רקע:
אנחנו עם 3 בנים בבית, הקטן כמעט בן 4.
מאוד רוצים הריון, תינוק בריא, כבר לא משנה אם בן או בת..
אנחנו יודעים לחכות.
אצלינו חלק מההריונות הגיעו לאחר ציפיה, תפילות, השתדלות.
לפני ההריון הראשון אותו קיבלנו במתנה קרוב לשנתיים מאז החתונה (כמעט שנתיים עד שנקלטנו)– עשינו את כל הבדיקות הנדרשות.
כשלא גילו בעיות, הפסקנו. התעייפתי.
ב"ה לבסוף נקלטתי לאחר קרוב לשנתיים עם כדורי אסטרופם שלקחתי, לדחיית ביוץ. על אף שתמיד הספקנו את הביוץ.
למרות שאנחנו יודעים לחכות ומעריכים כל פעם מחדש כל הריון, כבר ייחלנו ממש.
הילדים כ"כ רצו תינוק, ופעם הקטן שאל "מתי יהיה לנו תינוק? כשיבוא המשיח...?" 
כמעט חודש תשרי, בערב ר"ה גיסתי ילדה בת, הלכתי לבית החולים לבקר אותה.
פתאום לנשום את בית היולדות, את הריח, האווירה, לראות את התינוקת הפצפונת.. כל כך רציתי.
חזרתי לעבודה וראיתי שהגיע עוד מחזור. עוד אכזבה 
במהלך החודשים שניסינו – בחלקם כן התחלתי בירור רפואי. הייתי כל כך חלשה שבכל פעם שנכנסתי לזה – הייתי בוכה ומתרסקת רק מהבדיקות הממש ראשוניות. הפסקתי וחיכיתי לאסוף כוחות.
היו חודשים שניסיתי לקחת את האסטרופם, אבל לא עזר. רק גרם למחזור לאחר במס' ימים...
ידעתי שאהיה מוכנה גם ללכת רחוק. אבל עוד לא אספתי את הכוחות.
ערב ר"ה בלילה, אני בדיוק בתחילת מחזור ... הולכת לסליחות ומתפללת מעומק ליבי ממש.
לאורך כל ראש השנה אני מתפללת. אמנם צריך להתפלל על המלכת ה' וכו'.
אבל ביקשתי מתנה לכבוד השנה החדשה, שאזכה באותה השנה לתינוקת.
מעומק הלב התפללתי.
ובמוצאי ראש השנה נסעתי לקבר רחל.
פעמיים קודם לכן היתה לי ישועה לאחר תפילה אצל אמא רחל.
בפעם הראשונה – לפני שהכרתי את בעלי
בפעם השניה – לפני שזכיתי להריון הראשון
רציתי פעם נוספת...
הלכתי לבד. בכיתי והתפללתי מכל הלב.
ובתפילה אמרתי מתוך תחושה פנימית חזקה – שאני מתפללת לבת בריאה ושלימה, אבל מודה לה' גם אם אזכה בבן נוסף.
ומשחררת. חזרתי הביתה שמחה. הרגשתי טוב עם התפילה ועם האמונה בה'.
החלטנו שניקח אסטרופם במינון קצת אחר. כמו שעשינו פעם אחרת.
(אמנם כל הפעמים שלקחתי היו ללא ליווי רפואי אך מבקשת לא לראות בכך המלצה, וגם אין צורך להעביר עליי ביקורת על כך).
ומהיום השני למחזור התחלתי לקחת.
הגיע יום כיפורים. בכיתי והתחננתי לה' הרבה. על כל הדברים, תוך התמקדות בתפילה להריון, לילד בריא ושלם, לבת..
יום למחרת יום כיפור הלכתי לטבול J בין כיפור לסוכות.
בדקתי באמצעות בדיקות הביוץ והיינו ביחד כל ערב. זה והאסטרופם היו ההשתדלות שמעבר לתפילות.
אחותי הזמינה אותנו לשבת חול המועד, ידעתי שיכול להיות שהביוץ יצא בדיוק באותו יום שישי. והתלבטתי עם בעלי אם ללכת לאחותי. הוא מאוד רצה, ואמר שנשתדל ונתאמץ בשביל זה ואם יהיה ביוץ - נסתדר.
ובאמת, לפי הבדיקות ביוץ – קמתי בשישי בבוקר והנה – נראית בדיקה חיובית.
ידעתי שאין מצב שנהיה ביחד אצלה. והשתדלנו להזדרז להתארגן, לארוז הכל ולהספיק להיות ביחד ולנוח לפני שיוצאים (החשכנו חדר וכו' ובפרט כשמכוונים להריון).
קמנו מהמנוחה ויצאנו לנסיעה.
בדרך אמרתי 12 פעמים פרק כ' שבתהילים. וממש הרגשתי שמבקשת מה' ומאמינה רק בו.
בכלל, לאורך כל חג הסוכות, כל אמירת "יעלה ויבוא" כיוונתי ב"ופוקדנו בו לברכה" כמו ששמעתי פעם בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
הגענו לאחותי, הייתה שבת מוצלחת מאוד.
בלילה אני ישנתי בחדר עם האחייניות ובעלי בסוכה עם הבנים J
זוכרת ששכבתי במיטה ודמיינתי איך הביצית והזרע נפגשים. הרגשתי שהמחשבה הטובה תוליד מציאות. דמיינתי את ההריון קורה, בדקות אלו..
במוצ"ש בדקתי בבדיקת הביוץ וכבר זהו. גם בשמחת תורה התפללתי.
ובבוקר ההילולא של הרב עובדיה יוסף זצ"ל גילינו שזכינו ונפקדתי (גם בעלי וגם אני היינו קשורים אליו עוד מלפני החתונה). ישועת ה' כהרף עין.
איך היה ההריון, מתי גילינו שזו בת, ואיך הלידה עברה, אולי אכתוב פעם אחרת...
תודה לך ה' על כל מתנה שנתת לי. הכל ממך. כל נשימה ונשימה וכל דמעה ודמעה. כל הריון הוא מתנה.
כל תפילה שהתפללתי – מלב שבור – זכיתי לראות בחוש כמה השפיעה על מתנת חינם. האוצרית שלי שלפני 4 שנים ו10 שעות אחזתי לראשונה בזרועותיי.. שה' ישמור עליה ❤ ומתפללת לה' שאזכה בבת נוספת בריאה ושלימה בקרוב שתהיה לה לאחות...
