פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

בינתיים לא המשכנו עם זה

אפשר באישי כמובן...

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

זה לא מה שהפותחת שאלה

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

שווה כל שקל!!!!

את זכאית לייעוץ חינם מהבנק

יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

הקטן עוד ישן צהריים?

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לא על התוצאה שנעשתה..

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

יש סיכוי שזה יעזור?

לק"י

ובשעה טובה🤩

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

אז כבר מציעה לבדוק גם באחת הספריות העירוניות שקרובה ליולדת. או אלייך.

יש שם מלא ספרים מכל הארץ יד 2

מניחה שהייתי עושה עוד בדיקה, למרות שכתוב מפורש שזה לא תוצאה נכונה.

לא יודעת אם אמין או לא, כנראה שלא הייתי סומכת על זה מספיק בשביל לשמוח...

בגדול תמיד שהיה לי שלילי היה שלילי גם אחרי כמה ימים...הפס היה ממש נראה לעין?

איזה מותח זה

משהו פתאום נרגע

כאילו יש לי כל כך הרבה תכנונים קדימה ואני לא יודעת איך הריון (מבורך ורצוי מאוד!) ישתלב בתוכם

משחחרת ונותנת לה' לנהל את זה

אעדכן מחר ;)