מרגישה שה' מתזז אותי ומסתכל עלי מלמעלה (פריקה:()

ט"ז אייר 21:53

זו פריקה ספק לעצמי ספק סתם שולחת,

אני לא אוהבת לכתוב מאנונימי, אבל אין ברירה, אני באמת כותבת ומרגישה מחנק, נפשי שמרגיש גם פיזי, כי אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותרררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

אני לא מוצאת את עצמי, מרגישה לבד, יש לי משפחה תומכת בעל מהמם וחברה, אבל כנראה אני לא מספיק עם השם, מאז שהתחתנתי אני רק נעה ונדה משכירות אחת לשניה מדירה אחת לאחרת,  אין לי את השקט שאני כל כך זקוקה לו, מרגישה מנודה וזה עצוב, כי נידוי לא מקבלים אנשים טובים, ואני כל כך מנסה להיות טובה כלפי שמיים כלפי הבריות...

מרגישה בדרך ללא מוצא, ושאין לי למי לצעוק, כי כל כך קשה לי עם תפילות, קשה לי להתחבר קשה לי לדבר, מרגישה שה' מדביק אותי לקיר, ממש כמו פעם שהייתי בת 16, שהייתי הולכת ברחוב ומרגישה שכל העולם נגדי, שאפילו העצים לא מרוצים ממני, ממעשיי, 

אבל אני במקום אחר היום, אז למה זה ככה? 

השם רוצה שאני אתקרב אליו אני יודעת, ואני גם רוצה, אבל הקושי להתפלל לפתוח את הלב חזק ממני,

אין לי מנוחה, ועם נסיון שמכניס בי הרבה חרדות ודאגה... שבחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שאכנס אליו

ועוד כמה דברים שאם הייתי יכולה הייתי מפרטת,

אהבתי את זה שאפשר להתבטא בחופשיות תחת ניק אחר, אבל גם את זה כנראה כבר אין לי ואני ממאנת לפתוח אחד חדש, כי אני כבר מוכרת פה 

לא יודעת מה אני רוצה ממכן, 

אני יודעת שאני רוצה שהחיים שלי יעלו על איזשהוא מסלול מסודר, שאני יידע מה אני עושה לאן מועדות פניי, שאני אפסיק לפחד ולחשוש מכל דבר

שתהיה לי טיפה ממש טיפה של אמונה וביטחון, כי יש לי דאגות כאילו אני מנהלת את העולם, ולא אני לא מצלחה להשתחרר לא מצליחה להרפות,

רוצה לבכות את חיי, אבל אין לי כח ואין לי גם למי, כלומר יש לי למי אבל לא הייתי מעדיפה

קשה לי ברמות

ואני לא מבינה מה השם רוצה ממני, או שמבינה, אבל גם מבינה שאני לא יכולה אחרת

 

שולחת אפילו שלא רוצה 

 

זהו משתמש אנונימי כללי להריון ולידה בלבד!!

ט"ז אייר 22:29
ט"ז אייר 22:58

בבקשה תקשיבי

 

