יש לי אלרגיה לאנשים באוטובוס שלא משתמשים באוזניות, זה מעלה לי את הסעיף..

אולי את מהפריווילגים שלא נוסעים באוטובוסים,

אבל אנו, פשוטי העם, צריכים להתמודד עם הבחירות המוזיקליות המחרידות של האנשים הללו

מעודד לשמוע שלעוד אנשים זה מעלה את הסעיף

שהיו מונחות על הצוואר שלו והווליום מוגבר ככה שכל מי שבטווח של כמה מטרים טובים ממנו שמע את השירים שהוא שם.

חייבים לתת לו נקודות על יצירתיות, זה כישרון להצליח להשתמש באוזניות בלי להשתמש באוזניות.

רוב הזמן אלו שירי ערסים קולניים חסרי פואנטה. או יותר גרוע, השירים האלו ממש, שרק ששינו להם את המילים למשהו באותה רמת רדידות בדיוק על רבי נחמן או משהו כזה.

אפילו אם זה יהיה שיר שאני אוהבת, אני רוצה החליט מתי, ,איך, ובאיזה מצב לשמוע אותו. לא רוצה את הכפייה המוזיקלית הזאת, במיוחד לא ב2 בלילה.

אז זה כדי להציק ולהפגין ריבונות ושליטה. יימח שמם. 

(לצערנו כמובן יש גם ערסים יהודיים, אבל אין להשוות, אין סימטריה בין יהודי לאוייב ערבי)

כמעט מעולם לא יצא לי לראות ערבים ששומעים מוזיקה בקולי קולות בפארקים או מקומות ציבוריים,

אבל יהודים ערסים שעושים זאת - אני רואה כמעט בכל חופשה או טיול.

כמובן זה לא מחקר מדעי והמידע לא מתוקנן לפי גודל האוכלוסייה, ובכל זאת - זאת החוויה שלי.

איפה הסקר המקיף לפי התפלגות האוכלוסיה? פילוח לפי ריכוזי אוכלוסייה? והכי חשוב, הגרפים הצבעוניים! 

באמת ממך ציפינו ליותר. 

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

מצגת פאוורפוינט שבה הגרפים ותמונות האילוסטרציה מתחלפים בשיטות אנימציה מגוונות

הן סתם מסיחות את הדעת מהמצגת, ואפילו בדרך כלל מי שמעביר את המצגת סתם מבולבל ונהיה קצת חסר סבלנות שהוא צריך ללחוץ על עוד כפתור בשביל שאר השקופית.

בכל מקרה, על מה דיברנו?

במקום שבו אנשים מכירים אחד את השני ועובדים ביחד, אפשר פשוט לבקש להנמיך/להשתמש באוזניות/לפנות למנהל וכו'.

זה שונה מפארק.

גם אצלי בעבודה חצי מהאנשים שמים מוזיקה (לועזית בדר"כ).

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.