חוזרים בתשובה, ההורים מכבדים אבל לא לגמרי קולטים שאנחנו באמת מקפידים והם לא אומרים אבל אני רואה שיש להם חשש שנתחזק יותר. מתארחים בשבתות אצל שני הצדדים והם מכבדים כמה שאפשר. בשבת של פסח התארחנו בצד שלי. אמא שלי חד הורית וגרה עם אחותי הקטנה (שכבר לא קטנה אפשר להגיד).
אחרי ההקדמה אקצר ואגיע לעניין - אצל אמא שלי הטלוויזיה דולקת נון סטופ. גם כשאין אף אחד בסלון היא פתוחה. אמרתי שזה מפריע אבל היא הרבה פעמים לא מקפידה ושוכחת לכבות ויוצא מצב שעושים קידוש עם טלוויזיה ברקע. היא רגישה ממש לבן שלי יותר צדי אפילו קצת בהגזמה איתנו היא לא הייתה ככה (וזה לא שהיא איתו הרבה.. אחרי שעה שעתיים כבר אין לה סבלנות וכוח). בפסח בשעות הבוקר הבן שלי קם ובכה ממש כי רצה לצאת מהמיטה ואני בדויוק עשיתי משהו דקה אחת שלא יכולתי להוציא אותו.. היא באה ישר ואמרה שהיא תיקח אותו (לילה לפני הוא גם בכה בהרדמה.. הוא ילד שיש לו הכול מהכול! מה אנחנו לא נותנים ועושים ולומדים כדי לחנך אותו כמו שצריך אבל קצת בכי ואמא שלי חושבת שהוא מסכן שלא מקבל יחס למרות שהיא יודעת כמה יחס הוא מקבל.. אם כבר היא לא מבינה למה הוא כבר לא רץ אליה זה פשוט שהיא כל הזמן עם הטלוויזיה איתו ולא באמת *איתו* במאה אחוז).
אחרי שהיא לקחה אותו, ומחוויות העבר, רציתי לראות מה היא עושה איתו, ואפילו שאמרתי לה כמה וכמה פעמים לא לשים לו טלוויזיה בשבת - אני שומעת מהחדר שלה טלוויזיה עם תוכנית לקטנטנים!! אני נכנסת לחדר שלה ורואה אותו (ב6 וחצי בבוקר שבת שזה גם חג!!) עם שקית במבה צופה בטלוויזיה!! אמרתי לה שאני לוקחת אותו עכשיו והיא אמרה לי שאני סתם מגזימה ושהוא ילד קטן ולא מבין ששבת ועוד אומרת לי "אין לך לב?" אמרתי לה "אני אמא רעה אין לי לב" ואז היא אומרת לי "את זה את אמרת" כאילו מסכימה כביכול.
כל בוקר שבת עבר עליי לא טוב. אני ובעלי עשינו טיול ארוך בחוץ עם הילדים כדי פשוט לחשוב ולהתנתק שניה וגם לא לכעוס. גם בעלי נפגע וכעס מאוד אבל לא הראנו את זה אמרתי לו שאדבר איתה אחכ. ניסיתי להתנהג כל השבת כרגיל ובצאת שבת אמרתי לה שנפגעתי והיא כאילו מבטלת את זה ואומרת "שטויות הוא אפילו לא ראה בכלל".
מה הייתן עושות? אמי עוברת תקופה לא קלה מהרבה בחינות ובכללי היא יכולה להיות חרדתית ומגזימה. אבל כאן נחצה גבול שאני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליה להשאיר את הילדים אצלה לבד. היא אוכלת כשר ומאמינה וכו אבל זה לא אותה דרך חיים.. והיא בתקופה כזו שעוד ביקורת כלפיה רק תכביד. והיא רוצה שנבוא ואני מתנהגת כרגיל אבל לא בא לי. מצד שני חושבת על כיבוד הורים ועל זה שאני לא רוצה "לנטוש" אותה כביכול ולבקר פחות.. מה לעשות תעזרו לי חשבנו להתייעץ עם רב אבל אין לי אנרגיות לזה..
אחרי ההקדמה אקצר ואגיע לעניין - אצל אמא שלי הטלוויזיה דולקת נון סטופ. גם כשאין אף אחד בסלון היא פתוחה. אמרתי שזה מפריע אבל היא הרבה פעמים לא מקפידה ושוכחת לכבות ויוצא מצב שעושים קידוש עם טלוויזיה ברקע. היא רגישה ממש לבן שלי יותר צדי אפילו קצת בהגזמה איתנו היא לא הייתה ככה (וזה לא שהיא איתו הרבה.. אחרי שעה שעתיים כבר אין לה סבלנות וכוח). בפסח בשעות הבוקר הבן שלי קם ובכה ממש כי רצה לצאת מהמיטה ואני בדויוק עשיתי משהו דקה אחת שלא יכולתי להוציא אותו.. היא באה ישר ואמרה שהיא תיקח אותו (לילה לפני הוא גם בכה בהרדמה.. הוא ילד שיש לו הכול מהכול! מה אנחנו לא נותנים ועושים ולומדים כדי לחנך אותו כמו שצריך אבל קצת בכי ואמא שלי חושבת שהוא מסכן שלא מקבל יחס למרות שהיא יודעת כמה יחס הוא מקבל.. אם כבר היא לא מבינה למה הוא כבר לא רץ אליה זה פשוט שהיא כל הזמן עם הטלוויזיה איתו ולא באמת *איתו* במאה אחוז).
אחרי שהיא לקחה אותו, ומחוויות העבר, רציתי לראות מה היא עושה איתו, ואפילו שאמרתי לה כמה וכמה פעמים לא לשים לו טלוויזיה בשבת - אני שומעת מהחדר שלה טלוויזיה עם תוכנית לקטנטנים!! אני נכנסת לחדר שלה ורואה אותו (ב6 וחצי בבוקר שבת שזה גם חג!!) עם שקית במבה צופה בטלוויזיה!! אמרתי לה שאני לוקחת אותו עכשיו והיא אמרה לי שאני סתם מגזימה ושהוא ילד קטן ולא מבין ששבת ועוד אומרת לי "אין לך לב?" אמרתי לה "אני אמא רעה אין לי לב" ואז היא אומרת לי "את זה את אמרת" כאילו מסכימה כביכול.
כל בוקר שבת עבר עליי לא טוב. אני ובעלי עשינו טיול ארוך בחוץ עם הילדים כדי פשוט לחשוב ולהתנתק שניה וגם לא לכעוס. גם בעלי נפגע וכעס מאוד אבל לא הראנו את זה אמרתי לו שאדבר איתה אחכ. ניסיתי להתנהג כל השבת כרגיל ובצאת שבת אמרתי לה שנפגעתי והיא כאילו מבטלת את זה ואומרת "שטויות הוא אפילו לא ראה בכלל".
מה הייתן עושות? אמי עוברת תקופה לא קלה מהרבה בחינות ובכללי היא יכולה להיות חרדתית ומגזימה. אבל כאן נחצה גבול שאני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליה להשאיר את הילדים אצלה לבד. היא אוכלת כשר ומאמינה וכו אבל זה לא אותה דרך חיים.. והיא בתקופה כזו שעוד ביקורת כלפיה רק תכביד. והיא רוצה שנבוא ואני מתנהגת כרגיל אבל לא בא לי. מצד שני חושבת על כיבוד הורים ועל זה שאני לא רוצה "לנטוש" אותה כביכול ולבקר פחות.. מה לעשות תעזרו לי חשבנו להתייעץ עם רב אבל אין לי אנרגיות לזה..
