בואו תושיעו אותיאנונימית בהו"ל
איך מרדימים ילד בן שלוש וילד בן חצי שנה ביחד?
אני לבד בהרדמות
אוכלים ארוחת ערב
עושים מקלחת
ואז מתחילה החגיגה
הם פשוט לא נרדמים

האם חובה שהתינוק יילך לישון קודם כדי שלא יהיה בעייפות יתר?

מרגישה שאני שוב את כל הטעויות שעשיתי עם הגדול
נמאססס לי כבר לשמוע "אל תרגילו את הקטן כמו שהרגלתם את הגדול" כאילו שעשיתי את זה בכוונה
בכוונה אני לא ישנה כבר 3 שנים!!!!!

מה לעשות?
כל טיפ כאן יעזור
איך להרדים?
אם הקטן עייף קודם, תשכיבי אותו לפנייעל מהדרום
לק"י

יחסוך לך בלגן.
איך את מרדימה אותם? צריכה לשבת ליד כל אחד מהם?פה לקצת
וחייב ביחד?
עוקבתאביול
לגבי המושג ׳עייפות יתר׳oo
משתמשים בו כשילד במקום להרדם בקלות (בגלל שהוא מאד עייף) מתקשה לישון. אבל בעצם הקושי לישון לא נובע מהעייפות אלא מדברים אחרים, ואם הדברים האחרים לא יפריעו לו, הוא ירדם בקלות, כי הוא מאד עייף.

לבן השנתיים וחצי שלי אין שעת השכבה קבועה, זה לפי העייפות שלו ורק שהוא מספיק עייף אני משכיבה אותו.

לגבי גיל שלוש וחצי, זה גיל שאפשר לנהל שיחה עם הילד על מצב העייפות שלו ועל היכולת שלו להרדם לבד.
איזה דברים אחרים למשל?אנונימית בהו"ל
אני כירה את המושג אחרת - ילד לא נרדם כי הוא כבר עייף מדי

לגבי בן השלוש זה הולך ככה-
בוא תיכנס למיטה
לילה טוב

הוא: אני לא רוצה לישון
יוצא מהחדר
זהו
נניחoo
שילד משתולל או בוכה כי הוא עייף, צריך לעזור לו להרגע ורק שהוא רגוע לעזור לו לישון.

יש שנבהלים שהילד מגיע למצב כזה בגלל העייפות. אצלי זה סימן שהילד מספיק עייף והוא יכול ללכת לישון בקלות.

לגבי בן השלוש השיחה יכולה להיות בכיון של האם הוא עייף ורוצה ללכת לישון, לחכות שהוא יצליח להרגיש את העייפות ויוכל לקשר בין עייפות לבין הליכה לישון.
אצלנו זה ככהמשמעת עצמית
א. ברור שעכשיו הולכים לישון. זו לא המלצה או בקשה.
ב. אמורים להיות עייפים ואז מעצמם הם כבר רוצים לישון
ג. ברור שקמים כמה פעמים לשתות לשירותים, ואז זה בקצרה נשיקה וכו וזהו. אין בכלל אופציה, והם יודעים את זה. לפעמים מרשה ספר במיטה למי שמתקשה.
ד. כמו כל דבר שאת לא מרשה - את לא מרשה לצאת מהמיטה. ולפעמים מפרידה אחת בחדר שינה ואז נרדמים תוך שניה ואח"כ מעבירה אותה בחזרה.
אבל הוא לא עייף, הוא ישן צהריים בגןאנונימית בהו"ל
ומה זה אין אופציה? הוא יוצא מהחדר
תחזירי בכוח? הוא צורח וכל השכונה שומעת וגם התינוק מתעורר
ספר במיטה אני לא מרשה בחושך
אז אם הוא לא עייף, אולי תאחרי את שעת השינה...רקלתשוהנ
זה הגיוני שהוא נרדם רק בחצות הלילה?אנונימית בהו"ל
נשמע לי מוגזם לגמריי
אחרי מריבות ב12?רקלתשוהנ
אם נניח לא תשכיבי אותו לישון עד 21.00, גם אז הוא לא יירדם?

אם כבר נכנסים לקרב אז יכול להיות שזה מושך את זה יותר מאוחר. הוא יוצא מהשינה ונכנס להשתוללות ולמריבה. אם יהיה אווירה נעימה עד 2100 אולי כן יירדם? הוא אמור להיות מאד עייף כבר, נראה לי
יש ילדים שהשנ"צ גורם להם לישון ב11 בלילהיעל מהדרום
אצלנו זה ככההמקורית
השם ישמוררקלתשוהנ
ממש לא נרדם ב21:00, גם אם הכל רגועאנונימית בהו"ל
כן אצלי כן...בגלל השנת צהרייםבתאל1
המעצבנת הזאת. בגיל שלוש גם כן... ואין לי פיתרון חוץ מלהחזיר למיטה שוב ושוב עד שהיא תעלה לגן...
אז שישאר ער עד שיהיה עייףoo
ילד שלא עייף לא אמור ללכת לישון, רק בגלל שהגיעה שעה מסויימת
עד חצות זה כבר לא שפויאנונימית בהו"ל
לא נשארת לי שניה לעצמי
להיות אמא זה דבר לא שפוי בכללי!!!!צודקת לגבי חצותפרצוף כרית


אם הוא ישן בצהרים זה הגיוניoo
תחפשי לסדר לעצמך זמן שלא יהיה תלוי בשעת השינה שלו, ואז כל נושא ההשכבה יהיה פחות מטריד
למה הכוונה?אנונימית בהו"ל
שמשהוoo
ישמור עליו ויהיה לך זמן לעצמך
לא ריאלי...אנונימית בהו"ל
גם הבת שלי ככההמקורית
היא לא במעון אבל היא מתעייפת.
כשאני נותנת לה לישון היא ישנה נורא מאוחר, לפעמים 11 לפעמים 12 ולפעמים מעירה גם את אח שלה.🤯
אז אני מבינה אותך, זה באמת מחרפן, אבל אין הרבה מה לעשות עם זה.
אולי להגדיר שהוא יושב בחדר לשחק או בפינה בסלון וזה יקל עלייך.
אבל מעבר לזה, נכון שאין זמן לעצמנו.
אבל זה חולף מאמי, מבטיחה לך.
אם את לא עובדת בשישי זו אופציה לזמן בבוקר או מדי פעם יום חופש שירענן אותך.
אצלי כשהגדולה שלי ישנה צהרייםואילו פינו
בשבת נגיד
אז בערב אני אומרת לה שהיא לא חייבת ללכת לישון אבל היא חייבת לשבת יפה על הספה ולקרוא ספרים.אני לא מרשה משחקים שמבלגנים ואני גם אומרת לה שעכשיו זה הזמן שלי לאכול ולסדר אז היא צריכה להיות בשקט על הספה. בדרכ תוך חצי שעה היא מבקשת מעצמה ללכת לישון..
בת כמה היא?אנונימית בהו"ל
אם הוא ישן צהריים בגןעדיין טרייה
אין מה לנסות להרדים אותו מוקדם תשרדי את החודש הקרוב אחרי זה זה יתהפך לך הוא ישפך מוקדם מידי...
יש אפשרות שלא יישן בגן?משמעת עצמית

עקרונית בגיל הזה הם כבר לא זקוקים לשנצ.

ואז ב6 וחצי 7 הוא כבר יהיה מחוק מעייפות

קודם כל בלי קשרמשמעת עצמית

למקרה הספציפי הזה שהוא באמת לא עייף - 

מה זה נקרא תחזירי בכח? לא בעצבים ובסטירות😅

אבל כן בהחלט אני קובעת דברים בבית ואם אני לא מרשה משהו, בטח בגיל קטן, אז אין. 

 

אני אומרת בצורה מאוד ברורה מה אני לא מרשה וזהו. 

 

כאן זה באמת לא מותאם כי הוא לא אמור לישון ככה.

כמו כל הצבת גבול.

לא ממש מבינה איך את אוכפת את זה.אנונימית בהו"ל
הוא פשוט יוצא מהמיטה, חוץ מלהחזיר אותו בכוח (מה שאני לא עושה ולא רוצה לעשות) אין ממש פיתרון
אני חושבתמשמעת עצמית
שהמושג "בכח" שונה אצל שתינו.
אני תופסת את זה כאכיפה של משהו שהחלטתי ע"י הפעלת הסמכות שלי.
קשה קצת להסביר אבל אם נוריד את זה לפסים מעשיים כשילד קם מהמיטה (שוב, לא כשהוא לא עייף ולא אמור לישון) אז אני אגיד: עכשיו הולכים לישון! אברר אם הוא צריך משהו אובייקטיבי כמו שירותים או לשתות או חיבוק ואחזיר אותו למיטה: "אני לא מרשה לקום. לילה טוב וחלומות נעימים"
בפעם הבאה שיקום אני אגיד שוב בטון ברור: עכשיו הולכים לישון ולא קמים מהמיטה.
ואוליך אותו למיטה. אכסה ואצא.

לא רואה הבדל בין זה לבין: "אני לא מרשה להרביץ", או "אני לא מרשה לקחת ארטיק מהמקרר" או "לא לדרוך ברטוב".

כשילד יודע שההורה הוא סמכות - הוא עושה. זה טבע האדם. ברור שמופעל פה כח מסויים, כח הסמכות שלי.
מגיל מסויים זה כבר הרבה יותר מורכב וצריכה להיות הרבה קשיבות לרצון של ילד שכבר מתחיל להתבגר, אבל אם הוא גדל בצורה שיש סמכות - אז הבסיס נותר ואז אפשר להתגמש.

מקווה שהצלחתי להסביר...
אז אולי יש לי פה בעיהאנונימית בהו"ל
כי כשאני אומרת לו "לילה טוב, אני לא מרשה לקום עכשיו", התגובה היא "אני לא רוצה לישון"
ואם אני חוזרת על זה שוב פשוט בכי מטורף על הרצפה וצרחות
אוקיי ואם הוא בוכה וצורח..אז?אחת שתיים שלוש
צריך להבין נכון מה משמעות הבכי בכל גיל

בגיל 3וחצי כשילד צורח
זה כי הרצון שלו חזק מאוד
הרגש שלו חזק ממש
וכשאת אומרת לו- אני לא מסכימה לקום עכשיו. עכשיו הולכים לישון ונשארים במיטה.
אז כן הוא מתוסכל
הוא לא יודע מה לעשות עם הרצון החזק שלו
ולכן הוא בוכה
אם את מבינה אותו ומשקפת לו את מה שמרגיש מצד אחד ומחבקת כמובן..ומציעה מה כן אפשר שיעשה כדי להתמודד עם המצב- לקרוא סיפור במיטה,להביא לו בובה למיטה עד שירדם ,שתיה וכו...
אבל מצד שני
הגבול שאת בוחרת לשים נשאר על מקומו.

כי זה לא שאת אדישה לרגשות שלו ומתעלמת מהבכי.
את יודעת שזה לא כיף לו
אבל מאמינה שהוא יוכל ללמוד להתמודד עם המצב.
להכנע לבכי זה בעצם להנציח את החוסר מסוגלות..לא לעזור לו לקבל כלים להתמודדות בחיים של להתגבר,לקבל משהו ששונה ממה שרצה, למצוא פתרונות יצירתיים
ילד שמקבל גבול ברור יחד עם הבנה רגשית
מקבל בטחון עצמי, יציבות ,תחושה שמאמינים בו ,שהוא יכל ומסוגל...
זה המון !!

זה לטובתו

וגם לטובתך
כי זה משהו שמתבטא בהמון תחומים
היכולת לומר לא

יש לי חברה שמספרת לי שהילדה שלה בת 5 לא נרדמת עד מאוחר ואין לה ערב
מבחינתי מגיל שנתיים ואפילו לפני ילד לא יסתובב בסלון אחרי שעת ההרדמה
הוא לא נרדם? יש פתרונות שאני מציעה - ספר , בובות אפילו משחק שקט במיטה, לפעמים גם אשב לשיר לו אם יש חד פעמי קושי מיוחד.. אבל להכנע זה להנציח הרגל
שפוגע בו- כי הילדה למשל ישנה כל יום מאוד מאוחר ולא נחה במשך היום וזה לא בריא לילדה לישון כל כך מעט קבוע !!

וגם פוגע באמא..כי מותר גם לה זמן לעצמה במשך 24 שעות. ואם לא יהיה לה בכלל זה יפגע במאגר הכוחות שלה וחבל..
ואם היא כן יוצאת מהמיטה למרות שהסברת שאסוראנונימית בהו"ל
מה אז? מה את עושה?
אז אני דואגת שתחזוראחת שתיים שלוש
בהתחלה אומרת שוב את הכלל שלנו
מציעה לה עזרה להגיע
כמובן באמירה החלטית אבל רגישה ונעימה

אם זה לא יעזור
אז ביותר סמכותיות

ואם לא
אז אני אקח אותה במו ידי
וזה ממש בסדר מבחינתי
זה לא כוחניות
זה אכיפה של כללים לטובתה

אוקיי, אז לקחת אותה למיטה ועכשיו היא בוכה וצורחתאנונימית בהו"ל
ואז שוב קמה מהמיטה

מה עכשיו?
מחזירים שוב למיטההמקורית
ומסבירים שזה זמן לישון ואין פה ויכוח.
מלטפים, מחבקים, אומרים שאמא אוהבת אותך ועכשיו הזמן לישון.
אצלנו זה נדיר שזה קורה.
מחזירה שוב.. ושוב-ומעולם לא קרה לי כל השוב ושובאחת שתיים שלוש
כי מנסיון- כשאת באה עם חוסר אמון זה שדר שעובר
כשאת באה עם בטחון םנימי שאת אומרת ושזה יקרה ושהוא יקשיב-
אז זה לא מגיע לשוב ושוב ושוב ושוב
אני רואה את זה במלא נושאים

כשאני מדברת מהבטחון הזה אני משדרת משהו סמכותי ומוחלט וברור (לא קשוחה בכלל אגב..)
הילד כן מבין את זה וגם מעז פחות לנסות ..


וגם..הערת אגב..באיזה גיל הילד/ה המדוברת?
אני אישית פשוט לא מעבירה ממיטת תינוק עד גיל 3 בערך
ואז הרבה יותר קל כי הם מעצמם מבינים יותר
אפילו שהבן שלי בן שנתיים וחצי ויודע לרדת לבד- עדיין זה אוסף אותו

אבל בכל מקרה
העיקר תלוי בעיני בבטחון שלך במילה שלך
אם החלטתי שיש משהו שחשוב לי שלא יקרה וזה גם לטובת הילד הרי..(וצריך לחשוב על מה נכון להחליט את זה ועל מה לא)
אז זה לא יקרה . למרות הבכי .
אני דואגת מצידי לדבר ברור, להסביר, להבין ולחבק ולעזור . אבל לא מוכנה שבכי ינהל את ההחלטות שלי

כי אין לזה סוף..
נכון מאודמשמעת עצמית
הסברת כל כך יפה
שגבולות לא אומר אטימות.
להפך, מציבים גבול במקביל להבנה
ונותנים לילד מתנה לכל החיים של יכולת להתמודד, להרגע, להסתדר גם כשלא בדיוק קורה מה שהוא רוצה.
היא אמרה שזה לא מותאםהמקורית
לסיטואציה הנוכחית כי הילד לא עייף.
אז בטח שהוא יצרח ויבכה.
מבחינתו לא אחד עשרה בלילה כמו דאת רואה את זה אלא עוד ערב רגיל שבו הוא רוצה לשחק כי זה לא הזמן שלו לישון.
אוקי. תעשי הפרדה ביןמשמעת עצמית
המצב הנוכחי שהוא לא עייף כי ישן בצהרים
לבין סתם מצב שהוא לא מקבל את מה שאת אומרת.

אני לא מאפשרת לשכב על הרצפה ולצרוח, בשום מצב. קודם כל נרגעים ואז אומרים מה הבעיה ופותרים אותה.
הילדים שלי יודעים שזה פשוט לא גורם לכלום ולא מרוויחים מזה. זה לא כלי בבית.

אגב, יש לי ילדה עם קושי משמעותי בוויסות, והיא כן היתה מגיעה למצבים של צרחות וחוסר יכולת להירגע.
והבנתי שהסמכות שלי לא מספיקה, ואני צריכה ללמד אותה להרגיע את עצמה, יחד עם הבנה לזה שהיא נכנסת ללופ ולא מצליחה לצאת ממנו.
יכולה להגיד לך שהשקעתי בזה הרבה זמן ומחשבה ושיחות איתה. ובנינו תכנית של אופציות שמרגיעות אותה, ודיברנו הרבה על למה היא ככ מתוסכלת וכו.
היום ב"ה זה נרגע ב99%.

כל אחת ומה שחשוב לה. אני לא מוכנה שיהיה בבית שלנו מצב כזה של אטרף וצרחות וחוסר שליטה אז באמת לקחתי את זה כפרוייקט ועבודה. זה לא קרה לבד...
תראי זה נכון מה שאת כותבתאחת שתיים שלוש
אבל באמת מעניין אותי איך את תעבדי עם ילדה עם קושי בוויסות רגשי..
אמרת שהצלחת
אבל משהו שם חסר לי

באיזה גיל עבדת על זה וזה הצליח?

אשמח לשמוע פרוט על התהליך הזה ואם שייך גם בגיל 3
הצרחות וההשכבויות על הרצפה לא מנהלות אותי בכלל
לרוב משתדלת להיות עקבית,להסבחר ברור ולתת עזרה איך להתמודד והבנה לרגש

אבל עדיין.. יש פה לפעמים עשרות כאלו ביום עם מישהי מסוימית

שלפעמים כשמסבירים לה היא מתגברת מדהים ומדייקת את התגובה שלה
ומשתדלת ועדיין זה הטבעי שלה וזה ממש מאתגר

אני לא נותנת לה מה שבא לה בגלל הצרחות. מממש לא

אבל למרות הכל זה לא מפסיק
יש שיפור אבל איטי
מזתומרת לא מאפשרת?אנונימית בהו"ל
הילד לא מבקש ממני לאפשר לו את זה, הוא פשוט בוכה וצורח על הרצפה ואי אפשר לדבר איתו.

אני אשמח לשמוע איך לימדת אותה כדי ללמוד ממך.
בפועל כל דבר כאן גורר בכי וצרחות ועצבנות וכל בקשה הכי קטנה כולל לנעול נעלי בית בבית או לא לקפוץ על הספה גורר מריבות ובכי וחוסר הסכמה
פשוט סיוט
גם הבת שלי כזוהמקורית
קשה לה לקבל בקשות שנשמעות כציווי או ביקורת.אז אני מבקשת בצורה שיותר מתאימה לה כדי שתקשיב לי.
מציעה חלופות. ולא מתעקשת על מה שלא קריטי בעיניי.
היום נגיד היא ביקשה לישון עם הבגדים שעליה ולא להחליף לבגדי שינה. ידעתי שזה עלול להיגרר למקום לא טוב אם אסרב, במיוחד שהיא עייפה, אז הרשיתי לה.
זה לא בעיה בך אם הוא צורחבתאל1אחרונה
השאלה מה את עושה אחרי זה...
ממשיכה לעמוד על הכלל שלך שעכשיו הולכים לישון, או מוותרת .
אני חושבת שלא לוותר...אמרת שהולכים לישון-אז הולכים לישון. נושמים עמוק ולא מוותרים. לא בכעס אבל לא לוותר
חייבת לשאול, איך בדיוק אתם אוכפים את זהבתנועה מתמדת
כשאת אומרת אין מצב כזה שאצלי לא קמים.. ברור שהולכים לישון.
שואלת גם את @oo

אני גם "לא מרשה" ועדיין עד עכשיו הזאטוט פה בודק את הגבולות. כל הזמן יוצא ואני מכניסה, ויוצא ואני מכניסה. ומדבר ולא מוכן לשכב.. לא הייתה לי דקה לעצמי, עוד לא אכלתי ארוחת ערב..
האפשרות היחידה שלא יגמר לי הערב זה אם אני מחליטה להתעלם כדי שאוכל להתעסק בענייני. וניסיתי גם כמה ימים ברצף רק להתעסק עם האכיפה הזאת של לא לצאת מהחדר, ולא התשרש שום הרגל.
אזז איך אתן עושות את זה שנשמע שהכל הולך אצלכן חלק ומושלם??
אני לא אוכפתoo
שום דבר וגם לא ללכת לישון.

אני מחכה שהילד יהיה מאד עייף ואז עוזרת לו לישון. אצלי הוא אוהב להרדם בעגלה ואז אני מעבירה אותו למיטה.

אם קורה והוא לא משתף פעולה ורוצה להמשיך להיות ער, אני נותנת לו להיות עוד זמן ער ואח״כ שוב משכיבה.

אם קשה לילד להרדם זה אומר ש: הוא לא מספיק עייף/ משהו מפריע לו לישון.
צריכים להבין מה מבין השניים כדי לפעול נכון.
וההשכבה שלוoo
היא לא תמיד חלקה וברור שלא מושלמת, אבל לא מלווה במאבקים.

יש לי כלל אצבע- כשאני מרגישה שפעולה עם הילד מתישה אותי, אני יודעת שאני לא בדרך הנכונה ופועלת למצוא דרך חדשה.
אני מסכימההמקורית
כשהילדים שלי עייפים הם נרדמים בשניות
הבעיה מתחילה כשאנחנו עייפות והם פחות ואז יש התנגשות של הצרכים עם הרצונות
כשאני עייפהoo
והילד לא,
אני מעבירה משמרת לבעלי והולכת לישון לפני הילד.
לא אוהבת להגיע להתשה ולעצבים.
זהוהמקורית
המפתח הוא ששניכם בבית בשעות ההשכבה ויש לך גיבוי מלא במידה ואת עייפה
לא לכולן יש מישו להעביר אליו את השרביט בשעות האלה.
לקבל גיבויoo
כשעייפים, זה צורך בסיסי, אלא אם זה קורה כל יום ואז צריך לפתור את העייפות הקבועה.

בעיני הצרכים הבסיסיים צריכים להיות ראשונים בסדרי עדיפויות.
כשמוותרים על צורך בסיסי נכנסים למצב השרדותי ואז הסיכוי להתנהל נכון אפסי.
וכנ״ל לגבי זמן עצמיoo
זה מאוד נחמד בתיאוריהאביול
מה לעשות שלא כולם נמצאים יחד בשעות הערב, לא נוותר על כל העיסוקים בשביל לקבל גיבוי כשעייפים.
גםoo
בעלי לא נמצא בכל שעות הערב ויש לו עיסוקים מחייבים או פחות.
אבל כשאני מרגישה עייפות שמביאה אותי לחוסר מסוגלות להתנהל נכון, אני מבקשת שיעזור וזה קודם לרוב הדברים האחרים.
סדרי עדיפויות בחיים, התנהלות תקינה בבית מול דברים אחרים (שבעיני פחות חשובים)
אצלי הם כן עייפים לפעמים, אבל מעדיפים לעשותיעל מהדרום
לק"י

דברים אחרים.
זה לא כזה חד משמעי....
אבל זה דורש ממני לנהל את הערב יותר מסודר, ולא תמיד יש לי כח.
נכוןהמקורית
צריך לכוון אותם לכך. גם אצלי הם לא יישנו מעצמם
אם אני אחכה שהוא יילך מעצמו, זה יהיה ב12 בלילהבתנועה מתמדת
וזה קורה הרבה פעמים.. עד 11 כמעט כל לילה.
ואני לא יכולה שהוא ידבר איתי, יאכל מהאוכל שלי, יפריע לי ולא ייתן לי לעשות מה שאני צריכה. לפעמים אפילו דברים להכין לעבודה וכאלו..
אחרי יום עמוס ומתיש אני חייבת את הזמן לעצמי!
גם ככה אומרים שכשיש גדולים אז את הולכת לישון בסוף לפניהם, אבל נשמע מאחרים וגם ככה הייתי רוצה שכשיש רק קטנים (הגדול שלי בן חמש) אז הבית שקט בשבע

אבל הקטע שאם יושבים לידו ממש במיטה בלי לדבר, הוא יכול להירדם גם באזור 9, אז נשמע שהוא כן עייף. אבל אין לי סבלנות לשבת לידו שעה וחצי ולחשוב על כל הדברים שיש לי לעשות ומתבזבזים בגלל זה...

ובעלי לא בבית בשעות האלה בדר"כ 🤷🏻‍♀️
אני יושבת לידם עד שהם נרדמיםדיליה

פשוט מביאה איתי מחשב או דפים שאני צריכה לעבור עליהם.

לפעמים כביסות לקיפול לא מדברת מילה עד שהם נרדמים

בהתחלה לקח שעה וחצי אחר כך זה מתקצר כי הם מתרגלים להירדם...

אםoo
את משכיבה אותו ב7 והוא לא עייף אז ברור שזה יגרור בעיות מצידו.

צריך לעשות הפרדה בין הצורך לזמן עצמי שקט לבין השכבה של ילד.

ילד צריך ללכת לישון כשהוא עייף, לא קודם.

זמן עצמי יכול להיות בכל זמן שבוחרים שזה יקרה.
בדיוק ככה 👆👆👆👆👆אנונימית בהו"ל
תביאי לך מחשב או פלאפון ותעשי את הדברים שאת צריכהאביול
אני תמיד יושבת לידם עד שנרדמים. זו מריחת זמן אבלככה גם אני נחה
תקראי מה שהגבתי פהמשמעת עצמית
בואו תושיעו אותי | ערוץ 7

ומוסיפה עוד משהו כללי שאני חושבת על גבולות:
כמו שכתבת - בודק גבולות. זה בדיוק העניין. באיזשהו שלב (אצלינו מאוד מוקדם) כבר לא בודקים. הגבולות ברורים. והתעלמות בעיני ממוססת את הסמכות. כי כביכול ילד מבין שהוא כן יכול לעשות הפוך ממה שאמרו לו. (בגיל גדול של בחירה זה כן נכון).
אי אפשר להפעיל גבולות בהשכבה ובדברים אחרים לא. גבולות זו מערכת חיים.
מה את עושה בנושאים אחרים כשאת רוצה להפעיל סמכות? אותו דבר תעשי בהשכבה.
אם גם בדברים אחרים את מתעלמת ולא אוכפת עד הסוף, זה יתמסמס.
גבולות דורשים שאנחנו ההורים נהיה מחוייבים אליהם ונהיה עקביים. אחרת זה עושה צחוק מהכלל.

זה מזכיר לי משהו אחר לגמרי - אימהות שמתלוננות שהילדים באים אליהן למיטה, את אומרת להן - אז תלכי אליו שיתרגל לא לבוא. היא אומרת - אין לי כח לקום. זה מצחיק. תחליטי מה חשוב לך.
אם היא בעצמה לא מוכנה או אין לה כח לאכוף את הכלל של עצמה - ברור שהילדים ימשיכו לבוא. מבינה?

מה ששכתבת שייגמר לך הערב - אני חושבת שאם זה יהיה ממש ברור במשך כמה ימים, הילד יתרגל שאין לקום. (בלי להתייחס כרגע לעניין העייפות)
באמת כשילד ישן צהריים זה יותר מאתגר..אחת שתיים שלוש
לי אין מצב כזה ..ומגיל שנה+ בערך מפסיקה להם את השנת צהרים ובהתחלה מעבירה אותה לבוקר..עד שבכלל לא כשגדלים


אני לא יודעת מה לומר למי שישן שנ''צ ותכלס בכלל לא עייף

היתי מלכתחילה מתחילה בשעה מאוחרת יותר
אבל שזה יהיה ידוע מראש ואז גם אם לא ירדם יש כללים שלא קמים מהמיטה ומותר רק להתעסק שם במשהו שקט ומרגיע

אין דבר כזה אצליהמקורית
אני מחזירה אותו למיטה ואין אופציה לצאת.
בהנחה שהוא עייף, הוא מבין את העניין למרות שהוא לפעמים רוצה להמשיך לשחק
אני מקדימה לפני שאני לוקחת אותם לחדר שעוד x זמן הולכים לישון. זה עוזר.
אבל ברגע שהם אמורים לישון - ברור לי שהם נשארים במיטה ואם הם מתבלבלים אני עוסרת להם להיזכר כמובן
ראי תגובתי למישאנונימית בהו"ל
אוףףףף איזה ייאוש
אם הוא לא עייףהמקורית
אז אין הרבה מה לעשות נשמה
זה השלב הכי קשה נראה לי, שיש שנצ בצהריים בגן. שנה הבאה זה כבר לא יהיה בעז"ה ויהיה יותר קל, בערך רק עוד חודשיים.
נשימה עמוקה וסבלנות. זה קשה, אני יודעת, אבל חבל על האנרגיות שלך ועל התסכול כשאת מצפה ממנו למשו לא ריאלי.
תני לו לשחק תוציאי לבחוץ עם את יכולה, החום מעייף אותם, ותזכרי שזה זמני.
❤️
מסכימה לגמרירקלתשוהנ
בסוף הוא לא נרדם, הוא מתרגל לצאת מהמיטה במקום להתרגל שכשהוא נכנס הוא הולך לישון, הוא מתרגל שהוא לא מקשיב לך במקום להתרגל שמה שאת אומרת זה מציאות וזהו...

באמת שזה קשוח, אבל אם הוא ישן בגן אין לו מה לעשות במיטה, גם אם הוא מאד רוצה להקשיב לך הוא פשוט משתעמם ער לבד במיטה בחושך. מובן מאד למה הוא רוצה לצאת, גם במחיר של הכעס שלך

כרגע התנאים שלך לא בידייך...עוד מעט כשהוא יסיים את הגן הוא באמת יהיה עייף כבר בערב, ואז יהיה יותר קל.
כמו שמקורית אמרה, נשימה עמוקהההההה וזה יעבור...

בזמן שאני מרדימה את התינוק הוא יכול להפוך את הביתאנונימית בהו"ל
זה הפחד שלי בלהשאיר אותו בסלון...
תראיאביול
אני תמיד מרדימה אותם ביחד. ואצלי הקטנה ישנה שנ"צ ולא עייפה. אני שמה להם סיפורים של אמיתי המספר )מאוד ימומלץ, תגגלי( ועוד סיפור ועוד סיפור... ואז כמה שירים ובדרך כלל הגדול נרדם. השניה עוד לא, אבל היא נוכחת בכל טקס השינה. לא נראה לי כדאי להשאיר לבד בסלון
אני גם אשמח לתובנות מהחכמות והמנוסותצפורה
בכולופן חייב לציין שמניסיוני יש ילדים שיותר קשה להם להירדם ויש ילדים שפחות.
אצלנו יש אחת שנרדמת בלי מאמץ ואחרים שהכל צף להם לפני השינה ומברברים בלי סוף עד שמצליחים להירדם.
אז בוודאי שיש עצות איך לווסת ולאזן את תהליך ההרדמות אבל לזכור שזה תהליך ללמוד מה כל ילד צריך כדי לקצר את זמן ההירדמות בצורה מיטבית עבורו.

עד שזמן ההרדמות יצליח להתקצר עוזר לי להתבונן ולהתמלא נחת ואהבה גם אם בימים שהייתי שמחה שכבר ירדמו. אני אוהבת אותם ושמחה בהם ועוד אתגעגע להרדמות.. יש להם לפעמים כאלה פנינים להשמיע
לי יש גילים דומיםלהשתמח
הגדול ישן צהריים במעון אז הוא ישן יותר מאוחר. אז אני מרדימה את הקטן ובזמן הזה שולחת את הגדול לשחק בסלון לבד, הוא לא תמיד זורם על העניין אבל זה פחות או יותר עובד ואז כשהקטן נרדם אני עוברת לשחק עם הגדול עד שמתעייף ומשכיבה אותו.
פחות או יותר עובד אבל גם כאן יש הרבה ערבים מורכבים.
באיזה שעה את משכיבה?כן אני
הם ישנים באותו חדר?

מה שאני עושה בגיל כזה, זה להשכיב קודם את הקטן ובגדול בינתיים משחק. אחר כך להשכיב את הגדול.

אם קשה להם להירדם כדאי לנסות לתפוס את הזמן שהם עייפים, אבל לא יותר מידי.
לנסות לשחק עם הזמנים, עד שנוצרים מה הכי עובד.

את משכיבה מייד אחרי האמבטיה?
יש ילדים שהאמבטיה מעוררת אותם.
הגדול ישן צהרים?עדיין טרייה

כי אם כן אז הוא בטח יהיה עייף הרבה יותר מאוחר.

איך הקטן נרדם?

אני הייתי מניקה את הקטן בזמן שמקריאה לגדולה סיפור במיטה/יושבת לידה עד שתירדם.

החלק היותר קשה היה דווקא המקלחות.

הם ישנים בצהרים?פרצוף כרית

זה מאוד משפיע..

מוכר וידוע - גם אצלי חגיגות,

כל יום מחדש זה קשה להשכיב,

אולי לספר סיפור או לשיר שיר ושיהיו במיטות ... לפעמים לתת פרס

ולפעמים שום שיטה לא עובדת...

חיים עם ילדים זה משהו מאוד חי ולא צפוי משתנה...

בהצלחהההה

אולי תהיה לך הפתעה ויום אחד הם "ישלימו" את כל השעו תשלא ישנו בימים קודמים וירדמו מוקדם ואז יהיה לך ערב כיףףףףף, חיבוק על הקושי  

אחרי קריאת תגובות שלך כאןפה לקצת
אני ממש מבינה את הצורך שלך בשקט וחושבת שהוא לגמרי מובן ולא הייתי מוותרת על זה.

כשאצלי הילד לא נרדם אני נותנת לו ספר במיטה או משחק וכל כמה דקות הוא מבקש להחליף ואני מחליפה.
מבחינתי זה עדיף מאשר לשבת לידו כל הערב או לריב איתו או להשאיר אותו ער איתי.
מוסיפה שאצלי הוא במיטת תינוק ככה שעדיין יש לי שליטה והוא לא יכול לצאת מהמיטה בלי עזרה שלי.
למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך