הורים שלא מקשיבים בקשר לנכדים... מה הייתן עושות?בתשובהתמיד

לא יודעת מה לעשות!

יש לי ילדה בת שנה ו-8 ברוך השם, ולפני חודש ילדתי שוב

בזמן הזה של סוף ההריון והלידה עצמה הייתי צריכה עזרה בלשמור על הבת שלי, אז כמובן שפניתי להורים שלי... אמרנו להורים שלי (כל המשפחה יודעת) שאנחנו לא רוצים שהבת שלנו תראה טלויזיה פתוחה וגם לא פלאפונים. הם הרבה לא מבינים את זה אבל אומרים שבסדר.

בקיצור, לפני כמה ימים בעלי הלך לקחת את הבת שלנו מהם (בהפתעה) וראה שהטלוויזיה פתוחה, הם בתגובה אמרו לי שזה לא בסדר שאני מחליטה דבר כזה ושאנחנו קיצוניים ושהם שמו לה ערוץ לילדים (לא שזה משנה) והשיא היה שזה לא פעם ראשונה. ממש ממש כאב לי ובעלי מאוד כעס (לא מולם כמובן). הם פשוט הסתירו את זה ושיקרו.

זה גם קורה עם ממתקים שאני לא מסכימה לתת לה, וכל פעם אני רואה אותם עושים משהו ואז מבקרים אותי שאני אומרת על הכל לא.

 

זה כ"כ מעצבן ומעמיד בנסיון. אני לא רוצה לריב איתם אבל כל פעם שאנחנו מתראים ויש את העניינים האלה אני נהיית חסרת סבלנות ולא מצליחה להבין מה הבעיה לכבד אותי? אני ההורה. זה מעמיד אותי בנסיון ובנוסף לזה הילדה רואה את הניגוד בין ההורים לסבא וסבתא. וזה לא החינוך שאני רוצה. לא משנה אם הסיבה מוצדקת או לא.

 

אז בעלי חושב שאני לא צריכה לשלוח את הילדה לבד לשם, כי אי אפשר לסמוך עליהם, אני מסכימה...אבל זה ממש קשה לי כי - אני צריכה עזרה, וב', אני מתבאסת שאני לוקחת את זה מהם. אבל זה לא משהו שאני יכולה להתפשר עליו, ממש ממש לא.

 

מה דעתכן? עצות? תובנות?

את בסדר גמור החינוך זה מעל הכל,ו..רויטל.

גם בעלך צודק מאה אחוז ,זה מתחיל בטלוויזיה ולכי תדעי לאן זה יגיע,

תעשו מאמץ להגיע לשם רק שאת נמצאת עם כל הקושי שבדבר, את רק 

תצלחי,שוב החינוך מעל הכל,בהצלחה רבה רבה לך וירבו כמותך אמן.

אני בגישה קצת שונה בעניין-אנונימיות
בגדול לגבי ממתקים: לא יקרה כלום אם אצל סבא וסבתא הילד יקבל קצת ממתקים. אי אפשר לבקש מסבא וסבתא להציב גבולות כמו אבא ואמא זה לא התפקיד שלהם.
לגבי טלוויזיה: הגיוני שאת לא רוצה שהיא תראה, לא הגיוני לבקש מהם עזרה בלשמור עליה ולדרוש שלא ישימו לה.
הפתרון זה באמת כמו שבעלך אמר לא לבקש מהם עזרה ולבוא איתה לשם לבקר כשאת נוכחת ומעסיקה אותה.
הם לא שמים לה טלוויזיה סתם כדי לעצבן, הםשמים כי קשה להם להעסיק אותה בלי. לא הוגן לבקש עזרה אבל בדרך שלך עם הגבולות שלך. תחליטי מה יותר חשוב העזרה או העיקרון החינוכי?!
לגבי עזרה אפשר למצוא בייביסיטר טובה, נכון זה עולה כסף אבל אם זה מאוד חשוב לך זה שווה את הכסף.
מצטרפת למה שאמרת. ומוסיפה..השקט הזה
אני בגישה שאם הם עוזרים לי ושומרים עליה, זה בדרך שלהם.
כרגע זה יותר מתבטא למשל בשעות שינה. כשהיא איתי היא הולכת לישון בשבע, שבע וחצי. כשהיא אצלם, הכיף שלהם זה לשחק איתה ולחוות אותה קצת. כל עוד היא לא גמורה וזורמת איתם, היא ערה.

מוסיפה גם שאם יש דברים שהם כן עקרוניים לי (כמו שלא תחשף בגיל כל כך צעיר למסכים כדי לא לפגוע בהתפתחות של המוח) אני מסבירה להם את הרציונל שלי כדי שיהיה להם יותר קל להסכים.
מוסיפהמומו100
יעזור אם במקום לתת לה לראות בפלאפון פשוט ישימו לה שירי ילדים שרק תשמע ולא תראה? ככה זה גם מעסיק וגם לא בוהים כל היום במסך. נכון שפחות מעסיק מלראות תוכנית, אבל גם סתם מוזיקה ילדים מאוד אוהבים
לפי דעתיסליל
אם נעזרים בסבא וסבתא, צריך כמה שיותר לשחרר.
אפשר לבקש, אבל אם זה לא מתאים להם, אז או שבוחרים שלא ישמרו על הבת שלכם או שמתגמשים.

העזרה שלהם לא מובנית מאליה, ולכן אני לא אציב דרישות ואקבל כל עזרה. אם זה משהו שהוא קו אדום מבחינתי, אני פשוט לא אבקש עזרה



ובגלל שאני לא רוצה שהדברים יעשו "מאחורי הגב", אני מראש לא אומרת דברים שברור לי שלא יקרו. הדבר היחיד שביקשתי שהילד שלי לא יאכל תוך כדי שהוא רואה סרט, וזה היה מתוך בקשה שהם כיבדו.
אבל ברור לי שכשאני לא נמצאת הוא צופה לא מעט בסרטים, ואוכל יותר ממתקים מהמקובל. וזה בסדר.
תהיה לילד חוויה של סבא וסבתא, וזה מה שחשוב
לא שמה אצלם את הילדיםפה לקצת
אני לא יכולה גם לבקש מהם עזרה וגם לומר להם איך בדיוק לתת לי אותה.
הגיוני שהם יעזרו לי בדרך שלהם (טלוויזיה, ממתקים או כל דבר שהם רואים לנכון ומקל עליהם את המשימה) ואם זה לא מתאים לי אז לא הייתי דורשת מהם שישתנו אלא מוצאת פתרון אחר לילדה ומביאה אותה רק כשאני נמצאת.
בבית שלהם אם הילדה אצלם נראה לי לא הגיוני לדרושסופי123
דרישות ולהציב להם גבולות.
אפשר להחליט שאת לא רוצה שיישמרו בתנאים האלה וזה הגיוני מאד ולגיטימי, תבואי לבקר איתה ביחד ותשיגי בייביסיטר בתשלום.
ואפשר לשחרר. ילדים עושים הפרדות צ'יק צ'ק בלי שום בעיה- ככה בבית וככה אצל סבתא. כללים שונים וגבולות שונים.
הוצאת לי מילים מהפהאם_שמחה_הללויה
בקשר להפרדה שילדים עושים.
אנחנו מבקשים מחמותי שלא יראו תכנים של מבוגרים כשהילדים שם, אבל בתכנים של ילדים שם אנחנו משחררים.
כי כמו שאמרו, זה לא הגיוני שגם ישמרו וגם להציב להם תנאים.
יש אפשרות אולי לבקש שהורים יבואו לשמור בבית שלכם?
(מניחה שאין לכם טלויזיה...) לקחת ולהחזיר אותם שלא יהיה להם קשה..
אז אצלך הגבול הוא סרטים של מבוגריםיעל מהדרום
לק"י

ואצלה הגבול הוא טלוויזיה בכלל.
נכון..אם_שמחה_הללויה
וגם בגבול הזה אני לא מרגישה שיכולה להכתיב להם מה לעשות.


זה לא להכתיב מה לעשותבתשובהתמיד

הם עושים מה שהם רוצים, אני לא כופה על אף אחד שום דבר.

אני חיה את החיים שלי ככה, ואני לא מוכנה שבבית אחר יתנהגו אחרת.

חוץ מזה שהם יודעים את זה ומסכימים לזה ואז מסתירים ממני.

זה זכותךאם_שמחה_הללויה
אבל תנסי לראות גם את הצד שלהם. אולי הם לא יכולים בלי טלויזיה, אבל מצד שני מאוד רצו לעזור לך כי כל כך אוהבים אותך וגם את הנכד שלהם. והם פחדו להגיד את זה בגלל התגובה שלכם, ואז לא נשארה להם בררה אלא להסתיר.
סתם מנסה להכנס לנעליים שלהם..אולי לך זה נשמע "מה זה כל כך קשה לותר על טלויזיה בשבילי" ובשבילם זה ויתור גדול.
עצם זה שתנסי להבין אותם,יקל עלייך מאוד, לא משנה מה תחליטי, לערוך איתם שיחה/ להיות נוכחת כשהוא שם.
כל מילהאביול
יש כמה ענייניםשחרית*
1. אצל סבא וסבתא ה"חוקים" אחרים. וילדים יודעים טוב מאוד להפריד. סבא וסבתא יכולים לתת ממתקים יותר מאבא ואמא וזה בסדר.
2. לגבי הטלויזיה, שזה כבר משהו שיותר מטריד אותך מממתקים- זו בעיה. כי אם ברור לך שאת פונה לאבא ואמא לבקשת עזרה בסוף ההריון (למה לא בייביסיטר?), אז את צריכה לקחת בחשבון שהם יחנכו או יתנהגו עם הבת שלך כפי שנראה להם לנכון. אפשר לבקש, אבל זכותם לפעול כמו שהם רוצים. אם את ממש לא רוצה שהבת שלך תראה טלויזיה ואת רואה שזה לא עוזר שאת מבקשת, תיעזרי בביביסיטר אצלך בבית.
בעיני כן צריך לקחת בחשבון שיש מצב שבו בית ההורים שונה מבית הילדים (תמיד, אגב! ובהמון עניינים), וכל עוד לא רוצים נתק בין הנכדים לסבא וסבתא, אפשר להתגמש וכל עוד ההורים איתנים בדרך החינוך שלהם בבית ומעבירים אותה בצורה נכונה לילד, הילד יקלוט את זה ולא יתבלבל אם בפעמים שהוא אצל סבתא הוא רואה לפעמים טלויזיה או מקבל ממתקים.
אני רק חושבת שהבקשות שלך בהחלט לגיטימיותחילזון 123
וגם אם הם עוזרים וכו' הגיוני לצפות לשקיפות ולא שיעשו דברים מאחורי הגב שלכם.
ונכון, הם לא חייבים לכם כלום, והם מבוגרים וכו', אבל זה בהחלט לא הרגשה נעימה, והציפיות שלך לא כאלה מוגזמות.

בפועל לא בטוחה מה כדאי לעשות...
מניחה שמשהו ביניים... מצד אחד להשאיר שם פחות את הילדה לבד ומצד שני לפעמים גם להתגמש בחלק מהדברים.
לא קראתי אחרות אבל עונה את דעתיאורוש3
זה גבול דק שקצת קשה לתת לו נוסחה מדוייקת. את לא ממש יכולה לבקש עזרה וגם כביכול להשתלט על סגנון החיים שלהם. לכן בעיני יש הבדל בין משהו קיצוני ולא תואם גיל לבין משהו שפשוט נוגד את השקפת עולמכם.
לדוגמא- תוכניות של מבוגרים עם אלימות ומיניות זה משהו שלחלוטין רע שילד יראה. תוכניות לילדים אומנם נוגד את מה שאת מאמינה בו אבל לא מזיק באותה מידה.
דוגמא נוספת- ממתקים לא כשרים שאין מצב או בכמות פסיכית שזה כל התזונה שם יום שלם. לעומת פשוט ממתקים שלא תתני בבית או קצת יותר ממה שאת מרשה.
דעתי היא שזכותם לחיות את חייהם. זכותם גם לרצות לפנק בממתקים הפתעות או טלוויזיה. כל עוד אין קיצוניות זה לא יהרוס לך את החינוך. ילדים יודעים מצויין לעשות את ההבחנה בין החינוך בבית לבין פינוקי סבתא. וזה דווקא לפעמים יוצר איזון עדין בנפש שלהם.
לא תמיד לאסור הכל זה טוב. דווקא קצת טלוויזיה וממתקים במידה אצל סבתא יכול לספק צורך בלי ליצור אנטי לחינוך שלכם.
בנוסף לבקש עזרה ולבוא עם דרישות מוגזמות זה גם לא נכון בעיני. את רוצה שיכבדו אותך אבל את לא מכבדת את סגנון החיים שלהם. הם לא חייבים לעזור לך. את חייבת לבחור בין להגיע לביקורים משותפים ולשלוט יותר על התוכן לבין לשחרר ולדעת שלא הכל מושלם כמו שאת מאמינה. למשל הילדים שלי בסגרים היו אצל משפחה וראו סרטים שאני הייתי מאפשרת בעוד שלוש שנים. אי אפשר לכפות הכל כשעושים לך טובה. והילדים יודעים מצויין שבבית זה לא כך. הם חכמים.
כן הייתי משוחחת שיחה פתוחה כדי להחזיר את האמון ומנסה לבקש כמה גבולות אבל הרבה יותר רופפים. שלא תראה חדשות ודברים לא תואמי גיל. שתאכל גם אוכל ולא רק זבל. אבל לא נותנת תחושה של חנק. הם עושים לך טובה. או באמת מוותרת על העזרה. זו גם החלטה לגיטימית. יש מחיר לכל דבר. ורק אתם יודעים איזה מחיר אתם מוכנים לשלם האם שהיא תהיה שם ותחשף לדברים שפחות מתאימים לכם או להסתדר ללא עזרה.
החלטות טובות
בנוסף לכל העצות החכמות שנתנו לך פההיופי שבשקט
לדעתי כדאי לחשוב גם מה אתם מרשים לתת. לדוגמא, כפי שהציעה @מומו100, שירים במקום צפיה במסך. או להחליט על סוגי ממתקים שפחות מפריע לכם שיפנקו אותה בהם. ככה סבא וסבתא יכולים לפנק כמו שהם אוהבים ברשותכם, ולא מאחורי הגב.
אם זה היה קורה לי הייתי נפגעת בעיקר מחוסר השקיפות. הייתי דואגת להבהיר להם שגם אם הם מחליטים "לפנק" את הנכדים במשהו אסור, אני רוצה לדעת מזה. לפחות בדיעבד.
אני קצת מבולבלתשמלה אדומה

את מבקשת עזרה, הם מביאים עזרה ואת מציבה תנאים לעזרה?

ברגע שהם מסכימים לתת עזרה אפשר לבקש מהם לכבד אבל אי אפשר לדרוש מהם.

לבקש שהילדה לא תראה שהטלוויזיה פתוחה בכלל? בתור ילדה שגדלה בבית עם טלוויזיה היא הייתה פתוחה הרבה ולא תמיד היינו לילדה, לבוא ולכבות לכל הבית את הטלוויזיה זה השתלטות וברור שהם שיהיה להם קשה לעמוד בזה עם כל הכבוד שיש להם בקשות שלך.

וממתקים כנל, הם הסבא והסבתא של הילדה הם לא ההורים שלה, הם לא אמורים להיות בעמדת חינוך וויכוח מול הילדה. את יכולה לבקש שאם רוצים להביא חטיפים אז לפחות שזה יעשה כמו שאת רוצה לאחר האוכל או להביא ביגלה יבש ולא גומי דביק לדוגמא אבל לשלול את האפשרות הזאת לגמרי זה לא פייר בשבילם.

 

צאי מנקודת הנחה שאת מבקשת מהם טובה גדולה מאוד עם תנאים מגבילים מאוד ודורשים מאוד, בעיניי קצת חוצפה לבוא בביקורת כל כך עצבנית על ההורים שלך שככה עוזרים אבל לא עומדים בתנאים. את לא משלמת להם, זה לא בייביסיטר שאת יכולה לדרוש ממנה. יש פה טובה 100%.

 

לא לשלוח יותר לשם? נראה לי חבל אבל זו בחירה שלכם.

אם הילדה הייתה נמצאת שם כל יום לכמה שעות או לא כזאת כמות אבל עדיין כמות רצינית הגיוני שלא יהיה להם מה לעשות איתה כל הזמן והם ישימו אותה קצת מול סרט, תזכרי - הם לא ההורים שלה שצריכים לרדוף אחרי תעסוקה שלה, הם לא הבייביסיטר שצריכים לעמוד בדרישות שלך והם אנשים עסוקים ואולי קצת מבוגרים שבאים בראש של סבא וסבתא. לא הגיוני לצפות מהם להתנהל כמו ההורים של הילדה.

זה לא קצת מוגזם?חילזון 123
לשמור על הנכדה זה לא איזה משהו יוצא דופן בצורה קיצונית...כאילו מה היא מבקשת מהם...
משהו די סטנדרטי...
בסדר נכון שזה מאמץ וצריך להודות על כל דבר אבל קצת פרופורציה.

