המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
זוגיות אחרי לידה התיעצות...קצתצפוף
מפצלשת כי רוצה באמת לשתף ולקבל את דעתכן..
אני עם תינוק קטן בן חודשיים בערך. ילד שני ב"ה. אני ובעלי שותפים טובים לחיים ידענו הרבה תקופות וב"ה מרגישים שמתגדלים מכל קושי ומריבה...
ההריון ואחריו הלידה היו חויה מקרבת וטובה למרות העיפות הקשיים וזה ש3 חודשים לא יכלתי לקיים יחסים מלאים כי כאב לי דוקא למדנו מזה יותר לדבר יותר לתקשר במעט הזמן כי הייתי עיפהההה והוא עמוס מכל מטלות הבית שנפלו עליו.
בחודש אחרי הלידה שמרנו על עצמינו מאד במצב רוח טוב למרות הקושי בתקופת הרחקות ארוכה ומאז פשוט נפלנו.
לא מדברת על סוף תקופת ההרחקות שאז באמת כבר היה קשה. כל שבת איכשהו נהיית ריב וכל כך השקענו תמיד בשבתות.
כבר טבלתי ב"ה אבל אני מניקה וההורמונים לא מיטיבים איתי. כן מקיימים אישות אבל אני לא נהנית במיוחד מבחינה מינית. לא כואב חלילה אבל.. לא מגיעה לסיפוק שהכרתי ותודה לד' שתינו יודעים להנות ולהנות את השני.
בשכל מבינה שזה הורמונלי וגם בעלי מבין אבל תכלס חיכינו הרבה לטבילה ועכשיו שלא מגיעה לסיפוק זה ממש מוריד
חשבנו שאחרי הטבילה נתגבר על הקושי וזה רק גדל.
פשוט נהיה לא כיף ביחד. בעלי החבר הכי טוב שלנו אנחנו הזוג הכי אוהב שאני מכירה בחיי.. ופתאום משבר כזה...
איך יוצאים מפה? מרגישה שאני יבשה גם רגשית ופשוט לא יודעת איך להתקדם
בעלי כל יום אומר לי יהיה טוב.. אנחנו נתגבר אנחנו יודעים לגדול מזה אבל אני לא רואה את האור בקצה המנהרה ופתאום מתפלחת לי מחשבה הזויה להפסיק להניק וגם לא למנוע (עד עכשיו לקח לנו כל פעם כשנה להיכנס להריון בלי אמצעי מניעה) ולחזור להיות אני נקיה משיבושים הורמונליים אולי זה יעזור.
לא מאמינה שאני מעלה כזו הצעה אני מאוהבת בהנקה.. את הגדול הנקתי שנתיים וקצת...
הבו עצות חכמות לאישה מיואשה.
נשמע מצב טוב לא נשמע מייאש במיוחדפרצוף כרית

תרגעו , הכל טוב והכל בסדר 

לכולם יש שחיקה מסוימת עם השנים

לא נשמע משהו מדי קשה , פשוט תתרגלו למצב שעם השנים הריגוש יורד

אם את רוצה לטפל בזה עם מישהי מקצועית שיכולה לשפר ולרענן - לבריאות, אבל לא שאת במצב קשה או משהו, נורמלי ותקין השחיקה, זוג אחרי כמה שנים זה לא כמו זוג צעיר טרי .. זה משהו אחר ויש שחיקה מסוימת

ומצד שני יש קשר יותר חזק, מכירים אחד את השני יותר טוב

אולי לצאת לטיול יחד להתרענן, לנסיעה לפארק? משהו כיפי,... למסעדה וכו' 

הפותחת מדברת על קושי בהנאה באישותהמקורית
בגלל הורמונים של הנקה ותקופה של אחרי לידה לא על מצב זוגי שנשחק כי זה טבע הדברים. היא יודעת שכשהיא בלי הורמונים היא מצליחה להנות מהאישות והחיבור עם בעלה יותר טוב אז למה להשלים עם השחיקה?
נכון שאחרי לידה הגבולות נמתחים מחדש אבל האישות וההנאה של האישה מהחיבור עם בעלה זה נדבך מאוד חשוב בזוגיות, זה הדבק שלהם.
כן ממש נכוןקצתצפוף
ומעבר להורמונים ולעייפות יש כרגע קושי כי שיש שחיקה זמנית של הנאה באישות זה משפיע על התקשורת הזוגית.
בסוף אנחנו לא רק חברים אלא גם זוג מהבחינה המינית..
הבנתי...פרצוף כרית

אבל לפעמי ם תקופות אחרי לידה זה מתיש  (מהרבה בחינות 9 ואין הרבה מה לעשות חוץ מלהשלים עם המצב וטיפה לנשום עמוק....

והורמונים - מה לעשות, לכולן יש ומשפיע ואין מה לעשות.... 


כלומר אין פתרון אלא זה מצב טבעי...
באמת נראה לי הציפיות שלה טיפה מדי גבוהות ביחס למציאות, זה הכל 

אז אני חולקת עלייךהמקורית
זה מצב טבעי שהורמונים משבשים את החשק, אבל לא חייב להשלים עם זה.
הפותחת מתארת זוגיות מיטיבה ואוהבת שנקלעה לקושי עקב אי קיום אישות תקופה ארוכה, כשבעבר זו היתה חוויה טובה מאוד לשניהם. ואחרי לידה כשהם ככ רוצים לממש את אהבתם היא נתקלת שוב בקושי, אבל הפעם של חוסר חשק בגלל הורמונים של הנקה. וזה מעיב על הקשר הזוגי שלהם.
וכן, חוסר הנאה של אישה באישות וחוסר חשק זה סבל נוראי לקשר הזוגי. זה משליך על הרבה דהרים
אז למה להשלים עם מצב הפיך במקום לתקן אותו ושיהיה להם טוב? לא אומרת שזה מה שהיא חייבת לעשות, אבל זו אופציה שהיא שוקלת שסביר להניח תטה את המצב לטובה כל עוד היא תהיה שלמה עם ההחלטה ותרצה בה.
נכון שאפשר גם בדרכים אחרות להעלות את החשק אבל במחילה - זה לא אותו דבר. ואני יכולה להעיד על עצמי ויש עוד הרבה נשים פה שכתבו על זה בעבר. מי שהצליחה להתמודד ולהתאזר בסבלנות ולמשוך עם ההנקה ולהשלים עם זה עושה את הבחירה שלה וגם הפותחת יכולה לעשות כן. אבל זה לגמרי מצב הפיך. רק שיש לו מחיר מסוים שאני מודה שבעיניי לא שווה לשלם אותו
ווי תודהקצתצפוף
היטבת להגדיר את הסיטואציה ממני.
תודה אבל..קצתצפוף
לא חושבת שזה שחיקה מהשנים העוברות
עד עכשיו לפחות ברמת הקשר היה תחושה שרק מכירים יותר לעומק עם הזמן
ולגבי חיי אישות לא חושבת שבום פתאום יש שחיקה אלא יותר שזה הורמונלי.
והבאסה שאין לנו חשק בכלל לצאת ככה. פשוט אוירה לא טובה כל הזמן.
יש תקופות שכל אחד רוצה להיות עם עצמו, הגיוניפרצוף כרית

שבנאדם מתפתח עם השנים וגם רוצה להכיר את *עצמו* - כלומר את את עצמך, ובעלך את עצמו

והגיוני שיש תקופות שכל אחד לעצמו עם מחשבותיו/עיסוקיו/תחביביו 

ולא כל רגע 24/7 עושים כל דבר ביחד

בדרך כלל בעיקר כשזוג צעיר דבוקים אחד לשני ומתלהבים..

