זוגיות אחרי לידה התיעצות...קצתצפוף
מפצלשת כי רוצה באמת לשתף ולקבל את דעתכן..
אני עם תינוק קטן בן חודשיים בערך. ילד שני ב"ה. אני ובעלי שותפים טובים לחיים ידענו הרבה תקופות וב"ה מרגישים שמתגדלים מכל קושי ומריבה...
ההריון ואחריו הלידה היו חויה מקרבת וטובה למרות העיפות הקשיים וזה ש3 חודשים לא יכלתי לקיים יחסים מלאים כי כאב לי דוקא למדנו מזה יותר לדבר יותר לתקשר במעט הזמן כי הייתי עיפהההה והוא עמוס מכל מטלות הבית שנפלו עליו.
בחודש אחרי הלידה שמרנו על עצמינו מאד במצב רוח טוב למרות הקושי בתקופת הרחקות ארוכה ומאז פשוט נפלנו.
לא מדברת על סוף תקופת ההרחקות שאז באמת כבר היה קשה. כל שבת איכשהו נהיית ריב וכל כך השקענו תמיד בשבתות.
כבר טבלתי ב"ה אבל אני מניקה וההורמונים לא מיטיבים איתי. כן מקיימים אישות אבל אני לא נהנית במיוחד מבחינה מינית. לא כואב חלילה אבל.. לא מגיעה לסיפוק שהכרתי ותודה לד' שתינו יודעים להנות ולהנות את השני.
בשכל מבינה שזה הורמונלי וגם בעלי מבין אבל תכלס חיכינו הרבה לטבילה ועכשיו שלא מגיעה לסיפוק זה ממש מוריד
חשבנו שאחרי הטבילה נתגבר על הקושי וזה רק גדל.
פשוט נהיה לא כיף ביחד. בעלי החבר הכי טוב שלנו אנחנו הזוג הכי אוהב שאני מכירה בחיי.. ופתאום משבר כזה...
איך יוצאים מפה? מרגישה שאני יבשה גם רגשית ופשוט לא יודעת איך להתקדם
בעלי כל יום אומר לי יהיה טוב.. אנחנו נתגבר אנחנו יודעים לגדול מזה אבל אני לא רואה את האור בקצה המנהרה ופתאום מתפלחת לי מחשבה הזויה להפסיק להניק וגם לא למנוע (עד עכשיו לקח לנו כל פעם כשנה להיכנס להריון בלי אמצעי מניעה) ולחזור להיות אני נקיה משיבושים הורמונליים אולי זה יעזור.
לא מאמינה שאני מעלה כזו הצעה אני מאוהבת בהנקה.. את הגדול הנקתי שנתיים וקצת...
הבו עצות חכמות לאישה מיואשה.
נשמע מצב טוב לא נשמע מייאש במיוחדפרצוף כרית

תרגעו , הכל טוב והכל בסדר 

לכולם יש שחיקה מסוימת עם השנים

לא נשמע משהו מדי קשה , פשוט תתרגלו למצב שעם השנים הריגוש יורד

אם את רוצה לטפל בזה עם מישהי מקצועית שיכולה לשפר ולרענן - לבריאות, אבל לא שאת במצב קשה או משהו, נורמלי ותקין השחיקה, זוג אחרי כמה שנים זה לא כמו זוג צעיר טרי .. זה משהו אחר ויש שחיקה מסוימת

ומצד שני יש קשר יותר חזק, מכירים אחד את השני יותר טוב

אולי לצאת לטיול יחד להתרענן, לנסיעה לפארק? משהו כיפי,... למסעדה וכו' 

הפותחת מדברת על קושי בהנאה באישותהמקורית
בגלל הורמונים של הנקה ותקופה של אחרי לידה לא על מצב זוגי שנשחק כי זה טבע הדברים. היא יודעת שכשהיא בלי הורמונים היא מצליחה להנות מהאישות והחיבור עם בעלה יותר טוב אז למה להשלים עם השחיקה?
נכון שאחרי לידה הגבולות נמתחים מחדש אבל האישות וההנאה של האישה מהחיבור עם בעלה זה נדבך מאוד חשוב בזוגיות, זה הדבק שלהם.
כן ממש נכוןקצתצפוף
ומעבר להורמונים ולעייפות יש כרגע קושי כי שיש שחיקה זמנית של הנאה באישות זה משפיע על התקשורת הזוגית.
בסוף אנחנו לא רק חברים אלא גם זוג מהבחינה המינית..
הבנתי...פרצוף כרית

אבל לפעמי ם תקופות אחרי לידה זה מתיש  (מהרבה בחינות 9 ואין הרבה מה לעשות חוץ מלהשלים עם המצב וטיפה לנשום עמוק....

והורמונים - מה לעשות, לכולן יש ומשפיע ואין מה לעשות.... 


כלומר אין פתרון אלא זה מצב טבעי...
באמת נראה לי הציפיות שלה טיפה מדי גבוהות ביחס למציאות, זה הכל 

אז אני חולקת עלייךהמקורית
זה מצב טבעי שהורמונים משבשים את החשק, אבל לא חייב להשלים עם זה.
הפותחת מתארת זוגיות מיטיבה ואוהבת שנקלעה לקושי עקב אי קיום אישות תקופה ארוכה, כשבעבר זו היתה חוויה טובה מאוד לשניהם. ואחרי לידה כשהם ככ רוצים לממש את אהבתם היא נתקלת שוב בקושי, אבל הפעם של חוסר חשק בגלל הורמונים של הנקה. וזה מעיב על הקשר הזוגי שלהם.
וכן, חוסר הנאה של אישה באישות וחוסר חשק זה סבל נוראי לקשר הזוגי. זה משליך על הרבה דהרים
אז למה להשלים עם מצב הפיך במקום לתקן אותו ושיהיה להם טוב? לא אומרת שזה מה שהיא חייבת לעשות, אבל זו אופציה שהיא שוקלת שסביר להניח תטה את המצב לטובה כל עוד היא תהיה שלמה עם ההחלטה ותרצה בה.
נכון שאפשר גם בדרכים אחרות להעלות את החשק אבל במחילה - זה לא אותו דבר. ואני יכולה להעיד על עצמי ויש עוד הרבה נשים פה שכתבו על זה בעבר. מי שהצליחה להתמודד ולהתאזר בסבלנות ולמשוך עם ההנקה ולהשלים עם זה עושה את הבחירה שלה וגם הפותחת יכולה לעשות כן. אבל זה לגמרי מצב הפיך. רק שיש לו מחיר מסוים שאני מודה שבעיניי לא שווה לשלם אותו
ווי תודהקצתצפוף
היטבת להגדיר את הסיטואציה ממני.
תודה אבל..קצתצפוף
לא חושבת שזה שחיקה מהשנים העוברות
עד עכשיו לפחות ברמת הקשר היה תחושה שרק מכירים יותר לעומק עם הזמן
ולגבי חיי אישות לא חושבת שבום פתאום יש שחיקה אלא יותר שזה הורמונלי.
והבאסה שאין לנו חשק בכלל לצאת ככה. פשוט אוירה לא טובה כל הזמן.
יש תקופות שכל אחד רוצה להיות עם עצמו, הגיוניפרצוף כרית

שבנאדם מתפתח עם השנים וגם רוצה להכיר את *עצמו* - כלומר את את עצמך, ובעלך את עצמו

והגיוני שיש תקופות שכל אחד לעצמו עם מחשבותיו/עיסוקיו/תחביביו 

ולא כל רגע 24/7 עושים כל דבר ביחד

בדרך כלל בעיקר כשזוג צעיר דבוקים אחד לשני ומתלהבים..

זה נורמלי ותקין אני חושבת שעם השנים כל אחד מפתח את עצמו..

 

*כמובן שנשאר הקשר הזוגי, ויש זמנים שאתם יוצאים יחד ועושים דברים יחד

אבל גם זמנים שכל אחד לעצמו, וזה תקין, לא להבהל מזה 

 

נשמע לי בעיקר- נורמלי ודצריך טיפה להתאיםיפיות מחדשאושר עד מתי
ציפיתם שאחרי הטבילה הכל יחזור לקדמותו
ציפית מעצמך להתאושש מהר יותר
ציפיתם לחזור לשגרה גם בפן הנפשי

רגע
לא תמיד זה עובד ככה
לפעמים לוקח יותר זמן והזמן יעשה את שלו אם תאפשרו לו ותבואו בסבלנות

לפעמים יש דברים שצריך להבין שאחרי לידה דורשים התמקמות מחדש
מהפן הזוגי- מה הרקע למריבות בכללי? איזה תחושות את מסתובבת איתן בלב ? אולי הן מודחקות ולא מתומללות לא את מול עצמך ולא מולו..
אולי כל אחד זקוק למשהו..ולא מבקש אותו וזה יוצר מטען רגשי שמתפרץ מכל טריגר חיצוני
תנסו כל אחד לבד לשבת להתבונן להרגיש את עצמו
ואחר כך לדבר יחד בנחת וברוגע...באיזה ערב זוגי נעים.
אולי קלפי שיח יעזרו..

מהפן שלהחשק- חודשיים אחרי לידה בעיני נדיר שיש חשקבטח עם הנקה ומניעה
א. קצת סבלנות לא להיות לחוצים לזכור שזה לרוב זמני ויעבור
ב. להשקיע ולהיות יצירתיים
ג. לבחון סוג מניעה אם נכון לך או שלא עושה לך טוב ..

נשמע שיש ביניכם מלא טוב
אל תדאגי הדברים יתאזנו
אהבתי תגובתך - בול מה שהתכוונתי...פרצוף כרית


תודה! איזו תגובה מושקעת!קצתצפוף
לא יודעת על מה רבים. סתם אוירה עכורה.
באמת לא זוכרת.. פשוט אקלים שלילי.
הקטע שתמיד לפתח שיחות זה עלי.. ככה החלוקת תפקידים אצלינו ואין לי כח ואין לי מילים.
אולי יש לי ציפיות גבוהות אבל לא מידי ז"א לא שתמיד הכל דבש אצלינו אבל כיום בהחלט יודעים לריב.
ולצאת מהריב. ועכשו ערב זוגי נשמע לי עונש אז לא הולכת להביא את זה על עצמי
ביום שני לא היה לגדול גן אז גם בעלי לקח חופש ותכננו טיול ובסוף היה כזה לא כיף שנשארנו בבית ולא עשינו כלום...

מבחינה הורמונלית אני לא מונעת מסתמכת על הנקה וכאמור לא נכנסת להריון מדי מהר אז סומכת על זה לחצי שנה לפחות.
ואני לא מצפה להגיע לאורגזמה כל פעם למי שלא הבינה... אני פשוט אדישה יבשה הוא לא עושה לי את זה - וכשהיינו אסורים בכיתי מלראות אותו ומגעגוע ועכשיו כאילו... כלום. סתם.

אני לא מצפה שדברים ייפתרו לבד אבל אין לי כח לפתור אותם בעצמי וגם לא יודעת איך...

קטונתיבימבה אדומה
אבל לדעתי המצב הרגשי הכללי משפיע על האישות בוודאות. על החשק, על רמת הרגשת הקרבה.

