סקר: מתי סיפרתן לאמא על ההריון?נטועה
בונוס: האם לגיטימי לספר רק לאמא בלי לספר לאבא? האם לגיטימי לספר להורים שלי, ולחמי וחמותי לחכות עוד קצת?

אני רוצה לספר כדי שיהיה לי את מי לשאול ולא רק כאן למרות שאתן מעולות ומקסימות, אבל אין על אמא ובעלי ממש רוצה לחכות כמה שאצליח להתאפק...

מה אתן אומרות?
לאמא שליריבוזום

ביום שגיליתי. לא נראה לי לגיטימי לספר לאמא ולא לאבא. כלומר, אני סיפרתי רק לאמא שלי אבל היה לי ברור שהיא תספר לאבא וגם הייתי מעוניינת בזה. ייתכן שבמצבים משפחתיים מסויימים זה עשוי להיות לגיטימי (נניח הורים גרושים ואמא הרבה יותר מעורבת, אולי).

לחמי וחמותי סיפרנו יותר מאוחר... סוף שליש ראשון כזה? ייתכן שהם ניחשו גם קודם.

אני סיפרתי רק לאמא...אמא לאוצר❤
ומתי לחמותך?אנונימית בהו"ל
התכוונתי שסיפרתי מיד רק לאמאאמא לאוצר❤
ולאבא רק אחרי כמה שבועות.
להורים של בעלי סיפרנו בשבוע 12 בערך אאלט
נראה לי אחרי השקיפות..
ואמא לא סיפרה לאבא?מקרמה
תמיד כשאני מספרת משהו למישהי נשוי די ברור לי שיש סבירות גבוהה שגם הבן סוג ידע..
אבא שלי לא ממש יודע לשמור סוד...אמא לאוצר❤
וגם לא תמיד הכי רגיש בעולם ועם טקט..
אז בסיטואציה הספציפית הזאת היה נראה לי הגיוני לבקש ממנה לא לספר לו..
סיפרתי בשבועות 8-9 משתנה לפי ההריוןעדיין טרייה
בחלק מהפעמים רק לאמא ואמרתי לה שהיא יכולה לספר לאבא (משום מה היא החליטה לא לספר) ובחלק מהמקרים לשנהם יחד.
לדעתי לגיטימי לספר להורי הבעל יותר מאוחר (נגיד אחרי שקיפות) אני אישית נתתי לבעלי להחליט אם לספר מייד אחרי ההורים שלי או יותר מאוחר.
בכללי- אני חושבת שאם לאשה יש צורך לספריעל מהדרום
לק"י

אז שתספר למי שמתאים לה.
בסופו של דבר, היא סוחבת את ההריון, תופעות הלוואי עליה, ולרוב גם המתח וכל שאר הרגשות.

הבעל לרוב יוכל לחכות עם ההודעה.
סיפרנו להורים באיזור שבוע 8^כיסופים^
הריון ראשון ב"ה
מסכימה איתךמיקי מאוס
זה ההריון של שני בני הזוג, ברור.
אבל כל עוד התהליך עצמו קורה בגוף של האישה זה נותן לה את השליטה והווטו. כמובן מתוך הקשבה ושותפות אבל לא שוויונית

ובכלל אני לא חושבת שחייבת להיות סימטריה בין ההורים של הזוג.
כמובן חשוב לא לפגוע באף אחד
אבל לכל אחד מבני הזוג יש גם קשר עצמאי עם הוריו, והוא שונה לגמרי, וצריך לחשוב ולדבר ולמצוא מה יעשה הכי טוב לכולם בסיטואציה הנוכחית
ולזרוק לפח שאריות מהגן שלכולם צריך להיות אותו דבר
מכוןלפניו ברננה!
ואין שום סיבה שהם ידעו שההורים השניים ידעו קודם..
מסכימה מאדאמא לאוצר❤
ישר אחרי הסטיקננה123
נראה לי שזה כמובן תלוי בקשר, אבל לפחות בקשר שלי עם אמא שלי היה לי הכי ברור שאני רוצה שהיא תדע מייד. אני רוצה שהיא תהיה איתי ברגעים הכי טובים שלי וגם ברגעים הקשים שלי (לכן, גם אם פתאןם תהיה הפלה, חשוב לי שהיא תדע). ובלי קשר-הייתי צריכה מישהי להתייעץ איתה, ומי זאת תהיה אם לא אמא שלי?
וכמו שכל דבר שנאמר לי מגיע אוטומטית לבעלי, גם כאן היה לי ברור שזה עובר אוטומטית לאבא (גם אם אני לא סיפרתי לו ישירות), ובעיניי יש בזה משהו טוב ומקרב בקשר שלי איתו.
וכמו שהיה לי חשוב שאמא שלי תהיה איתי ברגעים השמחים והמאושרים (ושוב, גם באלו שלא), היה נראה לי נכון להציע לבעלי לספר להורים שלו, אם הוא מרגיש צורך לשתף ולשמוח איתם, והוא בחר שכן.
בעיניי היה לזה בדיעבד גם יתרונות, כי בפועל זה גם פתר הרבה אי נעימויות, ונתן שפע תירוצים כדי להימנע משבתות אצל החם והחמות....
השתנה קצת מהיריון להיריון, אבל בגדול - די מהר אחרימתואמת
שידענו בעצמנו.
סיפרתי לאמא, והיא כמובן העבירה לאבא. את משתפת את בעלך בכל הדברים החשובים, נכון? אז ברור שמה שאמא שלך יודעת גם אבא שלך יודע, לפחות בנושאים כאלה.
בעלי סיפר במקביל להורים שלו (בדרך כלל לאמא שלו, שכנ"ל - העבירה לאביו). לפעמים זה היה קצת יותר מאוחר מאשר להורים שלי.
אנחנוסליל
סיפרנו בהריון הראשון בשבוע 9, אבל בגלל שהייתה איזושהי בעיה ורצינו להתייעץ עם אבא שלי שהוא רופא.

בהריון השני לקראת שבוע 14. אבל זה בגלל שבעלי מעדיף לשמור על כמה שיותר, ובהקשר הזה אני זורמת איתו, למרות שהייתי מעדיפה לספר לפני.

בקשר לשאר השאלות.
הכל תלוי בך ובבעלך ובקשר עם ההורים.
אני לא הייתי מעלה על דעתי להגיד לבעלי לא לספר להורים שלו, בזמן שאני מספרת להורים שלי. בסופו של דבר ההריון הוא של שנינו והילד הוא של שנינו. כמו שאני רוצה לשתף, ככה גם הוא (אם הוא לא רוצה אז אין חובה, כן? אבל אם הוא רוצה, נראה לי לא הוגן לא לאפשר את זה).
לגבי האם אפשר לספר לאמא ולא לאבא. תלוי. אצלנו אני יודעת שאם אני אבקש, אמא שלי לא תספר. אבל זה יהיה לה מאוד קשה, כי הם משתפים אחד את השני כמעט בהכל וזה משהו מאוד משמעותי שאמא שלי הייתה רוצה לספר גם לאבא שלי, אז אלא אם כן יש סיבה ממש טובה, אני לא אגיד למישהו מהם לשמור בסוד משהו מהשני (מעבר לזה שאני אשמח שגם אבא שלי ידע, אבל זה כבר אישי)
אני סיפרתי רק לאמא וביקשתי שלא תספר לאבאבוקר אור
כי רצינו לספר פנים אל פנים כשנראה אותם
אבל ביקשתי שתשמור על זה בסוד פחות משבועיים אז זה נראה לי די לגיטימי, לפחות אצל ההורים שלי
מוסיפה שדווקא בהריון השני היה לנו פחות קריטיבוקר אור
לספר לאמא
בעיקר כי כבר ידענו מה צריך לעשות וזה..
אז סיפרנו כשראינו אותם אחרי בדיקת דופק. ויצא שסיפרנו לחמי וחמותי לפני כי היינו אצלם לפני
בפס לשני ההורים ולחברה הכיאורוש3
צריך לזכור,מוריה
שאומנם האישה סוחבת את ההריון. אבל גם הגבר צריך אוזן קשבת.

אם זה מרצונו לא לספר-סבבה.
אבל אם לך יש צורך לספר, כדאי לדבר על זה.
וגם אם לו יש צורך לספר, כדאי לדבר על זה.

ואני חושבת שבהתחלה לספר זה למי שיכול לעזור. גם אם חלילה יש משהו לא טוב.
לא יודעתאמא של בנותי

זה תלוי בשאלה האם לגיטימי שבן זוג של חולה שעובר גם הוא תקופה לא קלה יספר להוריו על מצבו של בן זוגו ללא הסכמתו בגלל שהוא צריך אוזן קשבת...

 

בעיני, כל עוד הילד לא נולד, ההריון הוא קודם כל מצב רפואי של האישה. וכמו שיש חיסיון על התיק הרפואי שלה שכולל את כל בדיקות ההריון גם מבעלה, כולל האולטראסאונדים, כך גם כאן.

 

כמובן, שבהסכמת האישה, לגיטימי לגמרי

לא אמרתי לפרט.מוריה
מה בדיוק עשו ואיך.
אבל לגיטימי שגם הגבר יצטרך אוזן קשבת.
לא כל גבר מסוגל להתמודד *לבד* עם אישה בהריון.
ההריון של שניהםקפה הפוך

זה לא לגמרי מצב רפואי של האשה, היא לא הרתה לבד.

בעיני גישה כזאת יכולה להיות הרסנית לזוגיות במיוחד בתקופה הרגישה של ההריון.

 

אצלנו - ההריון משותף

אני נושאת ב"עול" הפיזי (והנפשי/הורמונאלי) ובעלי יותר בטכני (יותר שוטף כלים) ובתמיכה אין סופית.

אז כן, כמו שהוא אומר לי כל הזמן כמה אני אלופה שאני סובלת בשביל הילד שלנו, אני לא מפסיקה להודות לו על השטיפת כלים, סידור הבית  וכיו"ב שהוא עושה.

(וגם גברים זקוקים לאוזן קשבת מחבר על הריון, במיוחד הריון ראשון שזה יכול להפחיד את הגבר שהחיים נגמרים... כמה חשוב לדבר על זה בין בני הזוג ובמידת הצורך ברור שלשתף חבר של הבעל... קריטי בעיני אפילו אחרת הבעל יכול להוציא את הפחד שלו על האשה מבלי להבין שזה בגלל זה וזה לא מומלץ..)

ודאי, גם אצלנו, ברור!אמא של בנותי

אני בכלל היפרמאזיסית, והכל כולל הכל על בעלי...

 

ובודאי שהוא זקוק לאוזן קשבת, ולהמון התחשבות בכולל... ובודאי שהוא סיפר לחברותא ולראש כולל,  ולרב שלו, גם בגלל שטכנית - הוא היה צריך התחשבות, וגם - כן - כדי לפרוק. ובודאי שלא הפסקתי להודות לו על כל מה שהוא עשה, והוא עשה המון!

 

אבל זה ממש לא אומר שבגלל שסיפרתי להורי בשלב מוקדם, גם הוא סיפר להוריו באותו שלב. ממש לא. יש הבדל בין לדאוג לאוזן קשבת לבעל - שזה צריך בכל מקרה של קושי רפואי משמעותי ומתמשך - לבין לספר דווקא להוריו ודווקא באותו זמן שמספרים להוריה.

 

אם טוב לשניהם לספר לשתף את הוריו - מה טוב, אבל לא תמיד אוזן קשבת זה דווקא ההורים! (דווקא במקרה של בעלי, ההורים שלו הם ממש לא אוזן קשבת בשום דבר בערך...)

מה ההבדל בין ההורים?קפה הפוך

ההריון של שניהם, כמובן שכל זוג יעשה מה שטוב לו, אבל לא רואה עדיפות הורי האשה על הורי הבעל.

 

אלא אם נניח אחד ההורים יספר לכולם למרות שיבקשו שלא, אז הגיוני לא לספר, אבל אם שני ההורים יודעים לשמור סוד, לא רואה עדיפות לספר להורים אחד על השני. 

 

(גם אצלינו לשנינו להורים זה יותר בשביל לשמח וגם מטעם כיבוד הורים אנחנו יודעים כמה הם מתרגשים ושמחים וגם דואגים ולא בשביל אוזן קשבת בהכרח...)

 

ועוד משהו קטן, כתבת בשביל אוזן קשבת לבעל שזה בכל מקרה של קושי רפואי משמעותי ומתמשך- וואלה לא מסכימה, אוזן קשבת זה לא רק בקושי רפואי מתמשך זה גם יכול להיות נפשי - במיוחד גברים, פתאום עוד ילד לפרנס והמשמעות וכיו"ב או סתם לפרוק..)

פשוט: הורי ההריונית לעומת הורי בעלה...אמא של בנותי

הילד של שניהם, ההריון שלה בלבד.

כמובן, בתור בן זוג, הוא משתתף המון ונושא המון בנטל, ודאי. ויש להעריך אותו מאוד על כך.

אך זה לא מזיז את ההריון מהגוף שלה לשלו... זו עובדה פזיולוגית פשוטה. זו רק היא שאסור לה לאכול סושי או להתרחץ בג'קוזי, זו רק היא שעוברת בדיקות... לא רואה איך אפשר לטעון אחרת.

 

לכן, לגיטימי לגמרי בעיני שאישה תרצה לספר להוריה אך להסתיר מחמיה וחמותה (לגיטימי גם שתרצה הפוך, אך יותר נדיר) את המתרחש בגופה.

 

כן, בעלה זקוק לאוזן קשבת, אך ברוב המקרים בהם לא נוח לאישה שהוריו ידעו - ניתן למצוא לו מישהו אחר לפרוק אצלו שיהיה מקובל על שניהם.

 

ודאי שיכול להיות כאן גם קושי נפשי שלו, אך זה לא סותר את זה שמדובר בקושי רפואי מתמשך. כמעט בכל קושי רפואי מתמשך קיים קושי נפשי אצל בן הזוג... (וכמובן גם אצל החולה)

לא רואה למה שחמי וחמותי ידעו על המתרחש ברחם ***שלי*** רק מכיוון שבחרתי כן לספר להורי על כך. ולא, זו לא הרחם של בעלי.

לדעת שיש שם תינוק זה לדעת מה קורה ברחם שלך?פה לקצת
נו באמת.
אף אחת לא אמרה לספר לחמות על כל בחילה, הקאה, צרבת ובדיקה.
פשוט לספר להם שהבן שלהם בדרך להיות אבא.

אגואיסטי ביותר לדרוש ממנו למי לספר ולמי לא כי זה ההריון שלי אבל אחכ גם לצפות לעזרה להכלה ולהתחשבות.
אלא אם האישה לא מצפה לשום עזרה ממנו ואז אולי אפשר להבין את הרכושניות הזאת.
הנחת המוצא כאן לא נכונה בעינייאביול
היא לא הרתה לבד. ההריון הוא של שניהם..
הילד של שניהם, המצב הרפואי שלה בלבדאמא של בנותי

בואי ניקח מקרה קיצון - אישה שגילתה הריון לאחר גירושין - (לא רוצה לקחת את המקרה הקיצוני עוד יותר...) - בודאי שעליה לספר לגרוש באיזשהו שלב על ההריון (כמובן, בהנחה שהגירושין לא היו על רקע אלימות, שאז זה עלול להיות מסוכן), אך האם בהכרח ברגע שהיא עצמה גילתה?

והאם בהכרח היא מחויבת לספר לו על כל בדיקה שעברה ועל התוצאות המדויקות של כל דבר?

האם אין על התיק הרפואי שלה חיסיון רפואי מפניו?

דברים שמהווים סכנה להריון אינם בהכרח בגוף העובר כלל. האם לגיטימי שידרוש לדעת למשל, את אורך הצוואר שלה?

לאמא סיפרתי יום אחרי הפס...:-)

היא סיפרה לאבא, באופן טבעי....

להורים של בעלי שבועיים אח"כ כשפגשנו אותם. זו היתה בחירה שלו.

אני בקשר ממש קרוב עם אמא שלינטועה
ובעלי בקשר סבבה כזה עם ההורים שלו, אבל לא משתף, פורק, מתייעץ יותר מדיי... פשוט משפחה באופי אחר.
ומבחינתו זה מאוד הגיוני שאספר להורים שלי ולהורים שלו נחכה.
דיברנו על זה שמי שמספרים לו לפני תחילת שליש שני, זה רק אנשים שגם אם ח"ו תהיה הפלה - אז ידעו... כמו שכתבו פה כמה פעמים, נראה לי שזו עצה ממש טובה. אני מקווה שלעולם לא אעמוד בסיטואציה בע"ה, אבל אם חס וחלילה, אז ברור לי שאמא שלי תדע, ולו לא ברור בכלל שההורים שלו ידעו...
בינתיים אני עוד מרגישה שאני צריכה לעכל רק שנינו, ויש לי את גוגל ואתכן לשאלות, ואת בעלי לתמיכה... אז פחות לחוץ לי לשתף את אמא... מאמינה שאיפשהו בין הבטא לאולטרסאונד של הדופק, אני אשבר ואספר לה😅
מה שנקרא, נחיה ונראה
תודה לכולכן על התשובות ועל כיווני החשיבה
מזל טוב ♥️חצי שני
תודה רבה נטועה
רק תיזהרי מד"ר גוגל.. הוא נוהג להיות מפחידהשקט הזה
חחח לגמרי 🙈😅נטועה
מזל שאני עוד בשלב האופוריה
אחרי שעיכלתי את זה בעצמיים...
עונהחצי שני
בהריון הראשון סיפרתי לאמא שלי כמה ימים אחרי שגיליתי, לפני הדופק ולהורים של בעלי אחרי הדופק.
הריון שני סיפרתי להורים שלי בשבוע 10 ולהורים שלו בשבוע 12-13 (בשתי הפעמים הבאתי לבעלי לבחור מתי לספר להם וזה מה שרצה)
אצלנו אין דבר כזה לספר רק לאמא. היא מייד אומרת שאם לא אספר בקרוב מאוד לאבא,היא תספר
מספרת רק לאמאציפיפיצי

מיד אחרי בדיקת דם חיובית לגמרי

אבא בדר"כ קשה לו לא לספר לכולם ומתעצבן שזה "בסוד" על חודש רביעי בערך

ככה היה עם אבא שלי לכן סעז״ה הריון הבא אספר לוanonimit48
אחרי אמא …
לא עשיתי את זה, אבל נשמע לי לגיטימיאביול
האמת, אני שיתפתי ראשונה את מי שהייתה מדריכת כלות שלי, כי אני בקשר טוס איתה. יכול להיות שגם את אחותי. ואז את ההורים.
אם את מרגישה בנוח להתייעץ עם אמא שלך, לכי על זה
סיפרתי אחרי סקירה מוקדמתאני10
הגישה שלי היא שאני לא מספרת לאף אדם בעולם משהו בציפיה שהוא לא יספר את זה לבן/בת הזוג שלו. מבחינתי אסור לי להחליט בשביל מישהו אחר לשמור סוד בתוך הזוגיות (גם אם אני יודעת שהם לא מספרים אחד לשני דברים מסוימים), אז מן הסתם לא הייתי מספרת לאחד בלי לספר לשני.

לדעתי מותר לספר לחמות אחרי, אבל תחשבי מה תהיה רמת ההיעלבות ואם זה שווה את זה
יש מצבים שהחמות לא תדע שידעה אחרייעל מהדרום
לק"י

חוץ מזה שלא צריך להגיד לה שהאמא ידעה קודם.
אם ההורים לא בקשר ואין סיכוי שיפלטו משהו בטעות לגבי ההריון או משהו דומה, אז כנראה שהיא לא תדע.
צודקת. אצלנו הם בקשר אז לא חשבתי על זהאני10
בעיניי זה ברור שאם מספרים לאחד, הוא מספר לבן הזוגאביול
לי זה ברור. אני לא אגיד לאמא של להסתיר מאבא שלי. זה מוגזם לדעתי
סליחה שאני מנצלשת אבל אני לא כל כך מקבלת את זה.תהילה 4
יש איזו תפיסה מאד רומנטית של "אין סודות בין בני זוג". זה יפה אבל פה הסוד הוא לא של האמא אלא של הבת. ולכן, לגיטימי לגמרי לבקש מהאמא לא לשתף. זה לא סוד של האמא אלא של הבת.
הרבה פעמים חברות פרקו איתי דברים אישיים שלהם. למה זה צריך לעניין את האיש שלי? זה עניין שלה והחיים שלה. שהשיתוףוהדיבור על זה כנראה עזרו לה והיה לה את הצורך שלה לשתף. למה האיש צריך להיות חלק מזה?

אני אהיה יותר חריפה ואומר. שאני מרגישה שחלק מהביטחון בקשר זוגי. הוא ידיעה שיש דברים שאין עניין שהוא ידע כי זה לא שייך אליו בשום אופן (כמו דברים אישיים של אנשים אחרים) שאני צריכה לדעת והוא לא. מה כל כך מסובך בזה? וכן, בהריון בת צריכה את אמא שלה להדרכה ולליווי ואבא שלה פחות יועיל בזה. אז זה נראה לי סביר לבקש לא לשתף עדיין את האבא ואחכ שכבר יהיו עם זה יותר בנחת ישתפו גם אותו.

גילוי נאות. כמו שכתבתי אצלי כולם כולל כולם יודעים משלבים מוקדמים ממש. ועדיין אני מבחנה אץ הצורל לשמור את זה בפרטיות.
מסכימה בגדול לגבי סודות בין בני זוגיעל מהדרום
לק"י

לא כל דבר שמספרים לי אמור לעבור לבעלי.
בטח דברים שלא קשורים אליו.... (אולי הריון של הבת זה קצת שונה, אבל מניחה שהייתי מנסה לפחות לשמור בסוד או להגיד לבת שממש קשה לי לא לספר)
אני מסכימה איתך. חושבת שזה בעיקר כי קשה לאמאחצי שני
להסתיר את זה מאבא.
אבל גם מהסיבה הזו סיפרתי הפעם מאוחר יחסית,לשניהם.
גם אצלנן יש פרטיותאני10
לא הייתי קןראת לזה סודות, אלא יותר הבנה שלכל אחד יש גם חיים פרטיים וחברים, וחלק מהדברים לא צריכים לעבור לשני.
אבל לכל זוגיות יש דינמיקה שונה ויש אנשים שבכללי קשה להם לשמור סוד אז בטח ובטח מבן או בת הזוג שלהם, ואני לא נכנסת לזה ולכן מניחה מראש שאולי זה יעבור.
גם אצלנוסליל
יש פרטיות, ובעלי ממש לא מספר לי כל דבר, בטח אם זה לא רלוונטי אליי וזה מידע על אנשים אחרים. אבל כשקורים לנו דברים משמעותיים, אנחנו רוצים לשתף אחד את השני.

אם הייתי מבקשת מאמא שלי לא לספר משהו לאבא שלי, היא הייתה מכבדת את זה ולא מספרת. אבל זה לא נראה לי הוגן לבקש ממנה כזה דבר. שבשם הצורך שלי בעזרה ותמיכה בהריון, היא תצטרך להסתיר משהו כל כך משמעותי מבעלה, שהוא שותף חייה.

אז אם יש סיבה טובה, אותי זה בסדר לבקש.
וכמובן שזה גם תלוי בדינמיקה בין בני הזוג.
אבל זה שלא משתפים כל דבר בזוגיות, לא אומר שאני ארצה להעמיד את אמא שלי בסיטואציה כזו.
זה נכון מאד. אם זה באמת לא קשורבתאל1
לבן הזוג. אבל פה האבא הוא הסבא של התינוק שיוולד... אז הוא מאד קשור
אני מספרת מיד. עוד לפני הסטיקתהילה 4
ברוב ההריונות בכלל לא עשיתי סטיק אלא בדיקת דם כי סטיק עושה לי בחילה ובכלל אני מספרת מוקדם כי אני היפראמזיסית ובסופו של דבר כל המשפחה מתגייסת לעזור. אז כולם יודעים.

לצורך העניין. אני ממש מבינה אץ המתיקות של לשמור על הסוד הזה רק בין שניכם ולא לפתוח אותו לכל העולם. (סוג של חלום חיי שלא יכול להתממש).
אבל- אם את צריכה את ההדרכה וההנחיה. ברור ברור בורר שכדאי שתספרי לאמא שלך. ומקסימום תבקשי ממנה עדיין לא לשתף את אבא שלך.
א. כי את צריכה את זה. וכמה טוב שנעים לך לעשות את זה עם אמא שלך.
ב. כי גם להסתיר הריון. שואב המון המון אנרגיה. ואם יש אפילו מישהו אלד שיודע ויכול להחליק כל מיני אתגרים סביב זה. זו הקלה גדולה מאד.

כמו כתבו לך פה בקטע הזה הגברים פחות מבינים את הצורך אבל אם את מרגישה אותו. אז לכי על זה. בלי לחשוש בכלל.
סיפרתי לאמא שלי בדרך מאד מרגשת ומדהימההשקט הזה
עשר בלילה, שיחה לאמא:
"אמא שומעת? אני בהריון והתחיל לי דימום. מה לעשות?"
זה היה בשבוע 8 יום אחרי שהייתי בבדיקה של הדופק..
להורים של בעלי סיפרנו כמה ימים אחרי ולאבא שלי אמא סיפרה רק באיזה שבוע 12 כי היא פחדה שאם יקרה משהו ח"ו הוא ייקח את זה לא טוב (כשלה היו הפלות, אבא שלי לקח קשה קצת)

השנקל שלי בעניין-
ההריון הוא דבר משותף ומדהים שלכם שאת יוצרים עכשיו ולכן כדאי שתדברו ותחליטו ביחד מה מתאים לכם.
יחד עם זאת, טבעי שתרגישי צורך לשתף, לשאול, לפרוק ולהתייעץ עם דמות מוכרת מהחיים ולכן את צריכה לשתף ולשקף את הרצון הזה לבעלך ובעז"ה הוא יבין ותספרי לאמא.
מבחינתי זה לגמרי סבבה שאמא שלך תדע לפני אבא שלך ולפני ההורים של בעלך.
לדעתי לגיטמי ביותרשירה_11

קשר עם אמא זה לא כמו אבא (כמובן לא מכלילה לרוב)

אני מיד סיפרתי לאמא, נכון שצריך להסתיר אבל רק אמא זה בסדר,

התכנון היה בהמשך לספר לאבא וחמי חמותי יותר מאוחר, כשיהיה כבר אפשר לספר,

 

לא חושבת שצירך לחכות עם לספר לאמא חוץ מזה שאמא זה לא חם וחמות אין שום סיבה שהם ידעו מוקדם מידי אין מה להשוות,

זו דעתי בעניין והיא נחרצת

חם וחמות זה אמא ואבא של הבעל.מוריה
וצריך לשים לב גם לצורך של הבעל.
ספציפית לשאלת הפותחת- נשמע שלבעל אין צורך לשתףיעל מהדרום
לק"י

אם יש לו צורך גדול, אז זה שונה.
לא יודעת כמה גברים מרגישים צורך לספר ולשתף כבר בהתחלה. מעניין לעשות פעם סקר בנושא.
אבל כשצריך להסתיר את ההריוןשירה_11

זה אומר לא לספר, האישה נושאת את ההריון ברחמה ואם יקל עליה לשתף את האמא אין בעיה,

אם הבעל כבר רוצה לספר לכולם שיתאפק

למה לספר להורים שלו זה לספר לכולם?מוריה
כי בהרגשה שלי ובחוויה שלישירה_11

מה שצריך להסתיר מסתירים, כשהאישה מספרת לאמא זה לאו דווקא כי באלה כבר לספר, אלא יותר קל לה לחוות ככה את ההריון, שאלות תהיות וכו', ואצל הבעל זה בא ממקום של שיתוף ולא של עזרה וכו', 

וגם מרגיש לי שהריון הוא דבר אישי של האישה, והיא צריכה להרגיש בנוח לספר לפני שהבעל ירגיש בנוח

הריון זה לא דבר אישי של האישה.מוריה
הוא נמצא בגוף האישה. אבל הוא לא שלה בלבד.
וגם לבעל יש צרכים ורצונות. גם לבעל יש שאלות. ואולי הוא לחוץ מדברים והוא לא יודע איך להתנהל? עם מי הוא יתייעץ?
אני עדיין אל חושבת ככהשירה_11

אולי זה כי ההריון שלי לא היה ארוך?

ככה הרגיש לי בתחילת ההריון,

ואם יש לו שאלות שישאל את אשתו?

מה הוא כבר יכול לרצות לשאול את אמא שלו על ההריון של אשתו?

לא נשמע לי ולא מתיישב לי,

הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה שהבעל ירצה לספר לאמא שלו זה בשביל לשתף ואם האישה לא מוכנה אז הוא לא צריך לעשות את זה כמו כל דבר אחר בחיים שאם האישה מעדיפה לשמור בסוד הבעל צריך לזרום איתה וכן להפך 

לפעמים הצורך זה תמיכה נפשית ורגשית.מוריה
ולא. לא תמיד האישה יכולה לספק את זה.

שה' יישמח אותך.
^^^ים...
נכון, הבעל הוא חלק לכל דבר.
והוא עומד להיות אבא והוא דואג לאישתו והוא חווה מכלול של דברים וגם הוא צריך אוזן קשבת.
מזכיר לי שאחרי שגילינו שיש תאומים, לשנינו זה היה שוק ואחרי האולטרסאונד הלכתי לעבודה. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לאמא שלי ומסתבר שזה גם מה שהוא עשה- אותם רגשות בדיוק.

אסור לזלזל בגברים וברגשות שלהם. העובר גדל בגוף האישה אבל שני בני הזוג ביחד בזה. כשהאישה בהריון למעשה הזוג בהריון, אנחנו בהריון.
אל תזלזלי בבעלך, הוא חלק אינטגרלי בהכל
אני רחוקה מלזלזל בבעלישירה_11

הסקת דיי מהר את המסקנה הזו, אני חוזרת ואומרת שאני לא סותרת שום דבר זו החוויה שלי בנושא,

לא אמרתי שיסתום את הפה, אם הוא יגיד שקשה לו והוא רוצה לשתף שילך וישתף,

וחוצמזה אם מדברים כבר בענייני,

כשאני בע"ה יהיה בהריון, לא מעניינת אותי מה הסיבה וכמה קשה לו, תראי את זה איך שנראך,

הריון שמגיע אחרי כמה שנים של טיפלים ואחרי הפה, אין סיבה מוצדקת לשתף בו, ואם הוא ירגיש קשה גמני לא ישתף את אמא שלי,

זו דעתי  בכלליות, וזה תמיד תלוי מצב,

יכול להיות שתרגישי נוח מול חמותך, אבל לא כל חמות יודעת לשתוק

ולא חסר דוגמאות,

אז אני לא מזלזלת קצת קשה לי האמירה הזו,אלא מסתכלת על כל המקרה סביבי, ודעתי לא השתנתה, הוא לא יגיד לי שקשה לו ואתעלם ממנו 

חיבוק ענקקק מאמי. שיהיה בקרוב בעזרת ה'פרח לשימוח🌷
💜💜💜💜💜
תודה שימחת אותישירה_11

ממש לא הייתי בכיוון של להשליך על המקרה שלי אבל לצורך הדוג של מתי כן ומתי לא 

טיפולים זה שונה כי זה באמתים...
הרבה יותר קשור בך עכשיו.
זה יבוא בע"ה מהר ותראי איך הוא יהיה מעורב בהריון- אם זה לעזור לך לקום מהמיטה או לגזור לך ציפורנים ברגלים כשיהיה לך קשה עם הבטן. ובטח ובטח שבגידול הילדים..
אז למה יש על ההריון חיסיון רפואי גם מהבעל?אמא של בנותי

לא ממליצה, נראה לי מבחינה זוגית זה דבר נורא, אבל חוקית אם אישה בוחרת להסתיר מבעלה שהיא בהריון או להסתיר ממנו בדיקות או תוצאות של בדיקות - אסור לקופת חולים להעביר לו מידע מהתיק שלה ללא הסכמתה הכתובה. גם על מומים בעובר!

רפואית זה נחשב מצב רפואי של האישה בלבד, לא של הבעל.

אי אפשר להשוות בין הצורך בייעוץ שלו ושלה. הוא לא יתייעץ אם מותר או אסור לו לאכול סושי ומה לעשות אם הוא נפל, נכון? וגם בן זוג של חולה יכול להרגיש צורך להתייעץ. כן לגיטימי לגמרי שהוא יספר בהסכמתה, אבל צריך להיות בהסכמתה. ולא, אין סימטריה בין ההורים שלו לשלה.

לא מסכימה. ומיציתי את הדיון.מוריה
הוא דווקא בהחלטבתאל1
יכול להתייעץ מה אשתו יכולה לאכול וכמובן שחייב לבדוק מה לעשות אם אשתו נפלה! הוא לא ישאיר אותה לבד להתמודד עם כל העניין , זה ההריון גם שלו.
ויש עוד המון דברים שאפשר להתייעץ עליהם ולא רק האישה צריכה לעשות את זה.
בדיוק כמו בן זוג של חולה...אמא של בנותי

מסכימה איתך, חלק משותפות זוגית זה ששני בני הזוג לוקחים אחריות ועוזרים אחד לשני.

 

אם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהריון הוא מצב רפואי של האישה. כמו בכל מצב רפואי אחר, בזוגיות טובה הבעל גם הוא יתגייס לעזרה ובהחלט יפול עליו עול. בהחלט מצופה ממנו להשתתף. אך כמו בכל מצב רפואי אחר, אין לבן הזוג רשות לגלות להוריו או לכל אדם אחר ללא הסכמת אשתו.

 

כן מסכימה שאם הוא באמת צריך מישהו להתייעץ/לשתף, שעליה - כמו כל חולה שבן זוגו נזקק לכך - להתחשב. אך זה לא מוכרח להיות דווקא הוריו... מה אם היא לא מרגישה קרוב ונח איתם והיא זקוקה לפרטיות מולם, הגיוני שיספר להם מה קורה בגוף שלה?

 

יש הבדל בין התחשבות בבעל ולדאוג שיהיה לו עם מי לפרוק קשיים, לבין סימטריה בין הוריו להוריה שתחייב אותה להסכים לספר להם רק בגלל שהיא מספרת להוריה...

הוא לא צריךבתאל1
לספר מה קורה בגוף שלה...
לספר שהיא בהריון זה לא לחשוף תיק רפואי.
מה תגידי כשהבטן תצא? שכל העולם עכשיו יודע את התיק הרפואי שלה?
כן, זה בדיוק מה שאני אגידאמא של בנותי

יש הרבה מצבים רפואיים שכל מי שעיניים בראשו יכול לראות, זה ממש לא היחיד...

וגם לספר רק שיש מצב רפואי אחר - זה לחשוף תיק רפואי באותה המידה

 

בשניהם אני מסכימה שיכול להיות פוגע לא לספר בשלב שבו כולם כבר רואים, אבל כן - זה לחלוטין מצב רפואי שבאיזשהו שלב רואים, כמו הרבה אחרים

אני ממש מבינה אותך.יעל מהדרום
לק"י

יחד עם זאת מניחה שלו לבעלי היה צורך נפשי רציני לשתף, לא הייתי מתנגדת.
אלא אם כן, הוא היה רוצה לשתף מישהו שהיה חודר לי לפרטיות, ומעבר לזה שהריון זה פרטי של בני הזוג, מדובר בגוף שלי.
ואז כנראה שלא הייתי מסכימה.
כיוונת לדעתי בדיוקשירה_11


נזכרתי עכשיו במשהו משעשעלפניו ברננה!
בהריון האחרון סיפרתי לדודה שלי לפני אמא
הייתה לי תוצאה מאוד חריגה בבדיקות דם והיא אחות..
אז שלחתי לה את התוצאות וכתבתי שאמא עוד לא יודעת על הבטא 😅
ולאמא שלי אמרתי ביום של הדופק.
היה לי יום זוועה בעבודה והתקשרתי לפרוק אצלה.
ואז אמרתי לה בשיא העצבים אבל לא הכל שחור, ראיתי היום דופק. ולקח לה כמה פעמים להבין מה אני אומרת מרוב שזה היה לא קשור למצב רוח שלי, ואז היא אמרה שזה מסביר את היום שעבר עלי 😅 ושאלה אם אפשר לומר לאבא.
בגלל שלא סיפרתי לה בכוונה התלבטתי, ובסוף שלושה ימים אחר כך כבר אמרתי לו פנים אל פנים.
ולהורים של בעלי אמרנו אולי שבוע אחר כך וחמותי כזה "ידעתי. ראיתי עלייך בפסח." יופי. תודה 😕. הייתי אז שבוע חמש בקושי ידעתי שאני בהריון בעצמי.. @באר מריםזה משהו לא לעשות בתור חמות!
היא באמת מהממת. אבל זה היה ממש לא נחמד ולא נתן לי כלום לשמוע את זה ממנה. 🤦🏼‍♀️
אכן..באר מרים
יש לי גיסה כזאת שתמיד "יודעת" מראש שאני בהריון (גם כשאני בכלל לא..) - כבר הפסקתי להתייחס..
והיא לא למדה לקח שאת לא כל החיים בהריון?! יעל מהדרום
וואי זאת התגובה הכי מעצבן לקבל^כיסופים^
כשאת מבשרת על ההריון חחחח
נדיר שלא אומרים לי את זה
אצלי זה אחיות שלי..מיקי מאוס
אבל אין להם את הבושה לשאול בפרצוף🙄
אז כן יצא מצב שידעו לפני אמא שלי כי אני לא משקרת...
שבוע שעבר שכנה שאלה אותי..באר מרים

אבל בצורה מנומסת ולא פוגעת..
יש לי גם גיסה כזאתרק טוב!
והיא גם עוקבת אם אני עושה דברים שלא עושים בהריון...
היינו אצלנו שבת אז שתיתי בכוונה יין ממש טיפה למרות שהאמנתי שהחודש הזה זה יקרה (3 ימים אחרי המקווה). אז היא אומרת טוב אם את שותה יין את לא בהריון...
ואחרי שסיפרנו אמרה אבל היית שבוע 5 ושתית יין... אמרתי לה אפילו אני לא ידעתי על ההריון וידעתי ממש מוקדם..

מזל שיש לנו קשרים טובים, אז אני יודעת לקחת את האמירות האלה כבדיחה וכשהיא אומרת ידעתי, להגיד שזה לא חכמה לדעת כשאת חושדת תמיד...
גם לי יש גיסה שעוקבת אחרי.. אולי יש לנוהשם בשימוש כבר
אותה גיסה? 🤣
גם גיסתישירה_11

נורא ואיום,

אולי באמת יש לנו אותה גיסה

אז אני בכוונה שתיתי בפורים מלא מלא אלכוהולנטועה
ולמרות זאת גיסתי כל הזמן הושיבה אותי וביקשה שאני לא אעזור, וכשניסיתי להתעקש היא אמרה: "שבי שבי, *אני* לא בהריון..."ותוך כדי מבט רומז על הבטן שלי 🙄
שלא לדבר על הסבתא שלו שהכריזה שאני בהריון עוד לפני שידענו
או על חמי וחמותי ששאלו כל אחד מהם בנפרד בשתי הזדמנויות שונות אם אני בהריון כי "מדברים במשפחה" (לא הרגשתי טוב, אז לא רקדתי בחתונה של אחת הבנות דודות ובד"כ אני ממש מהמשתוללות) טוב שלא אמרו שהשמנתי.
בסוף כשאבא שלו שאל, זה מה שגרם לנו לספר שאני בהריון, הרבה לפני שרצינו... ברור שידעתם, פשוט מבחינתכם מרגע אחרי החתונה אני בהריון תמידית, והפעם אחרי כמעט תשעה חודשים של נישואין, מבטים, אמירות ושאלות - גם צדקתם.
וואווו, לא רוצה להגיד מה אני חושבתשירה_11

טקט הם מכירים?

 

חחח את מזכירה לי

שערב שבת לבשתי חצאית שהיא משמינה טיפה, עושה כזה נפח בבטן (חצאית פליסה בלי גסקה)

ואני אוחרי אוכל מתנפחת כאילו חודש חמישי לא מגזימה,

בקיצור כנראה יצאה לי בטן רצינית מהדגים,

חמותי שאלה את בעלי אם אפשר כבר להגיד מזל טוב...

וגיסתי עשתה לי ראיון שב"כ

אני עד עכשיו מזכירה לה את זה וכועסת על זה מאוד

ולא מהססת להגיד לה מה אני חושבת על זה1,

רק מלהיזכר בזה באלי לבכות,

 

אה ואיך שכחתי פרט קטנטן ממש ממש 

היא הייתה בהריון בחודש רביעי ואומרת לי שהיא לא,

כי אמרתי לה אם כבר יש פה מישי בהריון זו את (ואני טיפוס שאם לא אומרים לי אני משחקת אותה לא יודעת...)

סורי על הנצלוש הייתי חייבת לשתף

ואי מגעילללפרח לשימוח🌷
אוף איזה נורא..אמא לאוצר❤
אנשים לא יודעים מה זה טקט...
חיבוק גדול לך אהובה!❤❤
הלוואי שבקרוב!
איכככככככנפש חיה.
חח כן כןשירה_11

ובעלי נדהם ושאל את חמותי על מה מזל טוב,

פאדיחות שלה עצבני

בעעעעע אמאל'ה איזה חמות פדחנית 🤭נפש חיה.
אוי😒😒😒השם בשימוש כבר
❤️❤️❤️
יוואוו איזה סיפור נטועהאחרונה
ואיזה חוסר רגישות, אוףף
יואו עצוב לשמועלפניו ברננה!
סיוט לחיות בתוך מקום כזה
אופס🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

זה כמו האלה שאומרים שהם ידעו מהדייט הראשון שהם רוצים להתחתן. בפועל מן הסתם שיש כאלו שחשבו ככה בדייט הראשון ולא התחתנו.
ככה גם עם זה שהיא ראתה כבר בפסח. לא יודעת מה היא ראתה, אבל אם בטנונת- זה יכול להיות כי סתם השמנת/ את במחזור וכו', ואם עייפות- אז זה קורה גם בלי הריון. כנ"ל בחילות ושות'.

לי חברה אמרה שהיא שמה לב לפי העיניים, שיש שינוי. אבל היא בנאדם עם טקט ולא שואלת. רק אחרי שאמרתי לה היא אמרה לי את זה.
היא אמרה לפי היחס שלי לבטן 😅לפניו ברננה!
ושהרגשתי גרוע
וואי ממש לא לעשות בתור חמות.אמא לאוצר❤

היתה לי סיטואציה דומה עם חמותי, וזאת תגובה מאד לא נעימה.
כאילו מה זה משנה לי אם ידעת? מה מועיל לי לדעת את זה??
למה זאת התגובה ולא שמחה והתרגשות וכו...

רושמת לי בגדול!!!באר מרים

לא שנראה לי שהייתי עושה את זה גם ככה..
היא גם שמחה וגם התרגשה וגם אמרה ידעתי..לפניו ברננה!
איזה מבאס שאצלך לא התלהבה..
באמת זה כ"כ מעצבן? נראה לי שאמרו לי כך בעברוזאת הברכה
והתחושה שלי היתה שניסו להביע שייכות ותשומת לב
אני חושבת שזה גם תלוי באיזה צורה זה נעשהאמא לאוצר❤
אצלינו באנו להגיד להם ביחד כזה, ולפני שהספקנו לפתוח את הפה היא כבר אמרה- אני יודעת אני יודעת, ניחשתי כבר מזמן, אתם לא צריכים לספר...
וזהו. שום מזל טוב, שום בשעה טובה, שום חיבוק או התרגשות, שום התעניינות בשלומי ובאיך אני מרגישה....
רק שאלה איזה שבוע אני ומתי צריכה ללדת כדי לספק את סקרנותה וזהו. האמת שנפגעתי...
בכללי אני קצת מרגישה איתה כלי להבאת נכדים🙄
גם כשבאו לבקר אותי אחרי הלידה לא התייחסה אלי בכלל, לא שאלה בהרגשתי ולא התעניינה איך עברה הלידה. בקושי קיבלתי חיבוק כשהגיעה. ישר אמרה משו בסגנון של "תביאי לסבתא את הנכדה שלה" וזהו. החזיקה את הבת שלי בקנאיות לאורך כל הביקור והתלהבה ממנה , גם כשהייתה מאד לא מרוצה ורצתה אותי(בואו, תינוקת בת כמה שעות...) הייתי דיי אובייקט בסיפור.
מזל שחמי התעניין בי בלידה וכו😅 סתם, האמת שאין כמוהו..
ותמיד שואלת אותנו מתי הנכדה שלה באה לבקר...לא מתי אנחנו...קיצור. זה דבר לא נעים בפני עצמו אבל ברור שזה גם תלוי איך בדיוק אומרים את זה ומה עוד הרקע....
יוואוווו מחרידהההשירה_11

מזה???

זה כל כך פוגעעע

ניסית לאמר מילה בנידון? משו?

את נשמעת כלה מהמממתתת 

ובכלל אישה מדהימה 

איך אפשר להתעלם מימך ככה?

אני בטוח הייתי אומרת לה משו או משויים 

 

אצלי תמיד יש כאלה שאומריםאביול
זה לט נעים, אבל לא כזה נורא...
תראי מה הגבתי לוזאת הברכהאמא לאוצר❤
את צודקת שבסיטואציות מסויימות זה מסתכם בלא נעים אבל לא נורא, אבל זה ממש תלוי איך זה נעשה....
סקר: מתי סיפרתן לאמא על ההריון? | ערוץ 7
אהה כן, זה באמת לא נשמע טובאביול
🤣🤣🤣 מתה על אלו שיודעים לפנישחרית*
גם חמותי עשתה לי את זה בכמה הריונות.. סיפרנו לה באיזה שבוע 7 או 8 ואמרה- אבל את יודעת שכבר יש לך בטן. 🤣🤣🤣🤣
בגלל שאני איתה בקשר כל כך טוב זה לא הזיז לי בכלל ורק שיעשע אותי.

לעומת זאת, גיסה אחרת שסיפרנו לה בשבוע 12 על ההריון, אמרה לי- כן, כבר לפני חודש כשפגשתי אותך ידעתי. אמרתי לה- לפני חודש יש מצב שבקושי אני ידעתי😅
גם חמותי בהריון הראשוןיערת דבש

הגיבה ככה

שהם ראו עלי שאני לא שטוחה כמו תמיד

נו באמת

זה היה בטנונת קטנה שצצה אחרי החתונה וזה היה בזמן שאי אפשר היה לדעת עדין על ההריון 

נו באמתחושב

זה הרגיז ולא התאים בכלל

שכלה טריה תשמע את זה מחמותה (הייתי בקושי חודשיים אחרי החתונה)

אבל לא עשיתי מזה עסק

כי חמותי באמת אישה טובה אבל היא לא תמיד יודעת מה נכון לומר..

לרגע חשבתי שגם חמותך בהריון ראשוןפה לקצת
ולא הבנתי איך זה הגיוני 😅
סיפרנו להורים שלי ולחמי וחמותי באותו יום,שלומית.

לי זה היה נראה יותר מכובד כי זה נכד במידה שווה...

סוף שבוע 13 (אמא שלי ניחשה לפני...)

בשני ההריונות שליכמהה ליותר

סיפרתי קודם רק לאמא שלי ולא לאבא שלי.

לאמא שלי סיפרתי מייד כשגיליתי, ולאבא שלי סיפרתי מתי שסיפרתי לחמי וחמותי - בחודש שלישי.

 

לא רואה בזה בכלל בעיה

מרגישה חריגה פה.ככה אני
בהריון ראשון ספרנו מייד. ממש כשהיתה בדיקת דם חיובית

בכל ההריונות אחכ סיפרנו לא לפני שבוע 12
משו בסגנון 12-14
וקודם להורים שלי
אחרי כמה ימים להורים שלו

ואני בקשר מעולה עם אמא שלי.
פשוט הריון בתחילתו מרגיש לי משו מאד פרטי
לי אין אמא, אבל חוץ מבהריון הראשון ששיתפתי אתיעל מהדרום
לק"י

אחותי מוקדם.
בשאר ההריונות שתפנו את שני הצדדים יחד בערך, בחודשים שלישי- רביעי.

לא יודעת אם היתה לי אמא אם הייתי משתפת אותה לפני. אבל אולי....
עונהסמיילי12
היריון ראשון- התקשרתי לאמא ישר כשראיתי 2 פסים. אחי היה לידה אז שיתפנו אותו גם (אחי ואני בקשר מאד מאד קרוב).
לאבא סיפרנו אחכ. אוהבת אותו והכל אבל לפעמים נפלטים לו סודות😅
להורים של בעלי אחכ. לא זוכרת מתי. בטח אחרי סקירה או שקיפות.

היריון שני- 4 ימים בערך אחרי בדיקה חיובית סיפרתי לאחי ואז לאמא שלי. שוב אבא שלי ידע אחכ. כנל חמי וחמותי.

היריון שלישי- סיפרתי לאחי מיד כשהיו 2 קווים😅 אפילו בעלי ידע אחריו חחחח ככ הייתי בהלם והייתי חייבת להתקשר למישהו ובעלי היה בשיעור.
לאמא סיפרתי אחרי כמה שבועות, לפני בדיקת דופק.
אחכ היא סיפרה לי ששיתפה את אבא. לא כעסתי או משהו כי באמת הוא הפתיע אותנו ולא נפלט לו😅 חוץ מפעם אחת שאחותי קנתה לילדים שלי בגדים, 2 חולצות, אז הוא שאל אותה לצה לא קנתה עוד אחתמזל שגיסתי היתה איתי בהיריון במקביל אז הוא יכל להשליך על זה חחחחחח אוהבת אותו

חמי והמשפחה של בעלי ידעו בערך בשבוע 13 כי חמותי נפטרה אז לא נכנסתי לבית קברות וכולם קלטו עלי בערך🤷‍♀️

בכללי לבעלי ממש לא קריטי אם לספר כמה לספר.
להורים תמיד ישר אחרי בדיקת הדםאן אליוט
לחמי וחמותי בראשונים אחרי הדופק, בשלישי לא זוכרת, אבל עכשיו, הריון מטיפולים, אחרי בדיקת הדם.
נראה לי מוזר לספר לאמא בלי אבא, אבל הם לא מהאנשים שמספרים, אז אולי בגלל זה ברור לי שמספרים לשניהם. גם שניהם ידעו מהטיפולים, אז בכלל נראה לי מוזר לשמח רק אחד מהם.
להורים שלי סיפרתי ישר שעשיתי בדיקהמחכה להריון

להורים של בעלי בערך שבועיים אחרי

בשבוע 6-7

שהתראנו איתם פנים מול פנים

תודה לכולן!!נטועה
בסוף סיפרנו לשני זוגות ההורים אתמול, למרות שחשבנו לחכות קצת... תסמיני ההריון הגיעו מוקדם משחשבתי, והעדפנו שידעו מאשר שיחשבו שאני סמרטוט רצפה סתם ככה 😅
יופי שירה_11

איזה כיף לספר דבר כזה 

ביום של הבדיקה החיוביתאנונימית099
הייתי עם דימומים חזקים ורציתי תמיכה, מרוב שהיא התרגשה לא הספקתי להגיד לה על הדימומים
אני אומרת-חיים של
לספר ברגע שיודעים.
למה להסתיר?
זה ההורים שלנו.
מי ישמח יותר מהם? ולמי מגיע לשמוח יותר מהם?
כי לפעמים רוצים לחכות קצת לעכל ולראות שבאמת הכלפה לקצת
בסדר

אם ההריון יפול מוקדם לא בטוח שכל אחת תרצה שחמותה תדע.
לי הייתה הפלה בשבוע 9 ואני מודה לה' שבעלי בחר לא לספר להורים שלו למרות שאני סיפרתי לשלי (כל אחד מספר להורים שלו מתי שמחליט).
עד היום חמותי לא יודעת על ההפלה ואין לי עניין שתדע.
ילד קשה (בן שנתיים)באתי מפעם

אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.

הילד שלי החמוד, המתוק, המצחיק פשוט מתיש לי את הנשמה.

אני מרגישה שהוא סוחט אותי פיזית ורגשית.

אין לי כוחות.

יש עוד ילדים מעליו בבית, הוא משתלט על הכל. אני מוציאה אותו מהמעון בשלוש, הילדים בבית מ1. והיום לפני שיצאתי להביא אותו מהמעון אני מחשבת לעצמי בראש, אוקי, יש לי עכשיו 4 וחצי שעות שאין לי חיים. זו התחושה.

איך שהוא נכנס הביתה הוא רק צורח, כל דבר שבא לו זה רק על ידי צרחות, צרחות, השתוללות, עצבים. בא לו דברים מאוד ספציפיים ואני לא תמיד מרשה ואז זה בכיות שעה. או שאני מביאה לא בדיוק כמו שרצה (אבטיח קוביות ולא משולשים, מים בבקבוק הזה ולא הזה). אני משתדלת שלא יהיה רעב אבל לא תמיד הוא מוכן לאכול אוכל ובא לו רק נשנושים.

ניסיתי לחשוב איזה רגש יש לי כלפיו וזה פשוט זהירות ופחד מהפיצוץ הבא. אני כל הזמן מרצה אותו שלא יבכה וישגע אותי.

הילדים אוהבים אותו מאוד כי הוא חמוד ממש, יש לו קטעים מתוקים שהוא מנסה לדבר, לרקוד, לשיר, הוא חתיך הורס אבל הורס לי את הנשמה. מה כואב לי? שאני קולטת שאני בלחץ ממנו אז צורחת על הילדים האחרים על כל דבר קטן.

כי א י ן לי יכולת להכיל עוד בכיות ועוד שיגועים, מה שיש לי ממנו זה מעל ומעבר.

חשוב לי לציין שמאז שהוא נולד הוא רגיש ובכיין, נסיעות איתו היו סיוט לא מהעולם הזה, קשה לי מאוד להרדים אותו מגיל קטן, יד תקופות יותר טובות ויש פחות. עכשיו ספציפית הוא עושה לי את המוות. יש לציין שלי הוא הכי בוכה ומשגע אותי, לבעלי הרבה פחות אבל עדיין. המטפלת אומרת שהוא ממש סבבה וזורם, היא אוהבת אותו מאוד והוא שמח לבוא אליה אבל מרגע שהוא מתעורר בבוקר הוא דורש ממני דברים בצרחות.

עכשיו שמתי אותו לישון במיטה הוא שעה שלימה צרחחחח את נשמתו, החלטתי שאני לא מוותרת, כל שנייה בא לו משהו אחר- להיות במיטה של אחיו, לשתות שוקו, להחזיק שמיכה, לצאת...

אחים שלו גם כבר לא מסוגלים לשמוע צרחות. אני לצערי הרבה פעמים מביאה לו דברים שלא הייתי רוצה כי לא בריא/ מלכלך אבל נכנעת כי אני לא מסוגלת.

לפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה כמעט להנות מהחמידןת שלו, זה עצוב מאוד, כי זה גיל מהמם.

תודה למי שקראה את הפריקה הארוכה הזאת.

אשמח לעידודים/ הזדהות / תובנות.

❤️

ועוד משהו חשוב! האיש במילואים והכל עליי 😭

יקירה המשפט האחרון שלך צריך להיות הראשון!❤️Doughnut

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

תודה!באתי מפעם
גם כשבעלי היה בבית הוא הוציא לי את הנשמה, אבל עכשיו אני ממש לבד בזה, אז קשוח לי. תודה רבה על ההתייחסות 
נשמע ממש קשוח!מתואמת

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

מסכימהאיזמרגד1

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

וואי נשמע ממש קשוחכורסא ירוקה.

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

אני לא רציתי לכתוב ישירות🙈מתואמת

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

על מה זה מדבר? ילדים לא תקשורתיים?באתי מפעם
זה פרוזה, ספר חרדי, נקי לגמריכורסא ירוקה.
על אמא שחווה קושי עם אחד הילדים, נותן טיפה גם זווית ראיה כביכול של הילד אבל לי בקריאה היה משמעותי באמת לראות את התחושות של האמא והמסע שהיא עוברת מ"האם אני מדמיינת והכל בסדר?" דרך "משהו לא בסדר אבל אם אני רק אלמד להתנהל איתו זה ישתנה" (כמו שאמרת שאצל בעלך והמטפלת זה שונה) ועד המסר של הספר - יש לילד קושי אמיתי והוא לא קשור אלייך/לא באשמתך/לא בהכרח יפתר אם רק xyz.

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.


יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

יש לבית להורות מקרבת וובינריפ חינמיים על התפרצויותהשקט הזה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.


כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

וואי וואי ממש מזדהה, ואולי באתי לנחם (רק אולי...)ממתקית

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

 

ממש מזדההזריחה123אחרונה

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

עוד שאלה- מטפלת לוקחת על אוגוסט? בבקשה תענו..אנונימית בהו"ל
לא הצלחתי להבין מה הכלל בזה..
בדרך כלל זה תלוי במה שסוכם מראש.לפניו ברננה!
מקובל שכן מבקשים תשלום, לפחות חלקי.
אני מכירה שכן, התשלום החודשי הוא לכל השנהדיאן ד.

כולל חופשים

תלוי מה הסיכום מולההשם שלי
ממה שאני מכירה, בדרך כלל מטפלת שעובדת עד תחילת אוגוסט, כמו מעון, לוקחת תשלום מלא על אוגוסט.

בדרך כלל כןבוקר אור
כן אם היא עובדת אבל ביוליהלוואייי

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים


מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10


ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה


הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

כןמתיכון ועד מעון

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

רוב מי שעובדת באוגוסט כמה ימיםהשקט הזה
גובה תשלום מלא על החודש.

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

תודה רבה שעניתן❤️🩷🧡💛💚אנונימית בהו"לאחרונה
מכירות רב שיתיר לטבולנעמי28

עם נזם?

לא יודעת איך ואם אפשר להוריד רפואית

יש סיכוי כזה?

אני מכירה פסיקה שמותר עם עגיל קבוערק רגע קט

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

מכירה שם של רב שמתיר?נעמי28
לא זוכרת ספציפיתרק רגע קט

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

תודה רבה!נעמי28אחרונה
לי רב התיר עם עגיל רפואיאנייי חדשה
בתוך ה30 יום מהרגע שעשיתי את העגיל (חור שני ושלישי)
🙏🏼תודהנעמי28
בטחעל הנס

זה מותר לכתחילה

אמממ על בסיס מה אתשלומית.

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

אני בלניתעל הנס
עבר עריכה על ידי על הנס בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 21:30

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

תודה מעניין!נעמי28
מכירה מישהי שטובלת עם נזם בהיתראורי8
לא יודעת.לומר,שם של רב. היא התחתנה לא ממ והמדריכת כלות אמרה לה שמותר. ן  היא לא מורידה את הנזם בכלל. כשהיה לי עגיל חדש,שלא הצלחתי להוריד הבלנית אמרה לי לטבול איתו. 
אני מכירה שמותר כי זה מיעוט הגוף ואת רוצה שהואהשקט הזה

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה


 

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

 

 

 

 

תודה רבה!נעמי28
כעס גדול על הבעלהתמודדות עם כעס

שלא מצליחה להחזיק.


טעויות שהוא עשה מאחורי הגב שלי וחלק לא

בידיעה שאני לא תומכת

ונצטרך לשלם את המחיר למשך זמן

מכלכלי ועד תחומים נוספים שאני לא רוצה להרחיב.

פשוט מרגישה כעס אדיר בפנים שמתפוצץ

ומוציאה את זה עליו לפעמים.


טעויות גדולות ומשמעותיות לא כאלה שאפשר להחליק

ואני משלמת ועוד אשלם מחיר על זה

אני במחשבה שאת לא צריכה להחזיק אבל גם לא להתפוצץהמקורית

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אני מדברתהתמודדות עם כעס

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

מפרטתהתמודדות עם כעס

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

למה הסליחה שלו לא נחשבת בשבילך?מתואמת

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

כי אני לא סומכת עליו שהואהתמודדות עם כעס

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אם זה חוזר על עצמו דווקא בעניני כסף -אונמר

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

 

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

 

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

תנסי לחשוב מה כן יעזור לך.אונמר

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

 

אז מה הוא עשה כל הזמן הזה שהוא אומר בעבודה?המקורית

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

הוא עצמאיהתמודדות עם כעס

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

זה יעזור בהחלטהמקורית

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?


את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

ביזבז את הזמן והכסףהתמודדות עם כעס

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

ביםן בני זוג לא אמורההמקורית

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

תודה כןהתמודדות עם כעס

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

זה בסדר גם לא למהר לעשות את זההמקורית

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

יכול להיות שחלק מתהליך הריפויאמאשוני

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.


חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.


אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

יכול להיות שיש לו דיכאון, או משהו כזה?מתואמת
יכול להיות שלא מתאים לו להיות עצמאי?זיקוקיםאחרונה

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

אני חושבתפילה
שקודם כל את צריכה להסתכל למציאות בעיניים. לראות את בעלך איך שהוא באמת ולא איך שחשבת. ואחר כך להחליט מה עושים בהמשך. 
הוא לקח על זה אחריות?תהילנה

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

הריון מלארי חלקיכמהה ליותר

לפני בערך 3 שבועות עברתי גרידה בשבוע 13, אחרי שהתגלה שהעובר הפסיק את הדופק.
כבר בבית החולים היה חשד למולה חלקית, ולכן המליצו לי להתחיל מיד מעקב בטא שבועי. 
הבטא כרגע יורדת ממש יפה, והיום יצא בטא 21.


בינתיים חזרו גם תוצאות הפתולוגיה, ובאמת מדובר בהריון מולה חלקית.
יש לי תור במרפאת הנשים בבית החולים ביום חמישי, אבל עד אז ניסיתי להבין מה מקובל כיום מבחינת משך ההמתנה לפני שמנסים שוב להיכנס להריון. 
ראיתי שבעבר ההמלצות היו מאוד מחמירות והיה צריך למנוע הרבה זמן אחרי שהבטא התאפסה, ויש מקומות שכתוב שכיום הגישה יותר מקילה, ואפשר לחכות רק כמה חודשים.

רציתי לשאול:
האם יש כאן מישהי שעברה לאחרונה מולה חלקית ויכולה לשתף כמה זמן המליצו לה לחכות אחרי שהבטא התאפסה לפני שניסתה שוב להיכנס להריון?
האם העובדה שהבטא כבר ירדה ל־21  זה מוריד את הסיכון להתפתחות מחלה טרופובלסטית ממאירה?
מכירות מיקרים שגם אחרי בטא כזאת נמוכה התפתחה מחלה טרופובלסטית?
 

תודה רבה לכל מי שתשתף מניסיונה! 

לאחותי היה לא מזמןפרח חדש
והרופאה הנחתה אותה שצריך 3 פעמים בטא מאופסת במשך 3 שבועות רצופים ואז קיבלה אור ירוק לעוד הריון. זה לקח לה בערך חודשיים להתאפס לגמרי לגמרי
אז זה אומר בערך 3 חודשיםכמהה ליותר

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

אני עברתי מולארי מלא לפני 9 שנים אם עוזרהמקורית

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

בטח שיש לי עם מי להתייעץכמהה ליותר
עבר עריכה על ידי כמהה ליותר בתאריך כ"ב בתמוז תשפ"ו 0:38

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

בעז"ה♥️המקוריתאחרונה
עוד שאלהכמהה ליותר

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אני מנעתי עם גלולות משולבותהמקורית
עוד בעניין אטופיק דרמטיטיסמתואמת

בהמלצתה של @אמהלה התחלתי לקלח את הקטנה בסבון של לה רושה. (האמת שאחרי הקנייה קצת התחרטתי, כי זה יקר, והרי עוד לא קיבלנו אישור מרופא עור שזה אכן אטופיק... אבל מכיוון שכבר קניתי אז כן השתמשנו)

בכל אופן, כרגע (בין אם בזכות הסבון ובין אם לא) נראה שלפחות הנגעים בידיים חלפו לה - כבר אין תחושה מחוספסת כשמעבירים את האצבע על הזרועות שלה. (ברגליים עדיין יש, וגם הנגע הגדול, שדומה לשפשוף ולא עקיצה, התפשט לעוד כמה נגעים כאלה, פחות או יותר)

יש לנו תור לרופא עור בעוד כשבועיים. השאלה - האם הוא יצליח לזהות במה מדובר במצב הנוכחי, כשכבר אין עדות בידיים לשינוי כלשהו?

אולי עדיף להפסיק בינתיים להשתמש בסבון הזה?

נראה לי חבל להפסיק אם זה עוזרהשם שלי

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

את הנגעים דמויי העקיצות לא ממש היה אפשר לצלםמתואמת

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

לא בטוח שהוא לא יזהה, כי יש רמות באטופיק.נפש חיה.
אם הבנתי נכון, זה לא שעכשיו הכל חלק ולא היה מעולם.

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

תודה! רופא עור יכול לזהות גם משהו לא עד הסוף ברור?מתואמת
אני חושבת שאם הוא ספץ אז כן , שלא ינפנף אותך...נפש חיה.

 

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.


 

 

זהו, שאני לא בטוחה שהוא ספץ...מתואמתאחרונה

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

שוב תחילת הריון ושוב מוצאת את עצמי כאןעוד הפעם כאן

איכשהוא תמיד  מתמכרת לפורום הזה בהריונות ולא סתם

תוך רגע מגיעה להרגשה שאני מיואשת מתוסכלת מרגישה על קצה החיים.


קשההההה לי אבאאאאא קשהההההה

הריון רביעי מרגישה זוועה לא יודעת מה לעשות עם עצמי

מי אתם הנשים שממשיכות לעבוד? איך אתן עושות את זה? הקצב שלי הןאט בעשירית לשעה

עצמאית לא מצליחה לעשות כלוםםםםם

הבחילות האלה זה פשוט נורא החולשה הזאת

אהההההההההה יש לי שלושה ילדים שגם צריכים את אמא שלהם מה אני עושה?

בא לי להעלם לחזור ללידה


ועוד חודש בעלי בצבא

😭

אני גם כמוךהשם גדולל

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

זה ממש מנחם לדעת שאני נורמליתעוד הפעם כאן

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

אין מה להתלבטשאלות חדשות.

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

הרגעת תודהעוד הפעם כאן
אני הייתי כמוך אם לא יותר גרועשירה_11אחרונה
והבונגסטה החזירה לי קצת חיים את חייבת חייבת לנסות
מזדהה כל כךאםאני

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

 

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

 

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

 

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

 

(אומרת הכל גם לעצמי)

 

ומזל טוב 😊

 

 

העלת לי דמעותעוד הפעם כאן

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓


ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

האמת?ממתקית

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

מנסה האמתעוד הפעם כאן
בתור עצמאית יותר קשוח פשוט לומר לא כל היום ללקוחות
האמת נכון, מהצד של הלקוחהממתקית

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

מפגשי אחים בלי גיסותאנונימית בהו"ל

המשפחה של בעלי לא בקשר בכלל בכלל במהלך השנה

ואין לגיסות שלי שום רצון לקשר עם הנשים של האחים שלהן

הן יוזמות מפגשים נטו עם האחים והגיסות בחיים לא מוזמנות לשום מפגש!!!!!

וואלה זה מעצבן ברמות

ובעלי עוצראת כל החיים לא משנה מה קורה ונוסע למפגשים

מה אתן חושבות על זה?

אצלינו פעם עשו את זהחדשה כאן :)
גיסתי ממש נעלבה, והחליטו שזה לא לענין ואין כזה דבר, או שעושים זוגי או כלום...
הן רווקות או נשואות?רוני 1234
נשואות!!אנונימית בהו"ל

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

וגם הבעלים שלהם לא מוזמנים??רקאני

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

אני לא רואה רע במפגש רק של האחיםיעל מהדרום

לק"י


ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).


בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

אצלנו יש הרבהעוד מעט פסח

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.


מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בעיני לגיטימי לפעמים לעשות את זה אבלנחת-רוח

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה


גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן


פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא


במקרה שתארת זה באמת לא נעים

האמת סיטואציה מעליבהאורוש3
יפה לך שהחלקת
נעלבתי מאוד בזמנו..נחת-רוח
אבל כבר עברו שנים 
האמת שבעיניי עם עצם הענייןשלומית.

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

לגיטימי מאד בעיני.ניק חדש2

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

למה לא בעצם? זה האחים שלו בסוף לא?המקורית

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב


גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

הגיוני.מוריה
לפעמים רוצים לעשות מפגש ולדבר רק האחים. בלי הבני זוג.

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

אם זה ברמת תדירות שאת אומרתSeven

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

האמתאפונה

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.


 

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

תלוי במינוןמתיכון ועד מעון
אם יש גם מפגשים של אחים וגם מפגשים משותפים זה ממש סבבה אבל אם יש רק מפגשים של אחים, בעיני זה מעליב
אנחנו גם עושים מדי פעם מפגשיםענבלית

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

לא לגיטימי בכללללדיאן ד.

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

 

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

 

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

זה לא ממקום תמים...אנונימית בהו"ל

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת

חיבוק! הייתי ממש ממש נפגעתדיאן ד.אחרונה
מה הכוונה בלי גיסות? הגיסים כן מוזמנים?דריה פלג
אם כן זה באמת מוזר

אולי יעניין אותך