יכולות לקרות גם בכביש עירוני דקה מהבית.

לא תמיד

תלוי באיזה רכב אני, יש לנו את הרכב המשפחתי עם הבוסטרים ועוד רכב שני, שבו לפעמים אני לוקחת את הילדים בלי…

לא גאה בזה ומודעת לסכנה 

ועם ילדים של אחרים בוודאי שמקפידה, אלא אם ההורים שלהם אומרים לי במפורש שזה בסדר.

לגבי ישיבה מקדימה לא ידוע לי על בעיה עקרונית בזה,

אבל רק עם כסא מתאים.

(אם חסר לי כסא אעדיף שהחוסר יהיה במאחורה ולא קדימה)

אך מכיוון שאת שואלת על התארגנות לנסיעה קבועה,

לא הכי נכון להצטייד בכסאות מתאימים מראש?

המקרים שיצא לי "לחפף" היו באיסוף ספונטני כשמראש אמרתי להורים שאני אמנם יכולה להחזיר, אבל אין לי בוסטר ספייר.

שימי לב אם אין בוסטר הגבהה, לא לשים את החגורה האלכסונית, אלא רק את המותן, שהאלכסון לא יהיה על הצוואר.

עוד נתון לשים לב אליו, גובה הילד. לא דומה ילד בן 5 גבוה, לילד בן 5 נמוך.. לכן אם את תקועה וצריכה לבחור איזה ילד מבין החבורה ישב בלי בוסטר, עדיף את הגבוה מבינהם.

נסיעה בלי חגורה בכלל זה קו אדום מבחינתי. גם עם ילדים שלי וקל וחומר על ילדים של אחרים. גם מבחינה חינוכית לא הייתי רוצה שהילדים שלי ידעו שיש אופציה כזאת. הגבול צריך לעבור איפשהו..

כן זה על הפנים.

אבל עם ילדים של אחרים תמיד תמיד חוגרת 

ועם בוסטרים.

מקדימה לצערי יושבים אצלי, מאילוצי מקום,  אבל רק עם בוסטר.

סיוט של חיי לחגור אותם (ב"ה שהגדולות נחגרות לבד) אבל אין מה לעשות

תמיד חגורים ותמיד בכסא או בוסטר

לא נותנת לשבת מקדימה בגילאים האלה

כשיצא לי לקחת ילדים נוספים וידעתי על זה מראש דאגתי שיהיה עוד בוסטר

אגב, גם לא מוכנה שאחרים יקחו את הילדים שלי בלי כסא או בוסטר מתאים

תמיד חוגרים מושיבים בכסאות מתאימים.

כשאני לא נוסעת, הבת הגדולה יושבת מקדימה. ישבה שם בלי בוסטר גם לפני גיל 8.

אני לא אוהבת את זה, אבל בעלי מאפשר לה, ואני לא נמצאת שם.

כשנוסעים בטרמפ, בדרך כלל זה בלי כסאות מתאימים, ולפעמים גם בלי לחגור.

נסיעות קצרות בתוך הישוב.

מקפידה שכולם חגורים

קטנים שעוד בכיסא רכב ממש-בכיסא שלהם חגורים והכל

הגדול שעם בוסטר הגבהה אני לא מקפידה על זה שישב בבוסטר בישוב. כן חגורה.

משתדלת לא להושיב ילדים מתחת לגיל 10 בערך מקדימה, אם יש לי את האופציה.

נוסעת בתוך הישוב על 20-30.

בכסאות רכב שלהם.
גם נסיעה של רחוב וחצי.

לא מקפידה לחגור....

אבל קטנים לא יושבים מקדימה

בעיר חוגרת תמיד, גם אם נסיעה של דקה

המתאימים להם.

לפעמים נותנים לבן 5 ובן 4 לשבת מקדימה עם הבוסטר שלהם, נדיר שזה קורה כי אין הרבה נסיעות בלי התינוק (והוא יושב מקדימה תמיד)

גם בנסיעה של שתי דקות.

אין כללים אחרי כמה זמן של נסיעה עלולה לקרות תאונה 🤷🏻‍♀️

השנה לראשונה אני מתחלקת בהקפצה לחוג (היו חוגים לפני אבל תמיד הסענו בעצמנו, גם כי קשה לי לסמוך על אחרים בנושא הזה).

אני תמיד מקפידה לחגור את הילדים שלי, בכל נסיעה, ובוודאי גם את החברות, כולם בבוסטרים (חלק בוסטר גב).

רק מה- אנחנו עכשיו ברכב שבעה מקומות, עם המון כסאות ובוסטרים ב"ה. הכניסה לרכב לא קלה למי שלא מורגל, ולחברה צפוף מאחורה וקשה להיכנס ולצאת (צריך לטפס דרך הבגאז' כי הכניסה הרגילה חסומה בכיסאות תינוק). זה מוסיף לי המון לחץ סביב ההסעה של הבנות.

שבוע שעבר אחד ההורים האחרים הסיעו, וכשהכנסתי את הבת שלי אליהם לרכב ראיתי שהחברה יושבת מקדימה (לא קלטתי אם היה בוסטר וחגורה), וחברה אחרת מאחורה בלי בוסטר (ונראה לי גם בלי חגורה).

