ראיתי עכשיו סרט על השואה ממש ממש מזעזע, אני דיי מתחרט שראיתי אותו
וזה היה רק סרט.. לחשוב שמה שהיה במציאות היה הרבה יותר נורא
זה משהו שאני לא מסוגל להבין ולהכיל
אמור להיות לי כעס גדול על הגרמנים אבל אין לי משום מה
אני אמור לתעב את הזקנים האלה פי אלף יותר מאשר את המחבלים של היום
הם עשו לנו דברים שלא ברא השטן
אז למה בכל זאת אין לי כעס אליהם??
איזה תקופה חשוכה ואפלה.. וזה היה ממש לא מזמן!
העולם נעלם ונאלם!
כלכך סבלנו
ברמה שאי אפשר להבין
אין עם ששונא והרע לנו יותר מהעמלקים
והגרמנים הם עמלקים
הישמעאלים רוב הדרות היו "בסדר" איתנו
וח"ו לא תהיה שוב שואה
מזהים את גרמניה כמלכות אדום כמו שכתוב במסכת מגילה.
וכעמלק, זה מתחיל מזיהוים של כל מיני ראשונים ואחרונים אברבנאל,מלבי"ם,הגר"א הרבה לדבר עליהם והוא החמיר שלא להיכנס לאדמת גרמניה וגם הרב חיים קנייבסקי
ויש גם רמזים לזה במגילת אסתר
א. אני חושבת שאי אפשר 'לקרוא' לרגשות לבוא.
(כן, יש ציווי לאהוב את ה' ואכמ"ל)
בפועל יש רגש כשמשהו 'נוגע' בנו. כלומר- ערבי הרג יהודים לאחרונה- זה נוגע, אז יש רגש. גרמנים הרגו יהודים לפני המון זמן- זה יותר רחוק ויותר כולל, אז יש פחות רגש.
ב. יש גם את העניין הזה שהמספר לא נתפס אז זה גם פחות נוגע ברגש.
(ג. הכלל הזה קיים גם במישורים אחרים, ויכול לאותת על עבודה פנימית שצריכה להיעשות)
ד. רגש זה דבר מתעתע ויכול להיות שמקרוב זה היה אחרת. כלומר במציאות של השואה, כל אדם חווה משהו אחר. אפשר לראות את זה אצל האנשים שעברו- כל אחד לקח את זה למקום אחר, אצל כל אחד זה נגע במקום אחר בנפש.
ה. יש מה להרחיב על מה זה רגש ואיך אפשר לדעת אם משהו שקורה למישהו מזעזע או נוראי. כי אדם שנמצא בתוך סיטואציה מקבל כוחות שאין למי שרואה מבחוץ
זהו נראה לי
כי התגובה הזאת גועלית אם היא ברצינות
העובדה שאתה מאפס את השואה כאילו זה כלום
ומשווה את זה ליום שרק מסמן התחלה של חרבן קטן לעומת השואה
דוחה ומזעזעת אותי
אבל נו נו.. מה יש להתפלא מחרדי שמעולם לא למד על השואה
"הוא לא עשה שום השוואה בניגוד אליך"
הוא אמר שמבחינתו יום השואה האמיתי זה י בטבת, במילים אחרות הוא לא סופר את יום השואה.
מאיפה לי גודל החורבן.. את באמת שואלת ?
אם כן, אני לא יודע מאיפה להתחיל..
אגב, מצחיק שפתאום כעת הוא כ"כ מתחשב בהחלטות הרבנות
רק לפני כמה ימים הוא התלוצץ על הרבנות הראשית
ותעשי טובה, אל תהיי הדוברת שלו, אני מאמין שהוא יכול להתבטא בעצמו.
מעבר לזה שבחורבן בית המקדש על פי הגמרא נרצחו יותר מהשואה
זה ההתחלה לכל הצרות..
הרי אחרי שיצאנו לגלות מאותו רגע נמסרנו לחסדי כל גוי וכל פסיכי שיכל להוציא עלינו את העצבים שלו.. והיו מלא פוגרומים וקהילות שלמות נרצחו לא רק בשואה.
אז אם לדוגמא אדם שעשה פשע נורא ונשלח לכלא ועינויים, והוא עבר שם כל מיני התעללויות בכל מיני פעמים, הוא אמור להתאבל על היום שהוא נשלח לכלא (או על היום שגזרו עליו להשלח לשם) וממילא להיזכר גם למה הוא נשלח לשם כדי שלא לחזור על זה...
לדעתי היוזמה לקבוע יום לזכר צרה בפני עצמה זה חלק מהרצון להתכחש לכך שאלוקים הוא הסיבה לגלות
התכוונתי לבית שני. פרח לי מהראש שי' בטבת זה התחלה של חורבן בית ראשון
טעות שלי.
לגבי בית שני ככה הבנתי ממסכת גיטין דף נו והלאה מכל כמות ההרג שכתוב שם...
יכול להיות שאני טועה בהבנה או בחשבון. אבל בכל אופן, זה לא עיקר הטענה שלי,
לא חושב שזה משנה איפה היו יותר הרוגים.
ואם כי במחשבה שניה נכון שעושים לפעמים אבל על מאורע ספציפי,
אבל השואה הרי לא קרתה דווקא בניסן אז למה להתאבל בניסן נגד ההלכה שהחודש הזה אמור להיות שמח?
אז כבר נתאבל עליה ביום שמסמל את תחילת הגלות.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים
ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!
