שאולי הי'ה צריך אחרת
ו, באמת,
מרגיש שחסר
(מתפלל שהקושי
י'הפוך לחיים)
אבל
אולי את עצמי יותר הכרתי
ואולי בכלל א-לו מחשבות של ויתור
כרגע מצפה
ומשכנע עצמי להמשיך ללכת
לאמת לוקח זמן להתגלות
(וגם כשכותב את זה
געגוע,)
...
עת היו לי לאות תלאות הדרכים
שמעולם לא הרמתי ידיי
עצרתי לכתוב את שברי המילים
שברי סיפורם של חיי
עת זעקו בליבי זכרונות עמומים
ביקשו להבעיר תפילותיי
עת פחדתי אני להקיץ נרדמים
וזעק ליבי את פחדיי
ובצער עברו להם ימים
ומכאב נשאתי עיניי
חיפשתי אי'ה היא תקוות החיים
חיפשתי היכן הם שיריי
על פני יבשה לא יכולתי לנשום
ופחדתי לשוב לימיי
נשכבתי רועד על שפת התהום
מרוב חושך כיסיתי פניי
ואני, מה רציתי, חיפשתי חלום
שי'הי'ה נר תמיד לרגליי
ביקשתי לשטוף את אבק היום-יום
בנהר של סיפור חיי
ושמעתי לפתע שירת ציפורים
מגעגוע, ביקשתי לשלוח ידיי
אך ידעתי שא-ל לי לרצות להקים
סכרים בנהר דמעותיי
ואולי לא כדאי, אך תמיד האמנתי
שבדרך נלך יחד שנינו
ואבק הדרכים י'הפוך לחיים
בנהר של סיפור חיינו
...
(התפילה בבוקר
עם הנץ החמה
מול מקום המקדש
אחרי לילה של חיבור א-לוקי
אמת הדרך
ולחיים הא-לה
תכלית
(שרק י'הי'ה לך
לעולם כולו
טוב)