אז התלבטתי אם אני מגזימה, ואולי שווה לחסוך את הקושי בכניסה לרכב ובחגירה ולתת לחברה לשבת מקדימה. זה אומר שאחת החברות תשב בלי בוסטר (אני לא יכולה לפרק את מערך הבוסטרים שלנו בשביל זה, נראה לי גם שפרקטית זה בלתי אפשרי).

וגם מה אורך הדרך ואיזה מסלול עוברים (כביש סואן או ריק וכו).

אבל בעיקר זה משהו שצריך להיות מדובר ביניכם ההורים. כשאני נותנת לילד לשבת מחוץ לבוסטר זה כי אספתי חבר נוסף ואותו אני אושיב בבוסטר והילד שלי שהוא גדול פיזית יכול לשבת לדקת נסיעה בכביש ריק בלי הבוסטר. אבל לא הייתי שמה חבר בלי הגבהה וכו.

לגבי חגורה לא הייתי מוותרת, גם אם צריך להשתחל, ילדות שהולכות לחוג הן גדולות מספיק כדי להתמודד עם זה..

מבאס אבל זה החיים שלהן 

בס"ד

לא מעלה ילדים קטנים מקדימה. מניחה שאם היה הכרח גדול הייתי מתגמדת לגבי ההושבה מקדימה. עד עכשיו לא יצא לנו.
 

שמעתי בעבר שרוב התאונות קורות סמוך לבית דווקא, כשהשומרים הפנימיים של האנשים כבר פחות ערניים...

בוסטרים - המקרה היחיד זה אם יבקשו מאיתנו להחזיר ילד שלא שלנו כך שאין כסא בשבילו ברכב. אני לא אוהבת את זה ומחפשים להשיג בוסטר ספייר למקרים כאלה.

היא מוכנה גם לקחת אחריות על כך שצמחי המרפא לא יועילו (והם לא יועילו כמובן)

על כל ההשלכות של זה???

איזה חוצפה של התערבות

אמהלה.

האחים שלי יכולים להגיד לי כל מיני דברים שלעולם לא הייתי מאפשרת לאף אחד להגיד ומהם זה מתקבל טוב.

זו קירבה ופתיחות אחרת.

בתחילת הנישואים בעלי היה המום כמה מרחב התנועה שלהם הוא רחב יותר לאותם הדברים שאיתו היו מביאים אותי לבכי.

אם היא עצמה שלחה את אמא שלה להעביר לאחותה מסר, לגיטימי שלאחותה תהיה גם את דעתה היא.

הבעיה היא אצל האם, שעצם לוקחת צד.

הנכון מצידה זה לדעת כל אחת בוחרת ופועלת לפי צו ליבה ומצפונה.

כמובן,

כיבוד הורים קודם כל.

ברור שזה נעשה שלא מכוונה רעה מצד האם!!!!

אם כי זה לבד הזוי בעיני, אבל נגיד שזה עוד מתקבל במשפחות שהקשר ממש פתוח וטוב.

החוצפה היא להביע דעה כל כך מסוכנת שתוצאותיה יכולות להיות אסון.

יש לפותחת ולכל אדם נורמטיבי מספיק שיקול דעת לחשוב אם הצעה כלשהיא מתאימה או לא

ברוב המקרים מותר לבן אדם להביע דיעה

גם אם היא פגעה בסוף חלילה, אנחנו לא יכולים להעביר 1,000 תרחישים אפשריים בראש לפני שאנחנו מוציאים מילה מהפה

במקום טיפול רפואי אמין לנושא כל כך קריטי ורגיש?

ממש ממש לא במקום

ובעיניה זה לא.

בדיוק כמו נושא החיסונים לדוגמא

שאמא שמחסנת בטוחה בעצמה

ואמא שלא מחסנת ייתכן ובטוחה בעצמה יותר.

אנחנו אנשים בוגרים שיכולים להפעיל שיקול דעת

ולכן אני אומרת שזה שבעינייך זה חוצפה בעיניה זו הצעה רלוונטית 🤷🏻‍♀️

הציעו פה באחד השרשורים גם לטפל בילד לפי השם...

אני בטוחה שהפותחת החליטה את ההחלטה לאחר שהתייעצה עם אנשים שזה תחום העיסוק שלהם ולא קיבלה את ההחלטה באופן שטחי. 

אז לאחר שקיבלת החלטה, בעיקר שהיא קשה ומורכבת את לא רוצה הצעות סותרות את רוצה חיבוק

או שאני צריכה עזרה מסוימת, זה לא אומר שביקשתי גם לשמוע מה דעתו.

אני חושבת שאנשים נותנים עצות בקלות רבה מדי, בלי שהתבקשו.

לשתף בדבר מה מבלי שהוא מעוניין שאתן לו עצה.

כלומר, אני מניחה שיש רצון כזה לפעמים, אבל הרצון צריך להיות מובע בפירוש.

אם אני משתפת מישהו במשהו, לי זה ברור ונדמה לי שגם לבן שיחי, שהמאזין ישתף מעולמו שלו או ישיא עצה או ישתוק.