ומה גורם לאקלים העכור? לפעמים יותר ברור מה ולפעמים לא. אבל כך או כך צריך לראות איך מטפלים בזה
אישות זה החלק, הפסגה של הקשר הזוגי האינטימי! הוא צריך קומה להישען עליו! במיוחד אצל האשה

וההורמונים של אחרי לידה (אפילו אם לא היית מניקה) משפיעים, ק"ו ההורמונים של ההנקה. אבל בהחלט כדאי למצוא איך להיות יותר שמחים.

למשל- את אומרת לו תודה על דברים שהוא עושה?
בלי פיתוח שיחה עמוקה. רק לומר תודה שטאטא את הרצפה.
התודה מולידה הערכה שמולידה קרבה נפשית.

ודבר נוסף- את חייבת להבין שאת יולדת ממש ממש טריה. זה עושה טלטול לכל בני המשפחה! לכולם! זה לא הכל כמו שהיה רק פלוס תינוק. כלום לא כמו שהיה...

ההורמונים יתאזנו קצת...

ושוב, לעבוד עם עצמך מה כן טוב. תכונות שאת אוהבת בו, מעשים שעושה שמשמחים אותך. ואז אפשר לבקש גם דברים יותר אישיים
שיקנה לך פרחים. כןכן, את יכולה לבקש ממנו, ואז להודות לו ולשמוח שהוא ככה רוצה לשמח אותך (אפילו שאת ביקשת ולא הוא יזם)

זה השניקל שלי
אין לי טענות חלילהקצתצפוף
הוא באמת נותן כל כך הרבה שאני לא יכולה לבקש עוד כלום וגם לא צריכה
הנקודה של התודה חשובה. אני אומרת כן אבל כשאני ירודה פחות שמה לב ואולי זה גלגל קצת.
נכוןבימבה אדומה
זה באמת גלגל. אז יש לך הזדמנות לבחור איך "עוצרים" את הגלגל...
להכריח את עצמך לראות את הטוב, ממש לפרט אותו. זה פשוט מתכון קסום להגברת אהבה והערכה.

(כלפי כל אחד, אגב. גם בתוך העם עצמו ללמוד לראות את מעלת חברנו... וזה מגביר את ואהבת לרעך כמוך)
אבל נשמהאורוש3
עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בסיון תשפ"ב 16:49
יש שלא טובלות עדיין. חודשיים זה כלום כלום כלום. אפילו לי אחרי קיסרי כאב בשלב הזה. ואיזה חשק? חשק להיקבר ולישון שעתיים רצוף.
ממש מכירה שמשהו נתקע ואז יש אקלים מבאס כמו שהגדרת יפה. אבל חושבת שזה די הגיוני כרגע. לידה הופכת את הבית החיים הכל. פשוט הציפיה שהכל ימשיך כמו שהיה היא פחות ריאלית.
צריך לאט לאט ובהדרגה להוציא אבן אבן מהחומה. מחווה של חיבה. שיח קצר מקרב. אפילו סרט יחד אם עוד לא קל לדבר (עם הקטן מחובר מה השאלה). וכן למרות שלא רוצים לצאת. להזמין אוכל כיפי.
לאט לאט לאט הלב ייפתח. וגם הפן המיני. אין ספק שהכל משפיע על הכל כמו שאת מבינה מעולה. קצת חיבוקים. קצת להחזיק ידיים. להתאים ציפיות למציאות. ללכת בקצב צב. להבין שהמשפחה התערערה ועוברת בניה מחדש. וזה ממש בסדר.
מזל טוב וחיבוק.
אני לא חושבת שהנקה עדיפה על זוגיותהמקורית
ואני יודעת שאולי זו תשובה לא פופולארית, אבל אני חושבת שאם את מרגישה שזה ממש מעיק עלייך ומפריע לקשר עם בעלך - תשקלי להפסיק.
לא כל מה שנכון לנו אחרי לידה ראשונה נכון לנו בהמשך ותינוקות על תמל גדלים מעולה הכי חשוב שאמא שלהם שמחה ושלמה עם עצמה
ואגב, את לא חייבת לא למנוע כדי לא להשתמש בהורמונים. יש גם אופציה של התקן לא הורמונלי
גם אני חושבת כמוךפרצוף כרית


אבל היא הרגע ילדה זה אולי עוד מהלידה בכללאורוש3
בחיים לא הייתי מפסיקה בשלב הזה בלי שנוסו אופציות אחרות. שמת בתגובות שלך (היפות והחכמות) טונות משקל לעניין המיני. אבל שניה. כל הבית התחרבש. יש מתחים. צריך לבנות קצת מחדש. גם את הקשר הנפשי. להשקיע. לא אמרתי שאם יש פגיעה בזוגיות כבר כמה חודשים שנגרמת ישירות מהנקה ושאין שום אופציה אחרת לשפר אז ההנקה גוברת על הזוגיות. אבל להפסיק לתינוק בן חודשיים בגלל חוסר חשק וקצת ירידה הגיונית בקשר זה קיצוני קצת לכיוון השני.
זו דעתי יקירה. יכול להיות שיש מי שחושבת אחרצהמקורית
וזה בסדר.
ויכול להיות שעוד חודש עוד חודשיים זה יסתדר ויכול להיות שהמרחק הזה ביניהם והמתחים יגבו מחיר, ששוב - בעיניי לא שווה הנקה.

מניחה שזה קצת נפיץ הנושא הזה וכתבתי גם למטה על עוד דברים שאולי משפיעים אבל כל אחת מדברת מנקודת הראיה שלה.
ברור שמותר לחשוב אחרתאורוש3
פשוט לא כזה מובהק בעיני שהנקה היא שורש המצב הזוגי ביניהם דקה וחצי אחרי לידה. עם הורמונים מהלידה ויובש טבעי. תינוק קטן. וקושי זוגי תואם שלב. לא אמרתי שצריך להשלים עם הקושי ולא לנסות לתקן. להיפך, בתגובתי לפותחת כתבתי שכדאי להתקרב חזרה בהדרגה.
אכן. אבל זה קצת לטמון את הראש בחולהמקורית
להגיד את זה. היא כמהה לקשר הזוגי עם בעלה. היא מקיימת איתו יחסים אין בעיה ברוך השם בטהרה. הם היו מרוחקים כבר 3 חודשים לפני ולא קיימו אישות. היא בבסהכ רוצה להנות מהיחסים עם בעלה. היא לא טוענת שהוא לא עוזר לה בבית או שיש ציפיות לא מותאמות ביניהם. לפי מה שהיא אומרת הקשר ביניהם טוב והוא מכיל אותה ואת המצב אבל חסר לה הנדבך של האישות. לה, כאישה.
אז יכול להיות שיש עוד דברים שיכולים לעזור במקום. לא אומרת לה לא לשקול את זה. אבל יש לה את הזכות גם להחליט להפסיק להניק וזה לא יהיה סוף העולם.
אבל זה ממש חבל-עוד חודש זה יכול להשתנות מקצה לקצהאושר עד מתי
ויכול להיות שלא גם.המקורית
נכוןבימבה אדומה
לכן מחליטים, החלטה זוגית, עם כל הפרמטרים והשיקולים, אם וכמה נכון לתת לזה צ'אנס

אגב, ההנקה, היא הרבה מעבא לתזונת התינוק. היא חשובה להתפתחוץ שלו, למערכת החיסונית שלו, היא מפחיתה סיכוי לדיכאון אחרי לידה לאמא ועוד הרבה דברים שההנקה מוכחת כגורם משמעותי. רק אומרת בשביל לשים את זה בשיקולים...

פשוט מנסים לומר לך שגם בלי הנקה חודשיים אחרי לידה בדכ המצב מעורער וחסר חשק. אז למה להתנפל על ההנקה כאילו היא מכשפה שהורסת זוגיות...?
בהרגשה שלי אתן מתנפלות עליי בגלל דעה לגיטימיתהמקורית
שכנראה לא באה לכן טוב
הנקתי בעצמי ואני מודעת להכל. לא צריכה שתאמרי לי.
לא לכל אחת זה מתאים ולפעמים היתרונות לא עולות על החסרונות והמחירים. זה הכל.. ואם לא מתאים לה לחכות עוד כמה חודשים?? אז אולי היא יכלה להניק למרחקים אבל מה איתה? מה, היא מועמדת לייצור חלב ותו לא? גם הפותחת מניקה והניקה ואני בטוחה שהיא מודעת להכל ומותר לה בכל זאת להחליט להפסיק גם בלי שיקרה כלום מעבר לחזרה לשגרה ההורמונלית שהיא מכירה
בעיניי הדמוניזציה שעושים להפסקת הנקה היא נוראית.
ואגב, הנקה לעתים מוכחת כגורם לדכאון.
סליחה לא התכוונו להתנפלאורוש3
זה ברור שאם היא הייתה חצי שנה אחרי לידה אחרי חודשיים קשים בגלל הנקה היינו מדברות אחרת. הדעה שאת מציגה היא לגמרי לגיטימית.
פשוט ספציפית חודשיים אחרי לידה זה פחות הזמן להחלטה כזו לדעתנו. וזה גם לגיטימי.
ובלי קשר כל אמא יכולה להחליט מה שהיא רוצה לגבי ההנקה. כולל לייבש מיד חלב. זה בכל מקרה. פשוט חשבנו שבמקרה הזה יותר נכון קצת לחכות ולנסות אפיקים אחרים. וכמובן היא יכולה להפסיק אם לדעתה זה מה שנכון לה.
הכל בסדר, כל אחת אומרת את דעתה וזה לגיטימיהמקורית
ואני יודעת שזה נושא נפיץ אבל כן חשוב לי להשמיע את הקול הזה ולהעלות את האופציה שהפותחת ממילא כבר חשבה עליה
לא רואה ערך בסבל. בכלל. גם לא בשביל הנקה. כל מה שאפשר לעקוף מבחינתי כדי שיהיה לי טוב - אעשה. זו גישה כללית כזו שלי
אני מסכימה עם זה אבל בנושאים אחרים בהנקהאושר עד מתי
נגיד אם מישהי מנסה להניק ואין חלב,וכואב לה,ויש פצעים,התינוק לא תופס וכו וכו
אז יכל להיות שלאט לאט עם הזמן זה יסתדר מעצמו ויעבור אבל עדיין לא תמיד זה נכון לחכות ולסבול ושיהיה לך קשה
הכוחות שלנו מוגבלים
ולכן במקרים מסוימים לגמרי היתי בעד להפסיק להניק(אני עצמי הפסקתי בגיל חודשיים מסיבה כזאת)

אבל מה שהםותחת תיארה
בעיני לא קשור להנקה בדוקא
ולכן גם לא יעזור יותר מדי להפסיק להניק
לא חושבת שמי שלא מניקה בכלל חודשיים מהלידה כבר הגוף שלה חזר לעצמו, הכוחות, החשק האנרגיות המצבי רוח וכו


אם הגורם לקושי הוא ההנקה אז סבבה להפסיק כדי שיהיה לך טוב וקל(לפעמים)

