אני בת 16 עוד שנייה ומרגישה שהמשפחה שלי ממש לא מעריכים אותי..
בהתחלה כל פעם שהיה לי קשה מזה הייתי חושבת שאני יודעת מה אני ואיזה דברים אני עושה ונותנת אז אני לא צריכה אישור מהם
אבל לא יודעת בתקופה האחרונה זה מ מ ש קשה לי
אני עושה כלים כביסות הכל כמעט ואחים שלי בקושי יודעים לטאטא רצפה (אני הבכורה אבל שהייתי יותר קטנה מהם אפילו כבר עזרתי ושמרתי עליהם והכל) ובסוף אני אשמה שהבית לא מסודר..אח שלי יכול יום שלם לרדת עלי ולחרפן לי את הצורה ושאני מחזירה לו ישר צועקים עלי ואני יוצאת הרעה.
זה לא שאין רגעים טובים או משהו,ברור שכן פשוט זה מבאס ממש..אני בן אדם שיא המשפחתי באמת כל דבר שאני יקבל אני ישר ישמור להם ואני משקיעה מלא כסף וזמן בשבילהם במיוחד בחופש עם פעיליות שוות ובאמת אני מכל הלב עושה את זה אבל היחדיה שמעריכה אותי בבית בסוף זאת הכלבה שלי.
נשבעת שכבר באלי לברוח,להעלם,לעוף מפה עם הכלבה שלי ולהשקיע את הנשמה שלי במקום שמעריכים אותי
זהו סורי שיצא לי מבולגן ומעריכה ממש את מי שקראה עד הסוף..
בהתחלה כל פעם שהיה לי קשה מזה הייתי חושבת שאני יודעת מה אני ואיזה דברים אני עושה ונותנת אז אני לא צריכה אישור מהם
אבל לא יודעת בתקופה האחרונה זה מ מ ש קשה לי
אני עושה כלים כביסות הכל כמעט ואחים שלי בקושי יודעים לטאטא רצפה (אני הבכורה אבל שהייתי יותר קטנה מהם אפילו כבר עזרתי ושמרתי עליהם והכל) ובסוף אני אשמה שהבית לא מסודר..אח שלי יכול יום שלם לרדת עלי ולחרפן לי את הצורה ושאני מחזירה לו ישר צועקים עלי ואני יוצאת הרעה.
זה לא שאין רגעים טובים או משהו,ברור שכן פשוט זה מבאס ממש..אני בן אדם שיא המשפחתי באמת כל דבר שאני יקבל אני ישר ישמור להם ואני משקיעה מלא כסף וזמן בשבילהם במיוחד בחופש עם פעיליות שוות ובאמת אני מכל הלב עושה את זה אבל היחדיה שמעריכה אותי בבית בסוף זאת הכלבה שלי.
נשבעת שכבר באלי לברוח,להעלם,לעוף מפה עם הכלבה שלי ולהשקיע את הנשמה שלי במקום שמעריכים אותי
זהו סורי שיצא לי מבולגן ומעריכה ממש את מי שקראה עד הסוף..
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)