ובעלי ממש רוצה לחכות כמה שאצליח להתאפק...ביום שגיליתי. לא נראה לי לגיטימי לספר לאמא ולא לאבא. כלומר, אני סיפרתי רק לאמא שלי אבל היה לי ברור שהיא תספר לאבא וגם הייתי מעוניינת בזה. ייתכן שבמצבים משפחתיים מסויימים זה עשוי להיות לגיטימי (נניח הורים גרושים ואמא הרבה יותר מעורבת, אולי).
לחמי וחמותי סיפרנו יותר מאוחר... סוף שליש ראשון כזה? ייתכן שהם ניחשו גם קודם.
זה תלוי בשאלה האם לגיטימי שבן זוג של חולה שעובר גם הוא תקופה לא קלה יספר להוריו על מצבו של בן זוגו ללא הסכמתו בגלל שהוא צריך אוזן קשבת...
בעיני, כל עוד הילד לא נולד, ההריון הוא קודם כל מצב רפואי של האישה. וכמו שיש חיסיון על התיק הרפואי שלה שכולל את כל בדיקות ההריון גם מבעלה, כולל האולטראסאונדים, כך גם כאן.
כמובן, שבהסכמת האישה, לגיטימי לגמרי
זה לא לגמרי מצב רפואי של האשה, היא לא הרתה לבד.
בעיני גישה כזאת יכולה להיות הרסנית לזוגיות במיוחד בתקופה הרגישה של ההריון.
אצלנו - ההריון משותף
אני נושאת ב"עול" הפיזי (והנפשי/הורמונאלי) ובעלי יותר בטכני (יותר שוטף כלים) ובתמיכה אין סופית.
אז כן, כמו שהוא אומר לי כל הזמן כמה אני אלופה שאני סובלת בשביל הילד שלנו, אני לא מפסיקה להודות לו על השטיפת כלים, סידור הבית וכיו"ב שהוא עושה.
(וגם גברים זקוקים לאוזן קשבת מחבר על הריון, במיוחד הריון ראשון שזה יכול להפחיד את הגבר שהחיים נגמרים... כמה חשוב לדבר על זה בין בני הזוג ובמידת הצורך ברור שלשתף חבר של הבעל... קריטי בעיני אפילו אחרת הבעל יכול להוציא את הפחד שלו על האשה מבלי להבין שזה בגלל זה וזה לא מומלץ..)
אני בכלל היפרמאזיסית, והכל כולל הכל על בעלי...
ובודאי שהוא זקוק לאוזן קשבת, ולהמון התחשבות בכולל... ובודאי שהוא סיפר לחברותא ולראש כולל, ולרב שלו, גם בגלל שטכנית - הוא היה צריך התחשבות, וגם - כן - כדי לפרוק. ובודאי שלא הפסקתי להודות לו על כל מה שהוא עשה, והוא עשה המון!
אבל זה ממש לא אומר שבגלל שסיפרתי להורי בשלב מוקדם, גם הוא סיפר להוריו באותו שלב. ממש לא. יש הבדל בין לדאוג לאוזן קשבת לבעל - שזה צריך בכל מקרה של קושי רפואי משמעותי ומתמשך - לבין לספר דווקא להוריו ודווקא באותו זמן שמספרים להוריה.
אם טוב לשניהם לספר לשתף את הוריו - מה טוב, אבל לא תמיד אוזן קשבת זה דווקא ההורים! (דווקא במקרה של בעלי, ההורים שלו הם ממש לא אוזן קשבת בשום דבר בערך...)
ההריון של שניהם, כמובן שכל זוג יעשה מה שטוב לו, אבל לא רואה עדיפות הורי האשה על הורי הבעל.
אלא אם נניח אחד ההורים יספר לכולם למרות שיבקשו שלא, אז הגיוני לא לספר, אבל אם שני ההורים יודעים לשמור סוד, לא רואה עדיפות לספר להורים אחד על השני.
