איזה כיף לך שלא הרגשת אף פעם מה זה הטעם של הגלות..

לא חשבתי שקיימים אנשים שמרגישים ככה. ואוו. חשבתי שכולנו בגלות עמוק עמוק והיא מורגשת בכ"כ הרבה אופנים

לא יודעת אם זה ישמח אותך או יעצבן אותך שכתבתי ככה

אבל זה קפץ לי

ואולי 

אולי

תכווני להרגיש בזה טעם של גלות והשתתפות בצער השכינה וצער עמ"י

זה גם יוסיף לך משמעות לענין וגם יחבר אותך לעמ"י ולצער הכלל.

שהפסיקה האשכנזית מחמירה יותר אבל זה ממש לא משהו חדש של המאה מאתיים שנים אחרונות, זה קדום הרבה יותר -מסוף תקופת הראשונים ומטה.
לעצם העניין דווקא הפסיקה החרדית נותנת הרבה יותר משמעות ומשקל להיררכיה.
לכל פוסק יש את החשיבות שלו ללא קשר לכמות החולקים עליו, למעט במקרה שהוא דעת יחיד וזאת בניגוד לפסיקה הספרדית שנותנת הרבה יותר משקל למניין הפוסקים.
(ואגב זו ממש לא הדרך של כל פוסקי ספרד אלא חידוש של מרן הרב עובדיה יוסף בדור האחרון).

לא כל מי שכתב ספר לאורך השנים זו סיבה לפסוק על פיו, יש סיבה שיש פוסקים שהתקבלו יותר ברוב הקהילות, או כי הם גדולים יותר או כיון שזה המהלך האלוקי של השתלשלות ההלכה.
במובן הזה הפסיקה החרדית דווקא ממשיכה את המסורת הרבה יותר מכל פסיקה אחרת ובפרט לגבי מה שכתבת על פסיקה ספרדית למול אשכנזית.

באופן כללי בציבור החרדי יש חלוקה ברורה בין הפסיקה האידיאלית והמקובלת, מה שנקרא "לכתחילה" לבין הצורך שמתעורר כשמגיע אדם פרטי במצב מורכב שאז יש הרבה יותר מקום להקל.
במילים אחרות יש את האידיאל ההלכתי ובמצבי קיצון אפשר להקל.
לא הופכים את מצבי הקיצון לאידיאל.

רק שבעיניי במובנים רבים מסורת הפסיקה המקובלת היא דווקא לא להכריע (זה לא משהו חדש בן זמננו, זה משהו שכבר קיים מסוף תקופת הראשונים בארצות אשכנז) אלא באמת לחשוש עד כמה שניתן לרוב הדעות, בפרט בעיניינים חמורים שגובלים באיסורי דאורייתא וכו'.

ונכון שלכל אורך הדורות היו חדשנים יותר או פחות אבל ככלל זאת המסורת שהתקבלה.

הגישה הזאת נובעת מתוך הבנה ותפיסה שאנחנו קטנים ביחס לגדולי הדורות של פעם וצריך ביסוס חזק ורציני כדי לחלוק עליהם.

ואם משהו מפריע לי בתרבות החדשנית זאת בדיוק הנקודה הזאת, שכל אחד מרגיש שיש לו כתפיים להתווכח עם הגאון מוילנא או עם ר' עקיבא אייגר.

אבל אם בנות יגגלו עליה יגלו שהיא כבר מזמן מדברת על זה להתיר מגע בין בני זוג בזמן 7 נקיים.

וסתם מוסיפה -לא לך אישית שאני חושבת שאם השם הוא זה שברא את הרומנטיקה והוא זה שטוען שלדוגמא לא כדאי לאכול מאותה צלחת כי זה מקרב אפשר לסמוך עליו.הוא ברא את החשק ויחד עם זה את הגדרות

הרומנטיקה נתן את ההרחקות האלו-כנראה באמת צריך אותם.

אולי לא הסברתי את עצמי קודם טוב

מהעבירה.

ריחוק פיזי כן אבל לא ריחוק נפשי

הרבנית אסתר טולאדנו המהממת

אני בטוחה שאין אף רב רציני שיסכים או יתמוך בדעות שלה ובפסיקות אם יש.

וכואב לי לומר את זה בחריפות, אבל יש גבולות בהלכה, וכדי להתיר צריך כתפיים רחבות ולא יחסי ציבור. אף פוסק 2000 לא התיר את מה שהיא חושבת להתיר, ועם כל הכבוד, אני לא חושבת שהיא בכלל בסקאלה שיכולה לערער על כל אותם גדולי עולם במשך דורות.

רק לנו בכלל לא קשה כשאני נידה?

אוף.

אבל את זה אשה לא תכתוב בפורום

בתחילת הנישואין יותר מתגעגעים

מטבע הדברים כשנשואים יותר זמן, יותר צריכים פרטיות אחד לשני וזה א פילו נצרך המרחק כביכול, לתת פרטיות אחד לשני , לא?

אין איזו נוסחה מדויקת לכל החיים ולכל אורך הזוגיות, זה משתנה בעקבות דברים שקורים בחיים - לא?

וזה ככה מהתחלה. האמת היא שהחיבור הפיזי לא תופס אצלינו יותר מידי מקום גם ככה.

ברור שיש וזה חשוב מאוד אבל לא מקום ענק.

תפתחו טיפה את הרגש

3 שנים זה לא הרבה זמן... אתם יחסית טריים (בעיניי )

תנסו להתלהב אחד מהשני, אולי יעזור? (להגיד דברים מצחיקים או תינוקיים אפילו..)

אם לא רלוונטי - זרקי לפח את דבריי... לא מכירה אותך ולא יודעת את מצבך לעומק  

אבל להפך ככל שהזמן עובר יותר מחוברים, ויותר אוהבים, ויותר רגילים אחד לשני, שתמיד שאסורים יותר קשה מפעמים קודמות

(זה תמיד הבדיחה שלנו שכל פעם "ממש ממש קשה הפעם יותר מפעם קודמת")

בקיצור אני חושבת שזאת עבודת הזוגיות ולא קשורה בזמן לבד

(אולי עם הזמן לומדים להתמודד עם זה וגם מבינים כמה זה חשוב וטוב לשמור על ההלכה..)

ודרך אגב, בעיני הצורך בפרטיות קיימת מהרגע הראשון, גם כשאסורים וגם שמותרים...

שיש לכם קשר בריא , שאתם מפתחים את החיים בהתאם למציאות ולא תלויים אחד בשני יותר מדי, שאתם עסוקים - עם עבודה/ילדים ולא כל היום סביב הזוגיות

זה מדהים מצד אחד שמתגעגעים אחד לשני, מצד שני יותר מדי געגוע מראה גם על עיסוק יתר בזוגיות - כאילו שאין עוד דברים בחיים חוץ מזה...

מסכימה איתי או שאמרתי משהו לא נכון? 

אבל לא יודעת, מעניין מה שאת אומרת. צריכה לחשוב על זה.

מה הכוונה זוגיות לא טובה?

עכשיו אני מתחילה לחשוב עלינו דברים רעים למרות שנראה לי שהזוגיות שלנו מעולה.

לא שאין לי קושי בכלל (לבעלי אין בכלל)

אבל קושי קטן שאפשר אפילו להתעלם ממנו.

אולי אתם מסוג האנשים הרגועים ואדישים שהכל הולך בקלות ובכיף בלי יותר מדי רגש או התלהבות?

(גם את וגם בעלך) 

וזה מה שגורם לקשר להיות רגוע ויציב, אבל גם קצת - משעמם ופחות מלהיב?

זה לא מעיד עליכם שאתם זוג לא טוב, מחזקת את מה ש"קופצת" כתבה

אם כי, קצת דגדג לי גם - כי בתקופות שהינו יותר זוג צעיר היה לי קשה כשהינו אסורים ועכשיו פחות, כי יותר עסוקה עם הילדים ועם החיים...........  אז דגדג לי שאולי באמת הקשר שלנו פחות חזק, לא יודעת... דברים משתנים בחיים ולא הכל באשמתנו...

באמת רגועים ןבאמת ב"ה קשר חזק ויציב אבל בלי התלהבויות מטורפות.

ואצלי דווקא עם היותר שנים הקשר יותר נבנה ויש יותר געגוע כך שמספר השנים לא אומר כלום.

הרגעת אותי

באמת היא טובה ב"ה. חשבתי שאולי זה סימן למשהו ח"ו שאנחנו לא מספיק טובים.

אני חושבת שמי שקשה לה בטירוף זה בעיה או בהדרכה לא נכונה או מקושי נפשי שיושב על דברים אחרים ושווה לטפל בזה.

אתם מעולים ולא הבנתי למה המליצו לכם פה  לפתח את הרגש על מנת לחוות קושי.

האידיאל הוא געגוע בלב בלי להתחרפן מיזה

זו דעתי.כן? וכנראה ברך השם אתם יודעים לתקשר בעוד שפות ולא רק בשפת המגע

תודה יקרה 

(והלוואי שאהיה ראויה לכך, כמו שכתבתי הקושי הוא קושי ומקווה להצליח וגם לי יש רגעי שבירה כמו כל אדם...)

ואת בטוח יודעת שגם את בעיניי, נכון?

בהחלט מאוד מאוד קשה ומתסכלת והדברים של @בארץ אהבתי בהחלט עוזרים ליישב קצת את הנפש.

האם זה אומר שמעכשיו בכל תקופת איסור אני ארגיש רוממות על הזכות להיות שותפה בתיקון שתוציא את כל הקושי? מסתבר שלא, עדיין יהיה קשה. לתקן זה קשה.

אבל להוסיף את העניין של הגלות והתיקון לקושי, מוסיף להתמודדות עוד ממד רוחני יותר מלבד הקושי הפיזי והנפשי במרחק וכן נותן קצת כח...

שתרבות הדיון כאן והאהבה בין נשות הפורום כזו חזקה ונפלאה,

וזה גורם גם לתוכן עצמו להתבהר ולהאיר את כל הצדדים.

ממש מרגישה כמו 70 פנים לתורה או כמו דיון מכבד בין רבנים,

וממש תיקון ל: "שלא נהגו כבוד זה בזה" ודווקא בל"ג בעומר ובימים הללו של ספירת העומר.

באמת שזה מדהים בעיניי!

את יודעת, אני קוראת אותך ויכולה ממש להבין אותך ואת המקום ממנו את כותבת,

ואפילו להזדהות איתו בחלק מהזמן בחיים שלי (במיוחד בזמנים שנאי בתוך הקושי עצמו או העומס והבילבול עצמו ואז אישית אני אהיה יותר במקום הזה, מאשר שלב שבו ב"ה יש מגמת עלייה וצמיחה מתוך הקושי שאז הדברים יכולים להיראות לי קצת אחרת...)

ואני חושבת שבהחלט יש מקום לשתי הדעות (או ליותר אם הוצגו יותר).

זה ממש נשמע ששתיהן נכונות, וחשובות, ומחדדות.

וזה פוגש כל אחת ואחת במקום שלה.

וכל אחת לוקחת מה שמתאים לה ומה שלא - לא. וזו גם בהירות גדולה ומשמחת שיש לנו!

ואז מגיע עוד בירור

ועוד ליבון

וכל אחת מבינה את השנייה יותר

ואולי עוד יום, עוד חודש, אני אלך עם הדברים שהציגו דווקא גישה שונה ממה שאליה התחברתי, ואחשוב עליהם, אעבד אותם, ופתאום גם הם יראו לי נכונים ואולי אפילו מתאימים לי?

ואולי מישהי אחרת תלך עם כמה מילים של אישה אחרת שכתבה גישה שונה משלה בשרשור ופתאום דברים יתחברו לה יותר במשך הזמן?

ואולי לא, אבל היופי בכבוד ההדדי הזה, באהבה של כולן כאן שהיא העיקר - זה הדבר הכי יפה שיש!

והכי מרגש שיש

והנה תראה הקב"ה כמה בנותיך מתקנות עולם!

כמה מוסיפות אהבת חינם ולא שנאת חינם ופירוד!

ותגאל אותנו בקרוב ממש ואז באמת נגיע למצב המתוקן באמת ב"ה!

ממש "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידים להיגאל!"

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.

אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

לא נתקלתי בעוצמה שלא נותנים

בהיפראמזיס זה לא תמיד רלוונטי

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

אני ממש שמחה שיש שיפור, שאתם גם רואים את התוצאות. מדהים!

מלא נחת תמיד 

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.

אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן.