מכירים את זה שנמאב לכם לחייך? לא שמשהו רע קרה פשוט לא מבינה את הקטע שבשביל להראות שאני מרוצה צריך למתוח את השפתיים. גם כשאני מחייכת ברור לכולם שזה לא אמיתי. אולי בתקופה האחרונה חייכתי יותר מידי. היה לי על מה. גם עכשיו יש לי על מה.
אה גם נגמר לי הכח לדבר. אני עונה לאנשים אחרי שניות ארוכות אם אני עונה. ואם אני לא עונה הם שואלים שוב. זה שלא עניתי זה אומר שאין לי מה להגיד לא שלא שמעתי מה אכפת לי שאת מחכה לתשובה. בכל זאת אני עונה אבל אז אני מדברת ל א ט . והמח שלי נהיה איטי ונמתח כמו מסטיק. כל הזמן אני מאבדת ריכוז. את חוט המחשבה. זה מטומטם. ככה זה מרגיש להיות מטומטם?