רובן המכריע משתי בנות משפחתי הגרעינית.
ורק 2 מכל העצות שקיבלתי היו חכמות ומועילות.
אחת מהן היא מחבר קרוב שראה את תיק בית הספר שלי נפתח לפתע וכל הספרים עפו החוצה והוא המליץ לא לסגור את שני הרוכסנים באמצע התיק באופן סימטרי, אלא לסגור את שניהם באחד הצדדים.
העצה השנייה החכמה היתה מאחד הממים בטירונות במהלך בטיחות יום א, הוא המליץ לכולם על מנת לא להתקרר להיכנס לשק"ש הצבאי לשינה בלי לבוש מחמם דווקא, כלומר בתחתונים בלבד.
אני כמובן לא מדבר על עצות שאני ביקשתי בעצמי בזמנים בהם חשבתי שאני צריך עזרה והתייעצות, שם קיבלתי דווקא הרבה עצות חכמות, חלק לא מעט מהן היה כאן בפורום.
אני מדבר על עצות שאנשים התנדבו לתת בעצמם. לפעמים הייתי צריך עזרה והתייעצות אבל לאו דווקא מאותם אנשים שראו את עצמם חכמים לדעת בדיוק מה אני אמור לעשות, או שהייתי בהתלבטות ולא הייתי צריך להתייעץ עם אף אחד, או שלא היתה לי שום בעיה או התלבטות אבל הם ידעו לנתח אותי ולדעת כמה אני צריך אותם ואת הגיגיהם.
יש אנשים שנותנים עצות לאחרים בגלל צורך נפשי להרגיש חכמים בתחומים מסוימים או חכמים בכללי, או שיש להם צורך לקחת חלק רב בהחלטות של בן משפחה קרוב שקטן מהם בכמה שנים. אולי בכל ההחלטות שלו ואולי בכל ההחלטות החשובות על העתיד שלו, ולא משנה אם הם יתנו עצות תחומים שהם לא מבינים. והבן הקטן ביותר במשפחה כמוני מקבל מהם המון.
לפעמים יש אנשים שנותנים עצות בשביל להרגיש בוגרים או חכמים בכללי או חכמים בתחומים מסומים שחשובים להם.
וכך בנות מהמשפחה שלי דרשו ממני להצדיע למפקד שלי גם אחרי הטירונות, דבר ממש לא מקובל. ובלי שהיו בצבא.
ובגיל 16 כשהייתי צריך להחליט איפה להתנדב במחויבות אישית, היתה מי שחשבה שאני אמור להגיע למקום שלא כל אחד יכול להצליח להיות בו, ויפתיע את כולם ואף אחד לא שמע עליו ועל כמה הוא יצירתי. וכמובן רחוק מהבית.
וכך היא ראתה מאוד בחומרה שאני מתנדב במקום שאורזים דברים ונוסעים לאנשים לתת להם, שגם היה ממש ליד הבית במתחם של בתי הכנסת, בית הספר היסודי וסניף של בני עקיבא.
ולא הייתה שום משמעות לכך שהדברים שהיינו אורזים היו אוכל והאנשים שהיו מקבלים אותו היו נזקקים.
וכך היא דרשה ממני לא ללכת לשם לעולם, והרגע המאושר ביותר בחייה היה כשאמרה לי בהתרגשות רבה שאני יכול לעשות משהו הרבה יותר טוב מהגמ"ח. זה היה רגע מאוד מאושר ביותר עבורה עד שהגיע יום חמישי והלכתי בו לגמ"ח וכמו תמיד הגעתי ראשון וחזרתי הביתה אחרון.
אני גאה בעצמי שמעולם לא הקשבתי לאותם השטויות של מי שרצה להיות חכם ולנהל את חיי.
ורק 2 מכל העצות שקיבלתי היו חכמות ומועילות.
אחת מהן היא מחבר קרוב שראה את תיק בית הספר שלי נפתח לפתע וכל הספרים עפו החוצה והוא המליץ לא לסגור את שני הרוכסנים באמצע התיק באופן סימטרי, אלא לסגור את שניהם באחד הצדדים.
העצה השנייה החכמה היתה מאחד הממים בטירונות במהלך בטיחות יום א, הוא המליץ לכולם על מנת לא להתקרר להיכנס לשק"ש הצבאי לשינה בלי לבוש מחמם דווקא, כלומר בתחתונים בלבד.
אני כמובן לא מדבר על עצות שאני ביקשתי בעצמי בזמנים בהם חשבתי שאני צריך עזרה והתייעצות, שם קיבלתי דווקא הרבה עצות חכמות, חלק לא מעט מהן היה כאן בפורום.
אני מדבר על עצות שאנשים התנדבו לתת בעצמם. לפעמים הייתי צריך עזרה והתייעצות אבל לאו דווקא מאותם אנשים שראו את עצמם חכמים לדעת בדיוק מה אני אמור לעשות, או שהייתי בהתלבטות ולא הייתי צריך להתייעץ עם אף אחד, או שלא היתה לי שום בעיה או התלבטות אבל הם ידעו לנתח אותי ולדעת כמה אני צריך אותם ואת הגיגיהם.
יש אנשים שנותנים עצות לאחרים בגלל צורך נפשי להרגיש חכמים בתחומים מסוימים או חכמים בכללי, או שיש להם צורך לקחת חלק רב בהחלטות של בן משפחה קרוב שקטן מהם בכמה שנים. אולי בכל ההחלטות שלו ואולי בכל ההחלטות החשובות על העתיד שלו, ולא משנה אם הם יתנו עצות תחומים שהם לא מבינים. והבן הקטן ביותר במשפחה כמוני מקבל מהם המון.
לפעמים יש אנשים שנותנים עצות בשביל להרגיש בוגרים או חכמים בכללי או חכמים בתחומים מסומים שחשובים להם.
וכך בנות מהמשפחה שלי דרשו ממני להצדיע למפקד שלי גם אחרי הטירונות, דבר ממש לא מקובל. ובלי שהיו בצבא.
ובגיל 16 כשהייתי צריך להחליט איפה להתנדב במחויבות אישית, היתה מי שחשבה שאני אמור להגיע למקום שלא כל אחד יכול להצליח להיות בו, ויפתיע את כולם ואף אחד לא שמע עליו ועל כמה הוא יצירתי. וכמובן רחוק מהבית.
וכך היא ראתה מאוד בחומרה שאני מתנדב במקום שאורזים דברים ונוסעים לאנשים לתת להם, שגם היה ממש ליד הבית במתחם של בתי הכנסת, בית הספר היסודי וסניף של בני עקיבא.
ולא הייתה שום משמעות לכך שהדברים שהיינו אורזים היו אוכל והאנשים שהיו מקבלים אותו היו נזקקים.
וכך היא דרשה ממני לא ללכת לשם לעולם, והרגע המאושר ביותר בחייה היה כשאמרה לי בהתרגשות רבה שאני יכול לעשות משהו הרבה יותר טוב מהגמ"ח. זה היה רגע מאוד מאושר ביותר עבורה עד שהגיע יום חמישי והלכתי בו לגמ"ח וכמו תמיד הגעתי ראשון וחזרתי הביתה אחרון.
אני גאה בעצמי שמעולם לא הקשבתי לאותם השטויות של מי שרצה להיות חכם ולנהל את חיי.