שאלו אותי מה אני מחפש אבל בשביל לדעת מה אני מחפש אני צריך קודם למצוא את עצמי. ואיך אפשר למצוא את עצמי בתוך כל הבלאגן הזה.

ולפעמים צריך להיות לבד בגג בארבע בבוקר ופשוט לבכות ולשיר אביתר ורביד והשיבנו ולבכות ואז פתאום לרקוד כמו משוגע עם עיניים אדומות כאילו חזרתי להיות דוס ולהסתיר הכל עמוק עמוק.

ורציתי ללכת לאיפה שפעם אבל היה שם אנשים.

ואז לישון ולקום ופתאום להיזכר בכמה הכל דפוק בשעות שהם לא 4 בבוקר.

 

אמרו לי כל הכבוד לי שאני עדיין מגיע, אבל יותר כל הכבוד להם שהם החברים האחרונים שלי.

אני צריכה לכתוב איפשהו, מקווה שתסלחו לי שזה כאן.

כי כבר אי אפשר להגיב

וכבר אין מה להגיד, כי נהייתי מאסטר בהדחקות ואדישות.

אולי נחזור בשאלה כבר עכשיו?
כי בכל מקרה זה יקרה מתישהו, אז שלפחות נהנה מזה כבר עכשיו.

סתם משהו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

..

מותר לי להגיד לך שאי מתגעגעת אליך?

אני מחפשת אותך בין אנשים, אני רוצה לדעת עליך מלא דברים

וזה טיפשי כי בקושי הכרנו

וזה בכלל היה ההפך

לא התייחסתי אליך, שיחקתי משחק שלך

ועכשיו זה לא עוזב אותי 

 

ולראות אותם ככה. זה פוצע אותי. סתם.

ואולי זה מקנאה?

 

ואני רוצה לדבר ככ הרבה

ואין למי

 

ועליות וירידות

 

ותודה וסליחה

 

ודיכאון. חושך, ובריחה

 

והלב מחכה לך

לברוח

 

 

לברוח

 

לברוח מכל שמה שזז במהירות

לעשות שטויות במהירות

ביהירות

 

מחפש את עצמי

עם שני כיוונים שמושכים אותי

ואת כל אחד אני רוצה יותר מהשני

ומכל אחד אני רוצה לברוח יותר מהשני

אז במקום להכריע אני מדדה בינהם

נופל בין הכיסאות

ובורח מהכל

מעצמי

 

ואם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה

ואם היה אפשר להישאר בכוח בחחמה

ואם אפשר לחזור לחממה אחרי שברחתי ממנה

 

ואיך אפשר לטבול עם שרץ בידיים

ואיך אפשר להיטהר

ואיך אפשר לצעוק, פשוט לצעוק

ואיך אפשר לבכות כמו פעם מכל ניגון

ואיך אפשר להיות בעוצמות

ואיך אפשר להיות בקדושה

ואיך אפשר להיות בעולם הגדול

 

ואיך אפשר לחיות

 

..

א. לימוד רציני מאוד.
לפי מה שטוענים בנות כמוני
כמה שאני מאוד אוהבת יהיו שם (יכול לגרום לי דווקא אולי לא להתחבר לעוד אנשים.)

ב. יותר מקום לשאלות. מודעים לזה שאולי לא באים לשם כל כך מאמינים.
הצוות נראלי ממש טוב, וכזה, בראש שלי
צריכה לחשוב עם מתאים לי שוב מגוון של אנשים, או אחרי 12 שנה באלי פעם אחת אנשים כמוני, ולא להיות השונה (כאילו, אני אהיה שונה. תמיד בחיים, אבל במובן הזה...)
היא והיא יהיו שם. דווקא היא יכולה לשמח ולתת לי כוחות, והיא... אני רק צריכה לצאת מהדעות הקדומות שאחרות שמו לי עליה, היא באמת אחלה של בת אדם.

א. כולם אומרים לי ללכת לשם. יש לי קצת אנטי לזה כי הם באמת לא מבינים. אני חושבת.


אני צריכה אובייקטיביות.
ובעיקר אני צריכה להחליט מה אני רוצה. מה יותר חשוב לי. כי הצלחתי כבר להבין מה כל אחד מהמקומות מציע.

ו וואי, אני אהיה חייבת בכל מקרה, לא משנה איפה אני אהיה לעשות אמממ, לעבוד על זה, ושהנושא ההוא ישמח אותי, ולא יכאיב, כי זה יתנגש לי הרבה פעמים בטוח, אני כבר רואה את זה. ודי. אני צריכה לגדול (או בעצם לחזור אחורה? בט-י התמודדתי עם זה הרבה יותר טוב...)