אבל אם זה רק אולי אולי אולי וחלק מעוד סיבות של - אחרי לידה, הורמונים, עייפות, וכו
אז בעיני לוותר מהר על הנקה זה סתם חבל
זה להמר על משהו שסכוי גדול שלא ישנה הרבה
נישאר חלוקות יקירההמקורית
את מסתכלת מנקודת המבט שלך ואני משלי, עם הנסיון שלי ושל עוד נשים בסביבתי.
הנקה זה מהמם בעיניי, פלא הבריאה ממש, כמו המן שהשם נתן לעם ישראל. ממש שארית ממנו.
ועם זאת, היא גובה לעתים מחיר יקר. לילות רבים ללא שינה עד גיל מאוחר יחסית לתינוקות עם תמל ( שוב, מנסיוני ומנסיון הסביבה שלי) והרבה שעבוד והורמונים שמשבשים שגרת חיי נישואין, הנקות תכופות, קפיצות גדילה, סרבנות בקבוקים, תלות מוחלטת, גודש, דלקות, הגבלה בתרופות. ודלא נדבר על הקושי הנפשי שמתלווה לזה עם הלחץ 'להצליח' לפעמים בכל מחיר. יש לי עוד מלא אם תרצי אבל הבנת את הפואנטה.
את ועוד רבות מוכנות לזה? מעולה.
לפותחת זה נוגע רק בחלק מהדברים. והעייפות שלה יכולה לנבוע גם מהרבה הנקות סביב השעון מה שאין עם תמל, תלות מוחלטת והישענות על שאיבות שאני נגיד מאוד אהבצי אבל גם זה משעבד, הורמונים שמשפיעים עליה שעל זה אין עוררין ויתכן גם שזה משפיע על מצב הרוח שלה וכמעט כולן מתעלמות מזה.
בהסתכלות שלי, להנקה יש הרבה יותר חסרונות מאשר לתמל. אז אני מוטה, בדיוק כמוך, רק לצד השני. ולכן כתבתי מה שכתבתי אפילו שאני בעצמי גם הינקתי.
ושוב - בעיניי, המחיר שהיא משלמת יכול להיות שלא שווה את זה על אף כל היתרונות הרבים. כי הקושי שהיא חווה שסביר להניח יהיה פחות קשה בלי הנקה, יכול להשפיע לטווח ארוך, וחא להניק היום זה לא עניין של חיים ומוות.
אבל הנקודה שלנו היא שיש על זה עורריןאורוש3
בניגוד לדבריך... אף אחת לא סותרת את דבריך באופן עקרוני. פשוט בנקודת הזמן הנוכחית אנחנו מערערות על זה שחודשיים אחרי לידה כל הקושי נובע מהנקה ושהפסקת הנקה תפתור את הבעיה. זה הכל.
אם זה כ''כ ברור שזה המקור זה משהו אחר. פשוט חודשיים אחרי לידה זה לא הקייס בד''כ. יכול להיות שאת זכית בהתאוששות מהירה פיזית נפשית והורמונלית. לרוב בשלב הזה הכל עוד הפוך. ולא כזה פשוט לבודד את ההנקה כגורם לבעיה.
אמרתי שזו ההסתכלות שלי בלבדהמקורית
מנסיוני ונסיון הסביבה שלי. שהתאוששות ללא הנקה היא הרבה יותר קלה, הן מבחינה הורמונלית והן מבחינה פיזית. לא אמרתי שאין על זה עוררין אלא שזה הניסיון שלי ושל עוד נשים שאני מכירה והצעתי את זה ככיוון. זה הכל.
נשמהאורוש3
כתבת ''אין על זה עוררין''
אין לי בכלל כוונה או רצון להתווכח איתך. אני מאוד אוהבת לקרא אותך תמיד! את כותבת מאוד בחוכמה וברגישות ואני לומדת ממך. אף אחת לא שללה את דעתך! היא סופר לגיטימית! רק בעיני חלקנו טיפה פחות מותאמת לשלב הנוכחי של הפותחת. זו כל נקודת המחלוקת.
התכוונתי שאין עוררין על זה שהורמוניםהמקורית
משפיעים עליה. כמו על כל אישה מניקה בערך שההורמונים של ההנקה משפיעים עליה לגבי חשק וכו. פה באמת נראה לי שקשה להתווכח.
ושוב - מותר לכן לחלוק עליי אבל דעתי נשארת בעינה ואין צורך להוכיח לי שאני טועה או לנסות לשכנע אותי הפוך כי אין פה נכון או לא יש חוויות אינדיבידואליות ויש דברים שחוויתי על בשרי, אני ונשים נוספות. עם חוויה אישית אי אפשר להתווכח. הכי הרבה אפשר לא להסכים וזהו. אז נישאר חלוקות 🤷
לי הנקה לא מורידה חשק (אחרי 9 חודשים ללא חשקמישהי עם שאלה
ולפעמים דחיה)
אבל עייפות קשה או מריבה בהחלט מכבים אותו
גם לי הנקה ממש לא משפיעה על החשק..אוהבת את השבתאחרונה
רק מריבה ומתחים.. או עייפות רצינית

ועדיין היה לנו לא קל אחרי לידות לפעמים כי זה טלטלה מטורפת- לבית, לנפש,לזוגיות, לכל אחד באופן אישי.. גם אצל מי שלא מניקה...

וכמובן ,@המקורית טוב שאת מעלה את זה שיש נשים שההנקה יכולה להשפיע על זה..
ותודה על הפרגון אגב המקורית
מצטרפת ^^בימבה אדומה
ונקודה נוספת- היא בונה על זה כמניעהאורוש3
אז אם היא מפסיקה ומונעת בדרך אחרת זה גם השלכות זוגיות בד''כ
@קצתצפוף
לכל בחירה יש השלכות, לא אמרתי שלא.המקורית
אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. על משו מוותרים בכל מקרה. הפותחת תבחר.
זה קצת לא נכוןבימבה אדומה
בגדול, זה נכון!
אבל חודשיים אחרי לידה, אין כ"כ מה לעשות חוץ מלקבל שצריך להתאושש זוגית נפשית פיזית הורמונלית משפחתית מהלידה... עם ובלי הנקה.

