אני מניח שאתם כבר מכירים אותי.
אני סוג של "כופר".
לא מאמין ביותר מ 90% ממה שלימדו אותי כל החיים על אמונה, דת, רוחניות וכו'.
אבל יש בעיה.
הבית שלי מתנהל על אישתי והילדים כן בצורה אמונית.
אני אומר דיברי תורה בשולחן שבת.
אני דורש מהילדים לברך על אוכל.
אני מניח תפילין (מרצון דווקא).
אני שומר קצת שבת.
אישתי עם כיסוי ראש מלא (למרות ההיסטוריה).
הבעיה היא שאני מלמד ומחנך את הילדים שלי לאורח חיים ואמונה שאני לא בהכרח מאמין בו.
וזה בגלל שלמרות שאני "כופר", בסוף אני כן אוהב את הדת והאמונה. זה מקל על החיים להאמין ולהשתייך לחברה ששומרת מצוות. וכן הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו בצורה מסודרת ונינוחה. לא כמוני מבולבל, מבזבז הרבה אנרגיה על מחשבות ופילוסופיות ותהיה אחר משמעות שלא קיימת. זה מתיש לחיות כמוני.
יוצא שאני לא קונה אפילו בחצי שקל את מה שאני מעביר לילדים וזה הולך ונעשה קשה להמשיך ככה ככל שהגיל שלהם עולה.
אני לא יודע מה לעשות.
אני סוג של "כופר".
לא מאמין ביותר מ 90% ממה שלימדו אותי כל החיים על אמונה, דת, רוחניות וכו'.
אבל יש בעיה.
הבית שלי מתנהל על אישתי והילדים כן בצורה אמונית.
אני אומר דיברי תורה בשולחן שבת.
אני דורש מהילדים לברך על אוכל.
אני מניח תפילין (מרצון דווקא).
אני שומר קצת שבת.
אישתי עם כיסוי ראש מלא (למרות ההיסטוריה).
הבעיה היא שאני מלמד ומחנך את הילדים שלי לאורח חיים ואמונה שאני לא בהכרח מאמין בו.
וזה בגלל שלמרות שאני "כופר", בסוף אני כן אוהב את הדת והאמונה. זה מקל על החיים להאמין ולהשתייך לחברה ששומרת מצוות. וכן הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו בצורה מסודרת ונינוחה. לא כמוני מבולבל, מבזבז הרבה אנרגיה על מחשבות ופילוסופיות ותהיה אחר משמעות שלא קיימת. זה מתיש לחיות כמוני.
יוצא שאני לא קונה אפילו בחצי שקל את מה שאני מעביר לילדים וזה הולך ונעשה קשה להמשיך ככה ככל שהגיל שלהם עולה.
אני לא יודע מה לעשות.
