אני רוצה לשקוע.
תחמול, אלוהים תחמול. אני רוצה לשקוע ואני מפחדת, אבל יוצא לי האוויר מהצופים ואף פעם לא למדתי לשחות. אף פעם לא לימדו אותי לשחות. אני רוצה לשקוע אבל אני מפחדת. אני רוצה לצוף אבל אף פעם לא לימדו אותי לשחות.
למה להאמין זאת תמיד השאלה הנכונה, ואני עייפתי מסעיפים והצטלבויות. אני רוצה לשקוע. אני ככה קרובה. היחסים מורכבים מידי. משתרגים, מתכווצים ומתרחבים, ובני אדם בין כל הפעולות האלה איה הם עומדים. איה הם הווים.
יש כאב עמום ושסתום נפש צר ומילים רבות מלהכיל. (ואולי עדיף לומר רבות מלדבר, ואולי נשגבות מלדבר, ובעצם, נשגבות מלהיות).
משחקי כוחות בתנועה מתמדת, פעם הצל מתגבר, פעם האור, פעם הצל נדמה כאור, פעם האור באמת הוא צל, פעם ריק מכסה על הכל, והוא מבעית ומהפנט, והוא היחיד שנדמה לאמת.
פעם קראתי; יש להאמין, הכאב נובע מריבוי האור ולא מחסרונו.
אני משתתקת.
תחמול, אלוהים תחמול. אני רוצה לשקוע ואני מפחדת, אבל יוצא לי האוויר מהצופים ואף פעם לא למדתי לשחות. אף פעם לא לימדו אותי לשחות. אני רוצה לשקוע אבל אני מפחדת. אני רוצה לצוף אבל אף פעם לא לימדו אותי לשחות.
למה להאמין זאת תמיד השאלה הנכונה, ואני עייפתי מסעיפים והצטלבויות. אני רוצה לשקוע. אני ככה קרובה. היחסים מורכבים מידי. משתרגים, מתכווצים ומתרחבים, ובני אדם בין כל הפעולות האלה איה הם עומדים. איה הם הווים.
יש כאב עמום ושסתום נפש צר ומילים רבות מלהכיל. (ואולי עדיף לומר רבות מלדבר, ואולי נשגבות מלדבר, ובעצם, נשגבות מלהיות).
משחקי כוחות בתנועה מתמדת, פעם הצל מתגבר, פעם האור, פעם הצל נדמה כאור, פעם האור באמת הוא צל, פעם ריק מכסה על הכל, והוא מבעית ומהפנט, והוא היחיד שנדמה לאמת.
פעם קראתי; יש להאמין, הכאב נובע מריבוי האור ולא מחסרונו.
אני משתתקת.