עוד שאלה של "הייתן הולכות למסיבה של הילד"מתואמת
הפעם זה לא קשור ישירות ללידה - ב"ה כבר יש לי מספיק כוחות להסתובב ולצאת (כל עוד זה לא יותר מדי פעמים ביום), גם אם קשה כשהתינוקת לא רגועה הרבה יחסית.
בכל אופן - אנחנו בתקופת סוף שנת הלימודים, שמתנגשת באופן מדהים באירועי בר המצווה של הבן הגדול. (כשילדתי אותו ואת התאומים רגע לפני סוף שנת הלימודים האקדמית - לא חשבתי שההתנגשות הזו תשפיע בעוד פעמים בחיים...)
להרבה מהילדים יש מסיבות סיום.
השבוע הייתי בקונצרט של הבכורה בחוג של בית הספר, שבוע הבא יש לה מסיבת סיום של כיתה ח' בדיוק באותו יום שבו יש טיול סיום בגן של הבן שלי (יום שני).
ביום חמישי יש את בר המצווה של הבן הגדול, ושבת היא שבת בר מצווה.
ועכשיו הילדה שבכיתה א' חזרה עם הזמנה להצגת סיום בחוג שבו השתתפה השנה - ביום רביעי אחר הצהריים.

ועכשיו אני שואלת אתכן, רוצה שתענו בכנות:
האם ראוי שאלך למסיבה בחוג של הילדה, או שהגיוני מאוד שבגלל העומס באותו שבוע אוותר על זה?
במיוחד שאני בונה על יום רביעי כיום שבו אנקה את הבית "מהמסד עד הטפחות" לקראת שבת הבר מצווה... (כי בחמישי ושישי לא יהיה זמן, אפילו לניקיון השבועי הרגיל שלי)
מה אתן אומרות?
אמאלה! איזה עומס!!!מאוהבת בילדי

המון הצלחות!

תודה! לפחות מישהו באמת מסכים איתי שזה עומס מתואמת
וזה בלי לדבר על שלל הקניות והארגונים שצריך לעשות בכל הימים האלו בשביל הבר מצווה...
וואי. לגמרי.מאוהבת בילדי

והכוחות שזה לוקח...

קניות תרכזי לך ליום אחד. רק מה שחייב.

ותאצילי סמכויות. אפשרי? שהבת תקנה X וסבתא תקנה Y וכו'...

הקניות זה פשוט לא נגמרררר...מתואמת
והעיקר אמרתי שלא נקנה הרבה דברים... ושלא צריך בגדים חדשים לכל הילדים... אבל בסוף יצאתי לקניות כמה פעמים רק בשביל זה (כל פעם עם ילדים אחרים - לפחות לחתן השמחה בעלי קנה).
ולקנות חד פעמי, ולהדפיס הזמנות ומזכרות, ולקנות עוד כל מיני פיצ'פקס (קטנים וגדולים) בשביל לעבור את השבת בטוב...
וזה בלי לדבר על כל הדברים שצריך להכין בבית...
טוב, פרקתי כבר עוד על הדרך... תודה על המקום
המון הצלחה! בכל!מאוהבת בילדי

ותזכרי- ב"ה שאת עובדת למשהו שמח...

 

ותודה שהזכרת לי- באמת כדאי לי להכין עכשיו כבר את המזכרות לחלאקה. למה לחכות לרגע האחרוון...

נכון! באמת מזכירה את זה לעצמי כל הזמן...מתואמת
(במיוחד שיש בין לבין כל מיני תורים וטיפולים, וזה קצת פחות משמח )

בהצלחה לך עם המזכרות לחלאקה ועם המסיבה עצמה (ותתכונני כבר מעכשיו ללחץ של עוד עשר שנים )
מצד הראויסליל
זה ראוי.
מצד העומס, זה עומס לא נורמלי.

אין לי מושג מה הייתי עושה🤷
אז לא עזרתי
אבל זה אכן עמוס
תודה! עזרת לי להבין שזה אוביקטיבית עמוס...מתואמת
וואו צריך לדעת מתי ללדת 🙈😉חילזון 123
מה עם לשלוח מישהו במקומך? דודה סבתא אבא וכו'
גם לטיול של הגן....
לגמרי... ועוד התאומים הרי היו אמורים להיוולדמתואמת
לפחות חודש אחר כך...
אני לא חושבת שיש מישהו אחר לשלוח. לטיול בגן דווקא אימהות אמורות להגיע. יכול להיות שהייתי מעיזה לשלוח את הבת הבכורה שלי במקומי - אבל הרי יש לה מסיבת סיום עם הצגה באותו יום...
למסיבה בחוג של האמצעית מותר להביא רק נשים... אז בעלי לא יוכל להגיע. ומהסבתות לא נעים לי לבקש - כי אחת מהן הייתה בקונצרט של הבכורה והשנייה מגיעה להצגה שלה, ושתיהן כמובן מגיעות לבר מצווה... (הן אמנם יותר פנויות ממני ביום-יום, אבל הן גם יותר מבוגרות...)
אולי בכל זאת כדאי לנסות לשאול ולוותר על ה'לא נעים'חילזון 123
מצטרפת לזהקטני ומתוק
בד"כ סבתות אוהבות דברים כאלה, אז אם הן גרות קרוב או פשוט להם להתנייד הייתי שואלת אם מתאים להן לבוא..
אחת גרה קרוב ונוהגת (אבל לא בלילה)מתואמת
והשנייה גרה רחוק ולא נוהגת.
פשוט אני יודעת שזו שגרה קרוב לא תעז לומר שלא מתאים לה... היא כל כולה בשביל הילדים והנכדים, גם כשזה לא נוח לה...
יש לך דרך עקיפה לבדוק שאין לה משהו קריטי באותו יוםקטני ומתוק
באמת לנסות להוריד ממך כמה שיותר..
גם אם אין לה משהו קריטי באותו יוםמתואמת
זה פשוט סתם עלול להלחיץ אותה ולעייף אותה...
אז אולי האחות הגדולה?בארץ אהבתי
או דודה רווקה?
(אני פעם ביקשתי מאחותי לבוא לערב אימהות ובנות בגן שלא יכולתי להגיע אליו. הבת שלי דווקא ממש התרגשה מזה)

זה באמת נשמע עמוס מידי לצאת ביום כזה. לא חושבת שהייתי עומדת בזה.
אבל זה יכול לתת לילדה הרגשה הרבה יותר טובה אם בכל זאת יהיה מישהו שכן יבוא לראות אותה. נשמע לי די מבאס אם לכולן באים ורק לה לא...

והמון בהצלחה עם כל ההכנות, בין כל המסיבות...❤️
שהבכורה תבוא - זה דווקא רעיון!מתואמת
היא כבר תהיה אחרי הלחץ של המסיבה שלה. אשטל אותה אם מתחשק לה
(דודה רווקה רלוונטית יש רק אחת, וגם היא באה למסיבת הסיום של הבכורה וגם לבר מצווה - והיא בשירות לאומי במקום רחוק...)
שמחה שהועלתי..🙂בארץ אהבתי
ולדעתי את יכולה לא רק לשאול אותה אם מתחשק לה, אלא לבקש ממנה ללכת גם אם לא ממש מתחשק לה, כי זה מאוד יקל עלייך וזה חשוב לך...
את צודקתמתואמת
אבל כיוון שגם היא טיפוס מרצה, ונוהגת לעזור לכולם גם אם זה לא טוב לה -
אני מעדיפה להציע לה ממקום של כיף בלבד...
הבנתיבארץ אהבתי
איזה אמא רגישה את...
מקווה שהיא תזרום עם זה.


(באופן אישי אני חושבת שאם זה הפתרון היחיד, והאופציה האחרת היא שלא תגיע אך אחד למסיבה, אז גם אם היא פחות רוצה מעצמה הייתי מסבירה לה את הצורך. זה לא משהו שעלול לפגוע בה, ואם סתם לא מתחשק לה אבל היא מוכנה לעשות את זה בשביל אחותה, לדעתי זה שווה כדי שהאחות לא תיפגע. אבל כמובן שאת האמא ומכירה את הדברים יותר מקרוב, אז רק את יודעת מה באמת נכון לכם ולה).
נכון. תודה על חידוד המבט הזה...מתואמת
בסופו של דבר גם הבת השנייה זקוקה שאהיה רגישה לצרכיה...
העומס לא הגיוני.דיליה

אבל רוצה שתחשבי רגע על הילדה הזו-

עומס בבית, בר מצווה, מסיבות של אחרים.

אז תבדקי אם יוצא שהיא מקבלת יחס אישי בתקופה הזו (לא הצלחתי לעקוב אם היו לה עוד אירועים)

אני זוכרת אירוע שלי שהיה בתקופת עומס ולא קבל יחס כשהייתי ילדה. אני לא שוכחת עד היום....

אם באת זה האירוע היחיד שלה-אז תנסי עוזרת ליום רביעי או משהו ולהתאמץ בשבילה...

(אם יש 2 אירועם באותו יום אז קל יותר להסביר ליל שהסבתא באה במקום... אבל אם אימא נשארה לנקות את הבית זה יכול להעליב...

סתם דעה שלי ילדה שלפעמים לא ראו אותה...

וואו, תודה גם על זה!מתואמת
ממש חשוב מה שאת אומרת. אמנם היא ילדה שלא תיתן לעצמה "ליפול בין הכיסאות", אבל זה בהחלט יכול לקרות גם בלי שתרצה... (אפילו לשיעורי הבית שלה אני לא תמיד מגיעה לאחרונה )
בקיצור, שכנעת אותי שאשתדל לעשות מאמץ להגיע. אבל בכל זאת אני רוצה לומר לה את זה בצורה כזו שתבין שיש סיכוי שאולי בסוף לא אוכל לבוא - אבל בלי שתרגיש דחויה.
יש לך/לכן רעיון איך לומר לה זאת?
לדעתיבארץ אהבתי
אם אף אחד לא מגיע זה באמת יכול לפגוע, וחשוב ממש להתאמץ כדי שזה לא יקרה.

אבל אם הבת שלך תגיע במקומך, אני חושבת שאפשר לתת לה ככה את ההרגשה שאתם איתה (אם יש להם קשר טוב והיא תשמח שהיא תגיע).
לדעתי יכול גם לעזור אם הבת שתגיע תצלם את ההופעה, ואז אחרי החגיגות של הבר מצווה תשבו ביחד לראות את ההופעה ולהתפעל ממנה.

ולגבי איך להגיד את הדברים לילדה -
נראה לי שהייתי קודם כל מדברת על ההופעה שלה בהתלהבות. לא כעוד משהו שנתקע בזמן לא מתאים, אלא כמשהו משמח ומרגש שאת ממש רוצה ומחכה לראות.
ואני חושבת שהייתי אומרת משהו כמו - 'הלוואי שהיו דוחים את ההופעה המהממת שלכם לשבוע הבא, שאז הייתי יכולה להגיע בנחת, בלי כל הלחץ של הבר מצווה. הלוואי שלמרות כל מה שאנחנו צריכים לעשות לקראת הבר מצווה אני אצליח להיות פנויה כדי להצליח לראות אותך... אבל גם אם בסוף אני לא אוכל לראות את ההופעה ממש - אני בטוח אראה אותה בעז"ה, כי אם אני לא אבוא אז אחותך תבוא לראות אותך ולצלם אותך, ואז אחרי הבר מצווה נעשה לנו הקרנה של ההופעה, ואני אוכל לראות איך היית מהממת...' (כמובן אחרי שדיברת עם האחות).

כמובן תגידי את הדברים איך שמתאים לך. אבל אני חושבת שאם זה נאמר מהכיוון הזה, זה לא ייתן לה הרגשה שהיא נדחקת לפינה, וייתן לה את היחס הראוי לה.
תודה רבה!! נתת לי כיוונים ממש טובים!מתואמת
מקווה שאצליח לתקן את הרושם הראשוני שנתתי לה כבר כשהיא הביאה לי את ההזמנה למסיבה בחוג...
בשמחה!בארץ אהבתי
זה באמת קשה להגיב נכון בתוך העומס.
אבל אני חושבת שבשביל שהיא תרגיש שהיא באמת חשובה לך למרות העומס של הבר מצווה, כדאי לעשות גם עבודה פנימית כדי באמת להרגיש אחרת. לא רק לשנות את המילים, אלא גם את השדר הפנימי.
לא אומרת שזה קל. לא יודעת אם הייתי מצליחה בעצמי. אבל מנסה לחשוב איך נכון להתמודד עם המצב הזה.
נראה לי שיכול לעזור לך לנסות לדמיין את המקום שלה (מה שדיליה שיתפה יכול גם לעזור).

ותמיד אפשר לתקן. אם את חושבת שהיא קלטה את היחס שלך קודם - אפשר גם להסביר לה. 'את יודעת למה בהתחלה לא שמחתי לראות את ההזמנה שלך? דווקא כי אני כל כך רוצה לראות אותך, והתאכזבתי שזה יוצא דווקא בתוך שבוע כל כך עמוס שלא בטוח שאני אוכל לבוא בעצמי לראות אותך. אבל אני באמת מתרגשת מההופעה שלך, ובעז"ה אפילו אם אני לא אוכל לבוא בעצמי בסוף, אחותך תבוא ותצלם, ואני אוכל לראות הכל אחרי הבר מצווה'.
(נראה לי שמצד האמת זה נכון. אם זה לא היה יוצא בשבוע כזה עמוס, אז באמת היית יכולה להתרגש איתה. הסיבה שהגבת פחות בשמחה זה דווקא כי זה נפל בשבוע שפחות מתאים לך, ולא בגלל שלא שמחת מההופעה עצמה, לא?)
נכון מאוד...מתואמת
עזרת לי לסדר את המחשבות וגם את המילים, תודה!!
איזה כיף, שמחה שזה עזר...בארץ אהבתי
המון בהצלחה עם הכל!❤️
רציתי לכתוב לך מה אני הייתי אומרתדיליה

אבל נראה לי זה קצת קשור לילד...

פתאום עלה לי העלבון שלי...

לא יודעת הכול נראה לי גרוע.

שבוע שעבר היה קונצרט של החוגים פה שעמוםםםםם למות.

למה כל המשתתפים צריכים לנגן בקונצרט אחד??

אז זה מבולבל לי.

בהצלחה בכול אשר תפני!!

תודה רבה בכל אופן!!מתואמת
כשאני הייתי בסמינרמאוהבת בילדי

בת 20 בערך, כן?! 

היה לנו ערב אמהות. ואמא שלי לא באה- כי היה לה רחוק (למדתי בפנימיה)

וכל כך נעלבתי! אפילו בנות יתומות הביאו איזה שכנה, דודה, מנהלת תיכון... רק לי לא היה עם מי להיות בין המערכות... וליד מי לשבת... אז הבנתי בשכל שרחוק לאימי, וקשה לה הנסיעה... אבל הלב נפגע...

 

אל תעשי לה את זה... בבקשה!

אולי תיקחי עוזרת בית ליום רביעי?

אבל אם היא הייתה דואגת למישהי אחרת שתבוא איתךטארקו
אחות גדולה/דודה/סבתא, עדיין היית מרגישה ככה?

יצא לי לא מעט פעמים ללכת לדברים של אחיות שלי כי אמא שלי לא יכלה ללכת.
הן שמחו בזה מאוד. ברור שזה לא בדיוק בדיוק כמו אמא, אבל בהחלט ממלא את הצורך.
נראה לי שכןמאוהבת בילדי

זה היה עוזר. הייתי ממש בודדה..

תחשבי שכל הבנות ישבו ודיברו וצחקו עם המלוות שלהן. ולי לא היה אף אחת...

רק חברה צדיקה שלי שניסתה להכניס אותי לחברה איתה ועם אמא שלה...

לקראת סוף הערב ברחתי לחדר והתחבאתי...

וואו, איזו חוויה קשה...מתואמת
תודה שכתבת! אני באמת אשתדל מאוד להגיע... ואם לא - אז הבכורה תבוא...
וואו ממש עמוסאיזמרגד1
יש לך אופציה להביא מישהי שתנקה בתשלום ואז זה יפנה לך ללכת לחוג?
לא, אין אפשרות שמישהו זר ינקה את הבית שלנו מתואמת
אף פעם לא הבאתי מנקה בתשלום, פשוט כי זה לא אפקטיבי עם כמות הבלגן שיש... (הניקיון הוא כבר פחות מסובך)
גם ממש קשה לי להכניס מישהו זר שיראה את כל הבלגן והלכלוך מקרוב
אני בעיקר מקווה שלפחות בעניין הזה בעלי יוכל לעזור לי...
רציתי לכתוב וראיתי שכבר הציעו לך עוזרת.תהילה 4
תקשיבי. אני הולכת להיות קצת בוטה. אני חושבת שאנשים לפעמים מתבלבלים. מה עדיף לילדים שלך? שאמא תנקה את הבית או שאמא תהיה איתם?
מי ייפגע הכי פחות אם מישהו אחר ולא אמא יהיו איתו ביום רביעי בצהריים? סמרטוט הרצפה או הבת שלך?
אני מבינה את הקושי למסור את הבית בידי זרים ואפילו את הפדיחה. אבל מנסיוני, בדרך כלל אנשים מסודרים לא לוקחים עוזרת כי הם לא צריכים. ככה שהעוזרות יודעות שהן מגיעות לבית מבולגן. והן בסדר עם זה. אם את חוששת שלא תדע איפה לשים נראה לי נכון לגייס את הבת שלך הגדולה- ההיא בכיתה ח שנשמע שהיא פנויה באותו הזמן, לעזור לה במיון או אפילו שהיא תרכז באיזה מקום והבת שלך אחכ תמיין ואת, את- תהיי במסיבה. ותשבי, ולא תתרוצצי. פשוט תני גם לגוף לנוח.
את כותבת שאת גם אחרי לידה? תחשבי כמה תיזוז פיזי מצפה לך רק סביב הבר מצוה. לא עדיף שמישהו אחר יעשה את מה שפחות נחוץ שדווקא את תעשי?

אני מצטערת על החפירה אבל לפעמים כואב לי שדברים טכניים מסיתים ומעוותים את סדר העדיפויות הנכון (בעיני).
ואחרי הכל, אם בכל זאת אני מצליחה לשכנע אני ממש מאחלת לך למצוא מישהי שתנקה כי למען האמת זו משימה לא קלה למצוא. למרות שעכשיו יש בנות בחופש וכאלה אז יש יותר סיכוי.
מקוה מאד שאני לא פוגעת בדוגריות שלי.
ב"ה שיש כל כך הרבה אירועים טובים ומשמחים. תזכו בעה להרבה שמחות בנחת ובשמחה

זהו, שבאמת קשה למצוא אצלנו עוזרות...מתואמת
ואני מפחדת לתת למישהי צעירה ולא מנוסה, שמא היא לא תנקה טוב...
בכל אופן, רק למצוא מישהי זה גוזל כוחות שאין לי...
אני חושבת שעכשיו בחופש יהיו נערות שירצו.תהילה 4
יש נערות שאוהבות לנקות ואלופות בזה.
וגם- כמו שאמרת יש את ביתך הגדולה ואת אישך. תיקחי מישהי שתעשה את הבסיס בזמן שאת במסיבה ואחכ תעשו השלמות אם לא תהיו מרוצים.

סתם אומרת (וזה עוד הגיג של סדרי עדיפויות) - בשבתות בר מצוה וכשיש הרבה אורחים הבית מתבלגן ומתלכלך די מהר עם האורחים. וממש חבל לעשות פסח ולהיכנס ללחץ הזה לפני האירוע. מובן שצריך שייראה נעים ומזמין אבל- להשקיע מעבר זה ממש לעבוד סתם. אם כבר תנקו יסודי. אח"כ כשוך הסערה.

כמו שאת בטח מבינה אני לא שייכת לזן המרוקאי המנקה יסודי מכל סיבה שבעולם. פסח ף, פעם בשנה זה זמן טוב...
גם אני ממש לא שייכת לזן המרוקאי הזה...מתואמת
אבל מה לעשות שהילדים המתוקים שלי עושים הרבה בלגן ולכלוך, ובשביל שיהיה נעים לארח בבית - צריך לסדר ולנקות הרבה...
(גם - יש לנו פינת משחקים בסלון. בשביל שבת הבר מצווה נצטרך לפנות אותה, כדי שיהיה מקום לסעודות השבת הגדולות. זו עבודה מסובכת בפני עצמה... במיוחד שלרוב פינת המשחקים מבולגנת מאוד...)
מקווה שאצליח ביחד עם בעלי ואולי גם הבת הגדולה לסדר ולנקות ביום רביעי בבוקר, ואז אחר הצהריים אוכל כבר להגיע למסיבה של הילדה, גם אם אהיה מותשת מאוד...
עמוסססאורוש3
בהצלחה רבה. לא יודעת מה הייתי עושה עם זה. אולי לפי המצב וההתקדמות. אבל רק אם יש חלופה כמו שהציעו.
תודה!!מתואמת
יש אפשרות שהבת הגדולה תלך איתה? זה ישמח את הקטנה?טארקו
אם כן זה נראה לי פתרון טוב.
הבוקר הסתבר לי שהן כבר דיברו ביניהן על כך...מתואמת
הקטנה ביקשה מהגדולה שתבוא למסיבה שלה, כי אמא אמרה שלא תוכל...
אז כנראה שזה מה שיהיה באמת, אלא אם כן אצליח בכל זאת להגיע בשמחה.
עכשיו בעיקר אני צריכה לעבוד על תיקון הרושם הראשוני בתגובה שלי כשסיפרה לי על המסיבה בחוג...
מעולה!טארקו
מנסיון שלי כאחות גדולה, זה באמת פתרון טוב במקרים שאמא לא יכולה לבוא
איזה מתוקה!שמש בשמיים
תשמחי שאלה הבנות שלך נשמעת ממש מותק ונשמע שיש ביניהן קשר טוב!
(וגם, נשמע לי, אבל אולי אני טועה, שזה הרבה עניין של אופי ושהבת שלך לא כל כך נפגעה ולא בטראומה מזה שאמרת שלא תוכלי לבוא... אז זה יהיה ממש חשוב ומעולה שתתקני את הרושם ותתני לה תחושה שהמסיבה שלה חשובה לך, אבל שלא יהיה לך מצפון על זה... את מכירה אותה הכי טוב בכל מקרה!)
תודה!מתואמת
דווקא יש ביניהן תקלים לפעמים (שנובעים מהאופי השונה שלהן), אבל הבדל השנים משחק פה לטובה - הקטנה רואה בגדולה דמות להערצה שאפשר לסמוך עליה, והגדולה מרחמת על הקטנה ומטפלת בה כמו אמא טובה...
אולימאוהבת בילדי

תראי לבת שלך כמה חשוב לך לראות את המסיבה-

תגידי לגדולה (בקול, ליד הקטנה) שתצלם ותסריט כל הזמן ותשלחי לה משו לסיום...

זה גם רעיון, להסריט את ההצגה אם לא אוכל להגיע...מתואמתאחרונה
אני הייתייערת דבש
עושה מאמץ על להגיע בכל זאת..
( דוקא בגלל שהיא 'דאגה' לעצמה שמישהו יבוא וזה לא בא ממך ..😏 וגם שאחותך גדולה זה לא במקום תשומת לב אישית מאמא ונראות אצל אמא/ אבא(
נגיד במונית הלוך חזור לחצי שעה גג רק כדי לראות אותה
ושהבכורה תשאר שאר הזמן..

ואם לא יוצא בכל זאת =
לקנות לה לכבוד ההצגה מתנה יפה
ולשבת לדבר איתה כמה זה חשוב לך וכמה את רוצה לראות אותה ושיסריטו אותה וכו

תודה רבה! את ממש צודקת...מתואמת
אני חושבת שאבקש מבעלי להקפיץ אותי הלוך וחזור. לפחות בשבוע הבא הוא כבר יהיה אחרי המבחן הגדול בלימודים שיש לו מחר...
וואי את עושה לי פה הכנה לעתיד...YaelL
גם אני ילדתי שבוע לפני סוף שנת הלימודים, לפני שנתיים... זה באמת התנגש עם דברים אז, כל מיני ארועי סיום של הילדים, גרמת לי כבר לחשוב מה יהיה עם הבר מצווה שלו...
אז טוב שכבר עכשיו את יודעת מה עומד לקרות מתואמת
אולי עד אז יצליחו להאריך את שנת הלימודיםהשקט הזה
ולקצר את החופש
בנות שעושות לק ג'ל, שאלה ליעדינה אבל בשטח

מה אתן עושות במקווה?

סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..

אני לא עושההשם שלי

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

מותר לטבול על לק ג'ל במקווה- בתנאי שהוא שלם, מסודקאלישבע999

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

מסודרנפש חיה.

לחדש לפני המקווהשירה_11

פ

אני עושה רק בהריוןשלומית.

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

תלוי פסיקהכחל

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

תשאלי את הרב שלכםרקאני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

אני טובלת עם לק ג'ל ומקפידה לחדש סמוך ככלסטודנטית אלופה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

גם לי אמרו ככהיערת דבש

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

לא לאשלומית.

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

זה לא כ"כ קשה להורידשימושית

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

כן, נכוןשלומית.

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

כנראהקל"ת

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

עונהקל"ת

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

יש פסיקות שאומרות שגם אם הלק לא חדשהשקט הזה

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

אני ךא הייתי עושה אלא רק בהריונותניק חדש2

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

יש הרבה קוסמטיקאיות שמורידות לפני המקווהיראת גאולה

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

^^ אני אישיתיערת דבש

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

אני מורידה לבד בביתשימושית

ואחרי המקוה הולכת לשים

תודה רבה לכולן!עדינה אבל בשטח

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

מזדהה ומתבאסתשמחה כפרוייקט

נושא לא פתור אצלי

מנצלת את הנושאפינק ליידי

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זו לא בניהניק חדש2אחרונה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

מישהי הגישה ילד בכיתה ב למבחן מחוננים?בוקר אור
עבר עריכה על ידי בוקר אור בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 18:33

אשמח לדעות לכאן ולכאן, פה או בפרטי

  • יודעת שההמלצה הרשמית של משרד החינוך היא להגיש לראשונה בג'

הבת שלי עשתה בב'השם שלי

לא מכירה המלצה על ד', שמעתי על ג'.

היה להם מבחן סינון בכיתה, והיא עלתה לשלב השני.

הדפסתי לה איזה שתי דוגמאות למבחנים שמצאתי ברשת. כדי לחשוף אותה לסגנון השאלות.

יש גם חוברות יותר מקיפות בתשלום, אבל לא קניתי.

כיום היא בכיתה ד' ולומדת כבר שנה שנייה בתוכנית מחוננים.

אני שמחה שלא חיכיתי עם זה, והיא יכלה כבר להתחיל בתוכנית.

הבן שלי עכשיו בכיתה ב'.

אני צריכה לראות אם בבית הספר שלו נותנים לילדים לעשות את המבחן הראשוני. אם כן, אני אגיש אותו. ואם הוא יעבור לשלב השני, אני אגיש אותו גם אליו.

התכוונתי לכתוב ג🤭תיקנתיבוקר אור

היא הסתדרה עם המבחן מבחינת לחץ וארגון?

ואם אפשר לשאול, היא מהקטנות בשכבה?

היא הסדרה עם המבחןהשם שלי

לא הייתי איתה שם, אלא בעלי, והיו איתה עוד כמה חברות.

היא ילידת ספטמבר. די קטנה בשנתון, אבל לא מההכי קטנות.

בכל מקרה אפשר לגשת שוב שנה אח"כרינת 24

ואז הנסיון הראשון הוא מעין תרגול.

הבן שלי לא עבר בפעם הראשונה (התקבל למצטיינים) ובפעם השניה עבר אבל עברו שנתיים בין לבין כי פספסתי את ההרשמה בכיתה ג.

כן, יודעתבוקר אור

אבל אפשר סה"כ לגשת פעמיים, אז לא רוצה "לבזבז" את הפעם הזו אם זה בכלל לא ריאלי

בשבילך-אפשר לגשת גם אם לא עושים בבית ספר סינוןטארקו

אני יודעתהשם שלי

אבל אז אולי אני כן אשקול לעשות איתו בג' ולא בב'.

תקראי בקישור ששלחתבוקר אור

הם ממליצים בכיתה ג חוץ ממקרים מיוחדים (גם היינו צריכים לחתום שאנחנו יודעים שזה לא לפי המלצת משרד החינוך)

הבת שלי עשתהטריה

הגשתי אותה בב', היא ילידת סוף נובמבר ממש מהקטנים בשכבה.

היה לה בסדר גמור, כמובן שהסבתי לה בדיוק מה הולך לקרות ואיך במבחן הולך.

וכמובן, הדגשתי לה שזה מבחן שבודק איזה תכנית יכולה להתאים לה ולפי זה נרשום אותה לחוג העשרה או משהו כזה, בכלל לא אמרתי שיש עניין לקבל ציון גבוה

תודה! הסבר מעולהבוקר אור

2 הגדולים שלי- הגדול עבר, השניה לא (אבל לא ציפיתי)יעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 19:36

לק"י

לא חשבנו על זה יותר מידי.

פשוט ניגשו כשהיה..

אבל לגבי הבן הגדול זה היה די ברור שהוא יעבור אותו. כך שמכיתה ג' הוא נהנה מתוכנית המחוננים.

תודה! אני מקווה שהיא גם תיהנהבוקר אור

היא לא ממש התלהבה מהרעיון של תוכנית מחוץ לבית ספר

לא חייבים....בעיני זה צ'ופר. לא משהו הכרחייעל מהדרום

אנימקקה

רשמתי למצטיינים אחר הצהרים למרות שהתקבלו למחוננים

ככה זה יותר כמו חוג ולא במקום בצפר

לילדים שלי זה יותר מתאים

כן, מוזמנת לפרטיטארקו

בעיני אם הילד מסוגל ממש כדאי

והתוכניות מתחילות כבר בכיתה ג..

תודה!באהבוקר אור

זה שהתבניות מכיתה ג אני יודעת😁

סתם למען הסקרנות- מה עושים בתכנית מחונניםשימושית

ואיפה יש תכניות כאלה?

זה יום בשבוע שהתלמידים לומדים במסגרת אחרתיעל מהדרום

לק"י

נושאים שלא בתוכנית הלימודים, העשרה.

יש בהרבה מקומות. לרוב זה לא דתי, אלא יש שם גם תלמידים דתיים.

יש בארץ שני מרכזים חרדייםמקקה

בירושלים וביד בנימין אני חושבת

יש גם מסגרות דתיותהשם שלי

זה תלוי באיזור.

אצלנו זו מסגרת ממ"דטארקו

והכיתות נפרדות

כן. אבל נראה לי שהרוב לא דתייעל מהדרוםאחרונה

בהרבה מסגרות עושים בשגרה בכיתה ב'מתיכון ועד מעון

הבן שלי ניגש בב' ונמצא במחוננים מג', ילד אחר התקבל למצטיינים, אבל על זה ויתרתי לצערי

לא נורא, גם אני לפני שניפ התקבלתי למצטייניםבוקר אור

וההורים שלי ויתרו על זה

יצאתי בסדר😅

היא בכיתה י' עכשיומתיכון ועד מעון

קשה להגיד על בנים מתבגרים שהם ''בסדר''.

אבל הבחירה בין לצאת מהעבודה מוקדם ולהסיע אותו שעות לבין לוותר ולשלוח אותו לחוגים בבית הייתה הכרחית עבור המשפחה

אצלנו ניגשים בכיתה ב.מוריה

אנימקקה

שני ילדים

חבל לחכות

אפשר להיבחן שוב אם רוצים בגימל

למיטב ידיעתי ההמלצה לחכות לגימל היא לצעירים בשנתון

הלכנו השבוע להנחיית הורים ויצאנו ממש מבולבליםדיאן ד.

חצי פריקה חצי התייעצות.

הבן הגדול שלי בן 5, מאז שהוא נולד היה לנו איתו קצת מאתגר.

קודם כל תמיד תמיד תמיד העדיף אותי.

שאמא תקלח, תלביש, תרדים וכו'.

ולא תמיד יכולתי והיה לי כח.

כשהיה מתעורר באמצע הלילה זה בכלל היה קשוח,

כי לבעלי אין בעיה לקום להרדים ולחזור לישון תוך שניה

ואני אם אני קמה הולכת לי השינה...

חוץ מזה היו תקופות של התקפות עצבים,

על שטויות..

נגיד שהלבשתי את אחותו לפניו, יכל היה לבכות שעה וחצי שהוא רוצה להתלבש הראשון ושאני אוריד לתינוקת את הבגדים.

כל מיני דברים כאלו לא הגיוניים.

וזה היה בגלים, תקופות פחות טוב ואז נרגע והכל מסתדר ואז שוב.

לפעמים התייעצתי כאן בפורום ומאוד עזרו לי כאן להבין אותו ולהכיל בלי לצאת מהדעת והעצבים.

לפני קצת יותר מחצי שנה היתה תקופה נוראית של קימות בלילה ובכיות היסטריות והתעקשויות של רק אמא.

משהו סיוטי.

ואז אמא שלי דיברה איתי מתישהו ואמרה לי שהיא חושבת שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ פסיכולוגי/ רגשי בשבילו.

שזה לא סביר. והיא נתנה לי כמה מספרים.

ניסיתי לדבר עם הפסיכולוגיות שהיא הביאה לי וזה לא הסתדר.

אחת לא ענתה, אחת אמרה שזה לא הגיל ושלישית אמרה שעושה טיפול לילד לבד וההורה בחוץ וזה לא מצא חן בעיני.

אבל עצם השיחה הזאת עם אמא שלי שינתה לי את נקודת המבט.

הבנתי שיש לו קושי והוא לא סתם רוצה לשגע אותי.

ושנינו גם אני וגם בעלי נהיינו הרבה יותר רגועים איתו.

נגיד בלילות המשכנו להתעקש שאני לא קמה אבל סיכמנו איתו שנותן לאמא חיבוק ונשיקה ואז חוזר למיטה.

לא שתמיד זה עבד אבל הכל נהיה הרבה הרבה יותר רגוע.

פתאום לילות שלמים שישן, אין התקפים ואין עצבים.

הגענו לתחילת השנה הנוכחית ובבת אחת הילד נהיה היסטרי.

סיפרתי פה שהוא התחיל את השנה על רגל שמאל, לא רצה את הגננת ולא את הגן.

כל בוקר בכיות היסטריות שאני לא אעזוב אותו.

לא הסכים ללכת לחברים/ לבני דודים/ לסבתא בלעדיי.

אם הייתי יוצאת מהבית, גם אם בעלי היה בבית הוא היה בוכה בטירוף, ממש היה נראה שיש לו חרדה מזה שאני הולכת.

טקסים ארוכים של פרידה, מלווה אותי במדרגות, חיבוק ונשיקה ועוד אחד ועוד אחד, רץ לעשות לי שלום במרפסת.

כולה, יצאתי לחצי שעה לקוסמטיקאית... והוא יודע לקרוא שעון ומבין זמנים.

כל הזמן הזה, אנחנו יצאנו מנקודת הנחה שמשהו קרה לו, והוא עובר קושי מאוד גדול שלא ברור לנו מה המקור שלו.

ככל שיכולנו, היינו רגועים, מכילים, מסבירים בנועם.

אבל הרגשנו שאנחנו חייבים ללכת לאיזשהו ייעוץ.

ובגלל שבפעם הקודמת היה כזה קשה למצוא פסיכולוגית הלכנו למישהי באזור שהיא מנחת הורים וראיתי בקבוצה של היישוב שהרבה מאוד משבחות אותה ואומרות שהיא עזרה להן.

לא ביררתי יותר מידי, הרגשנו שאנחנו חייבים ייעוץ דחוף וקבענו איתה עוד לפני החגים.

בסוף היא לא יכלה וזה נדחה ונדחה ורק השבוע ישבנו אצלה.

בינתיים הילד יחסית די נרגע, עדיין רוצה את אמא וכו' אבל בהרבה פחות היסטריה.

בקיצור סיפרנו לה בגדול מה קורה ומה המצב בבית.

והיא אמרה לנו שהילד בסדר גמור, אין לו שום בעיה ושום קושי ואנחנו פשוט צריכים להציב את הגבולות שלנו כמו שמתאים לנו.

הביאה כהוכחה את זה שהוא מתפקד בסדר גמור בגן, לומד ועושה יצירות ואין תלונות עליו מהגננת.

ולכן הבעיה היא לא בילד אלא בהתנהלות בבית.

אמרה לנו שאנחנו צריכים להוביל ואנחנו צריכים להחליט מה מתאים לנו ושהילד יתיישר (בנועם, לא בכעס).

לי היה קשה להתחבר, בעלי קצת יותר הסכים.

מפה לשם, הלילות בבית מאז שהיינו אצלה חזרו להיות קטסטרופה.

כי אם אין לו שום בעיה, אין לי טיפת כח לקום אליו בלילה.

אתמול היינו ערים איתו משלוש עד ארבע וחצי, עם עצבים וכעס מצידנו ובכי היסטרי מצידו.

מה שמוכיח לי שאולי היא צודקת והוא עושה את כל הבעיות רק כדי להשיג דברים.

מצד שני זה לא עובד לנו, ומניסיון שלנו, אנחנו נעבור שבועות ארוכות של עצבים ועדיין לא בטוח שהילד יבין שאין לו מה לבכות בלילה.

מצד שלישי, קשה להגיד שנצמדנו להנחיות שלה כי כן כעסתי והתפוצצתי עליו.

מצד רביעי היא לא ממש נתנה לנו כלים פרקטיים של מה לעשות חוץ מלהגיד לו שהוא גדול ואנחנו סומכים עליו שיכול ללכת לישון לבד - שזה לא ממש עבד.

אני כבר לא יודעת אם היא צודקת או לא צודקת.

יצאתי מבולבלת לגמרי.

אשמח ממש לשמוע את דעתכן.

לצערי רק עוקבת כי חלק מזה יש אצלנו... אבל חיבוק!ירושלמית במקור

קודם כלאיזמרגד1

הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.

לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.

אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)

בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅

תודה רבהדיאן ד.

באמת סביר לגיל?

כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....

אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.

אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.

אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.

אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.

באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.

נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני

שבאמת למדתי מהן לא מעט!

כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...

אין לי זמן להרחיב כרגעאמאשוני

אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.

גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.

אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!

בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,

הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.

נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..

אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה

ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,

ברור שזה עובד.

כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.

אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.

הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.

אבל לא סוג עזרה כזאת.

את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)

זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.

אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.

צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה

את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!

כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.

אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.

מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.

מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.

כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.

בהצלחה רבה!

זה לא קשור לשכל והבנהאפונה

אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,

כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.

אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)

זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...

מה שאת מתארתאיזמרגד1

כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן

כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...

אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...

תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''

אני רוצה להוסיף עלייך משהואפונה
עבר עריכה על ידי אפונה בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 21:38

כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)

הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות. וזה תואם גיל. כלומר ילד בית ספר שנושך - זה לא תואם גיל.

אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.

לצורך הדוגמא, ילד שלא מאד מתוסכל לא ינשוך גם אם הוא בן שנתיים.

כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה..

ערכתירק לרגע 1
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37

עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37

מחשש לאוטיניג

מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי

כן קראתי כבר תודה על ההתייחסות!דיאן ד.

נקודה מוזרה שעלתה ליכורסא ירוקה.

תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.

אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.

העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.

סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.

זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.

נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.

אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.

ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.

ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים

היטבת לתאראפונה

כתבו לך כאן מאד יפה,

אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"

שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?

אם יש קושי עם גבולות -

ילד שמתקשה להסתגל

או הורה שמתקשה להציב גבול

או גם וגם.

אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.

כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.

יותר מזה

הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.

את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...

רק להבהיראפונה

במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.

יש לי משהו לכתוב אבל מעדיפה בפרטי כי זה אישישימושית

אמצע הלילהoo

זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת

בונים אותם בשעות היום ברוגע

לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת

את אדם מבוגר

לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה

אבל קשה לו

והוא ילד בן 5

בעיניי

אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי

שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)

צריך לעזור לו

גם אם זה פוגע בשינה שלך

(אםשר לצמצם את הפגיעה

נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)

וואו... קודם כול חיבוק!מתואמת

ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.

ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.

נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.

ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...

ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)

לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.

שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!

מה ההכשרה שלה?נעומית

סליחה שאני מתמקדת בזה

יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.

אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.

הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).

ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.

נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.

בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.

מסכימה עם זה גם ומוסיפהנויה12345

שלצערי אני פגשתי לא מעט מדריכות הורים עם כל מיני המלצות אבל עם שום הכשרה אמיתית...

הורים בגן שלי שהלכו לכמה כאלו ולא קיבלו שום עצה טובה ועשו רק נזק..

ממליצה לחפש נשות מקצוע עם הכשרה רלוונטית..

לצערי פגשתי לא מעט מטפלות בלי הכשרה שעושות הדרכת הורים לילדים עם אוטיזם, הפרעת קשב, ויסות חושי ועוד ועוד ועושות נזק...

לא כל מי שעשתה קורס בהדרכת הורים באמת יודעת מה לעשות...(תמיד כדאי לבדוק תואר רלוונטי והכשרה..)

נשמע לי שאתם והוא במצוקהעל הנס

ההתנהגות שלו נשמעת נורמלית.

יש לי ילד בן 5+

היה לו בכי כזה והתעקשות על שטות ודרישה ממש דומה למה שנתת.

דבר נוסף ראיתי שכתבת שהוא התחיל להתאזן זאת אומרת שכן תפסתם מה עוזר.

אבל לגבי זה שבגן הוא לא מתנהג כך וגם לא שמח ללכת לגן.ייתכן שהוא צובר המון בבטן בזמן שהוא בגן וההתפרקות פשוט יוצאת לו בבית בצורה הרבה יותר קיצונית.

מה שעלה לי זה דיברתם איתו ? שאלתם אותו בזמן רגוע תוך כדי משחק למה זה קורה?למה אתה בוכה בלילה? מה יכול לעזור לו?

אני שואלת את הבן שלי לא תמיד יש תשובה,אבל לפעמים הוא מצליח להסביר לי,לפעמים הוא לא יודע להסביר.

אבל שמתי לב שאם אני מדברת איתו מספיק זמן מראש זה מפחית את הפעמים של ההתפרצויות הללו.

אבל שלי לא קם בצרחות בלילה.

להגיד שילד שקם בוכה בצרחות בלילה שזה תקין נשמע לי לא תקין יש משהו שיושב על זה.

הוא לא מתעורר ובוכה כי יש מענה או אין מענה הוא בוכה וצורח כי משהו מציק,מפריע,מפחיד לא משנה מה יש סיבה אחרת....

ואם את מרגישה ככה בתור אמא אל תתני לאף אחד לערער את מה שאת מרגישה.

מצטרפת למה שאחרות כתבובארץ אהבתי

לי יש בת מתוקה בת כמעט 4.

גם אצלנו יש תקופות של בכי היסטרי על שטויות. ויש תקופות טובות יותר. (וגם אצלנו בגן היא רגועה ומתוקה ואהובה על כל הצוות, בלי רמז למה שקורה בבית...)

זה בהחלט יכול לקרות גם בגיל כזה. אבל ברור שיש פה קושי שצריך מענה.

באופן אישי אני התייעצתי פעם עם @אפונה וזה מאוד עזר לי.

האמת שזה היה בתקופה עמוסה מהרבה בחינות, אז הספקנו רק מפגש 'אינטייק' שבו היא שאלה אותי הרבה שאלות על הבת שלי, שנתנו לה תמונה מלאה יותר. ורק השאלות עזרו לי להבין טוב יותר את הילדה, מה בעצם עובר עליה ועל מה יושב הקושי. אחרי המפגש הזה כבר חווינו הקלה... (היו גם שינויים אחרים חיצוניים שהקלו קצת מהקושי, אבל גם ההבנה שלי, ועוד כמה טיפים שאפונה נתנה לי והשתדלתי ליישם, הקלו מאוד והפחיתו הרבה מהבכי. וכשהיו שוב טריגרים שהוסיפו קושי - ידעתי לזהות ולצפות לקושי ולאפשר את הבכי).

בקיצור - ממליצה מאוד על הדרכה בגישה ההיקשרותית. אני חושבת שזה יהיה לכם הרבה יותר מדויק ונכון.

אם כבר כתבתאפונה

באמת הרבה פעמים הורים מגיעים להדרכה ורוצים לשמוע משהו, לקבל איזה הנחיות שישפרו את המצב. ואז האינטייק נראה להם טרחני או אולי אפילו בזבוז כסף..

אבל האמת היא, כמו במקרה של הפותחת, שבלי להבין מה קורה בחיים של הילד לעומק זה ממש לא אחראי לייעץ ולהדריך.

ותודה על המילים הטובות! גם בפעם השניה זה משמח לשמוע

האם ניסיתם לפנות להתפתחות הילד דרך הקופה?יום שני

מתארים הכל לרופא ילדים והוא נותן הפנייה.

אצלנו בקופה היה גם מענה רגשי, גם ריפוי בעיסוק, גם עודת סוציאלית (יש גם קלינאית תקשורת אבל חא היינו צריכים)

והרגשתי שמנסים כולם יחד לעזור לילד

וואו תודה רבה לכולן ❤️❤️דיאן ד.

קראתי הרבה כבר אתמול ונורא ריגשתן אותי...

לא הספקתי לענות.

מנסה לענות מסודר.

קודם כל, ברור לנו שלא נחזור אליה. לא התחברתי לגישה בכלל.

וחוץ מזה היו כמה דברים לא אתיים בפגישה איתה שלא היו נראים לי.

לגבי הכשרה שלה? לא יודעת, אבל ברור לי שלא תואר רשמי.

האמת לא היה כזה דחוף לי תואר, אלא יותר חכמת חיים וניסיון.

אבל במקרה שלה היה נשמע לי שיש לה תפיסת חיים שבה היא תופסת את כל ההורים ומכניסה את כולם לאותה משבצת. בקיצור לא.

בעצמי מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת.

כי בעצם העניינים די נרגעו עד שהגענו אליה, מצד שני אנחנו יודעים שזה בא והולך בגלים.

מי שכתבה פה על זום זה באמת רעיון כי לצאת מהבית ביחד ולמצוא בייביסיטר זה ממש קשוח לנו.

כתבו פה על אבחון בקופת חולים,

אז זה מאוד מתעתע.

כי הוא ילד מקסים מקסים מקסים.

בגלל זה גם לא היה נשמע לי שזה עניין של גבולות, כי אני תופסת אותו כילד צייתן וקשוב יחסית.

לא טאטאלה מצד אחד (שזה טוב, אני לא רוצה ילדים שהם יס מנים) מצד שני בעיניי יש גבולות בבית, יש סדר יום ומאוד ברור מה עושים מתי ומה לא עושים.

אין כל היום כל יום מאבקים אלא יש נקודות חיכוך מסוימות ששם מאוד קשה לנו

כאילו ברור לי שזה לא ילד עם בעיות קשב ובטח שלא נראה לי בעיות תקשורת.

כן אולי בהגדרה של ילד רגיש, אבל אין לי מושג אם זה דבר שמאבחנים אותו בכלל...

אם כבר חשבתי לפנות לקופת חולים לטיפול רגשי, אולי רכיבה על סוסים. כזה סוג.

אבל לא יודעת אם יאשרו ואם שווה להתאמץ על זה.

רק לגבי הטיפול הרגשיטריה

מניסיוני מאשרים בקופה ממש בקלות אבל לפעמים התורים ארוכים, אצלנו מאוד עזר אבל היו דברים אחרים.

את נשמעת אמא מדהימה, כל הכבוד לך על כל המאמצים.

אני לא ממליצהאפונה

על טיפול רגשי בגיל צעיר. הדרכת הורים הרבה יותר מתאימה ואפקטיבית בעיני.

ממליצה לא לוותר על הדרכת הוריםאמאשוניאחרונה

את מתארת גלים

גם כשהים שקט הוא מחביא מתחתיו דברים, וכשיש טריגר זה מתפרץ.

לא הייתי מוותרת על טיפול שורש ועל רכישת כלים שיעזרו לך גם בתקופות סוערות, גם מול שאר הילדים וגם מול עצמך.

לרכישת כלים יש אפקט כפול:

גם ביצוע בפרקטיקה, וגם רשת ביטחון.

רשת ביטחון חשובה כדי להשרות ביטחון בסביבה, מה שממילא תורם לרגיעה.

אם אני לא האופה הכי מומחית, בד"כ יוצאות לי עוגות סבירות. לפעמים גרועות.

אבל עוגות זה לא תחום שמאוד חשוב לי להתפתח בו, מקסימות יש ופלים בסופר.

אז לא משקיעה בהתפתחות שלי בתחום הזה וחיה בשלום עם הפעמים שלא הלך לי טוב.

לגוף אין חלקי חילוף, וגם לנפש, והקשר הבונה מול הילדים זה תחום שמאוד מאוד חשוב לי אידית להתפתח בו, ולכן בעיני שווה את ההשקעה.

השנים האלו חולפות בטיל!!

יש לי עכשיו שני גדולים (חטיבה ותיכון) הם בקושי בבית. יש להם כבר אישיות ורצונות ותיעדופים אחרים בחיים, יכולת ההשפעה לא אותו דבר. בעיני חשוב לנצל את השנים האלו במקסימום. בגיל הרך הילדים הם ספוג. מה שמלמדים אותם עכשיו זה כלים לכל החיים.

היום את מלמדת אותו איך לבטא תסכול, עוד שבוע הוא מלמד את אחותו התינוקת.

מהמקום הזה אני כן בעד הדרכה מסודרת. להטמיע שפה מסויימת בבית. על גבי זה בהמשך אפשר להשתלם עצמאית לצורך רענון וחיזוק.

וואי יצא לי מטיף, לא התכוונתי, מקווה שתביני מה רציתי להגיד.

החלטות טובות!

עוברים גדולים וניטור סוכרהרמה

יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?

בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?

אצלי עשו בדיקה אחת אחרי הלידהאשת בעלי

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

אצליפולניה12

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

פעם אחת ילדתי במשקל מעל 3.8 ולא זוכרת שבדקו סוכריעל מהדרום

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אולי תלוי בשבוע של הלידה. אני ילדתי ב41+2יעל מהדרום

אוליפולניה12

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

זה היה נראה לי תגובה להודעה שליפולניה12

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

ילדתי משקל ענקראשונית

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

היית עם סכרת היריון? הנקת אחרי הלידה ?אשת בעלי

יכול להיות שזה משתנה

אצליטל אורי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

לנו עשו ניטור סוכר בביות מלאשיפוראחרונה

ניראלי הבנתי מה מפריע ליחמדמדה

התלבטתי אם לעשות אנונימי אבל יאללה תסבלו אותי חחח

איך יולדים כשאין זמן??

אני מרגישה ש'אין לי זמן ללדת'

פעם ראשונה שאני מרגישה שאם מתחיל משו- זה יהיה כזה מסורבל…

רגע אז יורד לנו רבע משכורת בגלל שצריך שהוא ישאר איתי בבית יולדות וקצת אחרי אולי (ובעבודה מגעילה שלא צבר עדיין מספיק ימים)?

והילדות, מי יהיה איתן כשאני באשפוז, אמא שלי אבל כולנו יודעים שמסובך לה, ואחותי הרגע שמרה על הילדים של גיסתי שהרגע ילדה אז שוב להפיל עליה?!..

אבל זה פחות הילדות כי מקסימום כן אני אפיל אותן על אמא ושתתמודד

אבל בעלי

כילו, אני רואה את זה קורה חח

מאמי יש לי צירים

אוקיי מה זה יש לי צירים?

אני כבר שעתיים כל עשרים דק ישלי התכווצות ממש

אבל כל הזמן יש לך התכווצויות לא?

לא הפעם זה אחרת

אוקיי אז לבוא הביתה?

לא יודעת ניראלי

מה זה אומר אני רוצה לדעת אם להגיד למנהל שאני חותך

הבנתן? מסורבל חחח

ואם בסוף זה כלום? הלך עוד יום…

מצד שני

וואו כמה שאני רוצה להיות אחרי

בראש שקט

בנחת

תינוק בידיים

חופשת לידה

זמן

שלווה

להתחיל לחזור לעצמי אולי בגוף לאט לאט

אבל מרגיש לי שאין לו פניות לזה והאדם המרצה שאני מתרחק מכל מה שקשור לזה…

הוא כאילו על טייס אוטומטי כבר חודש

וכמו שאולי אפשר לטוס על טייס אוטומטי אבל לא להמריא ולא לנחות- אז גם לא ללדת…

לפני לידה קודמת בגלל איזה חשש היינו במלא בדיקות אז חייבים להיות ממש 'על זה' שכבר זה מתקרב

עכשיו זה כאילו באוויר כזה

ומצד אחד זה טוב שאני לא יושבת וממתינה

מצד שני אני מפחדת שאני אנעל (אתמול קניתי אבקת כביסה לתינוק, ואמרתי טוב נכניס מכונה, ובאלי להוריד תוויות מהבגדים וכזה הייתי כזה מה אני עושה לא בקטע מבוהל בקטע של מתיייי מתיייי נכניס לידה?!?! בקיצור הורדתי תוויות אבל לא כיבסתי, וגם לא את העגלה עדיין צריך להביא אותה מהמחסן לפתוח את האריזות שלה)

יצא לכן ללדת בתקופות עמוסות שכאלה? (לידה ראשונה בדיוק סיימתי תואר ושנייה בעבודה שלא אכפת לי ממנה ובעלי היה אברך בשתיהן אז דיי פנוי אז אני לא מכירה אחרת…)

בלידה הראשונה ישבתי עם בעלי וניסינו לבדוק מתישימושית

זה יהיה נח שהלידה תהיה, הגענו למסקנה שרק בשבוע 41 יהיה נח, ושבשבוע 38- זה הכי לא טוב

בסוף ילדתי בשבוע 38 ושרדנו את זה.

היה קשוח אבל לא נורא כמו שהצטייר לנו בדמיון... אני חושבת שבסוף כשמגיע הרגע של ההתמודדות דברים נראים אחרת ומסתדרים אחרת מאשר בדמיון

יש משו שלא הבנתיהמקורית

עד לא מזמן בעלך לא עבד במשך תקופה לא?

אז מה הלחץ על עוד רבע משכורת אם הסתדרתם בלעדיה עד לא מזמן?

קרה משו ששינה את המאזן הכלכלי בצורה דרסטית?

יפה את אוחזת חחחחמדמדה

הדירה שאנחנו מקבלים מהקבלן מתעכבת כבר כמה חודשים

היה אמור להיןת לנו כבר מפתח אחרי העיכוב שחישבנו

מנגד, כן עברנו מההורים כי מצאנו להשכרה מציאה

וחוץ מזה

אני אדם לחוץ כלכלית עד מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש ואני לא מסוגלת קשה לי השכל שלי מתפוצץ

נראה לי שאת מלחיצה את עצמך נשמההמקורית

תסתכלי על זה בצורה קרה רגע: הרבע חודש הזה יקריס אותך חלילה? ימנע ממך מלשלם חשבונות? באמעל חשבון האוכל של הילדים חלילה?

אם לא - שחררי

לדעתי זה צורך סופר לגיטימי שלא מוותרים עליו סתם כך

ובכללי כאישה להיות לחוצה כלכלית זה מאוד לא בריא בעיניי. זה עבודה שהיא לא שלך.

הוא לא יקריס אותי לאחמדמדה

המשפט האחרון שלך מאוד נכון חח

אבל מאןד קשה לביצוע…

יש ברוך ה' הרבה קניות, קניות שמחות ובריאות

ןאני לרגע לא מתלוננת גם ההורים חמודים מרעיפים

פשוט לחוץ לי הקטע הזה איפ

זה משהו שהולך איתך כל הזמןיערת דבש

אני זוכרת את זה אצלך עוד מפעם

משרשורים קודמים שלך

במקומך הייתי מתעקשת על טיפול טוב שיעזור לך לעבוד על הנושא הזה מהעומק

ובעז'ה גם לשחרר ולהרפות

נכון יש הרבה קניותהמקורית

בכלל החיים שלנו והיומיום שחנו זה הרבה קניות

אנחנו צורכים הרבה

אבל זה חלק נורמטיבי ולגיטימי ומבורך בחיים

ואגב אאלט לא דיברת גם באחד השרשורים על היפוך תפקידים בין הבעל לאישה (זו היית את? לא בדקתי בכרטיס האמת),אז זה גם חלק מזה. להבין שאת יכולה וצריכה להוציא על עצמך. להתייחס לעצמך כאישה שמרשה לעצמה להשקיע בעצמה ולהרשות לעצמה ולהגשים את הרצונות שלה באמצעות כסף, בין היתר. אין מה לעשות בסוף זה אמצעי ולא מטרה ככל שתתייחסי לכסף שנחסך כבזבוז ותחיי במרדף אחרי עוד כמה שקלים שלא לצורך כשיש צורך להוציא, את מונעת מעצמך התקדמות חשובה בעיניי גם בעניין הזה כי את זו שעומדת על ה"שיבר" כביכול. זה אותו נושא בעיניי, זה חלק ממכלול

בקיצור - אני בדעה שצריך לטפל בזה.

יש דברים יותר חשובים מכסףנעמי28

כמו הרגע הזה וכמו החיים עצמם.

כסף נועד כדי לשרת אותנו ולא כדי שנעבוד אצלו.

לידה זה זמן מרגש ורגע ענק ומשמעותי בחיים, גם אם "יתבזבז" עליו יותר זמן מהמתוכנן, גם אם תפסידו כסף, גם אם תכנסו למינוס רגעי, אין תחליף לרגע הזה.

אם את מרגישה שיש לך לחץ מאוד חזק לכסף כדאי לחשוב על לטפל בזה בדרך כלשהי כשיהיה לך זמן, כי זה ממש לא קשור לכמות כסף שיש בחשבון, זה תודעה. אני מכירה מקרוב אנשים מאוד עשירים עם תודעה כזאת.

שיהיה בקלות ובמזל טוב❤️❤️❤️

את יודעת מה מצחיקחמדמדה

שניסיתי להתחיל

את יודעת כמה עולה מפגש?

אז הפסקתי🙈

מזל שאנחנו לא קובעים מתי תהיה הלידההשם שלי

הרבה פעמים הלידה יוצאת בתזמון לא נוח, או שכל הזמן יש עומס ושום זמן לא נוח.

היו לי לידות בתקופות של חגים, טסט, מעבר דירה, חופש גדול, לידה מוקדמת פתאומית.

בסוף מסתדרים עם מה שיש.

אני מציעה לבחון הנחות יסוד מחדשהשקט הזה

יישאר איתך בבית יולדות?

כן, זה נחמד אבל זה לא מחוייב המציאות

אולי בלידה ראשונה, שניה זה מתאים. כשיש ילדים נוספים בבית צריך בעיני לבחון מחדש. הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות לחלק מהזמן (אם זה אפשרי)

מי יהיה עם הילדות?

אם חושבים על הלידה כאירוע של כמה שעות ולא כולל הימים של האשפוז אז אפשר למצוא פתרונות של שכנה/ בייביסיטר/ אולי אפילו יסתייע וזה יקרה בזמן המסגרות

זמינות של הבעל ללידה- אולי צריך לחשוב על אופציה של מלווה אחרת שיותר זמינה לך ורק כשממש תהיי בחדר לידה בעלך יצטרף.

לא אומרת שככה הדברים צריכים להראות, פשוט חושבת שאפשר לשקול מחדש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם

מצטרפת... מלידה ללידה הבית דורש יותרחושבת לעצמי

ולדעתי יש עניין שאחד ההורים יישאר עם אלה שבבית, לחלק מהזמן.

לשים אצל אנשים שקשה להם לשמור על ילדים זה קשוח קצת, לא?

שמתי לב שכשאני מארגנת לי בראש פתרונות לכל תרחיש, אני מצליחה להיות רגועה...

אין לי בעיה שיילך לכמה שעותחמדמדה

אבל לינה לדעתי לא שייך לבד (ואני הולכת לאיכילוב כדי לקבל חדר לבד כי מגעיל אותי להיות עם עוד…)

ולא שייך מישו שהוא לא בעל

אני ילדתיאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 20:32

עכשיו, גם לנו שני ילדים בבית.

בגדול הייתי ביות מלא, חדר לבד ובעלי היה איתי מעט מאוד.

כמובן שהיה בלידה. אבל אחר כך חזר הביתה בשביל הילדים.

הוא הגיע כל יום לשעתיים להיות איתי במהלך היום, אבל גם ככה הילדים עוברים שינוי משמעותי ולא רצינו שגם הוא ייעדר להם.

בגלל שהייתי לבד ובלי מלווה, כן הייתה חשובה לי שתהיה אופציה לתינוקייה. אבל בפועל רוב מוחלט של הזמן לא השתמשתי בה. פעם אחת כשהיה לי קשה

ובפעם אחרת האחיות שמרו עליה קצת בעמדה שלהם.

אז ברור שאצל כל אחת ההתאוששות אחרת, אבל זה כן אפשרי

יקירתי, יצא לך ללדת בקורונה?מתואמת

אני ילדתי פעם אחת, ובדיוק כל בני המשפחה שלי נדבקו בקורונה. אז לא רק שישנתי לבד חמישה ימים (כי היה קיסרי) - בעלי אפילו לא בא לבקר אותי בכלל, שלא לדבר על הילדים.

זה היה בהחלט לא נחמד, אבל אפשרי...

וברור שבכל שאר הלידות, גם לא בראשונה, בעלי לא ישן איתי... למה שיסבול גם הוא?🤭 (כמובן גם לא הייתי בחדר שמאפשר את זה)

בקיצור, נראה לי שבאמת יש כמה הנחות שכדאי לך לסכל לפני שאת יולדת

ותתפללי שהכול יעבור בשלום, גם מכל הבחינות ה"שוליות" של נוכחות הבעל ושל השמירה על הילדות, וכמובן מבחינת הלידה עצמה!

אף פעם בעלי לא ישן איתי בלידותהשם שלי

לא בלידה הראשונה, לא בביות מלא, לא אחרי קיסרי, ולא בשבת.

וגם לא מישהו אחר.

לי אישית אין צורך שיהיו איתי כל הזמן.

וגם אם את מרגישה צורך, תשקלי את זה מול שאר השיקולים.

האמת שיש לך הרבהשלומית.

הנחות מאוד מגבילות שלדעתי מוסיפות לעומס וללחץ...

קודם על העניין הכלכלי. הכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ואם אנחנו עבדים של הכסף אז פספסנו את הנקודה...

וגם לינה. אצל רוב האנשים כשזו לא לידה ראשונה הבעל לא נשאר. והכל בסדר. טיפה מאתגר, נעזרים באחיות, והכל בסדר.

ואם חייבים עזרה בלילה, יש בהחלט הרבה אופציות שהן לא בעל. בת משפחה, חברה, דולה...

נשמע שהרבה מהלחץ והעומס יכול להיפתר בשינוי תודעה ולאו דווקא משינוי במציאות...

כמובן זו החלטה שלך אם זה שינוי שאת רוצה לעשות, מה גם שלפעמים שינוי תודעה לא קל יותר משינוי חיצוני

הייתי שוקלת לחזןר הביתה כמה שעות אחרי הלידהירדנית

התאוששות הרבה יותר טובה אם את שואלת אותי

ולאחרים יותר קל לעזור כשאחד ההורים בבית ולא עסוקים בנסיעות וארגונים.

גם לילדים זה הרבה יותר מרגיע שאמא לא נעלמת לכמה לילות פתאום

למה לא שייך?השקט הזה

בלידה השלישית שלי הייתי עם אמא שלי באשפוז אבל דווקא בחדר פרטי הייתי יותר מרגישה בנוח להיות לבד לגמרי (בלידה השניה הייתי לילה לבד במלונית).

כאילו מרגיש לי יותר נוח להשאיר את התינוק לבד ולהכנס לשירותים בחדר פרטי, מאשר בחדר עם עוד מישהו.

וברור שזה אישי, אבל מבחינתי גם חברה/ אחות/ דודה/ אמא זה ממש אופציה.

למה לא שייך לבד? את ילדה גדולה...יראת גאולה

לא מדברת על כמה דקות אחרי הלידה, אלא כמה שעות אח''כ, אחרי שהתמקמתם ואת בסדר, בשביל מה צריך את הבעל 24 שעות?

וואו איזו שפיטהדרשתי קרבתךך

מה זה קשור לילדה גדולה ?

אני ילדתי לידה שהייתה סבבה לפי הספר, ללא אפידורל וללא תפרים ב"ה

ובכל זאת הייתי חלשה מאוד מאוד מאוד

עשיתי את כל הזירוזים והגעתי ללידה עצמה חלשה וקל וחומר שאחרי

בעלי לא היה שם להרמת המורל אלא לעזור לי פיזית להביא אוכל ולהרים לי את התינוק להנקות. ברמה שאם הוא לא היה - כנראה שלא הייתי מצליחה להניק ומתיאשת.

עצוב התפיסה הזו שמצפים מיולדת יאללה ילדת הכל בסדר תחזרי לחיים.

ושוב לא מדובר כאן על זמן ארוך (הלוואי) אלא לזמן האשפוז.

אני אישית השתחררתי אחרי 36 שעות מבי"ח אבל כן כל זמן שיכלו להיות איתי ובעיקר ב24 שעות הראשונות זה קריטי להרבה נשים.

בלידה קודמת אכן תוך כמה שעות הייתי יותר מאוששת וזה לגמרי תלוי.

צודקת. באמת יצא לי ממש קוטל ולא נעים. מתנצלתיראת גאולה

התכוונתי למה לבוא מראש עם הנחה שאת לא מסוגלת להיות לבד בלילה,

אלא לראות לפי העניין.

ברור! שלפעמים זה קריטי.

לפעמים לידה גם מסתיימת בניתוח...

אבל כאילו לצאת מנקודת הנחה שהבעל חייב לעצור את החיים ל48 שעות להיות עם היולדת זה פריווילגיה שלרוב האנשים יש אילוצים שלא מאפשרים,

ואין סיבה שרק עצם הנקודה שאת יולדת, אז את לא מסוגלת להיות לבד בלילה מחוץ לבית,

כי לזה עדיף לדעתי לחשוב מראש שאת מסוגלת ואת גדולה ויכולה, גם אם זה לא הכי נעים להיות לבד, ולאפשר לשאר בני המשפחה שגרה רגועה עד כמה ששייך גם בימים האלו.

תאמיני לי, אין מסוגלת כמוני…חמדמדהאחרונה

אחת הסיבות שאני ריצה לקחת רק את בעלי

זה כי אני תמיד מסתדרת. אני מעולה ויכולה (גם כשאני לא)

אז אני צריכה שיהיה איתי מישהו לא כי יוצאת מנק הנחה שאני מסכנה חלשה ואומללה

אלא כי אני יודעת שגם מאחות כנראה לא אבקש עזרה

והוא ישים לב…

בניגוד לדעות פהיערת דבש

בעייני כן להתאמץ על זה שהבעל ישאר לשון איתך בבית החולים

זה עולם אחר

והתאוששות אחרת

העזרה עם התינוקי בלילה, התמיכה הנפשית ממנו,

אין לזה מחיר בעיני

( לא תמיד הצלחנו ונשארתי גם לבד, אבל זה בדיעבד ממש בעייני ופעם הבאה אתעקש על זה יותר)

מסכימה. כל עוד אפשר להתאמץ על זההמקורית

זה עדיף

גם אם במהלך היום הוא ילך לנוח ולהיות עם הילדים האחרים ויהיה לך ליווי אחר - בלילה לפחות זו הרגשה אחרת

מסכימה מאודשיפור

אחיות נכנסות לבדוק שהכל בסדרנעמי28

גם איתי בעלי לא ישן מעולם

לא חשבתי על זה בכלל, האמת.

כשהיה לי קשה ויתרתי על ביות מלא

זה אפשרי, רוב היולדות ככה.

אם זה חשוב לך ממש, אולי אחות?

אולי קצת ירגיע- שבעים אחוז של לידות מתחילות בלילהשיפור

אצלי כולם התחילו או בשבת או בלילה כך שאף פעם לא הייתי צריכה לקרוא לבעלי באמצע היום... ונראה לי שזה לא במקרה, הנחת של שבת או לילה מאפשרים ללידה להתחיל.

חושדת בירידת מים*אורחת

יש טפטופים, טיפה גוון ורד ממש ממש בהיר. שבוע 39. אפשר ללכת להיבדק רק בבוקר?

נשמע כמו ירידת מים, צריך לסוע לבית חוליםרימון א"י

ממש לא כדאי לחכות עד הבוקר!!

למה בעצם?*אורחת

לפחות אשן שעה שעתיים, לא?

אם את שואלת אז ההנחיה היא ללכתפרח חדש

אישית כשזה קרה לי נחתי שעתיים + בבית ואז נסעתי אבל אני קרובה לבית חולים

ועדיין לקח כמה שעות עד הלידה

מקווה שישנת טובמקרמה

כשיש ירידת מים ללא צירים במילא נותנים לגוף לנסות לפתח לידה עצמאית.. למה לא להעביר את הזמן בבית?

כמובן תוודאי שאין דימום או מים מקונאלים

החשש זה מצניחה של חבל הטבורטל אורי

לכן אומרים להגיע עד שעתיים שלוש מהירידת מים

מה שלומך?מתואמתאחרונה

מכיוון שכתבת שיש צבע קצת ורוד, אז אולי צריך לחשוש מקצת דימום שהתערבב במים, ואז עוד יותר כדאי לנסוע לבית החולים. ככה נראה לי.

מקווה שהכול בסדר!

איך מבחינים בין עצבנות פיזית לעצבנות רגשית בפעוט?מתואמת

בשבוע האחרון בת השנתיים שלי עצבנית עוד יותר מהרגיל - בכל תסכול היא מתחילה לבכות, להרביץ (רק לי) ובאופן כללי להיות לא רגועה ועליזה.

היא הייתה חולה לפני שבוע (חום של יום אחד) וגם לפני שבועיים (וירוס הקאות של כמה ימים), אבל עכשיו לכאורה היא בסדר.

הבעיה היא שממש קשה לי עם זה שהיא מרביצה לי גם בגלל הרגישות התחושתית שלי וגם כי זה כל הזמן מזכיר לי את אחותה שמעליה, שגם הייתה עושה כך בכל פעם שהייתה עצבנית, ועד היום היא עושה כך לפעמים, ובסוף גילינו שהיא על הרצף...

בשכל אני יודעת שההרבצות פשוט נובעות מתסכול על כך שהיא לא מצליחה לבטא את עצמה (יש לה עיכוב בדיבור), אבל בפועל אני לא מצליחה להתמודד עם זה ומוצאת את עצמי מכניסה אותה למיטה כדי שתירגע או נותנת לה לראות סרט...

בקיצור, לא יודעת אם לבדוק פה את הפן הרגשי (שאנחנו אמורים לעשות את זה - הרופא הפנה אותנה ליחידה לבריאות הנפש לגיל הרך - רק שהתורים כנראה ארוכים), או ללכת איתה לרופא לבדיקה גופנית (שאז אין לי מושג מה בדיוק אתאר לרופא)...

חיבוק... תחושות מאוד מובנות.חושבת לעצמי

עיכוב בדיבור זה מתסכל מאוד, וככל שהם גדלים זה קשה יותר... ממש אפשר להבין אותה וגם את החשש שלך.

רק פה להגיד: איזה אמא מיוחדת את מתואמת, כל פעם שאני קוראת אותך אני חושבת כמה ברי מזל הילדים שלך.

תודה, יקרהמתואמת

(אני מקווה שהם באמת בני מזל, למרות הקשיים שיש להם...)

אולי באמת פשוט היא גדלה, ועכשיו מבינה יותר שאנחנו לא מבינים אותה, וזה מתסכל אותה...

חיבוק! מוכר לי ככ. בדקתם שמיעה נכון?Never

כן, ודאי. היא לא כל כך שיתפה פעולהמתואמת

אבל כן עלה חשד לנוזלים באוזניים, ורופאת אא"ג אכן ראתה נוזלים ואמרה שמכיוון שיש עיכוב בדיבור כדאי לעשות ניתוח כפתורים.

אנחנו מחכים עכשיו להתייעצות עם רופאת אא"ג מומחית יותר, כי אני לא שקטה עם ההמלצה הזו (גם כי לפי מה שאני רואה העיכוב בדיבור לא נובע מקושי בשמיעה, וגם כי יש לנו חוויה שלילית מניתוח כפתורים שעברה אחת הבנות שלנו).

ואו מעניין תוכלי לפרט על החוויה השלילית?Never

לבת שלי נותר נקב מאחד הכפתורים, שלא נסתם מעצמומתואמת

היא הייתה צריכה לעבור ניתוח לסתימת הנקב בגיל 15, ניתוח שדרש מנוחה במשך חודש אחר כך, ועד אז סבלה נורא מכאבים בכל פעם שטיפת מים נכנסה בטעות לאוזן...

(חוץ מזה באוזן השנייה התגלה רק אחרי הניתוח שיש לה פגיעה עצבית, והיא צריכה להרכיב בה מכשיר שמיעה. לכאורה זה לא קשור לכפתורים, אבל אותי עדיין זה מלחיץ...)

תגובה מוזרה אולייום שני

יכול להיות שקר לה?

פשוט התחיל להתקרר לאחרונה

יש לי בת שהייתה עצבנית סביב גיל שנתיים, לקח לי זמן לקלוט שקר לה יותר מלשאר בני הבית, או שיותר נעים לה חם, בכל אופן אני מלבישה לה פוטר ללילה, לפעמים גם ליום

אפילו ששאר האחים שלה עוד מעדיפים קצר /שכבה דקה

והרבה יותר נעים לה ככה.

וואי, מעניין!מתואמת

בלילה היא דווקא לובשת פיג'מה חמה (אוברול שהיא לא יכולה לפתוח ולהוריד את הטיטול), אבל במשך היום בגדים יחסית קיציים (ארוכים, אבל דקים).

אני באמת טיפוס שיחסית חם לו, אז אולי באמת אני לא מרגישה שלה אולי קר...

תודה על הכיוון!

מאוד יכול להיות שזה שאריות של הוירוסיםכתבתנו

לוקח זמן לגוף לחזור לעצמו, ובהחלט אלה ימים עם פחות סבלנות והנאה. גם לי היה לאחרונה חום יום אחד, אבל הרגשתי שאריות להרבה זמן באופן מפתיע. והיא אחרי עוד וירוס שבוע קודם, ועונת מעבר... אז זה נשמע לי תקין וממש לא דוקא ריגשי. טוב שיש לכם תור, שיהיה אפשר לעקוב ולשלול, אני במקומך לא הייתי מתאמצת עכשיו להקדים אותו ורואה איך הימים הקרובים עוברים עליה. שיהיה חורף בריא!

ממש תודה על ההרגעה!!מתואמתאחרונה

אז מקווה שנעבור את זה בקרוב, ושלא יהיו עוד וירוסים החורף הזה...

(עכשיו אני נזכרת שעם הילדונת שמעליה אני לפעמים יכולה לזהות מתי היא חולה - לפי רמת האגרסביות שלה שעולה... אז יכול להיות שכך זה גם אצל הקטנה...)

למישהי יש מקרר של haier?פאף

איך המצב שבת שלהם? וכמה נוח לנקות אותו?

אולי אפילו ספציפית את הדגם הזה- Haier HRF825FB

זה מקרר 4 דלתות מקפיא תחתון עם תא מקפיא גמיש שיכול להפוך למקרר.

לי ישאשת בעלי

אבל קנינו ללא מצב שבת והזמנו משהו שיתקין התקן חיצוני- כך שעובר לבד למצב שבת

אני ממש מרוצה מהמקרר- גדול ונוח והגמישות של התא נוסף שיכול להיות מקפיא או מקרר מאוד משמש אותנו

אני קניתי בצבע זכוכית שחורה ואני קצת מתחרטת כי צריך כל הזמן לנקות - כל נגיעה עושה סימן

וקל לפרק את המגירות לניקוי?פאף

איך הניקיון שלו?

רוב המגירות יוצאות בקלות ממשאשת בעלי

ולדעתי גם הפלסטיקה מרגישה חזקה.

המדף התחתון במקרר קצת קשה לפרק (אני צריכה פעם בשנה בפסח )

אבל אפשרי עם מאמץ?פאף

נשמע טוב.... זאת פשוט הוצאה ממש גדולה, אז אני ממש לא רוצה להתבאס עליו בסוף...זה לא משהו שמקסימום נקנה אחר עוד שנתיים

לי יש אבל התקנתי פיקוד שבת בנפרדהמקורית

של משמרת השבת

יש לי דגם שונה משלך והוא גם לא חדש אבל אני מרוצה

אז הדגם שאני רוצה בא עם מצב שבתפאף

של משמרת השבת... אז אני מקווה שהוא בסדר...

זה נח ברמות. לוח שנה מובנה 40 שנה קדימההמקורית

חח מקווה שהוא ישרוד המקרר

בלי לזכור להעביר למצב שבת

יש לי מקרר אלקטרה מאוד דומה לתיאור שלךקפצתי לבקר

4 דלתות מקפיא תחתון ותא גמיש עם מצב שבת.

אם תרצי חוות דעת בכיף

אני אשמח ממשפאףאחרונה