ט"ז אייר 22:59

אני תמיד כאן בשבילך

ט"ז אייר 22:59
וכמה את מלקה את עצמך אחותי. על מה? על זה שיש לך דאגות נורמליות?
ברור שתמיד צריך לפנות להשם בתפילה, אבל רבי נחמן אומר שהצעקה הכי גדולה היא קול דממה דקה. שכבר אין איך לבכות מרוב צער. הייתי שם בתקופה מסוימת בחיים שלי שיצאתי ממנה מחוזקת מאוד, כי ממקום כזה נמוך אפשר רק לעלות. השם רואה את הצער שלך ורוצה לרפא לך את הלב. תעשי השתדלות לשם כך. אני רושמת לך כמה נקודות שעולות לי ברשותך
1. אם את על מניעה הורמונלית - לדעתי ומנסיוני זה מגביר תחושות כאלה מאוד. תשקלי להפסיק במיידית. אני ראיתי ישועות מיד.
2. אני חושבת שעכשיו את אנוסה מלהתפלל. ממש. אל תצפי את זה מעצמך. זה יותר מדי כרגע. אם את מוצאת נקודות בהן את יכוחה לזעוק להשם לא משנה איפה את - תעשי זאת אבל אל תצפי מעצמך למשו שאת לא מסוגלת אליו. אני חוויתי על בשרי תקופות כאלה כאמור, והבנתי שעכשיו עבודת השם שחי היא להוריד פרופיל רגע בעניין ה'טכני' של תפילה לפי הספר. עכשיו עבודת השם שלי היא להתחבר לנקודה האמונית. במילים פשוטות. בהשתדלות להיות בשמחה. בלקדם את עצמי לאט לאט אבל בטוח. ולעזור לעצמי, מה שמתחבר לנקודה מס 3
3. מחסור בויטמין בי 12, ויטמין די עלול לגרום לתחושות כאלה. תבדקי מה איתך בבחינה הזו. אם יש מחסור במאגרים אז כשהם מתמלאים המחשבה מתבהרת ומתחילים לראות אור בקצה המנהרה.
4. אם אין מחסור כזה, הייתי בודקת אופציה של טיפול.
ואפילו במקביל. את נשמעת במצוקה ממש. הנפש שלך זועקת לי בין המילים שלא טוב לה. יכול להיות שזו חרדה.וזה בר טיפול. ומוסיפה שאם את עוברת ניסיון והתמודדות קשה כמו שכתבת זה ממש מובן. אז אל תשפטי את עצמך לחומרה. למזלנו אין מושגים של שכר ועונש מיידיים מן השמים אחרת אוי ואבוי לנו. תנקי לעצמך מהראש את העניין הזה. אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים.




חיבוק גדול אהובה ❤️
ט"ז אייר 23:13
ה׳ שפתיי תפתח

כמה את סוחבת!

את הניסיון הזה, והדאגות והחרדות שבאות איתו
את הצורך לפרוק - ובו זמנית אי היכולת לפרוק
את כובד ההסתרה
את הדילמה סביב האנונימיות
את חוסר היציבות בעקבות כל המעברים האלה
את התסכול ואת הייאוש שאתם לא מצליחים להגיע למקום של קבע

וגם...

את החסימה הזאת מול ריבונו של עולם
את החסימה הזאת מול עצמך, כשאפילו למרר בבכי את לא מצליחה 😢

את הזכרונות של מה שהיה כשהיית ילדה בת 16
את כל מה שפחדת אז
את כל הזרות שהרגשת
את כל השיפוטיות של כולם...
ושל עצמך
את כל הבדידות!
ילדה בת 16!!!
שמרגישה שאפילו העצים רואים שהיא לא בסדר
והיא רק ילדה...
מה היא כבר מבינה מהעולם...?
מאיפה יהיו לה את הכלים לבחור נכון?
אם החוסר שהיא מרגישה תהומי ומפחיד כל-כך
עד כדי כך שהיא מרגישה שאין אף אחד שרואה את כל הטוב שבה
עד כדי כך שהיא מרגישה שאין בעולם - מי שמאמין בה.

חיבוק אהובה!
חיבוק לילדה הקטנה היקרה הזאת, וחיבוק לך נשמה!



והילדה הזאת איכשהו
הצליחה לפלס לעצמה דרך
בתעצומות גדולות, שהיא לא שיערה שיש לה אותן.
היא התחתנה, עם איש מהמם, היא הקימה בית...

ומאז ועד היום,
היא משתדלת כל-כך!
להיות טובה!
לבחור בטוב!
לעשות טוב!

וזה כאילו לא מספיק...

כי אם זה היה מספיק, לכאורה, היא הייתה מרגישה טוב.
אם זה היה מספיק, ה׳ היה מתקשר לה שהוא שמח בה.
הוא היה מפרגן לה, כדי שהיא תקבל סוף סוף את האישור הזה - שהיא אהובה ושמעשיה רצויים!
הוא היה שולח לה סימנים שהיו מנחמים אותה על מה שהיה ומחזקים אותה לגבי כל הטוב שעוד יהיה.

אבל במקום כל אלה -
היא מרגישה שה׳ לא מספיק רואה אותה.
ואולי גרוע מזה - מתאכזר לה?
״מדביק אותה לקיר״ 😔

וזה מפחיד...
ומייאש...
ומרגיש הכי בודד שיש.



הלוואי והכתיבה שחררה בך משהו.
הלוואי והדמעות תמצאו את דרכן
ושתוכלי לבכות את כל חייך
לבכות על כל מה שעברת בחיים האלה
לבכות על כל החוסר, אי השקט והבדידות של היום
לבכות את כל הפחד הגדול
ואת כל הכאב הגדול
שהניסיון הזה מביא לך.
לבכות הכל-הכל
לא-לוקים, לאישך - או אפילו רק לעצמך.

והלוואי ומתוך שבירת חומות החסימה האלה
יבקיע אור חדש.

עם תקווה.
עם יכולת ללקט דברים קטנים טובים, סימנים יקרים שה׳ כן אוהב אותך ורואה אותך.
כי בוודאי שהוא אוהב ורואה אותך!
ובוודאי שהוא רואה את כל הדרך שעשית!
ובוודאי שהוא רוצה בטובתך, גם אם הדרכים נסתרות כ״כ - כרגע...

ושמתוך התקווה
גם תמצאי תשובות חדשות
ואומץ חדש
לגבי כל השאלות והדילמות שמעסיקות אותך

ושמתוך כל אלה -
תגיעי למקום הרבה יותר שליו.
למקום הרבה יותר מפויס,
עם העבר שלך
עם הדברים שעוד לא לגמרי הסתדרו היום
ועם האישה היפה, האמיצה, הרגישה, החזקה והנוגעת שאת היום ❤️

ומה אני אגיד לך אהובה?
ישועת ה׳ כהרף עין.
ישועת ה׳ כהרף עין.
מי שהביא את הניסיון
יכול גם להסיר אותו.

מתפללת עלייך לכל הטוב הגלוי!!!
ומאמינה חזק בלב שהוא עוד יגיע גם ❤️




ט"ז אייר 23:25
איזו תשובה יפה ורגישה! ומחכימה ומעודדת!
קראתי בעיון ולקחתי גם לעצמי💕
תמשיכי לעשות חיל כאן ובחיים האמיתיים!
י"ז אייר 09:04
אוצר את ❤️

לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

ובקרוב יוצא לדרך מחזור נוסף של סדנא ייחודית להעצמת הזוגיות 🤗

י"ח אייר 13:36
בס״ד

@אמא לאוצר❤
@נגמרו לי השמות

תודה גדולה על התגובות שלכן!!💕
ט"ז אייר 23:21

 

אני חושבת שזה בגלל שאנחנו מפנימים את ה' כמצפה מאיתנו
שאף פעם לא מספיק לו שום דבר שאנחנו עושים
ושאין דרך לרצות אותו.

 

אולי תנסי להגיד לעצמך
שאיפה שאת נמצאת,

בתוך כל ההאשמה העצמית,

הבלבול,

הספקות והייסורים,

הדאגות

ה' איתך.

 

והוא לא עומד מנגד, מחכה להאשים אותך ולצעוק עלייך

מחכה "לשבור" אותך

אלא הוא איתך

בתוך השחור

כי הוא גם השחור

והוא רק רוצה שתרגישי קצת יותר טוב

עם מה שעושה לך טוב

 

שיהיה בך כוח

קודם כל לאהוב את עצמך

ואר כך לאהוב את הסביבה

י"ז אייר 08:59

זה באמת עוזר קצת לקרוא אתכן, אני באמת מרגשיה באויר כבר הרבה זמן,

ואתן צודקות, אני כל הזמן מרגישה לא בסדר, מרגישה שצריכה להספיק עוד,

מפחדת שיגיע הסוף ולא אספיק להשתנות, 

@המקורית ההזזדהות שלך ממש מחממת את ליבי.. אני כבר הרבה זמן מרגישה ככה... אנוסה כל כך הרבה זמן? אני אומרת את הפרקים שאני צריכה וזהו.. ומרגישה שזה לא מספיק

 

@קמה ש. וואי איזה כתיבה, קראתי בשקיקה, מחזק לקרוא דברים כאלה, מרגיש כאילו ממש הבנת מבין המילים

 

@שוקולד פרה. את צודקת, אני חייבת להפנים

 

התגובות שלכן ממש מעודדות תודה

זהו משתמש אנונימי כללי להריון ולידה בלבד!!

י"ח אייר 13:33
בס״ד

אני חושבת שאני מבינה את מה שאת כותבת על הלחץ להספיק, להשתנות, להשתפר כבר. אני בטוחה שהדברים האלה כבר קורים בך. אבל מדובר בתהליכים, ותהליכים יכולים לקחת הרבה זמן, בוודאי כשמדובר בעיצוב המידות או תפיסות העולם שלנו. את השינויים האלה קשה עד בלתי אפשרי לזהות בפרקי זמן קצרים. זה דומה לילד שלנו, שאנחנו ביום-יום לא רואים שהוא גדל. עד שמגיע מעבר בין עונות ומגלים פתאום שהנעליים והבגדים כבר נהיים קטנים עליו. צריך המון סבלנות והמון אמונה שזה אפשרי בדרך. ובסוף זה קורה! בסוף, במרחק של שנתיים, חמש שנים, עשור - רואים כמה כן גדלנו!!

אי אפשר לדעת אף פעם כמה זמן נחיה, אבל בהנחה שאת בשנות ה-20-30 שלך, יש לך כנראה עוד עשרות שנים לחיות ולהגיע לאן את שואפת! ובאמת שמה שמעניין את ריבונו של עולם, זאת הדרך... הדרך היא הכל בסופו של דבר...

*

ולגבי להיות אנוסה כל-כך הרבה זמן... כרגע, זה איפה שאת יקרה. תתמקדי כל פעם באיפה את עכשיו. בע״ה עוד תגיעי לאיפה שליבך שואף. אבל צעד-צעד. העיקר הדרך.

והתחברתי מאד לתגובה המקסימה של @קופצת. גם בחוויה ובניסיון שלי, קומת הבסיס היא להרגיש טוב. לחפש מה משמח אותך, ומה מרגיע אותך - ושם להשקיע את מרב הכוחות.

זה לא סתם, אגב. את השמחה, ה׳ נותן לנו בין השאר כדי לרמוז לנו איפה הייעוד שלנו. איפה שהלב שלי שמח, שם אני כנראה בהלימה עם מה שבאתי לעשות בעולם הזה. ממה שאני רואה על עצמי, כשמצליחים לגדול בשמחה, בדברים שנותנים לי סיפוק ותחושת משמעות, באהבה עצמית ובאהבת העולם - אז באופן טבעי מצליחים לגדול גם בתחומים אחרים כמו עבודת המידות וקיום מצוות.

[אני כותבת ככה, בפשטות אולי. בעוד שלגדול בשמחה יכול להיות *הדבר* הכי קשה בעולם. בוודאי אם יש ניסיון שפוקד אותנו. בוודאי אם יש טראומות או חסכים שסוחבים מהילדות. בוודאי אם החיים מרגישים לנו קשים וחנוקים בכללי והתנאים החומריים לא משהו. זה לא שיש איזושהי לחיצת כפתור שפותרת את הכל....

אז מה כן יש? אני חושבת שהדרך היא להוסיף נקודות קטנטנות. פה, עוד קצת מהדבר הזה שממלא אותי. שם, עוד קצת מהדבר הזה שגורם לי לחייך או להירגע. שם, להוריד את הדבר הזה בחיים שמציק לי. שם, לדייק את הדבר ההוא, כדי שהוא יהיה יותר קל ולא ישאב ממני כל-כך הרבה אנרגיות... ולאט-לאט, השמחה על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו עושות מהחיים שלנו נבנית לה בתוכנו. (ולשבת בטבע כמו שקופצת הציעה, זה לגמרי יכול להיות חלק של זה, אם זאת פעולה שממלאה גם אותך)].

בע״ה שכל משאלות ליבך תתגשמנה לך לטובה, בקרוב ממש! ושיהיה לך רק טוב!
❤️
י"ז אייר 10:26
כתבת הרבה דברים. קטונתי מלעזור, באמת.
רק נקודה אחת שבא לי שתרגישי כלפיה אחרת. והיא יכולה להיות גם מפנה בהרגשה הכללית שלך:

מה ה' רוצה ממך? - שתיהיי שמחה. זהו. מבטיחה לך!

אני לא יודעת מה מדבר אליך, אצלי מאוד דומיננטי הטבע. אני יושבת ביער עם עצמי, עוצמת עיניים ומתמסרת לתחושת האהבה.
בלי מערכת יחסים של ציפיות. בלי צריכה/ חייבת. בלי תן וקח.
בלי.
רק הוא ואני. והאהבה החזקה שלו אלי.

ממש מרגישים אותה בגוף.
רק מישהו שמאוד מאוד מאוד אוהב אותי - יכול היה לבחור להוריד אותי לעולם הנפלא הזה, לתת לי את עצמי על מכלול התכונות הנפלאות שיש לי. לתת לי משפחה מדהימה.
לברוא למעני כזה עולם! זה פלא עצום וממכר! תחשבי ותתבונני כמה העולם יפה! והי! כ----ל היופי הזה נברא רק בשבילך!!!!!
רק בשבילך!!!

את מבינה בכלל כמה הוא אוהב אותך?

סתם אוהב. ככה סתם בלי סיבה. בלי ציפיות.

מצליחה להרגיש את זה אפילו קצת?


היחסים שלך מול ה' מושתתים ומבוססים על אהבה פשוטה בלי תנאי. הוא לא יושב למעלה, מחכה שתפלי ואז "נותן לך בראש".
לא! הוא יושב למעלה, מחכה שתיהיה שמחה ומאושרת - ואזי גם הוא שמח! זה הכל!

ההלקאה העצמית הזו של "אני חייבת לעשות/ להתחזק/ להשתנות "- על מנת לזכות בדברים טובים - היא לא נכונה!!
את זכאית וראויה לכל הטוב בעולם! סתם מעצם היותך!
והטוב נמצא סביבך - צריך פשוט לפתוח את הידיים ולחבק.


אני בכוונה לא ממשיכה איתך לשלב של: "אז מה? סתם להנות פה בעולם בלי להתקדם ולעשות כלום?!" - כי זה לא המקום שלך כעת. קודם תאהבי. את עצמך, אותו ואת העולם.
ומתוך אהבה - אפשר להתקדם הלאה למעשים..


בהצלחה❤️

י"ז אייר 16:45

איך הוא אוהב בלי לצפות?

נכון שהוא אוהב גם את הרשע ביותר,

אבל סופו של דבר באתי לעולם לתקן ולהיות טובה יותר,

אז עם כל האהבה אחרי 120 אני יעלה למעלה וייתן את הדין, וגם ייענש על הדברים הלא טובים,

אני תמיד משתדלת להסתכל באמונה, ואני מודה לו תמיד על הכל,

אבל יש רגעים של מה נסגר

זהו משתמש אנונימי כללי להריון ולידה בלבד!!