עשיתי טעותהמקורית
שאני משלמת את המחיר שלה עכשיו
ורק עכשיו אני מבינה כמה
מצד שני אני יודעת שהתכוונתי לטובה
אבל זה לופ שלא נגמר
לפחות עוד חודש וחצי
עד שהילדה תיכנס לגן
אני צריכה קצת חופש ממנה
יש לי ימים מאוד קשים איתם שאני כבר לא יכולה להכיל
תנו לי כח לעבור את זה
כי אני מרגישה שבימים כאלה אני יותר הורסת מאשר נותנת
אז אולי קיטנה? יש הרבה ילדות בכיתה ו כזה שעושותאוהבת את השבת
קיטנןת בתשלום לא גבוה..

מבינה אותך אהובה
זה באמת קשה
ובאמת הפתרון הוא ספייס
אחרת מאוד קשה
כן ארים טלפון מחר בלי נדרהמקורית
ואנסה למצוא עזרה

בדרכ לא ככה, אבל אולי בגלל שהסוף מתקרב נהייתי קצרה. וגם, תכל'ס, זה ממש אנושי מצדי
הכי אנושי שיש!!אוהבת את השבת
וזה גם צורך מאוד חשוב ובריא
גם לך
וגם לה..

והאמת שאני הרבה עם הילדים בבית, אבל תמיד איכשהו יצא שעם שניים ואז הם מעסיקים את עצמם הרבה ,עם אחד/ת הייתי מתשתגעת בטוח!!
אכן. תודה ❤️המקורית
מה איתך אגב? רציתי לשאול לשלומך מאז השרשור ההוא שפתחת שקשה לך.
את מרגישה יותר טוב?
איזה חמודה! רציתי לעדכן שם באמת, אעשה זאת עכשיו..אוהבת את השבת
וגם חשוב לי להגיד לך שמה שכתבת ממש הולך איתי.. הלדמיין את הסוף של התקופה והכל בסדר וגם אם קשה אז איך מתמודדים עם זה.. והדברים שהוספת על זה..
תודה רבה רבה!! זה ממש חזק...
הילדה זקוקה לחברהפרצוף כרית
זה ממש לא אשמתך
אני בטוחה שאת אמא נהדרת
וזה באמת ממש בלתי אפשרי להעסיק כ'כ הרבה שעות
היא זקוקה למסגרת חברתית
וזה לא רק צורך שלך לשקט
איזה תותחית ששרדת עד עכשיו!
אני לא היתי שורדת כ'כ הרבה זמן ככה... זה באמת דורש המון כח....
תעיפי ת'נקיפות מצפון לעזה, את עשר!
כאילו אני כתבתי.סמיילי12
אומנם הבנים שלי במסגרות אבל ב3 שבועות האחרונים הם עשו עלי משמרות. כל שבוע מישהו אחר יש איתי בבית.
וואו זה היה מתיש ברמות🥺
אם לא היתה להם מסגרת הייתי פשוט משתגעת.

את נורמלית לגמרי.
תודה בנות ❤️המקורית
בעלי נתן לי לישון בבוקר עד מאוחר וקמתי עם יותר אנרגיות. ברוך השם, יום חדש
טוב מסתבר שאני מבינה איפה קשה לי - בואו לעזרתיהמקורית
הילדה כל היום צועקת
אני לא יכולה לסבול את סה יותר, היא מפוצצת לי את המח
היא החליטה שהיא רוצה פופיס על הבוקר - אם עני לא מרשה, טנטרום של צרחות וברקע גם ' את לא אוהבת אותי, אני לא חיים שלך..'. זו רק דוגמה אבל זה יכול לקרות על כל דבר בערך בכל שעה ביום
עכשיו הצרחות שלה מוציאות אותה מדעתי וגורמות לי לאבד את שלוותי, ואז אין לי סבלנות. לא אליה ולא לאח שלה.
הוא יכול לרוץ לידה והיא תצרח

מה עושים עם הדבר הזה??
החלטתי שכל פעם שהיא צועקת היא נכנסת לחדר להירגע. זה נכון?
הבו עצות לאמא שמתקשה
וואיייי! צרחות זה מחרפןיעל מהדרום
לק"י

בת כמה היא?
נראה לי שאני הייתי בורחת לחדר כשהיא צורחת.
בת 3המקורית
היא יכולה לצרוח ככה גם חצי שעה. אני לא מסוגלת.
לא מוכנה לברוח ממנה, ההתנהגות הזו פסולה וצריך לעצור אותה.
היא מקבלת הרבה חום ואהבה. אולי לא מספיק לה אבל אני לא מצליחה לתת לה יותר כשהיא מוציאה אותי מדעתי ככה. זה שואב לי את כל האנרגיות
אין לי פתרון.....רק לקוות שזה ייעלםיעל מהדרום
האמת שזה הרגיע אותההמקורית
שהכנסתי אותה לחדר
אנסה להתמיד בזה ככה אולי היא תבין.
אין צופים- אין הצגהיעל מהדרום
"אני לא חיים שלך"😂בוקר אור
היא בטח מוציאה מהדעת, אבל מותר לי להגיד שהיא נשמעת הורסת?
חחח כן היא באמת הורסת. לפעמים אני מתאפקתהמקורית
לא לצחוק בעצמי 🤣🤣
קורעת...בתאל1
אם היה לי עצבים של ברזל...במקומך הייתי מדברת איתה רק בשקט כשהיא צורחת. אבל ממש בשקט כדי שהיא תצטרך להוריד ווליום בשביל לשמוע אותך
יש לי כם1 ילד שמדבר בצעקות ובכיאוהבת את השבת
עבר עריכה על ידי אוהבת את השבת בתאריך ה' בתמוז תשפ"ב 15:35
ממש עוזר להגיד כמו מנטרה:
אני לא שומעת כשמדברים בטון של בכי וצעקות
בבקשה תגיד בצורה נעימה
"אני רוצה בבקשה פופיס"
ואז אני יוכל לשמוע

להגיד בשלווה
ולחזור על זה כמה שצריך

ממש עוזר
אני מרגישה שהוא צריך ללמוד כלים איך להביע את עצמו
אז מאוד עוזר לו ההתוויה הברורה
ואחרי כמה פעמים זה בא לו בטבעי,
עד הפעם הבאה שהוא גועש..
כותבת לך ותוך כדי צורחת את חיי על הילד שלי...אוהבת את השבת
אבאלה איזה צרחות
😄😄😄רקלתשוהנ
את צודקתהמקורית
אני עושה את זה הרבה
אבל לפעמים מרוב דהיא בהיסטריה היא לא מסוגלת לעצור אז אני צריכה לבודד אותה כדי שתירגע.
וחיבוק גם לך ❤️
אני משתדלת בסיטואציות כאלהבוקר אור
לנתק את עצמי ממה שקורה
לא תמיד עובד לי בכלל, אבל אם אני מצליחה "לאטום" את הבכי שלה ולחשוב על דברים אחרים שמעניינים אותי אני מצליחה לא ליפול לצעקות עליה ולדבר ברוגע
נגיד לחשוב מה אני צריכה לעשות מחר
מה צריך לקנות
וכאלה דברים שנשים אוהבות לחשוב עליהם
האמת שאני לא מצליחההמקורית
וגם, זה לא קצת לתת לה לאבד רסן?
זו לא דרך נכונה להביע רגשות.
אבל היא קטנה עדייןבתאל1
זה מתעתע..הם יודעים לדבר אבל הם פיצקיים
נכון היא קטנה ובכל זאתהמקורית
צריך ללמד אותה איכשהו איך מתנהלים.
אם אחכה שתהיה יותר גדולה היא כבר תשלם על זה מחירים בגן.
לא בטוח משתי סיבותרקלתשוהנ
א. כי בבית תמיד מרשים לעצמינו יותר
ב. יכול להיות שהיא צורחת דווקא כי זה כל כך משגע אותך...
ב' ממש נכוןלהשתמח
אני לפעמים אחרי שמגיבה כמה פעמים ורואה שלא עוזר פשוט מתעלמת עד שנרגע לבד. כאילו מדי פעם אומרת- אשמח לשמוע אותך כשאתה נרגע, וחוץ מזה מתעלמת, ולרוב זה עובד ונרגע לבד.
אבל זה דורש רוגע, ולא בטוח מתאים לכל ילד ולכל סיטואציה.
תכל'סאם_שמחה_הללויה
אצלי עוזר להגיד בקול רגוע אני מאוד אוהבת אותך ולא אוהבת להעניש אותך, אבל את לא משאירה לי בררה. אמרתי לך כמה פעמים "לא" אבל את ממשיכה להתעקש
ואז לרוב היא מפסיקה. אבל בטח לא עם כל ילדים אותו דבר.
הגדולה הייתה מצמיחה לי קרניים בגיל הזה.
ברגעים של חירפון הייתי או הולכת לחדר ונסגרת או שמה מוזיקה בשיא הווליום ומתחילה לשיר.
מציעה לשלול בעיות שמיעה.מוריה
תודה! אבל זה לא צעקות יותר טון צווחני...אוהבת את השבת
צרחות זה משגע!מאוהבת בילדי

