בס״ד
אבל קודם כל - שולחת לך חיבוק וכוחחחחחחח!!!💕
1. בעקבות הדיונים בפורום המקביל נחשפתי לד״ר נויפלד ולתיאוריית ההיקשרות. אני עדיין רק בתחילת הלימוד הזה אבל אני מרגישה שזה מאד מהפכני בשבילי ועונה לי להמון מצבים שעלו לאורך השנים. יש לו סרטון קצר (באנגלית... אבל כתבת כמה פעמים ביטויים באנגלית בתגובות שלך

, אז יש סיכוי שיהיה לך סבבה) שמדבר על לשלוח לחדר כדי ללמד את הילד איזו התנהגות רצויה ואיזו לא -
לי זה היה מאד מאיר עיניים...
ממה שאני מבינה מהגישה הזאת - וממה שאני רואה אצלי בבית - לשלוח לחדר עשוי לעבוד. אבל גם עלולים להיות לזה מחירים מבחינת הקשר בינינו. וזה גם עלול בכלל לא לעבוד...
יוצא לי לשלוח לחדר (עדיין) ואני לא בטוחה שכל שליחה לחדר היא דבר פסול. לדוגמה לפעמים עדיף זה וליצור ״מחיצה״ בין ההורה לבין הילד - מאשר שההורה יאבד את זה עם הילד. או לפעמים אין מנוס וחייבים להפריד בין אחים שרבים חזק מדי. ולפעמים יש התנהגות שהיא חמורה מאד ודורשת איזושהי תגובה משמעותית. אבל נכון לעכשיו במסע האישי שלי בתור אמא, אני השתכנעתי שכפתרון ״קבוע״ (גם אם הכוונה להתנהגות נקודתית), זה לא מאד מומלץ או יעיל.
2. משהו שלמדתי בפעם ראשונה מ
@נגמרו לי השמות ונראה לי גם מ
@קופצת ואז קראתי עליו יותר בהרחבה בתגובות של
@תיתי2 - ״לא *מחנכים* בשעת האירוע״. תוך כדי האירוע, לרוב הילד נסער מדי כדי להפנים את מה שאנחנו רוצים שהוא יפנים. ולכן, כדאי למצוא זמן לדבר איתו על הדבדים בנחת בזמן אחר.
אצלנו לאחרונה בן הכמעט 5 שלנו משגע אותנו עם מילה לא מתאימה. הגבנו בכל מיני דרכים עד עכשיו. ואז, פתאום לפני כמה ימים, נפל לי האסימון ש*אף פעם לא לקחנו אותו לשיחה* בזמן רגוע כדי להסביר לו בנחת למה זה לא בסדר ומה אנחנו מצפים ממנו. סמכנו על זה שהוא יודע כי הכללים ברורים ובטח היו לו הזדמנויות להפנים אותם כשהוא ראה אותנו עם אחיו הגדולים. אבל בתכלס, אחרי שהתבוננתי בזה קצת, הגעתי למסקנה שזה לא מספיק. ושאת הדבר הפשוט הזה של לקחת אותו לשיחה נינוחה ולהסביר מה הכללים ואולי למה הם קיימים - טרם ניסינו לעשות...
3. אני לא יודעת אם ואיך תהיה לך אפשרות ליישם את זה בפועל אבל אני ממש מרגישה בחוש שה״עמידוּת״ שלי לדברים המעצבנים של הילדים שלי היא פונקציה ישירה של האם יש לי הפסקות מהם במהלך היום. כשאני לוקחת זמנים לעצמי, *לבד*, אני הרבה יותר מסוגלת להגיב בשפיות, בשכל ובצורה יעילה לדברים שהם עושים...
4. אה, ועוד דבר אחרון - זה נכון שחינוך מתחיל מגיל 0 ושעלינו מוטלת האחריות שהילדים שהבאנו לעולם ייצאו ילדים מחונכים, נעימים לסביבה וכו׳. אבל כמו שכבר כתבו לפני - גיל 3 הוא באמת גיל ממש קטן 🙂...
היום
@נגמרו לי השמות כתבה פוסט קצר ונפלא על ״האם נתתי לילד שלי להיות ילד היום?״. וזה באמת ככה... הילדים שלנו קטנים. הם ילדים... הם עוד יגדלו, יתעדנו, ישתפרו וילמדו הכל בע״ה. אבל מדובר בתהליכים ארוכים... זה משהו שרוכשים עם הזמן נראה לי - הביטחון שיהיה בסדר בע״ה וההפנמה שצריך הרבה סבלנות בדרך. ושהעובדה שזה (עדיין) לא הולך כמו שהיינו רוצים רק אומר שהתהליך עדיין לא הושלם. אבל בע״ה הוא יושלם בסופו של דבר, והבת שלך תהיה מחונכת ומקסימה עם הסביבה, את תראי 🧡