תהיה על אפידורל ולידהזוית חדשה
אני לא בהריון חחח, רק חושבת על הלידה שהיתה. (לפני חצי שנה)
לקחתי אפידורל בלידה, אבל הוא לא השפיע עלי והרגשתי הכל.
והתהיה שלי - מי שכן משפיע עליה אפידורל, ולא מרגישה את הצירים, במה זה בעצם מתבטא אצלה הקושי של הלידה? היא רק לוחצת כשאומרים לה, לא?
כאילו, מן הסתם כואב עד שמקבלים אפידורל. אבל אח''כ? למה כולם אומרות שלידה זה קשה? בלי קשר לאפידורל או לא?

אני לא מזלזלת חס וחלילה באף אחת!! זה שאלה באמת ממקום תמים ורצון להבין.
בלידה הראשונהסליל
לקחתי אפידורל, במשך 12 שעות כמעט לא הייתה התקדמות. אבל לא יכולת לקום מהמיטה, בגלל האפידורל.
לשכב 12 שעות, בלי יכולת לזוז ממש, לישון, עם לחץ של מה יקרה... זו לא חוויה נעימה בכלל.
זה לפני שלב הלחיצות - בשלב הזה, אמנם לא הרגשתי כלום (שגם בזה יש קושי מסויים), אבל הוא לא רצה לצאת. והיו האטות בדופק, והיה המון צוות בחדר, לחצו לי על הבטן מלמעלה כדי לנסות להוציא אותו ואמרו שאם זה לא עובד הולכים לניתוח. הייתי חסרת אונים. לא היה לי מושג מה לעשות.
האם זכורה לי חוויה של כאב?
לא.
אבל יצאתי עם תחושה מאוד קשה של אובדן שליטה, חוסר אונים.

זאת אומרת, לידה היא קשה מכל מיני סיבות. הכאב באמת הופך את זה לקושי גדול מאוד מאוד. אבל זו חוויה שמערבת את הגוף, מצריכה חשיפה, יש בה הרבה חוסר וודאות ועוד קשיים. אז זה אמנם קשיים מסוג שונה, כבל הם גם קשיים, שיכולים להשאיר קושי גם אם הכאב עצמו לא נחווה
אני לא חווה את הלידה שלי כחוויה כל כך קשההשקט הזה
אבל בכל זאץ העברתי כמה שעות של צירים עד שקיבלתי אותו, ואחריהלידה כשאת מתחילה להרגיש את התפרים..
לידה זו חוויה שלמה בעיני, לא רק הכמה שעות שאת שוכבת שם בחדר הלידה.
אצלי בצירי הלחץ כנראה הורידו את האפידוראליעל מהדרום
לק"י

כך שעד אליהם האפידוראל היה מעולה, מהם והלאה היה כואב וסיוטי.
עונהשומשומ
דבר ראשון - לא כל לידה היא חוויה קשה. הייתה לי חוויה מדהימה ב״ה.
לא בלי כאבים אבל מאוד טובה ואשמח לעבור אותה שוב
האפידורל נוטרל את הכאב של בצירים אבל את הצירי לחץ הרגשתי גם הרגשתי
והקושי של הלחיצות
והזמן
והשיתוק של כל החלק התחתון
ועדדדד שלוקחת אפידורל ..
אגב אני לא לקחתי אפידורל ויצאתי עם חוויה טובהאנונימיות
כי עד שנותנים לי אפידורל אני סובלת מצירים כואביםכבת שבעים
תופת. שעות של צירים.

אחרי האפידורל זה באמת נהיה לחוויה מהנה ומשמעותית.

אה וגם שלב הלחיצות הוא מצריך מאמץ. נכון שלא כואב, אבל זה מתיש ללחוץ.
הלידה הראשונהמתמטיקס

עם אפידורל לא הייתה לי קשה בכלל

אבל ההתאוששות הייתה קשה (תפרים וכו) וזה לגמרי חלק מהלידה

לא מרגישה שהיתה לי לידה קשהאיזמרגד1
האפידורל השפיע עלי בדיוק במידה הנכונה (לא הרגשתי כאב בכלל אבל ידעתי מתי ללחוץ) והיתה לי לידה מהממת ממש. ההריון לא היה קל כל כך אבל אם הלידות הבאות יהיו דומות לראשונה אין לי בעיה ללדת אפילו 10 לידות🙂
כי עד שנתנו את האפידורלילד בכור
היו 17 שעות של צירים כואבים כל עשר דקות, חוויה של חוסר ידיעה מה יקרה ושהמצב לא מתקדם. רק אחרי כל הצירים הכואבים האלה הגעתי לפתיחה 4 ואז קיבלתי אפידורל. לא הרגשתי כבר כאבים בכלל אבל הרגליים משותקות ברמה שהמיילדת רצתה לנסות תנוחה אחרת על המיטה ולא היה סיכוי לזוז. אני חולת שליטה והתחושה הזאת של החוסר שליטה על הגוף הייתה לי ממש קשה. וההחלמה מהלידה הייתה לי הכי קשה וההתסגלות להיות אמא בכלל. אז נכון הכאבים בלידה עצמה לא היו מורגשים כמעט אבל זה לא החלק היחיד בלידה לדעתי
אני הבנתי שאפידורל משפיע עד הצירי לחץ....אמא די טרייה
כל אחת ואיך שמשפיע עליה..אנונימית_מפה
אבל הרבה פעמים בצירי לחץ מורידים מינון או שמנתקים לגמרי את האפידורל.

(לדעתי אגב זה כואב יותר מאשר שהגוף 'מכין' את עצמו שהכאב של הצירים עולה לאט לאט...)
אמרת למיילדת שהוא לא משפיע עלייך?אנונימית_מפה
כי יש איך לעזור עם זה
(למשל להחליף חומר.. או לנסות להכניס מחדש...)
זה מעייף, מתיש ובעיקר ההחלמה מתישה..ציפיפיצי

היו לי 2 לידות שלא הרגשתי כלום וזה היה מושלם אבל ההחלמה היא בערך אותה החלמה

רק נפשית הייתי הרבה יותר מאוששת!!

צריך לבקש שהאפידורל ישב הכי טוב ולהגדיש את זה מספר פעמים כששמים את האפידורל ולהתריע כשמתחיל כאב. 

עונה לכולןזוית חדשה
תודה לכן על נקודות המבט השונות שהארתן לי!

@סליל נכון, יכול להיות כל מיני סיבות לקושי. אבל רציתי לדעת איך זה נחווה אצל אחרות, כי אני מכירה רק את מה שאני חוויתי. ולכן היה לי קשה לדמיין איך זה אצל אחרות.

@השקט הזה איזה יופי שלא חווית את זה קשה את הלפני ואחרי ברור לי שזה ככה, שאלתי על הלידה עצמה.

@יעל מהדרום אוחחח סיוטט.

@שומשומ ב''ה איזה יופי על החוויה שלך הרגשת צירי לחץ לגמרי? או שהאפידורל עמעם אותם קצת?

@אנונימיות וואו! איך עשית את זה?

@התקן תודה על התשובה!

@מתמטיקס נכון, אבל רציתי לדעת ספציפית על זמן הלידה עצמו.

@איזמרגד1 איזה יופי

@ילד בכור וואו! 17 שעות!😱 ואת צודקת, אבל רציתי לדעת ספציפית על זמן הלידה עצמו.

@אנונימית_מפה בטח שאמרתי! והוציאו לי את המחט והחזירו, ולא עזר. נתנו גם גז צחוק וגם לא עזר. ואחרי זה בצירי לחץ הציעו לי עוד פעם לנסות לסדר את המחט, אבל לא הייתי מסוגלת לשכב בשקט כבר...

@ציפיפיצי כן, ברור לי שההחלמה אותו דבר, כי זה רק ההבדל בהרגשת הכאב. וכמו שכתבתי, אמרתי להם על האפידורל...
איך עשיתי את זה-אנונימיות
קודם כל, אסור לי אפידורל, אז ידעתי מראש. ובאתי מוכנה וידעתי שזו לא אופציה
ב. הקב"ה ב"ה דאג לי לםחות ללידות טובות. לא מהירות בזק אבל לא ארוכות סביב ה9-12 שעות מציר ראשון ללידה.
ההתחלה לא כואבת בטירוף הרי
ובלי אפידורל אפשר לזוז, ולנשום ולהיות במים ואיך שהוא אני מצאתי את הדרך שלי להתמודד עם הכאב ולהתחבר ללידה.
אני מאוד מרוכזת ב- להוציא את התינוקת
יצאתי עם חוויה טובה מ2 לידות בלי אפידורל

זה כמובן כואב בטירוףףף אבל לא טראומה שנשארה יותר מחודשיים
ב''ה איזה כיף לךזוית חדשה
אולי אם הייתי מתכוננת מראש לאפשרות של בלי אפידורל והיה לי כלים להתמודדות, שה היה יותר קל באמת.
כן! הבדל גדול!ציפיפיצי

ללדת עם אפידורל מלא, שלא מרגישים כלום ושהמיילדת מגיעה מדי פעם לבדוק

מה מצב הפתיחה ואז בפתיחה מלאה פשוט להקשיב להוראות המיילדת וללחוץ- זה קיים.

וזה מושלם. 

שמתי לב שזה גם נורא תלוי במיילדת ובתמיכתה באפידורל. הייתה לי מיילדת חמודה שאמרה

לי "למה לסבול, בואי אני אוסיף לך עוד אפידורל" הלידה הכי הכי רגועה שלי. שהרופאה שהייתה בחדר (בגלל עובר גדול) אמרה שממש השתעלתי אותו (את התינוק חח) ולא הרגשתי שום דבר. מתנת שמיים!

וזה עושה אווירה טובה וקלילה כי את רגועה ושלווה. טוב מה אני משכנעת אותך קורץ את בטח יודעת ורוצה

אוף נשמע חלום🥺זוית חדשה
אני יחדתי עם ובלי אפידוראלדיליה

ב"ה אף ליה לא הייתה קשה.

לידות מדהימות.

אבל כואבותתתת

ועם האידוראל כאב בכול מיני רמות אחרות עד שקיבלתי והתפרים וכד'.

יפה, ב''ה שהיה מדהיםזוית חדשה
כמה סיבותאמא חדשהה
1. זה טראומה רצינית לגוף, גם אם בפועל לא מרגישים
2. לא לוקחים אפידורל בתחילת הצירים, יכול לעבור שעות וימים של כאבים עד לשם
3. האפידורל לא תמיד גורם לחוסר תחושה לגמרי- אני בהחלט הרגשתי כאב גם איתו
4. ההתאוששות אחרי הייתה כואבת (אצלי) לא פחות
תודה על התשובהזוית חדשה
לידה באמת היא לא בהכרח קשה!:-)

לי היתה לידה חלומית מרגע שקיבלתי את האפידורל.

שרתי, והתפללתי, ישנתי.... חוץ מ10 דק'של לחיצות והנסיך ביידיים שלי...

התפנית וההתאוששות היו לא פשוטים.

אבל הלידה לגמרי חוויה לשיחזור!

איזה כיף לך!זוית חדשה
באמת מהרגע של האפידורל היה פשוט חלומיתוהה לי
יכולתי אפילו לישון בין ציר לחץ אחד לשני🙈
הבעיה היתה עד האפידורל שהיה לי כאבי רצחחחח, ולא יכולתי לשבת או לשכב לכמעט 24 שעות..זוועה
וגם אחרי שהאפידורל שכח היו לי כאבים ממש חזקים מהתפרים ומההנקה
איזה כיף!זוית חדשה
ברור שלא הלפני- אחרי, אבל לפחות בלידה עצמה היה חלומי
זה חא שלא מרגישים כלום...אביול
קודם כל עד האפידורל יש את כל הכאבים של הצירים. אחרי האפידורל יש באמת רגיעה, אבל עדיין מרגישים את הכאב של הלחיצות ועדיין יש דברים שצריך לעשו ת. נגיד בלידה הראשונה שלי הייתי צריכה לעשות כל מיני תרגילים כדי שהוא יואיל בטובו לרדת למטה
תודה על התגובהזוית חדשה
אני הרגשתי צירי לחץלהשתמח
גם עם אפידורל. אבל בעיקר זכור לי שהכי כאב עצם ההתקדמות של הראש בתעלת הלידה שמתחה אותי בטירוף, קרעה אותי, חתכו אותי. גם אם הצירים עצמם היו פחות כואבים.
כן, ראיתי כוכבים בשלב הזהזוית חדשה
ילדתי עם אפידורלLana423
אז כן השלב שלפני האפידורל.. עד פתיחה 8 הייתי בלי, אבל מה שאני חוויתי כלידה קשה היה -
1. עשו לי וואקום ולחצו על הבטן ממש ממש חזק.. ושם הרגשתי הכל
2. השיליה לא יצאה ושוב לחצו לי על הבטן תוך כדי שדחפו ידיים פנימה כדי להוציא את השיליה - זה היה כואב ממש.
3. חתכו אותי בגלל הוואקום, ו10 דקות אחרי הלידה כבר הרגשתי הכל.. אז לא הרגשתי את החתך עצמו כשעשו אותו.. אבל ההחלמה מזה היא אותה החלמה.. והכאבים בגוף מהלידה הם אותם כאבים (אלא אם לא לכולן כואב אחרי הלידה? לא יודעת, לי היו כאבי תופת)

אז לא מרגישים צירים ואת הלידה עצמה, אבל האפידורל מפסיק להשפיע ממש מהר אחרי הלידה ומשם מרגישים כמו אחרי לידה
וואי וואי 😓זוית חדשה
באמת בלידה הראשונהפשיטא
האפידורל השפיע לי עד הסוף אבל בצירי לחץ הוא לא השפיע וכאב לי כל כך והייתה לי חוויה קשה מהלידה הזאת בגלל הכאבים..
בלידה השניה אין לי שום חוויה של כאב כי האפידורל היה מושלם וגם בצירי לחץ הרגשתי את הלחץ ואת הצורך לדחוף אבל אין לי שום זיכרון של כאב, רק זכרונות טובים.
הקושי אצלי היה בעיקר נפשי, לידה זה חוויה מטלטלת והמעבר הזה מההריון לעוד ילד הוא משמעותי ומטלטל.
איזה כיף על הלידה השניהזוית חדשה
וחיבוק על השאר
♥️♥️פשיטא
אבל כמעט את כל מה שאתן כותבות לי גם אני הרגשתי.זוית חדשה
כאב הצירים לפני. עבר 10 שעות עד שקיבלתי אפידורל. לחיצות, וואקום, שיתוק של הרגליים (בהתחלה השפיע עליהם רק. אח''כ גם עליהם לא וחזרה התחושה), ההתאוששות, התפרים, ההנקה וכמעט כל מה שרשמתם פה.
את כל זה היה גם לי.
ובנוסף על הכל אפידורל שלא השפיע.

אז ברור שיותר קשה מלידה עם אפידורל שעובדלהשתמח
אבל עדיין לידה עם אפידורל זה לרוב עדיין קשה.
ברור. רק ניסיתי להבין את העניין שכתבתיזוית חדשה
אז לא הבנתי מה השאלה?אמא חדשהה
אין שאלה. פריקהזוית חדשה
אה עכשיו הבנתי אמא חדשהה
אוף באמת לידות זה קשוח..
אכן ❤️זוית חדשה
לא מרגישים את הכאב אבל כן את הלחץ של הציראני10
ואז יודעים ללחוץ
ולפחות אצלי הלידה היתה בסדר גמור כביכול אבל ההחלמה קשה בטירוף לא מהעולם הזה.

וגם הלידה היתה מאד מאד מתישה. זה עדיין תהליך מתיש שמקשה על הגוף מאד ומעייף אותו. לא יודעת אם הייתי שורדת נפשית ופיזית את הלידה בלי השפעת אפידורל (מניחה שהיו מעבירים אותי לניתוח באמצע), וככה עם האפידורל הייתי "רק" ממש מותשת
תודה על התשובה!זוית חדשה
נשמע לי מוזראורה שחורה
שאפידורל לא השפיע
אולי לא השפיע כמו שחשבת שיהיה?
אולי יכלת לבקש עוד?
הם רוצים שעדיין תרגישי משהו כדי שתוכלי ללחוץ.
ילדתי פעם אחת עם והשאר מבחירה בלי אפידורל.
בשבילי ללדת בלי אפידורל היתה חויה עוצמתית ומרגשת
ובכלל אני הייתי מעדיפה ללדת בבית.
פעם הבאה בעז"ה...

אולי מוזר, אבל זה מה שקרהזוית חדשה
ואני כן שמעתי על עוד כמה שזה קרה להן.
ואם את רוצה פירוט - קיבלתי אפידורל בפתיחה 3 וחצי. בהתחלה זה באמת השפיע ולא הרגשתי כאב. רק לחץ אחרי איזה רבע שעה התחיל לאט לאט לכאוב לי שוב אז לחצתי ולחצתי להגביר מינון עד שהשתתקו לי הרגליים, אבל הכאב של הצירים רק הלך והתגבר. ניסו להוסיף לי מינון, הביאו מרדים אחר שהכניס לי את המחט מחדש, ולא עזר.
וזה לא שהרגשתי "משהו". הרגשתי ממש את הצירים. גם המיילדות וכל הצוות שהריצו אלי ראו עלי שזה באמת לא משפיע.
וואי אמאלהאורה שחורה
אפידורל זה דבר מפחיד
אצלי...ככה אני
גם עם האפידורל מרגישה לגמרי שיש צירים, פשוט ההרגשה היא לא כאב אלא לחץ כזה על הבטן

ובסוף בפתיחה מלאה- מרגישים את הלחץ המטורף, ההמתחות של הנרתיק. וכן סה כואב... מאד..
וכמובן הזמן עד לאפידורל..

רוצה לנצלש. יש לי חלום ללדת פעם בלי אפידורל. לחוות לידה לגמרי. אבל כל פעם שאני חושבת על זה, אני רק מדמיינת שככ יכאב לי ולא רוצה לחשוב על זה.. וגם כאילו לא מבינה למה נשים רוצות את זה בכלל...
ממש אשמח שנשים שילדו בלי אפידורל )(בעיקר כאלה שילדו גם עם וגם בלי)
יכתבו על היתרונות של לידה בלי, ולמה זה שווה להן את זה למרות הכאבים....
לא ילדתי בלי אפידורל אבל לקחתי אפידורל בשלב מתקדםLana423
בפתיחה 8.
יכולה להגיד שההתקדמות מפתיחה 2 ל8 קרתה בפחות משעה, ישר אחרי שנתנו לי אפידורל בדקו פתיחה והייתי בפתיחה מלאה - ומשם הכל נתקע. אי אפשר לדעת בוודאות אבל אפשר להניח שזה בגלל האפידורל.. ממש הפסיקו הצירים והיו צריכים לתת לי זירוז..
אם הייתי יודעת שבלי אפידורל אלד תכף.. כנראה שלא הייתי לוקחת.. בפועל אחרי האפידורל חיכו 3 שעות ואז לפי הפרוטוקול של הבית חולים.. 3 שעות אחרי פתיחה מלאה אם אין לידה עדיין - מיילדים.. או וואקום או קיסרי
לא ידעתי שזה נוהל.המקורית
לי עשו וואקום אחרי שעתיים
אבל עם האטות בדופק אז כנראה באמת שהיה צריך.
ואני גם מכירה את העניין עם האפידורל שיכול לתקוע, אבל לא ניסיתי בעצמי
אני בפתיחה 8 באמת ויתרתי על האפידוראליעל מהדרום
לק"י

אבל לא נתקעתי ב"ה עד פתיחה 8.
כמה זמן היית בחדר לידה עד הפתיחה הזאת?
לא הייתי בחדר לידה Lana423
הגעתי לחדר לידה עם פתיחה 8.. נתנו לי לחכות בחדר המתנה של המיון.. כי לא רציתי זירוז…
למה שארצה זירוז אם הרגע ירדו לי המים ואני בפתיחה 2?
שאגב.. יש שם רק שירותים 1 וזה גם לגברים וגם לנשיםLana423
והיה שם גבר במשך 20!!!! דקות, ואני זוכרת כמה דקות הוא היה שם כי זה היה בזמן שהיו לי 6 צירים וחיכיתי מחוץ לדלת של השירותים ובכיתי שאני עומדת למות (כן.. אם הייתן במיון נשים בתל השומר באותו זמן.. זאת אני )
מסכנה...זה פשוט סיוטיעל מהדרום
לק"י

אני בלידה השלישית הייתי עם בלון במחלקת נשים בחדר עם שש נשים בערך, וייחלתי להגיע כבר לחדר לידה בשביל השירותים הפרטיים.
יואו!! זה פשוט הזוי באמת..Lana423
גם כאילו דמיינתי להעביר את הצירים במקלחת בחדר לידה… פחחח!
אז מפתיחה 2 עד 8 חיכית במיון?? איזה מוזריעל מהדרום
לק"י

לי אמרו פעם לעשות סיבוב ולחזור אחרי שעה וחצי- שעתיים שיבדקו אם הפתיחה התקדמה (בלידה שניה).
היא התקדמה והכניסו אותי לחדר לידה.
היא כתבה שזה התקדם בפחות משעה...אנונימית_מפה
אהה..עכשיו ראיתי. תודהיעל מהדרום
כן, ישר אחרי שבדקו אותי אמרתי שאני מרגישה שזהLana423
התחזק ואם אפשר לבדוק שוב
ואמרו לי שלא יכול להיות
מה? איזה באסה ככה..עלמא22
אני הגעתי עם ירידת מים והייתה לי פתיחה 1.5 בערך ומעט צירים שבדיוק התחילו, הרופאה במיון יולדות המליצה לי לחכות שהלידה תתפתח לבד, והורידה אותי לאשפוז במחלקת אם ועובר עד שירדתי לחדר לידה.
אז אמרו לי שאני יכולה ללכת לאשפוז שםLana423
אבל לא הייתה מיטה פנויה ואמרו לי לחכות.
כן היה חדר לידה פנוי.. (עובדה שנכנסתי אליו אחרי שעה כשצעקתי שאני עומדת למות) אבל לא רצו להכניס אותי בלי שאקח זירוז
אה, זה שונה..עלמא22
אבל עדיין באסה.. אבל לפחות זה היה רק שעה
לי אחרי שעתיים הייתה רק פתיחה 3, ואז הסכימו להוריד אותי לחדר לידה ואפידורל
למה רצו שתעשי זירוז?יעל מהדרום
אמרו לי שאני לא יכולה לתפוס עכשיו חדר לידהLana423
בפתיחה 2, לידה ראשונה. אז אם רוצה אפידורל עכשיו, רק עם זירוז.
🤦‍♀️ בזה לא נתקלתי ב"היעל מהדרום
באמת? לי רק אחרי 3 וחצי שעות עשו וואקוםזוית חדשה
מניחה שבכל מקום זה שונהLana423
אבל 3 או 3 וחצי שעות זה די אותו דבר.. יכול להיות ש כשעברו 3 שעות בדיוק הרופאים היו בהחלפת משמרות או משהו..
כן, כנראה...זוית חדשה
זה באמת יכול לתקוע ובהרבה פעמים יכול לשחרר...כמהה ליותר

יש לי חברה שמרוב הכאבים היא היתה פשוט מאוד מאוד מכווצת והשרירים שלה לא יכלו לפעול כמו שצריך, והלידה פשוט לא התקדמה.

חשבו כבר על וואקום או ניתוח, ואז היא החליטה לקחת אפידורל.

ברגע שהיא קיבלה אפידורל, היא נירגעה וגם הגוף נירגע ופיתאום הכל זרם הרבה יותר מהר, והיא ילדה בלידה טיבעית ברוך ה.

 

סתם כדי לציין שזה לא בהכרח נכון שזה עוצר לידה, ושבאמת הרבה פעמים דווקא האפידורל גורם לגוף להשתחרר ולגרום ללידה לקרות מהר יותר.

 

 

מסכימה איתך..שמעתי ככ הרבה סיפורים של חברותטל אורות

על לידות עם אפידורל שנתקעו.. והגיעו לניתוח..

שמפחיד אותי לקחת אפידורל חושף שיניים

אני ילדתי בלי.. שמחה ממש בזה! היה חוויה כואבת אבל מדהימה... לא הייתי מחליפה במשו אחר.

ממליצה מאוד על הספר "לראות את הנולד" וללכת להכנה ללידה שנותנת הכוונה וכלים ללידה טבעית

אני יכולה לכתוב מאוחר יותרבוקר אור
תודה על התשובהזוית חדשה
עונה לשאלתך על הבלי אפידורלרק טוב!
לידה ראשונה עם אפידורל. נגמר בפתיחה 10. ילדתי בפועל בלי. גם עשו לי חתך- כאבים מטורפים! אחרי הלידה הרגלים היו משותקות (למרות שהאפידורל כבר לא היה פעיל למנוע את הכאב). לא יכולתי לעבור מהמיטה של חדר לידה למיטה של המחלקה. לא להתקלח. לא להתפנות. לא להתהפך במיטה בלילה (ילדתי בערב). הרגשתי ממש נכה. רק בבוקר יכולתי לקום מהמיטה בליווי אחות. (מהלידה עצמה התאוששתי בסה"כ טוב. בברית אמרו לי שאני לא נראית אחרי לידה ובאמת בסה"כ הרגשתי טוב ב"ה)

הפעם הראשונה שלי בלי אפידורל היתה בלידה השניה. הגעתי בפתיחה 10 ממש לא בכוונה. הכניסו אותי מהאמבולס ישר לחדר לידה בלי מיון או קבלה לפני.
ההתאוששות היתה טובה. וכבר במחלקה הרגשתי יותר טוב וחופשיה (עוד לא ירדתי לבד מהמיטה, וגם אשפזו אותי חצי שעה אחרי לידה במסדרון.... )

לידה שלישית החלטתי להמשיך בלי אפידורל. היה חלקים שהיה קשה וכואב מאוד. אבל יכולתי להתמודד.חלק מהצירים העברתי במקלחת בחדר לידה וזה ממש ממש עזר וקידם. כשהרגשתי שמתקדם יצאתי וביקשתי שיבדקו אותי ובאמת הפתיחה קפצה. נסיתי גז צחוק רק עשה לי רע. אבל ברגע שנגמרה הלידה כל הכאבים חלפו עברו. היו לי שעתיים קסומות של התאוששות בחדר לידה עם הבעל והתינוקת. ולאחר מכן, התקלחתי בחדר לידה, החלפתי בגדים, ועליתי בצורה מכובדת ונעימה למחלקה (על כיסא גלגלים, כי בכל זאת אחרי לידה אסור להסתובב כי מפחדים מהתעלפויות. אבל הרגשתי לגמרי שאני מסוגלת לזה. והרגשתי מצוין).

לידה רביעית שוב בלי אפידורל. כאן אולי בדיעבד הייתי צריכה לקחת כי היתה לידה ארוכה אחרי ק לילות של חוסר שינה בגלל צירים. אבל גם כן ברגע שנגמרה הלידה נגמרו הכאבים.

לידה חמישית, ראש נמוך כבר הרבה זמן. בקבלה אומרים לי שהלידה תיהיה מהירה כי הראש נמוך, מה שגורם כנראה לצירים מאוד כואבים ששום מקלחת לא עוזרת להם. כשראיתי שאני לא יכולה יותר ביקשתי אפידורל. אמרו לי שאני עוד רגע יולדת. ידעתי את זה אבל לא הייתי מסוגלת להתמודד כי הצירים היו ממש חזקים הפעם. לקחתי אפידורל. נרגעתי ו20 דקות אח"כ ילדתי. כאן הייתי באפס הפרדה וגם בגלל שהייתי קצת זמן עם האפידורל לא הרגשתי משותקת.

אלו חוויותי מאפידורל. כל לידה מתנהלת בצורה אחרת. עם כאבים אחרים וכוחות פיזים אחרים. שמושפעים ממנח ומיקום התינוק, מכמות הצירים לםני הלידה, מהתקדמות הלידה, משאיפות ורצונות ואמונות וכו. המסקנה שלי אפשר בהחלט ללדת בלי. אבל לא כדאי להיות נעולים על שום דבר.

ילדתי גם עם וגם בלימתמטיקס

לא רואה יתרונות בללדת בלי אפידורל.

מרגישים את העוצמה של ה"חוויה" מצויין גם בלי אפידורל (ואולי אפילו יותר כי לא עסוקים בכאב)

התכוונת בסוף *עם* אפידורל?מוריה
ילדתי בלי אז אין לי ממש למה להשוותבוקר אור
אבל זה חוויה מטורפת! למרות הכאבים ולמרות הלידה הטראומטית עכשיו אני נהנית להיזכר בה
ולי היה חשוב לזוז כמה שיותר. ללא יכולתי לחשוב על לשכב משותקת במיטה..
ויש גם את העניין שפחדתי שזה יתקע את הלידה והייתי אחרי ניתוח, אבל זה יכול להשתנות בין לידה ללידה
אני חושבת שזה אינדוודואלי.מוריה
יש נשים שאפידורל מרגיע אותן. וגורם להן לשחרר וללדת.
ויש נשים שהאפידורל גורם להן ללחץ וחרדה. ומעכב את הלידה.

יש דרכים להתמודד עם צירים.
מנסה לענות על הנצלושאביול
בלידה הראשונה שלי ילדתי עם. ובלידה השניה בלי, והרגשתי פער ממש משמעותי לטובת בלי אפידורל. כי אחרי הלידה השניה התאוששתי הרבה הרבה יותר מהר והייתי מסוגלת לעשות דברים שלא הייתי מסוגלת עם.

אמשיך להרחיב אחר כך
מצד שני-מוריה
נשים שמרגישות טוב חושבות שהן יכולות לעשות הגל ודופקות לעצמן את רצפת האגן.
ככה שאולי עדיף להיות חלשים יותר בהתחלה. 🤷‍♀️
גם נכוןאביול
זו תמיד הדילמה שלי אחרי לידה, אם אני עושה בסדר או לא ...
מהחוויה שלימתמטיקס

אין קשר בין ההתאוששות לאפידורל. 2 לידות עם אפידורל. לידה ראשונה התאוששות קשה לידה שניה התאוששות קלילה ממש

ולידה שלישית בלי אפידורל התאוששות קשה

ממשיכהאביול
בלידה שלישית רציתי גם בלי אפידורל, אבל זה התקדם לאט מאוד וכבר היה לי ממש קשה, אז בסוף כן לקחתי וזה היה טוב. חשוב לדעתי להגיע ללידה עפ כוחות, ובלי האפידורל זה לא אפשרי. האפידורל אפשר ךי ולסובבים אותי לנוח קצת ולהירגע
לניצלושיראת גאולה
ממש לא בשביל החויה.
החויה עם אפידורל הרבה יותר נעימה (בשבילי, מדברת רק מהניסיון שלי כמובן). חד משמעית.
אבל ההתאוששות בלי אפידורל הרבה הרבה יותר קלה ומהירה מאשר איתו.
אני לא זוכרת שהיה לי קשה להתאושש אחרי האפידוראליעל מהדרום
לק"י

לפחות לא זכור לי משהו רציני.

העיקר אחרי הלידה בלי האפידוראל אמרה לי המיילדת שאני אוכל להתקלח במחלקה, והאחות לא "הסכימה". הגיוני כי זה היה לילה ולא היה מי שיהיה איתי לשמור עלי. אבל גם את הכיף הזה לקחו לי
לא הכוונה דווקא להתאוששות הראשוניתיראת גאולה
גם בזה היה לי הבדל לטובת הלידות ללא האפידורל,
בעיקר התכוונתי להשפעות הנלוות,
לדוגמא כאבי גב 🙄 ועוד כמה.
ב"ה שזה לא זכור לי. כנראה ניצלתייעל מהדרוםאחרונה
לי זכור רק שהיה לי ממש תחושה שיש לי פיפיLana423
ולא הצלחתי לעשות. זה הדבר היחיד.. לא יודעת אם זה קשור לאפידורל אבל שייכתי את זה לזה
לא נראה לי קשוראביול
ממש ככהאביול
למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
עם צ'קים אפשר ללכת להוצאה לפועל!!רוני 1234

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!


וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

אגב, יש חברה בשם וויצ'קרוני 1234
שנותנת שירותים שונים בתחום הזה. בין היתר הם נותנים ערבות (בתשלום, כמו ביטוח) ועוזרים לפנות דיירים סרבנים.
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקורית
אני לא חושבת שהם עושים את זה מרשעותפרח חדשאחרונה

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדש

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

יכול להיות המון דבריםבשורות משמחות

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

לא אנטיביוטיקה ולא סטרספרח חדשאחרונה

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
צורך בשקטדרקונית ירוקה

ראיתי ש @אמאשוני התייחסה לזה בשרשור אחר ולא רציתי לנצלש.

בת 5 עם מאפייני מחוננות מתלוננת כבר הרבה זמן על צורך ב"שקט". היא בחדר עם שני אחים קטנים יותר. היא במיטת גלריה, חשבנו שזה יתן לה את המענה לצורך, אבל לא מספיק עזר. יש חדרים נוספים בבית אבל היא לא רוצה לישון בחדר לבד (הצענו).

הצענו גם שתלך לישון אחרי האחים שלה ובינתיים תקרא ספר בסלון, אבל גם את זה היא לא רוצה. היא מעדיפה לקרוא במיטה שלה.

יש רעיונות איך לעזור לה?

שקט במובן של פרטיות או שהם עושים רעש?כורסא ירוקה

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

אני חושבת ששקט במובן של גירוייםדרקונית ירוקה
היא אומרת שקט במובן של לא רעש, אבל לי זה מרגיש יותר מוצפות
היא צריכה שקט מרעש?מתואמת

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

לא עשינו איבחוןדרקונית ירוקה

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

במיטת גלריהאמאשוני

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.


אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.


בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)


בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

תודה על התשובהדרקונית ירוקה

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אפשר לסגור את הגלריה עם וילון?רוני 1234אחרונה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום

אולי יעניין אותך