הדבר נתון לבחירתו. 

אבל הרשות נתונה לו. 

אני יכולה לבחור את בן שיחי אבל לא את התגובה שלו. 

כך מנהלים שיחה שמכבדת גם את המאזין.

מתקיימת הדדיות בשיחה.

נראה לי שזה טבעי ולכן ההתנהלות של האחות (אחות!) נראית לי טבעית ואף מתבקשת.

ונתינת עצות מנסיון אישי

לבין להדחף למקומות שזה לא המקום שלך

ולהעברת ביקורת.

ולכן גם המאזין צריך להיות רגיש ולא להדחף יתר על המידה ולכבד את ההחלטות והמרחב האישי של מי ששיתף.

לא כיף לשתף כשאתה חוטף ביקורת וביטול של כל ההחלטות שלך.

מתיכון עד מעון.

היא כתבה שאם היא משתפת מישהו היא לא ביקשה גם לשמוע את דעתו.

--את דעתו---

ועל זה עניתי.

לא דובר כאן מעבר,

לא על ביקורת ולא על ביטול החלטות.

(שאת זה בפירוש הייתי שמחה לא לשמוע.)

בעיניי דעה זה לגיטימי, טבעי ומכבדת.

לפחות בתחושה ובחוויה שלי.

כשאני משוחחת עם מישהו,

אני אשמח גם לשמוע את דעתו.

וגם אם לא הייתי רוצה,

אני לא חושבת שיש לי הזכות להשמיע את עצמי מבלי שהצד השני יגיד את דעתו הוא.

כשאני מרצה או נואמת - אז באמת אני מעדיפה שהמאזינים יהנהנו בנימוס.

בכל מקרה, זה חורג לדעתי מכוונת ורצון הפותחת.

אז אם כן- סליחה.

שאדם מבקש רק לשתף, פשוט לפרוק, בלי לשמוע עצות בלי לשמוע פתרונות פשוט לשתף? להוריד מהלב מעמסה ורק לקבל חיבוק, תמיכה מהסביבה?

שלפני כמה שנים הייתי צריכה לעבור איזו פרוצדורה מסויימת, אחרי שעשיתי מלא בירורים והתייעצויות קיבלנו החלטה וטאז שיתפתי חברה, רציתי שהיא תקשיב ותחבק והיא התחילה לתת מלא עצות מה לעשות ולמי עוד לפנות ולהתייעץ וזו הייתה חוויה קשה עבורי, באמת כל מה שרציתי זה חיבוק והזדהות

אז אולי פחות רלוונטי שתביע את דעתה

אבל עדיין אני חושבת שכל עוד לא הוטל פה צו איסור פרסום או דיבור אז נשמע לה הגיוני להביע דיעה

נראלי ככה

לא רואה את זה בתור חוצפה מטורפת, יותר כמו אמירה שלא הייתי צריכה לשמוע ולא עזרה לי בכלל

ואני בטוחה שהיא אמרה את זה מרצון טוב

ומי שאמרה לה על זה זה באמת עבד לה לא יודעת איך

אי אפשר לבודד את עניין הצמחים ולתלות את ההצלחה רק בכך.

באופן אישי אני רוצה לחזק אותך שאת פועלת בעניין.

באופן אישי אין לי שום אמונה בכל ענייני הצמחים וגם אם יש סיכוי קלוש, כיוון שחלון הפוריות של האישה הוא לא ארוך אני מעודדת אותך להמשיך בכיוןן שהתחלת ומאחלת לך הצלחה. 

ממש מתסכל שאין תמיכה

ברמה הפרקטית אבל, אם כבר שיתפת את אמא שלך אז אולי תספרי לה שהלכתם גם על הטבעי אבל זה לא עוזר והמטפלים עצמם ממליצים על התהליך?

מניחה שזה יותר ממה שהתכוונת לשתף, אבל אולי בסיטואציה הנוכחית בכל זאת שווה.. 

היא עדיין קצת מפחדת וחושבת שאולי אפשר בלי

הנכון והאחראי!! בהצלחה רבה.

מבינה ממש את הצורך בתמיכה.

וזה באמת מבאס לקבל תגובה כזו.

ברור שזה מרצון טוב. אבל זה ממש לא מה שאת צריכה לשמוע עכשיו.

השאלה אם הקשר שלכם יכול לאפשר לך להגיד לאמא שלך בכנות - 'זה מה שהחלטנו לעשות. ואני ממש צריכה את התמיכה שלך בתהליך הזה, בלי שתנסי לשכנע אותי להחליט אחרת'?

אם זה לא הכיוון - אז אולי שווה לחשוב על מישהי אחרת שתספק לך את התמיכה שאת צריכה.

כי זה באמת חשוב שיהיה את המקום לפרוק ולשתף למישהי שמקשיבה לך ונמצאת שם איתך. אבל את לא יכולה לשנות את אמא שלך ואת התגובות שלה. ואם היא לא יכולה לספק לך את התמיכה שאת צריכה, אז אולי אפשר למצוא את זה אצל מישהי אחרת? (שכנה, חברה)

ואין מישהי אחרת...

ולהגיד לה, אמא, זה מה שהחלטנו אני מבינה שאת חושבת אחרת אבל אני זקוקה לתמיכה שלך בי גם אם את לא מסכימה.

זה קשוח ממש, קרה לנו מקרה דומה

להגיד לה אני יודעת שאת רוצה את הכי טוב בשבילי בכמה שפחות סיכונים, ואני ממש מעריכה את זה.

ואני גם רוצה ככה האמת.

וזה באמת מבלבל כשמציעים אפשרויות שלכאורה יש בהם פחות סיכון זה נשמע מפתה,

אבל לצערי בסיטואציה כרגע מה שהכי נכון לעשות לדעתי זה xyz

אף אחד לא מבטיח שזה הדבר הנכון לעשות, אנו מקבלים החלטות לפי מה שידוע לנו, וכרגע במכלול השיקולים אני חושבת שזה הכיוון שנלך אליו עם כל הקושי.

אני אשמח מאוד לקבל ממך תמיכה בתהליך הזה, לא יהיה לי קל לעבור אותו ללא התמיכה שלך.

הדגשים החשובים:

1. להביע אמפטיה כלפי החששות/ דאגה שלה.

2. לסגור דברים לא רלוונטיים עם החלטות.

3. לבקש במפורש מה שאת זקוקה לו.

רוב האמהות, ובכלל זה נשמע שגם אמא שלך, פועלות לפי מה שהן חושבות שיהיה טובת הילד, גם אם זה לא הכי נעים לשמוע את זה.

במקרה כזה מספיק להגיד מה נתון לדיון ומה לא, ומה העזרה שזקוקים לה, כדי לכוון את ההורים איך לעשות את המקסימום עבור ילדיהם.

שאת כבר אחרי ניסיון לשפר את המצב בעזרת אמצעים טבעיים וזה לא עזר?

אם לא, זה הזמן להגיד לאמא - ניסיתי, לא עבד, אני רוצה עוד ילדים, בבקשה תחזקי אותי ותלווי אותי.

להוציא את ההתקן.

אם את כל-כך רוצה הריון, תהייה שעולה לי

למה הכנסת התקן?

מכל מיני סיבות...

אבל הלב לא שלם עם סגירת הבאסטה וממש בא לי לנסות שוב. 

ילדה בגיל 45 וגם בגיל 42

הריונות טבעיים ילדים בריאים

נולדתי בגיל 42

מעלי יש אח גדול בחמש שנים

בודאי שיש סיכויים.אבל לדעתי חשוב לדייק ולוודא זמן ביוץ.בגילאים מבוגרים יותר יש לפעמים שינויים.

כי לרוב הוא נופל לי על יום הטבילה או במקרה הפחות סבבה יום לפני...

נראה איך יהיה עכשיו כשאוציא את ההתקן.. 

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

במיוחד עם ההכנה שתעשי לו

כולה לילה וזה דודה שהוא מכיר

מקסימום את יכולה להשאיר לה כל מיני דברים שימריצו אותו איזה ממתק לבוקר

או לישון לידה בסלון דברים כאלה

מקסימום לא יישנו

הוא עם דמות שמכיר

בשעות הערב (לא הרבה פעמים בערב אחד, אלא הרבה ערבים יוצא שמעוררת)

ואיכשהו בכל הפעמים שהבאנו בייביסיטר לשעות האלה, היא ישנה שנת ישרים. נראה לי הבייביסיטר לא מבינה למה אני משאירה לה כל פעם הנחיות מה לעשות אם היא מתעוררת..

אז אולי זה בכלל סגולה להביא מישהו אחר

שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)

האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...

נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...

@כורסא ירוקה - הוא לגמרי בגיל שאפשר להסביר לו דברים, גם אם הוא לא יודע לבטא את עצמו.

אנחנו עשינו את זה בגמילה מהנקת לילה - טפטפנו במשך כמה ימים ולילות שלא יונקים בלילה. זה היה קשה לעיכול, אבל לגמרי נקלט בסוף.

מציעה להתחיל להסביר לו לפני שהוא הולך לישון:

"מתוקי, עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך, ואבא ואמא הולכים לישון במיטה שלהם. בלילה אולי אתה תקום כי אולי יהיו לך חלומות מפחידים. אבא ואמא יבואו לחבק אותך, אבל אחר כך יחזרו לחדר שלהם ואתה תישאר במיטה ותחזור לישון. ובינתיים תוכל לחבק את הדובי/לשתות בקבוק כדי שיהיה לך קל יותר לישון."

זה נשמע ארוך ומורכב, ולכן כדאי לסכם: "בלילה כל אחד ישן במיטה שלו."

בסוף זה ייקלט בעזרת ה'...

ואולי באמת זה יעזור גם ללילה שתהיו בצימר. רק צריך לוודא שמי שישמור עליו יהיה מכוונן על האפשרות שהוא יתעורר ויהיה צורך להרגיע אותו...

גם הבת שלי בימים האחרונים בוכה ממש במקלחות ולפני כן אהבה. אני חושבת שיכול להיות שזה קשור להפרשי טמפרטורות שהמים החמים פתאום כואבים על איזורים קרים, אבל האמת שאני לא בטוחה. 

גם אצלי הקטנים מתעוררים בלילה וחששתי שבוע שעבר להשאיר את הבת שלי לישון אצל אמא שלי..

אבל להפתעתי היא הלכה לישון לבד!! וישנה כל הלילה. לא קרה המווון זמן. בת שנתיים.

לפעמם כשאין להם את האופציה הם פשוט לא קמים..

תנסי לגרות אותו לשבת באמבאיה ריקה עם משחקים.

אפשר להצטרף אליו שם.

כשהוא מרגיש חופשי לשבת באמבטיה ריקה,

אפשר לשחק בלנקות את המשחקים או להעביר מים מכוס לכוס

וככה לאט לאט הוא יתרגל חזרה.

יש לי גם בגיל הזה, עושה לנו סיוטים בלילות, קם מלא בצרחות איימים , מביאים לו מטרנה, נדנודים, ששששש...

כל מיני, נרדם וקם שוב. מה הבאה? שהוא קם כולו רטוב בגלל המטרנה. קר. וצריך לקלח אותו ולהדליק דוד כל בוקר ואני ממהרת לצאת.

אין איך לעודד חוץ מזה שבסוף זה עובר מתישהו. 

הוא לא אוכל כמו שצריך ביום וזה לגמרי בעיה שלנו, אנחנו מאד מנשנשים לאורך היום והוא גם

פחות ארוחות מסודרות.

צריך..

לדעתי אפשר לעשות תהליך

בהתחלה לשכב ממש לידו

כל לילה להרחיק את המזרן עד שתעברו לכיסא ליד הדלת

ואז לקצר את הזמן

לגבי האמבטיה לדעתי להמשיך לקלח ולא להתרגש

זה פשוט יעבור מתישהו

בירושלים יש מלא אופציות למלונות עם אופציה לצאת במוצש. לא בכולם יש היפוך ארוחות (בכלל בשבת קצרה לדעתי מיותר סעודה 3 בקושי אוכלים. עדיף ארוחת בוקר מוקדמת ואז ארוחת צהריים) באווירה יותר של שבת (כמובן יש מלונות שיש גם אורחים חילונים וכו)

בין המלונות

פרימה -חדרים קטנים קצת

פלאזה

המלך שלמה- שופץ קוראים לו אריסטו נראה לי

הנביאים (לא הייתי. שם מאמינה שזה רק דתיים)

וולדורף (מהמממם!! ברמה מאוד גבוהה. בעשרות הכי מהודרת)

מלון לב ירושלים - יש היפוך ארוחות. מלון נחמד מאוד. ברמה בינונית אבל סבירה לחלוטין לדעתי. החדרים גדולים מאוד! משופצים (מקומה 3 נראה לי) האוכל היה טעים מאוד מאוד ובשפע! אבל שוב לא יודעת מה הסטנדרט שלהם הוא נקרא פחות ברמה משאר המלונות שנרשמו למעלה.

יש לך גם באזור יותר צפוני

ניר עציון

לביא

כינר (אחרי טבריה)

תכלס לא חסר

בכא תבררי לפני ההזמנה שאכן יש היפוך ארוחות. 

זה בדץ מהדרין ירושלים למיטב ידיעתי

אז כבר התקשרתי לבדוק בינתיים 🫣

(המלון הזה הוא חלום שלי)

אבל הם העבירו לי תעודת כשרות רגילה של רבנות ירושלים, בישול לדעת הרמ"א.

לי זה פחות מתאים.

תודה שענית ❤️

לזוג בלי ילדים אני ממליצה על המלונות של ישרוטל בים המלח. הם הכי טובים שם מהמלונות האחרים בפער.

אבל בכללי בים המלח אין מלון מהדרין. ולגבי היפוך ארוחות אני גם לא יודעת אם יש

מנשקת את ילדיי חופשי, גם תינוקות שלי בני יומם.
אף פעם לא עבר אליהם!
 

בהתחלה חששתי
עד שהבנתי שלתינוקות וילדים זה לא עובר...(גם למבוגרים אגב...)
לא יודעת למה לא עובר לקטנים, מה שאני רואה על עצמי זה שיש אנשים רגישים כמוני להרפס וזה כל הזמן צץ לי. מי שלא רגיש כנראה שזה לא יעבור אליו. 
מקסימום שתהיא רגועה תנקי עם אלכוהול של חיטוי טבור לתינוק את המקום שבו נישקת אותו.
זה יחטא ושום חיידק לא ישב לא על הפנים. (לי היה בעבר גם הרפס בפנים, אבל בעיקר בשפתיים...)

ואם נישקת את התינוק בשפתיים, תנקי עם סבון בעדינות ולא עם אלכוהול כמובן...
 

אז פשוט תעקבי שלא נדבק, ובפעם הבאה תשתדלי להזהר

לא הייתי נכנסת להיסטריה ממה שכתוב ברשת....

יש לי גם הרפס שחוזר הרבה פעמים ולא זכור לי שתינוק נדבק ב''ה

ילדתי ויצא לי הרפס בשפתיים

השתדלתי להיזהר בטוחה שלא התלחתי ב100% לתינוקת שלום

שאין דבר כזה אין חשש

אין מציאות כזאת

וחיבוק סיטואציה קשה מאוד

שחייב לפתור דחוף הלוואי ותמצאי לעצמך את המקום הנכון 🩷

קודם כל אל תלקי את עצמך על זה שזה המצב. את הרי יודעת להסביר בדיוק מה גורם לזה ומאיפה המשיכה הזו מגיעה.

אבל! עם מה שבשליטתך כרגע - לעבוד! 

דבר ראשון, לא להזין את זה. כמה שיותר להסיח את הדעת. 

יותר קל ובשליטה - לא לשוחח אתו, לא להקשיב לשיחות שלו עם אחרים, להתרחק ככל האפשר.

ועשה טוב - לחזק את הקשר עם בעלך, לחשוב על כל המעלות הטובות שלו, לשלוח לו הודעות במשך היום, ליזום יותר שיחות, יותר פעילות משותפת, לעשות דברים למענו.

ואולי גם לנסות לחשוב איך את יכולה לפחות בקטן קצת לדאוג לעצמך לדברים שאת מרגישה שחסרים לך כמו זמן כלשהוא לעצמך \ טיול \ כושר...

בהצלחה!

לחשוב איך היית רוצה שהחיים שלך יראו?

חשוב לך להיות בחדר כושר? זה יעשה לך טוב? אז בבקשה, קומי תרשמי. אין דבר כזה לא יכולה, יום בשבוע תמצאי שעב שעתיים פנויות לצאת, שבעלך או בייביסיטר יהיו עם הילדים.

חשוב לך להרגיש יותר מאווררת, תנסי לחשוב איך לעשות את זה בפועל. אין סיבה שתגררי את החיים שלך בתור עבדות, עכשיו זה החיים עצמם.

אם את לא תדאגי לצרכים שלך בסוף תהיי ממורמרת ומתוסכלת מה שלא יוסיף לך לזןגיןת ולא להורות. 

ואת נשמעת רחוקה מאד ממימוש. אז בזה דעתי שונה - שאין לך מה להוסיף עוד דאגה מהכיוון הזה

(עניתי למטה בשתי תגובות נפרדות)

גם אם את בטוחה שלא תממשי את זה 

הלב שלך מתעסק במישהו שהוא לא האיש שלך. זה לא דבר קל לפתור אותך וברור שגורם גם לך סבל כי את מרגישה את העיוות.

אנחנו לא מכירות את הסיטואציה שלך, אבל אני חושבת שאת צריכה למצוא דרך מעשית לחתוך את זה כדי שללב לא יהיה מקום להתעסק בזה.

לא פירטת איפה אתם נפגשים או איפה שמעת אותו מספר על עצמו, מאיפה את יודעת על הטיולים ועל החדר כושר וכו

תחתכי את זה, אל תשמעי אותו יותר, אל תאפשרי פטפוט, אל תאפשרי שתהיו יחד בחדר בכלל. זה עניין של החלטה שלך.

וכמו שכתבת בעצמך

למלא לעצמך את מה שחסר לך

אצלנו בזוגיות יש כלל - אם אנחנו יכולים לספר על זה אחד לשני אז זה בסדר. תנסי לפרק את ה"פצצה" שאת מרגישה, ספרי לבעלך כמה את מקנאת במישהו מהעבודה שמצליח לעשות איקס וואי זד ותחשבי יחד איתו איך אפשר לעשות את זה גם ואולי אפילו שניכם יחד, זה יכול לקרב אותך לבעלך ולהרחיק את המחשבות על האחר.

וגם, אל תבהלי. זה טבעי, יש תקופות כאלה, לפעמים זה ממש הורמונלי. במקום להילחם במחשבות תנסי למלא אצלך את החוסר ולעבור הלאה. 

ללכת לחדר כושר ולנסוע לחופשת סקי

אלה לא משאלות בשמיים

להיות במירוץ משפחה ועבודה

זו לא גזרת גורל

חבל להעביר את החיים בלעשות דברים שלא עושים אותך מאושרת

גם אם זה לא מתאפשר מהרגע להרגע

אפשר לתכנן את החיים שנה שנתיים שלוש קדימה

ולדאוג שהמשאלות הללו (וגם משאלות אחרות) יתגשמו

קנאה ומשיכה לאנשים אחרים

לרוב נובעת מחסר

כשאדם מרגיש מלא וחי חיים שטובים עבורו

הקנאה ומבט על אחרים

פחות ופחות קורים

כדי שלא יהיה ארוך מדי בתגובה אחת.

כאן הראשונה - רוצה להתייחס לדברייך עצמם

ולאחר מכן לצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר באופן כללי על כל הנושא הזה.

כתבת שאת "לאט לאט" מתאהבת במישהו מהעבודה שלך

וכן שאת "יותר ויותר" חושבת עליו.

כבר כאן חשוב לשים לב בזמן ולעצור את זה עוד כשזה "קטן".

כלומר במקום לאט לאט

ובמקום עוד יותר ועוד יותר -

לעצור.

ושיהיה פחות ופחות קירבה.

ומהר מהר ריחוק.

אחרי המילים החשובות האלה, חשוב מאוד גם לשים לב למהות הדברים, לשורש שמביא בכלל לכך.

כמו שכתוב בתורה על יוסף שהשליכוהו לבור

והבור ריק

אין בו מים

מים אין בו - אבל נחשים ועקרבים יש בו.

כלומר ללמדנו שאיןם ואקום בעולם.

איפה שנרגיש חוסר - אם לא נמלא אותו בטוב, במים חיים - עלול להיכנס אלינו נחש ועקרב ורע.

ועל כן צריך למלא את הואקום.

להכניס מים חיים.

להכניס טוב.

כתבת שאת רוצה שהוא יתייחס אלייך ויעריך אותך.

נסי מהשורש הזה למלא במים חיים -

למצוא את ההערכה ותשומת הלב קודם כל בינך לבין עצמך - לאהוב ולהעריך ולתת ניראות לעצמך

ואח"כ כמובן גם מאישך היקר. לראות איך להגדיל את ההרגשה שלך שהוא מעריך אותך, רואה אותך, מקדיש לך תשומת לב.

זה חשוב מאוד מאוד.

לאחר מכן, עוד דיוק חשוב שהגעת אליו - הוא שזה לא אותו בחור עצמו אלא מה שהוא מייצג עבורך.

גם כאן - למלא במים חיים ולא בנחשים ועקרבים.

לסור מרע, לסור ממנו

ולמלא בטוב, למלא את חייך בטוב הזה שאת רוצה, שאת תהיי המייצגת של הטוב הזה עבורך, את ובעלך ומשפחתך כמובן.

גם מבחינת החופש

הטיולים

האיוורור

הבילוי

לראות איפה את כן יכולה להכניס את כל אלו בחייך, בין אם בטווח הקצר ובין אם בטווח הארוך,

למצוא זמן לכך ולתעדף זאת, גם על חשבון הורדת סטנדרטים או מיקור חוץ או עזרה בתשלום במקומות אחרים, וגם ע"י תכנון הלו"ז ומהלך החיים לעוד שנים קדימה שיאפשרו לך להכניס גם את המטרות והחלומות החשובים הללו שלך לחייך.

ובינתיים בצורה ראשונית והתחלתית בשבוע הקרוב - ממליצה לך לבחון לקחת יום חופש/מחלה ופשוט למלא את עצמך במה שעושה לך טוב.

לישון עוד קצת, להתפנק במסעדה אהובה, לקנות אייס קפה או שייק טוב, לשבת באוויר/בטבע/מול הים ולנשום את האוויר והאיוורור.

בצהריים לראות מי יכול להוציא ולהיות עם הילדים באותו יום, ואם אין לחפש בייביסיטר בתשלום.

ובערב להזמין פיצה.

ככה לפחות יום אחד של נשימה רגע לתת אוויר לעצמך.

ובשבוע הבא - לקחת חצי יום חופש ולצאת מוקדם מהעבודה - וללכת לעשות הליכה / מתקני כושר בפארק / שיעור ניסיון אחד לחדר כושר / להיות בבית עם מוזיקה קצבית ושיעור מקוון או מוקלט של ספורט ולהתחיל בקטן, אפילו רק 5 דקות של כושר.

אפשר אפילו במוצאי שבת שעכשיו יוצאת מוקדם למצוא 10 דקות ולצאת לסיבוב בחוץ ולקצת תנועה. עצם העשייה נותנת כוח וממש עשייה גוררת עשייה.

ובהמשך ב"ה לראות איפה עוד אפשר להכניס פתחי איוורור שכאלה, קצרים או ארוכים.

אז לזכור ולהזכיר לעצמך את כל זה,

להתחזק בטוב שיש וליצור עוד טוב חדש יותר גדול יחד עם בעלך היקר,

לזכור גם שברור לך שאותו בחור רק מייצג עבורך משהו שבכוחך להשיג ולהכניס לחייך ב"ה,

ושוודאי שגם לו יש חסרונות רבים שאינך מכירה ואינך נפגשת איתם בזמן השהות בעבודה,

שאך טבעי ואנושי שחולפות מדי פעם מחשבות/רגשות כאשר אנו נתקלים במישהו רענן בלי כל השגרה השוחקת, העומס, המטלות הלא נגמרות, המובן מאליו, ה24/7 לראות את כל החסרונות גם והכל - אלא הכל מתנקז לכמה רגעים שאותו אדם הכי בתיקתוק וברעננות שלו, מה שלא אומר דבר וחצי דבר על איך הוא כאשר הוא כועס / עמוס / לחוץ / אחרי 10 שנים יחד וכן הלאה...

ושזה כלל לא משנה אפילו כי את עם בעלך האהוב באש ובמים

ולהמשיך לפתח ביניכם את האינטימיות הרגשית וכל השאר,

לזכור ולהזכיר שאלו אכן שנים שאתם בשלב קשוח יותר, וזה יעבור ב"ה וגם תוך כדי לראות איך מחזקים ומתחזקים בביחד שלנו,

להמשיך להתחזק בבירור השורש שהיה לך חסר ולמלא אותו *בטוב* עם בעלך האהוב

וגם אם זו דרך, זו *ה* דרך הנכונה והברוכה!

להמשיך להתחזק שאת אנושית וזה אך טבעי שיעלו רגשות או מחשבות, אך כמו שהן באו -כך הן יחלפו, לא להתרגש מהן, לא לפחד מהן, לא להתפחד מהן, לא לייחס להן חשיבות כלל, זה אנושי ועובר. 

והכי חשוב - מה שאת עושה בחוכמה ולהתחזק בכך - לא לעבור בשום שלב לשלב המעשה ואפילו לא קרוב לכך

ככה, לחתוך, ישר, מההתחלה.

להתרחק כמה שאפשר.

יותר רחוק ויותר רחוק. והכי רחוק.

זה בדיוק ה"סור מרע".

ואז - ה"עשה טוב" - להתמלא עוד ועוד ועוד מהביחד הזוגי בינך לבין בעלך ולהשקיע שם ורק שם.

רוצה לצרף לך מאמר (ארוך...) שכתבתי בדיוק על הנושא הזה, בתקווה שאולי יהיה לעזר אפילו טיפה ב"ה 🙏

מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים – יעל זק"ש

* נכתב בלשון זכר, אך כמובן שמופנה לשני המינים*

תקציר:

זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל.

רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.

אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.

בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.

שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.

להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.

והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה 

ועכשיו באריכות - 

 אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -

כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:

לעשות חסימות

הגנות

סביבה בטוחה גם בעבודה

לא ליצור יחוד

לא ליצור שחנשי"ם

לא ליצור יחס אישי גדול מדי

לא להביט הרבה

לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)

להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה

וכן הלאה(

אז אחרי שעשינו את כל זה

ואם חלילה זה בכל זאת קרה - 

לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!

אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה

וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה

וחלילה למעשים

כאן אנחנו כבר בבעיה.

אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!

אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!

ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!

זהו

סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"

ממש ממש לא!

אז עלתה מחשבה, אז מה?!

להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך

לדיסק של החתונה שלכם

לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד

ולחזור הביתה ולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך

במחשבה

בדיבור

במעשה

בתיכנון

באנרגיה

בזמן

בכסף

בכיף

בהכל!

ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!

לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.

ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות ממנו ממש מטעמים!

עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין –  כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.

מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?

אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.

איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?

קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.

ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.

ורגש בא ורגש הולך.

אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקום של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגישה אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...

ו”יאללה בלאגן” אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"

אז קודם כל לנשום.

להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.

לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כל כך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".

ממש ממש לא!!!

עצם זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!)

או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!

כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"

"לכי אחרי הלב שלך"

"רק הוא צודק.

אני ואני ואני במרכז.

לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"

ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע ואפילו למודע?

אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"

ואז כל מחשבה או רגש,

ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!

מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...

וזה מקום מאוד מסוכן!

צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.

הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,

אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/יפה/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.

נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?

והאם חסר לנו משהו בחיינו?

עם עצמנו?

עם בן זוגנו?

אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות

ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.

להתרחק מזה.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!

להתרחק מזה!

ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!

להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!

נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו

הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.

ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,

זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.

עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.

יש *בך* את הכוח לעצב את מציאות חייך.

בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים חלילה,

ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.

ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.

צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.

לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!

כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,

בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!

ואיזה עולם ומלואו זה ילד!

כך גם כאן,

אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!

אתה גם בונה את עצמך

גם בונה את אשתך

גם בונה את ילדיך

גם בונה את העתיד של כולכם

ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.

אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:

1.  הרצון.

הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.

הרצון לתקן.

הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך

איזה אדם אני בוחר להיות?

אילו ערכים חשובים לי בחיים?

אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?

האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?

2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.

מודעות לעצמך -

מה נותן לך הקשר האסור?

מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,

תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -

אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

חשוב גם לזכור שאותה אישה/איש ומה שאת/ה מייחסים לה בראשכם - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

אותה אישה או אותו איש בודאות אינם מושלמים.

כמה שהמוח מנסה "לשכנע" אותנו שהם כן – הם לא!

למה?

כי הם בני אדם, בשר ודם!

לכ-ל אישה ולכל איש יש חסרונות לצד היתרונות.

לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.

כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.

עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.

בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.

אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.

ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיף במסגרת המותרת והטובה.

זה אפשרי.

אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.

בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתק מהמחשבות על אותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה

וכמובן גם מעצמך!

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' 

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:

בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, בשמחה, בבלעדיות, בקדושה ובטהרה עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.

בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אישך/אשתך האהוב/ה 

במקום להסתכל עליו, תחיי את החיים שאת באמת רוצה לחיות! מכל הבחינות. כמובן בהתאמה לסטטוס שלך. עדיין האפשרויות הן אינסופיות.

(רק דוגמאות: ללמוד קורס שאת אוהבת, להעלות/ להוריד אחוז משרה, לטייל יותר, לחזק קשרים חברתיים ומשפחתיים, ללכת לחוג ועוד ועוד)