..שנהב
זה לא שקרה משהו. אני מרגישה כאילו נגמרתי. אזלה הבטריה. משהו עובר עלי לאחרונה. גם כבר שני אנשים שאלו אותי מה קורה ושנראה שמשהו עובר עלי. אמרתי שאני לא יודעת על מה הם מדברים אבל אני מרגישה את זה. הכל נעשה לאט. אני נזכרת מלא. מלא זכרונות מציפים אותי כל היום. אני חולמת. משתהה. שותקת. והמחשבות על כלום שלי נהיות בנימה שגורמת לי לחרדה. (זה באמת מוזר, המחשבות אומרות את עצמם בטון מוזר מוזר שגורם לי לכאב בעצבים. כפשוטו.)
מכירים את זה שנמאב לכם לחייך? לא שמשהו רע קרה פשוט לא מבינה את הקטע שבשביל להראות שאני מרוצה צריך למתוח את השפתיים. גם כשאני מחייכת ברור לכולם שזה לא אמיתי. אולי בתקופה האחרונה חייכתי יותר מידי. היה לי על מה. גם עכשיו יש לי על מה.
אה גם נגמר לי הכח לדבר. אני עונה לאנשים אחרי שניות ארוכות אם אני עונה. ואם אני לא עונה הם שואלים שוב. זה שלא עניתי זה אומר שאין לי מה להגיד לא שלא שמעתי מה אכפת לי שאת מחכה לתשובה. בכל זאת אני עונה אבל אז אני מדברת ל א ט . והמח שלי נהיה איטי ונמתח כמו מסטיק. כל הזמן אני מאבדת ריכוז. את חוט המחשבה. זה מטומטם. ככה זה מרגיש להיות מטומטם?
ועוד פורום כפול!מקפיצים נטושים
ואיפה ע"ל ?טויוטה
וואו, שאלה לא מעניינת, אין צורך לשאול אותה בכל מקומקפיצים נטושים

ם

במחשבה שניה אתה צודקטויוטה

באמת לא מעניין לעקוב אחרי ההקפצות שלך...

זה גם נכוןמקפיצים נטושיםאחרונה

זו בעיה שלך....

..שנהב

זה כמו להיות צמאה במדבר גדול ומישהו מביא לך מים אבל רק טיפה קטנה.

או שהוא מביא דווקא בקבוק ענק ואת שותה ושותה ושותה ולא רווה.

..שנהב

חסדים.

ה׳ חסיד וגומל באופן שאין לשער.

תאמינו. אתם לא יודעים כמה טוב עוד לפניכם. 

..שנהב
תודה ה׳. אבל כל הכאב ראש הזה לא בשבילי.
..שנהב
ניסים קורים. אנחנו נס.
..שנהב
יכול להיות שאני קצת על הרצף?
..שנהב

1. הוא חזר לארץ וזה עושה לי קשה אפילו שחשבתי שהתגברתי עליו. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

2. ראיתי את כל התמונות והסירטונים האפשריים. דברים מזעזעים. הרגשתי צורך לראות את זה. מין אובססיביות שנכנסה בי. מקווה שזה לא יגבה ממני מחיר יקר מידי. לעזאזל מה עשיתי לעצמי.

3. אני כל היום בבית. רוב הזמן במיטה. לא יודעת איך להרים את עצמי לעשייה. בכללי בתקופות בחיי שעשיתי דברים משמעותיים זה כי אמרו לי, כוונו אותי, דרשו ממני. אני לא יודעת *ליזום*.

4. גם אין לאן לצאת. אין לי חברות בעיר הזאת. אני לא יודעת לתקשר יותר מידי עם אנשים חדשים. באלי לעוף מפה. באלי מסגרת שתכריח אותי ליצור קשרים.

5. החברה הטובה שלי התחתנה, עברה לגור בחול, ובקושי עונה לטלפונים. מותר לי להתאבל?

6. החרדות של הימים הראשונים זה דבר שחשבתי אז שלא יעזוב אותי. חשבתי שלעולם לא אוכל להרדם בשקט. והנה הם עזבו. חוץ מהרעש של המטוסים ומסוק פעם ביום לא מרגישים שיש מלחמה.

7. גם היה מפחיד לראות את אבא ככה. יום ראשון שעבר היה פשוט זוועה. 

..שנהב
לא יכולה לסבול אנשים רגשנים. יש בי זלזול כל כך עמוק כלפיהם.

אולי יעניין אותך