של ההורים שלכם\ שלכם..
אני חושבת על זה הרבה, בעיקר שאני רואה את סבתא שלי..
ממש עצוב לי לחשוב שמגיעים לגיל מסויים והגוף פתאום מתחיל 'לבגוד' בך! נהיים חלשים יותר, קשה ללכת, ולעשות פעולות פשוטות שהיינו רגילים..
מעבר לזה שיש הרבה בדידות, כי בדר'כ הילדים והנכדים עסוקים בתוך החיים שלהם וגם שמבקרים אז זה לפעמים... ואם גרים לבד אז עוד יותר.
צריך ממש להתפלל שנזקן בכבוד, בבריאות ובצלילות..
ויותר עצוב לראות שהיכולות הקוגנטיביות מתחילות לבגוד בך/באהובים שלך..
אני חושב/מקווה שאמשיך להיות ילד טוב ואכבד אותם ממש
גם כשהחיים יהיו לי הרבה יותר לחוצים לא לשכוח מהם
אני ממש מקווה שלא ייגרם להם צער על ידי
איי פעם
בכללי זה עצוב לראות שאנשים יקרים לך משתנים כל כך ומאבדים מהיכולות שהיו להם. כואב לי לחשוב על זה, ומניחה שגם להם כואב להזדקק לעזרה.
גם עצוב לי לראות אנשים מבוגרים בודדים ומשועממים. מפחדת ומקווה שלא אהיה ככה.
כל הזמן אני חושבת על זה וכל פעם מחדש מגיעה למסקנה שכרגע, כשב"ה אנחנו בשיא הכוחות, צריך לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, לנצל את החיים ולמלא אותם במשמעות, עוד בזמן שאפשר לחוות ולעשות.
ותמיד מתישהו אני מגיעה לשלב של התהיות, כמה אנשים יכולים לפספס את החיים שלהם, כי בצעירות, כגודל המרץ, כך גודל הפרעות הריכוז בעצם החיים ומשמעותם, יש כ"כ הרבה דברים לעשות, אם זה לימודים, עבודה, וכמו שאומר הרמח"ל פשוט מאד "טרדות החיים"....
והגעתי גם למסקנה שאדם לעמל יולד.... מהרגע שהגעת לגן, ועד שתצא לפנסיה.... כל הזמן אתה עובד/לומד.
אבל לפנסיה יוצאים בד"כ כשמגיעים לקראת זקנה... ואז מה עשינו בזה? כל החיים היינו עסוקים בחיים ולא במשמעות שלהם...
ואני רואה את זה אצל ההורים שלי גם...
שני בני אדם בפנסיה, מתחילים להתמודד עם תופעות ההזדקנות האחד של השני...
וזה לא קל. בכלל. כאדם צעיר לצפות בהורים שלך מזדקנים, בהשלמה עם המצב, כי זוהי דרך העולם.
בקיצור, לא גומרת לחשוב על איך החיים עוברים בשניות...
בנאדם היה צלול, בריא חזק - ועסוק מעל לראש. כשזמנו מתפנה, הוא מזדקן. ואז הוא יכול רק לפתור תשבצים מול הטלוויזיה (כמו סבתא שלי...🤦♀️😅)
ואת הזכרת את הקשיים שיש בהתמודדות עם הזקנה שזה כבר עוד דבר... קשה וכואב.
(ואחרי שחוויתי מוות קרוב, של חברה ומורה, שתיהן נפטרו צעירות מי יותר ומי פחות. הגענו למצב שכולן שמחות בשבילן במקום שהן נמצאות (תודה למורה שלי שנתנה את כל האמונה שאפשר לתת במצב כזה, וזה בהחלט לא היה קל...)
ולמה זה שונה מהצער שלנו על אנשים שמזדקנים (הקרובים למות...)? כי הן היו מלאות כ"כ בערכים רוחניים, ברמה גבוהה מאד, ובחייהן תמיד הרגישו את זה.
אדם זקן שהספיק הרבה בחייו, לא אמור לצער אף אחד, אלא לגרום לכולם לשאוף להגיע למקום שלו. )
אבל הדבר העיקרי והכי חשוב:
הוא שאנחנו צריכים להתרכז בהווה. לחיות אותו ולהספיק בו כמה שיותר.
כי אם לא נחיה את ההווה, לא נחיה אף פעם.
שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"
בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.
לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת
והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה
וביקשת בלי "תהא שנת":
תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת
תפילה, שירה, פתיחות זולת
תקופה של פרנסה זמינה
מהשנה של הבחירות הקודמות
תאכלו שוקולד פלוס זנגביל
תנין שבולע פטריה זוהרת
תוכי שאוכל פסטה זולה
תרצה שנעשה פוקר זבל
תהה שנת פתרון זהב
תופסת שנכנסת פה זהירות
תהא שנת פרס זכאית
תהא שנת פייס זכייה
תהא שנת פורום זורמת
פורום דתי.
זה הכי מקורי שעלה לי
אבל בגילי זה באמת אחרת
אני תמיד בתנועה
לחלום
להגשים
לשפר
להתמיד
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות 
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
