עשיתי טעותהמקורית
שאני משלמת את המחיר שלה עכשיו
ורק עכשיו אני מבינה כמה
מצד שני אני יודעת שהתכוונתי לטובה
אבל זה לופ שלא נגמר
לפחות עוד חודש וחצי
עד שהילדה תיכנס לגן
אני צריכה קצת חופש ממנה
יש לי ימים מאוד קשים איתם שאני כבר לא יכולה להכיל
תנו לי כח לעבור את זה
כי אני מרגישה שבימים כאלה אני יותר הורסת מאשר נותנת
אז אולי קיטנה? יש הרבה ילדות בכיתה ו כזה שעושותאוהבת את השבת
קיטנןת בתשלום לא גבוה..

מבינה אותך אהובה
זה באמת קשה
ובאמת הפתרון הוא ספייס
אחרת מאוד קשה
כן ארים טלפון מחר בלי נדרהמקורית
ואנסה למצוא עזרה

בדרכ לא ככה, אבל אולי בגלל שהסוף מתקרב נהייתי קצרה. וגם, תכל'ס, זה ממש אנושי מצדי
הכי אנושי שיש!!אוהבת את השבת
וזה גם צורך מאוד חשוב ובריא
גם לך
וגם לה..

והאמת שאני הרבה עם הילדים בבית, אבל תמיד איכשהו יצא שעם שניים ואז הם מעסיקים את עצמם הרבה ,עם אחד/ת הייתי מתשתגעת בטוח!!
אכן. תודה ❤️המקורית
מה איתך אגב? רציתי לשאול לשלומך מאז השרשור ההוא שפתחת שקשה לך.
את מרגישה יותר טוב?
איזה חמודה! רציתי לעדכן שם באמת, אעשה זאת עכשיו..אוהבת את השבת
וגם חשוב לי להגיד לך שמה שכתבת ממש הולך איתי.. הלדמיין את הסוף של התקופה והכל בסדר וגם אם קשה אז איך מתמודדים עם זה.. והדברים שהוספת על זה..
תודה רבה רבה!! זה ממש חזק...
הילדה זקוקה לחברהפרצוף כרית
זה ממש לא אשמתך
אני בטוחה שאת אמא נהדרת
וזה באמת ממש בלתי אפשרי להעסיק כ'כ הרבה שעות
היא זקוקה למסגרת חברתית
וזה לא רק צורך שלך לשקט
איזה תותחית ששרדת עד עכשיו!
אני לא היתי שורדת כ'כ הרבה זמן ככה... זה באמת דורש המון כח....
תעיפי ת'נקיפות מצפון לעזה, את עשר!
כאילו אני כתבתי.סמיילי12
אומנם הבנים שלי במסגרות אבל ב3 שבועות האחרונים הם עשו עלי משמרות. כל שבוע מישהו אחר יש איתי בבית.
וואו זה היה מתיש ברמות🥺
אם לא היתה להם מסגרת הייתי פשוט משתגעת.

את נורמלית לגמרי.
תודה בנות ❤️המקורית
בעלי נתן לי לישון בבוקר עד מאוחר וקמתי עם יותר אנרגיות. ברוך השם, יום חדש
טוב מסתבר שאני מבינה איפה קשה לי - בואו לעזרתיהמקורית
הילדה כל היום צועקת
אני לא יכולה לסבול את סה יותר, היא מפוצצת לי את המח
היא החליטה שהיא רוצה פופיס על הבוקר - אם עני לא מרשה, טנטרום של צרחות וברקע גם ' את לא אוהבת אותי, אני לא חיים שלך..'. זו רק דוגמה אבל זה יכול לקרות על כל דבר בערך בכל שעה ביום
עכשיו הצרחות שלה מוציאות אותה מדעתי וגורמות לי לאבד את שלוותי, ואז אין לי סבלנות. לא אליה ולא לאח שלה.
הוא יכול לרוץ לידה והיא תצרח

מה עושים עם הדבר הזה??
החלטתי שכל פעם שהיא צועקת היא נכנסת לחדר להירגע. זה נכון?
הבו עצות לאמא שמתקשה
וואיייי! צרחות זה מחרפןיעל מהדרום
לק"י

בת כמה היא?
נראה לי שאני הייתי בורחת לחדר כשהיא צורחת.
בת 3המקורית
היא יכולה לצרוח ככה גם חצי שעה. אני לא מסוגלת.
לא מוכנה לברוח ממנה, ההתנהגות הזו פסולה וצריך לעצור אותה.
היא מקבלת הרבה חום ואהבה. אולי לא מספיק לה אבל אני לא מצליחה לתת לה יותר כשהיא מוציאה אותי מדעתי ככה. זה שואב לי את כל האנרגיות
אין לי פתרון.....רק לקוות שזה ייעלםיעל מהדרום
האמת שזה הרגיע אותההמקורית
שהכנסתי אותה לחדר
אנסה להתמיד בזה ככה אולי היא תבין.
אין צופים- אין הצגהיעל מהדרום
"אני לא חיים שלך"😂בוקר אור
היא בטח מוציאה מהדעת, אבל מותר לי להגיד שהיא נשמעת הורסת?
חחח כן היא באמת הורסת. לפעמים אני מתאפקתהמקורית
לא לצחוק בעצמי 🤣🤣
קורעת...בתאל1
אם היה לי עצבים של ברזל...במקומך הייתי מדברת איתה רק בשקט כשהיא צורחת. אבל ממש בשקט כדי שהיא תצטרך להוריד ווליום בשביל לשמוע אותך
יש לי כם1 ילד שמדבר בצעקות ובכיאוהבת את השבת
עבר עריכה על ידי אוהבת את השבת בתאריך ה' בתמוז תשפ"ב 15:35
ממש עוזר להגיד כמו מנטרה:
אני לא שומעת כשמדברים בטון של בכי וצעקות
בבקשה תגיד בצורה נעימה
"אני רוצה בבקשה פופיס"
ואז אני יוכל לשמוע

להגיד בשלווה
ולחזור על זה כמה שצריך

ממש עוזר
אני מרגישה שהוא צריך ללמוד כלים איך להביע את עצמו
אז מאוד עוזר לו ההתוויה הברורה
ואחרי כמה פעמים זה בא לו בטבעי,
עד הפעם הבאה שהוא גועש..
כותבת לך ותוך כדי צורחת את חיי על הילד שלי...אוהבת את השבת
אבאלה איזה צרחות
😄😄😄רקלתשוהנ
את צודקתהמקורית
אני עושה את זה הרבה
אבל לפעמים מרוב דהיא בהיסטריה היא לא מסוגלת לעצור אז אני צריכה לבודד אותה כדי שתירגע.
וחיבוק גם לך ❤️
אני משתדלת בסיטואציות כאלהבוקר אור
לנתק את עצמי ממה שקורה
לא תמיד עובד לי בכלל, אבל אם אני מצליחה "לאטום" את הבכי שלה ולחשוב על דברים אחרים שמעניינים אותי אני מצליחה לא ליפול לצעקות עליה ולדבר ברוגע
נגיד לחשוב מה אני צריכה לעשות מחר
מה צריך לקנות
וכאלה דברים שנשים אוהבות לחשוב עליהם
האמת שאני לא מצליחההמקורית
וגם, זה לא קצת לתת לה לאבד רסן?
זו לא דרך נכונה להביע רגשות.
אבל היא קטנה עדייןבתאל1
זה מתעתע..הם יודעים לדבר אבל הם פיצקיים
נכון היא קטנה ובכל זאתהמקורית
צריך ללמד אותה איכשהו איך מתנהלים.
אם אחכה שתהיה יותר גדולה היא כבר תשלם על זה מחירים בגן.
לא בטוח משתי סיבותרקלתשוהנ
א. כי בבית תמיד מרשים לעצמינו יותר
ב. יכול להיות שהיא צורחת דווקא כי זה כל כך משגע אותך...
ב' ממש נכוןלהשתמח
אני לפעמים אחרי שמגיבה כמה פעמים ורואה שלא עוזר פשוט מתעלמת עד שנרגע לבד. כאילו מדי פעם אומרת- אשמח לשמוע אותך כשאתה נרגע, וחוץ מזה מתעלמת, ולרוב זה עובד ונרגע לבד.
אבל זה דורש רוגע, ולא בטוח מתאים לכל ילד ולכל סיטואציה.
תכל'סאם_שמחה_הללויה
אצלי עוזר להגיד בקול רגוע אני מאוד אוהבת אותך ולא אוהבת להעניש אותך, אבל את לא משאירה לי בררה. אמרתי לך כמה פעמים "לא" אבל את ממשיכה להתעקש
ואז לרוב היא מפסיקה. אבל בטח לא עם כל ילדים אותו דבר.
הגדולה הייתה מצמיחה לי קרניים בגיל הזה.
ברגעים של חירפון הייתי או הולכת לחדר ונסגרת או שמה מוזיקה בשיא הווליום ומתחילה לשיר.
מציעה לשלול בעיות שמיעה.מוריה
תודה! אבל זה לא צעקות יותר טון צווחני...אוהבת את השבת
צרחות זה משגע!מאוהבת בילדי

אצלי בת ה4 וחי מדברת בטון של בכי ואני יכולה להתפוצץ מזה!!!

אייייימאאאאאאאאאאאאאא

2 דקות כאלה ומאגר הסבלנות היומי שלי נגמר...

מה אני עושה? (כשאני לא צועקת בחזרה, כן?)

אני אומרת לה שקשה לשמוע אותה ככה (בעלי אומר לה שהוא לא מבין רוסית...)

ואם היא ממשיכה (רוב הפעמים)

אני צועקת זלדה!!!! היא משתתקת לשניה ואז מיד אני אומרת מה שרציתי- תרגעי בחדר ותחזרי /את רוצב חיבוק שיעזור לך להרגע?/ לאמא מותר לא להסכים לכל דבר...

חחח לא אתם קורעים!! צחקתי בקולללאוהבת את השבת
כן, עכשיו אני כותבת כשאני רגועהמאוהבת בילדי

אבל באותו רגע... וואי וואי

בעלי כשהבת שלוש עושה את זהבתאל1
הוא עונה לה בבכי גם...ואז היא מתעצבנת- אבא אל תבכה!! אז הוא מחזיר לה- גם את אל תבכי ואני אבין מה את אומרת.
אויש גם בעלי לפעמים עושה את זהדפני11
ואני שונאת את זה
זה משגע אותי
ויותר מעצבן אותי
לא מרשה לו חחחח
וואי רוסית זה טוב 😂המקורית
עושה את זה גם עם הצעקה והפניית תשומת הלב.
אבל קשה לי עם הצעקות פשוט 🙄
כותבת לך 2 דברים שלמדתי מכאן + עוד משהוקמה ש.
בס״ד

אבל קודם כל - שולחת לך חיבוק וכוחחחחחחח!!!💕


1. בעקבות הדיונים בפורום המקביל נחשפתי לד״ר נויפלד ולתיאוריית ההיקשרות. אני עדיין רק בתחילת הלימוד הזה אבל אני מרגישה שזה מאד מהפכני בשבילי ועונה לי להמון מצבים שעלו לאורך השנים. יש לו סרטון קצר (באנגלית... אבל כתבת כמה פעמים ביטויים באנגלית בתגובות שלך , אז יש סיכוי שיהיה לך סבבה) שמדבר על לשלוח לחדר כדי ללמד את הילד איזו התנהגות רצויה ואיזו לא -



לי זה היה מאד מאיר עיניים...
ממה שאני מבינה מהגישה הזאת - וממה שאני רואה אצלי בבית - לשלוח לחדר עשוי לעבוד. אבל גם עלולים להיות לזה מחירים מבחינת הקשר בינינו. וזה גם עלול בכלל לא לעבוד...

יוצא לי לשלוח לחדר (עדיין) ואני לא בטוחה שכל שליחה לחדר היא דבר פסול. לדוגמה לפעמים עדיף זה וליצור ״מחיצה״ בין ההורה לבין הילד - מאשר שההורה יאבד את זה עם הילד. או לפעמים אין מנוס וחייבים להפריד בין אחים שרבים חזק מדי. ולפעמים יש התנהגות שהיא חמורה מאד ודורשת איזושהי תגובה משמעותית. אבל נכון לעכשיו במסע האישי שלי בתור אמא, אני השתכנעתי שכפתרון ״קבוע״ (גם אם הכוונה להתנהגות נקודתית), זה לא מאד מומלץ או יעיל.


2. משהו שלמדתי בפעם ראשונה מ@נגמרו לי השמות ונראה לי גם מ@קופצת ואז קראתי עליו יותר בהרחבה בתגובות של @תיתי2 - ״לא *מחנכים* בשעת האירוע״. תוך כדי האירוע, לרוב הילד נסער מדי כדי להפנים את מה שאנחנו רוצים שהוא יפנים. ולכן, כדאי למצוא זמן לדבר איתו על הדבדים בנחת בזמן אחר.

אצלנו לאחרונה בן הכמעט 5 שלנו משגע אותנו עם מילה לא מתאימה. הגבנו בכל מיני דרכים עד עכשיו. ואז, פתאום לפני כמה ימים, נפל לי האסימון ש*אף פעם לא לקחנו אותו לשיחה* בזמן רגוע כדי להסביר לו בנחת למה זה לא בסדר ומה אנחנו מצפים ממנו. סמכנו על זה שהוא יודע כי הכללים ברורים ובטח היו לו הזדמנויות להפנים אותם כשהוא ראה אותנו עם אחיו הגדולים. אבל בתכלס, אחרי שהתבוננתי בזה קצת, הגעתי למסקנה שזה לא מספיק. ושאת הדבר הפשוט הזה של לקחת אותו לשיחה נינוחה ולהסביר מה הכללים ואולי למה הם קיימים - טרם ניסינו לעשות...


3. אני לא יודעת אם ואיך תהיה לך אפשרות ליישם את זה בפועל אבל אני ממש מרגישה בחוש שה״עמידוּת״ שלי לדברים המעצבנים של הילדים שלי היא פונקציה ישירה של האם יש לי הפסקות מהם במהלך היום. כשאני לוקחת זמנים לעצמי, *לבד*, אני הרבה יותר מסוגלת להגיב בשפיות, בשכל ובצורה יעילה לדברים שהם עושים...



4. אה, ועוד דבר אחרון - זה נכון שחינוך מתחיל מגיל 0 ושעלינו מוטלת האחריות שהילדים שהבאנו לעולם ייצאו ילדים מחונכים, נעימים לסביבה וכו׳. אבל כמו שכבר כתבו לפני - גיל 3 הוא באמת גיל ממש קטן 🙂...

היום @נגמרו לי השמות כתבה פוסט קצר ונפלא על ״האם נתתי לילד שלי להיות ילד היום?״. וזה באמת ככה... הילדים שלנו קטנים. הם ילדים... הם עוד יגדלו, יתעדנו, ישתפרו וילמדו הכל בע״ה. אבל מדובר בתהליכים ארוכים... זה משהו שרוכשים עם הזמן נראה לי - הביטחון שיהיה בסדר בע״ה וההפנמה שצריך הרבה סבלנות בדרך. ושהעובדה שזה (עדיין) לא הולך כמו שהיינו רוצים רק אומר שהתהליך עדיין לא הושלם. אבל בע״ה הוא יושלם בסופו של דבר, והבת שלך תהיה מחונכת ומקסימה עם הסביבה, את תראי 🧡
וואו קמה...נגמרו לי השמות

קודם כל את מביאה כל כך הרבה גאולה לעולם בכך שאת כל הזמן, פשוט כל הזמן אומרת דברים בשם אומרם וכ"כ משתדלת ומקפידה על כך, 

איזו ענווה, איזו עין טובה, איזה פירגון, איזה לב רחב יש לך, פשוט מדהימה!!!

תודה לך גם על כל הדברים המקסימים שאת מביאה, גם על כך שאת כותבת מי אמר אותם כך שניתן אם רוצים לשמוע בהרחבה את הדברים ויש מקור, וגם על הגאולה שאת מוסיפה לעולם ע"י כך ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם!"

 

ותודה על המילים הטובות שלך ❤

לא הספקתי לקרוא את השרשור ותגובות אחרות, אבל קראתי את התגובה הזו שלך וכתבת מדהים ממש, כל מילה לחקוק על לוח הלב שלנו, אלו דברים כ"כ משמעותיים לנו ולילדים שלנו גם יחד... תודה רבה לך על הדברים 🙏❤

🧡🧡 תודה נגמרו לי השמות היקרה!!!קמה ש.


מעניין ממש, באת לי בזמן!אוהבת את השבת
איזה חומר את ממליצה לקרוא בנושא?
אין לי אנגלית בכלל...
תודה על הפידבק! יש אתר שנקרא ''מכון נויפלד''קמה ש.

בס''ד

 

עם חומרים בעברית - מכון ניופלד ישראל

 

[חוץ מזה יש את האתר של רותי דריאל, ''חזרה ללב ההורות'' (בית - חזרה ללב ההורות), שגם מדבר על הגישה ההיקשרותית-התפתחותית. @תיתי2, @בארץ אהבתי ו-@לפניו ברננה! המליצו אאל''ט עליו. אני רק נכנסתי כמה פעמים אז אני לא ממש יכולה להמליץ באופן אישי. ולגבי תיתי2, אני יודעת שהיא העבירה סדנה לבנות הפורום שהיו מעוניינות לפני כמה חודשים, אז אולי היא תוכל לעזור ו/או להפנות לעוד חומרים].

 

כמו שכתבתי, אני בעצמי רק מתחילה להכיר את הגישה, בתקופה האחרונה... 

 

בהצלחה! 💗💗

וואו תודה קמה !המקורית
איך באת עם המילים הנכונות בזמן הנכון.
את הסרטון עוד לא ראיתי
תודה שהגבת לי. קראתי ושומרת לי לקרוא שוב ❤️
❤ המון הצלחה!!! לכולנו...!!קמה ש.

בס''ד

 

❤❤❤❤

 

ותודה על תגובתך יקרה! שמחתי ממש שזה עזר, ברוך ה'...

כתבת יפה, שמחה שהתחלת להתחברתיתי2
ידעתי שתאהבי

אני אוסיף טיפ, לגבי השליחה לחדר במצבים מסויימים, שצריך רגע לייצר הפרדה ולהרגיע רוחות:
המטרה - לעצור סיטואציה בלי לפגוע בקשר, בלי ליצור ריחוק
האמצעי - גישור.
לומר לילד שאנחנו איתו עוד x זמן, או מיד לאחר שנדבר עם אחיו.
לשדר או לומר שאנחנו לא מרחיקים אותו, לא כועסים עליו, אלא רק עוצרים רגע את הסיטואציה, ומיד כשמתאפשר מגיעים אליו וממשיכים את הקשר.

אם לא מצליחים לומר את זה מיד, אם היה כעס, אם היה ריחוק, זה בסדר, אפשר לתקן
להכנס לחדר ולהגיד שגם כששלחנו לחדר, הלב היה איתו, הקשר שלנו ממשיך תמיד.
🧡 תודה יקרהקמה ש.
בס״ד

ותודה על התוספת! זה מעולה!
יש לי שאלהYNZS
אם הגדול (3) מרביץ לקטנה (1.5) ואני מסבירה לו שאני לוקחת אותו לחדר, לא כי זה עונש אלא פשוט כי לא נעים לאנשים להיות לידו כשהוא מרביץ. זה לא עונש אלא תוצאה למעשה.
אני גם מביאה לו צלחת חד פעמית או דף ומסבירה לו שבגלל שזה כלי פשוט הוא יכול להוציא את העצבים על זה, לנסות לשבור, לקרוע, לדפוק את זה על הריצפה וכו וככה לנסות להוציא את הכעס והתסכול שלו, אבל להרביץ לאנשים אצלנו בבית זה לא אופציה.
והכל מתוך אהבה וחיבוקים בדרך לחדר ובחדר עצמו.
עדיין את רואה את זה בתור אקט מרחיק שיכול לפגוע בקשר?
ממש קטונתי..אוהבת את השבת
רק משהו קטן, פעם אחת בעלי שמע אותי אומרת משהו דומה במצב כמו שתיארת
והוא אמר לי שלדעתו זה לא נכון
לנתב אותו להוצאת עצבים על משהו אחר
אלא שהוא צריך ללמוד להתגבר..

ואנחנו אומרים הרבה פעמים
ילד בן שלוש הוא ילד גדול
והוא שומר על אחותו הקטנה
ומטפל בה
ולא מרביץ לה

וגם- אצלנו בבית לא מרביצים..

ואני משתדלת ליזום אקטיבי מקרבים ביניהם, לשלוח אותו להביא לה משהו, להגיד לו שישאל אותה אם היא רוצה נשיקה אם זה נעים לה מה שהוא עושה, ברגעי חסד- לשאול אותה אם היא רוצה חיבוק..
שילמדו לתקשר בצורה חיובית,
בסוף הרבצות זה איזה שהוא רצון ובקשה לקשר..

ועוד משהו הרבצות הרבה פעמים זה איזה שהוא קושי פנימי, ששווה לרדת לעומקו ולנסות להבין מאיפה מגיע

ואצלנו עוזר גם הרבה מגע אותו,הרבה חיבוקים, שישב עלי, לספר לו סיפור

כותבת לך בביטחון אבל אני עצמי בהרבה שאלות על זה עדיין הרבה פעמים-
בכל מקרה גם אני לפעמים מרחיקה אותו- לא לחדר כי פחות אוהבת את זה.. אבל כן מרחיקה אותו איתי למטבח וכאלה ...
קראתי אותך כבר אתמול אבל לא הספקתי להגיבYNZS
והיום הרעפתי עליו מלאאא חום ואהבה ונראה שזה עשה לו טוב. עם קשר ובלי קשר זה תמיד טוב😁

וכתבת ממש יפה! רק מעניין אותי, למה למטבח ולא לחדר? מה מסמל בעינייך שליחה לחדר?
איזה אלופה את!! אני מרגישה שיש בחדראוהבת את השבת
משהו מעליב מדי.. אבל אולי אני טועה.. ככה פשוט הרגשתי על הילדים כאן..
וכן עושה את זה במקרים מאוד קיצוניים של סכנת חיים- חנק את הקטנה, זרק עליה על הראש משהו כבד וכו.. ממש רק שאני מרגישה שזה קו אדום בוהק.. שאסור לי שהוא יעבור אותו..

בכללי על הרבצות, זה עניין של תקופות אבל קורה פה לא מעט ואני מעדיפה להעביר את זה בצורה רגועה ולתת לו לחזור אלינו למשחק רגוע בצורה יותר חלקה, לעזור לו לעשות את המעבר למשחק רגוע.. ולא לקבע אותו במקום של הילד הרע.

נגיד להגיד ברוגע התבלבלת זה לא נעים אצלנו לא מרביצים בואו תבנו ביחד הרבה פעמים עובד אחלה..
כמובן כן בסמכותיות ונגיד לעשור להם בתחילת המשחק כדי לעלות על דרך המלך

במקרים יותר קשים, אני מבינה שקשה לך אבל גם כשקשה אנחנו לא מרביצים כי זה לא נעים לה, כמו שלא נעים לך שמרביצים, בוא נחשוב ביחד על משהו נעים שאתם יכולים לעשות ביחד

וכמובן כשאין עם מי לדבר אז לקחת אותו למקום אחר בבית איתי ולמצוא תעסוקה אחרת..

כל מקרה ומה שאת מרגישה שמתאים לו...

וכל זה כמובן כשאני שפויה וברוגע הרבה פעמים כמובן שאני פשוט צורחת עליו שיפזיק וזה לא מתאים לו ואני ממש כועסת וכו.. אבל אני יודעת שזה לא עובד.. אבל זה כן קורה כשאני לא שולטת בעצמי....
כתבתי לך מה שאני שמה לב שעובד טוב, לא מה שאני תמיד תמיד מצליחה.. אבל שואפת למה כי זה גם משתלם, אם אני צועקת עליו הוא ממשיך להיות הילד הרע לשפוך דברים לזרוק דברים להרביץ להרוס וכו..

ובאמת משהו שהתחדש לי בזמן האחרון שמאוד עוזר לו הרבה חיבוקים סתם ככה כשהוא עובר לידי, להזמין אותי לשבת עלי, לספר לו איזה ילד מדהים הוא ואני אוהבת לספר לו איך אחרי שהוא נולד ראינו שהוא ממש מאיר ולכן קראנו לו ככה וככה וכו.. שמתי לב שהוא מאוד אוהב את זה..

ואני עדיין בהרבה לימוד ושאלות לגבי הגידול שלהם....
מהמם!!YNZS
ממש תודה על מה שכתבת!
קראתי כמה פעמים...♥️
יפהתיתי2
אני מתחברת לרעיון לתת לו משהו אחר לפרוק עליו את הצורך באגרסיביות. זה נקרא "מיתון אגרסיביות" והיא כלי מצויין, כי לעצור בבת אחת ולחלוטין את האגרסיביות, לא באמת אפשרי, בדרך כלל האגרסיביות תתגבר או תופנה כלפי פנים (למשל, בכסיסת ציפורניים).
"לא נעים להיות לידך" זה ביטוי שתנסי לחשוב עליו רגע שוב. אם היו אומרים אותו לך, איך זה היה מרגיש... יש כאן ילד בן 3 בסה"כ שהיכולת שלו לשלוט בעצמו היא מזערית! אנחנו מעדיפים לא ליצור לו את התחושה שמי שהוא, זה לא נעים לסביבה. מבחינתו עוד אין לגמרי הבנה של מה זה להרביץ, איך זה משפיע על האחר (מכאיב), ואיך לעצור את עצמו.
לכן, עדיף, לומר "בוא להרביץ לכרית" "הוא לקרוע דף" "עכשיו נרקע חזק ברגליים" "תן לי כיף חזק"
וכמובן לתמלל לו - אתה עצוב/כועס/משעמם לך.
שיתחיל (רק יתחיל) לזהות רגשות שמניעים אותו.

יש פה עוד נושא של איך מפתחים אמפתיה לאחר (דרך אמפתיה לילד עצמו), ארוך מדי להודעה הזו.

אם את רוצה, יש לי סדנה שהעברתי לבנות מכאן, מוקלטת, בדיוק בנושא הזה של אגרסיביות, ועוד כמה נושאים מסביב שמתאימים מאוד לשלב. בתשלום סימלי, בפרטי.

ורק חייבת עוד הערה קטנה, אני לא נבהלת מטעויות ותהליכים שאולי "פוגעים בקשר"... זה לא כל כך דרמטי. כל עוד אנחנו בלמידה, בהתפתחות, הילד מקבל את ההורה הכי טוב שקיים עבורו, והקשר נבנה היטב.
אני רקאפונה
ממליצה על הסדנא
מצטרפת להמלצות🙂בארץ אהבתי
וואו חידדת לי כמה נקודותYNZS
תודה רבה!!
במיוחד ה"לא נעים להיות לידך", בוקס בבטן😔

והאמת היא שנרשמתי לסדנא בזמנו אבל הצטרפתי ממש לקראת הסוף כי היה איזה משהו לא צפוי באותו ערב ולא יכולתי להשתתף בזמן.
אני אפנה אלייך בפרטי...
בעיני מה שאת עושה זה גאוניאם_שמחה_הללויה
מלמדת מגיל קטן להוציא את הכעס ואת התסכול בדרך "הבטוחה" ולא לשמור בבטן.
גם אנחנו המבוגרים צריכים ללמוד מזה.
גם אני לפעמים כשעצבנית ממש על בעלי מתחילה לקפוץ ולרקוע ברצפה עד שמתעייפת..ואללה עוזר להוציא את העצבים (אל דאגה, לא כשהוא בבית חחחח הוא לא יודע כמה אני משוגעת)
😂😂😂😂YNZS
צחקתי בקול.
ותודה על המחמאה
😂😂😂המקורית
חח אם אני עצבנית אניבתאל1אחרונה
הולכת לשטוף כלים ככה בקצב...
או לתלות מלא כביסה...
זה משתלם.
יש לי שאלהאפונה
הם את חושבת שהיא בוכה כדי להפעיל אותך?
או שמא היא פשוט לא מסוגלת להתמודד עם הסיטואציה?

לי זה נשמע כמו קושי בוויסות רגשי. המשמעות היא שהילדה חווה רגש (כעס, אכזבה, פחד) בעוצמה מאד גבוהה, היא מרגישה אותו בכל הווייתנו, היא לא מסוגלת לקחת אותו בפרופורציה בנכונה או קודם כל להירגע ואז לבקש. פשוט לא.
תדמייני את עצמך חווה רגש מאד מאד חזק. לדוגמא עכשיו עשית תאונת דרכים ואת מתקשרת למד"א לבקש אמבולנס, וצורחת למוקדנית: יש פה מלא דם, תעשי משהו! והמוקדנית עונה לך: סליחה, אני לא מוכנה לשמוע אותך כשאת צורחת. קודם כל תירגעי ואחר תגידי לי מה את רוצה.

אז ככה הילדה, רק שהיא בת 3 וכל דבר הוא תאונה, וכל רגש משתלט עליה והיא לא מסוגלת להרגיע את עצמה. ועכשיו יש לה בעיה נוספת - היא צריכה להתמודד עם הביקורת של אמא על ההתנהגות שלה בזמן שהיא חווה את ההצפה הרגשית.

נשמע לך?
לא מופנה אלי - אבל מענין מה שאת כותבתפרצוף כרית

אם במקרה של ויסות רגשי, אהבתי את הדוגמא של האמבולנס - ממחיש מאוד!

איך לדעתך עלינו להתיחס אליהם במקרה זה?

אני לא איזה מומחית כן?!אפונה
לומדת בעצמי עם הילד הלא מווסת שלי...
אבל בגדול כשהם לא בוויסות אין טעם לחנך אותם. לחנך=ללמד, ואת זה אפשר רק כשהילד רגוע כי בזמן התפרצות המח החושב ננעל. את החינוך עושים אחר כך, מה שנקרא: להכות בברזל בעודו קר (לא זוכרת מי זה שאמר).
המטרה שלנו צריכה להיות להרגיע את הילד, ומאחר והוא לא יודע לעשות את זה בעצמו אנחנו נעשה את זה איתו. התגובה צריכה לכלול קבלה (לא להלחם בתגובה של הילד. לקבל את זה שהוא כרגע לא שולט ברגשותיו) אמפתיה (באמת קשה שקורה כך וכך) ו"אני אעזור לך להירגע".
שימי לב - לא "אני מחכה שאתה תירגע" אלא אני איתך ואני אעזור לך. וגם לא להתייחס למאפיינים התנהגותיים של ההתפרצות - "תפסיק להרביץ" אלא למה שקורה בפנים: "אתה מאד נסער, יש בגוף שלך הרבה כעס. בוא, אני אעזור לך".
נדמה לי שמומלץפרצוף כרית

לחבק את הילדה בסיטואציות כאלו

כדי להראות שאת איתה, ולא נגדה בעמדה שופטת/מבקרת/מאשימה .....

אם זה מתאפשר מצוייןאפונה
את הילדים שלי אי אפשר לחבק בזמן התפרצות ..
וואי איזה קשה....פרצוף כרית
אצלנו בדרך כלל עוזר מאוד, לא תמיד
לגמריהמקורית
היא ממש כזו
אני יודעת את זה.
והיא מאוד צריכה חיזוקים חיוביים ואהבה ותשומת לב
גבולות 'רגילים' לא עובדים איתה. בטח לא ביקורת.
אבל לפעמים קשה לי להכיל את זה
כי גם אני קצת כזו.או הרבה.
עובדת על זה
תראיאפונה
היא זקוקה לך
ואת גם זקוקה לזה.
למה שלא תלכי להדרכת הורים טובה שתתן מענה גם לך וגם לה?
אני שוקלת את זה באמתהמקורית
אם כי, ברגע שהבנתי את הצורך שלה - מה עוד מפה?
זה רק לאזור סבלנות וכח.
בכלל לאאפונה
זה לעזור לה, ובהמשך ללמד אותה, להרגיע את עצמה.
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

🛑✋️די לנצלש.טארקו

אנחנו לא רוצות לנעול כי הנושא חשוב

וההתנצחות הזו על גבי השרשור מסיתה את הדיון ופוגעת בפותחת.


אם ימשיך ככה נתחיל למחוק הודעות ללא התראה.


לילה טוב.

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אני חושבתשומשומאחרונה

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


היא גם לא כתבה לא לאכולפשוט אני..
היא כתבה שצריך לסמוך על הגוף, ואם מרגישים פחות רעב אז באמת לא צריך לאכול.


הבאתי כדוגמה את עניין השתייה, שגם כאשר לא מרגישים צורך לשתות, זה לא אומר שהגוף ''צודק'' ובאמת אין צורך בשתייה.


ובמקום אחר הבאתי דוגמה לכך שגם מנגנון הרעב הוא לא מדויק ולא כדאי לסמוך עליו בעיניים עצומות.


לחי נפוחה ושן כואבתytrewq

לא קשור לפורום, אבל לא יודעת את מי לשאול...

שמתי לב שלבן ה4 אחת הלחיים נפוחה. שאלתי אותו אם כואב לו בשיניים הוא אמר שכן ושהיה לו כואב כשאכל ארוחת ערב (לא הייתי איתו בזמן הארוחה)


אני מה זה לא מבינה בזה... זה משהו שמחייב טיפול בימים הקרובים? או שאם זה עובר אז סבבה ופשוט להמשיך בביקורת קבועה? 

צריך לבדוקדיאט ספרייט
ללכת לרופא שיניים.מוריה

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

ללכת כמה שיותר מהראהבה.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

קרה לי לאחרונה עם ילד..קיבל אנטיביוטיקהמולהבולה

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

צריך רופא שיניים דווקא?ytrewq
הייתי מתחילה בשיחת טלפוניתמולהבולה
אם את בטוחה שה משהו יתכן שילמו לך דרך הטלפון
אם את במכבי, יש להם שירות טלפוני במכבידנטמוריה
תבדקי באתר איך מגיעים אליהם.
כלליתytrewq
גם בכללית יש רופא שיניים אונליין124816
כן. כנראה דלקת שצריכה אנטיביוטיקההמקורית

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

לבקש עזרה ראשונה של רופא שיניים דווקא?ytrewq
כן. יש דבר כזה שנקרא טיםול חירוםהמקוריתאחרונה

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי

בן 26

רווק

בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...


יש לכן רעיון?

נגן מוזיקהכורסא ירוקה

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
סדרה קומית, דתית-חרדית, הרבה ממליצים - אני לא קראתי אבל מכירה חומרים אחרים של המחבר.
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אלא אם כן חשוב לך להביא משהו פיזי, ואז אפשר לבחור ספר גנרי כלשהו בחנות ספרים ששייכת לרשת ולצרף פתק החלפה.
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

 

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

אצלנוoo

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים


והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112
נכון, אבל אני מאמינה שזה יישאר להם גם בבגרות...מתואמת
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

 

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום

לק"י


ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...


(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

תלוי איזהחילזון 123
יש ספרים שכיף שיש אותם קרוב ואפשר לקרוא בהם שוב ושוב
הוא לא כזה...ואז את תראי

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

ארנק, עטשומשומ

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.


או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.


בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

מתלבטת אם אפשר לעשות שידוך על סמךאהבה.
מה בחור יאהב לקבל מתנה חחחחחחח 
שעוןמחיאחרונה
אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

 

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

 

אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
ארנק או נגןמולהבולה
מה התחביבים שלו?דיאן ד.

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

 

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

מנסה מהיכרותי-אנונימיות

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

השתנקות בזמן הנקהמולהבולה

התינוק שלי ממש נחנק בזמן הנקה..מניחה שזה מהזרם אבל זה ממש מלחיץ

ולא קרה לי עם אף אחד מהילדים כמו שאצלו כמעט בכל האכלה...

יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות?

אולישירה_11

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

ניסיתי וזה לא תמיד עוזר משום מהמולהבולה

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

אולי לשון קשורה?צלולה
נראה לי שזה יכול להיות קשור
וואלה? אני יכולה לראות את זה?מולהבולה
להניק כשאת שוכבתזברה ירוקה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

היה גם אצלינוחרות
עזר כששמתי אותה עלי כשאני על הבטן והיא עלי (לבדוק כל הזמן שיש נתיב אויר פתוח, אולי זה מפחיד מידי עם ניו בורן ולוודא שלא נרדמים כי אז זה מסוכן)
להישען אחורה בזמן הנקהממשיכה לחלוםאחרונה
הנקה-- לנשים בלבדחולמת להצליח

בזמן האחרון אני מניקה ויש לי גושים ענקיים, יותר מעגבניית שרי. יש דרך לשחרר אותם?

התינוקת גם לפעמים רוצה לאכול ממש הרבה, כל חצי שעה, שעה.

(קבעתי גם תור לאולטראסאונד שד לבדוק שזה לא בעייתי)

תנסיבאתי מפעם

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

אני עושה את זה וזה לא מספיק עוזרחולמת להצליח
חלק מהגושים נשארים..
זה מפחיד אותך כאילו שזה משהו בעייתי? או שסתם מציק?באתי מפעם
רק אומרת בהנקה יש הרבה פעמים תחושה של גושים וזה בסדר. בכל אופן תמיד עדיף לבדוק שתהיי רגועה. 
ממש תלכי לרופאת הנקהצמאה

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק

מה זה רופאת הנקה? התכוונת ליועצת?חולמת להצליחאחרונה
כן זה קצת מלחיץחולמת להצליח
כי זה גושים גדולים
תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

גם אנחיו ממש משתדלים להדליק בזמןאורי8
אבל לפי התורה יש עוד מצוות כמוו כיבוד הורים... ואם יש אחים שעובדים בבוקר ומסבך אותם להגיע מוקדם, ולא מסתדר בזאת חנוכה מכל מיני סיבות. וחשוב חהורים שיהיה מפגש משפחתי ערב אחד וחשוב גם לנו ,כי הגודל של המשפחה כבר כמעט ולא מאפשר שבתות של כולם יחד), וזה הקשר של הילדים עם הבני דודים. אז' מותר לפי דעתי ( ודעת בעלי שהדלקה בזמן חשובה לו מאוד) ערב אחד להדליק מאוחר . 

אולי יעניין אותך