(גם אצלינו לשנינו להורים זה יותר בשביל לשמח וגם מטעם כיבוד הורים אנחנו יודעים כמה הם מתרגשים ושמחים וגם דואגים ולא בשביל אוזן קשבת בהכרח...)
ועוד משהו קטן, כתבת בשביל אוזן קשבת לבעל שזה בכל מקרה של קושי רפואי משמעותי ומתמשך- וואלה לא מסכימה, אוזן קשבת זה לא רק בקושי רפואי מתמשך זה גם יכול להיות נפשי - במיוחד גברים, פתאום עוד ילד לפרנס והמשמעות וכיו"ב או סתם לפרוק..)
הילד של שניהם, ההריון שלה בלבד.
כמובן, בתור בן זוג, הוא משתתף המון ונושא המון בנטל, ודאי. ויש להעריך אותו מאוד על כך.
אך זה לא מזיז את ההריון מהגוף שלה לשלו... זו עובדה פזיולוגית פשוטה. זו רק היא שאסור לה לאכול סושי או להתרחץ בג'קוזי, זו רק היא שעוברת בדיקות... לא רואה איך אפשר לטעון אחרת.
לכן, לגיטימי לגמרי בעיני שאישה תרצה לספר להוריה אך להסתיר מחמיה וחמותה (לגיטימי גם שתרצה הפוך, אך יותר נדיר) את המתרחש בגופה.
כן, בעלה זקוק לאוזן קשבת, אך ברוב המקרים בהם לא נוח לאישה שהוריו ידעו - ניתן למצוא לו מישהו אחר לפרוק אצלו שיהיה מקובל על שניהם.
ודאי שיכול להיות כאן גם קושי נפשי שלו, אך זה לא סותר את זה שמדובר בקושי רפואי מתמשך. כמעט בכל קושי רפואי מתמשך קיים קושי נפשי אצל בן הזוג... (וכמובן גם אצל החולה)
לא רואה למה שחמי וחמותי ידעו על המתרחש ברחם ***שלי*** רק מכיוון שבחרתי כן לספר להורי על כך. ולא, זו לא הרחם של בעלי.
בואי ניקח מקרה קיצון - אישה שגילתה הריון לאחר גירושין - (לא רוצה לקחת את המקרה הקיצוני עוד יותר...) - בודאי שעליה לספר לגרוש באיזשהו שלב על ההריון (כמובן, בהנחה שהגירושין לא היו על רקע אלימות, שאז זה עלול להיות מסוכן), אך האם בהכרח ברגע שהיא עצמה גילתה?
והאם בהכרח היא מחויבת לספר לו על כל בדיקה שעברה ועל התוצאות המדויקות של כל דבר?
האם אין על התיק הרפואי שלה חיסיון רפואי מפניו?
דברים שמהווים סכנה להריון אינם בהכרח בגוף העובר כלל. האם לגיטימי שידרוש לדעת למשל, את אורך הצוואר שלה?
היא סיפרה לאבא, באופן טבעי....
להורים של בעלי שבועיים אח"כ כשפגשנו אותם. זו היתה בחירה שלו.
נטועההשקט הזהמיד אחרי בדיקת דם חיובית לגמרי
אבא בדר"כ קשה לו לא לספר לכולם ומתעצבן שזה "בסוד" על חודש רביעי בערך
קשר עם אמא זה לא כמו אבא (כמובן לא מכלילה לרוב)
אני מיד סיפרתי לאמא, נכון שצריך להסתיר אבל רק אמא זה בסדר,
התכנון היה בהמשך לספר לאבא וחמי חמותי יותר מאוחר, כשיהיה כבר אפשר לספר,
לא חושבת שצירך לחכות עם לספר לאמא חוץ מזה שאמא זה לא חם וחמות אין שום סיבה שהם ידעו מוקדם מידי אין מה להשוות,
זו דעתי בעניין והיא נחרצת
זה אומר לא לספר, האישה נושאת את ההריון ברחמה ואם יקל עליה לשתף את האמא אין בעיה,
אם הבעל כבר רוצה לספר לכולם שיתאפק
מה שצריך להסתיר מסתירים, כשהאישה מספרת לאמא זה לאו דווקא כי באלה כבר לספר, אלא יותר קל לה לחוות ככה את ההריון, שאלות תהיות וכו', ואצל הבעל זה בא ממקום של שיתוף ולא של עזרה וכו',
וגם מרגיש לי שהריון הוא דבר אישי של האישה, והיא צריכה להרגיש בנוח לספר לפני שהבעל ירגיש בנוח
אולי זה כי ההריון שלי לא היה ארוך?
ככה הרגיש לי בתחילת ההריון,
ואם יש לו שאלות שישאל את אשתו?
מה הוא כבר יכול לרצות לשאול את אמא שלו על ההריון של אשתו?
לא נשמע לי ולא מתיישב לי,
הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה שהבעל ירצה לספר לאמא שלו זה בשביל לשתף ואם האישה לא מוכנה אז הוא לא צריך לעשות את זה כמו כל דבר אחר בחיים שאם האישה מעדיפה לשמור בסוד הבעל צריך לזרום איתה וכן להפך
הסקת דיי מהר את המסקנה הזו, אני חוזרת ואומרת שאני לא סותרת שום דבר זו החוויה שלי בנושא,
לא אמרתי שיסתום את הפה, אם הוא יגיד שקשה לו והוא רוצה לשתף שילך וישתף,
וחוצמזה אם מדברים כבר בענייני,
כשאני בע"ה יהיה בהריון, לא מעניינת אותי מה הסיבה וכמה קשה לו, תראי את זה איך שנראך,
הריון שמגיע אחרי כמה שנים של טיפלים ואחרי הפה, אין סיבה מוצדקת לשתף בו, ואם הוא ירגיש קשה גמני לא ישתף את אמא שלי,
זו דעתי בכלליות, וזה תמיד תלוי מצב,
יכול להיות שתרגישי נוח מול חמותך, אבל לא כל חמות יודעת לשתוק
ולא חסר דוגמאות,
אז אני לא מזלזלת קצת קשה לי האמירה הזו,אלא מסתכלת על כל המקרה סביבי, ודעתי לא השתנתה, הוא לא יגיד לי שקשה לו ואתעלם ממנו
ממש לא הייתי בכיוון של להשליך על המקרה שלי אבל לצורך הדוג של מתי כן ומתי לא
לא ממליצה, נראה לי מבחינה זוגית זה דבר נורא, אבל חוקית אם אישה בוחרת להסתיר מבעלה שהיא בהריון או להסתיר ממנו בדיקות או תוצאות של בדיקות - אסור לקופת חולים להעביר לו מידע מהתיק שלה ללא הסכמתה הכתובה. גם על מומים בעובר!
רפואית זה נחשב מצב רפואי של האישה בלבד, לא של הבעל.
אי אפשר להשוות בין הצורך בייעוץ שלו ושלה. הוא לא יתייעץ אם מותר או אסור לו לאכול סושי ומה לעשות אם הוא נפל, נכון? וגם בן זוג של חולה יכול להרגיש צורך להתייעץ. כן לגיטימי לגמרי שהוא יספר בהסכמתה, אבל צריך להיות בהסכמתה. ולא, אין סימטריה בין ההורים שלו לשלה.
מסכימה איתך, חלק משותפות זוגית זה ששני בני הזוג לוקחים אחריות ועוזרים אחד לשני.
אם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהריון הוא מצב רפואי של האישה. כמו בכל מצב רפואי אחר, בזוגיות טובה הבעל גם הוא יתגייס לעזרה ובהחלט יפול עליו עול. בהחלט מצופה ממנו להשתתף. אך כמו בכל מצב רפואי אחר, אין לבן הזוג רשות לגלות להוריו או לכל אדם אחר ללא הסכמת אשתו.
כן מסכימה שאם הוא באמת צריך מישהו להתייעץ/לשתף, שעליה - כמו כל חולה שבן זוגו נזקק לכך - להתחשב. אך זה לא מוכרח להיות דווקא הוריו... מה אם היא לא מרגישה קרוב ונח איתם והיא זקוקה לפרטיות מולם, הגיוני שיספר להם מה קורה בגוף שלה?
יש הבדל בין התחשבות בבעל ולדאוג שיהיה לו עם מי לפרוק קשיים, לבין סימטריה בין הוריו להוריה שתחייב אותה להסכים לספר להם רק בגלל שהיא מספרת להוריה...
יש הרבה מצבים רפואיים שכל מי שעיניים בראשו יכול לראות, זה ממש לא היחיד...
וגם לספר רק שיש מצב רפואי אחר - זה לחשוף תיק רפואי באותה המידה
בשניהם אני מסכימה שיכול להיות פוגע לא לספר בשלב שבו כולם כבר רואים, אבל כן - זה לחלוטין מצב רפואי שבאיזשהו שלב רואים, כמו הרבה אחרים
יעל מהדרוםנורא ואיום,
אולי באמת יש לנו אותה גיסה
טקט הם מכירים?
חחח את מזכירה לי
שערב שבת לבשתי חצאית שהיא משמינה טיפה, עושה כזה נפח בבטן (חצאית פליסה בלי גסקה)
ואני אוחרי אוכל מתנפחת כאילו חודש חמישי לא מגזימה,
בקיצור כנראה יצאה לי בטן רצינית מהדגים,
חמותי שאלה את בעלי אם אפשר כבר להגיד מזל טוב...
וגיסתי עשתה לי ראיון שב"כ 
אני עד עכשיו מזכירה לה את זה וכועסת על זה מאוד
ולא מהססת להגיד לה מה אני חושבת על זה1,
רק מלהיזכר בזה באלי לבכות,
אה ואיך שכחתי פרט קטנטן ממש ממש
היא הייתה בהריון בחודש רביעי ואומרת לי שהיא לא,
כי אמרתי לה אם כבר יש פה מישי בהריון זו את (ואני טיפוס שאם לא אומרים לי אני משחקת אותה לא יודעת...)
סורי על הנצלוש הייתי חייבת לשתף
ובעלי נדהם ושאל את חמותי על מה מזל טוב,
פאדיחות שלה 
נטועהאחרונההיתה לי סיטואציה דומה עם חמותי, וזאת תגובה מאד לא נעימה.
כאילו מה זה משנה לי אם ידעת? מה מועיל לי לדעת את זה??
למה זאת התגובה ולא שמחה והתרגשות וכו...
מזה???
זה כל כך פוגעעע
ניסית לאמר מילה בנידון? משו?
את נשמעת כלה מהמממתתת
ובכלל אישה מדהימה
איך אפשר להתעלם מימך ככה?
אני בטוח הייתי אומרת לה משו או משויים
הגיבה ככה
שהם ראו עלי שאני לא שטוחה כמו תמיד
נו באמת
זה היה בטנונת קטנה שצצה אחרי החתונה וזה היה בזמן שאי אפשר היה לדעת עדין על ההריון
נו באמת
זה הרגיז ולא התאים בכלל
שכלה טריה תשמע את זה מחמותה (הייתי בקושי חודשיים אחרי החתונה)
אבל לא עשיתי מזה עסק
כי חמותי באמת אישה טובה אבל היא לא תמיד יודעת מה נכון לומר..
לי זה היה נראה יותר מכובד כי זה נכד במידה שווה...
סוף שבוע 13 (אמא שלי ניחשה לפני...)
סיפרתי קודם רק לאמא שלי ולא לאבא שלי.
לאמא שלי סיפרתי מייד כשגיליתי, ולאבא שלי סיפרתי מתי שסיפרתי לחמי וחמותי - בחודש שלישי.
לא רואה בזה בכלל בעיה
מזל שגיסתי היתה איתי בהיריון במקביל אז הוא יכל להשליך על זה חחחחחח אוהבת אותולהורים של בעלי בערך שבועיים אחרי
בשבוע 6-7
שהתראנו איתם פנים מול פנים
שירה_11איזה כיף לספר דבר כזה
אנונימית099נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
