תובנה
?
תובנה
?
לפעמים עדיף לוותר על קרב מאשר לקבל הפסד כואב
זה אומר הפסד וודאי
לא?
lose a battle, win the war
(תפסיד בקרב, תנצח במלחמה)
שימולבאלהנשמההמקור שלו הוא המכתב המפורסם של הרב יצחק הוטנר, "הפחד יצחק", לנער שחווה נפילות מייאשות בעבודת ה', נכון? נראלי שראיתי שם את המשפט הזה אבל לא בטוחה ![]()
בכל מקרה זה אחד המכתבים המרגשים והמחזקים שיש, שווה ממש ללמוד את זה!
שימולבאלהנשמהאחרונהלא להציע הצעות מטופשות
כמו לערוך חתונה בשכם בא' תמוז
מאוד בעיני ה'" (רבי נחמן מברסלב)
עצבות נובעת מתחושת האדם שהכל מגיע לו, שכולם חייבם לו, מגאווה.
היא גורמת לו לשקוע ולשקוע לייאוש וחידלון במקום להתפלל ולעשות השתדלות.
עצבות= מוות במידה מסויומת...
שמחה זה חיות, חיים, אנרגיות! לא צריך סיבות כדי לשמוח, השמחה עצמה היא הסיבה לשמוח!
אבל לפעמים קורים דברים נוראיים
שפשוט קורעים אותך לחתיכות ולוקחים את הכוחות, ואתה לא מסוגל להיות ב"היי" ובשמחה
לדוגמא שנפגשים במוות של אדם קרוב...
אז במקום ליפול לעצבות, חידלון וייאוש לוקחים את הכאב הגדול והשבר למקום של "שברון לב"-
לצעוק, לשפוך את הכאב, לשפוך את הנפש בפני ה' ולהתקרב אליו, להכיר בענווה בכל שאנחנו אפסיים כל כך ושבורים ולא יכולים בלעדיו אז שיושיע אותנו! ואז אנחנו רק נתרומם ונתעלה
ונאגור כוחות להתמודד ולהמשיך הלאה חזקים יותר...
לנצל את הניסיון כדי לגרום לגאווה שלנו ולכל החסימות שאוטמות את הלב מלהתקרב לה' להשבר
ואז לחזור לשמוח מתוך מקום טהור יותר
ואעלייה איך הגעתי לכזו כמות מילים... 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)