חודש אחרי, נפרדתי ממנה.
בגלל סיבה אחת ויחידה-היא לא הייתה בחורה יפה.
לא מדובר על כיעור מולד, אלא על מראה חיצוני שלא נצץ דוגמת היופי המערבי.
היא לא יכלה לשאת את שיברון הלב. במיוחד בגלל העובדה שליבה נשבר לא פעם בעבר. וכך גם נשבר ליבי. כל מי ששוחח עימי על כך שטח בפניי את היתרונות הרבים לעומת החיסרון היחיד-היופי. אך אני המשכתי בשלי..
ברקע היו כל הדוגמניות שמככבות בכל העולם התרבותי שלנו ומשמשות כמודל ליופי, ואני חיכיתי כל חיי ליפה שלי. "הבחורה היפה" שלי מוזכרת בכל שיר, מוצגת בכל סרט, מופיעה בכל פרסומת או תמונות בעיתון. אז חיכיתי לה.
אז מה אם עוד עשרים או שלושים שנה היופי ילך וייעלם ותישאר אשה מעט מבוגרת שברשותה רגשות ודעות. תחושות והשקפות עולם. תחומי עניין ותחביבים?
עם ה"בחורה הלא יפה" שלי אגב, הייתה לי התאמה מושלמת בנושאים הללו. אבל, כאמור, לא היה ברשותה היופי המספיק לשנים הראשונות.
חלפו שנים ונשארתי עם התהייה הניצחית. בנתיים התמונות התקלפו , הפרסומות התחלפו ואפילו הדוגמניות הזדקנו. אבל את האהבה שהחמצתי כבר לא יהיה ניתן להשיב..

תגובה נפלאה