הורים שלא מקשיבים בקשר לנכדים... מה הייתן עושות?בתשובהתמיד

לא יודעת מה לעשות!

יש לי ילדה בת שנה ו-8 ברוך השם, ולפני חודש ילדתי שוב

בזמן הזה של סוף ההריון והלידה עצמה הייתי צריכה עזרה בלשמור על הבת שלי, אז כמובן שפניתי להורים שלי... אמרנו להורים שלי (כל המשפחה יודעת) שאנחנו לא רוצים שהבת שלנו תראה טלויזיה פתוחה וגם לא פלאפונים. הם הרבה לא מבינים את זה אבל אומרים שבסדר.

בקיצור, לפני כמה ימים בעלי הלך לקחת את הבת שלנו מהם (בהפתעה) וראה שהטלוויזיה פתוחה, הם בתגובה אמרו לי שזה לא בסדר שאני מחליטה דבר כזה ושאנחנו קיצוניים ושהם שמו לה ערוץ לילדים (לא שזה משנה) והשיא היה שזה לא פעם ראשונה. ממש ממש כאב לי ובעלי מאוד כעס (לא מולם כמובן). הם פשוט הסתירו את זה ושיקרו.

זה גם קורה עם ממתקים שאני לא מסכימה לתת לה, וכל פעם אני רואה אותם עושים משהו ואז מבקרים אותי שאני אומרת על הכל לא.

 

זה כ"כ מעצבן ומעמיד בנסיון. אני לא רוצה לריב איתם אבל כל פעם שאנחנו מתראים ויש את העניינים האלה אני נהיית חסרת סבלנות ולא מצליחה להבין מה הבעיה לכבד אותי? אני ההורה. זה מעמיד אותי בנסיון ובנוסף לזה הילדה רואה את הניגוד בין ההורים לסבא וסבתא. וזה לא החינוך שאני רוצה. לא משנה אם הסיבה מוצדקת או לא.

 

אז בעלי חושב שאני לא צריכה לשלוח את הילדה לבד לשם, כי אי אפשר לסמוך עליהם, אני מסכימה...אבל זה ממש קשה לי כי - אני צריכה עזרה, וב', אני מתבאסת שאני לוקחת את זה מהם. אבל זה לא משהו שאני יכולה להתפשר עליו, ממש ממש לא.

 

מה דעתכן? עצות? תובנות?

את בסדר גמור החינוך זה מעל הכל,ו..רויטל.

גם בעלך צודק מאה אחוז ,זה מתחיל בטלוויזיה ולכי תדעי לאן זה יגיע,

תעשו מאמץ להגיע לשם רק שאת נמצאת עם כל הקושי שבדבר, את רק 

תצלחי,שוב החינוך מעל הכל,בהצלחה רבה רבה לך וירבו כמותך אמן.

אני בגישה קצת שונה בעניין-אנונימיות
בגדול לגבי ממתקים: לא יקרה כלום אם אצל סבא וסבתא הילד יקבל קצת ממתקים. אי אפשר לבקש מסבא וסבתא להציב גבולות כמו אבא ואמא זה לא התפקיד שלהם.
לגבי טלוויזיה: הגיוני שאת לא רוצה שהיא תראה, לא הגיוני לבקש מהם עזרה בלשמור עליה ולדרוש שלא ישימו לה.
הפתרון זה באמת כמו שבעלך אמר לא לבקש מהם עזרה ולבוא איתה לשם לבקר כשאת נוכחת ומעסיקה אותה.
הם לא שמים לה טלוויזיה סתם כדי לעצבן, הםשמים כי קשה להם להעסיק אותה בלי. לא הוגן לבקש עזרה אבל בדרך שלך עם הגבולות שלך. תחליטי מה יותר חשוב העזרה או העיקרון החינוכי?!
לגבי עזרה אפשר למצוא בייביסיטר טובה, נכון זה עולה כסף אבל אם זה מאוד חשוב לך זה שווה את הכסף.
מצטרפת למה שאמרת. ומוסיפה..השקט הזה
אני בגישה שאם הם עוזרים לי ושומרים עליה, זה בדרך שלהם.
כרגע זה יותר מתבטא למשל בשעות שינה. כשהיא איתי היא הולכת לישון בשבע, שבע וחצי. כשהיא אצלם, הכיף שלהם זה לשחק איתה ולחוות אותה קצת. כל עוד היא לא גמורה וזורמת איתם, היא ערה.

מוסיפה גם שאם יש דברים שהם כן עקרוניים לי (כמו שלא תחשף בגיל כל כך צעיר למסכים כדי לא לפגוע בהתפתחות של המוח) אני מסבירה להם את הרציונל שלי כדי שיהיה להם יותר קל להסכים.
מוסיפהמומו100
יעזור אם במקום לתת לה לראות בפלאפון פשוט ישימו לה שירי ילדים שרק תשמע ולא תראה? ככה זה גם מעסיק וגם לא בוהים כל היום במסך. נכון שפחות מעסיק מלראות תוכנית, אבל גם סתם מוזיקה ילדים מאוד אוהבים
לפי דעתיסליל
אם נעזרים בסבא וסבתא, צריך כמה שיותר לשחרר.
אפשר לבקש, אבל אם זה לא מתאים להם, אז או שבוחרים שלא ישמרו על הבת שלכם או שמתגמשים.

העזרה שלהם לא מובנית מאליה, ולכן אני לא אציב דרישות ואקבל כל עזרה. אם זה משהו שהוא קו אדום מבחינתי, אני פשוט לא אבקש עזרה



ובגלל שאני לא רוצה שהדברים יעשו "מאחורי הגב", אני מראש לא אומרת דברים שברור לי שלא יקרו. הדבר היחיד שביקשתי שהילד שלי לא יאכל תוך כדי שהוא רואה סרט, וזה היה מתוך בקשה שהם כיבדו.
אבל ברור לי שכשאני לא נמצאת הוא צופה לא מעט בסרטים, ואוכל יותר ממתקים מהמקובל. וזה בסדר.
תהיה לילד חוויה של סבא וסבתא, וזה מה שחשוב
לא שמה אצלם את הילדיםפה לקצת
אני לא יכולה גם לבקש מהם עזרה וגם לומר להם איך בדיוק לתת לי אותה.
הגיוני שהם יעזרו לי בדרך שלהם (טלוויזיה, ממתקים או כל דבר שהם רואים לנכון ומקל עליהם את המשימה) ואם זה לא מתאים לי אז לא הייתי דורשת מהם שישתנו אלא מוצאת פתרון אחר לילדה ומביאה אותה רק כשאני נמצאת.
בבית שלהם אם הילדה אצלם נראה לי לא הגיוני לדרושסופי123
דרישות ולהציב להם גבולות.
אפשר להחליט שאת לא רוצה שיישמרו בתנאים האלה וזה הגיוני מאד ולגיטימי, תבואי לבקר איתה ביחד ותשיגי בייביסיטר בתשלום.
ואפשר לשחרר. ילדים עושים הפרדות צ'יק צ'ק בלי שום בעיה- ככה בבית וככה אצל סבתא. כללים שונים וגבולות שונים.
הוצאת לי מילים מהפהאם_שמחה_הללויה
בקשר להפרדה שילדים עושים.
אנחנו מבקשים מחמותי שלא יראו תכנים של מבוגרים כשהילדים שם, אבל בתכנים של ילדים שם אנחנו משחררים.
כי כמו שאמרו, זה לא הגיוני שגם ישמרו וגם להציב להם תנאים.
יש אפשרות אולי לבקש שהורים יבואו לשמור בבית שלכם?
(מניחה שאין לכם טלויזיה...) לקחת ולהחזיר אותם שלא יהיה להם קשה..
אז אצלך הגבול הוא סרטים של מבוגריםיעל מהדרום
לק"י

ואצלה הגבול הוא טלוויזיה בכלל.
נכון..אם_שמחה_הללויה
וגם בגבול הזה אני לא מרגישה שיכולה להכתיב להם מה לעשות.


זה לא להכתיב מה לעשותבתשובהתמיד

הם עושים מה שהם רוצים, אני לא כופה על אף אחד שום דבר.

אני חיה את החיים שלי ככה, ואני לא מוכנה שבבית אחר יתנהגו אחרת.

חוץ מזה שהם יודעים את זה ומסכימים לזה ואז מסתירים ממני.

זה זכותךאם_שמחה_הללויה
אבל תנסי לראות גם את הצד שלהם. אולי הם לא יכולים בלי טלויזיה, אבל מצד שני מאוד רצו לעזור לך כי כל כך אוהבים אותך וגם את הנכד שלהם. והם פחדו להגיד את זה בגלל התגובה שלכם, ואז לא נשארה להם בררה אלא להסתיר.
סתם מנסה להכנס לנעליים שלהם..אולי לך זה נשמע "מה זה כל כך קשה לותר על טלויזיה בשבילי" ובשבילם זה ויתור גדול.
עצם זה שתנסי להבין אותם,יקל עלייך מאוד, לא משנה מה תחליטי, לערוך איתם שיחה/ להיות נוכחת כשהוא שם.
כל מילהאביול
יש כמה ענייניםשחרית*
1. אצל סבא וסבתא ה"חוקים" אחרים. וילדים יודעים טוב מאוד להפריד. סבא וסבתא יכולים לתת ממתקים יותר מאבא ואמא וזה בסדר.
2. לגבי הטלויזיה, שזה כבר משהו שיותר מטריד אותך מממתקים- זו בעיה. כי אם ברור לך שאת פונה לאבא ואמא לבקשת עזרה בסוף ההריון (למה לא בייביסיטר?), אז את צריכה לקחת בחשבון שהם יחנכו או יתנהגו עם הבת שלך כפי שנראה להם לנכון. אפשר לבקש, אבל זכותם לפעול כמו שהם רוצים. אם את ממש לא רוצה שהבת שלך תראה טלויזיה ואת רואה שזה לא עוזר שאת מבקשת, תיעזרי בביביסיטר אצלך בבית.
בעיני כן צריך לקחת בחשבון שיש מצב שבו בית ההורים שונה מבית הילדים (תמיד, אגב! ובהמון עניינים), וכל עוד לא רוצים נתק בין הנכדים לסבא וסבתא, אפשר להתגמש וכל עוד ההורים איתנים בדרך החינוך שלהם בבית ומעבירים אותה בצורה נכונה לילד, הילד יקלוט את זה ולא יתבלבל אם בפעמים שהוא אצל סבתא הוא רואה לפעמים טלויזיה או מקבל ממתקים.
אני רק חושבת שהבקשות שלך בהחלט לגיטימיותחילזון 123
וגם אם הם עוזרים וכו' הגיוני לצפות לשקיפות ולא שיעשו דברים מאחורי הגב שלכם.
ונכון, הם לא חייבים לכם כלום, והם מבוגרים וכו', אבל זה בהחלט לא הרגשה נעימה, והציפיות שלך לא כאלה מוגזמות.

בפועל לא בטוחה מה כדאי לעשות...
מניחה שמשהו ביניים... מצד אחד להשאיר שם פחות את הילדה לבד ומצד שני לפעמים גם להתגמש בחלק מהדברים.
לא קראתי אחרות אבל עונה את דעתיאורוש3
זה גבול דק שקצת קשה לתת לו נוסחה מדוייקת. את לא ממש יכולה לבקש עזרה וגם כביכול להשתלט על סגנון החיים שלהם. לכן בעיני יש הבדל בין משהו קיצוני ולא תואם גיל לבין משהו שפשוט נוגד את השקפת עולמכם.
לדוגמא- תוכניות של מבוגרים עם אלימות ומיניות זה משהו שלחלוטין רע שילד יראה. תוכניות לילדים אומנם נוגד את מה שאת מאמינה בו אבל לא מזיק באותה מידה.
דוגמא נוספת- ממתקים לא כשרים שאין מצב או בכמות פסיכית שזה כל התזונה שם יום שלם. לעומת פשוט ממתקים שלא תתני בבית או קצת יותר ממה שאת מרשה.
דעתי היא שזכותם לחיות את חייהם. זכותם גם לרצות לפנק בממתקים הפתעות או טלוויזיה. כל עוד אין קיצוניות זה לא יהרוס לך את החינוך. ילדים יודעים מצויין לעשות את ההבחנה בין החינוך בבית לבין פינוקי סבתא. וזה דווקא לפעמים יוצר איזון עדין בנפש שלהם.
לא תמיד לאסור הכל זה טוב. דווקא קצת טלוויזיה וממתקים במידה אצל סבתא יכול לספק צורך בלי ליצור אנטי לחינוך שלכם.
בנוסף לבקש עזרה ולבוא עם דרישות מוגזמות זה גם לא נכון בעיני. את רוצה שיכבדו אותך אבל את לא מכבדת את סגנון החיים שלהם. הם לא חייבים לעזור לך. את חייבת לבחור בין להגיע לביקורים משותפים ולשלוט יותר על התוכן לבין לשחרר ולדעת שלא הכל מושלם כמו שאת מאמינה. למשל הילדים שלי בסגרים היו אצל משפחה וראו סרטים שאני הייתי מאפשרת בעוד שלוש שנים. אי אפשר לכפות הכל כשעושים לך טובה. והילדים יודעים מצויין שבבית זה לא כך. הם חכמים.
כן הייתי משוחחת שיחה פתוחה כדי להחזיר את האמון ומנסה לבקש כמה גבולות אבל הרבה יותר רופפים. שלא תראה חדשות ודברים לא תואמי גיל. שתאכל גם אוכל ולא רק זבל. אבל לא נותנת תחושה של חנק. הם עושים לך טובה. או באמת מוותרת על העזרה. זו גם החלטה לגיטימית. יש מחיר לכל דבר. ורק אתם יודעים איזה מחיר אתם מוכנים לשלם האם שהיא תהיה שם ותחשף לדברים שפחות מתאימים לכם או להסתדר ללא עזרה.
החלטות טובות
בנוסף לכל העצות החכמות שנתנו לך פההיופי שבשקט
לדעתי כדאי לחשוב גם מה אתם מרשים לתת. לדוגמא, כפי שהציעה @מומו100, שירים במקום צפיה במסך. או להחליט על סוגי ממתקים שפחות מפריע לכם שיפנקו אותה בהם. ככה סבא וסבתא יכולים לפנק כמו שהם אוהבים ברשותכם, ולא מאחורי הגב.
אם זה היה קורה לי הייתי נפגעת בעיקר מחוסר השקיפות. הייתי דואגת להבהיר להם שגם אם הם מחליטים "לפנק" את הנכדים במשהו אסור, אני רוצה לדעת מזה. לפחות בדיעבד.
אני קצת מבולבלתשמלה אדומה

את מבקשת עזרה, הם מביאים עזרה ואת מציבה תנאים לעזרה?

ברגע שהם מסכימים לתת עזרה אפשר לבקש מהם לכבד אבל אי אפשר לדרוש מהם.

לבקש שהילדה לא תראה שהטלוויזיה פתוחה בכלל? בתור ילדה שגדלה בבית עם טלוויזיה היא הייתה פתוחה הרבה ולא תמיד היינו לילדה, לבוא ולכבות לכל הבית את הטלוויזיה זה השתלטות וברור שהם שיהיה להם קשה לעמוד בזה עם כל הכבוד שיש להם בקשות שלך.

וממתקים כנל, הם הסבא והסבתא של הילדה הם לא ההורים שלה, הם לא אמורים להיות בעמדת חינוך וויכוח מול הילדה. את יכולה לבקש שאם רוצים להביא חטיפים אז לפחות שזה יעשה כמו שאת רוצה לאחר האוכל או להביא ביגלה יבש ולא גומי דביק לדוגמא אבל לשלול את האפשרות הזאת לגמרי זה לא פייר בשבילם.

 

צאי מנקודת הנחה שאת מבקשת מהם טובה גדולה מאוד עם תנאים מגבילים מאוד ודורשים מאוד, בעיניי קצת חוצפה לבוא בביקורת כל כך עצבנית על ההורים שלך שככה עוזרים אבל לא עומדים בתנאים. את לא משלמת להם, זה לא בייביסיטר שאת יכולה לדרוש ממנה. יש פה טובה 100%.

 

לא לשלוח יותר לשם? נראה לי חבל אבל זו בחירה שלכם.

אם הילדה הייתה נמצאת שם כל יום לכמה שעות או לא כזאת כמות אבל עדיין כמות רצינית הגיוני שלא יהיה להם מה לעשות איתה כל הזמן והם ישימו אותה קצת מול סרט, תזכרי - הם לא ההורים שלה שצריכים לרדוף אחרי תעסוקה שלה, הם לא הבייביסיטר שצריכים לעמוד בדרישות שלך והם אנשים עסוקים ואולי קצת מבוגרים שבאים בראש של סבא וסבתא. לא הגיוני לצפות מהם להתנהל כמו ההורים של הילדה.

זה לא קצת מוגזם?חילזון 123
לשמור על הנכדה זה לא איזה משהו יוצא דופן בצורה קיצונית...כאילו מה היא מבקשת מהם...
משהו די סטנדרטי...
בסדר נכון שזה מאמץ וצריך להודות על כל דבר אבל קצת פרופורציה.

ואולי לך זה מוזר כי את רגילה לטלויזיה כל היום
אבל לא הייתי מגדירה את זה ''השתלטות''
סה''כ בקשה לכבד את החינוך שהם רוצים
אבל לכבות או להדליק מכשיר בביתם כשממעטים להגיע= להנפש חיה.
דווקא בגלל שממעטים להגיע...חילזון 123
אז פעם ב... לא יראו טלויזיה
בטוחה שאנשים מבוגרים יכולים לשרוד את זה

במיוחד שעבור ילדה בת פחות מ שנתיים זה גם עניין בריאותי של התפתחות
לשמור על נכדה זה לא יוצא דופן אבל לפי איך שהיאשמלה אדומה

כתבה זה היה נראה שזה היה משהו מתמשך ולא חד פעמי.

עוד פעם - הם סבא וסבתא, הם לא ההורים.

הם לא צריכים להמציא את עצמם עם רעיונות ולשעשע את הילדה כל רגע עם יצירה או משחק או לבנות פאזל ביחד או לא יודעת מה. הם יכולים גם לנוח והגיוני שאם בבית שם רואים טלוויזיה שהם ישימו אותה מולה קצת. לא כי אני גדלתי בבית עם טלוויזיה - כי הם מתנהלים ככה. וזה לא פייר שהם יתרוצצו אחריה כל היום ויעסיקו אותה.

הבת שלהם יודעת שיש טלוויזיה בבית, מן הסתם שהיא תהיה דלוקה חלק מהיום כי הם רגילים לזה אי אפשר להכנס לבית ולבקש שההתנהלות בו תעשה לפי הרצונות שלך. 

אפשר לבקש שיכבדו אבל לבוא בדרישה ובציפייה שזה יעשה לפי רצונך בדיוק זה בעיניי לא נכון בכלל.

האבא יודע כמה הסבתא התרוצצה במהלך היום וכמה כוחות יש לה עכשיו לשחק עם הילדה? היא הסכימה להיות עם הילדה ולהשגיח עליה, לא להעביר לה עכשיו מגוון עשיר של פעילויות חינוכיות

אני לא אומרת שזה בסדר עכשיושמלה אדומה

לשים אותה מול המסך כל היום

אבל לבוא בדרישה שבכלל לא? פה זה לדעתי לא בסדר.

כתבו לפני וכתבתי גם אני - אפשר להגיע להסדר מתוך הבנה שנעשית פה טובה להורים.

אפשר לנסות להסביר רציונאל חינוכי ובריאותי, אפשר להגיע להסכמה איזה תכנים מראים ובאיזה מידה מראים, אפשר לבקש לשים מוזיקה ברקע בתור התחלה, אבל להיות כל כך קיצוניים בתגובה הזאת כלפי הורים שעושים טובה זה קצת פוגע בעיניי

אם נם רוצים לנוח שיגידו שלא יביאו להם את הנכדהחילזון 123
אבל מן הסתם הם דווקא רוצים שהיא תגיע
רק בלי התחשבות בדרך החיים של ההורחם שלה
לא לנוח צהריים ולשים את הילדה לראות סרטשמלה אדומה

אבל רבע שעה לעצור רגע מותר?

 

לא יודעת. הפותחת לא ציינה אם זה היה רבע שעהחילזון 123
או לא.
זה היא צריכה לדון איתם על זה.
אבל ברמת העיקרון הבקשה שלה ממש לא הזויה.
ואפשר לדון על זה אם לא ינסו להסתיר ממנה שהם בכלל מראים משהו
ברור שהם יסתירולמה לא123

אחרת יקבלו על הראש,

אני גם הייתי מסתירה, אם הייתי יודעת שיעשו לי פרצוף חמוץ.

 

גם אםסליל
לשמור על הנכדים זה משהו שמקובל לעשות, בעיניי זה לא נכון להפוך את זה למשהו שהוא מובן מאליו.

ההורים שלנו וסבים וסבתות שלנו עוזרים לנו המון, וזה ממש ממש לא ברור לי. כל פעם שהם מגיעים או שומרים על הילדים אני אומרת תודה ואני מעריכה את זה באמת. הם לא חייבים לעשות את זה, מרגע שבחרתי להביא ילדים לעולם, אני ובעלי האחראים הבלעדיים עליהם. אם לסבא וסבתא מתאים לשמור עליהם, זו ברכה לעזרה גדולה. אבל אם לא זה לגמרי לגיטימי.

ואם יוצאים מנקודת הנחה שכל עזרה היא לא מובנת מאליה, אז כל דבר שנוסף על השמירה על הילדים הוא עוד יותר לא מובן מאליו. לשמור על ילדים זה מאתגר, אפילו אם הם הנכדים שלך. במיוחד בגילאים יותר מבוגרים, שהשלב של גבולות לילדים כבר הסתיים.

אז אם זה משהו שהוא מאוד עקרוני להורים, אפשר לבקש בצורה מכובדת. אבל לא להגיע בצורה של דרישה, ולא לחשוב שהם חייבים לכבד את הבקשה. מי שצריך להתגמש אלו הנעזרים ולא העוזרים
אבל הם ביקשו בצורה מכובדת!חילזון 123
ולא שמו על הבקשות שלהם...
וגם עשו מאחורי הגב...
תראיסליל
אני לא יודעת מה היה ואיך ביקשו. לא הייתי שם והגבתי רק לפי מה שהפותחת כתבה.

מההודעה של הפותחת היה נשמע שהם ביקשו ולא הקשיבו.
אז קודם כל אני מבינה את התחושה הלא נעימה שעולה בעקבות זה. זו תחושה של חוסר אמון, שעושים משהו מאחורי הגב שלי וזה יכול לפגוע ןלהכעיס ואני מבינה את זה מאוד.
אבל לעצם העניין, בהמשך נשמע שיש ציפייה שיעבוד את הבקשה כי הם ההורים של הילדה ולכן צריך לכבד את מה שהם מבקשים.

וכאן אנחנו באות להגיד, לא בטוח שהרצון הזה הוא מקובל. כן, במקרה שמישהו עושה לנו טובה, אנחנו צריכים קודם כל לוודא שהוא מרגיש בנוח עם התנאים, ורק אם זה מתאים לו, אז אפשר להינות לבקשות ההורים. אבל מפתיחת השרשור זה לא היה נשמע ככה
תודה רבה!בתשובהתמיד

הכל נאמר מראש והוסכם כביכול

מסכימה איתך, לא מתאים להורים- שיגידו מראשיעל מהדרום
לק"י

אני בעד לשחרר מה שאפשר.
לא הכל אפשרי מבחינתי...
כמו שאני לא אסכים שיתנו לילד שלי משהו לא כשר או לשחק בפלאפון בשבת. לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו.

במצב כזה, שאני יודעת שלא מקשיבים, כנראה שהייתי מוותרת על העזרה.
חייבת לומר לךמיואשת******
שהלוואי שהבת שלי תהיה כמוך
במלא מובנים
את כזו צעירה וכזו מלאה חכמת חיים ושכל ישר ולא מלאה בעצמך ובמה שחייבים לך וחסר לך
הייתי נורא גאה להיות אמא של מישהי כמוך ❣️
וואיסליל
ריגשת אותי ממש!
תודה רבה רבה❤️
וואו קראת את המחשבות שלי בדיוק!נגמרו לי השמות

@סליל את פשוט מדהימה, כ"כ ניכרת הראייה שלך של האחר, הלב הטוב שלך וכל מה ש@מיואשת****** המדהימה כתבה, מצטרפת לכל מילה! 

 

אשרייך ואשרי יולדתך

תודה רבה❤️סליל
אני כולי מסמיקה כאן
תודה לך!
יש משפחות שזה כן יוצא דופן בהן, לא הייתי מגדירה אתכי לעולם חסדו
זה "סטנדרטי".
אני אדייקבתשובהתמיד

אני שואלת אם אפשר לשמור עליהן אבל בלי טלויזיה\סמארטפונים למשך שעתיים למשל? הם אומרים שכן, ואז עושים מאחורי הגב. זה למה זה מכעיס.

הי יקרהאני זה א
קודם כל מאכזב ממש לגלות שלא מקשיבים לבקשות שלכם בלי קשר אם זה טלויזיה או ממתקים או כל דבר אחר אז חיבוק על זה.
מניסיון חיי אי אפשר לשנות את ההורעם ולצפות מהם לשנות עבורכם את מה שהם מאמינים שנכון וטוב.
מה כן אפשר?
א לדבר בצורה פתוחה וכנה שאתם ממש תשמחו אם לא ישימו ליד הילדה טלויזיה/ מסכים כי זה חשוב לכם ואם אפשר לצמצם למינימום האפשרי..
ולהדגיש שאתם מכבדים את זה שמבחינתם זה בסדר אבל אתם חושבים כרגע אחרת.
ודבר נוסף אם זה ממש בדמכם ומבחינתכם בכל מחיר אז לצמצם מפגשים אבל באמת רק אם אין ברירה כי לעניות דעתי זה לא שווה את המחיר של הפגיעה בקשר המשפחתי סליחה שאני אומרת את זה כן אבל מרשה לעצמי כי לצערי אני חווה את הניסיון הזה. בתחילת דרכי בתשובה הייתי מאוד"מצומצמת" וראיתי כמה זה פגע בדיעבד בשאר המשפחה וכשאני למדתי לכבד אותם הם מכבדים אותי אני ממש לא מעגלת פינות ועדין עומדת על הגבולות שלנו אבל איפה שאפשר וניתן אני משחררת.

אני גרה צמוד לחמותי ושם יש טלויזיה ולצערי היו זמנים שנאלצתי להעזר ובאמת לא היתה ברירה אז ידעתי שהיא שמה להם טלויזיה להגיד לך שאהבתי את זה לא היה אפשר להימנע מזה אז כן ביקשתי שיהיה רק תוכניות מסוימות ואפילו את זה היה קשה לאכוף כשהיו קטנים.
עכשיו שהם גדלו זה יותר קל כי הם יודעים בדיוק מה אני מרשה ומה לא ולפעמים אני גם נותנת להם אייפד עם סרטים מבוקרים שאני מרשה.
מהניסיון הדל שלי זה אומנם חינוך אבל הדור שלנו כל כך חלש ואני חושבת שאם יש משהו שאחכ בזמנים קשים ( שבעזרת ה לא יהיו) מחזיק זה הקשר המשפחתי החזק אז כן אני מותחת לפעמים גבולות אבל זה לא לעגל פינות זה להיפך זה לשמור על המשפחתיות ועל הילד מפני הדברים שיש בחוץ..
זו דעתי הקטנה
לדעתי זה בסדר שיש דברים שההורים לא מסכימים וסבאכי לעולם חסדו
וסבתא מסכימים.
אני בתור ילדה זוכרת שידעתי מעל כל ספק שבבית אסור לקפוץ על הספות, אבל סבתא מרשה 😏😏😏
זה חלק מהכיף, כי אין כמו סבא וסבתא.

מצד שני, אני לא חושבת שכדאי להגיד על הכל *לא*.
תבחרו לכם את המלחמות.
לצורך העניין, אנחנו לא מסכימים שהבת שלנו תראה טלוויזיה, אבל אם יש סרטון של דקה על חיות אנחנו מסכימים להראות לה.
או אנחנו מרשים ממתקים רק בשבת, אבל אצל סבא וסבתא אפשר ממתק אחד.

אני מסכימה שחינוך זה הכי חשוב, אבל גם זכרונות מסבא וסבתא זה חשוב ולבקש עזרה מהם זה חשוב ולתת להם הרגשה שהם חלק זה חשוב.
יש כאן מערכת שיקולים.

בכל מקרה תבקשו שזה לא יהיה בסוד. כי לא שומרים סודות מההורין ובשום אופן שלא יגידו לילדה "לא לספר לאמא".
שהכל יהיה גלוי. סך הכל הם עושים לכם כאן טובה ואין מה להסתיר.
לא מחנכים הורים מחנכים רק ילדיםהתמסרות
זה טבע העולם...
רשמו לך את זה בהרבה צורות.

המציאות היו קצת התבלבלה התפקיד שלנו הוא לא לתת הוראות להורים שלנו.

אם אנחנו צריכים עזרה אז לקחת בחשבון שהם לא עובדים אצלנו כמו בייביסיטר (גם אם שילמנו להם)

ולכן באמת כדאי לקחת בייביסיטר כשצריך עזרה ואז זה בתנאים שלנו.

לגבי השאר ברור שילדים יודעים לעשות הפרדה בין הבתים.

וטוב מאוד שאתם יודעים את זה כבר עכשיו כשהילדה צעירה.

בהצלחה רבה רבה
מבינה אותך אבל אני מבינה גם את הצד של ההוריםמחכה להריון

אני גם אחת שלא אוהבת שהילדים שלי רואים טלוויזיה אני נגד זה

אבל שאנחנו אצל סבתא אני משחררת

אני חושבת שבבית של סבא וסבתא אין אפשרות לחנך

שאני ובעלי מתארחים או באים סתם לבקר

הילדים שלי פותחים לבד את הארונות וסבתא מפנקת אותם בהרבה ממתקים

אני פשוט בקטע של להרפות

זה ההנאה שלהם לפנק את הילדים

אז אין אצלי חינוך בבית של סבא וסבתא

חוץ כמובן מהצבת גבולות אם אני רואה שאכלו יותר מידי מתוק או רואים הרבה טלוויזיה אני מפסיקה

אבל שתדעי לך יקרה שיש דברים שאין לנו שליטה עליהם

 

מצטרפת לכל דברי החוכמה שנכתבונגמרו לי השמות

אני חושבת שכדאי בעיקר *לראות את הצד שלהם, ההורים*,

ממש להיכנס רגע לראש שלהם - אילו הייתי אני עכשיו סבתא, ובתי היקרה הייתה מביאה לי את הנכדה הקטנה והחמודה,

והייתי משחקת איתה ונהנית ממנה, אך גם הייתי רוצה לפנק אותה קצת בממתק, או לשים סרט כדי לנוח קצת או כי כך אני חושבת שזה טוב וכו' - איך הייתי מרגישה?

 

לנסות רגע להבין את ה***למה*** של ההורים.

אפשר אפילו לשאול, מתוך מקום מתעניין ולא מבקר -

אמא ואבא היקרים, תודה רבה שאתם כל כך עוזרים לנו ואוהבים את הילדים שלנו, רצינו לשאול מדוע חשוב לכם להביא ממתק? או להראות סרט?

איך זה עבורכם בכלל השמירה עליהם?

זה טוב לכם? זה קשה לכם? זה מאתגר?

מה יש שם?

 

ופשוט רק להקשיב

רק לשמוע אותם

רק להבין מה הם עוברים רגע

לצאת שנייה מעצמינו ולהיכנס לנעליים שלהם בשלמות.

 

אני מאמינה שאחרי ה*למה* הזה שאתם תשמעו מהם,

והם ישמעו מכם - להסביר להם בנועם ובכבוד כמובן את הלמה שלכם -

מדוע חשוב *לכם* שלא יאכלו ממתקים

מדוע חשוב לכם שלא יראו סרטים,

למשל: אמא האהובה, אני כל כך מעריכה אותך על כל העזרה וחשוב לי גם לציין שהסיבה שאנו מעדיפים שלא תראה סרטים היא כי למדנו שבגיל הזה המסכים פחות מיטיבים עם המוח..."

וכן הלאה להמשיך ולפרט *את הלב שלכם*, את הלמה שלכם*.

 

שיחה והבנה כזו מלב אל לב יכולה לפתוח גם הרבה דרכי פתרון.

כשהלב מבין,

כשהלב פתוח,

כשהלב בטוח שאוהבים ומעריכים אותו (משני הצדדים כמובן) -

הפתרונות מגיעים

ואפשר בהחלט להגיע לעמק השווה, עם ראייה של הצרכים שלנו וגם של הורינו בהרמוניה נפלאה ב"ה!

 

הצלחה רבה יקרה

עונה לכולן, תודה על התגובות!בתשובהתמיד

אנחנו חס וחלילה לא חושבים שזה ברור מאליו, אני מבקשת רק במצב קיצוני והכרחי. המון פעמים פשוט לא עשיתי דברים בשביל להשאר איתן בבית.

 

בגלל זה רשמתי שזה לא משנה מה הסיבה, הבקשה וההסתרה שמאחורי זה זה מה שפוגע ומכעיס.

לא התפרצתי על ההורים שלי. אבל זה מאוד מאכזב.

 

אם כבר כתבו לי על טלויזיה שזה לא נורא, אנחנו לא רואים טלויזיה בבית בגלל השקפה מסוימת וזה לא כי רק בבית לא רואים, גם בחוץ לא רואים. אז אני לא אבליג על שעתיים אצל סבא וסבתא ששם מותר לראות, כי זה לא מותר.

וממתקים, אני כל הזמן אומרת להם שהיא אוהבת פירות וזה מה שהיא רגילה מהבית, אין לה חוסר והיא לא תבכה בגלל זה, אבל הם חושבים שקשה לה ולכן הם עושים מאחורי הגב.

 

אני כמובן לא חושבת שהם חייבים לי , שוב פעם, מה שהכעיס זה המאחורי הגב ואז בגלל שהם "נתפסו" אמא שלי התחילה להתנפל עליי שאני קיצונית, מגזימה וכו כו

זה באמת לא נעים להרגיש ככהנגמרו לי השמות

שמתעלמים מבקשות מפורשות, שמתנפלים עלינו, שעושים מאחורי הגב.

בהחלט לא נעים בכלל בכלל

 

יחד עם זאת, מהצד שלהם יכול להיות שזה שהם "התנפלו" שאתם קיצוניים או מגזימים וכו' - יכול להיות שהם חשו התקפה נגדם ולהם עצמם לא היה נעים להיות במקום הזה שמרגיש לא בסדר - אז הם התקיפו חזרה (כמנגנון הגנה).

זה לא מצדיק, אבל כן יכול להסביר יותר.

גם עניין ה"מאחורי הגב" יכול להיות שאו שבעיניהם זה חלק בלתי נפרד מהשיגרה והם לא כ"כ שמו לב לדברים לכן בעיניהם באמת לא היה כאן עניין של הסתרה,

ויכול להיות שכן, אבל הם לא רצו לחוות את הביקורת הנגדית כלפיהם שעשו כך, ואולי באותו רגע הם מבחרו כן להראות את אותו הסרט משלל סיבותיהם לכן העדיפו לא לומר במפורש שעשו זאת...

 

 

אני חושבת שכדאי שתחסכי לעצמך זמן ועצביםשם פשוט
ותקבלי את המצב כפי שהוא בהבנה ותקבלי אותם בהבנה כמו שאת מצפה שהם יקבלו אותך.
יש שוני בינכם לבין ההורים ואת לא יכולה לשנות את זה.
אני במקומכם שהחינוך התורני מאוד חשוב לי, לא הייתי שמה שם את הילדים לבד. החינוך מעל הכל.
אולי אפשר שההורים יבואו לשמור אצלכם, או שלא
ותנסי למצוא אפיקים אחרים להיעזר בהם כמו נערות למשל ולהקל על עצמך עם כל מיני אמצעים כמו למשל חד פעמי.
עם הזמן יהיה לך יותר נסיון ותמצאי את הדרך שמתאימה לך
בהצלחה!
תודה רבה! צודקתבתשובהתמיד

חיזקת אותי

בשמחהשם פשוט
זה מוכר מאודאביול
אין לי כל כך עצות כי אצלי זה בדברים יותר גרועים. אבל אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולה גם לבקש עזרה וגם לדרוש מאל דברים. זה לא מכבד. אם כעוזרים, זה בדרך שלהם. וצריך לנסות להתגמש בחלק מהדברים. אם לא מתאים לך הדרך שבה הם עוזרים, אז לפעמים יותר עדיך לחפש עזרה אחרת.
תחשבי שניה על הצד שלהם, הם משקיעים, נותנים מעצמם, עוזרים והכל, ועוד אומרים להם מה לעשות . זה לא נעים...
מלכתחילה אני אומרתבתשובהתמיד

אם הם יכולים לשמור אבל בלי טלוויזיה וכו.... ומאוד בעדינות, אני בן אדם שלא נעים לו

הם אומרים כן, אז אני יכולה לסמוך על זה

ואז מגלה שלא

 

זה לא שזרקתי את הבנות איתם ואמרתי להם שמרו עליהם אבל א' ב' ג' והם לא רצו חחח

הבנתי. זה באמת מורכב יותראביולאחרונה
אין לי עצות...
היקפה הפוך

כתבו לך כאן הרבה תשובות טובות ויפות, רוצה להוסיף 2 נקודות.

 

א. אם הם הסתירו, כדאי לחשוב עם עצמכם מה גרם להם להסתיר ממכם (ביחוד שזה נשמע משהו שהם לא עושים בדר"כ), אולי היחס שלכם היה כזה שהם פשוט לא רצו להודות? 
כלומר, אני לא אומרת שזה בסדר לשקר/להסתיר, אבל כלקח *שלכם* כדי לבדוק איזה יחס אני נותנת שמביא לי יחס נגדי שכזה 
(דרך אגב אני מנסה לעשות את זה נניח מול אנשים/בזוגיות - לא מצדיקה התנהגות אבל מנסה לחשוב מה גרם לבעלי נניח להגיב אלי בצורה מסויימת, כי אם אני רוצה יחס מסויים במיוחד עם אנשים שקרובים אלי, אני צריכה גם להתייחס בהתאם..

 

ב. גדלתי בבית לא רואים בו טלוויזיה. (בניגוד לכלל (!) החברות בכיתה). לא היה טלויזיה בבית, אבל יצא לי לראות קצת אצל חברות או בקיטנה אצל סבתא שלי (אז היינו דבוקים למסך...)

יצאנו בסדר גמור, ידענו טוב טוב מה דעת הורינו והבית על העניין , וגם כיום , בעז"ה לא יהיה טלויזיה בבית שלנו
(בניגוד לבעלי שגדל עם טלויזיה, יש אצל ההורים שלו טלויזיה ענקית ועוד תהיה לנו התמודדות עם זה... )

אני חושבת שחינוך מעל הכל - אבל חינוך לכיבוד הורים זה גם חינוך וגם העולם הבא, וזה לפעמים גובר.

כמובן שאם המצב הוא לא טוב, אפשר לוותר על העזרה של הההורים... (וגם תכלס תלוי גיל, אולי שהיא עוד תינוקות היה מפריע לי יותר "זמן מסך" מאשר תוכן מטומטם, אבל בגיל יותר גדול - זה אחרת)

בקיצור, סתם עוד נקודה שהיה חשוב לי להגיד כמי שגדלה בבית כזה...

 

 

אני מעריכה את זה שכתבת, תודה רבהבתשובהתמיד

אבל לדעת כל גדולי ישראל טלויזיה זה עבודה זרה לגמרי, אני לא חושבת שזה משהו בקטנה לעומת כיבוד אב ואם. וכן אני כל החיים ראיתי טלוויזיה, אני מבינה מה זה...

 

תודה על התגובה!

מציעה לך להתייעץ עם רב שמקובל עליכםמיואשת******
מה כדאי לעשות
כיבוד הורים הוא אחת מעשרת הדברות
לא אומרת שטלוויזיה זה בקטנה או לא
אבל שמעתי דברים שונים שנפסקו מרבנים גדולים לצורך כיבוד הורים של זוגות חוזרים בתשובה עם הוריהם
אם זה חיכוכים תמידיים אני באמת מציעה לך לשאול רב מה לעשות ואיך לעשות את זה
בהצלחה
^^גם אנחנו מקבלים היתרים שונים מדברים שאנחנופה לקצת
נוהגים בבית שלנו, בשביל כיבוד הורים כשאנחנו אצלם
אני חושבת שבדיוק בגלל שגדלת ככה נוצר הקושיהתמסרות
זה קצת כמו חזרה בתשובה.
אם ההורים מרגישים שבאים אליהם ממקום של "אנחנו יודעים עכשיו מה יותר נכון" אז הם בתת מודע מרגישים מותקפים.

מבחינתך את לא רוצה שהבת שלך תגדל "כמו שהיה אצלך בבית" וזה בדיוק הקושי שעובר להורים שלך הם כנראה מרגישים את הרצון ל"תקן את החינוך שלהם" .

כמובן שזה לא נכונה רעה אבל לפעמים כשאנחנו מתרחבים כנגד משהו שהיה מקובל בבית ההורים נכנסים למעין מלחמה פנימית בה כל אחד רוצה להוכיח את דרכו.

אני מציעה לך לשחרר את זה אבל לגמרי! לזכור שהרבה הביא לך את ההורים האלו! את בחרת אותם לפני שנולדת.
וככה גם הבת המתוקה שלך בחרה בך! ואם תהיי ביחסים טובים עם ההורים זה רק יעשה נפלא לבת שלך!

היא תלמד איך מגשרים על פער גם כשיש הבדלים בין התרבויות.

אולי יעזורבשורות משמחות
לגבי טלויזיה לא חושבת שאת יכולה להגביל ולהחליט מה לעשות, מה שכן אפשר להביא איתה משחקים ולבקש שתתעסק רק בזה
לגבי ממתקים הפתרון שאני מצאתי זה להכין ממתקים ביתיים ולהביא איתם וליידע את הסבא-סהתא שרק את זה את מרשה וזה מספיק טעים, ולא צריך מעבר לזה ממתקים וחטיפים

לגבי הפגיעה שהם עושים דברים מאחורי הגב, את יכולה לבחור אם להיפגע או לא.
לפי מה שאת כותבת זה לא מפתיע אותך שהם לא מכבדים אותך נכון?
תראי את זה ככה 'לא מצפים, לא מתאכזבים!'
ואם זה חלק מהעסקת חבילה שהיא מקס' תראה לולי(או כל משהו אחר שתקבעי להם, את יכולה לבחור סרטים ביוטיוב לילדים שמתאימים לסגנון שלכם) אז תתפשרי על זה כי אמרת שאת חייבת עזרה
איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


כשהיו קטנים נתתי בעיקר בלילה כדי שיוכלו לישון טובקופצת רגע

במהלך היום אם היה נראה לי שמרגישים לא טוב.


לא זכור לי שחששתי שיעלה החום 'יותר מדי' בלילה, כן בדקתי מה איתם לעתים קרובות מהרגיל.

אם לילדים שלך יש נטייה לחום מעל 40 או לפרכוסי חום אז יותר מבינה את החשש, ואז גם יש יותר הגיון לתת בלילה בכל מקרה.

אם לילדים אין נטייה להעלות חום גבוה והחום לא מפריע להם לישון, לא חייבים לתת לדעתי, אבל כן צריך לשים לב ששותים מספיק...

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייטאחרונה
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
נכון, אבל אני מאמינה שזה יישאר להם גם בבגרות...מתואמת
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
ארנק או נגןמולהבולה
מה התחביבים שלו?דיאן ד.

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

 

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

מנסה מהיכרותי-אנונימיותאחרונה

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!

איזה תופעות לוואי?

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.


פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.


עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

זה לא מהמשאףחנוקה

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67
סטרואידים בשאיפה משפיעים הרבה פחות מסטרואידים שניתנים בצורה סיסטמית (כלומר בכדור), זאת תרופה יעילה מאוד ויש לה את ההשפעות שלה אבל הן הרבה יותר מאוזנות והגיוניות מאשר טיפול פומי בסטרואידים ולכן גם נותנים אותה הרבה יותר בקלות. חשוב להבין שלקוצר נשימה יש השפעות מאוד משמעותיות בפני עצמו ולכן בחישוב של סיכון מול תועלת, מומלץ לקחת טיפול מניעתי עם התופעות שלו ולהימנע מהסיכונים של קוצר נשימה
כןבשורות משמחות

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

בטח!! זה סטרואידיםמולהבולה
כל הילדים שלי ככה
תופעה ידועה של סטרואידים שיש במשאפיםהמקוריתאחרונה
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחי

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

בעיני הנקודה החמורה היא1112אחרונה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

לדעתי זה לא עדיףחילזון 123
אצלהם זה עיקרון שצריך לשנות את התורה. מבחינתם זה היהדות .


דתלש בד''כ יודע שיש תורה, הוא אישית לא מאמין, או מאמין בכלליות אבל אין לו כח להשקיע ולקיים...

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

תודה על הרעיונות ❤️דיאט ספרייט
תוך כמה זמן ורמוקס אמור להשפיע?שמש בשמיים

הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?

היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.

 

יש פעמיםתקומה

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

תודה! אז לשאול את הרופא ילדים?שמש בשמיים

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

זה שלךתקומה

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

תודה על התגובה!שמש בשמיים
הרופאה שלנו אומרת לתת 3 ימים ברצף ואז שוב ביום ה10תודה לה''

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה


זה פשוט הבדלים בין רופאים


יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

ואיך אני יכולה לדעת אם נדבקתי ממנו?שמש בשמיים

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

בדרך כללתקומה

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

שאלתי את הרופא והוא אמר לתת רק לושמש בשמיים

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

אסור בהריון לפי מה שאני זוכרתתודה לה''
זה לא לגמריתקומה

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.


זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

אם את מחליטה לקחתטארקו

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢


ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.


וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

כןתקומה

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

קרה שנדבקתי מהילדיםיראת גאולה

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

אצלנו הרופא אמר לתת עוד מנה אחרי שבועאחת כמוניאחרונה

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר

אולי יעניין אותך