ואולי לך זה מוזר כי את רגילה לטלויזיה כל היום
אבל לא הייתי מגדירה את זה ''השתלטות''
סה''כ בקשה לכבד את החינוך שהם רוצים
אבל לכבות או להדליק מכשיר בביתם כשממעטים להגיע= להנפש חיה.
דווקא בגלל שממעטים להגיע...חילזון 123
אז פעם ב... לא יראו טלויזיה
בטוחה שאנשים מבוגרים יכולים לשרוד את זה

במיוחד שעבור ילדה בת פחות מ שנתיים זה גם עניין בריאותי של התפתחות
לשמור על נכדה זה לא יוצא דופן אבל לפי איך שהיאשמלה אדומה

כתבה זה היה נראה שזה היה משהו מתמשך ולא חד פעמי.

עוד פעם - הם סבא וסבתא, הם לא ההורים.

הם לא צריכים להמציא את עצמם עם רעיונות ולשעשע את הילדה כל רגע עם יצירה או משחק או לבנות פאזל ביחד או לא יודעת מה. הם יכולים גם לנוח והגיוני שאם בבית שם רואים טלוויזיה שהם ישימו אותה מולה קצת. לא כי אני גדלתי בבית עם טלוויזיה - כי הם מתנהלים ככה. וזה לא פייר שהם יתרוצצו אחריה כל היום ויעסיקו אותה.

הבת שלהם יודעת שיש טלוויזיה בבית, מן הסתם שהיא תהיה דלוקה חלק מהיום כי הם רגילים לזה אי אפשר להכנס לבית ולבקש שההתנהלות בו תעשה לפי הרצונות שלך. 

אפשר לבקש שיכבדו אבל לבוא בדרישה ובציפייה שזה יעשה לפי רצונך בדיוק זה בעיניי לא נכון בכלל.

האבא יודע כמה הסבתא התרוצצה במהלך היום וכמה כוחות יש לה עכשיו לשחק עם הילדה? היא הסכימה להיות עם הילדה ולהשגיח עליה, לא להעביר לה עכשיו מגוון עשיר של פעילויות חינוכיות

אני לא אומרת שזה בסדר עכשיושמלה אדומה

לשים אותה מול המסך כל היום

אבל לבוא בדרישה שבכלל לא? פה זה לדעתי לא בסדר.

כתבו לפני וכתבתי גם אני - אפשר להגיע להסדר מתוך הבנה שנעשית פה טובה להורים.

אפשר לנסות להסביר רציונאל חינוכי ובריאותי, אפשר להגיע להסכמה איזה תכנים מראים ובאיזה מידה מראים, אפשר לבקש לשים מוזיקה ברקע בתור התחלה, אבל להיות כל כך קיצוניים בתגובה הזאת כלפי הורים שעושים טובה זה קצת פוגע בעיניי

אם נם רוצים לנוח שיגידו שלא יביאו להם את הנכדהחילזון 123
אבל מן הסתם הם דווקא רוצים שהיא תגיע
רק בלי התחשבות בדרך החיים של ההורחם שלה
לא לנוח צהריים ולשים את הילדה לראות סרטשמלה אדומה

אבל רבע שעה לעצור רגע מותר?

 

לא יודעת. הפותחת לא ציינה אם זה היה רבע שעהחילזון 123
או לא.
זה היא צריכה לדון איתם על זה.
אבל ברמת העיקרון הבקשה שלה ממש לא הזויה.
ואפשר לדון על זה אם לא ינסו להסתיר ממנה שהם בכלל מראים משהו
ברור שהם יסתירולמה לא123

אחרת יקבלו על הראש,

אני גם הייתי מסתירה, אם הייתי יודעת שיעשו לי פרצוף חמוץ.

 

גם אםסליל
לשמור על הנכדים זה משהו שמקובל לעשות, בעיניי זה לא נכון להפוך את זה למשהו שהוא מובן מאליו.

ההורים שלנו וסבים וסבתות שלנו עוזרים לנו המון, וזה ממש ממש לא ברור לי. כל פעם שהם מגיעים או שומרים על הילדים אני אומרת תודה ואני מעריכה את זה באמת. הם לא חייבים לעשות את זה, מרגע שבחרתי להביא ילדים לעולם, אני ובעלי האחראים הבלעדיים עליהם. אם לסבא וסבתא מתאים לשמור עליהם, זו ברכה לעזרה גדולה. אבל אם לא זה לגמרי לגיטימי.

ואם יוצאים מנקודת הנחה שכל עזרה היא לא מובנת מאליה, אז כל דבר שנוסף על השמירה על הילדים הוא עוד יותר לא מובן מאליו. לשמור על ילדים זה מאתגר, אפילו אם הם הנכדים שלך. במיוחד בגילאים יותר מבוגרים, שהשלב של גבולות לילדים כבר הסתיים.

אז אם זה משהו שהוא מאוד עקרוני להורים, אפשר לבקש בצורה מכובדת. אבל לא להגיע בצורה של דרישה, ולא לחשוב שהם חייבים לכבד את הבקשה. מי שצריך להתגמש אלו הנעזרים ולא העוזרים
אבל הם ביקשו בצורה מכובדת!חילזון 123
ולא שמו על הבקשות שלהם...
וגם עשו מאחורי הגב...
תראיסליל
אני לא יודעת מה היה ואיך ביקשו. לא הייתי שם והגבתי רק לפי מה שהפותחת כתבה.

מההודעה של הפותחת היה נשמע שהם ביקשו ולא הקשיבו.
אז קודם כל אני מבינה את התחושה הלא נעימה שעולה בעקבות זה. זו תחושה של חוסר אמון, שעושים משהו מאחורי הגב שלי וזה יכול לפגוע ןלהכעיס ואני מבינה את זה מאוד.
אבל לעצם העניין, בהמשך נשמע שיש ציפייה שיעבוד את הבקשה כי הם ההורים של הילדה ולכן צריך לכבד את מה שהם מבקשים.

וכאן אנחנו באות להגיד, לא בטוח שהרצון הזה הוא מקובל. כן, במקרה שמישהו עושה לנו טובה, אנחנו צריכים קודם כל לוודא שהוא מרגיש בנוח עם התנאים, ורק אם זה מתאים לו, אז אפשר להינות לבקשות ההורים. אבל מפתיחת השרשור זה לא היה נשמע ככה
תודה רבה!בתשובהתמיד

הכל נאמר מראש והוסכם כביכול

מסכימה איתך, לא מתאים להורים- שיגידו מראשיעל מהדרום
לק"י

אני בעד לשחרר מה שאפשר.
לא הכל אפשרי מבחינתי...
כמו שאני לא אסכים שיתנו לילד שלי משהו לא כשר או לשחק בפלאפון בשבת. לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו.

במצב כזה, שאני יודעת שלא מקשיבים, כנראה שהייתי מוותרת על העזרה.
חייבת לומר לךמיואשת******
שהלוואי שהבת שלי תהיה כמוך
במלא מובנים
את כזו צעירה וכזו מלאה חכמת חיים ושכל ישר ולא מלאה בעצמך ובמה שחייבים לך וחסר לך
הייתי נורא גאה להיות אמא של מישהי כמוך ❣️
וואיסליל
ריגשת אותי ממש!
תודה רבה רבה❤️
וואו קראת את המחשבות שלי בדיוק!נגמרו לי השמות

@סליל את פשוט מדהימה, כ"כ ניכרת הראייה שלך של האחר, הלב הטוב שלך וכל מה ש@מיואשת****** המדהימה כתבה, מצטרפת לכל מילה! 

 

אשרייך ואשרי יולדתך

תודה רבה❤️סליל
אני כולי מסמיקה כאן
תודה לך!
יש משפחות שזה כן יוצא דופן בהן, לא הייתי מגדירה אתכי לעולם חסדו
זה "סטנדרטי".
אני אדייקבתשובהתמיד

אני שואלת אם אפשר לשמור עליהן אבל בלי טלויזיה\סמארטפונים למשך שעתיים למשל? הם אומרים שכן, ואז עושים מאחורי הגב. זה למה זה מכעיס.

הי יקרהאני זה א
קודם כל מאכזב ממש לגלות שלא מקשיבים לבקשות שלכם בלי קשר אם זה טלויזיה או ממתקים או כל דבר אחר אז חיבוק על זה.
מניסיון חיי אי אפשר לשנות את ההורעם ולצפות מהם לשנות עבורכם את מה שהם מאמינים שנכון וטוב.
מה כן אפשר?
א לדבר בצורה פתוחה וכנה שאתם ממש תשמחו אם לא ישימו ליד הילדה טלויזיה/ מסכים כי זה חשוב לכם ואם אפשר לצמצם למינימום האפשרי..
ולהדגיש שאתם מכבדים את זה שמבחינתם זה בסדר אבל אתם חושבים כרגע אחרת.
ודבר נוסף אם זה ממש בדמכם ומבחינתכם בכל מחיר אז לצמצם מפגשים אבל באמת רק אם אין ברירה כי לעניות דעתי זה לא שווה את המחיר של הפגיעה בקשר המשפחתי סליחה שאני אומרת את זה כן אבל מרשה לעצמי כי לצערי אני חווה את הניסיון הזה. בתחילת דרכי בתשובה הייתי מאוד"מצומצמת" וראיתי כמה זה פגע בדיעבד בשאר המשפחה וכשאני למדתי לכבד אותם הם מכבדים אותי אני ממש לא מעגלת פינות ועדין עומדת על הגבולות שלנו אבל איפה שאפשר וניתן אני משחררת.

אני גרה צמוד לחמותי ושם יש טלויזיה ולצערי היו זמנים שנאלצתי להעזר ובאמת לא היתה ברירה אז ידעתי שהיא שמה להם טלויזיה להגיד לך שאהבתי את זה לא היה אפשר להימנע מזה אז כן ביקשתי שיהיה רק תוכניות מסוימות ואפילו את זה היה קשה לאכוף כשהיו קטנים.
עכשיו שהם גדלו זה יותר קל כי הם יודעים בדיוק מה אני מרשה ומה לא ולפעמים אני גם נותנת להם אייפד עם סרטים מבוקרים שאני מרשה.
מהניסיון הדל שלי זה אומנם חינוך אבל הדור שלנו כל כך חלש ואני חושבת שאם יש משהו שאחכ בזמנים קשים ( שבעזרת ה לא יהיו) מחזיק זה הקשר המשפחתי החזק אז כן אני מותחת לפעמים גבולות אבל זה לא לעגל פינות זה להיפך זה לשמור על המשפחתיות ועל הילד מפני הדברים שיש בחוץ..
זו דעתי הקטנה
לדעתי זה בסדר שיש דברים שההורים לא מסכימים וסבאכי לעולם חסדו
וסבתא מסכימים.
אני בתור ילדה זוכרת שידעתי מעל כל ספק שבבית אסור לקפוץ על הספות, אבל סבתא מרשה 😏😏😏
זה חלק מהכיף, כי אין כמו סבא וסבתא.

מצד שני, אני לא חושבת שכדאי להגיד על הכל *לא*.
תבחרו לכם את המלחמות.
לצורך העניין, אנחנו לא מסכימים שהבת שלנו תראה טלוויזיה, אבל אם יש סרטון של דקה על חיות אנחנו מסכימים להראות לה.
או אנחנו מרשים ממתקים רק בשבת, אבל אצל סבא וסבתא אפשר ממתק אחד.

אני מסכימה שחינוך זה הכי חשוב, אבל גם זכרונות מסבא וסבתא זה חשוב ולבקש עזרה מהם זה חשוב ולתת להם הרגשה שהם חלק זה חשוב.
יש כאן מערכת שיקולים.

בכל מקרה תבקשו שזה לא יהיה בסוד. כי לא שומרים סודות מההורין ובשום אופן שלא יגידו לילדה "לא לספר לאמא".
שהכל יהיה גלוי. סך הכל הם עושים לכם כאן טובה ואין מה להסתיר.
לא מחנכים הורים מחנכים רק ילדיםהתמסרות
זה טבע העולם...
רשמו לך את זה בהרבה צורות.

המציאות היו קצת התבלבלה התפקיד שלנו הוא לא לתת הוראות להורים שלנו.

אם אנחנו צריכים עזרה אז לקחת בחשבון שהם לא עובדים אצלנו כמו בייביסיטר (גם אם שילמנו להם)

ולכן באמת כדאי לקחת בייביסיטר כשצריך עזרה ואז זה בתנאים שלנו.

לגבי השאר ברור שילדים יודעים לעשות הפרדה בין הבתים.

וטוב מאוד שאתם יודעים את זה כבר עכשיו כשהילדה צעירה.

בהצלחה רבה רבה
מבינה אותך אבל אני מבינה גם את הצד של ההוריםמחכה להריון

אני גם אחת שלא אוהבת שהילדים שלי רואים טלוויזיה אני נגד זה

אבל שאנחנו אצל סבתא אני משחררת

אני חושבת שבבית של סבא וסבתא אין אפשרות לחנך

שאני ובעלי מתארחים או באים סתם לבקר

הילדים שלי פותחים לבד את הארונות וסבתא מפנקת אותם בהרבה ממתקים

אני פשוט בקטע של להרפות

זה ההנאה שלהם לפנק את הילדים

אז אין אצלי חינוך בבית של סבא וסבתא

חוץ כמובן מהצבת גבולות אם אני רואה שאכלו יותר מידי מתוק או רואים הרבה טלוויזיה אני מפסיקה

אבל שתדעי לך יקרה שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם

 

מצטרפת לכל דברי החוכמה שנכתבונגמרו לי השמות

אני חושבת שכדאי בעיקר *לראות את הצד שלהם, ההורים*,

ממש להיכנס רגע לראש שלהם - אילו הייתי אני עכשיו סבתא, ובתי היקרה הייתה מביאה לי את הנכדה הקטנה והחמודה,

והייתי משחקת איתה ונהנית ממנה, אך גם הייתי רוצה לפנק אותה קצת בממתק, או לשים סרט כדי לנוח קצת או כי כך אני חושבת שזה טוב וכו' - איך הייתי מרגישה?

 

לנסות רגע להבין את ה***למה*** של ההורים.

אפשר אפילו לשאול, מתוך מקום מתעניין ולא מבקר -

אמא ואבא היקרים, תודה רבה שאתם כל כך עוזרים לנו ואוהבים את הילדים שלנו, רצינו לשאול מדוע חשוב לכם להביא ממתק? או להראות סרט?

איך זה עבורכם בכלל השמירה עליהם?

זה טוב לכם? זה קשה לכם? זה מאתגר?

מה יש שם?

 

ופשוט רק להקשיב

רק לשמוע אותם

רק להבין מה הם עוברים רגע

לצאת שנייה מעצמינו ולהיכנס לנעליים שלהם בשלמות.

 

אני מאמינה שאחרי ה*למה* הזה שאתם תשמעו מהם,

והם ישמעו מכם - להסביר להם בנועם ובכבוד כמובן את הלמה שלכם -

מדוע חשוב *לכם* שלא יאכלו ממתקים

מדוע חשוב לכם שלא יראו סרטים,

למשל: אמא האהובה, אני כל כך מעריכה אותך על כל העזרה וחשוב לי גם לציין שהסיבה שאנו מעדיפים שלא תראה סרטים היא כי למדנו שבגיל הזה המסכים פחות מיטיבים עם המוח..."

וכן הלאה להמשיך ולפרט *את הלב שלכם*, את הלמה שלכם*.

 

שיחה והבנה כזו מלב אל לב יכולה לפתוח גם הרבה דרכי פתרון.

כשהלב מבין,

כשהלב פתוח,

כשהלב בטוח שאוהבים ומעריכים אותו (משני הצדדים כמובן) -

הפתרונות מגיעים

ואפשר בהחלט להגיע לעמק השווה, עם ראייה של הצרכים שלנו וגם של הורינו בהרמוניה נפלאה ב"ה!

 

הצלחה רבה יקרה

עונה לכולן, תודה על התגובות!בתשובהתמיד

אנחנו חס וחלילה לא חושבים שזה ברור מאליו, אני מבקשת רק במצב קיצוני והכרחי. המון פעמים פשוט לא עשיתי דברים בשביל להשאר איתן בבית.

 

בגלל זה רשמתי שזה לא משנה מה הסיבה, הבקשה וההסתרה שמאחורי זה זה מה שפוגע ומכעיס.

לא התפרצתי על ההורים שלי. אבל זה מאוד מאכזב.

 

אם כבר כתבו לי על טלויזיה שזה לא נורא, אנחנו לא רואים טלויזיה בבית בגלל השקפה מסוימת וזה לא כי רק בבית לא רואים, גם בחוץ לא רואים. אז אני לא אבליג על שעתיים אצל סבא וסבתא ששם מותר לראות, כי זה לא מותר.

וממתקים, אני כל הזמן אומרת להם שהיא אוהבת פירות וזה מה שהיא רגילה מהבית, אין לה חוסר והיא לא תבכה בגלל זה, אבל הם חושבים שקשה לה ולכן הם עושים מאחורי הגב.

 

אני כמובן לא חושבת שהם חייבים לי , שוב פעם, מה שהכעיס זה המאחורי הגב ואז בגלל שהם "נתפסו" אמא שלי התחילה להתנפל עליי שאני קיצונית, מגזימה וכו כו

זה באמת לא נעים להרגיש ככהנגמרו לי השמות

שמתעלמים מבקשות מפורשות, שמתנפלים עלינו, שעושים מאחורי הגב.

בהחלט לא נעים בכלל בכלל

 

יחד עם זאת, מהצד שלהם יכול להיות שזה שהם "התנפלו" שאתם קיצוניים או מגזימים וכו' - יכול להיות שהם חשו התקפה נגדם ולהם עצמם לא היה נעים להיות במקום הזה שמרגיש לא בסדר - אז הם התקיפו חזרה (כמנגנון הגנה).

זה לא מצדיק, אבל כן יכול להסביר יותר.

גם עניין ה"מאחורי הגב" יכול להיות שאו שבעיניהם זה חלק בלתי נפרד מהשיגרה והם לא כ"כ שמו לב לדברים לכן בעיניהם באמת לא היה כאן עניין של הסתרה,

ויכול להיות שכן, אבל הם לא רצו לחוות את הביקורת הנגדית כלפיהם שעשו כך, ואולי באותו רגע הם מבחרו כן להראות את אותו הסרט משלל סיבותיהם לכן העדיפו לא לומר במפורש שעשו זאת...

 

 

אני חושבת שכדאי שתחסכי לעצמך זמן ועצביםשם פשוט
ותקבלי את המצב כפי שהוא בהבנה ותקבלי אותם בהבנה כמו שאת מצפה שהם יקבלו אותך.
יש שוני בינכם לבין ההורים ואת לא יכולה לשנות את זה.
אני במקומכם שהחינוך התורני מאוד חשוב לי, לא הייתי שמה שם את הילדים לבד. החינוך מעל הכל.
אולי אפשר שההורים יבואו לשמור אצלכם, או שלא
ותנסי למצוא אפיקים אחרים להיעזר בהם כמו נערות למשל ולהקל על עצמך עם כל מיני אמצעים כמו למשל חד פעמי.
עם הזמן יהיה לך יותר נסיון ותמצאי את הדרך שמתאימה לך
בהצלחה!
תודה רבה! צודקתבתשובהתמיד

חיזקת אותי

בשמחהשם פשוט
זה מוכר מאודאביול
אין לי כל כך עצות כי אצלי זה בדברים יותר גרועים. אבל אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולה גם לבקש עזרה וגם לדרוש מאל דברים. זה לא מכבד. אם כעוזרים, זה בדרך שלהם. וצריך לנסות להתגמש בחלק מהדברים. אם לא מתאים לך הדרך שבה הם עוזרים, אז לפעמים יותר עדיך לחפש עזרה אחרת.
תחשבי שניה על הצד שלהם, הם משקיעים, נותנים מעצמם, עוזרים והכל, ועוד אומרים להם מה לעשות . זה לא נעים...
מלכתחילה אני אומרתבתשובהתמיד

אם הם יכולים לשמור אבל בלי טלוויזיה וכו.... ומאוד בעדינות, אני בן אדם שלא נעים לו

הם אומרים כן, אז אני יכולה לסמוך על זה

ואז מגלה שלא

 

זה לא שזרקתי את הבנות איתם ואמרתי להם שמרו עליהם אבל א' ב' ג' והם לא רצו חחח

הבנתי. זה באמת מורכב יותראביולאחרונה
אין לי עצות...
היקפה הפוך

כתבו לך כאן הרבה תשובות טובות ויפות, רוצה להוסיף 2 נקודות.

 

א. אם הם הסתירו, כדאי לחשוב עם עצמכם מה גרם להם להסתיר ממכם (ביחוד שזה נשמע משהו שהם לא עושים בדר"כ), אולי היחס שלכם היה כזה שהם פשוט לא רצו להודות? 
כלומר, אני לא אומרת שזה בסדר לשקר/להסתיר, אבל כלקח *שלכם* כדי לבדוק איזה יחס אני נותנת שמביא לי יחס נגדי שכזה 
(דרך אגב אני מנסה לעשות את זה נניח מול אנשים/בזוגיות - לא מצדיקה התנהגות אבל מנסה לחשוב מה גרם לבעלי נניח להגיב אלי בצורה מסויימת, כי אם אני רוצה יחס מסויים במיוחד עם אנשים שקרובים אלי, אני צריכה גם להתייחס בהתאם..

 

ב. גדלתי בבית לא רואים בו טלוויזיה. (בניגוד לכלל (!) החברות בכיתה). לא היה טלויזיה בבית, אבל יצא לי לראות קצת אצל חברות או בקיטנה אצל סבתא שלי (אז היינו דבוקים למסך...)

יצאנו בסדר גמור, ידענו טוב טוב מה דעת הורינו והבית על העניין , וגם כיום , בעז"ה לא יהיה טלויזיה בבית שלנו
(בניגוד לבעלי שגדל עם טלויזיה, יש אצל ההורים שלו טלויזיה ענקית ועוד תהיה לנו התמודדות עם זה... )

אני חושבת שחינוך מעל הכל - אבל חינוך לכיבוד הורים זה גם חינוך וגם העולם הבא, וזה לפעמים גובר.

כמובן שאם המצב הוא לא טוב, אפשר לוותר על העזרה של הההורים... (וגם תכלס תלוי גיל, אולי שהיא עוד תינוקות היה מפריע לי יותר "זמן מסך" מאשר תוכן מטומטם, אבל בגיל יותר גדול - זה אחרת)

בקיצור, סתם עוד נקודה שהיה חשוב לי להגיד כמי שגדלה בבית כזה...

 

 

אני מעריכה את זה שכתבת, תודה רבהבתשובהתמיד

אבל לדעת כל גדולי ישראל טלויזיה זה עבודה זרה לגמרי, אני לא חושבת שזה משהו בקטנה לעומת כיבוד אב ואם. וכן אני כל החיים ראיתי טלוויזיה, אני מבינה מה זה...

 

תודה על התגובה!

מציעה לך להתייעץ עם רב שמקובל עליכםמיואשת******
מה כדאי לעשות
כיבוד הורים הוא אחת מעשרת הדברות
לא אומרת שטלוויזיה זה בקטנה או לא
אבל שמעתי דברים שונים שנפסקו מרבנים גדולים לצורך כיבוד הורים של זוגות חוזרים בתשובה עם הוריהם
אם זה חיכוכים תמידיים אני באמת מציעה לך לשאול רב מה לעשות ואיך לעשות את זה
בהצלחה
^^גם אנחנו מקבלים היתרים שונים מדברים שאנחנופה לקצת
נוהגים בבית שלנו, בשביל כיבוד הורים כשאנחנו אצלם
אני חושבת שבדיוק בגלל שגדלת ככה נוצר הקושיהתמסרות
זה קצת כמו חזרה בתשובה.
אם ההורים מרגישים שבאים אליהם ממקום של "אנחנו יודעים עכשיו מה יותר נכון" אז הם בתת מודע מרגישים מותקפים.

מבחינתך את לא רוצה שהבת שלך תגדל "כמו שהיה אצלך בבית" וזה בדיוק הקושי שעובר להורים שלך הם כנראה מרגישים את הרצון ל"תקן את החינוך שלהם" .

כמובן שזה לא נכונה רעה אבל לפעמים כשאנחנו מתרחבים כנגד משהו שהיה מקובל בבית ההורים נכנסים למעין מלחמה פנימית בה כל אחד רוצה להוכיח את דרכו.

אני מציעה לך לשחרר את זה אבל לגמרי! לזכור שהרבה הביא לך את ההורים האלו! את בחרת אותם לפני שנולדת.
וככה גם הבת המתוקה שלך בחרה בך! ואם תהיי ביחסים טובים עם ההורים זה רק יעשה נפלא לבת שלך!

היא תלמד איך מגשרים על פער גם כשיש הבדלים בין התרבויות.

אולי יעזורבשורות משמחות
לגבי טלויזיה לא חושבת שאת יכולה להגביל ולהחליט מה לעשות, מה שכן אפשר להביא איתה משחקים ולבקש שתתעסק רק בזה
לגבי ממתקים הפתרון שאני מצאתי זה להכין ממתקים ביתיים ולהביא איתם וליידע את הסבא-סהתא שרק את זה את מרשה וזה מספיק טעים, ולא צריך מעבר לזה ממתקים וחטיפים

לגבי הפגיעה שהם עושים דברים מאחורי הגב, את יכולה לבחור אם להיפגע או לא.
לפי מה שאת כותבת זה לא מפתיע אותך שהם לא מכבדים אותך נכון?
תראי את זה ככה 'לא מצפים, לא מתאכזבים!'
ואם זה חלק מהעסקת חבילה שהיא מקס' תראה לולי(או כל משהו אחר שתקבעי להם, את יכולה לבחור סרטים ביוטיוב לילדים שמתאימים לסגנון שלכם) אז תתפשרי על זה כי אמרת שאת חייבת עזרה
תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28אחרונה

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

מחר הולכת לעשות הזרעה בשערי צדקאריאל765

וגרים מחוץ לעיר..עקרונית יכולה להגיע תוך 45 דקות אבל זה על הנייר. פקק אחד וזהו..חניה..

בקיצור יש לכן פתרון?

אם אני מפספסת זה עד חודש הבא.

מניחה שמחר יהיה פחות פקוקהשם שלי

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

גם אם זה קצת יותר משעה זה בסדרפצלושון

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

כן אם זה שעה ועשר דקות?אריאל765

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

את מחפשת מעבדה ?עוזרת

הבנתי שיש שם אחת של מאוחדת ואחת פרטיתאריאל765

אומנם ערב חג,שמעונה

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

את חוששת מהבאת הזרע?Sheela

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

וואלה? מניסיון? זו פעם ראשונה שלנו.אריאל765

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

בדרכקל"ת

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

חשבנו להגיע ממש מוקדם. אפילו לפני 8אריאל765

אז פחות יניה בעיה, גם ערב חגשמעונה

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תודה רבה לך🩷אריאל765

שיהיה בהצלחה רבהשמעונה

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

תודה! ננסה לקבל מחר ממאוחדתאריאל765

כי בעלי שם.

בשעות האלה הכבישים פנויים לגמרי בע"ה בהצלחהבאתי מפעם

אה בקטע הזהטארקו

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

באמת?? בשערי צדק יש?אריאל765

מחר לא אמור להיות פקוק בבוקררק טוב=)

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לצאת מוקדם יותר?טארקו

זה עדיין בסדר...אורוש3

זה בסדר גמורחושבת בקופסא

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

לא יודעת מה הבעיה אבל אם יש בעיהאריאל765

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

לא מכירה, עשינו בבית חולים אחרחושבת בקופסאאחרונה

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

בהצלחה רבהמחכה להריון

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

תודה!! בעזרת השם אצל כולםאריאל765

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונהאחרונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

שתיית מים בהריוןנועה לה

מתקשה מאוד להקפיד על הכמות הנדרשת

המים ממש לא טעימים לי

מה עדיף לשתות הרבה פטל - שתי ליטר מבחינתי

אני שמה ממש מעט תרכיז בשביל שיתן טעם חלש

או שעדיף לשתות מים אבל הרבה פחות - כמה כוסות..

מישהי יודעת?

בטח שפטלרקאני

תודה על התגובהנועה לה

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

ברור לשתות פטלאיזמרגד1

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

רק אומרת שבאחד ההריונות הייתי צריכה לשתות המוןאנונימית בהו"ל

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

חד משמעית פטל. התייעצתי על זה עם רופא.טארקו

אולי לימונדה ביתית?יום שני

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

עדיף פטל אבלאפונהאחרונה

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקית

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

וואי בהצלחהאונמר

הלוואי תמצאי מהר עבודה חדשה עם בוס אנושי ומעריך ♥️

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גניםאחרונה

אולי יעניין אותך