אנשים שמכירים אותי סתם ככה בטוחים שאני תמיד רגועה. אבל עם ילדים זה כמעט בלתי אפשרי... זה ממש המגרש העיקרי שלי לעבודת המידות.
באופן אישי, מה שעוזר לי לעשות שינוי בהתנהלות שלי, זה לחשוב לאחר מעשה (אחרי סיטואציה שאני לא שלמה עם איך שהגבתי) על מה שהיה, ולחשוב על איך הייתי יכולה לנהוג אחרת.
כי תוך כדי זה ממש קשה לתפוס את עצמי ולשנות. זה ממש טבעי לפעול מתוך האוטומט שלנו, ונורא קשה לשנות. אבל אם אני חושבת על זה אחר כך - בשיחה עם הבעל, עם חברה, בהתייעצות בפורום, בכתיבה לעצמך, בשיחה עם הקב"ה (ואפשר על פעם באופן אחר), ומנסה ממש לדמיין ולחשוב איך אני יכולה להגיב אחרת, ומה יוכל להזכיר לי את זה בפעם הבאה שיקרה מצב דומה שיאתגר אותי, אז זה הרבה פעמים עוזר.
(לא תמיד מיד. ותמיד יש ניסיונות חדשים וקשיים חדשים, כי זו באמת עבודת חיים, וה' שולח לנו עוד ניסיונות כדי שנמשיך לעבוד על עצמנו ולהתקדם מתוך זה. אבל עם הזמן אני רואה שאני מצליחה לעשות שינויים בתגובות שלי).