שהלכת קצת רחוק..
הטענה שביל הפרט לא פוגעים בציבור או בערכיו היא בעייתית מכמה בחינות:
א. מי קבע שהזיקוקים הם ערך?
הם ממש לא מהותו של יום העצמאות, והם בוודאי לא נוגעים ללאומיות שלנו כאן ישראל..
האמת היא שאם תיכנס לערך של יום העצמאות ארה''ב ותקראת את הערך 'מנהגי החג', שתי הפסקאות הראשונות (שבהן מוזכר גם עניין הזיקוקים) יכולות היו להיכתב בדיוק באותה המידה על יום העצמאות שלנו. והקונספט דומה גם בימי עצמאות של מדינות אחרות..
אם אנחנו רוצים לעסוק ביום העצמאות בערכים לאומיים, אפשר לעסוק בלימוד תורה (וגם חידון התנ''ך יכול להיכנס קצת, למרות השוני הגדול), בהודאה לה', בעשיית חסד, בביחד ובמשפחתיות בסעודה משותפת, ב'כיבוש הארץ ברגליים' וכו'..
ב. הקביעה שזה פוגע בציבור באופן אחר היא גם לא מדויקת מספיק.
במיוחד בשנים האחרונות, מופעי הזיקוקים עדיין נכללים, אבל נדחקים הצידה לעומת ההופעות והאירועים הרבים.
בנוסף, בהתחשב בעובדה שהתחילו כבר למצוא להם תחלופה (הבנתי שלפני כמה שנים היה איפשהו מופע רחפנים דיי מרשים), לא בטוח שוויתור על הזיקוקים יהיה כ''כ נורא, בטח שלא כשזה נובע מהתחשבות באנשים שעברו את מה שעברו..
ג. בגדול, כאנשים מאמינים, התורה כן מנחה אותנו הציבור וכפרטים להתחשב במיעוטים חלשים שנמצאים במצוקה (לא הערבים

האלמנה, והיתום והגר. הילדים נפשית)..
אז נכון, לא כתוב להתחשב בהלומי קרב. אבל נראה לי שמותר לכלול את זה בקטגוריה בכ''ז.
ד. לגבי הדוגמה שהבאת לגבי המזגן- היא דמגוגית מאוד.
זה לא נכון להשוות בין אדם שבוחר באופן מודע להתלבש באופן מסויים, מתוך הבנה שיש לדבר השלכות שעשויות להפריע לאחרים, לבין אדם שמתמודד בעל כורחו עם הפרעה פסיכיאטרית (!) שנגרמה בעקבות השירות הצבאי שלו למען המדינה, ואין לו שליטה אמיתית עליה..
ה. כל הדברים שאמרתי כאן לא סותרים את העובדה שיש דברים כמו אירועים כאלו ואחרים של ערבים שמתרחשים בתדירות גבוהה בהרבה, ולרוב בלי אישורים (בניגוד למופעי זיקוקים כמו של יום העצמאות) שצריך לטפל גם בהם, ובדחיפות.
ואין ספק בכלל שזה שבמקום לטפל בדברים שעלולים להיות טריגרים להלומי קרב במשך כל השנה נזכרו להתייחס לזה דווקא ביום העצמאות (כשזה מבוקר וידוע מראש)- מריח לא טוב..