שלום קודם כל פעם ראשונה בפורום זה.
יש לי בן מיוחד שעושה לא פעם שטויות מוזרות. הוא מאובחן כ...
אך אף אחד ממשפחתי לא יודע מה אבחנתו כדי שלא יהיה עליו תווית.
וכל פעם שהוא נפגש עם אימי שתהיה בריאה הוא מקבל הערות גם אם זה בחצי חיוך כביכול,
אני משתדלת ללכת איתו ממש לעיתים רחוקות אך בכל זאת זה מציק, והיא יודעת שלא נעים לי לשמוע
עליו הערות ובמיוחד אחרי כל הריצות שלי עליו.
עכשיו ממש לא מזמן עשיתי לה איזו שמחה ממש השקעתי גם כספית למרות שאין לי משאבים וזמן,עשיתי הכל עם הלשון בחוץ, בסוף הערב הבן שלי עשה משהו לא יפה ולא מותאם לגילו..
היום אבא שלי שואל את הבן שלי למה עשית כך וכך?? והייתי בהלם לשנייה, כאילו מאיפה הוא יודע? כי הוא לא ראה את זה ואימא שלי ישר הייתה נבוכה והבנתי שהיא ישר הלכה לספר לו..
עכשיו אני שואלת למה???
למה ללכת לומר על הנכד שלך משהו כזה ולתת לו לספוג הערות ולהתבייש וגם להעמיד אותי במצב כזה.
\ועוד אחרי כל ההשקעה שלי באותו ערב כבר רצת לספר?
אני באמת לא מבינה , וזו אימא שהיה לי ממש אבל ממש קשה לי איתה בילדות ואני טופחת על עצמי על השכם שהגעתי איתה לקשר כזה קרוב, ואני יודעת שיש לה נטייה לספר גם על כל אחים שלי שכל אחד עושה משהו לא לרוחה.
אבל די בחייאת, אני כבר כל כך עייפה מהמצב הזה, אי אפשר לשנות אותה יש לה נטייה לדבר מאחורי לגב אני יודעת בגלל זה אני לא פתוחה אף פעם 100% ..
זהו בקיצור אני התעייפתי המצב שלי שוב ירד לרצפה בגללה , עזר לי טיפה לפרוק