ראיתי שמישהו פתח כאן דיון יפה האם צריך שתהיה התאמה מלאה בהכל, פחות או יותר, או שצריך לוותר על עקרונות כמו שחז"ל אומרים - רד בדרגה ושא אשה.
אני לא באמת יודע ולא למדתי את זה לעומק, אבל רק בתור רעיון. יש פעמים שחז"ל נותנים לנו עצות, שהם מעין עצות לזוגיות אבל זה לא מיועד לכל רמה (איכותית) של קשר או לכל אדם.
למשל לאחרונה ראיתי פה לגבי גירושין על כל מיני דברים זוטרים, שהמסקנה שהעלו רוב החברים פה היא שכוונת חז"ל ללמד אותנו מוסר, על ידי הקצנת הדברים. שאם זה מגיע למצב כזה חמור שזה באמת מאוד מפריע לו - עדיף כבר להתגרש. אבל ברור שחז"ל לא רוצים שנגיע לשם, זאת אמירה קצת צינית וזה מחדד את המסר.
אולי אותו דבר גם בנחית דרגא ונסיב איתתא.
יש אנשים שיודעים להעריך את המעלות והדברים שהאשה מביאה להם, אומר בזהירות: אולי המשפט לא מכוון אליהם.
יש אנשים שלא יודעים להעריך, מבחינתם אשה לא לומדת תורה כמו הגבר, היא לא שכלית כמו הגבר וכו וכו.
אנשים כאלה צריך להניח את דעתם כדי שיתחתנו. אחרת לא יהיה להם כביכול בשביל מה. לכן, נחית דרגא ונסיב איתתא. יותר חשוב שתתחתן מאשר שתשמור על הגובה שלך כרווק. אם מצד המצווה ואם מצד השלימות.
למה אמרתי את זה?
כי בדור שלנו, ובמיוחד בציבור שלנו יש הרבה תלמידות חכמות ב"ה. הדילמה הזאת פחות תופסת אותנו בד"כ, כי בסה"כ, לא ציפיתי שהיא תדע רמב"ם שו"ע בע"פ. אז מראש הרף יותר נמוך ולכן אני עדיין רואה בה תלמידה חכמה.
איפה זה יכול לפגוש אותנו?
כשנפגשים עם בחורות חוזרות בתשובה, או ממגזרים אחרים, או אפילו מהמגזר ה"דוסי" אבל בחורות שלא למדו במדרשה ולא קובעות עיתים לתורה כל יום, או שהן לא מצטטות פסקאות שלמות והפניות לרב קוק או למסילת ישרים. אבל יש להן שאיפות והן כן מחוברות מאוד לקודש.
כאן, יכולות להיות שתי הסתכלויות של אנשים. אחד יגיד לעצמו (במקרה הטוב) "נחית דרגא ונסיב איתתא", ומבחינתו הוא מבטל תורה אפילו בפגישות, ובטח יגיד לעצמו שביטולה זהו קיומה (והוא צודק).
השני בכלל לא ירגיש שהוא יורד דרגא. הוא לא מעריך את המין הנשי בכלים שה' נתן לו, כגבר, אלא בכלים שה' נתן לאשה, כאשה.
מבחינתו הוא לא רק משפיע לאשה את המימד השכלי, הוא גם מקבל ממנה את המימדים הרגשיים והנפשיים וכו' שעליהם עומד כל הבנין הרוחני.
בהסתכלות כזאת הוא מתרומם, לא יורד מדרגה. ואני חושב שהשאלה האם הוא יורד או עולה לא מתחילה אצלו בכלל
אני לא באמת יודע ולא למדתי את זה לעומק, אבל רק בתור רעיון. יש פעמים שחז"ל נותנים לנו עצות, שהם מעין עצות לזוגיות אבל זה לא מיועד לכל רמה (איכותית) של קשר או לכל אדם.
למשל לאחרונה ראיתי פה לגבי גירושין על כל מיני דברים זוטרים, שהמסקנה שהעלו רוב החברים פה היא שכוונת חז"ל ללמד אותנו מוסר, על ידי הקצנת הדברים. שאם זה מגיע למצב כזה חמור שזה באמת מאוד מפריע לו - עדיף כבר להתגרש. אבל ברור שחז"ל לא רוצים שנגיע לשם, זאת אמירה קצת צינית וזה מחדד את המסר.
אולי אותו דבר גם בנחית דרגא ונסיב איתתא.
יש אנשים שיודעים להעריך את המעלות והדברים שהאשה מביאה להם, אומר בזהירות: אולי המשפט לא מכוון אליהם.
יש אנשים שלא יודעים להעריך, מבחינתם אשה לא לומדת תורה כמו הגבר, היא לא שכלית כמו הגבר וכו וכו.
אנשים כאלה צריך להניח את דעתם כדי שיתחתנו. אחרת לא יהיה להם כביכול בשביל מה. לכן, נחית דרגא ונסיב איתתא. יותר חשוב שתתחתן מאשר שתשמור על הגובה שלך כרווק. אם מצד המצווה ואם מצד השלימות.
למה אמרתי את זה?
כי בדור שלנו, ובמיוחד בציבור שלנו יש הרבה תלמידות חכמות ב"ה. הדילמה הזאת פחות תופסת אותנו בד"כ, כי בסה"כ, לא ציפיתי שהיא תדע רמב"ם שו"ע בע"פ. אז מראש הרף יותר נמוך ולכן אני עדיין רואה בה תלמידה חכמה.
איפה זה יכול לפגוש אותנו?
כשנפגשים עם בחורות חוזרות בתשובה, או ממגזרים אחרים, או אפילו מהמגזר ה"דוסי" אבל בחורות שלא למדו במדרשה ולא קובעות עיתים לתורה כל יום, או שהן לא מצטטות פסקאות שלמות והפניות לרב קוק או למסילת ישרים. אבל יש להן שאיפות והן כן מחוברות מאוד לקודש.
כאן, יכולות להיות שתי הסתכלויות של אנשים. אחד יגיד לעצמו (במקרה הטוב) "נחית דרגא ונסיב איתתא", ומבחינתו הוא מבטל תורה אפילו בפגישות, ובטח יגיד לעצמו שביטולה זהו קיומה (והוא צודק).
השני בכלל לא ירגיש שהוא יורד דרגא. הוא לא מעריך את המין הנשי בכלים שה' נתן לו, כגבר, אלא בכלים שה' נתן לאשה, כאשה.
מבחינתו הוא לא רק משפיע לאשה את המימד השכלי, הוא גם מקבל ממנה את המימדים הרגשיים והנפשיים וכו' שעליהם עומד כל הבנין הרוחני.
בהסתכלות כזאת הוא מתרומם, לא יורד מדרגה. ואני חושב שהשאלה האם הוא יורד או עולה לא מתחילה אצלו בכלל
