דיברתי עם חברה (רווקה בלי ילדים) וסתם שיתפתי אותה שיש לנו ארוע משפחתי מחר ושקשה לי לשים את התינוק אצל חמותי. אני לא סומכת עליה במאה אחוז היא עשתה כבר כמה דברים לא אחראים וחוששת שגם אם נגיד לה שלא לעשות היא תעשה (כי היא חושבת שהעצות שלה הכי טובות ושהיא יודעת יותר טוב ממני מה טוב בשביל התינוק.. למשל לתת טעימות כבר מעכשיו מכל המאכלים שיש על השולחן שאני בכלל מניקה עדיין). בקיצור חברה שלי נתנה לי הרגשה כאילו אני מגזימה ואמרה לי שאני צריכה לדעת לשחרר. אז אמרתי לה שכשיהיו לה ילדים היא תבין... (אצל אמא שלי אני מרגישה יותר בנוח להשאיר אבל זה ארוע של המשפחה שלי אז אי אפשר).
קצת התעצבנתי בתוך עצמי שהיא אומרת לי ככה כשאין לה עדיין ילדים (מתוך בחירה שהיא לא מוכנה עדיין).. אולי אני סתם הורמונלית או מה שזה לא יהיה אבל התבאסתי עליה והיא ערערה אותי מצד שני הוא פצפון.
שוקלת לקחת אותו איתי לארוע אבל חמותי ממש תתבאס (כבר השארתי אותו אצלה כמה פעמים ופשוט יצאנו כי היא לגמרי הכריחה אותנו לצאת ולהשאיר אותו וכשלא הייתי איתו לא נהנתי וגם בכיתי.. וזה עוד היה כשהיינו באותה עיר. עכשיו זה בערים שונות ומרחקים גדולים ככה שזה יותר קשה.. הזדהות, עצות או כל דבר יתקבל בברכה
קצת התעצבנתי בתוך עצמי שהיא אומרת לי ככה כשאין לה עדיין ילדים (מתוך בחירה שהיא לא מוכנה עדיין).. אולי אני סתם הורמונלית או מה שזה לא יהיה אבל התבאסתי עליה והיא ערערה אותי מצד שני הוא פצפון.
שוקלת לקחת אותו איתי לארוע אבל חמותי ממש תתבאס (כבר השארתי אותו אצלה כמה פעמים ופשוט יצאנו כי היא לגמרי הכריחה אותנו לצאת ולהשאיר אותו וכשלא הייתי איתו לא נהנתי וגם בכיתי.. וזה עוד היה כשהיינו באותה עיר. עכשיו זה בערים שונות ומרחקים גדולים ככה שזה יותר קשה.. הזדהות, עצות או כל דבר יתקבל בברכה
) ופה אין אף אחד מאלה, הכי טבעי בעולם שתינוק יונק יהיה עם אמא שלו. אני בגיל הזה לא השארתי אף פעם בשום מקום.
ובטוחה שהיא גם תבין שבדיעבד התנהלו איתי קצת לא בסדר ושפטו אותי.. 