אצלי בת ה4 וחי מדברת בטון של בכי ואני יכולה להתפוצץ מזה!!!

אייייימאאאאאאאאאאאאאא

2 דקות כאלה ומאגר הסבלנות היומי שלי נגמר...

מה אני עושה? (כשאני לא צועקת בחזרה, כן?)

אני אומרת לה שקשה לשמוע אותה ככה (בעלי אומר לה שהוא לא מבין רוסית...)

ואם היא ממשיכה (רוב הפעמים)

אני צועקת זלדה!!!! היא משתתקת לשניה ואז מיד אני אומרת מה שרציתי- תרגעי בחדר ותחזרי /את רוצב חיבוק שיעזור לך להרגע?/ לאמא מותר לא להסכים לכל דבר...

חחח לא אתם קורעים!! צחקתי בקולללאוהבת את השבת
כן, עכשיו אני כותבת כשאני רגועהמאוהבת בילדי

אבל באותו רגע... וואי וואי

בעלי כשהבת שלוש עושה את זהבתאל1
הוא עונה לה בבכי גם...ואז היא מתעצבנת- אבא אל תבכה!! אז הוא מחזיר לה- גם את אל תבכי ואני אבין מה את אומרת.
אויש גם בעלי לפעמים עושה את זהדפני11
ואני שונאת את זה
זה משגע אותי
ויותר מעצבן אותי
לא מרשה לו חחחח
וואי רוסית זה טוב 😂המקורית
עושה את זה גם עם הצעקה והפניית תשומת הלב.
אבל קשה לי עם הצעקות פשוט 🙄
כותבת לך 2 דברים שלמדתי מכאן + עוד משהוקמה ש.
בס״ד

אבל קודם כל - שולחת לך חיבוק וכוחחחחחחח!!!💕


1. בעקבות הדיונים בפורום המקביל נחשפתי לד״ר נויפלד ולתיאוריית ההיקשרות. אני עדיין רק בתחילת הלימוד הזה אבל אני מרגישה שזה מאד מהפכני בשבילי ועונה לי להמון מצבים שעלו לאורך השנים. יש לו סרטון קצר (באנגלית... אבל כתבת כמה פעמים ביטויים באנגלית בתגובות שלך , אז יש סיכוי שיהיה לך סבבה) שמדבר על לשלוח לחדר כדי ללמד את הילד איזו התנהגות רצויה ואיזו לא -



לי זה היה מאד מאיר עיניים...
ממה שאני מבינה מהגישה הזאת - וממה שאני רואה אצלי בבית - לשלוח לחדר עשוי לעבוד. אבל גם עלולים להיות לזה מחירים מבחינת הקשר בינינו. וזה גם עלול בכלל לא לעבוד...

יוצא לי לשלוח לחדר (עדיין) ואני לא בטוחה שכל שליחה לחדר היא דבר פסול. לדוגמה לפעמים עדיף זה וליצור ״מחיצה״ בין ההורה לבין הילד - מאשר שההורה יאבד את זה עם הילד. או לפעמים אין מנוס וחייבים להפריד בין אחים שרבים חזק מדי. ולפעמים יש התנהגות שהיא חמורה מאד ודורשת איזושהי תגובה משמעותית. אבל נכון לעכשיו במסע האישי שלי בתור אמא, אני השתכנעתי שכפתרון ״קבוע״ (גם אם הכוונה להתנהגות נקודתית), זה לא מאד מומלץ או יעיל.


2. משהו שלמדתי בפעם ראשונה מ@נגמרו לי השמות ונראה לי גם מ@קופצת ואז קראתי עליו יותר בהרחבה בתגובות של @תיתי2 - ״לא *מחנכים* בשעת האירוע״. תוך כדי האירוע, לרוב הילד נסער מדי כדי להפנים את מה שאנחנו רוצים שהוא יפנים. ולכן, כדאי למצוא זמן לדבר איתו על הדבדים בנחת בזמן אחר.

אצלנו לאחרונה בן הכמעט 5 שלנו משגע אותנו עם מילה לא מתאימה. הגבנו בכל מיני דרכים עד עכשיו. ואז, פתאום לפני כמה ימים, נפל לי האסימון ש*אף פעם לא לקחנו אותו לשיחה* בזמן רגוע כדי להסביר לו בנחת למה זה לא בסדר ומה אנחנו מצפים ממנו. סמכנו על זה שהוא יודע כי הכללים ברורים ובטח היו לו הזדמנויות להפנים אותם כשהוא ראה אותנו עם אחיו הגדולים. אבל בתכלס, אחרי שהתבוננתי בזה קצת, הגעתי למסקנה שזה לא מספיק. ושאת הדבר הפשוט הזה של לקחת אותו לשיחה נינוחה ולהסביר מה הכללים ואולי למה הם קיימים - טרם ניסינו לעשות...


3. אני לא יודעת אם ואיך תהיה לך אפשרות ליישם את זה בפועל אבל אני ממש מרגישה בחוש שה״עמידוּת״ שלי לדברים המעצבנים של הילדים שלי היא פונקציה ישירה של האם יש לי הפסקות מהם במהלך היום. כשאני לוקחת זמנים לעצמי, *לבד*, אני הרבה יותר מסוגלת להגיב בשפיות, בשכל ובצורה יעילה לדברים שהם עושים...



4. אה, ועוד דבר אחרון - זה נכון שחינוך מתחיל מגיל 0 ושעלינו מוטלת האחריות שהילדים שהבאנו לעולם ייצאו ילדים מחונכים, נעימים לסביבה וכו׳. אבל כמו שכבר כתבו לפני - גיל 3 הוא באמת גיל ממש קטן 🙂...

היום @נגמרו לי השמות כתבה פוסט קצר ונפלא על ״האם נתתי לילד שלי להיות ילד היום?״. וזה באמת ככה... הילדים שלנו קטנים. הם ילדים... הם עוד יגדלו, יתעדנו, ישתפרו וילמדו הכל בע״ה. אבל מדובר בתהליכים ארוכים... זה משהו שרוכשים עם הזמן נראה לי - הביטחון שיהיה בסדר בע״ה וההפנמה שצריך הרבה סבלנות בדרך. ושהעובדה שזה (עדיין) לא הולך כמו שהיינו רוצים רק אומר שהתהליך עדיין לא הושלם. אבל בע״ה הוא יושלם בסופו של דבר, והבת שלך תהיה מחונכת ומקסימה עם הסביבה, את תראי 🧡
וואו קמה...נגמרו לי השמות

קודם כל את מביאה כל כך הרבה גאולה לעולם בכך שאת כל הזמן, פשוט כל הזמן אומרת דברים בשם אומרם וכ"כ משתדלת ומקפידה על כך, 

איזו ענווה, איזו עין טובה, איזה פירגון, איזה לב רחב יש לך, פשוט מדהימה!!!

תודה לך גם על כל הדברים המקסימים שאת מביאה, גם על כך שאת כותבת מי אמר אותם כך שניתן אם רוצים לשמוע בהרחבה את הדברים ויש מקור, וגם על הגאולה שאת מוסיפה לעולם ע"י כך ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם!"

 

ותודה על המילים הטובות שלך ❤

לא הספקתי לקרוא את השרשור ותגובות אחרות, אבל קראתי את התגובה הזו שלך וכתבת מדהים ממש, כל מילה לחקוק על לוח הלב שלנו, אלו דברים כ"כ משמעותיים לנו ולילדים שלנו גם יחד... תודה רבה לך על הדברים 🙏❤

🧡🧡 תודה נגמרו לי השמות היקרה!!!קמה ש.


מעניין ממש, באת לי בזמן!אוהבת את השבת
איזה חומר את ממליצה לקרוא בנושא?
אין לי אנגלית בכלל...
תודה על הפידבק! יש אתר שנקרא ''מכון נויפלד''קמה ש.

בס''ד

 

עם חומרים בעברית - מכון ניופלד ישראל

 

[חוץ מזה יש את האתר של רותי דריאל, ''חזרה ללב ההורות'' (בית - חזרה ללב ההורות), שגם מדבר על הגישה ההיקשרותית-התפתחותית. @תיתי2, @בארץ אהבתי ו-@לפניו ברננה! המליצו אאל''ט עליו. אני רק נכנסתי כמה פעמים אז אני לא ממש יכולה להמליץ באופן אישי. ולגבי תיתי2, אני יודעת שהיא העבירה סדנה לבנות הפורום שהיו מעוניינות לפני כמה חודשים, אז אולי היא תוכל לעזור ו/או להפנות לעוד חומרים].

 

כמו שכתבתי, אני בעצמי רק מתחילה להכיר את הגישה, בתקופה האחרונה... 

 

בהצלחה! 💗💗

וואו תודה קמה !המקורית
איך באת עם המילים הנכונות בזמן הנכון.
את הסרטון עוד לא ראיתי
תודה שהגבת לי. קראתי ושומרת לי לקרוא שוב ❤️
❤ המון הצלחה!!! לכולנו...!!קמה ש.

בס''ד

 

❤❤❤❤

 

ותודה על תגובתך יקרה! שמחתי ממש שזה עזר, ברוך ה'...

כתבת יפה, שמחה שהתחלת להתחברתיתי2
ידעתי שתאהבי

אני אוסיף טיפ, לגבי השליחה לחדר במצבים מסויימים, שצריך רגע לייצר הפרדה ולהרגיע רוחות:
המטרה - לעצור סיטואציה בלי לפגוע בקשר, בלי ליצור ריחוק
האמצעי - גישור.
לומר לילד שאנחנו איתו עוד x זמן, או מיד לאחר שנדבר עם אחיו.
לשדר או לומר שאנחנו לא מרחיקים אותו, לא כועסים עליו, אלא רק עוצרים רגע את הסיטואציה, ומיד כשמתאפשר מגיעים אליו וממשיכים את הקשר.

אם לא מצליחים לומר את זה מיד, אם היה כעס, אם היה ריחוק, זה בסדר, אפשר לתקן
להכנס לחדר ולהגיד שגם כששלחנו לחדר, הלב היה איתו, הקשר שלנו ממשיך תמיד.
🧡 תודה יקרהקמה ש.
בס״ד

ותודה על התוספת! זה מעולה!
יש לי שאלהYNZS
אם הגדול (3) מרביץ לקטנה (1.5) ואני מסבירה לו שאני לוקחת אותו לחדר, לא כי זה עונש אלא פשוט כי לא נעים לאנשים להיות לידו כשהוא מרביץ. זה לא עונש אלא תוצאה למעשה.
אני גם מביאה לו צלחת חד פעמית או דף ומסבירה לו שבגלל שזה כלי פשוט הוא יכול להוציא את העצבים על זה, לנסות לשבור, לקרוע, לדפוק את זה על הריצפה וכו וככה לנסות להוציא את הכעס והתסכול שלו, אבל להרביץ לאנשים אצלנו בבית זה לא אופציה.
והכל מתוך אהבה וחיבוקים בדרך לחדר ובחדר עצמו.
עדיין את רואה את זה בתור אקט מרחיק שיכול לפגוע בקשר?
ממש קטונתי..אוהבת את השבת
רק משהו קטן, פעם אחת בעלי שמע אותי אומרת משהו דומה במצב כמו שתיארת
והוא אמר לי שלדעתו זה לא נכון
לנתב אותו להוצאת עצבים על משהו אחר
אלא שהוא צריך ללמוד להתגבר..

ואנחנו אומרים הרבה פעמים
ילד בן שלוש הוא ילד גדול
והוא שומר על אחותו הקטנה
ומטפל בה
ולא מרביץ לה

וגם- אצלנו בבית לא מרביצים..

ואני משתדלת ליזום אקטיבי מקרבים ביניהם, לשלוח אותו להביא לה משהו, להגיד לו שישאל אותה אם היא רוצה נשיקה אם זה נעים לה מה שהוא עושה, ברגעי חסד- לשאול אותה אם היא רוצה חיבוק..
שילמדו לתקשר בצורה חיובית,
בסוף הרבצות זה איזה שהוא רצון ובקשה לקשר..

ועוד משהו הרבצות הרבה פעמים זה איזה שהוא קושי פנימי, ששווה לרדת לעומקו ולנסות להבין מאיפה מגיע

ואצלנו עוזר גם הרבה מגע אותו,הרבה חיבוקים, שישב עלי, לספר לו סיפור

כותבת לך בביטחון אבל אני עצמי בהרבה שאלות על זה עדיין הרבה פעמים-
בכל מקרה גם אני לפעמים מרחיקה אותו- לא לחדר כי פחות אוהבת את זה.. אבל כן מרחיקה אותו איתי למטבח וכאלה ...
קראתי אותך כבר אתמול אבל לא הספקתי להגיבYNZS
והיום הרעפתי עליו מלאאא חום ואהבה ונראה שזה עשה לו טוב. עם קשר ובלי קשר זה תמיד טוב😁

וכתבת ממש יפה! רק מעניין אותי, למה למטבח ולא לחדר? מה מסמל בעינייך שליחה לחדר?
איזה אלופה את!! אני מרגישה שיש בחדראוהבת את השבת
משהו מעליב מדי.. אבל אולי אני טועה.. ככה פשוט הרגשתי על הילדים כאן..
וכן עושה את זה במקרים מאוד קיצוניים של סכנת חיים- חנק את הקטנה, זרק עליה על הראש משהו כבד וכו.. ממש רק שאני מרגישה שזה קו אדום בוהק.. שאסור לי שהוא יעבור אותו..

בכללי על הרבצות, זה עניין של תקופות אבל קורה פה לא מעט ואני מעדיפה להעביר את זה בצורה רגועה ולתת לו לחזור אלינו למשחק רגוע בצורה יותר חלקה, לעזור לו לעשות את המעבר למשחק רגוע.. ולא לקבע אותו במקום של הילד הרע.

נגיד להגיד ברוגע התבלבלת זה לא נעים אצלנו לא מרביצים בואו תבנו ביחד הרבה פעמים עובד אחלה..
כמובן כן בסמכותיות ונגיד לעשור להם בתחילת המשחק כדי לעלות על דרך המלך

במקרים יותר קשים, אני מבינה שקשה לך אבל גם כשקשה אנחנו לא מרביצים כי זה לא נעים לה, כמו שלא נעים לך שמרביצים, בוא נחשוב ביחד על משהו נעים שאתם יכולים לעשות ביחד

וכמובן כשאין עם מי לדבר אז לקחת אותו למקום אחר בבית איתי ולמצוא תעסוקה אחרת..

כל מקרה ומה שאת מרגישה שמתאים לו...

וכל זה כמובן כשאני שפויה וברוגע הרבה פעמים כמובן שאני פשוט צורחת עליו שיפזיק וזה לא מתאים לו ואני ממש כועסת וכו.. אבל אני יודעת שזה לא עובד.. אבל זה כן קורה כשאני לא שולטת בעצמי....
כתבתי לך מה שאני שמה לב שעובד טוב, לא מה שאני תמיד תמיד מצליחה.. אבל שואפת למה כי זה גם משתלם, אם אני צועקת עליו הוא ממשיך להיות הילד הרע לשפוך דברים לזרוק דברים להרביץ להרוס וכו..

ובאמת משהו שהתחדש לי בזמן האחרון שמאוד עוזר לו הרבה חיבוקים סתם ככה כשהוא עובר לידי, להזמין אותי לשבת עלי, לספר לו איזה ילד מדהים הוא ואני אוהבת לספר לו איך אחרי שהוא נולד ראינו שהוא ממש מאיר ולכן קראנו לו ככה וככה וכו.. שמתי לב שהוא מאוד אוהב את זה..

ואני עדיין בהרבה לימוד ושאלות לגבי הגידול שלהם....
מהמם!!YNZS
ממש תודה על מה שכתבת!
קראתי כמה פעמים...♥️
יפהתיתי2
אני מתחברת לרעיון לתת לו משהו אחר לפרוק עליו את הצורך באגרסיביות. זה נקרא "מיתון אגרסיביות" והיא כלי מצויין, כי לעצור בבת אחת ולחלוטין את האגרסיביות, לא באמת אפשרי, בדרך כלל האגרסיביות תתגבר או תופנה כלפי פנים (למשל, בכסיסת ציפורניים).
"לא נעים להיות לידך" זה ביטוי שתנסי לחשוב עליו רגע שוב. אם היו אומרים אותו לך, איך זה היה מרגיש... יש כאן ילד בן 3 בסה"כ שהיכולת שלו לשלוט בעצמו היא מזערית! אנחנו מעדיפים לא ליצור לו את התחושה שמי שהוא, זה לא נעים לסביבה. מבחינתו עוד אין לגמרי הבנה של מה זה להרביץ, איך זה משפיע על האחר (מכאיב), ואיך לעצור את עצמו.
לכן, עדיף, לומר "בוא להרביץ לכרית" "הוא לקרוע דף" "עכשיו נרקע חזק ברגליים" "תן לי כיף חזק"
וכמובן לתמלל לו - אתה עצוב/כועס/משעמם לך.
שיתחיל (רק יתחיל) לזהות רגשות שמניעים אותו.

יש פה עוד נושא של איך מפתחים אמפתיה לאחר (דרך אמפתיה לילד עצמו), ארוך מדי להודעה הזו.

אם את רוצה, יש לי סדנה שהעברתי לבנות מכאן, מוקלטת, בדיוק בנושא הזה של אגרסיביות, ועוד כמה נושאים מסביב שמתאימים מאוד לשלב. בתשלום סימלי, בפרטי.

ורק חייבת עוד הערה קטנה, אני לא נבהלת מטעויות ותהליכים שאולי "פוגעים בקשר"... זה לא כל כך דרמטי. כל עוד אנחנו בלמידה, בהתפתחות, הילד מקבל את ההורה הכי טוב שקיים עבורו, והקשר נבנה היטב.
אני רקאפונה
ממליצה על הסדנא
מצטרפת להמלצות🙂בארץ אהבתי
וואו חידדת לי כמה נקודותYNZS
תודה רבה!!
במיוחד ה"לא נעים להיות לידך", בוקס בבטן😔

והאמת היא שנרשמתי לסדנא בזמנו אבל הצטרפתי ממש לקראת הסוף כי היה איזה משהו לא צפוי באותו ערב ולא יכולתי להשתתף בזמן.
אני אפנה אלייך בפרטי...
בעיני מה שאת עושה זה גאוניאם_שמחה_הללויה
מלמדת מגיל קטן להוציא את הכעס ואת התסכול בדרך "הבטוחה" ולא לשמור בבטן.
גם אנחנו המבוגרים צריכים ללמוד מזה.
גם אני לפעמים כשעצבנית ממש על בעלי מתחילה לקפוץ ולרקוע ברצפה עד שמתעייפת..ואללה עוזר להוציא את העצבים (אל דאגה, לא כשהוא בבית חחחח הוא לא יודע כמה אני משוגעת)
😂😂😂😂YNZS
צחקתי בקול.
ותודה על המחמאה
😂😂😂המקורית
חח אם אני עצבנית אניבתאל1אחרונה
הולכת לשטוף כלים ככה בקצב...
או לתלות מלא כביסה...
זה משתלם.
יש לי שאלהאפונה
הם את חושבת שהיא בוכה כדי להפעיל אותך?
או שמא היא פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הסיטואציה?

לי זה נשמע כמו קושי בוויסות רגשי. המשמעות היא שהילדה חווה רגש (כעס, אכזבה, פחד) בעוצמה מאד גבוהה, היא מרגישה אותו בכל הווייתנו, היא לא מסוגלת לקחת אותו בפרופורציה בנכונה או קודם כל להירגע ואז לבקש. פשוט לא.
תדמייני את עצמך חווה רגש מאד מאד חזק. לדוגמא עכשיו עשית תאונת דרכים ואת מתקשרת למד"א לבקש אמבולנס, וצורחת למוקדנית: יש פה מלא דם, תעשי משהו! והמוקדנית עונה לך: סליחה, אני לא מוכנה לשמוע אותך כשאת צורחת. קודם כל תירגעי ואחר תגידי לי מה את רוצה.

אז ככה הילדה, רק שהיא בת 3 וכל דבר הוא תאונה, וכל רגש משתלט עליה והיא לא מסוגלת להרגיע את עצמה. ועכשיו יש לה בעיה נוספת - היא צריכה להתמודד עם הביקורת של אמא על ההתנהגות שלה בזמן שהיא חווה את ההצפה הרגשית.

נשמע לך?
לא מופנה אלי - אבל מענין מה שאת כותבתפרצוף כרית

אם במקרה של ויסות רגשי, אהבתי את הדוגמא של האמבולנס - ממחיש מאוד!

איך לדעתך עלינו להתיחס אליהם במקרה זה?

אני לא איזה מומחית כן?!אפונה
לומדת בעצמי עם הילד הלא מווסת שלי...
אבל בגדול כשהם לא בוויסות אין טעם לחנך אותם. לחנך=ללמד, ואת זה אפשר רק כשהילד רגוע כי בזמן התפרצות המח החושב ננעל. את החינוך עושים אחר כך, מה שנקרא: להכות בברזל בעודו קר (לא זוכרת מי זה שאמר).
המטרה שלנו צריכה להיות להרגיע את הילד, ומאחר והוא לא יודע לעשות את זה בעצמו אנחנו נעשה את זה איתו. התגובה צריכה לכלול קבלה (לא להלחם בתגובה של הילד. לקבל את זה שהוא כרגע לא שולט ברגשותיו) אמפתיה (באמת קשה שקורה כך וכך) ו"אני אעזור לך להירגע".
שימי לב - לא "אני מחכה שאתה תירגע" אלא אני איתך ואני אעזור לך. וגם לא להתייחס למאפיינים התנהגותיים של ההתפרצות - "תפסיק להרביץ" אלא למה שקורה בפנים: "אתה מאד נסער, יש בגוף שלך הרבה כעס. בוא, אני אעזור לך".
נדמה לי שמומלץפרצוף כרית

לחבק את הילדה בסיטואציות כאלו

כדי להראות שאת איתה, ולא נגדה בעמדה שופטת/מבקרת/מאשימה .....

אם זה מתאפשר מצוייןאפונה
את הילדים שלי אי אפשר לחבק בזמן התפרצות ..
וואי איזה קשה....פרצוף כרית
אצלנו בדרך כלל עוזר מאוד, לא תמיד
לגמריהמקורית
היא ממש כזו
אני יודעת את זה.
והיא מאוד צריכה חיזוקים חיוביים ואהבה ותשומת לב
גבולות 'רגילים' לא עובדים איתה. בטח לא ביקורת.
אבל לפעמים קשה לי להכיל את זה
כי גם אני קצת כזו.או הרבה.
עובדת על זה
תראיאפונה
היא זקוקה לך
ואת גם זקוקה לזה.
למה שלא תלכי להדרכת הורים טובה שתתן מענה גם לך וגם לה?
אני שוקלת את זה באמתהמקורית
אם כי, ברגע שהבנתי את הצורך שלה - מה עוד מפה?
זה רק לאזור סבלנות וכח.
בכלל לאאפונה
זה לעזור לה, ובהמשך ללמד אותה, להרגיע את עצמה.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !