אצל כל אדם זה מגיע ממניעים שונים

(ויש כ"כ הרבה סיבות שונות ללמה זה קורה)

לכן קשה להצביע על משו מסוים..

העצה שלי אליך היא לסמן כל התקדמות קטנה שעשית באותו יום, סתמית ככל שתהיה

כל התקדמות אמורה לתת הרגשה חיובית, ולכן ככה יש יותר רצון להתקדם

לאט לאט..

אבל שוב, יכול להיות שזה ממש לא קשור אליך, מציע לך לעשות חושבים טובטוב למה זה קורה לך

(וגם אם אין סיבה, זה בסדר)

לא תמיד חייבת להיות סיבה

זה שלב ראשון.

ואת נורמלית.

גם לי זה קורה....

ממש חוסר מצב רוח קיצוני...

אין לי רצון לעשות כלום, ואני מתחרטת על מלא דברים..

וכמה ימים אח"כ חוזרת לעצמי במלא מרץ ולא מבינה מה עבר עלי בימים לפני.

אחרי שבדקתי את זה התברר לי שזה בגלל המחזור החודשי.

תבדקי גם, אולי זה קשור לזה.

אם זה משהו רפואי, יכול להיות שיש לזה טיפול רפואי

אם זה משהו נפשי לא רפואי, יכול להיות שיש לזה טיפול

יש אנשים שסובלים מדברים כאלה, כן. אז מהבחינה הזאת זה "נורמלי"

אבל באמת צריך להזהר ללכת למישהו מקצועי

לפני זה...

תבדקי את מה שכתבו לך כאן בכמה תגובות.

ותבדקי ויטמין D וB12

רק אחרי כל הבדיקות האלה תתחילי לחשוב על כיוון של מרפאות נפש.

ולדעתי גם זה לא.

מקסימום לכי לטיפול (מקצועי כמובן)

ואין לך כ"כ בחירה אצל מי להיות מטופלת בה, כמדומני.

יתכן ואני טועה.

ואם טיפול- אז רק בגישה דינמית.

אצל פסיכולוגית או עו"ס קלינית.

בהצלחה. 

(וכן, כמו שהמליצו לך כאן- להוועץ עם רופא משפחה זה שלב ראשון)

הרבה בעיות נפשיות נובעות כתוצאה מבעיות אורגניות, למשל חוסר בברזל / ויטמינים או ח"ו מחלה כלשהי וכיו"ב, לכן ראשית צריך לראות האם זה המקרה, במידה ולא ואם העניין חמוּר אפשר גם לפנות לפסיכיאטר / מרפאת בריאות הנפש.

לשוואלת השאלה, ברור שאין זה אשמתך אם את מתרחקת מאנשים, זה לא בושה להיות "מצונן נפשית", לעיתים קרובות אין לנו למעשה שליטה על מצב הרוח שלנו (אחרת מן־הסתם לא היינו בוחרים להיות עצובים) ומצב רוח טוב או גרוע זה פשוט משהו שצריך לקבל ולדעת כיצד לפעול בו.

בהחלט יכול להזדהות עם התחושה שמפחיד להתחייב לדברים, זה מפחיד להתחיל ללמוד תואר לצורך העניין כשאין לך מושג אם בעוד כמה חודשים תתרסק לחלוטין וכל המאמץ לשווא. אבל זה לא אומר שזה בלתי־אפשרי לחלוטין לחיות, לפעמים דווקא הליכה בדרך פחות "שגרתית" יותר בריאה (- אני אישית החלטתי לעשות לימודי תעודה קצרים ובאופן מפתיע זה עבד לא רע)

בכל־מקרה אין לומר נואש עד שלא מיצינו את האפשרויות, כאמור ממליץ בחום לבדוק אם אין מדובר בעניין גופני

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.