א, אכן כן לאישה יש המון כוח וגם מוח לשנות את הבית מקצה לקצה,

ברגע שהיא טובה הבעל הופך עולמות להיות טוב איתה,מנסיון חיים אני יודעת

כשהבעל מקבל מעט כבוד הוא משתנה לגמרי והיא מרוויחה בגדול,

שוב ישר כוח שאלת ממש יפה.

 לתשובה כזו חיכיתי........... יפה כתבת 

גם קראתי באיזשהוא מאמר (לא זוכרת של מי..) שלנשים יש יותר יכולות טיפוליות מאשר לגברים

כלומר באופן טבעי אישה פסיכולוגית יותר תצליח מאשר גבר, זה יותר מתאים לאופייה

יכול להיות שהתפתחות טובה של הזוגיות זה סוג של דומה לזה.....

רציתי לפתח את הענין ולחשוב אם עוד אנשים חושבים ככה.... 

שלכל אחד יש אחריות על החלק שלו

וברור שאם הגבר מתנהג לא לענין- אחריות נטו שלו (ולא משנה מה גרם לו לכך, זה לא אשמת אשתו)

וכן להפך - אם אישה מתנהגת לא לענין- היא לא יכולה להאשים את בעלה

מה שכן, 

יש לאישה את הכוח להוציא את בעלה מהמצב של המריבות/ התנהגויות לא הולמות כלפיה - 

ע"י שינוי היחס מצידה

לא בקטע של אשמה, אלא בקטע טוב

זה נשמע אותו דבר, אבל זה לא.....

זה ממש "טריקי" / מבלבל......... 

מקווה שהובנתי........

אני חושבת שבבית שלנו יש הרבה השפעה גם שלי וגם של בעלי

האמת מה שאני חשבתי , זה יותר -

בקטע של - 

שלאישה יש יותר יכולת הקשבה ויותר יכולת להרגיע את בעלה

מאשר שהגבר יכול להרגיע אותה

כי האישה יותר רגשית ויותר מבינה בנפש האדם

כך אני לקחתי את זה

כלומר שאם יש מריבה זוגית, יותר האישה יכולה לצאת מהפלונטר ומהלופ

מאשר שלגבר... כאילו הוא קצת חסר אונים בנושא הזה...

כמו שחברויות עמוקות יותר מצויות אצל נשים מאשר גברים (כלומר אשה לרעותה, גבר עם חברו ברוב המקרים זה חברויות יותר שטחיות /טכניות וכו' - תקנו אותי אם אני טועה.... ושוב זה רק הרוב לא כולם)

שיש גברים שיכולים לשוחח שיח רגשי ..

אני הסתכלתי על זה מכיוון אחר,

שנשים באופן כללי יותר אמיתיות, אין להן את המגבלה של לא להביע רגשות 

ולכן קל להן יותר לפתח את הקשר ... לדבר באותנטיות בלי לפחד מרגשות..

לפתח כל קשר - לא משנה אם זה בינה לבין חברה או בינה לבין בעלה...או בינה לבין הילדים.. אולי לכן גם היא מופקדת על חינוך הילדים - יש לה יותר סבלנות..

ברור שגם לגבר יש אחריות

אני פשוט מנסה לחזק כמה כוח יש לנו בידיים להפוך את הזוגיות לטובה... יותר מאשר לבעל..

בהנחה שהתיאוריה הזו שהצגתי נכונה - לא חיבות להסכים..... 

**נ.ב.

שמעתי משפט מאישה חכמה - "גבר מבין בזוגיות כמו שאני מבינה בכדורגל"

לאור זה, חשבתי על כל הדברים האלו....

לגבי רגש לא מאופק שיכול ליצור ריחוק - מסכימה , ברור

ומה שאת אומרת לגבי סבלנות - זה מענין ממש

כי ברור שיש לרוב הגברים סבלנות במובן של איפוק/חוסר -רגש/לא מתעצבנים

אבל מצד שני אין להם סבלנות באמת להקשיב לנפש של הילדים, לרגשות שלו, מה עובר עליו - כי הוא באמת רגשי ומבחינתו לרגש אין משמעות, רק/בעיקר למעשים (בואי נגיד שזו חשיבה גברית קלאסית - ברור שלא כל הגברים... אבל סטטיסטית ..)

לדעתי גברים אולי לא "יוצרים בעיות" בזוגיות ברוב המקרים (כי הם לוקחים את החיים בקלות בגדול)

אבל מצד שני הם גם לא יודעים איך להפריח את הקשר ולפתח ולדבר על דברים עמוקים , שזה משהו שיוצר באמת קשר עמוק בין בני הזוג לדעתי... - וזה התפקיד של האישה! 

אני מציגה פה תיאוריה שלא בהכרח נכונה, סתם מנסה לבחון אם זה נכון או לא ועד כמה...

הסללה - בהקשר כאן - מה התכוונת? לא לקבע אותם כאילו בריבוע הזה?

שוב, אני פשוט רואה במציאות שיותר קשה להם לדבר על התחושות ולהגדיר, הם פחות מודעים לעצמם

אני רואה שכשאני מתיעצת עם חברות נשים - מקבלת תשובה יותר מדויקת ועמוקה ומבינה

ועם גברים - בין אם זה רב / אבא שלי / בעלי - קצת יותר שטחי  , תלוי ... פחות מקיף..

היא לא נחלתן של נשים בלבד, אבל באופן טבעי יותר קל להן והן יותר מפותחות בתחום הזה, אני כן חושבת ככה  ואני גם רואה את זה שיש להן יותר יכולת להבין רגשות

ברור שיש מלחינים וכ'ו - אבל שוב, יתכן שהם מפתחים את הרגש שם אבל לא מסוגלים להביע אותו בדיבור

וברור שזה לא גורף, לא כל הגברים..........

אבל אני כן רואה במציאות שדברים שהיתי אומרת לאישה - אצל גבר זה מתקבל אחרת..

זכותך לחשוב אחרת.. אין בעיה , זה מענין לשמוע דעות..  

אבל המסווה החיצוני הוא אחר - זו הנקודה שרציתי לומר

הם מסתירים את זה ואי אפשר לפעמים לדעת איך באמת הם מרגישים , אופן הביטוי שונה ולכן גם יותר קשה להבין אותם לפעמים וקשה יותר לתקשר איתם , צורת ההבעה והביטוי שלהם לפעמים היא אחרת 

לדוג' סטטסיטית בעיות תקשורת/אוטיזם נפוצות יותר אבל גברים מאשר אצל נשים - באחוז גבוה - כי זה באמת יותר טבע של הגברים נוטה לפחות תקשורת /חברותיות..

ומספיק לך להסתדר עם הגבר שלך

אבל אותי זה מענין זכותי , לא?

מענין אותי לחקור את התחום הזה ..... זה ממש יש פה קוד מסוים שאפשר לפצח אותו כביכול..

אם זה חופר לך - לא חיבת להשתתף בדיון מה שבא לך  

כי אני דווקא שמתי לב שגברים *לא* מדברים באמת על רגשות

(אולי אצלכם הגיסים והגברים זה סגנון אחר... לא יודעת   )

וגם אם כן, לא בצורה עמוקה ואמיתית, יותר בשטחיות

מה שחיזק אותי בענין, יותר נכון נתן לי הוכחה לזה,

שהיה פה פעם דיון שגבר פתח שקשה לו בסביבה הגברית ויותר עם נשים - כי הן מדברות בפתיחות על רגשות

ובעקבות זה גם שאלתי את בעלי אם זה נכון,

והוא אישר שאכן עם גברים זה יותר שטחי ורדוד כזה, זורקים איזושהיא אמירה ולא יושבים ומנתחים נושא, כאילו לא נעים להם בתור גברים להביע רגשות, ושזה מענין לחפור קצת עם האישה לעומק (לא מדי הרבה...)

וזה היה לי נושא ממש מענין... שלא חשבתי עליו אף פעם..

יש לא מעט זוגות שבהם הגבר הוא הצד היותר רגשי והאישה פחות...

אני פשוט לא מכירה זוגות כאלו

אבל מענין באמת לדעת איך זה עובד אצלם...

זה עוד נושא מענין שאפשר לחפור עליו - "מה קורה אצל זוג שהגבר יותר רגשי מהאישה "- וואלה לא יודעת!

ברור שיש אנשים שהם יוצאים דופן, אבל לדעתי רוב רובם של הזוגות - זה כן עובד ככה שאצל האישה הרגש והתבונה יותר חזקה ("בינה יתירה ניתנה לאישה"..)

רוב הזוגות לא תואמים את החלוקה הזאת בצורה כ"כ ברורה. 

ש"יש לה יותר יכולת השפעה"...

אני לא יודע מניין זה לקוח.

יתכן "הפוך על הפוך". שבכללי, איש נורמטיבי עם מידות סבירות, גם מוכן לקחת על עצמו את הנהגת הבית, וגם מעונין להיטיב עם אשתו. וממילא, אם האשה, שהצד של ההרגשות ו"מצבי הרוח" יותר דומיננטיים אצלה לא פעם, תהיה בפתיחות אל רצון ההטבה הזה, יוצא ש"היא משפיעה", בנכונות לא להיתקע, אלא לתת פידבק טוב, שמעודד המשך כזה.

נכון שיש גם זוגות ששם ממש האשה, בסבלנות וחוכמה, בונה את הבית, גם כאשר האיש לא ממש אמן בזה...

גם לגבי המעשה שמביאים חז"ל על אשה צדיקה שהפכה את בעלה לכזה, וההיפך - סביר שזה בא ע"י היכולת לתת "פידבק" לצדדים מסויימים אצלו, וכך לתת יותר חוזק לצדדים הללו. כלומר, לא שהצדיקה פשוט התנהגה כך והא התרשם, וכן להיפך... אלא צורת היחס והפידבק שהקרינה, ומאיפה שזה בא - הם שעוררו את כחותיו לאותם כיוונים.

על דרך מה שאמרו חז"ל, "אשה טובה עושה רצון בעלה". מלבד ההסבר כפשוטו, היו שאמרו שכך היא "עושה" את רצונו.. הפידבק מעורר לכיוון של התגובה...

ומכל מקום, אחרי כל זה ולפני כל זה, האחריות על מצב היחסים בין איש לאשתו, מוטל על שניהם, בלי עיסוק יותר מידי ב"מי יותר משפיע". כל אחד, במה ששם כחו, תפקידו ואופיו.

אבל התכוונתי לחקור את הנושא מכיוון אחר...

אבל בוודאי שאתה צודק בכל מילה ומילה..

כאשר ממקדים את המבט על האישה - ודאי שניתן לראות שיכולת ההשפעה שלה על הבית כולו היא רבה מאוד.

אך כאשר ממקדים את המבט גם על האיש - רואים שגם לו יש יכולת השפעה מאוד גדולה כנ"ל.

שני בני הזוג מאוד משפיעים ומושפעים אחד מהשניה, וההתמקדות צריכה להיות של כל אחד על עצמו ומה אני יכול/ה לשפר כדי שיהיה לכולנו יותר טוב?

כמובן שאפשר לומר לשני/ה דברים שקשים לנו וכדומה - ואם זה נעשה בצורה נכונה ובתקשורת מקרבת אפשר לצמוח מזה גם יחד כזוג.

לכן לקיחת האחריות האישית של כל אחד מבני הזוג חשובה מאוד, כמו גם הראייה שלנו כיחידה אחת שמרכיבה את הבית המשותף שלנו על כל המשתמע מכך...

ואדרבה, אם אני כאישה מרגישה ויודעת שיש לי יכולת השפעה רבה - אני רק יכולה להתחזק בכוח האדיר שיש לי בידיים להשפיע טוב גם על בעלי ואוכל לממש את הכוח הזה בתבונה.

ואם אני כאיש מרגיש ויודע שיש לי יכולת השפעה רבה על אשתי, וכי יש בכוחי לגרום לשמחה שלה, לשלווה שלה וכו' לגדול - אני יכול להתחזק בכוח האדיר הזה שיש לי בידיים ולממש אותו בחוכמה.

(וכמובן שאת לא צריכה ממני אישור)

אני גם חשבתי על זה.... 

שברגע שכל אחד לוקח 100% אחריות על החלק שלו

ובכלל לא מתמקד בחלק של השני - הזוגיות יכולה להיות טובה בהרבה ובאמת להתקדם למצב יותר חיובי וטוב 

השאלה שלי בדיון הזה בעיקר - למה?

לנתח לפרטי פרטים - 

למה לדעתך לאישה יש יותר אפשרות להשפיע?

כלומר - 

מהן לדעתך התכונות שהיא ניחנה בהן (שהגבר פחות) שהן גורמות לה להיות יותר בעלת כוח בקשר לקידום מצב הזוגיות?

(אם לא בא לך לחפור, גם לגיטימי , אבל אשמח לקרוא אם יש לך כח )

קראתי את התגובות המתנגדות שזה לא מערבי לומר את זה...

אבל אני חושבת שלאישה יש יותר אינטואיציה ויותר ראיה לטווח ארוך ושימת לב לפרטים

אז יש מקרים שבהם האישה תהיה יותר עם ידע ומוכנות רגשית איך לפעול ואיך לנתב את האוירה וזה מאוד מאוד משפיע על הבית

יש מקרים שאם הם היו מנהולים על ידי הגבר בלבד זה היה בשחור לבן

והאישה תרכך את הענינים תסתכל ממקום אחר.

ואני כותבת את זה כדי שנשים ידעו שיש להן את הכח הזה

ואני בטוחה שכל אחת יכולה להצביע על מקרים בהם היא שנתה והשפיעה ונתבה (מלש' נתיב) את בעלה למקום אחר וטוב יותר...

אבל זה לא אומר שהגבר לא פונקציה בעניין, אלא רק רובוט שאישתו לוחצת על הכפתורים הנכונים ושולחת אותו למשימה. 

כגבר לקח לי זמן להבין שיש מקום משמעותי לדעה של אשתי גם בדברים שעל פניו הם לא תחום האחריות שלה. היום אני לא מקבל שום החלטה מבלי לערב אותה ולשמוע את הדעה שלה. זה יכול להיות עניינים של עבודה, התנהלות חברתית, משפחתית פיננסית או כל החלטה אחרת. 

גם אם זה דבר שאין לה מושג בו, אני ארצה לקבל את הברכה שלה למה שאני אעשה, ואני יכול להעיד על עצמי שמאז ב"ה יש שיפור בכל מה שאני עושה. 

אז כן, מאמין לחלוטין שיש משהו באינטואיציה הנשית שיכול לשנות ולהשפיע

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע