אז התאומים בני שנה ו-7 חודשים ב"ה.
ויש דברים שמשתפרים, התקשורת, מה שאפשר לעשות יחד, הם אנשים קטנים וכבר לא תינוקות.
אממה?
שמתי לב שהרגלי התזונה שלי נפגעו כליל.
אם אני קונה פלפל גזר ופטריות, זה נזרק כי אין לי זמן לגעת במקרר.
הכל כ"כ אינטנסיבי. כביסות, ניקיונות, סדר בלתי פוסק.
ואת עצמי אני שמה בסוף אחרי הבית כי זה מציק שאין סדר או לא נקי או לא הגעתי לדברים.
הלו"ז שלי היה מטורף השנה-משרה מלאה כמורה עם קטנים.
העניין הוא שמתי אני אשלב תזונה?
בבוקר הם קמים איתי ודורשים שעשוע כבר משש בבוקר, לא יושבים לבד ומעסיקים את עצמם, מהר מאד רעבים או בוכים או מנדנדים ואפילו הקפה שאני בקושי עושה נשאר קר.
בזמן שאני לבד אני גם לא דואגת לעצמי, מנסה לדחוס ולהספיק ניקיונות, קניות, אירגון
ואז כשהם מגיעים אני נטו איתם מעסיקה ומשחקת והם דורשים, נולכים אחרי לכל דבר, כל שניה פותחים ארון ומתקרבים לסכנה וצריך להשגיח במיליון עיניים.
אפילו אם ניסיתי לשניה לשבת בכסא באי שלנו במטבח לרשום משהו ביומן הם כבר אומרים "אמא אמא" ודורשים שארים אותם כי רוצים להיות איתי וגם מתעצבנים כשהשני שם והם לא ורוצים גם.
לשים בלול הם בוכים ולא רוצים ובערב אני כבר מפורקת וארוחה בריאה ממני והלאה, אני לפעמים נשכבת במיטה קורסת או שצריך עדיין לצפות בסדרה ולאוורר את המוח מהלו"ז ערב האינטנסיבי (מקלחת, אוכל, ניקיון רצפה, סידור הצעצועים, והם גם לא תמיד נרדמים ובוכים)
פתאום מרגישה שהלכתי אחורה, אפילו לפריכית או קרקר לא מוצאת זמן.
ואז רק אוכל משמין או זמין מנחם.
אז נכון, זו תקופה מלחיצה ועמוסה, המשימות לא נגמרות, הם דורשים וזקוקים לי ולתשומת לב ואני צריכה לאבטח אותם והם שניים תודה לאל. אבל איך מכניסים ללו"ז הזה גם אותי?
עצות יתקבלו ממש בברכה ואפילו זו מצווה.
(((