זו לא גישה, זה מידע רפואי-פסיכולוגי ידוע. לכן אני מרגישה צורך לחזור על זה
תראיהמקורית
אני לא כופרת בתיאוריית ההתאוששות אבל כל אחת בקצב שלה. ואף אחת לא יכולה להגיד לאישה אחרת מה נכון לה ומה לא. כל אחת מביאה את מה שהוא יודעת אבל הסקאלה היא רחבה. כמו שפעם היה פה בשרשור על העניין של תחילת הבדיקות אחרי לידה לצורך טהרה, כשלרוב הנשים או לרוב המוחלט ממליצים לחכות חודש או חודשיים בנחת כהנחיה מרב ויש נשים, גם אם מעטות, שיכולות להפסיק ולהיטהר גם אחרי 4 שבועות. אז בעיניי גם פה. יש את מה שמקובל ויש מציאות בשטח. והמציאות בשטח היא שהתאוששות אחרי לידה לא חייבת לקחת נצח. בטח ובטח אם אין השפעה של הורמונים. ואם אישה מרגישה שההורמונים של ההנקה משפיעים עליה במישורים מסוימים לגיטימי להגיד לה - זה יכול להתאזן, תחכי, ההנקה חשובה. ולגיטימי באותה המידה לומר לה שהיא לא חייבת לחכות גם אם היא מוותרת על ההנקה.
נראה לי שפרשתי פה את משנתי וזה קצת ממצה וגם מנצלש לפותחת קצת.
במניעה יהיה לה פחות חשק רוב הסיכוייםאושר עד מתי
התקן לא הורמונלי לא משםיעהמקורית
ויתכן שגם הורמונלי לא ישפיע
אם כי לכל אמצעי מניעה יש חסרונות בדיוק כמו להנקה
מנסהאם_שמחה_הללויה
בואי נעזוב רגע את ההנקה, זה רק את יכולה להחליט אם לוותר עליה או לא. אני יכולה רק להגיד מנסיון אישי שההשפעה של ההורמונים של ההנקה בדרך כלל נחלשת עם הזמן שעובר ונהיה יותר קל.
אני לא יודעת מה יש ליועצות מיניות להגיד. אני לא יועצת זוגית או מיניות, אדבר רק מנסיון שלי.
אצלנו טיב הקשר, טיב היחסים נובע מכמה סיפוק אנחנו מרגישים בחיים. אם אני מרגישה מירמור ותסכול בחיים זה ישר בא לידי ביטוי גם ביחסים. ולהפך, כשטוב לי עם עצמי, בתקשורת עם בעלי אין קונפליקטים, אני יוצאת מהלחץ הזה "להנות ביחסים" והכל פשוט זורם.
ואצלי זה בכל דבר בחיים, כשבוער לי מדי לקבל משהו, זה תמיד מביא לתסכול. דברים טובים בחיים שלי תמיד הגיעו כשהייתי רגועה.
אולי אצלך זה רק הורמונים וסתם בילבלתי לך את השכל.
אז קחי את מה שנכון לך.
את מתכוונתקצתצפוף
כמה טוב לי באופן כללי מחוץ לזוגיות?
בדיוקאם_שמחה_הללויה
יש דברים שממלאים אותך? משמחים אותך?
זוגיות זה דובדבן שבקצפת, אבל יש עוד המון דרכים להתמלא ולהיות שמחה ואז זה גם משפיע על זוגיות
זה מענייןקצתצפוף
כי כן אני חלשה פיזית וזה קשה לי להיות באפס מעש. כמובן לא באמת אני עם 2 הילדים לבד בצהריים אבל פחות פעילה
גם לא עובדת מטבע הדברים פחות יוצאת פחות רואה חברות זה חסר לי.
לפחות משתדלת להתלבש כל יום ואפילו להתאפר...
ממש חשוב שאת מתלבשת ומתאפרת .. כל הכבודפרצוף כרית


ואוווו ממש!!!!בימבה אדומה
ראויה להערצה!
באמת שאני נפעמת...

מה עם לקבוע זמן עם חברה? אולי גם חברה בחופשת לידה?
אגב לגבי להתלבש בחל"דפרצוף כרית

בחופשות לידה שלי, רוב הזמן לא היתי מתלבשת נורמלי

ובאמת הרגשתי בהתאם ...

 

בימים שכן התלבשתי והתארגנתי כאילו אני הולכת לעבודה  או משהו - 

אוטומטית את מרגישה יותר טוב, יכולה לענות לדלת וכו'

 

רוב הזמן.. ברור שלפעמים כיף להתפדלע עם פיג'מה.. 

ממש קיבלתי על עצמי להתלבשקצתצפוף
אחרי שבחלד הקודם הרגשתי זבל כל היום
ואגב אפשר להתאפר עם פיזמה
אותו אפקט ביתר נוחות
לפעמים יצא לנו לעשות שבת חופש ששלחנו את הילד ונשארתי בפיזמה למיקסום תחושת החופש אבל התאפרתי ותכשיטים...
כל הכבוד לך!המקורית
זה ממש משנה.
את גם יוצאת קצת? יצא לי לחשוב על מה שכתבו לך @אם מאושרת ו@פרצוף כרית וזה גם יכול להיות קשור לתסכול שאת חווה ואולי את משליכה את זה גם על הקשר הזוגי, שגם בו את חווה תסכול וזה מצטבר להכל יחד.
ממליצה לך לבחון את העניין עם עצמך כמה ימים האם יש קושי מלבד הזוגיות כמו חוסר בחברות לשיתוף או איוורור שניתן לפתור. תנסי לחשוב האם השהות בבית משפיעה, והכי טוב לנסות על עצמך. כי לפעמים לא שמים לב והבעל חוזר אחרי יום עבודה כשאת לבד בבית כל היום ואת מלאה באנרגיות כי לא פגשת אף אחד והוא עייף וזה יכול לגרום גם כן להתנגשות
אלופה!! לגמרי משפיע על ההרגשהאם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך ט' בסיון תשפ"ב 18:16
גם אני אומרת שאן לא הייתי עושה את זה הייתי בדכאון.
ותחשבי על עוד דברים שימלאו אותך🙂אצלי זה לפעמים זה איזה פרוייקט להנחלת סדר או עיצוב חדש בבית, שיחה עם חברה, זמן עם עצמי בבוקר לפני שכולם קמים, יציאה לטבע שתמיד ממלא באנרגיות, תפילה, שמיעת הרצאות, טיפוח וכו'
כתבו יפה אבל אפשר לנסות דברים גם לפני צעדים גדוליםמיקי מאוס
אני לגמרי חושבת שיש מה לשקול להפסיק להניק אם זה מכשול באישות וממילא בזוגיות.
אבל להנקה יש גם הרבה יתרונות עליך כאמא -על הבריאות ומצב הרוח שלך
וכמובן גם לתינוק
שבעיני שווה לנסות קצת אחרת לפני שמוותרים על זה

כתבת שאת מרגישה יבשה גם רגשית- אפשר לטפל בזה!
בפיזי- לא יודעת מה בדיוק ניסיתם אבל קודם כל סיכוך והמון, אפשר לנסות סוגים שונים, אני ממליצה על המשחה של ואהבתם אבל זה ממש סובייקטיבי.
ברגשי- זה נקודה חשובה לעבוד עליה מחוץ למיטה. אתם בתקופה לא קלה של אחרי לידה,תנסו למצוא זמנים לצאת או לבלות יחד בבית, לא רק בערב כשכבר גמורים אלא באמת לשים את הבילוי הזוגי במקום גבוה אפילו אם צריך חופש מהעבודה פעם ב.. ולהטעין את הזוגיות

ובשני המישורים- להקדיש זמן ליחסי אישות, לנסות למצוא לזה זמן מוקדם בערב,ולא רק בערב אם זה מה שיעזור לכם להגיע לזה עם יותר כח ונחת (יש לא מעט מתירים לשמש ביום בחדר חשוך, בטח כשהמטרה היא יותר שלום בית, תבררו מה בדיוק שיתאים לכם גם בפן ההלכתי)
להתחיל איתך לאט לאט
ולעורר את הגוף שלך שקצת כבוי בגלל ההורמונים- שמנים, ריחות,מגע הדרגתי וארוך, מגע שונה ממה שהייתם רגילים, מילים נעימות ואוהבות כמובן, מוזיקה - זה לוקח זמן למצוא מה עובד עליך, אבל בדרך כלל יש הרבה דרכים לעורר את הגוף וזה מאוד יכול לעזור

ברור שיש השפעה של חיי אישות על הזוגיות אבל גם הפוך,אז חשוב לנסות לייצר שיפור והתקדמות בשני המישורים ובעז"ה הלוואי ותצליחו לשנות כיוון ולהתקרב יותר ויותר בתקופה הזו
כל מילה. אבל קטן..המקורית
אני כן ראיתי שיש דבר כזה שהנקה משפיעה על מצב הרוח ולא לטובה. אז אולי לא אצל כולן אבל זה קיים
בוודאי. זה מאוד אישי ואני מסכימה שכדאי לבחון את זהמיקי מאוס
אני רק... את חודשיים אחרי לידה!!!באר מרים
עוד ממש יולדת.
הכל טרי ממש..

והגוף עוד מתאושש.. והתינוק ממש קטן...
והזוגיות של כל זוג עוברת ממש שינוי סביב כל לידה..

כל מה שתיארת נשמע ממש טבעי..

וזה לא רק הורמונים של הנקה או לא..

זה ממש עדיין התאוששות מלידה!!!

תני לך ולכם והזוגיות את הזמן שלה..

תהני שטבלת מוקדם (אני, למשל, באף לידה לי הצלחתי לטבול לפני שעברו חודשיים וחצי מהלידה..) גם אם היחסים עוד לא בעננים והחשק לא בשמים..

ממש רק סיימת משכב לידה.. ולגוף לוקח הרבה יותר זמן לחזור לעצמו..

אני מאמניה בע"ה שעוד שעוד שבועות ואפילו חודשים, התינוק כבר ישן יותר טוב ויקום פחות פעמים בלילה ואת בהתאם..
החיים יחזרו קצת יותר למסלול..
הגוף קצת יותר יתאושש..

וגם לזוגיות יתפנה מחדש המקום שלה!

בינתיים הייתי מוצאת משבצות של אוורור זוגי אפילו רק של לעשות סיבוב בחוץ עם העגלה או ארוחת בוקר משותפת בקטנה..
ולא מפתחת עודף ציפיות לגבי החשק המיני.. זה עוד יגיע.. אני בכלל לא בטוחה שזה רק בגלל הנקה..
(זה לא שאת שנתיים אחרי לידה ורק בגלל ההנקה עוד לא חזר החשק.. את רק חודשיים אחרי לידה..)
תנסי למצוא דרכים להוסיף מהמגע גם בלי חשק ושיא מיני.. זה עוד יגיע ובגדול, אבל בקצב הנכון..

בדיוקאורוש3
לגמרי^^זיקוקים
לגמרי..אוהבת את השבת
כל הלידות הנקתי הנקה מלאה ולא מנעתי (באחרונה כן עם דיאפגרמה) ובחלק היו לנו קשיים אחרי הלידה בזוגיות ובחלק פחות- ובכללי אנחנו "חברים" ממש טובים כמו שתיארת..

לפעמים ממש היה לא קל! כי לידה זה טלטלה לספינה של המשפחה בלי קשר להנקה ולמניעה..

ולא הייתי מוותרת על הנקה בקלות, זה כ"כ מוריד ממני עומס- לא צריך להתעסק עם בקבוקים, התינוק נרגע בקלות, האוכל זמין תמיד, אם התינוק חולה אז הוא מבריא מהר יותר ואפשר להרגיע אותו בקלות כשהוא עצבני וחסר שקט.. שנת לילה יותר רציפה ועוד ועוד...


וגם לא הייתי מוותרת על מניעה- אם יש צורך נפשי או פיזי למנוע אז חבל להיכנס להריון לא מוכנים אליו בגלל שזה נראה שזה מה שמפריע לזוגיות..


ועוד משהו- אשריכם שעברתם בטוב את ההריון, הלידה והחודשיים הראשונים!! אבל מתישהו מגיע בכל התהליך הזה הקושי וטוב שהוא צף ויוצא.. לכולם זה מגיע תישהו.. איפה שהוא אחרי תקופה ארוכה שאנחנו בטוב ואז מגיע משהו אני אומרת לעצמי " או הנה זה הגיע" היצר הרע/ הקשיים של החיים זה דרך לגדול ולהתפתח ומתישהוא זה צריך להגיע... ולמרות שזה קשה כדאי להתייחס לזה בפורפורציות.. יש תקופות כאלה וכאלה ובעז"ה תיבנו ותתחזקו מזה..
בקצרה:קופצת
מצב הכי נורמלי בעולם!!
משתפר עם הזמן... קחו נשימה ובלי לחץ! נשמע שאת מאוד לחוצה לחזור כבר לעצמך/ למיניות של לפני / לזוגיות המוכרת..

אתם גדלים עכשיו, זה כאבי צמיחה - בסוף הם שווים.

ו...גם אני מפסיקה הנקה רק בגלל שבא לי לחוות מיניות כמו שצריך ולא להיות בובה...
לא קראתי אם הציעותוהה לי
אבל ממליצה על ויברטור
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9אחרונה

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורףאחרונה

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123אחרונה

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

אומרת פרק תהילים. בהצלחה יקרה. בע''ה שהכלאורוש3אחרונה

יסתדר ויעבור בשלום

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

יציאות לתינוקהבוקר יעלה

לתינוק שלי המתוק לא הייתה יציאה כבר שבועיים.

התייעצתי עם רופאה שאמרה שזה באמת חריג ואם לא יהיה שיפור ביממה הקרובה לתת גליצרין..

אבל מחפשת מקרים שירגיעו אותי. שבועיים נראה לי מלא!

בן כמה הוא?EBM

אם מעל גיל חודש ועולה טוב במשקל יכול להיות תקין. תתכונני נפשית לפיצוץ כשתגיע היציאה..

חודש בולהבוקר יעלה

רק שתגיע כבררר היציאה חח

והעליה במשקל?EBM

איתך בציפיה 😉

אם הוא רק בן חודש ולא עשה שבועייםציונה.

הייתי בודקת ממש עליה במשקל, עד גיל חודש הם אמורים לעשות 4 פעמים ביום לפחות ( בהנקה, תמל זה פחות)

נכוןEBMאחרונה

טיטולים לא מספקים (פחות מ3 צואה ביממה) זה סימן לבדוק משקל. יש תינוקות שכן בגיל צעיר יותר יעשו פחות רק צריך לראות שעולים מספיק. אגב הרבה פעמים הם אלה שעולים הרבה יותר.

אצל חלק מהילדים שלנו בהנקה מלאהשומשומונית

הייתה יציאה פעם בשבוע-10 ימים. והגענו גם לשבועיים!!

אצלינו הם לא סבלו מזה והיו נינוחים. אבל כשזה הגיע- כל הבגדים היו מלוכלכים. ואיכשהו נם אהבו לעשות את זה בשבת, על הבגדים הלבנים...🙈

הקטנטנה שלי המתוקהכנה שנטעה

עושה את לעשרה ימים בערך, של מאז שנולדה, תכף בת שבועיים.

הרופאת גסטרו שלנו רגועה כל עוד הקטנה נינוחה כרגיל. וגם אני כמוך רק מחכה ליציאה!!

ביקורת במרפאת ריאות ופספוס יציאה מהעבודהshiran30005

היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?

יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים

באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת

התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8

סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה

סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק

מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...

אני נורמלית נכון?

ברור נורמליתoo

זה מאד חשוב להתאוורר

וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק

טלפונית/ זום

זכותו לא להסכים

אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות

כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי

מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות

וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך

אם יש לך הזדמנות מיוחדת

(אפשר לבקש

כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה

אבל בהחלט מגיע לך)

מבאס מאוד ואת נורמליתמתואמת

אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...

ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).

[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]

הכי נורמלית! קרה לי משהו דומההבוקר יעלה

תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.

במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!

כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!

מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣

בטח שנורמלית הכי מובן בעולםדיאן ד.אחרונה

עד מתי היציאה עם העבודה?

אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?

אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12

ומיד אח"כ תצטרפי.

לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'