זה נורמלי ותקין אני חושבת שעם השנים כל אחד מפתח את עצמו..

 

*כמובן שנשאר הקשר הזוגי, ויש זמנים שאתם יוצאים יחד ועושים דברים יחד

אבל גם זמנים שכל אחד לעצמו, וזה תקין, לא להבהל מזה 

 

נשמע לי בעיקר- נורמלי ודצריך טיפה להתאיםיפיות מחדשאושר עד מתי
ציפיתם שאחרי הטבילה הכל יחזור לקדמותו
ציפית מעצמך להתאושש מהר יותר
ציפיתם לחזור לשגרה גם בפן הנפשי

רגע
לא תמיד זה עובד ככה
לפעמים לוקח יותר זמן והזמן יעשה את שלו אם תאפשרו לו ותבואו בסבלנות

לפעמים יש דברים שצריך להבין שאחרי לידה דורשים התמקמות מחדש
מהפן הזוגי- מה הרקע למריבות בכללי? איזה תחושות את מסתובבת איתן בלב ? אולי הן מודחקות ולא מתומללות לא את מול עצמך ולא מולו..
אולי כל אחד זקוק למשהו..ולא מבקש אותו וזה יוצר מטען רגשי שמתפרץ מכל טריגר חיצוני
תנסו כל אחד לבד לשבת להתבונן להרגיש את עצמו
ואחר כך לדבר יחד בנחת וברוגע...באיזה ערב זוגי נעים.
אולי קלפי שיח יעזרו..

מהפן שלהחשק- חודשיים אחרי לידה בעיני נדיר שיש חשקבטח עם הנקה ומניעה
א. קצת סבלנות לא להיות לחוצים לזכור שזה לרוב זמני ויעבור
ב. להשקיע ולהיות יצירתיים
ג. לבחון סוג מניעה אם נכון לך או שלא עושה לך טוב ..

נשמע שיש ביניכם מלא טוב
אל תדאגי הדברים יתאזנו
אהבתי תגובתך - בול מה שהתכוונתי...פרצוף כרית


תודה! איזו תגובה מושקעת!קצתצפוף
לא יודעת על מה רבים. סתם אוירה עכורה.
באמת לא זוכרת.. פשוט אקלים שלילי.
הקטע שתמיד לפתח שיחות זה עלי.. ככה החלוקת תפקידים אצלינו ואין לי כח ואין לי מילים.
אולי יש לי ציפיות גבוהות אבל לא מידי ז"א לא שתמיד הכל דבש אצלינו אבל כיום בהחלט יודעים לריב.
ולצאת מהריב. ועכשו ערב זוגי נשמע לי עונש אז לא הולכת להביא את זה על עצמי
ביום שני לא היה לגדול גן אז גם בעלי לקח חופש ותכננו טיול ובסוף היה כזה לא כיף שנשארנו בבית ולא עשינו כלום...

מבחינה הורמונלית אני לא מונעת מסתמכת על הנקה וכאמור לא נכנסת להריון מדי מהר אז סומכת על זה לחצי שנה לפחות.
ואני לא מצפה להגיע לאורגזמה כל פעם למי שלא הבינה... אני פשוט אדישה יבשה הוא לא עושה לי את זה - וכשהיינו אסורים בכיתי מלראות אותו ומגעגוע ועכשיו כאילו... כלום. סתם.

אני לא מצפה שדברים ייפתרו לבד אבל אין לי כח לפתור אותם בעצמי וגם לא יודעת איך...

קטונתיבימבה אדומה
אבל לדעתי המצב הרגשי הכללי משפיע על האישות בוודאות. על החשק, על רמת הרגשת הקרבה.

ומה גורם לאקלים העכור? לפעמים יותר ברור מה ולפעמים לא. אבל כך או כך צריך לראות איך מטפלים בזה
אישות זה החלק, הפסגה של הקשר הזוגי האינטימי! הוא צריך קומה להישען עליו! במיוחד אצל האשה

וההורמונים של אחרי לידה (אפילו אם לא היית מניקה) משפיעים, ק"ו ההורמונים של ההנקה. אבל בהחלט כדאי למצוא איך להיות יותר שמחים.

למשל- את אומרת לו תודה על דברים שהוא עושה?
בלי פיתוח שיחה עמוקה. רק לומר תודה שטאטא את הרצפה.
התודה מולידה הערכה שמולידה קרבה נפשית.

ודבר נוסף- את חייבת להבין שאת יולדת ממש ממש טריה. זה עושה טלטול לכל בני המשפחה! לכולם! זה לא הכל כמו שהיה רק פלוס תינוק. כלום לא כמו שהיה...

ההורמונים יתאזנו קצת...

ושוב, לעבוד עם עצמך מה כן טוב. תכונות שאת אוהבת בו, מעשים שעושה שמשמחים אותך. ואז אפשר לבקש גם דברים יותר אישיים
שיקנה לך פרחים. כןכן, את יכולה לבקש ממנו, ואז להודות לו ולשמוח שהוא ככה רוצה לשמח אותך (אפילו שאת ביקשת ולא הוא יזם)

זה השניקל שלי
אין לי טענות חלילהקצתצפוף
הוא באמת נותן כל כך הרבה שאני לא יכולה לבקש עוד כלום וגם לא צריכה
הנקודה של התודה חשובה. אני אומרת כן אבל כשאני ירודה פחות שמה לב ואולי זה גלגל קצת.
נכוןבימבה אדומה
זה באמת גלגל. אז יש לך הזדמנות לבחור איך "עוצרים" את הגלגל...
להכריח את עצמך לראות את הטוב, ממש לפרט אותו. זה פשוט מתכון קסום להגברת אהבה והערכה.

(כלפי כל אחד, אגב. גם בתוך העם עצמו ללמוד לראות את מעלת חברנו... וזה מגביר את ואהבת לרעך כמוך)
אבל נשמהאורוש3
עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בסיון תשפ"ב 16:49
יש שלא טובלות עדיין. חודשיים זה כלום כלום כלום. אפילו לי אחרי קיסרי כאב בשלב הזה. ואיזה חשק? חשק להיקבר ולישון שעתיים רצוף.
ממש מכירה שמשהו נתקע ואז יש אקלים מבאס כמו שהגדרת יפה. אבל חושבת שזה די הגיוני כרגע. לידה הופכת את הבית החיים הכל. פשוט הציפיה שהכל ימשיך כמו שהיה היא פחות ריאלית.
צריך לאט לאט ובהדרגה להוציא אבן אבן מהחומה. מחווה של חיבה. שיח קצר מקרב. אפילו סרט יחד אם עוד לא קל לדבר (עם הקטן מחובר מה השאלה). וכן למרות שלא רוצים לצאת. להזמין אוכל כיפי.
לאט לאט לאט הלב ייפתח. וגם הפן המיני. אין ספק שהכל משפיע על הכל כמו שאת מבינה מעולה. קצת חיבוקים. קצת להחזיק ידיים. להתאים ציפיות למציאות. ללכת בקצב צב. להבין שהמשפחה התערערה ועוברת בניה מחדש. וזה ממש בסדר.
מזל טוב וחיבוק.
אני לא חושבת שהנקה עדיפה על זוגיותהמקורית
ואני יודעת שאולי זו תשובה לא פופולארית, אבל אני חושבת שאם את מרגישה שזה ממש מעיק עלייך ומפריע לקשר עם בעלך - תשקלי להפסיק.
לא כל מה שנכון לנו אחרי לידה ראשונה נכון לנו בהמשך ותינוקות על תמל גדלים מעולה הכי חשוב שאמא שלהם שמחה ושלמה עם עצמה
ואגב, את לא חייבת לא למנוע כדי לא להשתמש בהורמונים. יש גם אופציה של התקן לא הורמונלי
גם אני חושבת כמוךפרצוף כרית


אבל היא הרגע ילדה זה אולי עוד מהלידה בכללאורוש3
בחיים לא הייתי מפסיקה בשלב הזה בלי שנוסו אופציות אחרות. שמת בתגובות שלך (היפות והחכמות) טונות משקל לעניין המיני. אבל שניה. כל הבית התחרבש. יש מתחים. צריך לבנות קצת מחדש. גם את הקשר הנפשי. להשקיע. לא אמרתי שאם יש פגיעה בזוגיות כבר כמה חודשים שנגרמת ישירות מהנקה ושאין שום אופציה אחרת לשפר אז ההנקה גוברת על הזוגיות. אבל להפסיק לתינוק בן חודשיים בגלל חוסר חשק וקצת ירידה הגיונית בקשר זה קיצוני קצת לכיוון השני.
זו דעתי יקירה. יכול להיות שיש מי שחושבת אחרצהמקורית
וזה בסדר.
ויכול להיות שעוד חודש עוד חודשיים זה יסתדר ויכול להיות שהמרחק הזה ביניהם והמתחים יגבו מחיר, ששוב - בעיניי לא שווה הנקה.

מניחה שזה קצת נפיץ הנושא הזה וכתבתי גם למטה על עוד דברים שאולי משפיעים אבל כל אחת מדברת מנקודת הראיה שלה.
ברור שמותר לחשוב אחרתאורוש3
פשוט לא כזה מובהק בעיני שהנקה היא שורש המצב הזוגי ביניהם דקה וחצי אחרי לידה. עם הורמונים מהלידה ויובש טבעי. תינוק קטן. וקושי זוגי תואם שלב. לא אמרתי שצריך להשלים עם הקושי ולא לנסות לתקן. להיפך, בתגובתי לפותחת כתבתי שכדאי להתקרב חזרה בהדרגה.
אכן. אבל זה קצת לטמון את הראש בחולהמקורית
להגיד את זה. היא כמהה לקשר הזוגי עם בעלה. היא מקיימת איתו יחסים אין בעיה ברוך השם בטהרה. הם היו מרוחקים כבר 3 חודשים לפני ולא קיימו אישות. היא בבסהכ רוצה להנות מהיחסים עם בעלה. היא לא טוענת שהוא לא עוזר לה בבית או שיש ציפיות לא מותאמות ביניהם. לפי מה שהיא אומרת הקשר ביניהם טוב והוא מכיל אותה ואת המצב אבל חסר לה הנדבך של האישות. לה, כאישה.
אז יכול להיות שיש עוד דברים שיכולים לעזור במקום. לא אומרת לה לא לשקול את זה. אבל יש לה את הזכות גם להחליט להפסיק להניק וזה לא יהיה סוף העולם.
אבל זה ממש חבל-עוד חודש זה יכול להשתנות מקצה לקצהאושר עד מתי
ויכול להיות שלא גם.המקורית
נכוןבימבה אדומה
לכן מחליטים, החלטה זוגית, עם כל הפרמטרים והשיקולים, אם וכמה נכון לתת לזה צ'אנס

אגב, ההנקה, היא הרבה מעבא לתזונת התינוק. היא חשובה להתפתחוץ שלו, למערכת החיסונית שלו, היא מפחיתה סיכוי לדיכאון אחרי לידה לאמא ועוד הרבה דברים שההנקה מוכחת כגורם משמעותי. רק אומרת בשביל לשים את זה בשיקולים...

פשוט מנסים לומר לך שגם בלי הנקה חודשיים אחרי לידה בדכ המצב מעורער וחסר חשק. אז למה להתנפל על ההנקה כאילו היא מכשפה שהורסת זוגיות...?
בהרגשה שלי אתן מתנפלות עליי בגלל דעה לגיטימיתהמקורית
שכנראה לא באה לכן טוב
הנקתי בעצמי ואני מודעת להכל. לא צריכה שתאמרי לי.
לא לכל אחת זה מתאים ולפעמים היתרונות לא עולות על החסרונות והמחירים. זה הכל.. ואם לא מתאים לה לחכות עוד כמה חודשים?? אז אולי היא יכלה להניק למרחקים אבל מה איתה? מה, היא מועמדת לייצור חלב ותו לא? גם הפותחת מניקה והניקה ואני בטוחה שהיא מודעת להכל ומותר לה בכל זאת להחליט להפסיק גם בלי שיקרה כלום מעבר לחזרה לשגרה ההורמונלית שהיא מכירה
בעיניי הדמוניזציה שעושים להפסקת הנקה היא נוראית.
ואגב, הנקה לעתים מוכחת כגורם לדכאון.
סליחה לא התכוונו להתנפלאורוש3
זה ברור שאם היא הייתה חצי שנה אחרי לידה אחרי חודשיים קשים בגלל הנקה היינו מדברות אחרת. הדעה שאת מציגה היא לגמרי לגיטימית.
פשוט ספציפית חודשיים אחרי לידה זה פחות הזמן להחלטה כזו לדעתנו. וזה גם לגיטימי.
ובלי קשר כל אמא יכולה להחליט מה שהיא רוצה לגבי ההנקה. כולל לייבש מיד חלב. זה בכל מקרה. פשוט חשבנו שבמקרה הזה יותר נכון קצת לחכות ולנסות אפיקים אחרים. וכמובן היא יכולה להפסיק אם לדעתה זה מה שנכון לה.
הכל בסדר, כל אחת אומרת את דעתה וזה לגיטימיהמקורית
ואני יודעת שזה נושא נפיץ אבל כן חשוב לי להשמיע את הקול הזה ולהעלות את האופציה שהפותחת ממילא כבר חשבה עליה
לא רואה ערך בסבל. בכלל. גם לא בשביל הנקה. כל מה שאפשר לעקוף מבחינתי כדי שיהיה לי טוב - אעשה. זו גישה כללית כזו שלי
אני מסכימה עם זה אבל בנושאים אחרים בהנקהאושר עד מתי
נגיד אם מישהי מנסה להניק ואין חלב,וכואב לה,ויש פצעים,התינוק לא תופס וכו וכו
אז יכל להיות שלאט לאט עם הזמן זה יסתדר מעצמו ויעבור אבל עדיין לא תמיד זה נכון לחכות ולסבול ושיהיה לך קשה
הכוחות שלנו מוגבלים
ולכן במקרים מסוימים לגמרי היתי בעד להפסיק להניק(אני עצמי הפסקתי בגיל חודשיים מסיבה כזאת)

אבל מה שהםותחת תיארה
בעיני לא קשור להנקה בדוקא
ולכן גם לא יעזור יותר מדי להפסיק להניק
לא חושבת שמי שלא מניקה בכלל חודשיים מהלידה כבר הגוף שלה חזר לעצמו, הכוחות, החשק האנרגיות המצבי רוח וכו


אם הגורם לקושי הוא ההנקה אז סבבה להפסיק כדי שיהיה לך טוב וקל(לפעמים)

אבל אם זה רק אולי אולי אולי וחלק מעוד סיבות של - אחרי לידה, הורמונים, עייפות, וכו
אז בעיני לוותר מהר על הנקה זה סתם חבל
זה להמר על משהו שסכוי גדול שלא ישנה הרבה
נישאר חלוקות יקירההמקורית
את מסתכלת מנקודת המבט שלך ואני משלי, עם הנסיון שלי ושל עוד נשים בסביבתי.
הנקה זה מהמם בעיניי, פלא הבריאה ממש, כמו המן שהשם נתן לעם ישראל. ממש שארית ממנו.
ועם זאת, היא גובה לעתים מחיר יקר. לילות רבים ללא שינה עד גיל מאוחר יחסית לתינוקות עם תמל ( שוב, מנסיוני ומנסיון הסביבה שלי) והרבה שעבוד והורמונים שמשבשים שגרת חיי נישואין, הנקות תכופות, קפיצות גדילה, סרבנות בקבוקים, תלות מוחלטת, גודש, דלקות, הגבלה בתרופות. ודלא נדבר על הקושי הנפשי שמתלווה לזה עם הלחץ 'להצליח' לפעמים בכל מחיר. יש לי עוד מלא אם תרצי אבל הבנת את הפואנטה.
את ועוד רבות מוכנות לזה? מעולה.
לפותחת זה נוגע רק בחלק מהדברים. והעייפות שלה יכולה לנבוע גם מהרבה הנקות סביב השעון מה שאין עם תמל, תלות מוחלטת והישענות על שאיבות שאני נגיד מאוד אהבצי אבל גם זה משעבד, הורמונים שמשפיעים עליה שעל זה אין עוררין ויתכן גם שזה משפיע על מצב הרוח שלה וכמעט כולן מתעלמות מזה.
בהסתכלות שלי, להנקה יש הרבה יותר חסרונות מאשר לתמל. אז אני מוטה, בדיוק כמוך, רק לצד השני. ולכן כתבתי מה שכתבתי אפילו שאני בעצמי גם הינקתי.
ושוב - בעיניי, המחיר שהיא משלמת יכול להיות שלא שווה את זה על אף כל היתרונות הרבים. כי הקושי שהיא חווה שסביר להניח יהיה פחות קשה בלי הנקה, יכול להשפיע לטווח ארוך, וחא להניק היום זה לא עניין של חיים ומוות.
אבל הנקודה שלנו היא שיש על זה עורריןאורוש3
בניגוד לדבריך... אף אחת לא סותרת את דבריך באופן עקרוני. פשוט בנקודת הזמן הנוכחית אנחנו מערערות על זה שחודשיים אחרי לידה כל הקושי נובע מהנקה ושהפסקת הנקה תפתור את הבעיה. זה הכל.
אם זה כ''כ ברור שזה המקור זה משהו אחר. פשוט חודשיים אחרי לידה זה לא הקייס בד''כ. יכול להיות שאת זכית בהתאוששות מהירה פיזית נפשית והורמונלית. לרוב בשלב הזה הכל עוד הפוך. ולא כזה פשוט לבודד את ההנקה כגורם לבעיה.
אמרתי שזו ההסתכלות שלי בלבדהמקורית
מנסיוני ונסיון הסביבה שלי. שהתאוששות ללא הנקה היא הרבה יותר קלה, הן מבחינה הורמונלית והן מבחינה פיזית. לא אמרתי שאין על זה עוררין אלא שזה הניסיון שלי ושל עוד נשים שאני מכירה והצעתי את זה ככיוון. זה הכל.
נשמהאורוש3
כתבת ''אין על זה עוררין''
אין לי בכלל כוונה או רצון להתווכח איתך. אני מאוד אוהבת לקרא אותך תמיד! את כותבת מאוד בחוכמה וברגישות ואני לומדת ממך. אף אחת לא שללה את דעתך! היא סופר לגיטימית! רק בעיני חלקנו טיפה פחות מותאמת לשלב הנוכחי של הפותחת. זו כל נקודת המחלוקת.
התכוונתי שאין עוררין על זה שהורמוניםהמקורית
משפיעים עליה. כמו על כל אישה מניקה בערך שההורמונים של ההנקה משפיעים עליה לגבי חשק וכו. פה באמת נראה לי שקשה להתווכח.
ושוב - מותר לכן לחלוק עליי אבל דעתי נשארת בעינה ואין צורך להוכיח לי שאני טועה או לנסות לשכנע אותי הפוך כי אין פה נכון או לא יש חוויות אינדיבידואליות ויש דברים שחוויתי על בשרי, אני ונשים נוספות. עם חוויה אישית אי אפשר להתווכח. הכי הרבה אפשר לא להסכים וזהו. אז נישאר חלוקות 🤷
לי הנקה לא מורידה חשק (אחרי 9 חודשים ללא חשקמישהי עם שאלה
ולפעמים דחיה)
אבל עייפות קשה או מריבה בהחלט מכבים אותו
גם לי הנקה ממש לא משפיעה על החשק..אוהבת את השבתאחרונה
רק מריבה ומתחים.. או עייפות רצינית

ועדיין היה לנו לא קל אחרי לידות לפעמים כי זה טלטלה מטורפת- לבית, לנפש,לזוגיות, לכל אחד באופן אישי.. גם אצל מי שלא מניקה...

וכמובן ,@המקורית טוב שאת מעלה את זה שיש נשים שההנקה יכולה להשפיע על זה..
ותודה על הפרגון אגב המקורית
מצטרפת ^^בימבה אדומה
ונקודה נוספת- היא בונה על זה כמניעהאורוש3
אז אם היא מפסיקה ומונעת בדרך אחרת זה גם השלכות זוגיות בד''כ
@קצתצפוף
לכל בחירה יש השלכות, לא אמרתי שלא.המקורית
אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. על משו מוותרים בכל מקרה. הפותחת תבחר.
זה קצת לא נכוןבימבה אדומה
בגדול, זה נכון!
אבל חודשיים אחרי לידה, אין כ"כ מה לעשות חוץ מלקבל שצריך להתאושש זוגית נפשית פיזית הורמונלית משפחתית מהלידה... עם ובלי הנקה.

זו לא גישה, זה מידע רפואי-פסיכולוגי ידוע. לכן אני מרגישה צורך לחזור על זה
תראיהמקורית
אני לא כופרת בתיאוריית ההתאוששות אבל כל אחת בקצב שלה. ואף אחת לא יכולה להגיד לאישה אחרת מה נכון לה ומה לא. כל אחת מביאה את מה שהוא יודעת אבל הסקאלה היא רחבה. כמו שפעם היה פה בשרשור על העניין של תחילת הבדיקות אחרי לידה לצורך טהרה, כשלרוב הנשים או לרוב המוחלט ממליצים לחכות חודש או חודשיים בנחת כהנחיה מרב ויש נשים, גם אם מעטות, שיכולות להפסיק ולהיטהר גם אחרי 4 שבועות. אז בעיניי גם פה. יש את מה שמקובל ויש מציאות בשטח. והמציאות בשטח היא שהתאוששות אחרי לידה לא חייבת לקחת נצח. בטח ובטח אם אין השפעה של הורמונים. ואם אישה מרגישה שההורמונים של ההנקה משפיעים עליה במישורים מסוימים לגיטימי להגיד לה - זה יכול להתאזן, תחכי, ההנקה חשובה. ולגיטימי באותה המידה לומר לה שהיא לא חייבת לחכות גם אם היא מוותרת על ההנקה.
נראה לי שפרשתי פה את משנתי וזה קצת ממצה וגם מנצלש לפותחת קצת.
במניעה יהיה לה פחות חשק רוב הסיכוייםאושר עד מתי
התקן לא הורמונלי לא משםיעהמקורית
ויתכן שגם הורמונלי לא ישפיע
אם כי לכל אמצעי מניעה יש חסרונות בדיוק כמו להנקה
מנסהאם_שמחה_הללויה
בואי נעזוב רגע את ההנקה, זה רק את יכולה להחליט אם לוותר עליה או לא. אני יכולה רק להגיד מנסיון אישי שההשפעה של ההורמונים של ההנקה בדרך כלל נחלשת עם הזמן שעובר ונהיה יותר קל.
אני לא יודעת מה יש ליועצות מיניות להגיד. אני לא יועצת זוגית או מיניות, אדבר רק מנסיון שלי.
אצלנו טיב הקשר, טיב היחסים נובע מכמה סיפוק אנחנו מרגישים בחיים. אם אני מרגישה מירמור ותסכול בחיים זה ישר בא לידי ביטוי גם ביחסים. ולהפך, כשטוב לי עם עצמי, בתקשורת עם בעלי אין קונפליקטים, אני יוצאת מהלחץ הזה "להנות ביחסים" והכל פשוט זורם.
ואצלי זה בכל דבר בחיים, כשבוער לי מדי לקבל משהו, זה תמיד מביא לתסכול. דברים טובים בחיים שלי תמיד הגיעו כשהייתי רגועה.
אולי אצלך זה רק הורמונים וסתם בילבלתי לך את השכל.
אז קחי את מה שנכון לך.
את מתכוונתקצתצפוף
כמה טוב לי באופן כללי מחוץ לזוגיות?
בדיוקאם_שמחה_הללויה
יש דברים שממלאים אותך? משמחים אותך?
זוגיות זה דובדבן שבקצפת, אבל יש עוד המון דרכים להתמלא ולהיות שמחה ואז זה גם משפיע על זוגיות
זה מענייןקצתצפוף
כי כן אני חלשה פיזית וזה קשה לי להיות באפס מעש. כמובן לא באמת אני עם 2 הילדים לבד בצהריים אבל פחות פעילה
גם לא עובדת מטבע הדברים פחות יוצאת פחות רואה חברות זה חסר לי.
לפחות משתדלת להתלבש כל יום ואפילו להתאפר...
ממש חשוב שאת מתלבשת ומתאפרת .. כל הכבודפרצוף כרית


ואוווו ממש!!!!בימבה אדומה
ראויה להערצה!
באמת שאני נפעמת...

מה עם לקבוע זמן עם חברה? אולי גם חברה בחופשת לידה?
אגב לגבי להתלבש בחל"דפרצוף כרית

בחופשות לידה שלי, רוב הזמן לא היתי מתלבשת נורמלי

ובאמת הרגשתי בהתאם ...

 

בימים שכן התלבשתי והתארגנתי כאילו אני הולכת לעבודה  או משהו - 

אוטומטית את מרגישה יותר טוב, יכולה לענות לדלת וכו'

 

רוב הזמן.. ברור שלפעמים כיף להתפדלע עם פיג'מה.. 

ממש קיבלתי על עצמי להתלבשקצתצפוף
אחרי שבחלד הקודם הרגשתי זבל כל היום
ואגב אפשר להתאפר עם פיזמה
אותו אפקט ביתר נוחות
לפעמים יצא לנו לעשות שבת חופש ששלחנו את הילד ונשארתי בפיזמה למיקסום תחושת החופש אבל התאפרתי ותכשיטים...
כל הכבוד לך!המקורית
זה ממש משנה.
את גם יוצאת קצת? יצא לי לחשוב על מה שכתבו לך @אם מאושרת ו@פרצוף כרית וזה גם יכול להיות קשור לתסכול שאת חווה ואולי את משליכה את זה גם על הקשר הזוגי, שגם בו את חווה תסכול וזה מצטבר להכל יחד.
ממליצה לך לבחון את העניין עם עצמך כמה ימים האם יש קושי מלבד הזוגיות כמו חוסר בחברות לשיתוף או איוורור שניתן לפתור. תנסי לחשוב האם השהות בבית משפיעה, והכי טוב לנסות על עצמך. כי לפעמים לא שמים לב והבעל חוזר אחרי יום עבודה כשאת לבד בבית כל היום ואת מלאה באנרגיות כי לא פגשת אף אחד והוא עייף וזה יכול לגרום גם כן להתנגשות
אלופה!! לגמרי משפיע על ההרגשהאם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך ט' בסיון תשפ"ב 18:16
גם אני אומרת שאן לא הייתי עושה את זה הייתי בדכאון.
ותחשבי על עוד דברים שימלאו אותך🙂אצלי זה לפעמים זה איזה פרוייקט להנחלת סדר או עיצוב חדש בבית, שיחה עם חברה, זמן עם עצמי בבוקר לפני שכולם קמים, יציאה לטבע שתמיד ממלא באנרגיות, תפילה, שמיעת הרצאות, טיפוח וכו'
כתבו יפה אבל אפשר לנסות דברים גם לפני צעדים גדוליםמיקי מאוס
אני לגמרי חושבת שיש מה לשקול להפסיק להניק אם זה מכשול באישות וממילא בזוגיות.
אבל להנקה יש גם הרבה יתרונות עליך כאמא -על הבריאות ומצב הרוח שלך
וכמובן גם לתינוק
שבעיני שווה לנסות קצת אחרת לפני שמוותרים על זה

כתבת שאת מרגישה יבשה גם רגשית- אפשר לטפל בזה!
בפיזי- לא יודעת מה בדיוק ניסיתם אבל קודם כל סיכוך והמון, אפשר לנסות סוגים שונים, אני ממליצה על המשחה של ואהבתם אבל זה ממש סובייקטיבי.
ברגשי- זה נקודה חשובה לעבוד עליה מחוץ למיטה. אתם בתקופה לא קלה של אחרי לידה,תנסו למצוא זמנים לצאת או לבלות יחד בבית, לא רק בערב כשכבר גמורים אלא באמת לשים את הבילוי הזוגי במקום גבוה אפילו אם צריך חופש מהעבודה פעם ב.. ולהטעין את הזוגיות

ובשני המישורים- להקדיש זמן ליחסי אישות, לנסות למצוא לזה זמן מוקדם בערב,ולא רק בערב אם זה מה שיעזור לכם להגיע לזה עם יותר כח ונחת (יש לא מעט מתירים לשמש ביום בחדר חשוך, בטח כשהמטרה היא יותר שלום בית, תבררו מה בדיוק שיתאים לכם גם בפן ההלכתי)
להתחיל איתך לאט לאט
ולעורר את הגוף שלך שקצת כבוי בגלל ההורמונים- שמנים, ריחות,מגע הדרגתי וארוך, מגע שונה ממה שהייתם רגילים, מילים נעימות ואוהבות כמובן, מוזיקה - זה לוקח זמן למצוא מה עובד עליך, אבל בדרך כלל יש הרבה דרכים לעורר את הגוף וזה מאוד יכול לעזור

ברור שיש השפעה של חיי אישות על הזוגיות אבל גם הפוך,אז חשוב לנסות לייצר שיפור והתקדמות בשני המישורים ובעז"ה הלוואי ותצליחו לשנות כיוון ולהתקרב יותר ויותר בתקופה הזו
כל מילה. אבל קטן..המקורית
אני כן ראיתי שיש דבר כזה שהנקה משפיעה על מצב הרוח ולא לטובה. אז אולי לא אצל כולן אבל זה קיים
בוודאי. זה מאוד אישי ואני מסכימה שכדאי לבחון את זהמיקי מאוס
אני רק... את חודשיים אחרי לידה!!!באר מרים
עוד ממש יולדת.
הכל טרי ממש..

והגוף עוד מתאושש.. והתינוק ממש קטן...
והזוגיות של כל זוג עוברת ממש שינוי סביב כל לידה..

כל מה שתיארת נשמע ממש טבעי..

וזה לא רק הורמונים של הנקה או לא..

זה ממש עדיין התאוששות מלידה!!!

תני לך ולכם והזוגיות את הזמן שלה..

תהני שטבלת מוקדם (אני, למשל, באף לידה לי הצלחתי לטבול לפני שעברו חודשיים וחצי מהלידה..) גם אם היחסים עוד לא בעננים והחשק לא בשמים..

ממש רק סיימת משכב לידה.. ולגוף לוקח הרבה יותר זמן לחזור לעצמו..

אני מאמניה בע"ה שעוד שעוד שבועות ואפילו חודשים, התינוק כבר ישן יותר טוב ויקום פחות פעמים בלילה ואת בהתאם..
החיים יחזרו קצת יותר למסלול..
הגוף קצת יותר יתאושש..

וגם לזוגיות יתפנה מחדש המקום שלה!

בינתיים הייתי מוצאת משבצות של אוורור זוגי אפילו רק של לעשות סיבוב בחוץ עם העגלה או ארוחת בוקר משותפת בקטנה..
ולא מפתחת עודף ציפיות לגבי החשק המיני.. זה עוד יגיע.. אני בכלל לא בטוחה שזה רק בגלל הנקה..
(זה לא שאת שנתיים אחרי לידה ורק בגלל ההנקה עוד לא חזר החשק.. את רק חודשיים אחרי לידה..)
תנסי למצוא דרכים להוסיף מהמגע גם בלי חשק ושיא מיני.. זה עוד יגיע ובגדול, אבל בקצב הנכון..

בדיוקאורוש3
לגמרי^^זיקוקים
לגמרי..אוהבת את השבת
כל הלידות הנקתי הנקה מלאה ולא מנעתי (באחרונה כן עם דיאפגרמה) ובחלק היו לנו קשיים אחרי הלידה בזוגיות ובחלק פחות- ובכללי אנחנו "חברים" ממש טובים כמו שתיארת..

לפעמים ממש היה לא קל! כי לידה זה טלטלה לספינה של המשפחה בלי קשר להנקה ולמניעה..

ולא הייתי מוותרת על הנקה בקלות, זה כ"כ מוריד ממני עומס- לא צריך להתעסק עם בקבוקים, התינוק נרגע בקלות, האוכל זמין תמיד, אם התינוק חולה אז הוא מבריא מהר יותר ואפשר להרגיע אותו בקלות כשהוא עצבני וחסר שקט.. שנת לילה יותר רציפה ועוד ועוד...


וגם לא הייתי מוותרת על מניעה- אם יש צורך נפשי או פיזי למנוע אז חבל להיכנס להריון לא מוכנים אליו בגלל שזה נראה שזה מה שמפריע לזוגיות..


ועוד משהו- אשריכם שעברתם בטוב את ההריון, הלידה והחודשיים הראשונים!! אבל מתישהו מגיע בכל התהליך הזה הקושי וטוב שהוא צף ויוצא.. לכולם זה מגיע תישהו.. איפה שהוא אחרי תקופה ארוכה שאנחנו בטוב ואז מגיע משהו אני אומרת לעצמי " או הנה זה הגיע" היצר הרע/ הקשיים של החיים זה דרך לגדול ולהתפתח ומתישהוא זה צריך להגיע... ולמרות שזה קשה כדאי להתייחס לזה בפורפורציות.. יש תקופות כאלה וכאלה ובעז"ה תיבנו ותתחזקו מזה..
בקצרה:קופצת
מצב הכי נורמלי בעולם!!
משתפר עם הזמן... קחו נשימה ובלי לחץ! נשמע שאת מאוד לחוצה לחזור כבר לעצמך/ למיניות של לפני / לזוגיות המוכרת..

אתם גדלים עכשיו, זה כאבי צמיחה - בסוף הם שווים.

ו...גם אני מפסיקה הנקה רק בגלל שבא לי לחוות מיניות כמו שצריך ולא להיות בובה...
לא קראתי אם הציעותוהה לי
אבל ממליצה על ויברטור
באיזה שבוע סיפרתם על ההריון?אנונימית בהו"ל

מלתבטת כזה מה לעשות..

תלוי למיאיזמרגד1

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

עונהמולהבולה

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

תחילת רביעישיפור
חח וואיואני שר

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה


לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

זהו הייתי כבר בסקירהאנונימית בהו"ל

ואני תוהה מתי לספר


נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

שבוע 16 השבוע פרסמתי לכולםהרמה
גם רואים עלי למרות כל המאמץ שלי להסתיר..
תלוימתיכון ועד מעוןאחרונה

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ריפלוקס סמוי והנקהאן#שרלי

שלום לכולן, אשמח לכמה שאלות

1. תינוקת בת חודש וחצי כנראה עם ריפלוקס סמוי, נותנים תרופה עדיין ללא השפעה מספקת. רציתי לשאול איך מניקים תינוק ככה? היא אוכלת בחוסר נוחות גדול, מתחברת ומתנתקת גם עם הבקבוק, לוקחת שלוק וצורחת.. יוצא שפשוט אני כמעט לא מניקה כי לא פיצחתי את השיטה.. קשה לי לדחוף לה את השד כל פעם לשלוק ושהמאבק הזה קורה בגוף שלי.  ומאוד הייתי רוצה לעבור משאיבות להנקה. (היא יודעת לינוק בסדר, אני נותנת לה עדיין לפעמים לכמה דקות כשהיא רגועה). אשמח מאד לטיפים או אפילו הזדהות, להרגיש נורמלית. נראה לי כאילו כולן סביבי מניקות בסבבה ורק אני מסתבכת..

2. איחור בנטילת סרזט - של שלוש וחצי שעות. לקחתי מיד כשנזכרתי.  את הגלולה הבאה צריך לקחת בשעה הרגילה או בשעה החדשה שנזכרתי?

3. כמה משמעותי שאיבות (או הנקות) בדיוק בזמן כדי למנוע דימומים עם הגלולות?

תודה רבה לכן!!

עונההשם שלי

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.


2. תמשיכי בשעה הרגילה.


3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.


לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

אני רק אזדהה בקשר לקושי בהנקה...מתואמת

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.


בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

תודה רבה על הנירמולאן#שרלי

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

כרגע תשכיבי אותה לישון (וקודם כדי שתעשה גרפס)מתואמת

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

תודה רבהאן#שרלי
ההמלצה היא להניק בתנוחות זקופותאנונימית בהו"ל
נגיד התנוחה הפיזיולוגית

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

האמת שהייתי בייעוץ עם מישהי ממש נחשבת וטובהאן#שרליאחרונה

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מחפשת הרגעות...ליני(:

אני שבוע 6+3... מרגישה שממש נעלמו התסמינים פתאום... עוד לא ראיתי דופק... יש לי תור בשבוע הבא... נעלמו כמעט הבחילות. וירדה לי ממש הרגישות שהייתה בחזה.

ישמצב שבכזא הכל תקין?

אוף

כמובן שיש מצב שהכל טובכורסא ירוקה

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תודה! יש לי רקע בעבר של הפלות... אוף. נתפלל לטוב..ליני(:
מתלבטת אם ללכת להיבדק... 6+3 זה לא גבולי לראות דופק?
ברור זה בא והולך אבל למען השקט הנפשי תבדקיכנרת כנרת
תודה!! תוהה אם זה לא מוקדם מידי להיבדק...ליני(:
יודעת להגיד?
זה קצת גבוליהשם שלי

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.


עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

תודה!ליני(:
זה עדיין מאד מוקדםרוני 1234
אצלי בדכ הבחילות רק מתחילות בשבוע 7-8 אחרי שכבר רואים דופק.
תודה!ליני(:אחרונה
תמיד מתחיל אצלי מוקדם... אבל מבינה שזה לא בהכרח אינדיקציה... אז נחכה בסבלנות.
אשמח לרעיונות איזה מאכלים לתת לתינוקתבכינוי אחר

בת 8 חודשים,

היא אוהבת ביצה,

נתתי לה גם לטעום דג סלמון

וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.

אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.

מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?

כרגע אסור לה מוצרי חלב.

תודה 🙏

קוואקר.מוריה
סתכלי באתר 'המתכוניה'רק טוב!

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

תודה, האמת שהסתכלתיבכינוי אחר
ולא מצאתי לגיל שלה, אם יש לך אפשרות לצלם מסך אשמח. תודה 
את רוצה דווקא לארוחת בוקר?מישהי מאיפשהו

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

אבוקדו/ תפואהמקורית
אבוקדו, טחינה, חביתה עם קצת מיץ של עגבניהראשונית

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים


להחליף ממש ארוחהמדברה כעדן.

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....


טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

פירות מעוכים/ טחונים עם טחינה/ חמאת בוטניםיעל מהדרום

לק"י


חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.


ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.


אני מועכת הכל במזלג.

תודה לכולן על כל הרעיונות!בכינוי אחר
זה ממש משתנה מילד לילדרק טוב=)אחרונה

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

הרגשה אחרי הפלהכמהה ליותר

מאוד התלבטתי אם לשאול ואיך לשאול, אבל ממש בוער בי.

אני רואה פה בפורום, וגם מסביבי, שהפלה היא אירוע מאוד קשה לאישה, שזה דבר שממש מרסק נפשית, שנשים בוכות אחר כך הרבה, במשך תקופה לא מפסיקות לחשוב על האובדן, ושזה ממש קשה להם.

כמו ששיתפתי, ביום ראשון האחרון גילינו שאין דופק, וביום חמישי החרון עברתי גרידה. שבוע 13+3.

כמובן שהיה לי ממש הלם וקשה כהודיעו שאין דופק, אבל לא פרציתי בבכי או משהו כזה , וגם בהמשך חוותי את זה בצורה די קלילה.
וזה לא שלא חיכיתי להריון, חיכיתי מאוד, התרגשתי מאוד, כשראיתי דופק פעם ראשונה, ממש בכיתי. דיברתי אל העובר, תיכננתי כבר שמות אם זה יהיה בן ואם זה יהיה בת, קניתי עגלה חדשה, הייתי ממש בהתרגשות סביב זה.
אבל מרגע שנודע לי שאין דופק, לא נשברתי ולא התרסקתי בשום צורה. בכיתי טיפה, אבל בעיקר הרגשתי אדישות, הרגשתי סוג של תחושה של "הייתי בטוחה שזה יקרה לי, לא באמת מגיע לי עוד תינוק".
אני מרגישה מצויין מבחינה נפשית, אני מרגישה שמחה, אני מאושרת שזכיתי שיש לי כבר שני ילדים. אני ממש מרגישה ומשדרת אושר.

אני לא מבינה אם משהו דפוק בי שאני לא מקבלת את זה כל כך קשה.
אני מרגישה שהמשפחה והחברות שלי, מקבלות את הידיעה הזאת על זה שאני כבר לא בהריון, בצורה הרבה יותר קשה ממני.
כשהודענו לחמי וחמותי, חמי ממש בכה, בדמעות. כאב לי הלב הלב בשבילו, לא הבנתי איך הוא מקבלת את זה יותר קשה ממני.

בעלי לא אומר לי כלום, אבל מתחת לפני השטח, אני מרגישה כאילו הוא מצפה ממני להגיב אחרת ממה שאני מגיבה.
הוא לא מבין למה אני כל כך שמחה, למה כל מי ששואל אותי איך אני מרגישה, אני אומרת לו שהכל בסדר, שאני מרגישה מעולה.

היום החלטתי לחזור לעבוד, אני בסך הכל עובדת מהבית בעבודה מחשבית, לקחתי חופש כבר מיום שני האחרון, והרגשתי שזה די והותר, במיוחד שאני מרגישה מצוין, פיזית ונפשית, 
ובעלי די הזדעזע מההחלטה, הוא לא מבין למה אני לא מנצלת את זה שאמרו לי בבית חולים לקחת 3 ימי חופשת מחלה, בהוא ממש משדר לי כאילו אני אוצה לרצות את כולם ואת העבודה על חשבון עצמי, אבל אני ממש לא מרגישה שזה על חשבוני, כי אני באמת מרגישה מצויין.

תודה למי שקראה עד עכשיו, כתבתי ממש הרבה, ומבולגן, ונראה לי שחזרתי על עצמי עשרות פעמים, ואני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה ממכם 🤷‍♀️
אולי סתם לשמוע מה אתם חושבות. השיחה עם בעלי הבוקר ממש עירערה אותי, ואני תוהה אם משהו בי באמת לא נורמלי שאני רוצה לחזור לעבוד יומיים אחרי גרידה.

אניoo

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה


אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

את נורמלית לגמרידיאן ד.

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

 

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

 

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

את מדהימהרוני 1234

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

אני עברתי הפלהעדינה אבל בשטח
אחרי ציפייה מאוד גדולה טארוכה, ואכן נשברתי מזה ממש. אני מניחה שאם הייתי עוברת הפלה בתקופת פוריות רגילה וללא המתנה, כנראה הייתי עוברת את זה יותר בקלות. כל אחת והסיפור שלה, כל אחת ומבנה הנפש שלה, כל אחת והמצב הרגישי שהיא נמצאת בו לאותה נקודת זמן, אף אחד לא יכול להגיד לאף אחת איך להרגיש בשום מצב. רגש זה רגש. אולי את אופטימית מטבעך, אותי מלאת אמונה, ואולי חזקה, אותי את אחת שנאחזת בדברים הטובים, הכל יכול להיות. ואם את מרגישה טוב, למה להישאר בבית. כל מה שאת מרגישה לגיטימי לגמרי, תרגישי טוב בגוף ובנפש, בשורות טובות תמיד ♥️
נשמע לי ממש תקיןמתיכון ועד מעוןאחרונה

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

יוצאות עם הילדים לנופש?מולהבולה

בעלי ממש לא אוהב את זה....אומר שזה קשוח.אנחנו עם קטנים

ולפני שנתיים יצאנו והילדים היו בחוויה מה זה טובה !!!!!

אשמח לשמוע מכם לאן אתן יוצאות אם כן

לא בתי מלון כי זה סופר יקר

בעבר יצאנו לקמפינגרוני 1234

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

אנחנו פחות, יותר טיולים של יוםשיפור
זה הרבה עבודה, הרבה כסף, הילדים לא תמיד ישנים טוב מחוץ לבית, יותר נוח לי לחזור בסוף יום מעייף איתם למקום המוכר והידוע.
וואי זה סגנון אישיואני שר

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅


אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...


עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.


מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.


וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.


אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

אצלנו היו שנים שכן והיו שנים שלאמתואמתאחרונה

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

הריון עם התקן ודימוםמותקקק

התקן ושני פסים 
 

אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא


 

השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?

דימום בינוני

להתקשר למוקד ולשאול?פילה
חיבוק גדול!!התייעצות הריון
תודה בנותמותקקק
אני בהלם, מרגישה ככ מושפלתמותקקק
מסתבר שהבדיקה היתה מזוייפת, לא שמצי לב שהיה כתוב שזאת "מתיחה חיובית של בדיקת הריון מזוייפת"

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים


ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

אמלההה איפה קנית את הבדיקות האלו?פרח חדש

הזמנתי מטמומותקקק
וואי וואיפרח חדש

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

מה??? אין גבול לאנשים. חוצפהיעל מהדרום
דווקא לא רואה את זה ככהמותקקק
זכותם למכור דברים כאלה, רק הייתי שמחה אם היו יותר מדגישים את זה שזה בדיחה
האמת שבהתחלה חשבתי שקונים כאילו בדיקה רגילהיעל מהדרום

לק"י


ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

מה??????שלומית.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

🫂💙 סליחה, בטעות מאנונימיאנונימית בהו"ל
חיבוק גדול על ההרגשה המזעזעת!!מתיכון ועד מעון
אני בשוק. מי ממציא דבר הזוי שכזה?????אמהלה

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

כי היה לי איחורמותקקק
ואני אחת כזאת שישר נכנסת לסרטים וחייבת לדעת
חיפוש בגוגל מצא לי כמה אתרים שמוכרים את זה🤦‍♀️יעל מהדרוםאחרונה
לק"י

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

😱😱🫂🫂🫂רקאני
וואווו. הלם.באתי מפעם

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת! 

לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

באהבהנפש חיה.

אולי יעניין אותך