חוסר חשק (לנשים בלבד)אנונימית בהו"ל
אני זקוקה לעצתכן🙏
אין לי חשק בכלל. ברמה שלא אכפת לי לא לקיים יחסים אף פעם.
זה פשוט לא מעניין אותי, ומבחינתי מספיק מגע בלבד.
אז אומנם אני כמה חודשים אחרי לידה, מניקה ועם גלולות, אבל בחודשיים הראשונים שאחרי הלידה הייתי בלי מניעה בכלל והמצב היה אותו דבר.
וגם עוד לפני ההריון כשהייתי בלי שום הורמונים של הנקה/מניעה, מעולם לא היה לי יותר מידי חשק.
לפעמים אני מרגישה כאילו אין לי שום יצר מיני. כאילו "שכחו" לתכנת את החלק הזה בי.
בנוסף לכל זה גם כואב לי ביחסים. אז אומנם זה בבירורים, אבל כמובן שזה לא מוסיף יותר מידי לחשק שלי...
אשמח לעצתכן. אולי שמות של קורסים או יועצות? (סגנון חרדי)
אני נואשת כבר.
וואווו זה אני כתבתי את זה???הריון ולידה

מקווה להגיב מאוחר יותר מהניק שלי

ליאורה בוקסבוים, היא טובה כדאי לפנות אליה.נפש חיה.

יש גם מישהי בשם מינה ברנשטוק
בהצלחה.
תודה! יש לך יותר פרטים עליהם?אנונימית בהו"ל
מי הם מה עושות וכו'
יש להם קורס או הדרכות על הנושאים האלונפש חיה.
אברר לך טלפון בלי נדר.
אז לא ממש מצאתי טלפון אבל יש פה מייל של ליאורהנפש חיה.
lioraboxen@gmail.com



תוכלי לשאול אותה מה שאת צריכה...


ב ה צ ל ח ה
וואו תודה!אנונימית בהו"ל
הי רקלתשוהנ

כמה דברים...

 

אחרי לידה, גם בלי שום מניעה, הגיוני מאד שתהיה נפילה בחשק. מסיבות הכי פשוטות וטריוויאליות של עייפות מטורפת, חולשה כללית, חוסר פניות לעצמך, פיג'מה כל היום. וכמובן הורמונים של הנקה יכולים להוריד חשק.

 קל וחומר עכשיו כשאת עם מניעה.

 

לגבי התקופה של לפני ההריון.

כתבת שגם לא היה לך חשק גם שהיו לך כאבים.

אז ברור שזה מזין אחד את השני, בשני מסלולים:

- כשאין חשק ומקיימים יחסים כשהגוף שלך לא מוכן מספיק ולא "מעורר" מספיק, זה יכול לגרום כאב. ככה זה פיזיולוגית כשאת לא רוצה ולא מספיק מוכנה,

- אחרי יחסים שגרמו כאב, גם את פחות מעוניינת כי מי רוצה משהו לא נעים, וגם אם כן מתעורר לך קצת החשק הגוף שלך עוד זוכר חוויה שלילית ומתכווץ. לוקח זמן להירגע ולהרפות אחרי חוויה שלילית. צריך המון זמן וסבלנות.

 

ועוד משהו שלא כתבת.

זאת לידה ראשונה? כמה זמן אתם נשואים?

האם היו לך בכלל חוויות חיוביות בתחום הזה? אני לא מתכוונת ליחסים רק, אני מתכוונת אם נעים לך המגע, אם יכול להיות ביניכם מגע שלא מחייב אותך ליחסים, אם יש זרימה או שיש לחץ ואכזבה ופגיעות (זה מובן מאד, אין פה אפילו טיפה אחת של נימה שלילית בשאלות)

 

לגבי קורסים

אני יודעת שלאפרת צור יש קורס ממש בנושא החשק אבל אני לא יודעת אם מתאימה לסגנון חרדי.

ממה שאני מכירה היא מאד עדינה.

 

 

תודה על התשובה המפורטת!אנונימית בהו"ל
זה לידה ראשונה.
אנחנו נשואים שנתיים וקצת.
התחיל לכאוב לי אחרי שנה בערך, בגלל דלקות בשתן חוזרות ונשנות.ואז גם נכנסתי להריון אז הדלקות עוד יותר לא רצו לעזוב אותי.
אז כן כבר יותר משנה כואב לי ביחסים, אבל גם לפני זה, בשנה הראשונה לא היה לי יותר מידי חשק. יותר מהיום, אבל ממש לא הרבה.
נעים לי שהוא נוגע בי, כן. חוץ משנוגע "שם". כאילו גם שם נעים לי, אבל משהו בי כאילו עוצר את עצמי ואני מפסיקה אותו.
לא כל מגע מוביל ליחסים. אנחנו בהחלט יודעים גם סתם להתכרבל וכזה.
אין לחץ מצידו. אני פתוחה איתו והוא מודע למצב, טמאד מבין, אבל מצידי אני מרחמת עליו ועושה את זה בשבילו.
אתם נשמעים מתוקים לאללה רקלתשוהנ
אני משערת שבכל זאת זה עניין של לימוד משותף ומסכימה איתך שכדאי לבדוק מול רופאה (כדאי מישהי שמבינה בנושא) ולהעמיק את הידע.

שיהיה ממש בהצלחה
ותמצאו את הדרך הטובה לכם ❤️
תודה, אלך לרופאה בעז''האנונימית בהו"ל
חיבוק גדולסליל
כתבת בסוף שכואב לך בקיום יחסים, והכנסת את זה כבדרך אגב.

אבל זה מאוד מאוד משמעותי. אם כואב, קשה מאוד להנות.
אפשר להשוות את החוויה של הנאה מקיים יחסים למעין ספירלה.
כל אישה מתחילה מנקודה כלשהי בפעם הראשונה. אם החוויה שהייתה לה היא חוויה טובה ונעימה, אפילו אם היא לא של ההנאה הכי גדולה, אפשר לטפס הספירלה כלפי מעלה. החשק לפעם הבאה יעלה וכך גם הסיכוי להנות.

אבל אם החוויה לא הייתה נעימה, בין אם זה בגלל כאב ובין אם זה בגלל סיבה אחרת, אז תהיה ירידה בספירלה וסירוי סביר שבפעם הבאה יהיה פחות חשק ופחות רצון וגם יותר כואב.

אז מה עושים עם זה?
קודם כל צריך לעצור את הירידה כלפי מטה.
כלל בסיס, לא מקיימים יחסי מין כשכואב. יחסי מין זה משהו שאמור להיות נעים לשני בני הזוג ולקרב בניהם, מה שלא נעים, לא עושים.
אפשר (ואפילו מומלץ) ללכת לבירור אצל רופאת נשים שמומחית לטיפול בכאבים. אולי היא תפנה לפיזיותרפיה של רצפת האגן, אולי היא תמליץ על טיפול אחר. אבל קודם כל לשלול בעיה פיזיולוגית שגורמת לכאב.

אם זה משהו מתמשך אז באמת אפשר ללכת גם לייעוץ בתחום, אבל לצערי אני לא יודעת להמליץ על מישהי מהמגזר החרדי.

מה עוד?
לשתף את בעלך בכאב שלך.
לנסות לחשוב ביחד מה כן אפשר לעשות.
האם יש משהו שנעים לך בהקשר של מגע? אפילו חיבוק קטן. משהו שישמר את זה ביניכם. שוב, אם לא נעים אז לא. אבל אם יש משהו שאת כן רוצה, אפשר לדבר על זה ולהגדיר שזה המגע היחיד שכן אפשר. לא כל מגע חייב להוביל לקיום יחסים.

מעבר לזה, האם טוב לך עם בעלך? נעים לך איתו?
את לא חייבת לענות, אבל לפעמים יש קשר ישיר בין קשיים בזוגיות ולבין חוסר רצון לקיים יחסים, אז זה גם כיוון שהייתי חושבת עליו.
תודה על התגובהאנונימית בהו"ל
כמו שכתבתי ח @רקלתשוהנ לא מההתחלה כאב לי. אנחנו נשואים שנתיים פלוס, ואחרי שנה התחיל לכאוב לי בגלל דלקות בשתן.
אם לא היינו מקיימים יחסים כל פעם שכואב לי אז כבר יותר משנה לא היינו מקיימים יחסים בכלל.
בעלי מודע להכל והוא מאד מתחשב ומבין ועוצר כשאני אומרת שכואב לי. אבל אני מרחמת עליו. כמה אפשר למשוך ככה?
טוב לנו יחד ב''ה. בהחלט. ולא כל מגע מוביל ליחסים. אנחנו יודעים גם סתם להנות אחד מהשניה.

ואני צריכה לקבוע תור לרופאה באמת.
תודהסליל
שינית ופירטת שוב.

קודם כל אם את נהנית ממגע וקרבה זה כבר נקודת התחלה מעולה.
הנאה מייחסים זה משהו שלוקח זמן ללמוד, וזה בסדר
אבל באמת כל עוד יש משהו אובייקטיבי שמפריע, כמו כאב, קשה ללמוד איך להנות. כי הכאב מושך אותך בחזרה למטה.

לגבי הרחמים, מצד אחד אני מבינה אותך.
מצד שני, (וסליחה אם זה קצת חריף), אני חושבת שאת צריכה יותר לרחם עליו אם הוא מכאיב לך מאשר אם לא תקיימו יחסים. ואני מבינה שהוא הכי תומך ומכיל, אז זה ממש לא מכוון כלפיו. זה מכוון כלפייך. את כרגע צריכה לשים את עצמך ואת הרגשה שלך למעלה. לא הגיוני לעשות משהו שכואב לך. פשוט לא.
אפשר להתייעץ עם רב, להבין מה כן אפשר. זה בסדר להחליט שאת רוצה לשמח אותו למרות שאת עדיין לא הגעת למצב שבו את נהנית. אבל אפשר לדבר עם רב ולהגיע לפתרונות אמצע. שלא כרוכים בכאב שלך.
את צריכה לשים את הצרכים שלך עכשיו בראש כי את חשובה לא פחות ממנו, ולא רק זה, כי אם את לא תחשבי עכשיו על מה את צריכה, זה ייפגע בסוף בזוגיות שלכם יותר מהימנות עכשיו.

הכל נכתב מתוך רצון לעזור, הייתי במקום הזה אז כותבת לך מתוך דאגה וחלילה לא מתוך ביקורת.

אז תקבעי תור לרופא מומחית, תתייעצו עם רב, אם צריך לכו לייעוץ מיני. ובע"ה זה ייפתר ותגלו עוד כמה טוב יכול להיות לכם ביחד
מה שיניתי? לא הבנתיאנונימית בהו"ל
בגלל זה אני מתייעצת איתכם. כדי לטפל בי ובכאב שלי.
ולקוות שתאירו את עיניי אל הדרך לפיתרון.
סליחהסליל
תודה *שענית ופירטת לי שוב.

יש לי מתקן שגיאות אוטומטי, והמסך של הפלאפון קצת נשבר אז לא שמתי לב.

לגבי הפתרון, פירטתי בהמשך
אה חחח אוקיאנונימית בהו"ל
כאבים מאוד יכולים להוריד חשקלמה לא123

ואם בא לך בפרטי, יש לי מה להוסיף

כאבים זה לא סתם לא מוסיף לחשק.זה מכבה אותומיקי מאוס
וכל פעם שקיימת בלי חשק זה מכבה אותו עוד קצת

אי פעם נהנית ביחסים?
אם לא אז אין לך מה לחפש חשק.למה שתרצי משהו לא נעים????
אפילו אם הוא היה "נסבל"?

כדי שיהיה חשק חייב קודם כל שיחסים יהיו משהו משמח ומענג, צריך ללמוד ולהתנסות איך ומה לעשות כדי שקודם כל יהיה לך כיף ונעים ומספק ולא סתם בסדר.
בשביל זה כמובן חייבים לטפל אם יש כאב שהוא רפואי אמיתי (לרוב הכאבים הם תגובה של הגוף והטיפול הוא דרך פיתוח המיניות עצמה כמשהו נעים)
אחר כך צריך להסיר עכבות כמו התערבות הורמונלית, עייפות,מתח זוגי או אישי
ואז אפשר לחפש איפה החשק מתחבא....

חלילה לא כותבת בשיפוטיות, ברור לי מאוד איך הגעת לאן שהגעת וזה טבעי, מתחתנים, מתגלגלים, מחכים שזה יבוא לבד ובעיקר לא יודעים מה אמור להיות ואיך
אבל אני רוצה לעודד אותך שאת נורמלית ואת לא מקולקלת

ושכדאי ואפשר לשנות אם פועלים במקום הנכון

יכול להיות שאת בנאדם עם ליבידו יותר נמוך, יכול להיות שתמיד מיניות תהיה אצלך פחות דומיננטית וזה בסדר!
אבל בוודאי שגם את יכולה להנות וגם לך יהיה חשק אם תדעי לאהוב את הגוף והמיניות ולתת לו מה שהוא צריך

אם את רוצה דווקא סגנון חרדי שמעתי על ליאורה בוקסנבוים. אולי כדאי לחפש דווקא טיפול אישי בנוסף או במקום כי אני לא מכירה כמה היא נכנסת לפרטים

גם אפרת צור מומלצת מאוד, היא לא חרדית אבל דתיה

וכמובן דחוף לשלול קושי רפואי שגורם לכאבים, כי אם יש משהו שבאמת צריך לטפל זה דבר ראשון...

ועוד כיוון- תשרתי מניעה לא הורמונלית.
ההורמונים הם מעכב גדול מאוד
כמובן אפשר מאוד להתקדם ולהנות גם עם ההורמונים אבל זה כמו להתחיל להתאמן למרתון עם משקולת ברגליים, יהיה הרבה יותר קל בלעדיהם

בהצלחה!!
הצעד הראשון הוא הכי קשה
זה מרגיש מביך
אבל זה שווה שווה! כשהמיניות טובה הכל נראה טוב יותר
תודה על התגובה!אנונימית בהו"ל
עניתי בפירוט למעלה ל @רקלתשוהנ ול @סליל
הבנתי...מיקי מאוס
כל הכבוד על המוכנות לטפל,זה ממש לא ברור מאליו... אבל זה באמת חשוב ומשתלם!
כמובן ברמה הזוגית
אבל גם ברמה האישית שלך עם עצמך להיות שמחה ומשוחררת יותר כשהחיבור לגוף יהיה יותר נעים

נשמע שאת יודעת מה השורש ומה צריך לשנות- את צריכה שגם המגע המיני יהיה לך טוב ונעים ומספק.
אי אפשר בלי זה

לא כזה קל למצוא את הדרך
נשמע שכן צריך לעבור דרך בירור רפואי
וגם ללמוד על מיניות ובעיקר את הגוף שלך מה יעשה לך טוב

בהצלחה!!!
טיילתי אצל הרבה יועצים בעניין הזהשירה_11

הגעתי בסוף לדר אחינועם לב שגיא שעזרה לי עם הפיענוח,

וטיפול רגשי זוגי שעשינו,

מסתבר שכל כאב יושב על משו רגשי,

אצלי היה שיפור נפלא ברמת הכאב אחרי שהתחלנו טיפול רגשי,

וכשאני אומרת כאב נאי מתכוונת לכאב אמיתי של בכייי של כעס, של אחרכך את מרגישה שורףףףף שבאלך פשוט לא להיות 

דר אחינועם בשביל הכאב?אנונימית בהו"ל
אבל הבנתי שאין תורים אליה...
יש לך המלצה ליועצים?
יש כל מיני רופאות נשים שעברו הכשרה אצלהרקלתשוהנ

אולי מישהי פה תדע להגיד שמות, או שתחפשי בגוגל

ד"ר חנה ספירסליל
ד"ר אושרית ברט
כן בשביל הכאב,שירה_11

היא באמת היחידה מכל הרופאים שעזרה לי,

היה פה פעם שרשור בנושאים והבנות המהממות פה הביאו כל מיני שמות גם של תלמידות שלה,

אני גם הייתי צריכה לחכות הרבה זמן,

בסוף אם אני לא טועה היה תור שהצפנה,

תמיד נכנסים לרשימת המתנה,

חוץ מזה שגם אני בהתחלה נבהלתי מהתור ואז חשבתי לעצמי 

שאני גם ככה סובלת כבר שנתיים אז סביר להניח שזה לא ייעלם לבד לפני התור, אני אקבע ועד אז אמשיך לחפש

וכך היה
 

נכון, צודקת. תודהאנונימית בהו"ל
כמה עולה אצלה?אנונימית בהו"ל
באיזה קופה את? בחלק מהקופות יש היחזריםיעל מהדרום
אין היחזרים (נכון לפחות ללפני כמה שנים)יעל מהדרום
לק"י

אז ביקור ראשון עלה 800.
אולי עכשיו יותר.

אבל אולי יש היחזרים מביטוח בריאות פרטי אם יש לך.
אצל ד"ר אחינועם לב שגיאיעל מהדרום
אוקי, תודהאנונימית בהו"ל
מצאתי רשימה של רופאות מומחיותיעל מהדרום
יש לך מושג טווח מחירים?אנונימית בהו"ל
אחרי לידה להרבה נשים אין חשקאנונימית בהו"ל
ק"ו עם גלולות
היו תקופות שהיה לך חשק?
את זוכרת משהו כזה?
אישית יכולה לומר על עצמי שחשבתי גם שאני ייצור ללא חשק מיני. עד שהגיעה תקופה שהייתי לא בהריון ולא מניקה ולא אחרי לידה ובלי הורמונים. ו- וואלה. גיליתי שיש לי חשק.
אז לפעמים זה באמת סיבות אובייקטיביות שמכבות את החשק
ובמיוחד שכתבת שיש כאב אז עוד יותר
ואני אומר עוד יותר מזה-
לפעמים כשנמצאים בתוך תקופה שאין חשק
קשה אפילו להיזכר מתי היה אי פעם חשק
וזהו מתייגים את עצמי כייצור א- מיני וזהו
אז רק רוצה לומר, מניסיון, שיש דברים אובייקטיביים שאפשר לשנות וזה משנה את התמונה כולה
בחודשים הראשונים לנישואים הייתי בלי גלולותאנונימית בהו"ל
ולא בהריון. וגם אז לא היה לי יותר מדי חשק. אומנם יותר מהיום, אבל לא בהרבה.
רק משהו קטןשירה לב
לגבי הדלקות שהזכרת, גיליתי אחרי הרבה שנים ששינוי תנוחה ממש עוזר לי וכמעט מונע את הדלקות האלה. והיו לי המון ממש. אולי יעזור גם לך
ניסינו את זה. עזר בעבר. היום כבר לא.אנונימית בהו"ל
יש לעינת לב ולמיכל פרינס מפגש בדיוק בנושא הזהתוהה לי
של כאבים ביחסים
הן שתי נשים חכמות, מעוררות השראה, כל אחת בתחומנ,עם ידע רב ואמפתיה
ומה עשית לגבי הדלקותתוהה לי
קיבלת טיפול מניעתי? היית אצל אורולוג? אורוגניקולוג?
אני גם סובלת מדלקות חוזרות בגלל קיום יחסים.
הייתי עח אנטיביוטיקה מניעתית.. עד שקיבלתי המחצה מרופאת נשים שכוללת רשימת הוראןת..
לפני יחסים לנגב עם מגבון את פי הטבעת ואז למרוח וזלין בפתח השופכה.
אחרי יחסים לעשות מיש פיפי ולשטוף את האזיור במקלחת.
ואז לקחת 2 פרוביוטיקה מגה קראן (זה חמוציות עם די מנוז). לשתות הרבה..
לי זה עזר מאד מאד.
עכשיו גם התחלתי דיקור סיני שאמור לעזור..

ועוד דברתוהה לי
בתקופות שיש מחסור באסטרוגן כמו בתקופות של הנקה/הריון/גלולות, הרופא המליץ לי למרוח אובסטין בנרתיק כדי להגמיש את הרקמה. כי אם הרקמה יבשה זה יכול לגרום לדלקות
תודה!אנונימית בהו"ל
אבדוק מה זה המפגש.
קיבלתי אנטיביוטיקה למניעת הדלקות מראש. לא עזר.
ניסינו (אני והרופא) כל מיני סוגי אנטיביוטיקה. כל פעם חזר מחדש. ניסתי לקחת פרוביוטיקה, חמוציות, שינוי תזונה, דיקור סיני. (ומי שזיהתה אותי שתשמור לעצמה) שום דבר לא עזר. נכון להיום עברו כמה חודשים מהלידה ולא בדקתי מאז אם עדיין יש לי דלקת או לא.
הייתי אצל רופא שמומחה לדלקות, לא זוכרת איך קוראים לזה, והוא סתם היה אנטיפת אז לא חזרתי אליו.
עשו לי גם אולטרסאונד לכליות ודרכי השתן.

מה זה אובסטין? איפה משיגים? במרשם?
אויש יקרהתוהה לי
ליבי יוצא אלייך
איזו אנטיביוטיקה לקחת? מקרודנטין? כדור אחד אחרי קיום יחסים?
אובסטין של אסטרוגן מלאכותי שמגמיש את רקמת הנרתיק. מרשם רופא, אפשר רופא משפחה.
שמעת על יוטיפרו? זה תכשיר חלא מרשם שמונע מחיישק האי קולי להתרבות במעי וכתוצאה מכך מונע ממנו להגיע לדרכי השתן. לוקחים 15 יום ברצף. אולי זה משהו שיכול לעזור?
לא יכול להיות שיש לך עדיין דלקת בלי שום סימנים, לא?
נראלי שכןאנונימית בהו"ל
אבדוק את התכשירים האלה.

כמעט בכל הדלקות שהיה לי עד עכשיו לא היה תסמינים חות מכאב ביחסים🤷
מעניין ממש שזה היה התסמין היחידתוהה ליאחרונה
את יודעת איזה חיידק יצא בתרבית?
אם לא נחמד לך ברור שלא יהיה חשקפרפריתי
אצל גברים החשק הוא יותר טכני, פיזי,
אצל נשים הוא הרבה יותר תלוי בחויה ובפרטנר
ברור שאם כואב לך את לא תחשקי, זה הכי אנושי ומובן
המלצה שלי- לכי לטפל דבר ראשון בכאבים
שווה לנסות יעוץ מיני גם לבעלך כי יכול להיות שהוא פחות יודע איך לגרום לך לרצות..
הרבה הצלחה!
מזדהה לגמרי.. עוקבת..הילושש


לכיווןבשורות משמחות
מה שכתבת על הכאבים ביחסים, אני חושבת ששם יש לך משקעים משהו חוסם אותך, ולא בטוח שזה במקום הזוגי(ואולי כן?)
איך את בחיים באופן כללי? לחוצה, חשדנית, ביטחון עצמי?, תנסי לאפיין איך את תופסת את עצמך(דימוי עצמי טוב/רע/לא פתור) ביחסיים במעגלים חברתיים(משפחה-מאז היותך קטנה ועד היום, חבר'ה מאז שהיית קטנה ועד היום, איך את מול בעלך?)
מאוד יכול לעזור טיפולים בנושא הזה של חסימות בחיים, רוגע מדיטציות והגשמה עצמית.

תתחילי מללמוד את שרירי רצפת האגן, ולהרפות אותו שלא בזמן אישות ובהמשך כשאת שולטת אז תוך כדי אישות, זה מאוד יכול לשפר את המצב.
תודה על כיוון המחשבהאנונימית בהו"ל
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !