אין לי איך להסביר את זה
חוץ מ
תחושת סכנה איומה
כעס עמוק
חרדה שאין לה שם
ואז כמובן כותבים לה שנמאס לי לחיות ואני שונאת את זה.
אני באמת שונאת-
להרגיש את הדברים האלה
להרגיש חסרת בית בעולם. חסרת הגנה.
נזקקת. לא ראויה. נתונה לגחמות של מישהו חסר גבולות ואכזרי.
אכזריות זו מילה נכונה בהקשר הזה.
אוף, בא לי לבכות
ואז למות
לפי הסדר
בס"ד
תשובה לשאלה שבכותרת תוכלו למצוא וגם מסרים ממנה ומהבן שלה, המקלל, תוכלו למצוא פה.
כשעצובים בוכים בוכים
את כותבת לאוויר את יודעת?
כן, משהו בתוכי יודע את זה ובכל אופן העיקר להשאיר חותם בעולם
ואם יום אחד אני באמת אלך
לא יקרה כלום
כולם ישארו עם הילדים שלהן ועם הבעל והחברות האחרות
והכל יהיה שמח ונעים
ילכו לחופשים ולסושי עם מישהן אחרות
לא יקרה כלום
למה את עצובה
זה לא משנה לא צריך סיבה
העולם לא נחמד אני לא נחמדה לעולם
עסוקה רק בעצמי וזה חבל
לא יודעת אם זה נכון
זה לא באמת משנה
רוצה לנגן הרבה אבל לעשות את זה טוב כדי להנות כי אם לא לא שווה.
אין לי חברות וזה לגמרי אשמתי
יש לי חברות
אבל הן עסוקות נורא
או שאי אפשר לדבר איתן כשעצובים
כדורים למה אתם לא עוזרים
