סבלנות סבלנותסליל
באיזה חנות קונים אותה??

יכול להיות שהעלתי את זה כאן פעם.
בן הארבע שלי ילד מתוק מתוק
אבל רחפןןןןן
וגם כל דבר מזכיר לו משהו אחר ואני מתחרפנת מזה לפעמים.

אינספור סיפורים,
לוקח לו שעה לפחות לאכול ארוחת ערב, ואני לא מגזימה.
עכשיו הוא צריך להתקלח ולישון, לכאורה פעולה פשוטה. עד שהוא קם, ואז הוא נזכר בכלללל מה שצריך להביא לגן מחר, או להגיד לגננת. והוא מוריד בגדים, ואז צריך לשים את הסנדלים ליד המיטה ואחרי שכבר סוף סוף הוריד בגדים ואני בטוחה שהגענו למקלחת המיוחלת, הוא צריך לשירותים.
וככה זה נמשך ונמשך עד אינסוף
ואני פשוט מאבדת את הסבלנות
וזה לא שהוא לא מקשיב לי, זה פשוט לוקח לו ים של זמן ויש לו כל כך הרבה דברים מעניינים אחרים לעשות.
אז מרגישה שאני לא אמורה לנזוף בו, אבל לא יודעת איך אפשר לייעל את כל העניין הזה, כי אני פשוט מתחרפנת.

אשמח לעצות
קשב וריכוז קלאסיoo
אפשר מקלחת להעביר לצהרים/ אחה״צ, ובאופן כללי לקחת בחשבון שכל דבר לוקח לו הרבה זמן,ולא לצפות שהוא יעשה מהר, כי חבל על העצבים והציפיה.
עם הזמן הוא ילמד לבד ליעל ולקצר את הזמנים.
תודה!סליל
גם בגיל ארבע?
התחלנו טיפול בריפוי בעיסוק, שייך להעלות את זה שם?

כי נגיד אין לו בעיה לשבת בגן במפגש או משהו כזה
בגיל 4oo
הקושי הכי גדול שלהם הוא להתארגן, כי להתרכז בגן זה לא קשה כמו בבית הספר.

אצלי בגיל 6 הוא התחיל להתארגן קצת יותר מהר, והלך והשתפר עם השנים.

לא חושבת שזה קשור לריפוי בעיסוק, או שאפשר ׳לפתור׳ את הקושי בארגון באיזשהו טיפול, אלא בעיקר להכיל, לא ללחוץ, ולעזור שלא יגיע לתיסכול.
כןמאוהבת בילדי

תשאלי את המרפאה בעיסוק.

תארת ממש את הבת שלי, בת 4 וחצי, וזה באמת ממש קשה לשמור על הסבלנות...

אז לפעמים אני עושה במקומה (פשוט מלבישה אותה, בוחרת לה בגדים...) ומסבירה לה שהזמן של הפעולה הזאת כבר עבר. אז אני עושה. פעם הבאה שתעשה יותר מהר... (לט שזה עוזר, כן? אבל לפחןת היא משתפת פעולה כי היא מבינה את ההגיון...)

אנחנו התחנו עכשיו קלינאית תקשורת.

וגם בגן יש לה תוכנית או"ר ששם עובדים איתה על מעברים- זה מה שהיא צריכה...

 

אבל מה אגיד לך- הרבה פעמים אנחנו חסרי סבלנות אליה עוד לפני שהיא "מתעכבת"... וזה גורם לנו לא לבקש ממנה דברים והיא נעלבת...

הלוואי שהיתה לזה נוסחת קסם

הייתי מעלה את זה שםלהשתמח
זה קשור לתפקידים ניהוליים, ומרפאות בעיסוק עובדות על תפקודים ניהוליים. לא בטוחה אם מתחילות בגיל הזה אבל שווה לבדוק.
ברור. בדיוק המקוםאורוש3
למרפאות בעיסוק יש כלים נהדרים כדי ליעל את התפקוד ולהפחית את המתח סביב ההתארגנות. אם זה טיפים, לוחות פעילות כמו שהוזכרו פה ועוד.
אבל מצטרפת לבנות שכתבו שזה לא נשמע חריג במיוחד לגילו.
אבל אם הוא כבר אצל מרפאה בעיסוק זו לגמרי יכולה להיות מטרה.
לא בטוחה שזה קשב וריכוזבארץ אהבתי
בגיל הזה לדעתי זה עדיין לגמרי בתחום הסביר.
אבל בהחלט מצריך המון סבלנות...
לפעמים עוזר להכניס משחקים - 'בא נראה אם אתה יכול להספיק להגיע למקלחת עד שאני מגיעה ל-4', 'טי עוצמת עיניים וסופרת עד 20, נראה אם כשאני אפקח עיניים תהיה כבר בלי בגדים' (או אפשר לעזור לו להוריד בגדים, אני עוזרת לפעמים גם לבן ה-6, למרות שהוא לגמרי יכול, אבל כשאני רוצה שהדברים יזוזו יותר מהר אז זו גם דרך). כשיש לו סיפורים לספר - אפשר לתת להם זמן ומקום מוגדרים - 'עכשיו אנחנו צריכים להתארגן, אבל בזמן שתשב באמבטיה ואני אסבן אותך, תוכל לספר לי'.
כל הדברים האלו יכולים לפעמים לעזור. לא תמיד זה מספיק. גם אנחנו עכשיו באיחור בהשכבה בכלל הימרחויות של הילדים, שהסתיימו בזה שהקים עכשיו נזכר שהוא צריך לשירותים, והוא יושב שם כבר אולי 10 דקות וטוען שעוד לא סיים...😕
בטח שזה סבירoo
אבל על הסקאלה של הקשב לגיל 4 זה נוטה להפרעת קשב. זה לא אומר שהוא בהכרח יזדקק לאיזשהו טיפול בעתיד, אבל צריכים להיות מודעים לענין הקשב, כדי להבין ממה נובעת האיטיות והרחפנות, ולא להגיע לתיסכול של הילד ושל ההורה.
הילד שלי בול כזה, רק בן 5לאחדשהפה
לפעמים כשאני סופרת לו זה עוזר, לפעמים גם כשהוא מנסה למהר הוא פשוט נזכר במשהו עושה הכל לאט.. ואני מנסה לתת לו משימות מאוד מוגדרות. דוגמא מהבוקר, הוא מבקש שאני אספור לו עד מאה והוא יתלבש, אני סופרת והוא זז לאט כ''כ, בא להראות לי ציור, מתחיל דברים אחרים בכלל 😶 אם זה לא הפרעת קשב אז מה כן?
אני פשוט לא חושבת שנכון לתת אבחנה בגיל כזהבארץ אהבתי
כמו ש@מיואשת****** כתבה למטה כל כך יפה.
בגיל הזה ילדים יכולים להיות מוסחים בקלות, וזה לגמרי תקין.
זה לא אומר שלא צריך למצוא אסטרטגיות כדי להקל על התארגנות בזמן סביר. אבל ממש אין סיבה להדביק כזאת תווית על ילד שפשוט מתנהג כמו ילד.
את יודעת כמה פעמים הזכרתי לבן שלי בן 6 להתלבש הבוקר? וכמה דברים הוא עשה בדרך? ואין לי שום סיבה לחשוב מזה שיש לו הפרעות קשב וריכוז.
וגם הבת שלי בת שמונה וחצי יכולה להתקלח במשך שעה לפעמים, כי במקום להתקדם היא מספרת לעצמה סיפורים, ומשחקת, וצריך כל הזמן לזרז אותה. והיא כבר בבית ספר, ואף אחד מעולם לא חשד בה שיש לה הפרעות קשב וריכוז.

(ואצלי - כשאני ממהרת, אני מלבישה את הילדים שבגן. גם אם הם יודעים להתלבש לבד. פשוט יודעת שזה יחסוך הרבה תסכול ולחץ. או שאני מלבישה את הקטן ונותנת לגדול בגדים, וזה שמתלבשים ביחד מכניס אותו לקצב מתאים יותר).
הבנתי, תודה 🙃לאחדשהפה
באמת צריכים להימנע מלשים עליו סתם תווית, תודה על ההארה.
(בדיוק התחרפנתי השבוע מההתנהלות הרחפנית שלו, ואז השמעתי לו ולי את השיר 'יוסי ילד שלי מוצלח' בשביל להזכיר לי ולו שאני אוהבת אותו גם כשהוא רחפן... הוא מאוד אהב את השיר 😅)
יש מישהי שאני מכירה שיכולה להזדהות איתךלפניו ברננה!
@טארקו ❤️

והאמת שגם אני.. אבל אצלנו הוא גם לא מקשיב לי... 😏
אוהווטארקו
למרות שגם אצלי הוא מקשיב רק למה שבא לו


ואין לי עצות. הולכת לקרוא עכשיו את כל השרשור
אוף גם שלימתמטיקס

מה עושים עם זה???

אולי יעזור לךעוד תשובה
לצייר או להדפיס תמונות של רצף הפעולות הספיציפי של התארגנות לשינה (או כל פעולה ממושכת אחרת), וככה הוא יכול גם לחזור להסתכל מה הפעולה הבאה ברצף אם מתפזר.
להתקלח ולישון זה 2 מילים בלבד, אבל כוללות בתוכן רצף ארוך - להוריד נעליים, לשים ליד המיטה, להוריד בגדים, לשים בסל כביסה, להכנס למקלחת, לבדוק את המים, להתקלח, לחפוף ולסבן, לשטוף שוב, להתנגב, ללבוש תחתונים, ללבוש פיזמה וכו.
חלק מהרצף כתבתי מתוך דברים שאמרת, חלק משגרה ברורה של הרוטינה, אבל אולי היא לא מספיק ברורה לו, או מעניינת פחות. אולי קצת הגזמתי בפירוט השלבים, ומתאים לכם פחות, אולי צריך לפרט יותר (לפשוט מכנסיים, לפשוט חולצה).

בעיני הוא קצת קטן להחזיק את כל הרצף בעצמו, במיוחד שהוא ילד מרחף ויש לו דברים יותר מעניינים ממקלחת. אולי נכון גם לעזור לו בחלק מהשלבים, כמו הורדת בגדים, וכד, גם אם זה דברים שהוא יודע לעשות בעצמו, כדי לזרז תהליכים אם צריך.

בהצלחה רבה❤
אנחנו עשינו את זה בסדר יוםמאוהבת בילדי

מהרגע שקמים עד לשינה

לא כ"כ מפורט...

את האמת? שזה כן עזר. אבל אם העזנו לדלג על איזה שלב...

(ובאחר- צהריים יש אפילו כרטיס שאמא נחה... הכנסתי את זה לסדר יום)

ניהול זמןמתחדשת11
יש המון דרכים ללמד אותו להתנהג נכון בהקשר הזה
אתן כמה דוגמאות

להדפיס סדר פעולות כמו: ציור של ילד אוכל, ילד מתקלח, ילד מצחצח שיניים וכו
וכשמגיע הערב, לסמן ליד וי או מדבקה
כנל לגבי הבוקר

לשים סטופר בפלא או שעון חול ולומר לו: אמא כיוונה שעון, בעוד כמה דקות הוא יצלצל בוא נראה אם נצליח לנצח אותו ולסיים לפני שיצלצל (לפני מקלחת למשל)

בארוחת הערב לומר כשהמחוג מגיע ל... אנחנו מסיימים לאכול. לשים לידו שעון והוא עוקב אחרי התזוזה של המחוגים

אפשר לקנות לו שעון מעורר או פנס ולהחליט יחד כשהשעון מעורר אנחנו קמים ומתארגנים. או- כשאמא מדליקה את הפנס זה סימן שאנחנו צריכים לקום ולהתארגן

לגבי אינספור סיפורים - להערך מראש ולומר לו שהיום אנחנו נספר 2 סיפורים (או כל מספר אחר שמתאים לך), ובכל יום סיפור אחר. להעמיד בפניו 3 אופציות והוא בוחר 2. כשכל המגוון פתוח לפניו, הוא "מתפזר" ולא מצליח להתמקד

כל עניין של ניהול הזמן יעזור לו להתנהל יעיל ונכון יותר.
ובכל פעם, בהדרגה תצמצמי את זמני ההמתנה
אם בהתחלה הקצבת 10 דקות לנעילת נעליים, ביודעין שזה לוקח לו זמן
כעבור שבוע, תקציבי 8 דקות
וכך עד שתגיעי לזמן שמבחינתך הוא אידיאלי ונכון

בהצלחה!!


פשוט לדהור קדימה בזמןפרצוף כרית
עבר עריכה על ידי פרצוף כרית בתאריך ט"ו בסיון תשפ"ב 09:38

ולנסות לדמיין איך תרגישי כשהוא יהיה בן 18?

זה מה שלי עוזר...ש

שמן הסתם תתגעגעי לגיל הקטן והחמוד הזה...שהוא היה תלוי בך והיית צריכה להעיר לו להזדרז...

זה מה שעוזר לי ......

המתיקות שלהם באה ביחד עם הקושי לגדל אותם, וזה כל היופי והחן בקטנטנים האלו! דווקא כל הבלגן שהם עושים... 

לא יודעת אם עוזר, אם לא מעודד אותך - קחי מה שנכון לך בלבד.... בהצלחה ומבינה אותך גם הילדים שלי רחפנים צריך להזכיר להם מלא פעמים , אין מה לעשות, זה לא ככה כל הילדים?

 

ודבר נוסף

להגיד להם שמקבלים ממתק קטן אם נכנסים למקלחת נניח עד 10 (ולספור..)

או מתלבשים עד 20 (ולספור..)

אח"כ הם מתרגלות בדרך כלל לסדר יום... ויותר קל בהמשך

אני עשיתי לילד כזה חוקסופי123
שאסור לדבר לפני שמסיימים את המשימה - לאכול, להתארגן וכו'. זה עוזר, למרות שהוא גם יכול לשקוע במחשבות ולרחף... אבל זה טוב בעיני לפתח מודעות לסדר עדיפויות ולביצוע יעיל של משימות אצל ילדים כאלה
אני משתדלת לתת לו זמן לחפור לי מתי שכן מתאים כדי לא לתת לו תחושה שלא מקשיבה לו
תודה רבה לכולכןסליל
על העצות!
באמת העלתי את זה בריפוי בעיסוק והיא גם אמרה לתחום משימה בזמן, הראתה לי אפליקציה שמתאימה לילדים בשביל זה.

תודה
אולי תמליצי על האפליקציה, רואה שיש הרבה מזדהותקופצת רגע
כאן בקהל ( וגם אני ביניהן
Children CountDown Timerסליל
ככה זה נראה.
אני יכולה להגדיר כמה זמן השעון יפעל.
אחרי ההפעלה לאט לאט העיגול מתקדם והתמונה נחשפת, גם הצבע שלו משתנה מירוק - צהוב - אדום. ככה הילד יכול להעריך כמה זמן נשאר לו גם בלי לקרוא שעון או לדעת מספרים.
נגיד אם עד עכשיו ארוחת ערב לקחה שעה, היא אמרה בתור התחלה להקציב זמן של ארבעים וחמש דקות ומשם לרדת כל פעם. לא בצורה מלחיצה, אלא כדי לעזור לו להתארגן עם הזמן ולעשות גם את המעבר ממדינה למשימה.

תודה 👍קופצת רגע
אבל זה כן מלחיץ מאדמיואשת******
מי רוצה לאכול ככה ארוחת ערב? זה מרתון?
מצטערת אולי להתארגנות בוקר הייתי משתמשת, וגם לא בגיל 4.
ארוחת ערב עם טיימר זה לבעיות חמורות של ילד בעיני
התלבטתיסליל
על זה עם המרפאה בעיסוק, ואני באמת לא רוצה להלחיץ אותו אז עוד לא החלטתי אם להשתמש בזה לארוחת ערב.
להתארגנות עשיתי את זה והוא מאוד נהנה ואוהב את זה.

ארוחת ערב לוקחת לו שעה, וזה לא שהוא אוכל כל השעה הזו.
הוא יושב ומשחק עם בכפית, ומפטפט עם עצמו, ואז הולך לתקן לאח שלו את המשחק ואז חוזר לשבת ליד השולחן (בלי לאכול) והוא יכול לשבת חצי שעה מול הצלחת בלי לאכול, אבל אם אני שואלת אותו אם הוא סיים לאכול, הוא אומר שלא, אבל בפועל הוא לא ממשיך לאכול. הוא יקום מהשולחן רק אם יש לו משהו מעניין אחר לעשות שאחריו הוא מבין שכבר לא אוכלים.
אז בטח שאני לא אשים לו כזה דבר לעשר דקות, ואולי גם לא אשים בכלל. אבל אני כן מנסה לחשוב איך אפשר לתחם את הארוחה, כי בסוף הוא גם לא יוצא שבע ככה וזה גם לא טוב לאכול ככה בנשנושים שמתפרסים על שעה.

גם לגבי ההתארגנות, זה לא שאני שולחת אותו להסתדר בעצמו, אבל אם צריך לשטוף פנים ולצחצח שיניים והוא גם מעדיף לעשות את זה לבד, רק צריך את הדחיפה לקום ולעשות את זה, אני חושבת שזה בסדר גמור להשתמש בזה.
ואני גם שמה לו מספיק זמן, פשוט במקום שלעשות את זה ייקח לו עשר דקות, לוקח לו ככה שלוש ואני שמה לו זמן עודף כדי שלא יהיה בלחץ.

בקיצור, אני מסכימה איתך שזה יכול להיות מלחיץ וצריך לחשוב איך לעשות את זה בצורה נכונה ולא מלחיצה.
כשהשתמשתי בזה אתמול והיום הרגשתי שזה עוזר ולא מפריע, אבל אם אראה אחרת אני לא מקובעת דווקא על זה
נו את מבינה לפי מה שאת מתארתמיואשת******
שהוא יודע יפה מאד לסיים אם יש משהו מענין
ואם לא אז לא, מורי את הזמן
התנהגות נורמלית (גם למבוגר 😁😁😁)
לא מצריכה תוויות ומחשבות שונות.
אפשר להחליט שאם הוא מסיים לפני שעה מסוימת יש סיפור לפני השינה ואם לא אז לא נספיק
אבל בגדול נשמע לי נורמלי והייתי משחררת
שישב שעה בארוחת ערב מה אכפת לך, תתחילי אותה מוקדם יותר אם את רוצה
לא שווה את העצבים שלך לדעתי אבל זה כבר החלטה אישית
קודם כלסליל
תודה שאת מאירה כאן נקודות חשובות.
אני לגמרי מסכימה שחשוב שהילד לא ירגיש לחץ וצריך גם לתת לו להיות קצת ילד.

לעצם השימוש בשעון, אני חושבת שזה תלוי איך עושים את זה, באיזה תדירות זה נעשה ובאיזה הקשר.
מה שאני עושה עם השעון, זה בעצם אותו הדבר עם להגיד שאין סיפור אם לא מסיימים עד שעה מסויימת. פשוט שעה זה לא מושג שהוא מכיר עדיין, ועם השעון הזה הוא יכול להצליח להבין מה זה זמן.

גיל ארבע זה גיל שהילד מתחיל להיות עצמאי, ולהיות עצמאי כולל גם את עשיית הפעולה עצמה, אבל גם את היכולת לעשות רצף של פעולות אחת אחרי השנייה ולבצע את המעבר ביניהם.
אז נכון, אני לא מצפה שהוא יעשה את זה לגמרי בעצמו בלי שום הכוונה, ואני נמצאת כל הזמן.
אבל אם הוא כבר יודע להוריד בגדים לבד, אני לא חושבת ששייך שאני אוריד לו אותם. אבל במציאות הוא מוריד חולצה, קופץ לעשות משהו, מוריד מכנסיים חוזר להגיד לי משהו קטן ואז מסיים מוריד סנדלים.
אז אני יכולה לתזכר אותו כל הזמן "עכשיו מתפשטים, עכשיו מתפשטים" וזה בכלל לא עוזר, ואני יכולה לשים לו שעון כדי שיעזור לו לתחום את הזמן שלו ולבצע את הפעולה.
לא כדי להלחיץ אותו, אלא כי זה עוזר לו למקד את עצמו ולהתמקד במה שהוא עושה כרגע.

מבחינתי זה כרגע ניסיון, ואם אני אראה שזה לא נכון, אז אפסיק את זה

סליחה אם נשמעתי אולי קצת קיצוניתמיואשת******
מה שחשוב בעיני וניסיתי להעביר אולי לא בהצלחה מרובה
זה שלדעתי הילד מתנהג נורמלי
וזה טוב ללמד אותו מיומנויות ולמקד אותו
רק חשוב לזכור שהרבה מזה נובע מהצורך *שלנו* להתאים את הילדים לעולם שלנו לזמנים שלנו לסדר יום שלנו לקצב שלנו.
נכון ככה זה
לפעמים אין ברירה
אבל כשזוכרים שזה מתוך זה, יש ילד הוא ילד ובעיקרון בעולם אוטופי אם הייתי איתו בבית הוא יכל לחלום להתלבש לאט וכן הלאה (בגילו, לא לעד מן הסתם) והלימוד הזה נובע מהצורך שלי, ולא דווקא מהצורך ללמד את הילד מיומנות חשובה (או לפחות ילק מהצורך שלי וחלק מהצורך ללמד אותו וכל אחת תחשוב כמה אחוזים יש לה בכל חלק)
אז הצורה שמתייחסים להתנהגות שלו, והצורה שמלמדים היא שונה
שלא לדבר על תוויות למינהן וכל זה.
אז זהו, ניסיתי יותר לדבר על המחשבה מאחורי זה, על ילדים והנורמלי לגיל שלהם, והקצב במשוגע של עולם המבוגרים שמכריח אותנו לבקש מהם דברים
זה רק נקודה למחשבה
וכל אחת תעשה עם זה מה שמתאים לה
קשה לי להסביר כרגע למה טיימר וסטופר זה שונה מאד בעיני משעון. הייתי חוטפת קריזה של החיים אם אמא שלי היתה עושה לי את זה. אבל אולי זה רק אני ואולי אני מדמיינת ובעצם זה נחמד. לא יודעת. היה לי חשוב להביא נקודה ואת אשה חכמה ואמא מדהימה ומן הסתם מה שאת רואה שמתאים לילד שלך בעיניים זה מה שנכון.
❣️
את צודקתסליל
אני חושבת שעכשיו אני מבינה יותר למה התכוונת וזו נקודה חשובה.
האם אני רוצה לשנות את זה כי זה מפריע לו, או כי זה מפריע לי...

כמו ש@פרצוף כרית
כתבה, ככה זה ילדים עם כל הקושי❤️

זה באמת חשוב שאחשוב על זה.
תודה רבה!
סלילוש תודה על התיוגפרצוף כרית

שמחה שעזרתי  

דווקא על האוכלאורוש3
אפשר להציב כלל. כמו כל גבול בבית. שאם קמים אז הארוחה נגמרה. וכן להרגיל שאוכלים ואז מסיימים והולכים. אם זה חשוב לך. כמו כל גבול אחר. פה זה כלל כי אחד החמודים יכול כל רגע לקום ולהתפזר. כמובן מותר לקום להוציא אוכל או לשרותים אבל לא לעשות דברים אחרים. לגבי לפטפט לעצמו ולשחק עם הכפית- זה מתוק. אם את בנחת אז שחררי בעיני. אם יש יום לחוץ יותר אז אפשר לומר לו לאכול פשוט.
בחיים לא הייתי שמה סטופר לאוכל. נשמע כמו פתח לעניינים גרועים סביב האכילה. ואת ממש לא רוצה את זה. האכילה צריכה להיות חוויה נעימה ללא לחץ. אחוזי הפרעות האכילה עולים ועולים למרבה הצער. לא ששמעתי שסטופר גורם לזה חלילה. אבל לא הייתי מכניסה את זה שם בכלל.
ובאופן כללי יש עוד כלים לפני סטופר. לוח משימות יצירתי (בטוח יש רעיונות מהממים בפינטרסט) שעל פעם אחרי ביצוע מזיזים משהו או מדביקים על סקוטש וכו'.
אישית לילדה הרחף שלי אני פשוט מזכירה כל פעם להמשיך ולהתקדם לשלב הבא בהתארגנות הבוקר. אבל אולי משהו חוויתי יהיה נחמד יותר.
^^^כלל ולפיו לא קמים מהשולחן בארוחה^^^קופצת רגע
אצלנו זה חשוב במיוחד בארוחת הערב שאז ממש יש נטייה להמרח. לצערי אין לנו יותר מדי כללים שאנחנו מקפידים עליהם, אבל הכלל הזה ממש עוזר בהתנהלות הערב בבית. נסי ותהני ;)
תודה רבה!סליל
אני אחשוב לגבי הסטופר והאוכל.
בכללי בגלל שמאוד חשוב לי שיניים האוכל יהיה רגוע ובלי לחץ, אולי גם לכן לוקח לו הרבה זמן לאכול.
הוא גם ככה בררן, זה לא שהוא יושב ואוכל כל הזמן הזה, פשוט עד שהוא מתקדם...

ורק מבהירה את הכוונה לגבי הסטופר - כרגע הוא יושב ליד השולחן הרבה זמן, לפעמים גם שעה.
אח שלו כבר מסיים לאכול, להתקלח, להתלבש והוא עוד יושב.
אין לו עדיין מושג של זמן, והוא לא יודע לקרוא שעון, ולכן המחשבה הייתה אולי להשתמש באפליקציה הזו בתור שעון.
להפעיל אותה ל50 דקות נגיד, זה די והותר זמן, ופשוט במקום להגיד שבשש וחצי אנחנו מסיימים לאכול וזה לא אומר לו כלום, יש שעון שמראה לו את זה.

אבל אתן צודקות שאולי זה לא רעיון טוב.

לגבי לא לקום, @קופצת רגע אנחנו באמת מאוד משתדלים להקפיד על הכלל הזה.
אבל לפעמים אין ברירה, אם הוא פתאום צריך לשירותים (וגם שם הוא יכול לשבת עד שאני אבוא לבדוק אם הוא סיים )
או הכפית שנפלה ואז בדיוק הוא נזכר בעוד משהו.
ופטפוטים שלו, או סתם לשבת ולהסתכל על האוכל (בלי לאכול אותו כמובן) זה לא משהו שהכלל הזה פותר
אז להזכיר לואורוש3
אם כפית נפלה ומרים אז לשאול אותו אם סיים או עוד רעב. למקד אותו לרגע. גם שעון לא יתפור את העניין. אין לך תחליף מותק.
גם אם רק בוהה באוכל, תזכירי לו שהאוכל מחכה.
מעלה עוד כיווןבארץ אהבתי
גם ילד שלא קורא שעון, יכול להבין אם מראים לו את המחוגים ומסבירים לו עד איפה הם צריכים להגיע.
אפשר לקבוע שאם סיימנו לאכול לפני שהמחוג הגדול הגיע ל-6, אז נרוויח סיפור.
זה נשמע לי קצת פחות מלחיץ מסטופר שבו הזמן הולך ואוזל.
ובכל מקרה - לא להשאיר את האחריות עליו לבדוק מה קורה עם השעון. אם את רואה שהוא נמרח בלי סיבה - להזכיר לו שכדאי להמשיך לאכול אם הוא רוצה להספיק את הסיפור.

הסטופר דווקא נשמע לי ממש מוצלח למשימות יותר קטנות וממוקדות - להוריד בגדים, להתלבש, וכו'.
אהבתי מה שכתבת, ומסכימהמתחדשת11
גם לדעתימחכה_ומצפה
גם בתור מבוגרת לא הייתי רוצה שמישהו יעמוד מעליי עם סטופר ויתזמן לי ארוחת ערב. או דברים אחרים.
אבל גם בגן, וגם בביהס יש זמן לכל דברמתחדשת11
ארוחת ערב/ בוקר או כל דבר אחר מתוחם בזמן
וזו מיומנות שכדאי להתחיל לטפטף אותה כבר מעכשיו
זה לא לשבת על הראש, זה נורא מהנה. לומדים דרך משחק משותף
ובכל מקרה זה בהדרגה, ותהליך..
גם בעבודה. גם בבית זה נעים לך?מיואשת******
סתם מנסה להבין
כולכן מאד מאורגנות? תמיד מתקלחות מתלבשות ואוכלות בפרקי זמן קצובים? גם כשלא צריך להגיע לעבודה? נגיד בשבת?
ילד בן שלוש ארבע, מספיק לו ללמוד בגן לתחום את עצמו, בבית זה הזמן המשוחרר שלו.
הוא לא חייל והוא לא צריך כל הזמן להיות תחום בזמן וטיימרים צבעונים או לא.
אנחנו כמבוגרים אין לנו ברירה החיים שלנו אינטנסיביים
למה צריך כבר מגיל כזה להחיל את זה על ילדים?
תאמיני לי בסוף כולם ילמדו
אז בבוקר אם צריך לצאת לגן טוב לעבוד על זה
אבל בערב אם מורחים קצת זמן באוכל או במקלחת, מי שישמע, מה זה פנימיה?
נכון אני לא מתכוונת להרפות את כל הגבולות ללא שימת לב
אבל לזכור שהם ילדים
זה הילדות שלהם
זה הזמן הנחמד שלהם
ולא צריך להחיל את הלחץ שלנו להספיק לבור ללכת לעשות וכו עליהם כל הזמן.
מותר לשחרר קצת
אפשר ללמד את המיומנות הזו לאט ובצורה הגיונית
עם טיימר לילדים? סורי לגמרי נשמע לי כמו משהו שלחלוטין איבד את הקשרו ונועד בשביל האמא/מטפלת/מרפאה בעיסוק או ווטאבר שהחיים שלה יהיו יותר נוחים ולא באמת לטובת הילד
כל אחת ומה שמתחבר להמתחדשת11
אפשר גם באמצעי משחק אחרים ולא רק טיימר
הטיימר הוא חזות פיזית וממשית למושג "זמן"/ שעה/ דקה. שעבור הילד זה מושג ערטילאי ולא ברור
המטרה היא להמחיש לו
לצערנו לא כולם רוכשים את המיומנויות האלה,
ויש גם מבוגרים שלא יודעים לנהל את הזמן שלהם נכון ומוצאים את עצמם מאחרים לעבודה או לפגישה בלי סוף
מיומנויות מטפטפים מגיל קטן. בהדרגה
אבל מסכימה איתך שכל אחת יכולה להתחבר למשהו אחר
מסכימה איתךאחתפלוסאחרונה
מצטערת נשמע לי נורמלי לגמרי. לא מבינה את התגובותמיואשת******
פה
בן ארבע?
מה אתם מצפות מילד בן ארבע?
מוריד בגדים לבד זה כל הכבוד
ארוחת ערב אכן לוקחת מלא זמן
הם מדברים המון
הכל נשמע שיא הנורמלי
יש פה איזה ציפיה מילד בן ארבע להתנהג כמו בן שבע?
אני ממש לא מבינה מה ההתרגשות מה הקשר בכלל לקשב וריכוז ומה הביג דיל
ילד
רגיל
נורמלי ושמח
מזרזים, מזכירים, צוחקים, נותנים לו יד תוך כדי שהוא מדבר ומובילים למקלחת ואומרים בוא תמשיך לספר לי במקלחת
או מספרים סיפור בארוחת ערב כדי שהוא יפתח אוזניים ויפסיק לדבר ויוכל לאכול
אני לא שומעת פה שום דבר חא נורמלי לגיל ושום דבר שמצריך טיפול מיוחד
הייתי מאד נזהרת מלשים תווית של קשה וריכוז על ילד נורמלי בן ארבע. (!!) אם יש להורים בעיה של חוסר סבלנות בדור הזה זה והם רוצים שהילדים יהיו כבר בשקט ויעשו מה שאומרים להם מיד זה לא סיבה להשליך את זה על הילדים ולומר שיש להם בעית קשב וריכוז. (לא נאמר לפותחת אלא כאמירה כללית כי כבר כמה פעמים שהעלו פה כיווני קשב וריכוז בגילאים כאלו וזה מתחיל להיות מוגזם) יש הבדל עצום בין לומר אין לי סבלנות עד שהוא מסיים להוריד בגדים או אין לי סבלנות הוא כל היום מדבר, לבין לומר הילד כל היום מדבר ולא מגיע למקלחת מיד כשאומרים לו אז יש לו בעית קשב וריכוז.

ילד נורמלי בה
סבלנות זה קשה כן, וצריך אותה גם בגיל 13 רק לדברים אחרים
😁
אני ממש מסכימה איתךטארקו
גם לי צרם שישר הדביקו תווית של קש"ר, למרות שבהתחשב בזה שזה גנטי, הסבירות שיש לבן שלי הפרעות קש"ר אמיתיות לא נמוכה במיוחד

אני כן חושבת שבגיל 4 זה השלב שאני צריכה ללמד אותו תפקודים ניהוליים. איך להתנהל טוב בעולם, איך לתכנן את הזמן ואיך להתקדם..
יש ילדים שזה בא להם בטבעיות ועושים את זה מעצמם, ויש ילדים(כמו הבן שלי וכמו הבן של הפותחת) שצריכים יותר הכוונה ונראה לי שזו בעצם השאלה של הפותחת, איך אפשר ללמד ואיזה אסטרטגיות אפשר לתת לו...

אני ממש מרגישה אצל בן הרגע ל4 שלי שכשאני מוצאת לו את האסטרטגיה הנכונה והוא מצליח להתמקד ולעשות את מה שהוא צריך זה ממש מרים לו, וזה חשוב לי לחזק את זה אצלו.
אני ממש מסכימהחדשה_פה

גם אני הופתעתי מהתגובות

יש היום קצת יתר אבחון... וממש לא נראה לי נכון להדביק תוית של קש"ר בגלל מה שהפותחת תיארה (אא"כ יש סימנים נוספים)

זה גיל 4.... 

 

הענין שלoo
קשב וריכוז בגיל 4, זה למודעות ההורה בלבד ולא כתווית.
אמנם קוראים לזה הפרעת קשב, אבל זה לא משהו שלילי, זו תיאור הקשב על הסקאלה, שקיים להרבה אנשים, ומביא איתו יתרונות וחסרונות.

כבר בגיל צעיר מאד ניתן לראות את רמת הקשב של הילד. ילד עם פחות קשב יהיה איטי ורחפן בהתארגנות. ילד עם קשב גבוה יכול בגיל 3 להצליח להתארגן ביעילות.

מודעות לרמת הקשב של הילד, מקלה על ההורה בהבנת צרכי הילד ומפחיתה תיסכולים.
ויכול להיות גם ילדבארץ אהבתי
שבגיל 3 עדיין מוסח בקלות מדברים אחרים, אבל כשיהיה גדול יהיה ילד עם קשב גבוה. זה לא אומר כלום על מה יהיה בהמשך.
כמו שבגיל של התחלת מילים ראשונות לא אומר כלום על הרמה השפתית שתהיה לילד כשהוא יהיה גדול (אלא אם כן זה חורג המנורמה, ואז לפעמים זה יכול להעיד).

נשמע לי שלך ההגדרה הזו עוזרת להבין יותר את הילד, להבין שהוא לא עושה בכוונה אלא כי הוא באמת מוסח בקלות. ועם זה אני ממש מסכימה.
אבל יש הורים שעצם ההגדרה הזו מכילה מעבר לזה (יהיה לו קשה בלימודים, הוא יצטרך ריטלין, ועוד..), ולכן צריך להיזהר עם הכותרת הזו.
אםoo
ילד בגיל 3 מאד מוסח, זה אומר שבבסיס רמת הקשב שלו יותר נמוכה, היא יכולה לעלות בעתיד, אבל המאמץ שלו יהיה יותר גדול ממי שיש לו בבסיס רמת קשב גבוהה.

מבינה מה שאת אומרת לתחושות על הגדרה של קשב וריכוז, ואכן התכוונתי נטו לרמת הקשב ולא לאבחנה.
מצרפת כתבה על זיהוי הפרעת קשב בגיל הרךoo
או שזו בשלות..טארקו
אםoo
הוא מוסח כל הזמן, זו לא רק בשלות.

אני לא חושבת שזה קריטי להגדיר מהי הסיבה להסחה, רק להבין שיש סיבה שהילד מוסח, וצריך לעזור לו להסתדר איתה.
מכירה מקרוב מאוד במשפחהאורוש3
ילד שבגיל הקטן היה נראה היפר ברמות קשותתתת. והיום הוא בחור הכי הפוך מזה שיש. אצלו זה היה בגלל רגישות תחושתית משמעותית שטופלה אח''כ. זה העניין בגיל הפיצקול הזה. שקשה לדעת. כן אם רואים ילד שלי מצליח להתמקד בכלום ועובר מדבר לדבר כדאי לשבת איתו כדי לשפר יחד איתו במשחק את החקירה. כי ילד ללא יכולת מיקוד מפיק מעט מאוד למידה מכל משחק או גירוי. או אם יש משהו תפקודי שמפריע כמו אצל הפותחת אז לנסות לשפר תפקוד בכיוון בנחת. אבל לא הייתי בכלל רצה להגדרות אלא אם יש משהו מאוד מאוד מאוד קיצוני.
אבלoo
גם בסיפור שהבאת היתה בעיה שטופלה, והיפר זה שונה ממוסח.

מתקשה להבין את התגובות הרבות בענין ההגדרה, למה זה מפריע להגדיר?

הרבה מהאוכלוסיה נמצאת על הסקאלה של הפרעת קשב כזו או אחרת, הרבה אנשים מבוגרים שלא אובחנו בילדותם, מבינים שיש שלהם הפרעה כזו, ומקלים על עצמם.

אז גם ילד שיש לו קצת בעית קשב, קצת אימפולסיביות, קצת בעיה של ניהול זמנים, יהיה הרבה יותר קל להתנהל איתו, עם ההבנה מה היכולות והקשיים שלו.

וגם ילד שאובחן עם קשב וריכוז, לא נהיה פחות טוב או בעייתי, הוא פשוט יכול לקבל מענה לצרכיו ולהפיק מעצמו יותר טוב.
כל מה שאת אומרת נכוןאורוש3
אבל אנשים נבהלים מהגדרות.
ואם אין משהו קיצוני אז אין להם הרבה משמעות בגיל ארבע.
מסכימה לגמרי שאם יש מאפיינים שמפריעים לתפקוד שווה לעבוד עליהם.
דווקאoo
בגילאי 4-5 שהילדים לא מאובחנים, הם יכולים הכי להפגע, כי הם וההורים יכולים לצבור תיסכולים, ולפתח בעיות שהיו יכולות להמנע, אילו ההורים היו מודעים לקשיים של הילד.
מצד אחד את לא מבינה למה נבהלים מהגדרותמיואשת******
כי זה רק הגדרה
ומצד שני כבר טוענת שצריך אבחון.
הטענה שלי שהרעיון שילד שמתנהג נורמלי לגילו צריל הגדרה ואבחון הוא לא נכון מוטעה וממש הזוי בעיני.

וכן, רחפנות, דברנית, דחיינות, חוסר רצון לרוץ למקלחת ברגע שאמא אמרה או להתארגן לגן במקום לשחק , אלו התנהגויות נורמליות פלוס פלוס


במקום לומר למה להיבהל מהגדרות, אני אומרת למה להיבהל מהתנהגות נורמלית של ילד
הםoo
לא מאובחנים כי לא מאבחנים בגיל הזה, ואז ההורים לא מודעים להבדל בין ילד עם קשב נמוך לקשב גבוה.

ילד בן 4 עם קשב גבוה, כנראה יכול להתלבש לבד בקלילות.
ילד עם קשב נמוך, אולי אינו מסוגל להתלבש לבד כלל.

בגלל שיכול להיות הבדל ענק בתפקוד הילד, רק בגלל הקשב, מאד חשוב להורה להיות מודע לרמת הקשב.

ההתנהגות גם של ילד עם בעית קשב, נורמלית לחלוטין, ואין מה להבהל ממנה, אבח חשוב להבין ממה היא נובעת.
היא נובעת מזה שהוא ילד רגילמיואשת******
מבחינתי הדיון מוצה
אני חושבתהמקורית
שסבלנות והובלה של ההורה היא מילת המפתח
נכון שאת רוצה שהוא יעמוד בזמנים, אבל העולם הפנימי שלו עשיר ככ ברוך השם, שהוא לא רוצה לעזוב אותו לטובת משימות אחרות שהקצית לו כי הוא ילד. נשמע לי רגיל לגמרי.
מה שאני עושה כשהם מרחפים וגולשים - ממקדת לפעולה שצריך לעשות, עושה הטרמה ' בעוד 10 דקות הולכים להתקלח/ לאכול/ לישון', יושבת איתם. לוקחת אותם איתי לשולחן או למקלחת.
ואם את יודעת שלוקח לו הרבה זמן - תקחי את הזמן מראש ותקדימי את הפעולות.
לא נשמע לי חריג בכלל.
תודה!סליל
עכשיו אני רואה שבאמת לא ניסחתי מספיק טוב את השאלה.
כי ברור לי שהוא ילד וזה חלק מזה, אני בעיקר מנסה להבין איך אני מגייסת סבלנות בשביל זה.
אבל באמת צריך שכתבתי את זה זה לא היה ברור.

בכל אופן כמובן שלא מדביקה לו כרגע שום תווית, אבל חושבת שזה כן בסדר לנסות להשתמש בזמן מוגדר לפעמים
ברור להשתמש בזמן מוגדר.המקורית
אני משתמשת במוזיקה גם לפעמים. עוד 2 שירים והולכים להתקלח, נגיד
ולגבי הסבלנות - מה שהכי עזר לי כאמור הוא מתוך ההכרות עם הילדים לקחת אוויר ולעשות את הדברים קצת יותר מוקדם כדי לא להרגיש שזה נמרח כשאני כבר עייפה.
וגם, לאכול. כשאני רעבה אני הרבה יותר מתקשה בזה.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !