1.

כשהיינו זוג צעיר הרווחנו ביחד 3,000 ש"ח לחודש (אני עבדתי במשרה חלקית מאוד, אשתי לא עבדה בכלל). שנינו היינו סטודנטים בלימודים מאוד תובעניים.

אפשר להגיד שבתקופה הזאת התכלבנו: אוכלים אוכל מאוד מאוד מאוד פשוט, אין מה לדבר על מסעדות או פינוקים, כמובן רק תחבורה ציבורית (ואם זה רק 3-4 ק"מ הליכה - אז הולכים ולא נוסעים בתחב"צ), מאוורר במקום מזגן גם בקיץ הלוהט... 

למרות ששנינו גדלנו בבתים ברמת חיים גבוהה, לא הרגשנו לרגע אחד שאנחנו עניים ולא סבלנו בכלל. היה לנו טוב, היינו צעירים ונשואים והורים והיה לנו מושלם ביחד מבחינתנו. 

כמובן היום אין סיכוי שאצליח לחזור לרמת החיים הזו בלי להרגיש שאני עני ומסכן, אבל בזמנו היינו מאושרים.

מה שכן, לא היינו צריכים לשלם על הדירה (תודה להורים). בלי עזרה מההורים כנראה היינו פשוט מחליטים שלא נהיה סטודנטים במקביל.

2.

אני ממש מסכים איתך שאסור להתעלם מהשאלה הכלכלית. אם את רוצה להתחתן עם אברך אז כדאי שתהיה לך עבודה, אפילו חלקית. צריך לראות איך ביחד עם המלגות/קצבאות שהוא יקבל וביחד עם העבודה שלך, וגם עזרה מההורים אם יש, אתם מצליחים לשלם לפחות על שכירות + מחיה מינימלית.

3.

בסופו של דבר אם מתכננים את הדברים נכון ויודעים למה נכנסים, אפשר להסתדר. לא הייתי דוחה חתונה בגלל מצב כלכלי זמני.

4. 

אם יודעים שהמצב הכלכלי הרעוע הוא זמני (למשל כי עוד מעט תסיימי ללמוד), לא הייתי פוסל על הסף להשתמש במתנות מהחתונה או אפילו בהלוואות בשביל לשרוד את התקופה הזאת. זו לא בושה לקחת הלוואה של למשל 3,000 ש"ח לחודש, שבשביל זוג צעיר ודל באמצעים זה המון כסף, אם יודעים שבעוד שנתיים-שלוש זה יהפוך להיות כסף קטן וההלוואה תוחזר בקלות לבנק.

5.

לגבי עזרה מההורים - בתור הורה, אני בהחלט ארצה לתמוך בבן שלי אם יבחר להתחתן מוקדם. זו זכות עבורי לעזור לו להקים בית, וכאמור גם אני קיבלתי עזרה מההורים.

אם ההורים שלך רוצים ויכולים לעזור, אין שום סיבה להתבייש או לסרב או לראות בזה חיסרון.

בעלי היה אברך ולמד הוראה ואני הייתי סטודנטית, בשעות הפנאי ניקינו בתים, חילקנו מיצים, העברנו שיעורים פרטיים ועוד...

בנוסף, ההורים עזרו לנו הרבה.

עכשיו הילדים שלי לקראת הגיל שאני התחתנתי ואני לגמרי מעודדת אותם להתחתן מוקדם ושאנחנו נעזור להם

בהתחלה היו פחות הוצאות (וההורים עזרו עם המגורים)

אח"כ כשהיו 2 תינוקות והיינו עניים התעוררתי על עצמי והגדלתי הכנסה

בכל מקרה תמיד חיינו רק ממה שהיה לנו גם שזה היה ממש מעט

היו זמנים בלי רכב בלי חופשות ועם חישובים על מזון

למשל: בעיניי להתחתן בגיל צעיר זה מאוד טוב. לכן קודם כל לא הייתי דוחה חתונה בגלל זה. זה עיקרון א' (שלי)

אח"כ, לחשוב מה העקרונות הבאים. למשל אצלינו, אחרי כשנה בעלי מיצה את האברכות והתגייס ( הוא היה לפני צבא) ואז הוא היה זכאי לתשמש והתפרנסנו מזה בכבוד. כמובן שזוגות אחרים יכולים לתעדף אחרת. למצוא עבודות מעניינות מהצד ( למשל בעלי כמה פעמים הבין הזמנים עבד בנקיון יערות, כסף מעולה) ולא להתעצל.

