קורא כאן הרבה ואשמח לשמוע את חכמת ההמונים.
ברוך ה' אשתי בהריון (שוב), תמיד בשליש הראשון היא מרגישה על הפנים, עם כל זה שהיא לוקחת כדורים נגד הבחילות וההקאות עדיין כל יום בשבילה זה מאבק לשמור על האיזון ולא להקיא את נשמתה. אני משתדל לעזור ולתמוך בה כמה שאפשר, היא באמת אשת חיל ברוך ה' ועם כל זה היא עדיין מוצאת כוחות לטפל בבת שלנו ולסיים עכשיו את התואר שלה.
הנקודה שקשה לי היא שזו תקופה ממושכת של חוסר אינטימיות בינינו, בקושי חיבוק או נשיקה שלא לדבר על יחסים. כבר מההריון הקודם הבנתי מה המצב אז הפסקתי לחפש איך לגרום לזה כן לקרות כי באמת היא מרגישה גרוע ועם כל המאמץ שלה במהלך היום היא מותשת כבר בלילה וצריכה לישון. מבחינתי וגם מבחינתה זה המצב עכשיו לתקופה הקרובה ואני מנסה כמה שיותר להשלים עם זה.
רציתי לשמןע האם לדעתכם זה באמת הכיוון- עבודה פנימית ביני לעצמי, ופשוט לחכות שהתקופה הזאת תעבור, או שאולי כן יש משהו בפן הזוגי שאפשר לעשות עם זה? ואם כן מה?
סתם מחשבות לעת ליל מוצ"ש אחרי שנ"צ ארוך מדי...
ברוך ה' אשתי בהריון (שוב), תמיד בשליש הראשון היא מרגישה על הפנים, עם כל זה שהיא לוקחת כדורים נגד הבחילות וההקאות עדיין כל יום בשבילה זה מאבק לשמור על האיזון ולא להקיא את נשמתה. אני משתדל לעזור ולתמוך בה כמה שאפשר, היא באמת אשת חיל ברוך ה' ועם כל זה היא עדיין מוצאת כוחות לטפל בבת שלנו ולסיים עכשיו את התואר שלה.
הנקודה שקשה לי היא שזו תקופה ממושכת של חוסר אינטימיות בינינו, בקושי חיבוק או נשיקה שלא לדבר על יחסים. כבר מההריון הקודם הבנתי מה המצב אז הפסקתי לחפש איך לגרום לזה כן לקרות כי באמת היא מרגישה גרוע ועם כל המאמץ שלה במהלך היום היא מותשת כבר בלילה וצריכה לישון. מבחינתי וגם מבחינתה זה המצב עכשיו לתקופה הקרובה ואני מנסה כמה שיותר להשלים עם זה.
רציתי לשמןע האם לדעתכם זה באמת הכיוון- עבודה פנימית ביני לעצמי, ופשוט לחכות שהתקופה הזאת תעבור, או שאולי כן יש משהו בפן הזוגי שאפשר לעשות עם זה? ואם כן מה?
סתם מחשבות לעת ליל מוצ"ש אחרי שנ"צ ארוך מדי...
