אתחיל מהסוף

לדעתי זה לא נכון לדחות את הקטע עם הנישואים רק בגלל שעדיין אין לך מקצוע..

כי מקום לעבוד תמיד אפשר למצוא, אמנם לא בתנאים ובשכר הכי המתאים - אבל מספיק בישביל זוג צעיר. מה שכן, זה דורש המון השקעה מנהסתם.

אז לדעתי זה כן ראוי להערכה שאתה נמנע מדייטים רק בגלל הקטע הזה, זה מראה שאתה בחור אחראי בוגר, ומתחשב. שלא רוצה סתם לשרוף תזמן למישהי על דייט בלי מטרה.

יש הרבה זוגות נשואים שגם במהלך הלימודים משלבים חצי משרה או כמה שמתאפשר (אבל כאמור זה ממש קשה)..

לגבי תואר בחשבונאות, זה תואר ממש קשוח ואם אין לך זיקה למתמטיקה ברמה גבוהה אז זה בהחלט יכול להוות לך בעיה בהמשך, אבל אם עד עכשיו אתה מסתדר יחסית בסדר אז אולי תצליח לעבור.

אבל שוב, בדומה לכל תואר אחר, אם אין לך כ"כ חיבור לנושא הנלמד, זה יהיה הרבה יותר מייגע לעבור את התואר.

תואר בתכנות, תכלס היום אפשר ללמוד תכנות מהאינטרנט (אם אתה מאלה שאוהבים ללמוד לבד)

אם אתה רוצה לראות אם אתה מתחבר לתכנות הייתי ממליץ לך להתחיל איזה קורס של JS ב Udemy ותראה אם אתה מתחבר.

בשורה תחתונה תנסה להתחבר לתואר שלך (או למשו אחר) ואל תזניח את לנ"ו רק בגלל הלימודים.. כי באמת הלימודים יכולים לקחת שנים! אז מה יהיה? כל השנים האלה לא תנסה לקדם כלום?

מאחל לך המון בהצלוחה

אבל אני התכוונתי בעיקר שאם הוא רוצה לדעת אם יש לו חיבור לתחום הזה

אז שינסה לקחת קורס משם

ממש מומלץ לקחת קורס באינטרנט מצטרפת להמלצה על קורס של JS ב Udemy.

תכנות זה בעיקר למידה עצמית ותרגילים.

קורס יחיד אונליין זה בשביל הבסיס, ובדרך כלל לא כדאי לשלם עליו כי יש המון בחינם.

אלא אם זה קורס+תרגול

ביודמי בתשלום סמלי ותראה אם זה בכלל מעניין אותך.

לגבי זה שזה תוקע אותך בהכרויות בעלי היה בערך כמוך מאוד לא סגור על עצמו ומה שהוא אוהב בחיים ועכשיו ברוך ה' הוא מצא תחום שיש לו תשוקה אליו אבל זה אחרי 10 שנות נישואין אז ברור שהכי נוח שאתה כבר סגור על עצמך ובעבודה מסודרת אבל זה לא מה שצריך למנוע ממך להתקדם לכיוון של חתונה (כמובן שכל שנים האלו בעלי פרנס ועבד קשה בתחומים שונים) החיים ממשיכים גם אחרי חתונה וילדים ואתה תמיד מגלה על עצמך דברים חדשים.

"בגלל שאין לי שום דבר אחר, אז אין לי מה לעשות ואני חייב לבחור בזה"

נשמע מדבריך שסיבות חיצוניות  (כתבת:  "כשתחומים כמו חינוך עבודה סוציאלית וכו קיבלתי בהם רושם מדמויות קרובות שהם חושבים שלא אהיה טוב בזה. גם אני בעצמי מבין את הטענות ותוהה אם הייתי מצליח להשתלט על כיתה") דחו ממך שאת האפשרות ללמוד תחומים של מדעי החברה (עבודה סוציאלית, מדעי ההתנהגות, פסיכולוגיה, חינוך אני מבין שהבאת חשש שהוא יותר פנימי).

זה מעולה לחשוש לפני שמתחילים לימודים אקמיים, וזה גם סבבה לטעות בבחירה לא נכונה, אנחנו בני אדם וזה מאוד אנושי לטעות, גם בדברים קריטים..

אמנם, לא כיף לי שאתה עושה דברים בדיעבד, ממליץ לך לבדוק את האופציות שירדת מהם מבחינות חיצוניות.. 

גם אם בנאדם החלטה שגובה ממנו מחירים, הוא יכול להיות שמח בהחלטה רק אחרי שהוא פתח את כל הקלפים. ממליץ לך לפתוח את כל הקלפים ולראות מה השפיע עליך בבחירת ההחלטה ואילו עוד יכולות יש לך ואילו תשוקות היתה רוצה לממש

בהצלחה רבה!! 

יש רף מסויים של ציפיות מוקדמות שאתה מנסה למלא אותו?

מה הם?

אולי כדאי לפתוח את זה בראש ולנסות לחשב מסלול מחדש?

של דבריך. אתה מתאר חוסר השלמה עם המצב בו אתה נמצא ביחס ללימודים ובכללי לכל העניין התעסוקתי העתידי שמטריד אותך.

ובעקבות כך אני שואל - עם איזה רף ציפיות הגעת לכל הסיטואציה? שעוד התחלת לחשוב על לימודים אקדמיים וכיוון מקצועי בחיים - מה חשבת שתשיג? למה ציפית?

אם מבחינתך (לפחות ברמה מסויימת) - עשית כל מה שצריך בתהליך הבירור והלך על מה שיצא לך הכי טוב כרגע אולי צריך לעבוד על הציפיות מהמקום בו אתה נמצא?

נראה לי שהקושי מתחיל כשמחפשים מה ללמוד ולא מה התפקיד שלי או היכן אני יכול לפעול ולהשפיע.

הסטנדרט היום הוא ללמוד מקצוע. זה חלק מלו"ז החיים הכללי, בא יחד עם לחץ משפחתי וחברתי, תחושות של איך ומה אם לא, הרגשת חובה שכזו ושאר ירקות. וזה בסדר והגיוני, רק לא תמיד לכולם. כשמחפשים איזה תואר ללמוד (קורס או כל דבר אחר לצורך העניין) מחפשים בעצם (לפעמים) תחושת שייכות, כשרון והצלחה בתחום מתוך רשימה מוגבלת כשלרוב לא יודעים את הדבר הראשון על כל נושא ברשימה. ואילו אם באים לחפש את עצמנו, אם אתה מחפש היכן צריכים אותך, היכן אתה יכול לתרום ולהשפיע, החיפוש עובר בדרך אחרת. פתאום מגלים שאפשר להמציא מקצועות חדשים, פתאום קם סטארטאפ.

כמה מחשבות ~

א.    אתה כאן אז אני משער שאתה מאמין שיש לך תפקיד. שלא הגעת לעולם ללא סיבה ייחודית. שאין לך תחליף. כך פשוט שיש בך את כל הכשרונות והחיבורים הנדרשים עבור תפקידך. מהו אינני יודע, אך הוא בוודאי תואם לנפש.

וזו בעצם נקודתי הראשונה: חפש מה ומי אתה, לא איזה תואר לעשות כי צריך ללמוד.

ב.    יודע מה משותף לעשירי העולם מלבד חוסר סיום קולג'? לרוב הם אלו שעשו את מה שאחרים לא. אני לא רומז לא ללמוד לתואר, אני כן חושב שפרנסה אינה פקטור של להיות כמו אחרים או תואר בקו"ח. לרוב היא פקטור של לעשות את מה שאחרים צריכים ולהיות בעל תשוקה פנימית וכשרון אליו.

במה אתה מאמין ומתחבר? מה אתה חושב שחסר בעולם וכיצד אתה יכול לקדם אותו?

ג.    בטח לא תופתע לדעת שמכל אהבה אפשר לייצר מקצוע (=שכר), כולל ספורט כמובן. לבחור במשהו שאתה מתחבר אליו ומאמין בו בעיניי זו תחילה של דרך המלך. אני מתיימר לשער שאם אין לך מספיק תשוקות שכאלו זה כי לא הכרת מספיק ולא כי הן אינן קיימות. לרוב צריך התחלה כלשהי, חיבור ראשוני, בשביל להירדם על מאמר בנושא השקעה בבורסה. יש הרבה תארים ויש גם הרבה מקצועות ללא תואר, איך למשל מגיעים לתחום הנדל"ן?

צא ולמד, חפש והכר עולמות שונים. עוד לא הייתה מציאות טובה ממציאותנו לשם כך.

ד.    חשוב לבדוק האם יש צורך בתרומה שלך, במקצוע. גם אם אתה אוהב קרימינולוגיה לא בהכרח משתלם לבחור בו. זה בא לידי ביטוי בביקוש, במספר המשרות, בשכר בממוצע וכו', אך בעיקר בעיניי בא לידי ביטוי אם אתה חושב שצריכים אותך, אם אתה חסר במקום הזה.

היכן צריך אותך? אישית נראה לי שנכון לשאול היכן ה' רוצה אותך, אך גם היכן יש ביקוש מתאים.

פשוט לי שלא חידשתי, מייחל רק שסידרתי.

ראוי להדגיש שאני לא מציע להפסיק את התואר בחשבונאות. אני מציע לשנות את שאלת החיפוש שלך מ'מה ללמוד' ל'מה התפקיד שלי' או לפחות 'היכן צריך אותי ואיפה נכון שאשפיע', כאשר תשוקה, צורך וכשרון יכוונו בדרך.

[יש בכתוב אי דיוקים ודעות אישיות, גם לא מכוון להתאים לכולם].

ובנימה אחרת,

אשריך שהגעת לברר את דרכך בחיים. אני זוכה להכיר רבים מדי שעושים זאת בשלב מאוחר הרבה יותר. בנחת, הרי הרבה מחייך יסבבו סביב הדרך שתבחר, לא תרצה לזכות עצמך לבחור בדרך בה אתה מאמין?

אני מבין איך זה משפיע על לנ"ו אבל חושב שלא נכון שישפיע כל עוד אתה הולך בדרך. וראוי להרחיב בפעם אחרת. גם נראה היה לי לדייק כמה לפעמים הפער בין התואר לבין המקצוע הוא עצום עד כדי הופכי, גם זאת ידחה להפעם.

מוזמן בשמחה לפנות בפרטי אם נראה לך שאוכל לעזור.

והמון הצלחה בדרך.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל