איך אתן מעבירות את החשק למתוק?ציפיפיצי

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

הדבר היחיד שעזר לי זה להכנס למשטר של אימוני כושרLana423
ואז כשבאה לאכול מתוק את אומרת לעצמך - לא חבל על כל המאמץ שהשקעתי? ולא אוכלת.. חח
זה וטיפול שיניים כושל שמונע ממני לאכול כבר שבועיים.
מומלץ בחום!
אני פשוט שונאת ספורט חח זו האמתציפיפיצי


אז טיפול שיניים כושל 😂Lana423
אני הגעתי למסקנה שהמלחמה במתוק גדולה עליי 🤷המקורית
אז מנסה להשקיע זמן בספורט
ימים יגידו אם אצליח
יש דבר כזה רק לעשות ספורט ולרדת? ואי חלוםםםציפיפיצי


צריך להגיע למצב של גרעון קלוריהמקורית
אז כן
הכי טוב לאכול מסודר וגם להתאמן
אבל אני לא מצליחה. אוהבת מתוק ממש.
שוקולדים גלידות עוגות..

אז כנראה שאצטרך לעבוד יותר קשה.
וואי חידת חיי!!!ציפצופית
עוקבת
הלוואי שיהיו לכם פתרונות קסם 😜

אחד הדברים שעוזרים לנו זה להשתדל מאוד שפשוט לא יהיה בבית
זה קצת לברוח חח אבל בנתיים זה הדבר היחיד שעוזר לנו לא להתפרע על מתוק
עבודהבימבה אדומה
של לשבת ולחשוב מה יש בדיוק בסיטואציות האלה. מה בדיוק קורה, איפה את נמצאת, ליד איזה אנשים את נמצאת, אחרי/לפני איזו סיטואציה את נמצאת...

וככה לחקור מה קורה שם שגורם לך לרצות... זה בד"כ בא ממענה רגשי/נפשי למשהו... אפילו "סתם" שיעמום... ואז זה הזמנה לעשות דברים שמעניינים אותך ושימלאו אותך
ממירה את השוקולד / גלידה/ עוגה בפרוסת לחם קל עם⭐אביגיל💜
דבש
אני חושבת שזה תלוי בעד כמה זה משמעותי בשבילךריבוזום
אם רופא היה אומר לך שמסוכן לך לאכול דברים מסוימים אני מניחה שהיה לך הרבה יותר קל להימנע מהם. ראיתי על עצמי כשהיתה לי סיבה רפואית (אמנם נקטתי בגישה די מחמירה כלפי עצמי, אבל לא בלי שום ביסוס) - נהיה לי יחסית קל להגביר ירקות ולהפחית סוכר משמעותית. עדיין מאוד אוהבת מתוק אבל לא נראה לי שאגיע למצב של זלילות מוגזמות.
לכן אני חושבת שאם רוצים להפחית סוכר צריך לקרוא וללמוד ולעשות לעצמנו "שטיפת מוח" על הנזק שצריכת סוכר מוגזמת עלולה לגרום לגוף שלנו. ואז להחליט מה אנחנו עושים: לא צורכים סוכר בכלל, קובעים מגבלה מסוימת - ממתק אחד ביום? רק בשבת? מה שנראה לך סביר מבחינת הבריאות ומבחינת יכולת העמידה שלך. ברגע שזה נעשה מאוד חשוב, ונמצא במודעות ובמחשבה כל הזמן - אפשר לעמוד בהחלטה.
אני הפסקתי להילחם במתוקאחת פשוטה
אבל מצאתי תחליפים מתוקים יותר בריאים!
כל מיני עוגיות עם תמרים, וכאלו..
ועוגות ביתיות עם פחות סוכר מלכתחילה עדיפות מעוגות של חנות.. וגם אפשר להוריד קצת סוכר מהם, ועדיין לקבל את האפקט 'ל המתוק עם הקפה..

ממש עזר לי למשקל.
מישהי פעם אמרה לי שהחשק למתוקמאוהבת בילדי

מגיע מהכבד. ומה שמוריד אותו זה כתומים- 

תפוז, קלמנטינה, משמש, שסק, גזר, דלורית, גמבה כתומה ועוד...

תנסי, אולי יעזור.

אני לא ממש התמדתי... ואחרי 2 משמשים, עדיין אכלתי גם חצי חבילת שוקולד..

לא קונים דברים שאנחנו לא רוצים לאכול...שירה לב
אם אין בבית אז אין מאבק כל הזמן. אפילו אם נשארה משבת עוגה משתדלים להקפיא שלא יהיה זמין
אני מצאתי ששיטת הדחייה עוזרת.מוריה
לומר לעצמי אח"כ אני אקח. אח"כ. ואז הרצון המטורף יורד.
בסוף אחד ההריונות גיליתי שאפשר לענות על החשק הזהלפניו ברננה!
בעזרת משהו אחר עם טעם חזק. הייתי אוכלת מלפפונים חמוצים וזיתים 😅

הרבה פעמים לשתות כוס מים ולחכות חמש דקות גם עוזר לי
קל לומר, קשה ליישםחגהבגה
הישק למתוק הוא ךשוט התמכקות לסוכר. התמכרות ממש כמו אלכוהול, סיגריות וסמים.
הגוף מייצר אנרגיה בצורה מהירה וזמינה אחרי מתוק, רמו הסוכר קופצות, ומרגישים אנריגה זמינה (אחר כל זה צונח ומותיר עייפות...
לכן אם את ממש רוצה לא להרגיש את החשק, הדרל היחידה ביא להיגמל מפחמימות תזונה שמורכבת מירקות, חלבןנים, שןמנים בריאים ופירות חמוצים כמו תותים ופירות יער..
מנסיון, זה באמ עובד. 3 ימים ראשונים קשה ואז אין תחושץ רעב אובססיבית אין חשק לשטויות...
אם תרצי אפרט עוד
ללא פחמימות? אמהלהציפיפיצי

אני עובדת לפי חלי ממן וזה מושלם בגדול

אבל פתאום בשבוע האחרון אני בנפילה רציניתתתת

אשמח לשמוע את שלך

כל אחת ומה שמתאים להחגהבגה

זה לא שאני גיבורה גדולה לדבר

אני מתמודדת מאוד מאוד, לפי דעתי צריכה איזשהו טיפול מקצועי,

היחסים שלי עם אוכל ומשקל מאוד לא בריאים...

אבל,ככל שהזמן עובר, יותר ויותר מגלים שהשיטה של לאכול הרבה פעמים בכמויות קטנות היא פחות טובה לגוף, צריך לתת לו זמני מנוחה כדי לקיים תהיך מיטבי של חילוף חומרים.

דבר כזה מתאפשר בצום לסירוגין, שאוכלים רק בכמה שעות במהלך היום.

פחמימה, זה ממכר נקודה. נכון שפחמימה מלאה היא משביעה, אבל זה לטווח הקצר. לטווח הארוך, זה ממכר ואנחנו כל פעם צריכים אותה. ויוצא שכל הזמן נלחמים לחפש תחליפים שיספקו, לאכול קצת ולהתעמת מול הרצון.

תזונה נטולת פחמימות, היא על העיקרון שהגוף מייצר אנרגיה, יציבה ולאורך זמן משומן בריא.

לוקח לגוף כמה ימים םהתרגל אבל אז, זה מאזן את העיייפות, מוריד את החשק לפחמימות, ואין את המלחצמה הזו...

בעצם קטוגני?עלה למעלה
לא ממש ממש קטוגני, בכיווןחגהבגה
בעזרת שוקולדפה לקצת
אחרי שאני אוכלת אותו החשק עובר
אז רק אצלי זה גורם לעוד שוקולד? ועוד עוגיהציפיפיצי


חח תלוי על איזה כמות ראשונית מדובר מלכתחילה ;)פה לקצת
אני לא מדברת על קובייה אחת
אני ראיתיסליל
שאצלי זה קשור לכל התזונה שלי.
ואין אצלי אמצע לצערי.

אם אני אוכלת ארוחות מסודרות, מקפידה על שתייה, בלי קמח לבן ובלי מתוק - אז גם החשק יורד.
זה מצריך תכנון, אבל אחרי יום - יומיים זה כבר הרבה יותר קל.

ממה שאני ראיתי, בכל מה שקשור לירידה במשקל, אין קיצורי דרך. אבל ההשקעה משתלמת.

לי מסטיק עוזרbula
בסוף ארוחה כשבא לי מתוק
רעיון טוב האמת. גם סוכריות יכול להיותציפיפיצי


נכון זה פתרון נהדר לפעמיםמיקי מאוס
לגמרי. אין קיצורי דרך.ציפיפיצי

ההשקעה בהחלט משתלמת

מצליחה לשמור על כך?

זהסליל
תלוי תקופות
במשך חצי שנה בערך שמרתי, ואז הגעתי למשקל שרציתי להגיע אליו, אז קצת יותר הרשתי לעצמי.
וראיתי שזה לא טוב לי, אפילו אם אני לגמרי במשקל תקין.
אז עכשין אני חוזרת שוב לאכול בריא ומסודר, וכבר רואה כמה זה עושה לי טוב.

אבל אני חושבת שהכי חשוב זה להיות סלחניות כלפי עצמנו.
לאהוב את הגוף כמו שהוא, תמיד.

כשרוצים לאכול בריא רק כדי לרדת במשקל, אז ברגע שמגיעים למשקל היעד, מתחילים לחפף.

ברגע שבוחרים בזה כדרך חיים, כי רואים שזה מה שנכון לנו בהרבה מובנים - מצב רוח יותר טוב, פחות עייפות, תזונה נכונה לגוף ועוד, אז הרבה יותר קל להתמיד לאורך זמן.
2 טיפים*אורחת
1 לא לקנות
2 כל פעם שבא לך משהו, תאכלי. אבל רק קצת ממנו
אהבתי את לאכול קצת ממנוציפיפיצי

זה באמת עונה על הצורך הזה.. אבל זה גם קצת מסוכן חח 

יש דיאטנית שאני עוקבת אחריהעלמא22
שאומרת שצריך לדחות את המתוק לשעות אחה"צ, ואז לאכול משהו מתוק שאת אוהבת עם כוס שתיה חמה (עד כפית סוכר ביום), בהנאה, ביסים קטנים, רגליים על השולחן, וכו'.
היא אומרת שאם אוכלים מתוק לפני השעות האלה אז החשק למתוק גובר. אני ממש משתדלת להתמיד בזה, ואני באמת רואה שהחשק פוחת לאט לאט.
לא לקנות! מה שיש בבית אוכלים, מה שאין לא 😀ינשופה
וכמובן לשתות מים כשבא מתוק ממש מעביר..

בכללי לאכול בריא מאזן ומרגיע את ההתמכרות לסוכרים שמתחבאים לא רק בחטיפים וממתקים..
אז בכללי לקנות רק מה שרוצים לאכול- להשתדל רק דברים בריאים.

לי מאוד עזר לקרוא הרבה על המשמעות של אכילת בריא לגוף שלנו, למערכות השונות, לא בקטע של משקל...
ב
ברגע שהזדהיתי עם הרעיון ורציתי להכניס לגוף שלי רק דברים שמיטיבים איתו ועוזרים לו ולא דברים שמקלקלים אותו ומקשים עליו להתחזק אז ירדתי במשקל דרמטית... 10 קילו שלא חזרו ..

וגם, כמובן שיהיה פירות בבית- כן מתוק, כי לפעמים כן צריך!! אבל מאוזן ולא ממכר כמו התעשייתיים...

בהצלחה!!!!
האמת שאני עושה ככה ויורדת🙈חיים של
העוגיות זה הפחמימות שלי.
אני אוכלת ארוחה טובה של חלבון וירקות ובמקום נניח פסטה אני אוכלת עוגיה בסוף הארוחה (עוגיה אחת!!!)
לוידעת עד כמה זה בריא, אבל מאד אוהבת מתוק.
אני כמוך....בוחרת את הפחמימות שלי בקפידה 😉מיקי מאוס
מבחינתי פסטה או לחם זה לא אוכל כי זה סתם פחמימה, אז אני דואגת שהאוכל שלי יהיה בריא ומאפשרת לעצמי ליד הקפה. אם כבר אני אוכלת פחמימה ריקה אז לפחות להנות ממנה במקסימום
זה גם טוב, כי מתוקים בסוף לא אוכלים הרבה כמו ארוחה מבוססת פחמימות...
וכמובן גם מעדיפה מאפה ביתי או משהו מקמח מלא לפחות
גמני לגבי המאפה הבייתיחיים של
מזדהה, גם לי זה עובדחצילוש
אכתוב משהו שאני ממש מקווה שלא ישמע יהיר, כיהשם בשימוש כבר
הייתי ועוד איך לפני כמה שנים, למשך הרבה שנים, במקום הזה, שמחסל חפיסת שוקולד מדי ערב בלי למצמץ, והפסקתי לא בגלל עודף משקל אלא בגלל שפשוט נגעלתי מהשוקולד ומעצמי באיזשהו שלב. וזה בא לבד- אחרי שחשבתי על זה ועל ההשלכות של זה על הבריאות שלי, ואחרי שקראתי כתבות/מאמרים בנושא, אני לא כ"כ יודעת להסביר מה היה התהליך, הכנסתי לי לראש שזה לא בריא לאכול הרבה שוקולד, שזה מזיק לבריאות שלי ולעור הפנים והתחלתי להפחית מינון ולאט לאט זה ירד לגמרי. היום יכולות להיות לי בבית כמה חבילות שוקולד ואני לא נוגעת בהן. ואם מישהו או אני פותח/ת חבילה, אני לוקחת קוביה, בגג שתיים, ולא מתפתה להמשיך כי זה לא כזה טעים לי.
מבחינתי פירות, ועוד של קיץ, זה אחלה תחליף שאפילו טעים יותר משוקולד.
לגבי עוגיות, עוגות, מאפים מתוקים וכאלה-עם זה יותר קשה לי מאשר עם חטיפי שוקולד, אבל גם מגבילה את עצמי גם במינון וגם בתדירות. וזה נהיה קל יותר מפעם לפעם, אצלי לפחות..
ואולי זה גם בא עם הגיל, אני כבר לא בת 20 מזמן..
גם אני לא מפרקת חפיסותהמקורית
וממננת. כבר לא שותה עם סוכר תקופה. לא תה ולא קפה. ועוגות זה באמת חולשה, אבל עדיין יש חשק למתוק. וכשיש אני נכנעת לו ונהנית
גם אני לא שותה עם סוכר כבר 7 שנים, אפילו תה.השם בשימוש כבר
גם אני לפעמים נכנעת למתוק, אני לא איזו נזירה סגפנית,
אבל גם במידה וגם לא בתדירות. ושוב-אבטיח קר, או דובדבן, או מנגו מיה ( נו מתי תגיע עונתו 😋) וגם תפוח ובננה ואגס מתוק מפתים אותי וטעימים לי הרבה יותר משוקולד..
אמא שלי כבר יותר מארבעים שנה לא בת עשריםמתואמת
וכבר שנים אוכלת תזונה מוקפדת וטבעונית -
ועדיין מכורה לשוקולד... (אבל היא דואגת שפשוט לא יהיה בבית - וזה קל יחסית, כי רוב הזמן רק היא ואבא שלי, חובב הפירות, בבית...)
אני לצערי יותר גרועה ממנה... היו תקופות שהתנזרתי ממתוק, אבל ברגע שהפסקתי - חזרתי לשוקולג בתיאבון...
יותר מ40 שנה לא בת 20😂-אהבתיהשם בשימוש כבר
אני זוכרת שזה התחיל לי בסביבות גיל 26.. אז אמרתי לעצמי-יופי, את מתבגרת 😅
אז אני עשר שנים מאז הגיל שלך זה התחיל מתואמת
את פשוט צריכה להכיר בזה שאת יחידת סגולה
אבל לפעמים זה בא עם ההתבגרות.. מכירה עוד אחתהשם בשימוש כבר
כזאת. הגיעה לגיל שאפשר להתחיל
(להגמל ממתוק)
הלוואי שכבר אגיע לגיל מתואמת
פשוט לאכול פירות קיץ קריםםםלא מחוברת
תפנקח את עצמך בכל טוב
אבטיח ענבים דובדבנים מנגו..
והחשק למתוק יורד
עוד רעיוןבארץ אהבתי
אני פחות נמצאת בניסיון הזה. פירות לגמרי ממלאים לי את הצורך במתוק (לפעמים אפילו מגרים אותי יותר מאשר שוקולד. ושאר הממתקים בכלל לא מדברים אלי...).

אבל בכל זאת - לגבי שוקולד, אני גיליתי פעם שאני הרבה יותר נהנית ממנו אם אני מוצצת אותו ולא לועסת. הטעם נשאר הרבה יותר זמן בפה, וגם אחרי שאני מסיימת למצוץ, נשאר לי טעם מתוק וכיפי, ואני לא צריכה לאכול עוד כדי להמשיך את הטעם הזה. בדרך כלל כשמתחשק לי שוקולד אני לוקחת לי כמה שוקולד צ'יפס (5-6 בערך) וזה ממש מספיק וטעים.

לא יודעת כמה זה יעזור למי שהניסיון אצלה יותר חזק. כמו שכתבתי, אצלי עבודת המידות מתמקדת במקומות אחרים. אבל אולי בכל זאת זה יוסיף למישהי...
זה פטנט שאמא שלי גם נתנה לימתואמת
ואמא שלי, כמו שכתבתי פה, בהחלט מתמודדת עם זה... (אם כי שלא כמוני היא גם אוהבת פירות)
אני עושה את זה לעתים רחוקות, ונראה לי שזה באמת עוזר...
לא מעבירה. משמינה. אוףאורוש3
מכל התגובות פה על השוקולדיםבתאל1
אני רק רוצה להבין-איזב כבר שוקולדים יש לאכול בזמן הזה בכלל?? הדבר היחיד שיש לי פה זה שוקולד חלב בלי כלום של כרמית... וכאילו...זה מדכא לאכול ככה שוקולד. אז חוץ מזה שכל פעם שאני מתיישבת איתו נגמרות שתי שורות בלי לשים לב...או חצי חבילה .. תלוי כמה זמן לא שמתי לב...אבל סהכ זה חונק .

קיצור- תקני שוקולדים שהם לא כזה טעימים כמו שוקולד מריר או משהו בסגנון...לא תרצי לאכול יותר משתי קוביות כל פעם.
מסכימה ששוקולד חלב יותר טעים ממרירבימבה אדומה
אבל כן היו לי בהחלט תקופות שיכולתי לאכול מלא ממריר גם. חלב בכללללל חיסול מלאי. ככה לא בעוגיות או משהו...
לא מסכימה בכלל.לפניו ברננה!
מריר לוקח בגדול 🤩עם כמה שיותר אחוזי קקאו
שוקולד חלבי של ורד הגליל, קליק (יש כמה סוגים)יעל מהדרום
גם נכוןבימבה אדומה
אבל נגיד קליק זה יקר יותר מסתם טבלת שוקולד... אבל אכן
היא לא חיפשה משהו זוליעל מהדרום
נכוןבימבה אדומה
צודקת, רק הוספתי כי לרוב זה קצת מפחית מהמכירה של זה... לעומת טבלאות שקונים בסריות..
כן נכון...הוא טעים דווקא.בתאל1אחרונה
חלב נוכרי לנוהגות, פותח הרבה אופציותהשקט הזה
זה גמילה, כמו כל דברלהתחיל מהתחלה
אומרת מניסיון של תקופה ארוכה בתזונה בריאה. עבר לי החשק למתוק.
השנה שאני אוכלת גרוע מאוד, אני באטרף למתוק.
כמה עצות:
א. לא לקנות. ואז אין פיתוי
ב. להחליף במשהו מתוק אחר אך לא ממכר כמו פירות
ג. אם את בקטע להשקיע בזה, פשוט לעבור לתזונה ללא סוכר לבן והחשק יחלוף מעצמו
ד. ראיתי סרטון של האחים גיל על זה, משהו עם ערך גליקמי, חפשי ביוטיוב, לא זוכרת כרגע אבל הם ממש דיברו על זה
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9אחרונה

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומוניתאחרונה

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123אחרונה

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11אחרונה

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

ביקורת במרפאת ריאות ופספוס יציאה מהעבודהshiran30005

היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?

יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים

באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת

התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8

סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה

סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק

מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...

אני נורמלית נכון?

ברור נורמליתoo

זה מאד חשוב להתאוורר

וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק

טלפונית/ זום

זכותו לא להסכים

אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות

כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי

מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות

וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך

אם יש לך הזדמנות מיוחדת

(אפשר לבקש

כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה

אבל בהחלט מגיע לך)

מבאס מאוד ואת נורמליתמתואמת

אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...

ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).

[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]

הכי נורמלית! קרה לי משהו דומההבוקר יעלה

תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.

במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!

כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!

מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣

בטח שנורמלית הכי מובן בעולםדיאן ד.אחרונה

עד מתי היציאה עם העבודה?

אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?

אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12

ומיד אח"כ תצטרפי.

לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!