ובאמת שבקושי יש הוצאות. אנחנו שילמנו שכד, מאות בודדות על אוכל ועוד קצת על נסיעות. וזהו. ובאמת זה אפשרי.

זה לא נכון שאין כמעט הוצאות. ברור שביחס למשפחה זה כלום, אבל ביחס למשכורות זה הרבה.

גם אגיד שאישית סלדתי מזוגות שקודם מחליטים להתחתן ואז אומרים "היי הורים אנחנו צריכים כסף" (זה להעמיד אותם במקום בעייתי, ובעיקר - זה ילדותי). עם זאת, אם ההורים אומרים מראש שיעזרו בכך וכך (חדפ או באופן קבוע), זה משהו שאפשר להתחשב בו בחישוב הכלכלי.

בגדול, במצב שאת מתארת (אברך + סטודנטית בלי הרבה זמן לעבודה), חייב עזרה. אבל עזרה זה לא בהכרח מההורים.

נניח אם יש מגורים בדירונת בישיבה, זאת עזרה ממש גדולה. כי אז אין לכם הוצאה של שכ"ד וארנונה (או שהיא מזערית). זה לא לזרוק אחריות, כי זה משהו שאפשר לדעת מראש. הישיבה מספקת כך וכך לכל זוג שעונה על הקריטריונים האלו והאלו.  (ואז זה גם חוסך לפחות תחבורה של הגבר, כי הוא גר איפה שהוא לומד…)

אגב, זה יכול לבוא גם דרכך, נניח אם את עובדת במקביל כמדריכה באולפנה/מדרשה ונותנים לך מגורים בחינם או כמעט בחינם.

עזרה מההורים ברורררר שעוזרת מאוד. וזה משהו גם שממש אפשר לדבר עליו עם ההורים. האם אתם רוצים ויכולים לעזור לי כלכלית כשאתחתן עד שאסיים את הלימודים? וגם פרקטית סכום (שהם קובעים. משהו שהוא לא מעל הפופיק שלהם. משהו שהם יכולים להגיד - כל חודש בשנה הראשונה כך וכך).

ההורים שלך ימשיכו לשלם שכל שלך? זה משמעותי.

מבחינת הכנסה אקטיבית אפשר עבודות מהצד. הוראה פרטית, חלוקת עיתונים לפנות בוקר וכו.

מספרית אם מעניין אותך אני אשלח לך בפרטי כמה אנחנו מוציאים כזוג. אני אגיד שמגורים זו ההוצאה הכי גדולה אצלנו (גרים במקום יקר… בסוף יש אילוצים של לימודים, ישיבה וכו שמשפיעים על בחירת איזור מגורים בשלב זה בחיים).

צריך לדעת להתנהל נכון (בכללי אחלה זמן ללמוד התנהלות כלכלית נבונה. גם זוג שמרוויח שתי משכורות הייטק צריך לדעת להתנהל), אבל אנחנו ממש חיים בסדר (ובאנו מבתים שיש הכל בשפע).

ובאמת. אם יש אופק כלכלי, וידוע שזה לזמן מאוד מוגבל, בעיניי זה בסדר להשתמש בחסכונות וכאלה. (אני יודעת שזה שמראש יש לנו חסכונות כאלו זו פריווילגיה. ומודה שלא היה לי אומץ לקחת הלוואה מהבנק. אולי כן הלוואה מההורים).

בשולי הדברים אגיד שאצל הרבה זוגות ההורים ממשיכים לשלם חלק מהדברים שנראים שקופים, אז לא יודעת כמה הם יוצאים (ביטוחי בריאות והוצאות בריאות, כרטיס סים, כל מיני כאלה…)

ואם כל זה לא מסתדר? אז מתפשרים על דברים אחרים. חתונה לא הייתי דוחה. ילדים אני אישית כן.

אולי הוא יכול לעבוד בקצת זמן שנשאר עד שתסיימי את התואר ואז לחזור לישיבה?

אולי את יכולה לעבוד במשהו ואז לסיים את התואר? או לפרוס את מה שנשאר לך על יותר זמן, מה שיאפשר לך לעבוד בצורה רצינית יותר במקביל… יש פתרונות.

לגור במקום מאוד זול (קרוואן באיזו התנחלות חצי נידחת. סיוט מבחינת תחבורה, אבל חוסך הרבה כסף).

ויש גם דרכים אחרות לחסוך ביומיום. הרבה מהן זה "להסתמך על אחרים" ואני לא אוהבת. אבל יש כאלה שזה סבבה להם. (נניח ללכת להורים לשבת ולקחת הביתה את שאריות האוכל. אני עושה את זה לפעמים, אבל אף פעם לא מההיבט הכלכלי.)

אני סטודנטית ובעלי באידיאל אברך

למה באידיאל? כי בהתחלה היא עבד מעט אז היה באמת אברך רוב הזמן, אבל כשנכנסתי להריון התחיל לעבוד יותר רציני, ועכשיו עובד כמעט חצי יום

בסוף אם אנחנו מחליטים להתחתן אז אנחנו מחליטים להיות מבוגרים, מה שאומר ששנינו יודעים שצריך לוותר קצת על מה שחלמנו לעשות בשביל הבית

אז אני וויתרתי על להצטיין בלימודים כדי להספיק גם לעבוד ובעלי וויתר על חלק מהשאלות בישיבה

לא אגיד שזה לא מבאס, אבל זה בסוף בשביל הבית ובשביל הילד שיהיה בעז"ה, אז זה שווה את זה

אז כל זוג מוצא את הסידור שלו ואת הפרנסה שלו

כותבת כאחת שחיה כך .בעלי למד ואני עבדתי.

בהמשך אני למדתי.

אחרי תקופה ארוכה בישיבה הוא יצא לעבוד(למד במקביל מקצוע)

מי שבוגר להתחתן צריך לכלכל את עצמו.

ההורים צריכים להקנות חינוך כלכלי לילדיהם .

בתור זוג אברכים עם ילדים חיינו בצמצום.

אבל היינו מחושבים.

גרנו במקום זול מאד.

בהמשך כשההכנסה עלתה רווח לנו.

כשילדינו התחתנו .הם כלכלו את עצמם.

לחלקם היה מקצוע .חלקם היו סטודנטים.

כשאהיה צריך עזרה כספית קבלו באופן חד פעמי.

אנחנו עכשיו זוג צעיר, בעלי בצבא ובעיקרון אברך ואני סטודנטית, ולפני החתונה ישבנו וחישבנו הוצאות ומה זה ידרוש מאיתנו, ואנחנו גם עובדים קשה יותר בשביל זה. זה אומר ששנה שעברה היו תקופות בחופשת סמסטר שעבדתי גם שישה ימים בשבוע בשביל משכורת גדולה יותר, ושבעלי עבד בין הסדרים, ולא קונים דברים לא הכרחיים, ומתפשרים לפעמים על מקום מגורים או על דירות קטנות יותר, ובסה"כ אם לזני בני הזוג אחראיים מסתדרים. אני לא אגיד שאין לנו תמיכה מההורים, כי יש ומשמעותית, אבל כרגע כל התמיכה הולכת לחיסכון בגדול, כי לי ולבעלי היה חשוב מאוד לקחת עלינו דברים רק אם נוכל לעמוד בזה בכוחות עצמנו, בלי לחשב את התמיכה. אבל בלי קשר, תמיכה מההורים זה לא דבר רע. זה לא אומר בהכרח ליפול עליהם או שהם יפרנסו אתכם לגמרי, זה יכול להיות גם רק כמה מאות שקלים שיעזרו לכם לסגור את החודש

מה ההבדל בין תמיכה מההורים למילגה שהישיבה נותנת? למה לא להשתמש בכסף הזה מלכתחילה?

(בהנחה כמובן שההורים נותנים בשמחה מיוזמתם)

סליחה שנפלתי עלייך, זה נכון לעוד כמה תגובות כאן 

שהיא לא תמורת עשייה

מילגה היא תמורת לימוד/ נוכחות

כסף שהוא לא תמורת עשייה עלול להוביל לחוסר פיתוח אחריות כלכלית

אני יכולה להביא לילדים שלי כמו שההורים שלי נתנו לי

אבל אני אעדיף שלא לעשות את זה בתחילת הנישואין

עדיף שהם קודם ילמדו לקחת אחריות ועם השנים אולי אביא להם עוד

ההורים תומכים בגלל שהבעל לומד בישיבה, אם אתם סתם תתבטלו בבית ההורים יפסיקו את התמיכה.

כנ"ל לגבי לימוד תואר.

בתמיכה מהמדינה זה מעורר מתח מהמדינה.

תבחר מה מתאים לך.

אני רואה שרוב האנשים שענו פה דיברו על זה שיש תמיכה מההורים, אז רוצה רק לומר שזה אפשרי לחיות יחד אברך וסטודנטית גם בלי תמיכה מההורים, כמובן עם המון מחשבה החיסכון ואחריות..

אני ובעלי ככה חיים כבר שנתיים וב"ה בינתיים העסק עובד ההורים של שנינו לא בסיטואציה שהם יכולים לעזור בצורה שוטפת.. הם מדהימים וכן משתדלים לתת מתנות מידי פעם כשמתאים להם, אבל תכלס ההוצאות הקבועות כמו שכ''ד, לימודים- זה עלינו.. משתדלים לצמצם איפה שאפשר, לחסוך, לעבוד (בעלי בערבים ובימי שישי, אני בימים שאני לא לומדת), למצוא מלגות בלימודים, מתפשרים על דירה שהיא לא דירת החלומות, וחיים בשמחה כי אנחנו בחרנו לנו את החיים האלה ורק אנחנו אחראים על איך נחיה אותם

אבל כשלומדים תארים של 5 ימים בשבוע זה קצת יותר מורכב.

בעיקרון אם לא לומדים 5 ימים זה באמת יותר מתאפשר...

אבל חשוב לזכור:

מניעת הריון זה לא מילה גסה.

ואם אתם צעירים מאוד, ולא פנויים לעבוד במשרה מכניסה אלא רק השלמות, חשוב לקחת את זה בחשבון.

לפרנס זוג מבוגרים לא דומה לפרנס משפחה עם ילדים.

אבל כן אסור הלכתית, חוץ ממקרים מאוד מסויימים.

לא חושב שרב יתיר למישהו למנוע הריון כדי ללמוד בישיבה במקום לצאת לעבוד.

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

ראיתי הרבה על רמה, יש גם מקומות להזמין אוכל או לצאת

ירושלים לא מכירה

סביר להניח ששם תקבלי עוד תשובות.

תהנו!!

כבשת הרש וכל זה

למרות שאני מנהלת בשניהם.

יכול להתאים לכם?

(בעצם זה אולי גדול מידי בשביל זוג..)

עוזר?

 054-426-5105 זה הטלפון,

עם ארוחת בוקר מפנקת, יש בריכה לדעתי מקורה צריך לברר

מומלץ

אני תוהה למה זה מטריד רווק בשעה כזאת השאלה הזאת.

אשתי יודעת לתקן דברים בבית וגם מרוויחה יותר ממני.

חכמה? לא יודע איך מודדים את זה, עשיתי יותר יחידות ממנה באנגלית והיא עשתה יותר יחידות ממני במתמטיקה בבגרות.

זוגיות טובה ומאושרת? תגדיר זוגיות טובה ומאושרת?

אני יכול להגיד שבתחילת הנישואין הפריע לי הרבה יותר שאני לא מרוויח יותר ממנה כביכול אני זה שאחראי על החלק הזה בכתובה אבל עם הזמן נרגעתי, אני לא אגיד לאשתי להתפטר רק כדי להעצים את הגבריות שלי.

עם הזמן למדתי לתקן דברים בבית ויש לי גם רישיון חשמל, זה דברים שלומדים בקלות ביוטיוב ובפייסבוק ובעוד מקומות.

ועם פוטנציאל השתכרות גבוה ממני (שלא ממומש כי היא בוחרת לוותר על חלקו לטובת המשפחה)

בעניין תיקונים בבית

כל מה שאני יודע לעשות. היא גם יודעת

חלק מהדברים אני אעשה וחלק היא.

לדוגמה. חציבות. תליה. חשמל וכו' אני אעשה

שכפטל. צבע. הרכבת רהיטים. זה היא בדרך כלל.

ואחרי כל זה.

לא מרגיש שיש תחרות מי יותר "גבר"

מנהלים בית בשותפות. תוך פרגון הדדי לחוזקות של כל אחד 
 

על פניו, זה לא אמור להפריע עם עבודת המידות.
אבל ההבניה הטבעית של נשים וגברים היא רצון של גבר להוביל ורון של אשה להיות מובלת.
אם מקלפים את כל המעטה ומגיעים פנימה למניעים הגולמיים- זה מגיע משם.
ברור שבפועל יש הרבה זוגות שהאשה יותר במשהו שהוא "כביכול" גברי- כמו הדוגמא שנתת תיקונים בבית או שכר,  והם מאושרים, אבל ממה שאני אישית ראיתי וחוויתי זה בא על חשבון דברים אחרים...

שמעתי פעם מרבנית חכמה, שסוד לזוגיות מוצלחת זה שתמיד אשה יהיה משהו אחד שהיא ממש מעריצה את בעלה. ממש ממש. לא צריכה לעשות עבודה כדי לראות את הטוב שבזה אלא באופן טבעי מרגישה שהוא כמה רמות מעליה.


דעתי האישית היא שבעולם של היום יש בלבול מאוד גדול שמוביל להרבה סוגי התנהלות "קלוקלת", המושגים של נשיות וגבריות מתבלבלים ובהתאמה המקום של הגבר והאשה במערכת זוגית.

ברור שאנחנו אנשים שונים וכל אחד מה שהוא מתחבר, אבל בגדול ממש לדעתי זה מקום בריא שהאיש יותר מוביל והאשה מובלת.
שוב, הגדרות טכניות זה בעייתי כי זה לא משוואה במתמטיקה. גם כ אחד ומה שחשוב לו..
מקווה שאני מובנת..

ויכולה לומר על דרך השלילה.
הרבה מאוד בעיות בדינמיקה זוגית נופלים על מקומות שורשיים אלו- תפקידים "מבולבלים" של הגבר והאשה.
שוב, זה מאוד תלוי בהמון דקויות.
אתן דוגמא מאוד רווחת אבל דיי מובנת-אברכות.
בציבורים בהם האיש אברך למשך שנים רבות (לא אברך ל5-6 שנים ואז יוצא לשוק העובדה אלא "אברך נצח") יוצא שהנשים נצרכות לצאת לפרנס. זה כבר היפוך היורות, גם אם הן עושות את זה בהסכמה, אהבה ורצון גדול מאוד!
זה לא טבעי שעול הפרנסה יהיה באחריותה של האשה. היא יכולה להשתתף, ואף להרוויח יותר בפועל אבל תכלס לא מתאים לנפש שלה לדעת שהיא האחראית לפרנס.
וישנם ציבורים במגוון קהילות שהאשה מפרנסת בלעדית (גם אם הבעל מרוויח מהצד, רוב הפעמים זו לא הששכורת העיקרית שהבית מתבסס עליה).
יוצא שהאשה עובדת ומתעייפת. הרבה פעמים האיש מוציא בהפסקה של הכולל את הילדים מהגן, מבשל ואף מגיש צהריים, יושב עם הילדים כשהם חולים וכו וכו.
אין בזה רע, וזה לא שאני אומרת אשה למטבח גבר לעבוד בשדה. זה מאוד גברי שגבר מבשל ומטפל בילדיו נגיד אבל זה קצת התהפכות היוצרות במערך התפקידי המהותיים בבית.
הרבה אברכים, לא כולם, אבל הרבה, הופכים להיות מאוד "נשיים". שוב לא כולם אבל חלק גדול. הם טרודים בתורה, וכדי לא לבטל את התורה האשה מעסקת בהרבה "עויילם הזה". שיחות עם אנשי מקצוע למשל. כל מיני. שוב לא יורדת לפרטי כל מקרה זה נורא כללי. אב זו דוגמא שקל להבין.
לא דומה גבר שעובד קשה ומפרנס, לאברך כששניהם צריכים לריב עם קבלן שיפוצים שעשה טעות בבית, נגיד.
מקווה שזה מובן וברור הכיוון.

זה לא אומר שאשת אברך ואברך לא יהיו מאושרים ושלמים בזוגיות שלהם. אבל זה יכול ליצור המון תסכולים שנובעים מזה שהדברים לא מתנהלים בזרם שבד"כ טבעי להם להתנהל.
 

לבין להיות האחראי על הפרנסה.

אצלנו, למשל, גם אם לפעמים אני מרוויחה יותר מבעלי (מכיוון שאני עצמאית זה משתנה), אני לא מנהלת בכלל את הכספים - זה התפקיד של בעלי, ובעיניי זה באמת התפקיד הגברי. (אף שכמובן יכול להיות שיש נשים שמבינות בזה יותר מגברים)

בעלי היה אברך הרבה שנים (11) ועכשיו הוא אברך חצי יום.

בצורה שווה בנושאים האלה

נראה לי שזה טוב ככה כדי לא לראות את הצד השני (בעל או אישה) במקום נמוך יותר.

לא בטוח שהבנתי אם את עושה עבודה של לא משנה אם יש הבדלים בינינו ואת לכאורה יותר מבעלך, בכל זאת את מצליחה לחיות בתחושה של אין הבדלים.

או שעובדתית/אובייקטיבית אתם שווים..

אני יותר בוגרת מבעלי , עצמאית מאוד ("חזקה") מסתדרת לבד ופחות צריכה תמיכה, מרוויחה הרבה יותר ממנו

לבעלי אין שום בעיה לתת לי את התמיכה והגב אם אני צריכה או להרוויח יותר , לי זה הכי טוב - אני צריכה שיתנו לי עצמאות,

קל לי יותר לקבל החלטות ולקחתי על עצמי את העול של הפרנסה מבחירה

וב"ה מסתדרים מצוין דווקא בגלל שיש לי את המקום שלי ומצד שני לו יש הרבה תחומים אחרים שהוא טוב בהם יותר ממני

מקווה שעניתי את התשובה, לא כ"כ הבנתי מה מטרת השאלה

המפרנסת

חלק מהיכולות שלי גבוהות משלו

אני טיפוס חזק ולא זקוק למשענת

אבל

השותפות החברות והזוגיות עם בעלי עוזרות באופן משמעותי להצלחות שלי

וגם הוא מתקן דברים

וכן הזוגות שלנו טובה

א. תודה שעניתם.

ב. אולי מוטב בתשובות הבאות להתעלם מההתחלה/מההקדמה ולהתייחס בעיקר למקרים 2+3 שרשמתי שם.

ג. שאלתם מה מטרת השאלה..

אני חש/חושב שרוב ככל הבנות, יש להן הרבה כישורי חיים שאין לי, בנוסף שבהשוואה אליי הן גם יותר בוגרות/עצמאיות/חזקות/מובילות(חלק מהמילים הללו כתבתי בשאלה, חלק אתן רשמתן, לא חד לי אם הן זהות או שונות אחת מהשנייה).

וקשה לי להיפגש שזה כך.. אני לא חושב שזה יצליח..

מצד שני אם 20 ומשהו שנה האישיות שלי היא x לא נראלי שזה ככ קל ופשוט פתאום להשתנות..

אז לכן רציתי לשמוע קצת אם יש זוגות עם דינמיקה כזו פחות או יותר.

מקווה שמובן יותר.

כישורי החיים שלי היו דלים

והייתי אישה חלשה ומְרַצָה

היום 20 + שנה אחרי אני ההפך

ככה שזה בהחלט בר שינוי

האישיות בגיל 20 מתעצבת מהילדות וההתבגרות ולא מניסיון חיים בוגרים

20 חשבתי שאני יודעת הכל

בגיל 30 גיליתי שאני לא יודעת כלום

בגיל 40 אני לא מחפשת לדעת אלא לחוות להתנסות לטעות וללמוד

אני מכירה גם אנשים בני 60 שאינם מאד בוגרים או חזקים

אנשים בוגרים וחזקים אלה אנשים שעשו ועושים תהליך

הם בתהליך למידה תמידי

יכול להיות מישהו בוגר לגילו בגיל 20 או 30 אבל אם הוא לא ממשיך תהליך הוא ישאר מאחור

ככה שאין גיל שמאוחר להתחיל בו תהליכים

נקודה נוספת זה לא התפקיד שלך להכריע אם אתה מספיק גבר כדי להתחתן, זה התפקיד שלה.

אני ברווקות הייתי בטוח שאף אחת לא תרצה אותי בלי תואר אקדמי, שטויות במיץ עגבניות, הסטנדרטים שלך לגבריות לא מעניינים אף אחד ולא צריכים לעניין גם אותך, מה שמעניין זה הסטנדרטים שלה, ואידך זיל גמור.

שלך

אם אתה שואל אותי, הבעיה הכי גדולה שלך זה הייאוש הזה מעצמך

אתה עוד צעיר. אפשר לפתח את האישיות, את הקריירה, את הכל. השאלה היא אם אתה מרגיש שאתה רוצה ומסוגל

אלו לא הדברים שרשמת, אלא מידות טובות, הכלה והקשבה. כל אלו הם משענת ומושא להערכה לא פחות מדברים אחרים.

וגם ה2 הראשונים יכולים אולי להוות בעיה. לא בהכרח.

אם יש קשר טוב וקרוב אז פחות.

הייתי מתמקדת ב3

אפשר לעבוד על זה. 

ולכן לרוב בכול אחד מהמקרים תמצא

טיפוס חזק יבחר שברירית וההפך

וכו על זה הדרך...

ככה חיי הזוגיות יותר מעניינים...

לדוגמא שני אנשים אדישים בבית זו צרה צרורה

אחד אדיש ואחד דרמטי זו חגיגה

שני דומיננטים בבית זה קרבות ופיצוצים

אחד דומיננטי ואחת פחות זו חגיגה

זוג מקסים ומאושר מאוד, והיא מעריצה אותו לגמרי.

כן יש לו חוכמת חיים משלו והוא מוכשר מאוד, ובהחלט יש מה להעריץ בו.

לגבי משענת - אני חושבת שזה הדדי אצלם. זה דבר אישי מכדי לדעת בוודאות מהצד...

ובהרחבה:

1. חכמה יותר זה תלוי סוג אינטליגנציה בעיניי. אבל אם אתה מדבר על אינטליגנציה ריאלית כזו - כן. ברור

מרוויחה יותר בוודאי קיים, לא תמיד זה אומר שהיא אחראית כלכלית.

מתקנת דברים בבית? מאוד שולי בעיניי. אני מתקנת כמעט הכל. הוא יודע להחליף נורה כי זה רק לסובב והוא יותר גבוה. לא מרגישה שיש לזה איזושהי השפעה… גם כמה כבר צריך את זה? הבית לא מתקלקל כל שניה…

2. לפחות בגיל הצעיר, ממה שרואה, נשים יותר בוגרות מגברים. אז ברור שמכירה.

3. לא מכירה. אבל נראה לי שלהוות משענת זה לא ככ קשור בתכונות ספציפיות. מכירה מקרים שהאישה לא מהווה משענת לאיש (והאיש כן מהווה משענת לאישה), אבל לא מכירה מקרים שהם גם שמחים. בעיקר של חולי פיזי או נפשי.

נראה לי חלק חשוב מזוגיות זה להוות משענת אחד לשניה ולהפך, לא?

אני מכיר די טוב, זוג מבוגר שנשוי באושר ועושר כמה עשרות שנים (שניהם כבר פנסיונרים).

היא מנהלת אגפים גדולים בארגון ממשלתי גדול, וכמדומני הייתה מתישהו רל"שית של אדם מאוד בכיר. מטבע הדברים היא אישה חכמה, בעלת אופי מנהיגותי, וכסותה מוטלת בין אנשים מכובדים.

בעלה הוא איש טוב ונעים הליכות, עבד בתחזוקה באחת מהסניפים הקטנים של אותו ארגון גדול. בהתאם, הוא נראה ולבוש בצורה פשוטה מאוד, מדבר בשפה עילגת, ותמיד שמח ומדבר דברים טובים ונעימים.

לשם מושגים, הם היו יכולים לארח אצלם בבית איזו אישיות בכירה, או לעשות מסיבה לרגל חג כלשהו בנוכחות כל המי ומי, והיא הייתה יושבת במרכז עם ח"כ פלוני ושופט אלמוני, ובעלה היה יושב בצד כאחד האורחים.

אני מכיר אותה כי עבדתי מולה (וגם כי היא אישה מוכרת בסביבה שלה), היא באמת אישה משכמה ומעלה בכל המובנים.

אותו אני מכיר כאדם, מבית הכנסת וכדו'. הוא אדם מאוד מאוד פשוט, אם היית רואה אותו לא היית מאמין שיש לאשתו 12 שנות לימוד, ובוודאי לא היית חולם שהיא עובדת.

כזוג, או מה קורה אצלם בבית, אני לא באמת יודע. רק קח בחשבון שהם נשואים איזה 30-40 שנה, אז כנראה שטוב להם

אתה המון פעמים מגיב במשפט יחיד שנכנס בכותרת, ואז בגוף התגובה מקליד נקודה.

למה בעצם?

אמנם משוטטי הפורומים ואני בתוכם כנראה לא מודדים את השניות תוך כדי שיטוט, אבל עדיין מסקרן אותי למה חשוב לך שהנק' האדומה של השירשור תהיה מלאה ואנשים יכנסו להודעה שלך כדי לגלות שהם כבר קראו את כל התגובה שלך כבר בכותרת.

לא חייב לענות כמובן

זאת אומרת שגם לאשה יש רווח מזה שהיא נשואה לאיש שאותו בחרה. אם הייתה לבד לא בטוח שהייתה מגיע להישגים שהגיעה אליהם. הראש שלה היה במקום אחר. וברור שגם לאיש יש חלק בהישגים שלה. ובבית שבנו שניהם. שום דבר לא מובן מאליו, ושום דבר לא בא לבד. אם בונים ביחד אז זה ביחד.  באמת אחד המרכיבים החשובים בזוגיות, הוא ההערכה ההדדית. אם המרכיב הזה חסר, יש בעיה. אבל אין בעיה ליצור אותו.

שזה נכון על גברים ולא על נשים.

אישה כשהיא לבד, היא מתפנה לבשל לנזקקים, לעזור למסכנים, להפוך חצי בית לגמח ואת החצי השני לחנות של משהו שנמכר במחירי גמח (מאוד נפוץ אצל אלמנות לא צעירות, אבל ככל, נראה לי אופייני אצל נשים שמיואשות או לא מעוניינות בבן זוג).

גברים כשהם לבד הם קמלים, נהיים עייפים ומשועממים ומצמצמים את תחומי הפעילות שלהם. בהרבה מקרים נהיים מרירים ומכונסים וכדו'.

אגב נדמה לי שמאוד שיבחו את הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש", שלמרות שהוא היה אדם בודד בכל זאת היה אדם יצירתי ויוזם וכו'.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל. אבל זה הרושם הכללי שלי.

מעניקה, מטפחת, יש לה המון צורך לתת, לדאוג לסביבה.

כשאין לה למי לתת (מכל מיני סיבות) או שהיא נובלת או שהיא מעניקה ביוזמתה לאחרים.